עין יעקב - פסחים ס-סד | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח, אנו ממשיכים בלימוד מתוך העין יעקב, אנחנו מסריט פסחים, פרק עשירי, דף קי״ח, עמוד ב', עוד ס'.

דרש רב עמי דכתיב תהילים קטז, אהבתי כי אשמע,

אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

אימתי אני אהובה לפניך?

בזמן שאתה שומע קול תחנוני.

דלותי ולא יושיע,

אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא,

ריבונו של עולם, אף על פי שדלה אני מן המצוות,

לך אני ולי נאה להושיע.

ואמר רב כהנא,

כשחלה רבי ישמעאל בר בי יוסי, שלח לו רבי,

אמור לנו שניים או שלושה דברים שאמרת לנו משום אביך.

שלח לו, כך אמר רב מאי דכתיב, הללו את אדוני כל גויים, ומות העולם,

מה יעבידתו?

אלא אחי, כאמר הללו את אדוני כל גויים,

אגבורות ונפלאות דכעב ידלעו.

כל שכן ענן כי גבר עלינו חסדו,

ועוד שלח לו עתידה מצרים שתביא דורון למשיח,

כסבור שאינו מקבל המנה.

אמר לה הקדוש ברוך הוא, למשיח קבל מהם,

תיקח ממצרים את הדורון.

אכסניה עשו לבני במצרים, זה השכר שלהם,

אכסנו את הבנים שלי ממצרים במשך 400 שנה, 210 שנה וכו'.

מיד יעטיו חשמנים מיני מצרים,

נשאה כוש קל וחומר בעצמה, כוש שכנה של מצרים, ומה הללו שנשתעבדו בהן?

כך אנו שלא נשתעבדנו בהן על אחת כמה וכמה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, גם מכוש תקבל מתנה, קבל מהם.

מיד כתוב, כוש תריץ ידיו לאלוהים.

נשאה מלכות אדום קל וחומר בעצמה,

אמריקה.

אמרה אומה הללו שאינם אחם, שאינן אחם, כך

אנו שאחם.

על אחת כמה וכמה אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל, גער חיית קנה.

געור חיה וקנה לך עדה. דבר אחר, גער חיית קנה, שדרה בין הקנים.

דכתיב יכרסמנה חזיר מיער.

וזיז שדה ירענה.

ואמר רבי חייה ברבא, אמר רבי יוחנן, אמור לו גאור בחיה שכל מעשיה נכתבין בקולמוס אחד.

כלומר, כולם נחשבים כחיה לפני המקום ברוך הוא

ולפני עם ישראל. למה?

כי כולם מטרתם פה אחד לכלות חס ושלום את עם ישראל,

כן יאבדו כל אויביך השם.

עדת אבירים בעגלי רמים, ששחטו אבירים כעגלים שאין להם בעלים,

מתרפס ברצי כסף שפושטים ידיהם לקבל ממון ואינם עושים רצון בעלים.

ביזר עמים קרבות יחפץ, ומי גרם להם לישראל שהתפזרו בין אומות העולם?

קרבות שהיו חפצים בהן.

ואמר ל... ועוד חדה.

ועוד שלח לו 365 שבקים יש בכרך גדול שברומי.

קניון.

וכל אחד ואחד יש בו 365 בירניות.

וכל אחד ואחד יש בו 365 מעלות.

וכל מעלה ומעלה יש בה כדי לזון את כל העולם כולו.

ואמר לרבי שמעון ברבי. ואמר לרבי ישמעאל ברבי יוסי לרבי.

הנה למען, בשמה כל אלה,

אמר לך ולחברך ולחברי חברך, שנאמר,

והיעש אחרא ויתננה הקודש להשם, ולא יעצר ולא יחסן,

כי ליושבים לפני השם יהיה.

כל רכושם של אומות העולם עתיד להיות

שייך לעם ישראל. תעבדו,

זה בסדר.

ומאי לא יעצר, אומרת הגמרא, תננה רבי יוסף, לא ייעצר,

זה בית אוצרותיו, ולא יחסן זה בית גן הזב, כי ליושבים לפני השם יהיה סוחרה לאכול ולשובעה ולמכסה עתיק. מאי לא יושבים לפני השם, אמר רבי אלעזר,

זה המכיר מקום חברו בישיבה.

איכא דאמרי.

אמר רבי אלעזר, זה המקבל פני חברו בישיבה.

ומאי למכסה עתיק, זה המכסה דברים שכיסה עתיק יומה.

לא מגלה דברים שהתורה הקדושה אסרה לגלות אותם, שהגוס בורו אסר לגלות אותם. ומאי נינו סתרי תורה.

איכא דאמרי, זה המגלה דברים שכיסה עתיק יומה, ומאי נינו טעמי תורה.

יפה מאוד.

ס.א. אמר רבי כהנא,

משום רבי ישמעאל ורבי יוסי,

מ.א. ה.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.א. יד.

ופועלי תשובה מפני מידת הדין.

סמך ב' ואמר רבי יהודה אמר שמואל כל כסף וזהב שבעולם יוסף לקטו והביאו למצרים שנאמר

וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים. אין לי

אלא שבארץ מצרים לקט כלשון הפסוק

את כל הכסף הנמצא במצרים שבארץ כנען ובשאר ארצות.

מי אמר שאסף את זה יוסף?

מנין.

אומרת הגמרא תלמוד לומר וכל הארץ באו מצרים מהשם.

כשעלו ישראל ממצרים העלו עמהם שנאמר וינאצלו את מצרים ואמר רבי שמעון בן לקיש גורסים רב אסי עשאוה כמצולה זו שאין בה דגים כמו ים שהיה בו מלא דגים ושלו את הכל מהים ככה עם ישראל שלה את הכל ממצרים.

ורבי שמעון בן לקיש אמר כמצודה שאין בה דגן והיה מונח עד רחבעם בן שלמה

בה שישק מלך מצרים על ירושלים ונטלו מרחבעם

שנאמר ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם על השישק מלך מצרים על ירושלים ויקח את אוצרות בית השם ואת אוצרות בית המלך ואת הכל לקח

ויקח את כל מגיני הזהב אשר עשה שלמה.

ובא זרח מלך כוש ונטלו משישק מלך מצרים ובא עשה ונטלו מזרח מלך כוש

ושיגרו לאדרימון בן תברימון

ובאו בני עמון נטלו מאדרימון בן תברימון ובא יהושפט ונטלו מבני עמון

הוא מונח עד ימיו של אחז.

הוא בא סנחריב ונטלו מאחז ובא חזקיהו ונטלו מסנחריב.

והיה מונח עד צדקיהו ובאו קסדיים ונטלו מצדקיהו. ובאו פרסיים ונטלו מקסדיים.

ובאו יוונים ונטלו מפרסיים. ובאו רומאים

ונטלו מיוונים. ועדיין מונח ברומים.

מח שמם בזכרם.

ס׳ ג׳ ועמריו חמא בר חנינא שלוש מטמוניות את מין יוסף מצרים.

אחת נתגלתה לקרח ואחת לאנטונינוס בן אסווירוס,

ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבוא.

עושר, שנאמר בקהלת ה', עושר שמור לבעליו ולרעתו, אמר הרב רישלקיש זה עושרו של קרח,

שנאמר ואת כל היקום אשר ברגליהם. אמר בלעזר זממונו של אדם שמעמידו על רגליו.

ואמר בלייבי, מסוי שלוש מאות פרדות לבנות היו מפתחות בית גנזיו של קרח. עד כדי כך היה עשיר.

וכולו, אקלידי וקולפי דה גלידי.

אז המפתחות שהיו פותחים,

כן?

וקולפי דה גלידי,

מרצופים של אור שהיו נושאים על סוסים וגמלים וחמורים,

וכל זה היה שלוש מאות, מסעו שלוש מאות פרדות.

עד כדי כך היה עשיר, ובכל אופן חיפש גדולה.

סד אמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן,

סימן דיאש,

אדיש, קסדך,

כולן מעודך ולמטה, עודך כי עניתני.

ותהיה לי לישועה, אמר דוד, אבן מעשו הבונים הייתה לראש פינה, אמר ישי.

מאת אדוני יתה זאתי נפלט בעיננו, אמרו אחיו.

זה היום עשה אדוני נגילה ונסמכה בו, אמר שמואל.

אנא ה' הושיע נא, אמרו אחיו,

אנא ה' הצליח נא, אמר דוד.

ברוך הבא בשם ה', אמר ישי, ברכנוכם בבית ה', אמר שמואל.

אל השם ויאיר לנו אמרו כולם,

ישוחק באבותים ומתקונות המזבח, אמר שמואל.

לי אתה ואודיך אלוהי העומקה, אמר דוד. ואמרו כולם, הודו לה' כי טוב,

כי לעולם חסדו.

נעבור בסייעתא דשמיא לפה ליועץ זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.

הדלקה.

עשינו הן צדק.

אמרו רבותינו, זיכרונו לברכה, הן שלך יהיה צדק ולאו שלך צדק.

ואמר לרב כהנא,

הפוך בנבלת אבלות, הפוך במילה.

וראוי לאדם שיהיה בו מדעת קונו שלטובה אינו חוזר ולרעה חוזר.

וכן יעשה אדם הטוב שאם מוציא מפיו

לעשות טוב עם חברו או שלא לעשות עמו רעה, לא יחזור בו בשום אופן ולשום סיבה שבעולם,

כי בושה היא גדולה לו.

אבל אם מוציא מפיו לעשות רע או שלא לעשות טובה, לא יעמוד בדיבורו.

וכבר אמרו רבותינו, זיכרונם לברכה, בגמרא בעירובין סמי עמוד ב' כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו.

דכתיבה יערך אדוני את ריח הניחוח.

פירש רשי כל המתפתה ביינו כששותה מעט יין וניחם על הרעה מחמת דבדיחא דעתהו. כשמפייסים אותו הוא מתפייס.

יש בו מדעת קונו שעל ידי הקורבן שהקריב נוח

ניחם על הרעב ונשבע שלא להביא עוד מבול לעולם,

הקדוש ברוך הוא.

וכתיבה ינחם השם על הרעב ויאמר סלחתי כדבריך.

ואלולא השם צבאות היה חוזר ממידת פורענות למידה טובה, הן גוונו אבדנו חס ושלום.

וכל דבר טוב שיצא מפי הקדוש ברוך הוא אפילו על תנאי אינו חוזר.

ונעיד אשכחן דכתיב, וירא יעקב מאוד, ואמרו רבותינו זל,

שאפילו שאמר לו הקדוש ברוך הוא שמרתיך בכל אשר תלך, ירא ה'

יגרום החטא.

וכן אמרו רבותינו זיכרונו לברכה שכל המנבל את פיו,

אפילו נחתם עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה, נהפך עליו לרעה.

ואחי נמי אשכחן בחורבן בית המקדש,

שחזר בו ואמר וממקדשי ייתחלו, וממקדשי ייתחלו.

ופשר הדבר שלעולם לטובה אינו חוזר, ודבר אלוקנו אשר דיבר טוב על ישראל יקום לעולם.

ואת הטוב נקבל בלי שום ספק בעולם שכולו טוב.

ועל כן לפום שעת הגורם החטא שיהפך עליו לרעה ולהנאתו לטובתו, וכל דעבד רחמנא לתב עבד,

דתב ללעדם עבדלה,

כי יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הזה מכל חיי העולם הבא.

וכל כהה אם יראה לו לאדם שבעשותו הטובה שדיבר לעשותו, לחברו, יהיה נזק לחברו

מצד אחר או לאדם אחר.

נכינה משניתנה רשות שיחזור בו, דאבל אלה כמו לרעה שחוזר.

ואין הרבים עתה שיש להם מידה זו שעומדים בדיבורם בכל, ויוצא שכרם בהפסדם,

שהרי נוהגים כן אף לרעה, או כשדיבר שלא לעשותו,

אפילו אם ירבו עליו רעים, לא ישוב בו.

והאמור יאמר,

דברים אפשר שיעשה שניים, ומוצא שפתי לא אשנה.

יעיב אלי כל חלל לדעלמה, אדם כזה פגיעתו רעה,

ומרחיק ממנו אוהב ורע, ורבו שונאיו, ומרבה עליו שנאה ותחרות.

ואפילו בנווה שלו לא ינווה.

והאנשי ביתא לא מקבל, כיוון שאומר לעולם.

וכמו שאמרתי, אני כן צריך שיהיהו דברי, לא ישוב ריקם, זו רעה חולה, גורם כל מחלה.

וזאת תורת האדם הטוב שיחזור בו, ויבטל דעתו מפני דת אחרים, ולפי צורך שעה,

ויהיה מתרצה ומתפלס בתחנונים,

ולעולם יחשוב מאוד קודם שיוציא מפיו לעשות דבר טוב לחברו או לעשות רע.

או שלא לעשות רע. וכיוון שהוציא בפיו מוצא שפתיו, ישמור ויעשה ולא יעבור.

ולכן יותר טוב שיקדים תחילה לומר שלא יעשה טוב ויחזור בה מי שיאמר שיעשה ויחזור בו.

כי דיברו החור איוולת היא לא וכלימה.

ולאידך גיסא,

דבר חברו לא ישיב ריקם ולא יסתור את דבריו,

כאשר יוכל אפילו אם הוא שונאו כדי לקיים בקה שלום ורודפהו. תמתין.

ולא כמו רבים אנשים מדיינים שאומרים לא אכפת לי לעשות זאת,

אלא שלא יהיה כמאמר חברי ולא יצא בשלו זו מידת סדום.

ואין ראוי לעשות כן אלא לילדיו הקטנים כדי להנהיגם וללמדם שלא יהיה להם מידה רעה זו,

להחזיק ולעמוד בשלו ושלא להפוך מידיעתו.

אבל לשאר כל אדם ואפילו אצל בניו הגדולים טוב לגבר שלא יעמוד על דעתו, יתרצה.

יהיו הגדולים נשמעים לקטנים כדי להרבות אהבה ואחווה ושלום ורעות.

ואמרו רבותיהם לזכרם ולברכה בגמרא בתענית כ' עמוד ב',

לעולם יהיה אדם רך כקנה ואל יהיה קשה כארז,

ובזה לזכר עולם יהיה צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה.

ברוכים תהיו להשם.

תודה רבה לך, אדוני.