עין יעקב - פסחים נח | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

השם השם, נעשה ונצליח. השיעור יהיה לעילוי נשמת מור זה כיני,

רבי משה חי רחמים, בן

תמר רוח ה' תנכהו בגן עדן, וגם לעילוי נשמת

נג'י יוסף בת אסתר רוח ה' תנכה בגן עדן.

אנחנו במסכת פסחים מן יעקב, פרק עשירי, דפים קייז עמוד ב', קייח עמוד א',

עוד נח, ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ,

תנא,

אומרת הגמרא רבי יוסף, זה שאומרים מגן דוד

ועשך לגוי גדול, למה הכוונה בפסוק ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ?

אז נחלקו בגמרא, רבי יוסף אומר,

זה מה שאנחנו אומרים, ברוך אתה השם מגן דוד.

אנחנו רואים את זה בהפטרה של יום שבת.

ועשך לגוי גדול,

פסוק בספר בראשית,

יב,

אמר ישלקיש זה שאומרים אלוהי אברהם

ואברכך זה שאומרים אלוהי יצחק, וגדלה שמך זה שאומרים אלוהי יעקב.

שואלת הגמרא, יכול להיות חותמים בכולם? תלמוד לומר, והיה ברכה.

בך חותמים?

חותמים ולא בכולם.

כן, אז חותמים דווקא

בך ועשך לגוי גדול ואברכך,

ולא בכולם, ולא בשאר האבות כולם. תנו רבנן, רביעי גומר עליו את ההלל, ואומר עליו הלל גדול, דברי רבי טרפון, ויש אומרים, אדוני רועי לא יחסר.

פסוק בתהילים כג, ומהיכן הלל גדול אמר רב יהודה מהודו

עד על נהרות בבל.

רבי יוחנן אומר, משיר המעלות עד על נהרות בבל.

רב אחא בר יעקב אומר,

כי יעקב בחר לא יה,

ועד על נהרות בבל.

ולמה נקרא שמו הלל הגדול?

אמר רבי יוחנן, בפני שהקדוש ברוך הוא יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריאה.

ואמר רבי יהושע בן לוי, הענש עשרים ושישה, כי לעולם חסדו.

אמרנו שיש עשרים ושישה מלאכים

שמשרתים לפני קודשא בריחו,

ושמותיהם מופיעים, מי שיראה בסידור עבודת הקודש,

ששם יש את הכוונות, מה שנקרא, כפשוטן,

לא כשאר הסידורים נהר שלום,

סידור הרשש וכולי, כן?

אלא בפשטות של הכוונות שאדם צריך ללמוד ולכוון אותן בתפילה,

אז כנגד כל כי לעולם חסדו בתפילת שחרית שמופיע,

יש כנגד

הפסוק הראשון, שם של מלאך.

כי לעולם חסדו השני, פסוק של מלאך. וכן על זה הדרך,

סך הכל עשרים ושישה פעמים כי לעולם חסדו.

אומרת הגמרא, כנגד מי העשרים ושישה

כי לעולם חסדו הללו שמוזכרים בתהילים?

עונה הגמרא, כנגד עשרים ושישה דורות שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו.

ולא נתן להם תורה.

וזן אותם בחסדו יתברך.

ואמר רבי יהושע בן לוי,

ויש גורסים רב חיסדא, מה היא תכתיב? הודו לאדוני כי טוב.

הודו למי?

להשם.

שגובה חובתו של אדם בטובתו, כגון עשיר בשורו,

עני בשאיו, יתום בביצתו, אלמנה בתרנגולתה.

אז כל אחד שברוך הוא דן אותו לפי מה שנקרא דרגת עשירותו עם העשיר,

הוא לוקח לו את השור שלו, יום אחד השור שלו קיבל קורונה, פאק, נפל ומת.

לעני הוא לוקח את השא שלו,

ליתום את הביצה שלו,

לאלמנה את התרנגולת שלה, זה כל מה שיש להם.

ואמר רבי יוחנן, קשין מזונותיו של אדם כפליים כיולדה.

אה, תמיד הנשים אומרות לבעלים,

אם היית אישה, היית מבין כמה אני סובלת חבלי לידה וכולי וכולי.

אבל הגמרא אומרת, מה יותר קשה מחבלי לידה של אישה?

עונה הגמרא, מזונותיו של אדם קשים כפליים.

כמה אדם רץ וטורח ועמל והכול.

בשביל מה? בשביל לדאוג למשפחה שלו,

לזון ולפרנס ולכלכל אותם ולקנות להם כל מה שהם צריכים על הצד הטוב ביותר. בסופו של יום, מה קורה?

הוא מבין שהוא מבזבז את החיים שלו כל כך הרבה.

שב בצל, תאכל בצל,

תעסוק בתורה, תעסוק בתפילה, תפתח בקדוש ברוך הוא,

והמזונות יהיו מצויים עד אליך.

אלא מאי?

לא כל אדם יש לו דרגת אמונה חזקה שהוא יכול לשבת ולעסוק בתורה והכול יגיע אליו. סיפרנו

כשהיינו בשנה הראשונה לנישואין, אברכים בכולל,

אז יום אחד אשתי אמרה לי, בעלי היקר, זהו, סיבוב.

פעם בשבוע יוצאים ביחד, עושים איזה סיבוב.

הגעתי לכולל בבוקר מצוברח, אמרתי, ריבונו של עולם, מה אני עושה עכשיו?

עכשיו, לי המנהג, אני מניח תפילין רבנו תם,

יושב עד שעה אחת בכולל,

אתה עם התפילין, אז צריך להיזהר, לא לשיח שיחת חולין,

יושב מרביץ לימוד, לימוד, לימוד, לימוד,

כמה שיותר להספיק.

ככל שתספיק יותר,

ככה בסייעתא דשמיא תשיג יותר בתורה הקדושה,

תשיג יותר בחוכמת התורה,

וגם זה ישפיע על האדם.

ולפני שאני מניח את התפילין של רבנו תם, ואני אומר, ריבונו של עולם, אני אמרתי לאשתי, בסדר, אין בעיה, אני צא,

אבל כסף אין.

עכשיו, למי תפנה? לך, עמיכה לא נעים,

לאבא שלך גם לא נעים.

אמרו, מה תעשה?

אז אמרתי, ריבונו של עולם, אם אנחנו מסורים בידיך,

אנחנו אומרים במודים,

על חיינו המסורים בידיך, ועל נשמותינו הפקודות לך, ועל ניסיך שבכל יום עימנו.

קטן עליך לעשות ניסים ונפלאות.

קטן עליך לזמן לי את מה שאני מבקש.

אני לא מבקש הרבה.

לא ביקשתי בית מלון, לא ביקשתי איזה אולם, פאר והדר, שום דבר ביקשתי.

ביקשתי סך הכל כסף לנסיעות, הלוך חזור, במקרה הכי של תוספת, אולי איזה גלידה קרה.

אתם חושבים שהקדוש ברוך הוא לא זימן?

אחרי כמה רגעים נכנס יהודי פה מהשכונה והחליט פתאום, פעם ראשונה בחיים הוא לא היה מגיע לכולל,

החליט לחלק לכל אברך 100 שקלים, סך הכל עשרה אברכים,

זה אלף שקלים, עשרות שלו, כנראה מרוויח עשרת אלפים שקל,

עשר תעשר בשביל שתתעשר.

וככה הוא היה מגיע פעם בשבוע למשך שנה,

אם לא יותר,

שהוא היה מגיע וכל פעם, ואמרתי, ריבונו של עולם, תראה מה זה, רק ביקשתי, תודה רבה.

הייתי צריך לבקש את מלך המשיח.

תראה,

הנה, ישר נשלח לי,

והנה, הפתעה.

זאת אומרת שאנחנו תלויים בידיים של הקדוש ברוך הוא. השאלה כמה נפתח ונאמין בקדוש ברוך הוא,

ונחזק את האמונה ככה גוש ברוך הוא יזמן את זה עד אלינו. רבי שמעון בר יוחאי לא זימן לו הקדוש ברוך הוא?

אנחנו צריכים לשאוף,

להיות כמו התנאים הקדושים, כמו האבות הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב,

שאנחנו משתמשים במדרגתם,

בזכותם, וזה מה שאנחנו מזכירים,

אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב.

לא שהזכויות שלנו, כי לנו אין זכויות.

אפסו לנו הזכויות.

ואנחנו רואים מה נעשה בעולם השקר היום.

אבל איזה זכויות אנחנו יכולים להשתמש?

עם הזכות של העבוד הקדושים.

הבאנו פעם

את המדרש בעיכה שאומר שבסופו של דבר תסתיים הזכות של העבוד הקדושים,

ואז לא יוכלו להשתמש כבר.

ואז באיזה זכות נשתמש?

אז הקדוש ברוך הוא יעורר עלינו מה שנקרא את זכותה של רחל אמנו.

קול ברמה נשמע, נהי בכית המורים, ורחל מבכה על בניה, מהנה להתנחם.

ואז מבטיח לה קודש בריך ומנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה,

כי יש שכר לפעולתך,

ושבו בנים מגבולה, ושבו מארץ אהיה, וכו'.

נחזור לענייננו. לכן הודו שהאדם אומר, על מה?

שהקדוש ברוך הוא גובה לו את החוב שלו. לכאורה, חס שלום, האדם היה צריך להינזק בנפשו.

ומה עשה הקדוש ברוך הוא? חסד ורחמים, וחן עליו,

ומנע ממנו מה?

להינזק בגופו, ונתן לו להינזק

בממון שלו.

לקח לו את השור, אם הוא עשיר,

לקח לו את התרנגול,

וכן על זה הדרך.

ואמר רבי יוחנן, לכן קשים מזונותיו של אדם כפליים כי הולדה, דאילו ביולדה כתיב, בראשית ג', בעצב תלדי בנים.

היום פטרו את העצב הזה, אז זריקת הפידורל.

חושבים לפתור את זה, כי לפעמים זה דופק את הגב.

אם זה דופק את הגב, אז מתחיל העצב והצער והקושי וכו' וכו'.

ואם לא זה, אז צער גידול בנים שמגדלים אותם,

אז התורה הקדושה אומרת,

אז זה לא יכול להשתנות,

זה לא יכול, מה שיצא מפי קודש הבריחו, מפי התורה הקדושה,

לא יכול להשתנות.

אולי זה מגיע מסיבוב אחר, אבל להשתנות זה לא משתנה.

בעצב תלדי בנים.

במזונות מה נאמר?

בעיצבון תאכלנה.

ואמר רבי אלעזר, קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף.

הנה השבת בסייעתא דשמיא, פרשת בשלח.

עם ישראל זכה לקריעת הים, רעתה שפחה על הים,

מה שלא ראה הנביא יחזקאל בן בוזי במראות הלילה.

אז קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. הגמרא עוד מדמה, עוד כמה וכמה דברים.

קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף.

שנאמר,

תהילים קלו נותן לחם לכל בשר.

אנחנו אומרים את זה כל יום, נכון?

כמה אנחנו שמים לב למה שאנחנו אומרים כל יום?

כמה אנחנו מתבוננים במה שכתוב בפסוק הזה?

העיקר אנחנו עושים פותח את ידיך, מרימים את הידיים גבוה.

כל אחד, יש אחד עושה ככה, יש אחד עושה ככה,

יש אחד עושה ככה,

כל אחד לפי דעתו.

אבל הלו, היי, תתעורר מהבועה,

תתבונן במה שאתה אומר, נותן לחם לכל בשר. גם אם לא מגיע לך,

הגשבור יזמן לך את הלחם שלך.

אה? זוכרים את הסיפורים שעשרות יהודים שהיו בשואה, ואיך הגדוש ברוך הוא זימן להם פתאום פה איזה קליפה של תפוח אדמה,

ושם איזה בצל, ופה איזה פרוסת לחם וכולי, ופרוסת לחם יבשה,

ואפילו מהאוכל שלהם היו משמרים את זה, אם זה המרגרינה היו משמרים כדי שיהיה להם שמן לחנוכיה,

כדי שכל המחנה כולו, כל החדר כולו יהיה להם למצווה אחת.

זאת אומרת, הגשבור הוא גם במצבים הכי קשים מזמן לאדם.

השאלה כמה האדם בודח בקדוש ברוך הוא.

אם הוא תולה את ביטחונו בידו, ביד הבוס,

הוא אומר לו, עזוב, אל דווח עליי עכשיו למשרד הבריאות,

שאני הייתי ליד מאומת,

אני לא יכול, גם לך אין כסף לשלם ולי אין כסף לקבל.

קשה לי עם הילדים בבית, הילדים בוכים, זועקים, הצילו,

אבא, תושיע אותנו, תדאג לנו,

וכולי.

אז אם אדם תולה את ביטחונו בקדוש ברוך הוא, איך היה בסגר הראשון?

מישהו חשב בכלל?

מישהו ידע בכלל? מישהו פילל? מישהו מילל? כולם הסתדרו ברוך השם.

לכולם היה מה לאכול ומה לשתות והכל,

ואחר כך ברוך השם גם חיתנו והביאו ילדים לעולם והכל מתפקד. זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא זה אנו מפרנס.

לא הבוס ולא בילי הדה בילי ולא כל החברים מיסטר פיסטוג ומיסטר שקד,

אף אחד לא מפרנס.

הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו זן ומפרנס. ועם כל יוקר המחיה,

ועם כל הקשיים והכול, תראו איזה שפע של שולחנות אנשים פותחים, אה?

אם זה בשבתות וימים טובים,

ועוד מטובישבט פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, וגם טורקיה ביחד מביאים את כל הפירות היבשים והכול, ושפע גדול ישתבח שמו בעולם. זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא דואג לנו,

זן ומפרנס אותנו, והעיקר שנפתח בו, נותן לחם

לכל בשר.

ומה סמוך לזה אומרת הגמרא? לגוזר ים סוף לגזרים.

זאת אומרת שהעניין של מזונות של האדם, שזה רמוז ונותן לחם לכל בשר,

קשין כמו המעלה של לגוזר ים סוף לגזרים, שקדוש ברוך הוא יצטרך,

נצרך באותו זמן לסדר לעם ישראל שבילים-שבילים.

יש מאן דאמר שאומר עברו בשביל אחד, מאן דאמר שאומר עברו בשנים עשר שבילים.

ולא סתם שבילים, אלא שבילים שהיו בהם אילנות ופירות טובים.

ושם היו קוטפים ואוכלים והכל.

אז אנחנו רואים

שקשין מזונותיו של אדם, ואמר רבי יוחנן,

קשין מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה.

דאילו בגאולה כתיב המלאך הגואל אותי מכל רע.

לא מופיע איזה רע.

כתוב שם רק מלאך בעלמא, ואילו במזונותיו של אדם כתיב,

האלוהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה.

מה שאמר יעקב.

ממשיכה הגמרא, אמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון, דקוץ ודרדר, תצמיח לך,

זלגו עיניו דמעות.

אמר לפניו אדם הראשון, ריבונו של עולם,

עני וחמור נאכל באבוס אחד.

מה, עני וחמור, אומר אדם הראשון, נאכל באותו אוכל?

כיוון שאמר לו, בזיעת אפיך תאכל לחם?

מיד נתקררה דעתו של אדם הראשון, נרגע.

אמרתו, אני לא יושב עם החמור לאכול בירחת הסעודה.

ואמר אשלקיש, אשרנו,

שלא עמדנו בראשונה.

דהיינו,

אשרנו בזה,

מסביר המהרשע הקדוש, זכותו דגן עלינו, אמן.

אשרנו, דבכל זאת לא שבלן,

שאמר לבזיעת אפיך תאכל לחם, ואשרנו יותר אם עמדנו בראשונה, כמו קודם החטא שהייתה פרנסתן מצויה בלא טורח כלל.

זאת אומרת, בכל מצב אדם,

ברוך השם, אה?

עובד קשה, טורח ועמל, והפרנסה מזומנת לו, אשרה ואשרי חלקו.

זה כמו אחד שהמלך בא לבקר אותו,

והוא תופס אותו על חם.

בבית שלו, שולחן

מפואר, אומר לו, תגיד לי, מאיפה כל זה?

אה, מאיפה כל זה? הרי אני גביתי לך עכשיו מיסים וארנוניות יקרים, מאיפה כל זה?

אומר, אדוני המלך, בכל אופן, כל פעם אני הייתי חוסך לי איזה פרוטה בצד,

פרוטה בצד, אמר, אה, אשריך,

עם כל הקושי ובכל העמל וכל התשלומים והכול, וככה אתה מהדר ומשבח ומהלל לפניי, אשריך ואשרי חלקך.

ואמר רבייה, כתלו פלטינן מני דקה אכלינן עיס בה דחקלה.

ואמר אבשה זיוי משום רבי אלעזר בן עזריה,

קשין מזונותיו של אדם כקריאת ים סוף, שנאמר,

מיהר צועל יפתח.

פסוק בישעיה, ולא יחסר לחמו,

וכתיב בת רבע אנכי השם אלוהיך רוגע ים ויהמו גליו.

נותן לחם לאכל בשר ושם מכלל לגוזר ים סוף

לגזרים.

ואמר רבי אלעזר בן עזריה,

קשין מזונותיו של אדם כיום המיטה,

שנאמר, מיהר צועל יפתח ולא ימות לשחת.

ואמר רבי אלעזר בן עזריה,

קשין נקביו של אדם כיום המיטה וכקריאת ים סוף,

שנאמר, מיהר צועל יפתח ולא ימות לשחת.

וכתיב בת רבע רוגע הים ויאמו גליו.

ואמר אף ששת משום רבי אלעזר בן עזריה, כל המבזה את המועדות,

כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר,

אלוהי מסכה לא תעשה לה. יש כמה פירושים לפסוק הזה.

וכתיב בת רבעתך גם מצו תשמור.

ואמר אף ששת משום רבי אלעזר בן עזריה, כל המספר לשון הרע וכל המקבל לשון הרע,

וכל המעיד העדות שקר לחברו, ראוי להשליכו לכלבים.

שנאמר לכלב,

תשליכון אותו.

וכתיב בת רבע לא תישא שם משב,

כי הרבה לא תישא, או קריבה לא תשיא.

יפה, עד כאן בסייעתא דשמיא הגדולה. נעבור

לפה ליועץ, זכותו תגן עלינו, אמן.

ערך הדלקה.

ערך הדלקה.

הדלקה עושה מצווה בנרות שבת ונרות חנוכה.

והדלקת נרות בבית הכנסת גם כן מצווה.

נר ה' נשמת אדם.

וכתיב בישעיה חד טו באורים כבדו ה'.

כותב הרב, אמנם כבר מילתי המורש צריך שיהיה אדם בוחר בין טוב למוטב,

ומי שאין לו כל כך הרווחה כדי לקיים אחוז בה,

וגם

מזה במקום שייתן נרות ושמן לבית הכנסת שבלא נתינתו לא יחסר כי אין ציבור עני,

והרי זה דומה קצת למטיל מים לים.

ונעיד המצווה כעוות,

שיהיה המצווה נעשית בממונו,

אבל יותר טוב אם ייתן אותם הנרות ואותו השמן לעני הגון או לתלמיד חכם,

שידליק נר שבת או ילמד לאורן.

זאת אומרת, יש לנו אופציה או לתת

כסף

לבית הכנסת עבור מאור, שמן למאור מה שנקרא,

אופציה שנייה לתת כסף

עבור עני תלמיד חכם כדי שיהיה לו שמן.

בזמנם היו משתמשים בנרות עם שמן וכולי כדי שיוכל להדליק שמה

או כדי שיהיה לו שמן להדלקת נרות שבת. מה עדיף?

עדיף שייתן לתלמיד חכם.

ולכן אפילו ביום היורצייט, יום הפטירה,

כה יעשה.

כי כפי אשר יגדל המצווה כך מוסיף להיות נייחה רוחה לנפש הוריו.

אתה רוצה לעשות נחת רוח להורים?

אתה רוצה לעשות נחת רוח?

זה לא באכילה ושתייה רק.

זה לא באזכרה של שלוש מאות איש.

איך עושים נחת רוח? על ידי שמה שאדם תורם מהונו,

מכספו וממונו עבור תלמידי חכמים, כדי שיהיה להם

שמן להדלקת נרות שבת או להדלקת נרות חנוכה וכו'. בזה נר ה' נשמת אדם הנשמה שלהם

עולה ומאירה.

ואם לא שעושה משום מקרא דחייהו ודשכיבה,

הוא כדי שלא ירננו אחריו.

כי יש בן אדם עושה, אה, למה נעשה את ההשכרה?

כדי שלא יגידו מה הוא לא מתבייש?

בן יחיד,

אה, לא מתבייש? בן גדול קיבל מלא ירושה,

אה, לא עושה השכרה? אז הוא עושה בשביל לצאת ידי חובה.

דלאו כל העלמא יד אקי טוב למה בת קדן,

אבל לא ירבה בהדלקות.

לפעמים אנשים מדליקים נרות, נרות, נרות, נרות, נרות, שום דבר, אם אין ידו משגת כל כך.

ולכן גדולה צדקה יותר מן הקורבנות,

כל שכן מהדלקות בבית הכנסת.

אומרים לו, בוא תדליק נר בבית הכנסת,

תתרום להדלקה שמן למאור,

או תתרום לתלמיד חכם מה יותר עדיף? תן לתלמיד חכם.

או בתנאי שיפריש מממונו מה שהיה רוצה לתת שמן ונרות, יקנה שמן ונרות, ייתן לתלמידי חכם העניים. רוצה להרוויח את שניהם? תרוויח את שניהם, אשריך ואשריך הולכך.

לתלמידי חכמים ולעניים יותר על מה שהיה בדעתו, לחלק צדקה ותיטב להשם ולנפש הוריו.

ואם איש עני הוא,

וחי חיי אנשי ביתו קודמים,

וטוב יותר שיקנה שמן ונרות לעצמו כדי שיהיה לו בהרווחה להדליק נר שבת וללמוד להוראה.

וצדקה תחשב לו יותר מאשר ייתן לבית הכנסת.

אתם מכירים את הסיפור הידוע? שניים פעם הגיעו לשיעור.

שניים הגיעו לשיעור, והרב דיבר על הפסוק במשלי,

וזה התלהב, שמע שאם אדם תורם

לבתי כנסת, בתי מדרש וכולי, וואו, נהיה עשיר.

אמר מהיום, זהו, נגמר הסיפור,

פודר את כל החסכונות,

את כל זה, בעובר ושב,

אני משאיר לי מה שאני צריך,

כל הדולרים גם ככה עוד מעט לא יש שווה שום דבר, יאללה,

בואו נתחיל לחלק.

שמע פה, בית הכנסת, רוצים היכל חדש.

אמר, כמה זה?

אמר, הנה מחצית מהסכום, בבקשה.

קחו לכולל הזה, אנחנו לא סגרנו את החודש, בבקשה, קחו.

הלך לשם, לשם, לשם, בקיצור, אני נותן.

בסייעתא דשמיא, אחרי שנה,

השתבח שמו לעד, זה מזמן את המהנדס של העיר. מה קרה? אני רוצה להרחיב, ארחיב עם מקום ההולך.

הוא קנה גם את הבית של השכנים בצד ורוצה לעשות וילה אחת גדולה.

אבל הוא, ראה איזה פלא, רואה את השכן שלו ממול,

שגם היה איתו בשיעור,

והוא לא מכיר אותו שהוא כזה תורם גדול,

והוא רואה שגם השכן, ברוך השם, כבר אוחז בתחילת הבנייה, כבר משאיות מגיעים,

והמהנדסים והארכיטקטים ומעצבים. הוא אומר, תגיד לי, יש לי שאלה אליך.

מה, לרגל מה סגירת הכביש היום פה ברחוב?

הוא אומר לו, אה, לא שמעת? ברוך השם, אנחנו מרחיבים גם את הבית שלנו,

קנינו את כל הקומפלקס.

הוא אמר, ככה?

יפה מאוד, בסדר גמור,

אם קנית את כל השכנים. אבל איך נהיית העשיר בדיוק?

אנחנו היינו אותה שכבה בבית ספר,

אחר כך היינו בתיכון ביחד והכול.

איך? אומר, אל תשאל הרב הזה שיהיה בריא, זה שבא למסור שיעור?

וואי, וואי, וואי, וואי.

הוא דיבר שם בשיעור, אם אדם רוצה לעשיר, מה יעשה?

יפנק את אשתו ואת בני ביתו. אמר לו, ככה?

אבל אני שמעתי משהו אחר.

מה שמעת?

אומר, אדם שרוצה לעשיר, יתרום לבחוץ, בתי גניס ובתי מדרשות.

הוא אמר, אני אלך להזמין את הרב הזה לדין תורה.

לא מתבייש? אני אכלתי בכל מה שהשקעתי לבחוץ, והכול.

מה יצא לי מזה? עשו לי איזה שלט קטן,

עם איזה אותיות, ככה, זרחניות?

מה יצא לי מזה?

אני תובע אותו. הזמין את הרב לדין תורה.

הזמין את הרב לדין תורה.

באים עדיין, הם אומרים, כן, בבקשה, בואו נשמע את הטענות, כן, מה המזמין טוען?

אמר, אני תובע את הרב, מה קרה?

אני בזבזתי מעל מיליון שקל

של כל החסכונות שלי וירושה ופה ושם, מחמי מחמותי והכל,

בזבזתי את הכל, הוא אומר, ומה בזבזת?

תרמתי לבית הכנסת הזה, לבית מדרש הזה, לכולל הזה, למקום ההוא, לזה, לפה, לשם,

ככה?

נו, ומה?

הוא אומר, אומנם נהייתי עשיר, הרב צדק,

אבל השכן שלי ממולי,

הוא דאג לבית שלו, למשפחה שלו, לקרובים שלו, להכל,

והשתבח כמו בורא עולם, הוא גם נהיה עשיר.

אז זה לא פייר שאני נתתי לאחרים,

ובזכות זה נהייתי עשיר.

אם הייתי דואג לאינטרס המשפחתי שלי, היה עדיף.

אי, אי, אי, קם אב בית דין ואמר לו,

על זה שלמה המלך כבר דיבר.

לפני הרבה שנים, ואמר את הפסוק במשלי, אל תירא כי העשיר איש,

כי הרבה כבוד ביתו.

הוא אומר, אתה עכשיו מפחד שהשרן לא יבנה יותר טוב ממני, שהוא לא יעשה ככה, אני אעקוף אותו.

אני אראה לו, הוא עושה ככה, הוא עושה ככה, זה עושה ככה, הוא עושה ככה, זה יחליף את הודו, הוא גם רוצה אותו כזה.

אני אעשה לו ככה, להוציא לו את העיניים. מה, הוא קנה בגד כזה, אני אקנה נעליים כאלו. זה אני אראה לו שיש לי יותר ממנו.

אל תירא כי העשיר איש, כי הרבה כבוד ביתו.

כי לא במותו ייקח הכל. יש מישהו שלוקח, אה?

בתחילת הקורונה, רבותיי,

אפילו מניין ללוויה לא היו נותנים לאנשים להביא.

מניין ללוויה, זאת אומרת, גם את זה אנשים לא יכלו לקחת איתם.

את המניין האחרון, שיהיה מי שיגיד עליהם קדיש והכול.

אולי עושים לוויה בזום.

אה, השם ישמור בר מדנן.

גם זה לא.

מפחיד!

בקושי מניין היה, קברן ואחד מהבן משפחה והכול, זהו, נגמר הסיפור.

היום התקשרה אליי משפחה,

ככה וככה נפטר, הרב תעזור לנו, תזרז את זה פה ושם.

ממה נפטרה? מקורונה.

אמרתי לך, היד שלהם קלה על ההדק, כולם נהיו חולי קורונה, בר מדנן.

כולם מבודדים, כולם חולי קורונה, הכל נהיה זה.

עולם הפוך ראיתי.

בת כמה הייתה? בת 90 ומשהו אמרתי, השתבח שמולד, מה אתה רוצה?

זכתה והאריכה ימים עם כל הדמיונות?

וואה,

ברוך השם.

טוב, מה עכשיו?

לא, חולי קורונה, לא נותנים לעשות לוויה מהבית, תראו על מה אנשים זה.

לוויה מהבית,

אנחנו רוצים להוציא אותה מהבית.

אמרתי, 90 שנה, ברוך השם,

אולי קצת פחות, לא משנה, הייתה בבית הזה.

מה אתם רוצים עכשיו? להחזיר אותה לבית. זה צער לנשמה.

כמה שיותר מהר לקבור אותה, יותר טוב.

לפעמים אנשים מחכים, לא ההוא יגיד ככה, זה יספר סיפורי סבתות?

ההוא, אם זה הספדים, דברי תורה,

דברים אמיתיים שהיו על הנפטר, תפאדל, אין בעיה, הכל בסדר.

אבל אם זה סתם כל מיני ניפוחים וסיפורים והכול, זה רק מזיק לנשמה.

אז מה הועילו חכמים בתקנתם? אמרתי לו שום דבר, לא מהבית. מבית העלמין תלכו לשנה ונגמר הסיפור, הכל יבוא על מקום בשלום.

אז זה אומר שלמה המלך, אל תירא כי עשיר איש, כי הרבה...

בביתו, כי לא במותו ייקח הכל.

שום דבר אדם לא לוקח, לא ירד אחריו כבודו, אפילו הכבוד לא ילווה אותו סמוך לקבר.

שום דבר לא מלווה את האדם.

אומר התנא באבות, אין מלווין לו לאדם בשעה שאדם נפטר, לא בנה ולא אשתו

ולא קרוביו, שום דבר,

ולא הכסף שלו ולא הזהב שלו, שום דבר, אלא תורה ומצוות ומעשים טובים.

מה שרכשת, את הרכש הרוחני שלך בחיי חיותך,

זה מה שילווה אותך. מעבר לזה,

שום דבר לא יכול ללוות אותך, שום דבר לא יכול להגיע איתך לתוככי הקבר.

אמר לו, אתה שזכית, ברוך השם, לצבור הון ענק של מצוות, תרמת לפה, תרמת לשם, על זה אתה רוצה להתחרט, חס ושלום?

אם אתה תתחרט, אתה תפסיד את הכול.

אמר לו, ככה, לא, לא, לא, כבוד הרב, לא מוכן להתחרט.

אם זה ככה, אני מוותר על מה?

שאני אמרתי, סליחה,

נגמר הסיפור.

ולכן, מוריי ורבותיי, אומרים לנו חזל הקדושים,

אל תירא כי עשיר איש כי הרבה כבוד ביתו.

זה דאג לבית שלו, לאינטרס המשפחתי שלו,

אבל זה דאג לצורכי רבים, צורכי רבים, וואו,

מעלתו גדולה, כפולה ומכופלת. זה לא חס שלום,

לימוד מפה שאדם לא ידאג לבני ביתו. בוודאי, בוודאי שאדם מחויב לדאוג לבני ביתו.

אבל נוסף לזה שהוא מחויב לדאוג

לבני ביתו, בוודאי ובוודאי שהוא גם ידאג הלאה לזכות הלאה את הרבים. כי גדולה הזכות שהאדם מזכה את הרבים, גדולה,

כפולה ומכופלת משאר דברים.

והכל ממשיך הרב לפי מה שהוא אדם, שאם הרחיב השם בגבולו זהו כבודו, כי הרבה כבוד בית הכנסת, ובהורים יכבד השם.

ובזה יזכה לנר מצווה ותורה ולא ולזרעו. וראיתי אנשי מעשה שהיו מחבבים

הדלקת נרות בבית הכנסת, ולא היו מניחים אותה לעשות על ידי שמש הכנסת.

יש נרות, אצל האשכנזים מדליקים נרות לפני שמתחילים את התפילה,

שחרית בנך בערבית.

אז אחד מה הוא אומר? אתה תן לשם משהו. הוא אומר, לא, לא, לא, זה מצווה שלי, אני רוצה להדליק את הנרות הללו.

רץ ביד לדוכן

כדי להדליק את הנרות הללו, ואחר כך יבוא עוד מי שיעלה שליח ציבור או שהוא בעצמו עולה שליח ציבור.

אלא הם בעצמם ובכבודם מדליקים אותם.

ושמעתי שיש מקומות שמוכרים את ההדלקה.

ובוודאי שזהו חיבוב, מצווה ומנהג יפהו.

וכידוע, מאמר חז״ל

בירושלמי, מסכת שביעית, סוף פרק ג',

שמה שזכה שאול למלוכה, בזכות מה זכה שאול למלוכה?

זה היה בזכות הזכות

של זקנו שהיה מדליק נרות במבואות האפלים ועושה חסד עם הרבים.

וכן דבורה הנביאה זכתה להיות נביאה לעם ישראל.

למה?

על שהייתה מכוונת לעשות פתילים עבים

לבית המקדש.

הוא מביא את זה האלקוט שמעוני על ספר שופטים,

רמ״ז או ד׳.

ועל כן כותב הרב ישמע חכם ויוסיף לקח ויעשה את אשר בכוחו לעשות טוב.

והשם ייתן הטוב ומה טוב ומה נעים למי שהרחיב השם את גבולו, שיהיה נר דולק לו כל הלילה,

שזה ההכנה דרבה לעמוד בהשכמה בבוקר.

כי רוב גירויה יהיה צרה ומחמת העצלות

של האדם להדליק נר שיעיר לו בבית שלו.

זה בזמנם, היום שיש לנו,

ברוך שאמר והיה עולם, אה?

אדם עושה ככה, הופ, נדלק האור.

אדם מהשקץ שלו שנמצא ביד, לוחץ, נדלק הדוד, נדלק פה, נדלק שם.

איזה עולם, אנחנו הולכים רחוק, אה?

במקום להיות קרובים אצל הקדוש ברוך הוא, הולכים להיות עצלנים אצל הקדוש ברוך הוא.

אז איך אדם יזרז את עצמו על ידי שידליק לו את הנר, ישאיר לו את האור דולק, כדי שיוכל לקום,

להשכים בבוקר לתפילה בנץ, לעבודת הבורא.

והנה כי כן להוצאת מצווה תיחשב, והשם ישלם לו בהילו, יהי שלום בחילו.

ברוך אדוני לעולם, אמן ואמן.