עין יעקב - פסחים לב-לה | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בלמעשה ונצליח אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו מסכת פסחים, פרק 60, דפים, סמ״ו,

עמוד א', ב',

אות ל״ב

אמר אביהודה אמר רב כל המתיאר אם חכם וחכמתו מסתלקת ממנו ואם נביאו נבואתו מסתלקת ממנו אם חכם וחכמתו מסתלקת ממנו מהילל הזקן

דאמרמר התחיל מקנטרן בדברים וכאמר לאו הלכה זו שמעתי ושכחתי

ואם נביאו נבואתו מסתלקת ממנו מדבורי הנביאה דכתיב בשופטים

היי?

חדלו פראזון בישראל, חדלו.

עד שיקמתי דבורה שיקמתי אם בישראל.

וכתיב עורי עורי דבורה, עורי דברי שיר. אמר רבי שמעון בן לקיש, כל אדם שכועס אם חכם הוא,

חכמתו מסתלקת ממנו, ואם נביאו נבואתו מסתלקת ממנו.

אם חכם הוא חוכמתו מסתלקת ממנו, דכתיבה יקצוף משה על פקודי חיל.

וכתיב ויאמר לאלעזר הכהן

אל אנשי הצבא ועם מצויה ומלחמה וכו',

מכלל דמשה איהה למיניה.

אם נביא ונבואתו מסתלקת ממנו מאלישע הנביא, דכתיב כי לולי פניהו שפט מלך יהודה אני נושא,

אם אביט אליך ואם אראך.

וכתיבי עתה כחולי מנגן והיה כמנגן המנגן ותהיה עליו רוח יד אדוני.

אמר רבי מאני בן פטיש

כל אדם שכועס אפילו פוסקין לו גדולה מן השמיים,

מורידין אותו.

מינה לן מאליאב, דכתיבה יחרף אליאב בדוד ויאמר

וגומר וכי עז על שמואל

למימשכין הוא

ובכולי הוא כתיב בהוא לא בזה בחר אדוני

ובאליאב כתיבה יאמר אדוני אל שמואל

אל תבט אל מראהו ואל גובה קומתו כי מאסתיהו

מכלל דמעיקר רעה וכזה

מעברה חמלה עד העדנה.

למד גימל

מחוי קרבב, מהו מחוי קרבב

של קורבן הפסח?

רב הונא אמר שמן נקבן בסכין רב חייא בר אבא אמר שירקא דמעיה

דנפקא אגב דחקא דסכינה

אמר רבי אלעזר מהי טעמה דחייה בר אבא דכתיב וחרבות מחים גרים יאכלו

גרים יאכלו

מהי משמע כמתרגם רבי יוסף

ונכסיהן דרישעיה צדיקאיה יחסנון

וראו כבשים כדברם

אמר רב מנשה בר אבא רמיה אמר רב כמדובר בם

ומאי כמדובר בם אמר אבאי וחרבות מחים גרים יאכלו

אמר רב אמר לרבה בשלמה הכתיב

חרבות כדכאמרת

אשתא דכתיבי חרבות מילתא אחריתא היא אלא אמר רבה כדרב חננאל

אמר רב

דאמר רב חנן אלא אמר רב עתידין צדיקים שיחיו את המתים

כתיבה אחר וראו כבשים כדברם

וכתיבה אתם במכרז עין יראו בשן וגלעד כי מעולם

בשן אומרת הגמרא זה אלישע הבא מן הבשן דכתיב

ויעני ויענאי ושפט בבשן

וכתיב פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו

גלעד זה אליהו

שנאמר ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן עתידים צדיקים שיחיו מתים דכתיב בזכריה חתא כה אמר אדוני צבאות עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו

וכתיב ושמת משענתי על פני הנער

אולה רמי

כתיב בישעיה כה ובילה מוות לנצח

וכתיב כי הנער בן מאה שנה ימות

איך זה מסתדר

אומרת הגמרא לא קש יהא בישראל אלא בעובדי כוכבים ועובדי כוכבים מה באו עתם?

מהי באו עתם?

אומרת הגמרא אין דכתיב ועמדו זרים וראו צונם בשמת זכרותם?

פירות הצאן?

רב חיס דרם הכתיב וחפרה הלבנה ובוש ההחמה וכתיב והיאור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתה אם כאור שבעת הימים.

אומרת הגמרא לא קשיה כאן לעולם הבא כאן לאמות המשיח ולשמואל דאמר אין בין העולם הזה לאמות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד

מה ייקלם מימר?

אומרת הגמרא אידי ואידי לעולם הבא ולא קשיה כאן במחנה שכינה כאן במחנה צדיקים.

רב עמי

כתיב אני אמית ואחיה פסוק בדברים, פרשת האזינו.

אני אמית ואחיה וכתיב מחצתי ואני ארפה.

אשתא אחו ימחיה.

עשו יהיה לו כל שכן?

אלא אמר הקדוש ברוך הוא כשם שמחצתי אני ארפה כך שאני ממית אני מחיה.

תנו רבנן אני אמית ואחיה יכול מיתה באחד וחיים באחד כדרך שהעולם נוהג.

תלמוד לומר מחצתי ואני ארפה.

ממכה ורפואה ביחד אף חיים ומיתה מיתה וחיים באחד.

מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה.

דבר אחר

בתחילה מה שאני ממית אני מחיה והדר מה שמחצתי ואני ארפה.

ממשיכה הגמרא ואומרת טניה רבי אליעזר אומר אין לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה.

רבי יהושע אומר חלקהו חציו לאכילה ושתייה וחציו לבית המדרש.

ואמר רבי יוחנן ושניהם יקרא אחד דרשו כתוב אחד אומר עצרת אדוני אלוהיך

וכתוב אחד אומר עצרת יהיה לכם.

רבי אליעזר סבר או כולו להשם או כולו לכם.

רבי יהושע סבר אחלקהו חציו להשם וחציו לכם.

ואמר רבי אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינא נמי לכם ומה הטעמה יום שניתנה בו תורה.

אמר רבה הכל מודים בשבת זה היה דבעינא נמי לכם.

ומה הטעמה שנאמר וקראת לשבת עונג.

אמר רבי יוסף הכל מודים בפורים דבעיננה נמי לכם, ומאי טעמה דכתיב ימי משתה ושמחה כתיב בה,

ומר ברדר אבינה כולה

שתהה ויטיב בתעניתה לבד מעצרתה,

ופוריה ומעלה יומא דכיפוריה.

כל השנה היה מתענה מלבד בימים הללו

של עצרת פורים וקודם ערב יום הכיפורים.

עצרת למה? כי יום שניתנה בו תורה, צריך לשמוח,

ופוריה ימי משתה ושמחה

וכתיב מעל ליומא דכיפוריה ערב יום הכיפורים דתנא חייה ברב מדיפתי.

כתיבי עיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש,

וכי בתשעה לחודש הם מתענים, הרי בעשרה בעשירים מתענים,

אלא לומר לך כי כל האוכל ושותה בתשעה בו,

מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי.

למד ד. רב יוסף, ביומא דעצרתא אמר עבדו לי עגלתילתא

תעבירו לי עגל משולש.

אמר, איליו היומא דקגרים אם לא היום הזה שגרם, כמא יויספיקא בשוקא.

הייתי עוד כאחד מהיויספים שבשוק.

רב ששת קולטלטין יומין מהדר לתלמודי.

ותלה וקאי בעברא דדשא

אמר, חדי נפשי, אני שמח, נפשי שמחה,

חדי נפשי,

לך קראי,

לך תנאי,

אומרת הגמרא, איני?

ואמר רבי אלעזר,

אלמלא תורה לא נתקיימו שמיים וארץ,

שנאמר, אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמאי וארץ ושמתי, פסוק בירמיה ל״ג.

ומעיקרא,

כי עביד איניש, עדעתא דנפשי עביד.

מעיקרא, מה שאדם עושה,

על דעת נפשו הוא עושה.

ל״ה,

תעני המעשה ברבי טרפון שלא בא אמש לבית המדרש לשחרית, ומצעו רבן גמליאל, אמר ליה, מפני בלום עדה

לבית המדרש.

אמר ליה, עבודה עבדתי.

אמר ליה, כל דבריך אינן אלא דברי תמיהה.

מה זה עבודה? אתה הולך, מוכר את התורה בעבודה,

וכי עבודה בזמן הזה מניין? איזה עבודה התכוונת?

חשד בו שיתכוון לעבודה בית המקדש.

אמר ליה, וכי יש עבודה בזמן הזה?

אמר ליה, הרי הוא אומר, עבודת מתנה אתן את כהונתכם.

עשה הכתוב אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש.

איי,

כמה אנחנו צריכים לשאוף כרבותינו הקדושים והטהורים, שאף על פי

שהיו בטלים לכאורה מתורתם, איזה עבודה הייתה להם? עבודת השם יתברך,

ולא להבדיל אלף אלפי הבדלות מעבודה גשמית.

עד כאן.

נעבור בסייעתא דשמיא לפה ליועץ,

זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל.

אמן.

דרשן

ערך דרשן כמה טובה היא הדרשה ברבים,

אבל צריכת תנאים רבים. זה יצא ראשונה שיקדים תפילה,

שיינצל מגאווה ומעין הרע, ושיעשו דבריו פירות.

וגם יתפלל שיהיה לו לשון לימודים,

לדבר דבריו בנועם שיח ובשפה ברורה באופן שיהיו דבריו ערבים על השומעם,

ככלה שיהיה חביבה על בעלה.

וכמו שכתבו רבותינו זיכרונם לברכה זאת שנית,

שלא יהיה מעריך טרחה,

אלא יהיה מקצר ועולה וטוב מעט.

ואל השלושה שייזהר בכבוד הבריות שלא יבואו לידי הלבנת ברבים בשביל דבריו, ולא ידבר עליהם טועה,

ולא ילמד עליהם קטגוריה, ויכלול עצמו עמהם באומרו לו,

טוב הדרך אשר אנחנו הולכים.

לכו ונלכה באור השם,

ויישמר מהחשד שלא יחשדונו שומע שהוא דורש טוב לעצמו.

וכן לא ירבה לדרוש בחובת עשות הצדקה עם בעלי תורה וחיבור תלמידי חמים ומוראם וכדומה.

ולעולם יקדים לסדר הדרשה בינו לבין עצמו

באופן שתהיה שגורה בפיו,

שלפעמים צריך לדלג איזה דברים שאין ראוי לדורשם ברבים, או דברים שאין מובנים לו לפומרייתא.

ואם יסדרו, לא יצטרך להפסיק בינתיים שהוא גנא לתלמיד חכם.

ועל כן ישמע חכם ויוסיף לקח

ודבר בעיתו מטו.

ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן. רבי חננה בן הקשייא אומר, עצה הקדוש ברוך הוא לדכא את ישראל,

ויכך בא להם תורה ומצוות שנאמרו.

ה' יחפץ למען צדקו, יגדיל, תורה ויאדיר.

- תודה רבה.