עין יעקב - פסחים מג-מד | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד

מרעיין יעקב, אנחנו במסכת פסחים, פרק שמיני, דף פז, עמוד ב',

אות מ״ג

אמר בי הושע ימי דכתיב צדקות פרזונו בישראל,

צדקה, שופטים ה׳

צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל שפזרם לבין עובדי כוכבים ומזלות

והיינו דאמר הוא מנאה

לרבי חנינא אנן מעלינן מנאיכו

אנחנו מעולים מכם דכתיב בחור,

כתוב בכם

כי ששת חודשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום

ואילו ענן עוט ועוטוויתון

כמה שנה גבן ולא עבדינן לכו מידי

אנחנו חיים פה איתכם וכו' ולא עושים לכם שום דבר

אמר לה רצונך יתפיל לך תלמיד אחד

נטפל לו רבי הושעיה

ואמר לה משום דלא ידעיתו

איך התעבדו

תכלילו לכולו

לידנו גבאיכו

תכלו מאי

דאיכא גבאיכו קראו לכו מלכותא כתיעתא

אמר לגפה דרומי בהאי סלקינן

ובהאי נחתינן

אז הוא חשב להצמיד לו תלמיד אחד שיחזיר אותו למוטב

וראה שבסופו של דבר המחשבה הזאת הם עומדים בה תמיד

עוד במדלת תנא רבי חיאמאי תכתיב אלוהים הבין דרכה פסוק באיוב והוא ידע את מקומה

יודע הקדוש ברוך הוא בישראל שאין יכולים לקבל גזרות של עשו וישמעאל

לפיכך הגלה אותם לבבל אמר רבי אלעזר לא הגלה הקדוש ברוך הוא לישראל לבבל אלא מפני שהיא עמוקה כשאול

שנאמר בו ראשי יג מיד שאול הפדם ממוות אגאלם

רבי חנינא אמר מפני שקרוב לשונם ללשון תורה

רבי יוחנן אמר מפני ששיגרן לבית אמם

משל האדם שכעס על אשתו לאחד משגרה לבית אמם

והיינו דאמר רבי אלכסנדרין

שלוש חזרו למטעתן

אלו הן ישראל כסף מצרים

וכתב ולוחות

סליחה ישראל כסף מצרים וכתב ולוחות

ישראל עד האמרן

כסף מצרים דכתיב היה בשנה החמישית למלך ירחבעם

עלה שישק מלך מצרים על ירושלים ועקר את אוצרות בית ה'

ואת אוצרות בית המלך ואת הכל לקח

כתב לוחות דכתיב אשברם לעיניכם

תנא לוחות נשתברו ואותיות פורחות אולה אמר

כדי שיאכלו

תמרים ויעסקו בתורה

אולה יקלע אלה פומפדיתא

קריבו לטרינה דה תמרה

אמר לאו כמה ענה בזוזה

כמה עולה זה

הביאו לו סל של תמרים כמה זה עולה

אמרו לטלט

אמר

מלא צנא דדובשה בזוזה דבבל מלא צנא דדובשה בזוזה דבבל

או בבלי אלה עסקי באורייתא

מלא צנצנת של דבש

עולה בזוז בזוז והבבלים לא עוסקים בתורה

בלילה צערי

נצטער

אמר מלא צנא סמא דמותא בזוזה בבל

ועסקי בבלי באורייתא

ממשיכה הגמרא ואומרת אמר רבי אלעזר מהי תכתיב במחא ד' והלכו גויים רבים

והלכו גויים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלוהי יעקב

אלוהי אברהם אלוהי יצחק לא נאמר אלא אלוהי יעקב

לא כאברהם שכתוב בו הר שנאמר בהר ה' יראה ולא כי יצחק שכתוב בו שדה

שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה אלא כי יעקב

שקראו בית שנאמר ויקרא למקום אל

בית אל

אמר רבי יוחנן, גדול יום קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמיים וארץ, שנאמר בהושע בית ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל וכתיבה היא ערב והיא בוקר יום אחד.

ושוב פעם אחת נמצאת הלטאה בבית המטבחיים

ממשיכה הגמרא

וביקשו לטמא כל הסעודה כולה

שרץ

ובאו ושאלו את המלך אמר להם לכו ושאלו את המלכה באו ושאלו את המלכה אמרה להם לכו ושאלו את רבן גמליאל פויסק

באו ושאלו את רבן גמליאל אמר להם בית המטבחיים רותח או צונן?

זכר מוכר

אמרו לו רותח אמר להם לכו והטילו עליו כוס של צונן

הלכו והטירו עליו כוס של צונן ועחשה

ותיאר רבן גמליאל את כל הסעודה כולה נמצא מלך תלוי במלכה

והמלכה תלויה ברבן גמליאל, נמצאת כל הסעודה כולה תלויה ברבן גמליאל.

נעבור בסייעתא דשמיא,

סיימנו את פרק שמיני,

עד אות מ״ה,

לא כולל. נעבור בסייעתא דשמיא לפה ליועץ, זכותו תגן עלינו, אמן.

הליכה

הליכה יש בה סור מרע על דרך כתיב בתהילים א״א,

אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים.

כמו שאמרו בגמרא בסוד דכב עמוד א', כשהולך לדבר מצווה שכר פסיעות יש.

ואמרו שמכל פסיעה ופסיעה נברא מלאך אחד.

גם את זה לעומת זה כשהולך לדבר עבירה וידיעתא הפכים אחת היא.

ואשרי מישהו כלוא בבית

מיושבי בית המדרש.

לא כלוא מהבידודים.

כי הליכה בין האנשים שלא על מנת לעסוק בתורה, הרי לרגליו ולנחושתיים.

ויעץ הרע פרס רשת לרגליו ובחזרתו קופה של שרצים, עוונות ופשעים תלויה לו מאחוריו.

והנה עץ הרע מורה טלפיים ושיעים פנים לטהר את השרץ ואומר לו שראוי להיות מעורב עם הבריות משום דרכי שלום.

רד אל העם.

ושמתוך שהוא יוצא החוצה אל העין עיניו תחזנה וידע את מכות הארץ ההיא ויגדור גדרים.

ולפעמים מתוך הדברים נמצא דבר טוב שידבר דברי

מוסר ויראת שמיים ליישר את חברו.

והאיש הירא לו יההווה לו ויהיו רגליו מוליכות אותו לבית המדרש,

כי אין ספק מוציא מידי ודאי.

ויהיה מחשב הפסד מצווה שהוא מפסיד מלעסוק בתורה כי יפה שעה אחת בתורה,

ומה שהוא מפסיד שאפשר שיבוא לידי דיבורים אסורים

וראיות אסורות וכהנה רעות כנגד השכר,

שאפשר אולי תבוא איזו מצווה על ידו.

והאיש הירא את השם, מצוותיו חפץ מאוד ומגלגלים זכות על ידו.

בהיותו כלוא בבית וכל הדרכים מחזקת סכנה ואינו ראוי לאדם ללך באתר דשכיחא היזקא,

ואפילו לדבר מצווה.

ואם כך אמרו על היזק הגוף על אחת כמה וכמה על היזק הנפש.

ועל כן התלמיד חכם לא ישמע לכל מלחשים האומרים שכן דרכם של תלמידי חכמים,

גדולי ישראל שיוצאים כפעם בפעם קריית חוצות,

כגון ביום שישי או בלילי מוצאי שבתות או באיזה יום מימי הקיץ, לטייל.

האנשים ההם הינם שלוחי יצרה וגירי דילי.

אף אתה אמור עליהם הנח להם לגדולי ישראל שהם ידעו את אשר עשו וכוונתם רצויה הייתה לשמיים.

ואין איתנו יודע אלא מה שאמרה התורה.

לא ימוס ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה.

וכתיב לא תרפני עד בלעי ירוקי.

ואמרו רבותינו זל שאפילו על זמן כדי בליעת הרוק

שואלים דין וחשבון לעולם הבא את האדם.

אוי לנו מיום הדין

ומיום התוכחה.

ואין לך טיול טוב מבית המדרש שהוא פרדס לצדיקים וגורם להם לטייל בגן עדן. ויישא קל וחומר

מאדם שהוא טרוד בפועליו ובחשבונותיו שאינו חושש לכבוד הבריות

ואינו הולך בין האנשים לטייל.

בין הזמן אם לא נועד לטיולים, בין הזמן אם נועד למנוחה ואגירת כוחות לקראת חודש אלול

ולקראת שאר ימות השנה בקיום המצוות,

המעשים הטובים,

הגברה בלימוד התורה.

וכל שכן אנחנו שהיום קצר והמלאכה מרובה ארוכה מארץ מידה,

לא יחיה גבר שנין אלפין, לא יספיקו לו.

והזמן יקר ערך וכל רגע שיפסידו הפסד גדול ללא הדרה.

הוא לא חוזר.

וכבר קדמו רבותינו חכמי המוסר

שזה דומה למי שאומרים לו, קח לך אוצר גדול של זובים ומנה אותם, וכל מה שתמנה יהיה שלך.

וכי אותו אדם ינום ויישן?

לא ינום ולא יישן ולא ייעף ולא ייגע להיות מונה והולך בכל כוחו.

ואפילו כמה וכמה פעמים.

על אחת כמה וכמה להרוויח היה עולם הבא ולעשות נחת רוח ליוצרו. ועל זה נאמר במשנה ב' ד',

אם תבקשנה ככסף

וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה'.

ואומנם יש הליכה של מצווה על דרך כתיב,

ועודת להם את הדרך ילכו בה,

זו הוצאת המת והכנסת כלה ולבקר חולים ולנחם אבלים וכדומה.

אבל צריך לשקול בפלס ולעמוד על המשמר שלא תהיה מצווה

הבאה בעבירה ולא יצא שכרו בהפסדו חס ושלום.

וידוע שבמצווה שאפשר לעשותה על ידי אחרים תלמוד תורה עדיף, דכתיב,

וכל חפצים לא ישבו בה.

לא ישבו בה.

אומנם פעמים שביטולה של תורה זו היא קיומה,

וראוי לתלמיד חכם לרוץ למצווה ולהיות נמנע עם חבריו לדבר מצווה,

כדי שממנו יראו וכן יעשו,

וזכות הרבים תהיה תלויה בו,

ועל כן

החכם והמשכיל יבין ויישר אורחותיו עם בוראו. ברוכים תהיו להשם.