עין יעקב - פסחים מה - המשך | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו מסכת פסחים.

פרק עשירי, פרק ערבי פסחים.

אמר רבי יוחנן, בנן של קדושים אומר,

אחת,

ונהגו העם לומר שלוש.

ומן נהוא,

בנן של קדושים?

רבי מנחם בר סימאי,

והעם העיקר עולה בינן של קדושים

דלא יסתכל בצורת הדזוזה,

ולא היה מסתכל בכסף.

ואמר רבי יהושע בן לוי, המבדיל צריך שיאמר מעין הבדלות האמורות בתורה.

מי טבע, סדר הבדלות איך,

אומר המבדיל בין קודש לחול,

בין אור לחושך,

בין ישראל לעמים,

בין יום השביעי לששת ימי המעשה,

בין טמא לטהור,

בין הים לחרבה,

בין מים העליונים למים התחתונים, בין כהנים ללוויים וישראלים,

וחותם בסדר בראשית,

ואחרים אומרים ביוצר בראשית.

רבי יוסי בר רבי יהודה אומר, חותם מקדש ישראל,

והמהית בין הים לחרבה, לא כתיבה בהבדלה?

אומרת הגמרא, סעה מכאן בין הים לחרבה,

יחי בין יום השביעי לששת ימי המעשה,

נמי מעין חתימהו.

אומרת הגמרא, בצר חדה ולייקה שבע.

אז זה אחד ולא שבעה, כמו שאתה אומר.

אמרי כהנים ולוויים וישראלים תרי מילנינו,

כי זה הבדל כפול בין כהנים ללוויים,

בין לוויים לישראלים תרתי.

כן, אז בין כהנים,

כהנים לוויים וישראלים,

תרי מילנינו,

בין לוויים וישראלים תכתיב בעת ההיא הבדיל השם את שבט הלוי,

בין הכהנים ללוויים תכתיב בני עמרם, אהרן ומשה,

ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים.

ממשיכה הגמרא ואומרת הנא משמידת רבי עקיבא, כל התועם כלום קודם שיבדיל,

מיתתו באסכרה.

כן, אסור לטעום שום דבר קודם ההבדלה.

פה מדובר על דבר מאכל או משקה.

מים, מותר.

רבנן דבי רב אשי, לא קפידי עמיה, לא מקפידים על מים.

מדניתין, סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך.

רבי יצחק מטביל בירכי.

תניא נמי הכי, השמש מטביל בבני מעין ונותנן

לפני האורחין.

ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר שנאמר בירמיה ד',

נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים.

ואמר רבי יהודה,

אמר שמואל, ארבע הכוסות הללו צריך שיהיה בהן כדי מזיגת כוס יפה.

שיעור.

ומהי כדי מזיגת כוס יפה? דקאמר לכל אחד ואחד,

דאב אלוהו כולו רביעית.

רבי יהודה אומר, צריך שיהיה בו טעם ומראה.

ואמר אבא,

מהי טעמה דרבי יהודה דכתיב אל תראה יין כי יתאדם?

פסוק במשטה כג.

מכאן ראיה שצריך להבדיל,

לקדש

בפרט בליל הסדר, על יין אדום דווקא.

טעם נוסף יש, זכר לדם וכו'.

טענו רבנן, חייב אדם לשמח את אשתו, אקטואלי, ובני ביתו ברגל,

שנאמר בדברים יזין, ושמחת בחגיך, במה משמחן? ביין.

רבי יהודה אומר, הנשים בראוי להן,

ונשים בראוי להן, אתה לא יכול להביא לי אישה לשתות יין,

רק של הברכה, של הכוס,

אבל שתשתכר.

הנשים בראוי להן ביין, ונשים בראוי להן במאי?

במאי, שואלת הגמרא, טענה הרב יוסף,

בבבל, בבגדי צבעונין, היו לובשים שם בגדים צבעוניים,

בארץ ישראל, בבגדי פשתן מגואצין.

כן, אז קונה לה איזה תכשיט, איזה בגד וכו', זה השמחה שלה,

ולא רק לה, אלא לכל בני הבית.

תניא,

רבי יהודה בן ביתירא אומר, בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר,

שנאמר, וזבחת של עמים ואכלת שם, ושמחת לפני אדוני אלוהיך,

ועכשיו שאין בית המקדש קיים,

אין שמחה אליו יין, שנאמר, ויין ישמח לבב אנוש.

נעבור בשיאתא דשמיא, ולכן לא לשכוח,

לקנות עוד מעט בשיאתא דשמיא, ראש השנה,

אדם יוכל לקנות לאשתו, לבני ביתו,

כל הדברים הנצרכים להם.

נעבור לפלא יועץ זכותו תגן עלינו, אמן, עניין הליכה.

הליכה יש בה סור מרע על דרך כתיב בתהילים א',

אשרי האיש אשר לא הלך בהאצת רשעים.

וכמו שאמרו בגמרא בסוטה כב,

עמוד א', שהולך לדבר מצווה,

שכר פסיעות יש.

ואמרו שמכל פסיעה ופסיעה נברא מלאך אחד.

גם את זה לעומת זה כשהולך לדבר עבירה, חס ושלום.

וידיעת ההפכים אחת היא,

ואשרי מי שהוא כלוא בבית מיושבי בית המדרש, כי הליכה בין אנשים,

שלא על מנת לעסוק בתורה, אהבי רגליו לנחושתיים,

הוגשו.

והעץ הערה פרס רשת לרגליו ובחזרתו קופה של שרצים, עוונות ופשעים תלויה לו מאחוריו.

והנה העץ הערה מורט אלפיים ושבעים פנים כדי לתאר את השרץ.

ואומר לו שראוי להיות מעורב עם הבריות משום דרכי שלום, היה איזה שוטה אחד

עכשיו

שעשה איזה שם ישמור ואציל, מעשה בר מינן,

ומצדיק את הדברים, הוא מביא הוכחות מהמקורות לדברים שלו.

שם ישמור ואציל. אני רוצה אפילו להזכיר את המקרה.

שמתוך שהוא יוצא החוצה אל עין עיניו תחזינה וידע את מכות הארץ ההיא ויגדור גדרים. זה מה שמופיע בספר,

הדור האחרון.

שיעשו מעשים כאלו ויגידו, זה בסדר, מה, מה פתאום, זה לקרב, זה פה, זה שם, בר מינן.

ולפעמים מתוך הדברים נמצא דבר טוב שידבר דברי מוסר ויראת שמיים להשאיר את חברו, והאיש הירא

לא יהיה הווה לו, ויהיו רגליו מוליכות אותו לבית המדרש, כי אין ספק מוציא מדי ודאי,

ויהיה מחשב הפסד מצווה שהוא מפסיד מלעסוק בתורה,

כי יפה שעה אחת בתורה ומה שהוא מפסיד שאפשר שיבוא לידי דיבורים אסורים וראיות אסורות וכהן הרעות כנגד הצחר,

שאפשר אולי תבוא איזה מצווה על ידו.

והאיש הירא את השם מצוותיו חפץ מאוד מגלגלין זכות על ידו,

בהיותו כלוא בבית וכל הדרכים בחזקת סכנה.

ואין ראוי לאדם ללך באתר דשכיח הזק אפילו לדבר מצווה, מי ייתן לך להיכנס למקום של סכנה?

ואם כך אמרו על היזק הגוף על אחת וכמה וכמה וכמה על היזק הנפש.

ותלמיד חכם לא ישמע לכל מלחשים האומרים שכן דרכם של תלמידי חכמים גדולי ישראל,

שיוצאים כפעם בפעם קריית חוצות,

כגון ביום שישי או בליל מוצאי שבת,

או באיזה יום מימות הקיץ, לטייל.

האנשים האלה שלוחי די יצר הריים וגירי דילה.

אף אתה אמור עליהם מנח להם לגדולי ישראל, שהם ידעו את אשר עשו בכוונתם רצויה לשמים.

ואין איתנו יודע אלא מה שאמרה תורה לו, ימוש ספר התורה הזה מפיך וכתיב לו תרפני עד בלעי רוכי.

פסוק באיוב זן.

ואמרו רבותינו זל שאפילו על זמן כדי בליעת הרוק

שואלים דין וחשבון לעולם הבא.

הואיל לנו מיום הדין ומיום התוכחה

ואין לך טיול טוב מבית המדרש שהוא פרדס לצדיקים וגורם להם לטייל בגן עדן.

ויישא קל וחומר מהאדם שהוא טרוד בפועליו ובחשבונותיו שאינו חושש לכבוד

הבריות ואינו הולך בין האנשים ולא לטייל.

כל שכן אנחנו שהיום קצר והמלאכה מרובה ארוכה מארץ מידה לו יחיה גבר שינין אלפין לא יספיקו לו.

והזמן יקר הערך וכל רגע שאפסיד הופסדה גדולה דלא הדרה.

או כבר כתבו לנו חכמי המוסר שזה דומה למי שאומרין לא כך לך אוצר גדול של זהובים.

ומנה אותם וכל מה שתמנה יהיה שלך.

שהנה אותו אדם לא ינום ולא יישן ולא ייעף ולא יגע להיות מונה והולך בכל כוחו.

ועל אחת כמה וכמה להרוויח היא העולם הבא ולעשות נחת רוח ליוצרו.

ועל זה נאמר אם תבקשנה ככסף

וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה'

פסוק במשלי ב.

ואומנם יש הליכה של מצווה על דרך דכתיבו הודעת עליהם את הדרך ילכו בה זאת הוצאת המת

והכנסת כלה ולבקר חולים ולנחם אבלים וכדומה.

אבל צריך לשקול בפלס ולעמוד על המשמר שלא תהא מצווה בעבירה

ולא יצא שכרו בהפסדו חס ושלום.

וידוע שבמצווה שאפשר לעשותה על ידי אחרים תלמוד תורה דכתיב וכל חפצים לא ישבו בה.

אומנם פעמים שביטולה של תורה זוהי קיומה.

וראוי לתלמיד חכם לרוץ למצווה ולהיות נמנה עם חבריו לדבר מצווה כדי שממנו יראו וכן יעשו וזכות הרבים תהיה תלויה בו.

ברוכים תהיו להשם.

רבי חנני מנקה שיאמר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל לפי כרן בעליהם תורה ומצוות שנאמר

אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.