עין יעקב - פסחים יג-יד | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נעשה ונצליח, השיעור מוקדש לעילוי נשמת שישה מיליון

אחינו בני ישראל שנספו בשואה האיומה,

זכרם לברכה ולטובה,

וסייעתא דשמיא תהא מנוחתם עדן.

כמו כן, השיעור להצלחת שי בן אילנה,

שמזכה אותו בעזרת השם לזיווג טוב, הצלחה, סייעתא דשמיא גדולה, בה כל מכל כל, אמן.

כמו כן, השיעור מוקדש

להצלחת אושר בן מיכל לתשובה שלמה ואמיתית

ולכל עמו ישראל,

להצלחת קהילות פז שיצליחו בדרכם,

הגם בת מיכל

לתשובה שלמה וזיווג הגון,

שרית בת מיכל זיווג הגון, נטלי בת מיכל זיווג הגון, קרין בת סיגל לתשובה שלמה ואמיתית,

לאה בת אברהם אבינו

לפרי בטן מהרה,

חירות בת אסרס פרי בטן הצלחה ותשובה שלמה, נתנאל בן מיכל תשובה שלמה ואמיתית,

וזרע חי וקיים מהרה.

כמו כן, רפואה שלמה ליאיר

בן חנה ואריה, יעקב בן שרה,

אורית בת איתא וזלמן ספקטור,

בעזרת השם גם תצליח בניתוח שיעבור בעזרת השם בשלום,

ולעילוי נשמת כל הנפטרים בתוך שנה זו, ובכללם מרים בת יפה, רוח אדוני,

תניחם בגן עדן, אמן.

אנחנו ממשיכים בסייעתא דשמיא,

בעין יעקב, אנחנו ממסר פסחים, אות יג, פרק שלישי,

דפים מ'ט עמוד א', מ'ט עמוד ב'. תנו רבנן,

לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויישא בת תלמיד חכם,

שאם מת או גולה, מובטח לו שבניו תלמידי חכמים,

ולא יישא בת עם הארץ,

שאם מת או גולה, בניו עמי הארץ.

דהיינו, הגמרא אומרת שאדם מובטח לו שזרעו יהיה בתו,

טוב כגון

שבניו יצאו תלמידי חכמים ממשיכי דרכו,

כל זה על ידי פעולה גדולה,

אולי גם קטנה, שהוא עושה.

כיצד מוכר כל מה שיש לו ונושא בת תלמיד חכם? דהיינו, הוא מתחתן

עם אישה שהיא מיוחסת, שאבא שלה תלמיד חכם.

ולמה?

כי במקום שיש תורה,

התורה בוודאי ובוודאי שהיא מגינה ומצלה.

מגינה ומצילה את האדם, מגינה על האדם

בחיי היום-יום שלו, מכל מיני עבירות, מכל מיני מכשולים והכול,

וגם לעתיד.

מובטח לו שיש לו גן עדן, כי יש לו בנים שהולכים בדרכו של הבורא,

בדרך התורה הקדושה.

ובנוסף לכך, היא גם מצילה אותו מדינה של גיהנם.

וכל זה, כי אם חס ושלום, חס וחלילה, יתחתן עם סתם אישה,

שאין בבית שלה תורה, אין בבית שלה יראת שמיים,

אז חס ושלום, חס וחלילה, בניו בגדר של עמי הארץ,

דהיינו שעושים מעשים של עמי ארצות,

דהיינו כל דבר מותר,

כל דבר קל בפניהם וכולי, אין ערך לתורה ולמצוות.

תנו רבנן, לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו, ויישא בת תלמיד חכם,

וישיא ביתו לתלמיד חכם.

משל למה הדבר דומה? אומרת הגמרא, לענבי הגפן בענבי הגפן.

גפן,

וזית,

אמרנו כמה וכמה פעמים בשיעורים, גפן וזית זה שני הפירות היחידים,

היחידים,

שאי אפשר להרכיב אותם עם שום

פרי אחר, אחר.

שום דבר.

לא תוכלו לקחת שום עץ ולהרכיב אותו יחד עם הזית,

לא יצא שום דבר,

לא יצא זית תפוז,

כן? שום דבר, רק זית למשפחתו עם הזיתים.

אותו דבר, גפן.

גפן עם הגפנים, אי אפשר להרכיב אותו שום דבר.

ולכן נאמר עליו בתהילים, הפסוק הבא, ענבי הגפן, בענבי הגפן, דבר נאה ומתקבל. סליחה, זה לא בתהילים,

זה במשלי כמדומני,

הפסוק הזה.

כן.

משל לענבי, ולא דבר נאה ומתקבל,

אומרת הגמרא, ולא לעם הארץ, משל לענבי הגפן, בענבי הסנה דבר מכוער. אתה מערב לכאורה גפן עם משהו אחר.

זה יכול להתקבל?

לא יצאו בכלל ענבים.

אז אתה מערב דבר טוב, דבר משובח,

שיש עליו ברכה למעליוטה,

שזה בורא פרי הגפן, מי בורא פרי העץ? הוא עולה דרגה לשבח בורא פרי הגפן. אתה מקדש עליו, מברך עליו, בכל הזדמנות,

על הכוס, ברכת הכוס.

אתה רוצה לערב אותו עם דבר אחר שהוא בזוי ממנו,

או דבר אחר שהוא נמוך ממנו, זה לא הולך ביחד. ולכן איננו מתקבל, הוא לא מתקבל יחד,

לא יצמח.

תנו רבנן לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו, ויישא בת תלמיד חכם.

לא מצא בת תלמיד חכם, יישא בת גדולי הדור.

לא מצא בת גדולי הדור, יישא בת ראשי כנסיות, דהיינו,

ראשי בתי כנסת.

לא מצא בת ראשי כנסיות, יישא בת גבי צדקה.

לא מצא בת גבי צדקה, יישא בת מלמדי תינוקות.

ולא יישא בת עמי הארץ מפני שהם שקץ ונשותיהם שרץ.

ועל בנותיהם הוא אומר את דברי הפסוק, וזה מזעזע רבותיי, פסוק בדברים כז,

ארור שוכב עם כל בהמה.

אדם שלוקח, חס שלום, אישה שאין לה יוחסין,

אין לה בית של תורה, אין לה, חס שלום, בית של יראת שמיים,

בית שהולך בדרך השם, בדרך התורה והמצוות, כדת וכדין,

להבדיל אלף אלפי הבדלות,

עליו נאמר דברי הפסוק, ארור שוכב עם כל בהמה.

אין ביוחסין הללו, במשפחה הזו, שום תועלת.

טניה, רבי אומר,

עם הארץ אסור לאכול בשר.

דיברנו על זה בשבת האחרונה, זוכרים?

שנאמר, ויקרא יא, זאת תורת הבהמה והעוף.

כל העוסק בתורה מותר לו לאכול בשר, בהמה ועוף.

וכל שאינו עוסק בתורה אסור.

הבשר של מה?

שהתורה מתכוונת אליו, זה היה אכילה של קדושה. כי אמרנו,

יש את האמרה, הלכה ידועה, אין שמחה אלא בבשר ויין.

ואמרנו, לכאורה בימינו אנו אין את העניין הזה, את הדין הזה של שמחה בבשר,

משום שאסור לאדם לאכול קודשים

קלים או שלמים או שאר קורבנות וכולי, מחוץ לעזרה, מחוץ לבית המקדש.

אז איך אדם יכול לשמוח, לכאורה?

או אדם, לדוגמה, הוא לא רוצה לאכול בשר. קיבל על עצמו,

שמע את השיעורים של הרב

על הנושא של השחיטות,

על כל הכשרויות למיניהן המפוקפקות.

אמר, אני מקבל על עצמי בלי נדר לא לאכול יותר בשר ועוף.

שום דבר.

אוכל רק דגים, אוכל איזה ירקות, צמחוני, טבעוני, לא משנה.

לא אוכל בשר, יש אלפים כאלה,

שאנחנו אפילו לא יודעים, שומרים על הבריאות, לא אוכלים מוזרק, לא אוכלים כל מיני דברים.

רוצים לאכול רק דברים בריאים,

שאשריהם ישראל, אין שום בעיה.

גם שם הם צריכים לבדוק, מתולעים וכדומה, את כל הירק והכול. אבל הוא מקבל על עצמו לא לאכול בשר.

יפה מאוד.

זה מעלה או חיסרון?

זה מעלה, אז איך הוא ישמח ביום טוב?

הרי ביום טוב יש לו חיסרון, אמרנו, אין שמחה אלא בבשר ויין.

אומרים חזל הקדושים, מאז שחרב בית המקדש,

ואין את המקום בעזרה שאפשר לאכול שם את מה? את הקודשים וכולי. מה יאכל?

ישתה יין, וזה יהיה שמחת יום טוב שלו.

לא חסל שלום שאני אומר להרביץ בקבוקים של יין,

אלא יתנה לו איזה יין משובח,

יש אצלנו בסופר 260 שקלים בקבוק יין משובח, משהו מיוחד.

אתה לוקח כוסית, שתיים, שלוש, כמה שאתה אוהב, זה לא ארבע כוסות.

כן, ג'ורפי עולה, לא.

אתה לוקח כוסית, שתיים, שלוש, זה משובח, בתחילת הסעודה מקדש,

אמצע הסעודה שוטה למעליות הברכה, אם מביא יין משובח,

כתוב בפוסקים שמברך עליו ברכת הטוב והמתי, ויין יותר משובח ממה ששתה בקידוש, ברכת הטוב והמתי, ברכה למעליות המיוחדת.

אז ברכה מיוחדת, השתבח, שמולד, זה שמחת יום טוב שלו.

פה לא מדובר שהוא צריך להשתכר.

פה מדובר שהוא צריך לשמוח, ואין שמחה,

אלא, כמו שאמרו, בבשר ויין.

ויותר מזה, כתבו רבותינו, אין שמחה כשמחת התורה.

אתם רואים, אנשים רחוקים מתורה ומצוות,

מגיעה שמחת תורה, פתאום מתמלא כולו בשמחה אמיתית. מה קרה?

זה שורש הנשמה שלו גבוה.

הקשר שלו לתורה הקדושה, אם זה עם הילדים שלו, עם המשפחה שלו, חתנים וכולי,

או נושא בת תלמיד חכם וכולי, יש לו קשר מיוחד לתורה.

אז השמחה שלו, שמחה מיוחדת בשונה מאחרים,

שאין להם בכלל שמחת תורה. אתה יכול לראות אותם בשמחת תורה, בפורים,

בכל הזמנים שצריכים להיות שמחים, פרצוף תשעה באב.

פתאום אתה מגלה אותו בתשעה באב שמח, מה קרה אתה שמח בתשעה באב? ונהפוך, הוא עשה.

במקום לשמוח מתי שצריך, הוא שמח מתי שלא צריך.

אז האדם צריך בדיוק לדעת, להתבונן,

מה כן, כיצד לעשות, איך לעשות, והכול.

וזה הגמרא בפסחים,

מביאה לנו בדיוק המלצות כיצד אדם צריך לנהוג.

ולכן,

כל העוסק בתורה, אדם שיושב, קובע עיתים לתורה, כל אדם קובע עיתים לתורה.

יושב, לומד, אחד לומד דף היום,

מי אחד לומד שיעורים בערב, אחד שיעורים בבוקר,

אחד שיעורים בזום,

אחד שומע את דברי תורה השיעורים,

אחד כזה, מותר לו לאכול בשר של בהמה שנשחט, או בשר של עוף.

אבל מי שלא עוסק בתורה, לצערנו הרב, מה לו ולבשר?

יפה מאוד. אין לו יכולת, אין לו קשר לעניין הזה של בשר. אז שווה לעסוק בתורה,

לא רק בשביל לאכול בשר, אלא כדי, קודם כול, להחכים

ולקבל הרבה תועלת מהתורה הקדושה. בנוסף לכך, גם יהיה לך הטבות.

מה ההטבות?

גן העדן,

שכר בעולם הבא,

אכילת בשר, תהיה מותרת לך וכו'.

אות יד, אמר רבי אלעזר,

עם הארץ מותר לנוחרו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת.

מה הכוונה לנוחרו? להרוג אותו.

פעם היו הורגים אותם

מכיוון

מה הנחריים. כך הגמרא בשבת קז, סליחה, עמוד ב' אומרת.

כן.

שאפילו אם יום הכיפורים שחל בשבת,

יכולים להרוג אותו. אמרו לו תלמידיו, רבי,

אמור לשוחטו. למה אתה אומר להרוג אותו? זה פלילי.

תגיד לשוחטו. זה נשמע יותר טוב.

אמר להם זה טעון ברכה וזה אינו טעון ברכה. זה עם הארץ הזה.

אפילו ברכה לא מברכים עליו

שהורגים אותו.

אז לכן אני לא יכול להגיד לשון של שחיטה,

כי על שחיטה מברכים לפני ששוחטים,

ולא שוחטים בלי ברכה.

אז השחיטה, הבהמה, יש לה דרגה למעליות היותר מאותו אחד, שמה?

שהוא השם ישמור ויציל עם הארץ.

ואמר רבי אלעזר,

זה כן, זה אמנם זה גמרא, אבל זה לא הלכה למעשה שתיקחו עם הארץ ותשחטו אותו, כן?

אמר רבי אלעזר, אמר הארץ אסור להתלוות עימו בדרך, אין שמירה עליו.

למה?

יש פסוק בדברים ל' כותב, שנאמר, כי הוא חייך ואורך ימיך, שאדם צועד,

שאדם מדבר עם החבר שלו, כתוב לעולם,

ייפרד

מחברו באמירת שלום, באמירת דבר תורה. מה העניין הזה של אמירת דבר תורה?

זאת אומרת הפסוק, כי מלאכיו יצווה לך לשמורך בכל דרכיך

לשגור ושים לשמורך בכל דרכיך, לשמורך בכל דרכיך.

איך כי מלאכיו יצווה לך?

כתוב שמלאכים מלווים את האדם, מלאך טוב

ולצידו מלאך שאיננו טוב.

מתי אנחנו פוגשים את זה?

השולחן ערוך כותב את זה לגבי אמירה של שלום עליכם והקידוש בערב שבת,

שהיו יוצאים מבית הכנסת, שני מלאכים מלווים לו לאדם,

זה על פי דברי הגמרא,

כן, שני מלאכים מלווים לו לאדם,

ובאים הביתה, רוצים לראות הבית מסודר,

נר דולק, מיטה מוצעת, שולחן ערוך.

אומר המלאך הטוב, יהי רצון שיהיה כך לשבת הבאה.

המלאך הרע עונה על כורחו, אמן.

אבל אם חס ושלום הבית, תוהו ובוהו וחושך על פני תהום,

אין נר דולק ואין יין, השולחן לא מסודר והכל. אומר המלאך הרע,

יהי רצון שיהיה כך לשבוע הבא, ואז שבוע הבא נאחס לו.

הוא אומר, לא הולך לי כלום, שום דבר לא הולך לי.

ולא רק לי לא הולך, לכל הפמליה הממשלתית לא הולך, שום דבר לא הולך, הכל נהיה נאחס, מה קרה?

השאלה איך אתה מתנהג בשבת?

אם השבת שלך יערוכה מבעוד יום, כמו שצריך, לכבוד השם יתברך?

כי השבת זה הכלה שלנו, זה הכלה של הקדוש ברוך הוא.

זה המתנה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו לעם ישראל.

אז אם היא קראוי מוכנה והכול,

תארו לכם כלה,

צריכה להתחתן בשמונה בלילה, צריכה להיות באולם, בשמונה וחצי חופה.

מגיע חתן לאולם, אומרים לו, לא,

הכלה עוד לא מלובשת,

לא מאורגנת. מה זה הכלה הזאת? שלח אותה הביתה.

חפש לי כלה אחרת, תביא לי כלה אחרת. מה זה, אני מאורגן, מוכן, הכל, ושום דבר לא מוכן?

על זה אומרת הגמרא, אומר המלאך הטוב, אמן אם היא מוכנה,

אם לא, אומר המלאך הרע, אמן.

ואז אומר המלאך הרע, אי רצון שקרה שבוע הבא, המלאך הטוב, עונה בעל גורחו, אמן.

אז לא כדאי לקבל קללות בערב שבת, להפך,

כדאי לקבל ברכות.

לכן אדם שצועד בדרך עם שני המלאכים הללו, הן בחול והן בשבת,

איך יישמר מפני המזיקים?

כי מלאכיו יצווה לך לשמורך בכל דרכיך, מה שכתוב בתהילים,

על ידי שהוא עוסק בדברי תורה.

יוסף הצדיק נאמר עליו שהוא אמר לאחים הקדושים,

עשרת השבטים,

שהיו,

כן,

כי בנימין היה בבית, והאחר איננו וכולי, כן, תשעה היו,

שמונה, תשעה, לא זוכר בדיוק, לא משנה.

מה הוא אמר להם? אל תרגזו בדרך, אל תדברו בלומדס,

בלימוד מפולפל בדרך, למה?

שמא יהיה חסולום מאורע או תקלה ותתעכבו בדרך או תיטעו בדרך ולא תגיעו בזמן להודיע לאבא

שעוד יוסף חי והוא מושל בכל ארץ מצרים והכול.

לכן אל תרגזו בדרך, אל תתעסקו בדבר הלכה, כך כותב רשי הקדוש במקום.

אז אנחנו רואים שמה?

שלפעמים יש זמנים שאדם אסור לו שהוא יעסוק במה בדברים שיביאו אותו לידי עומק. כמו בערב פסח, ליל בדיקת חמץ,

כתוב שאדם לא ילמד בפלפול.

יכול ללמוד בדבר, אם יש שיעור קבוע, לדוגמה, יכולים ללמוד.

בשיעור הקבוע יכולים ללמוד. למה יכולים ללמוד בשיעור הקבוע?

כי יש אחר כך תזכורת לכולם להגיד, לכו לבדוק חמץ בזמן, ולא מחכים לדקה ה-90 ולפספס את המצווה.

אבל אם אין לו שיעור קבוע,

אז לא ילמד.

למה לא ילמד?

קודם שיבדוק. יבדוק, אחר כך יישב ללמוד. למה? שלא יתעכב ואחר כך ישכח, ואז יבוא לידי

שכחה בעניין הזה של מצוות בדיקת חמץ.

לא בדק חמץ, אוי ואבוי לאחד כזה.

יפה מאוד. לכן הפסוק בדברים כותב, כי הוא חייך ואורך ימיך. אדם שיושב ועוסק בתורה, לומד תורה, מדבר דברי תורה, הולך מתוך דברי תורה,

שניים שיושבים ועוסקים בתורה, אומרת הגמרא, שכינה שכינה שכויה בעיני וכו'.

אז לא יהיה איתו שום תקלה. נסעת באוטו, אתה רוצה לא לעשות תאונת דרכים?

אתה רוצה סגוליים ואשים דברי תורה?

גם ככה אתה נוסע ואתה לא עושה כלום.

אז אם דברי תורה, לפחות תחכים בדרך.

אתה רוצה שיעור הלכה? אתה רוצה שיעור בגמרא?

וואו, לא חסר היום.

יש מלא מלא מלא מלא מלא שיעורים, אין בדיסקים, אין ב-USB,

ביוטיוב, לא חסר. מלא מלא מלא מלא שיעורים, העיקר שאדם ישב וילמד.

יעלה אחרי מה-20 ראשי עמק, ויאמר לו, למדת, לא הייתי כל היום בכביש, נהג משאית. נו?

יכלת לסיים את השס בדרך.

יכלת לסיים מדרשים, יכלת לסיים את התנ״ך, מה עשית?

לא, אני הייתי עייף בדרך. מה היית עייף בדרך? מה, זה מפריע לך לערנות?

להפך, זה מעיר אותך.

להפך, שים דברי תורה, אז תרוויח. גם אתה עובד, מפרנס את הזה, אתה עושה חסד עם המשפחה.

גם אתה יושב ועוסק בתורה,

והאדם מגיע לאלפי זכויות רק מהעניין של הכבישים.

יפה מאוד. אז זה מה שכתוב הפסוק, כי הוא חייך ואורך ימיך. לכן, עם הארץ כזה שהוא מדבר דברים בטלים,

בדרך זה ביטול תורה גמור.

ביטול תורה גמור. אין שמירה על הבן אדם. אין שמירה על הבן אדם, יש חשש לסכנה.

אבל אם הוא מסתובב עם אדם שהוא לא עם הארץ, דהיינו אדם שהוא בן תורה, או יהודי שהוא משהו,

יש לו ערך לתורה הקדושה ומדבר דברי תורה וחידושים. שמעתי הרב אומר ככה, חידוש כזה וזה כזה.

ולא מדבר לך שלום על שער מרעין בישין,

כן? כל מיני דברי ניוף, תועבה, פוליטיקה וכדומה.

אז בוודאי ובוודאי שאחד כזה יש לו זכויות ושמירה מן השמיים.

ולא רק

הוא על חייו לא חס,

אלא על חיי חברו לא כל שכן, הרי אתה הולך עם עם הארץ. לא חבל על החיים שלך עם הארץ, אחד?

ולא חבל על החיים של החבר שלך,

שאתה יכול להינזק חס ושלום בדרך?

ואמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונוחנן, ויש גורסים רבי יונתן, עם הארץ מותר לקרעו כדג.

איך אתה קורע את הדג?

פושט מעליו את האור, ככה.

אמר רבי שמואל, איך אמר רבי עקיבא, זה לא ביטוי גס שהגמרא אומרת לקרוע אותו או לנוכרו,

מה שאמרנו.

רבי עקיבא, מה אמר? לפני שנהיה רבי עקיבא,

מי ייתן לי תלמיד חכם

ואשכנו כחמור?

תגיד לי, רבי עקיבא, הכל בסדר איתך? מה זה שכנו כחמור?

שך אותו כמו חמור. החמור יש לו נשיכה? ראיתם פעם שיניים של חמור?

איזה שיניים גדולות יש לו?

הוא מחייך ככה, זה מפחיד.

אתה רואה שיניים? שיניים יש לו.

הוא נותן ביס החמור הזה? וואי, וואי, וואי, וואי. זה לא נשיכה של רוטווי לרמסטף שאנשים מפחדים.

נשיכה של חמור זה נשיכה חבל על הזמן.

אז ככה הגדיר רבי עקיבא את ההגדרה, אחרי שהוא טעם טעמה של תורה והבין

כמה התורה היא הערך של החיים,

היא החיה יום-יום,

היא החיים לא רק בעולם הזה, אלא גם בעולם הבא. הוא הבין מה זה תלמיד חכם, מה עשה רבי עקיבא,

עזב את כל הנאות ותאוות העולם הזה,

והלך בגיל 40, רבותיי,

בגיל 40 להתחיל כיתה א', להתחיל גן, להתחיל חידר,

ללמוד אותיות, צורת אותיות,

להכיר ניקוד,

קמץ שבא, פתח, צירס, אגול, שבנך, שבנת, דקדוק, הכל להתחיל מגיל 40. היום אתה אומר לבן אדם בן 20,

לבן אדם בבית ספר, תלמד, אני יודע, הכול בסדר.

מה יודע? בסוף מביא מספיק, בלתי מספיק,

טוב, כמעט טוב, מביא בתעודה, אבא מבואס עליו.

אבל רבי עקיבא היה לו רצון, שהוא הבין שמה, שיש עקרונות לחיים, שיש שינוי לחיים,

לא במקצועות

של חולין, אלא רק בתורה הקדושה, אמר, נגמר הסיפור. מעתה ואילך אני דבק בתורה ויהיימה. מה זכר רבי עקיבא?

24,000 תלמידים. רבותיי, זה לא צחוק.

איזה רב אתה מכיר בשביל 24,000 תלמידים?

ככה, בקטנה,

כמו רבי עקיבא,

אחרי מאמץ כזה גדול.

ולא היה כזה מיוחד רבי עקיבא,

אבל הלך והימיט את עצמו על ידי התורה הקדושה.

אז לכאורה,

אם היינו מכירים אותו כרב, עם ביטויים כאלה של שכן הוא כחמור,

היו יוצאים עליו בכותרות, בתשקורת, אמרו, רבי עקיבא, תראה איך הוא מדבר,

הוא זה, איך הוא אומר, מה הוא אומר? לא.

אבל אחרי שהבינו מי זה עוצמה של רבי עקיבא, שמתלמידיו הקטנים,

כאלה גדולי עולם, כמו רבי שמעון בר יוחאי, רבי מאיר בעל הנס וכולי,

אה,

כזה עוצמה אז, או כל שכן וכל שכן, מי זה היה רבי עקיבא?

אמרנו כמה פעמים, אם

היו מבינים מה הערך של רבי שמעון בר יוחאי,

אז

היו רצים כל הזמן, כדאי לו רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק.

מי זה רבי שמעון בר יוחאי?

זה הלוויה שבמשך אלפי שנים,

מאז שהוא נפטר, היא הכי הגדולה בהיסטוריה.

אתם יודעים כמה מגיעים לרשבי הקדוש?

גם בקורונה הגיעו מאות ואלפים, מכל מקום.

אנשים לא מוותרים כל השנה כולה, כל הזדמנות, רבי שמעון בר יוחאי, מירון, כל הזדמנות,

רבי שמעון בר יוחאי.

למה צדיקים אחרים לא זכו ככה?

למה לא זכו צדיקים אחרים ככה? מה זכה רבי שמעון בר יוחאי שכולם נוהרים אליו?

המיוחדות, כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק.

רבי שמעון הוריד מה שאחרים לא זכו להוריד לעולם הזה,

למרות שידעו,

למרות שידעו.

לעומת זאת כתוב שמשה רבנו התפעל מרבי עקיבא,

שהיה יודע על כל סודות קוצו של יוד וכו',

התפעל ואמר לפני בורא עולם, אם יש לך את רבי עקיבא, מה אתה מוריד תורה על ידי?

תן לרבי עקיבא שיוריד את התורה הקדושה.

אבל רצונו של השם יתברך, זה יהיה על ידי משה רבנו.

וכתוב ששורש נשמתו של רבי שמעון בר יוחאי,

מי נמצא באיזה ניצוצות? נשמה של משה רבנו.

לכן בזין באדר נוהגים אלפים לעלות לקבר של רבי שמעון בר יוחאי,

שהוא שורש נשמתו של משה רבנו.

זאת אומרת, אנחנו רואים מיוחדות

שיש אצל רשבי הקדוש מה שאין אצל אף

גדולים ועצומים אחרים.

וזה היה מתלמידיו הקטנים של רבי עקיבא, רבותיי, רק להבין, תלמידיו הקטנים של רבי עקיבא.

אז כמה אנחנו צריכים להבין בדיוק מה זה התורה הקדושה, מה זה הטעם,

החיים, כי חיים הם למוצאיהם, אל תקרא למוצאיהם, אלא למוציאיהם.

מי שמדבר דברי תורה, מאריכין לו ימיו ושנותיו.

חי ומאריך ימים, אבל אם אדם חס ושלום לא מדבר מלדה עלמא, שזה דברים בטלים,

מתקצרים לו,

חס וחלילה, החיים.

ולכן,

אחד כזה שהוא עם הארץ, שהוא מסתובב עם אדם אחר,

שהוא לא עם הארץ,

והוא מדבר איתו דברים בטלים, הוא מקצר לו את החיים.

הוא לא מאריך לו את החיים.

אז שים עשיך, אחד כזה, שים עשיך, אל תדבר איתו. תברח,

תברח ממנו.

יפה מאוד.

ואמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יוחנן,

לכן עם הארץ מותר לקוראו כדג, ואמר רבי שמואל ביצחק.

ומגבו, מאיפה תקרע אותו? מהגב שלו.

טניה, אמר רבי עקיבא,

כשהייתי, הנה, לא הסתכלתי, והנה זה כתוב פה, כשהייתי עם הארץ, אמרתי, מי ייתן תלמיד חכם,

ואין שכן וכחמור.

אמרו לו תלמידיו, רבי, למה כחמור? אמור ככלב, גם נשיכה של כלב כואבת.

אמר להם, זה נושך ושובר עצם,

וזה נושך ואינו שובר עצם.

חמור עושה ביס,

נשבר העצם.

לכן הנשיכה היא לא רק כואבת מעצם הביס, אלא גם מעצם השבירה.

אבל הכלב רק עושה ביס ככה.

במקרה הטוב, לוקח חתיכה.

טניה, אריה רבי מאיר אומר, כל המסי ביתו לעם הארץ, כאילו כופתה ונותנה לפני הארי. שימו לב להגדרות

של רבותינו.

כאילו אתה קושר אותה וזורק אותה בגובה עריות.

מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים, אף עם הארץ מכה

את אשתו ובועל אותה,

כן, בעל כורחה וכולי, ואין לו בושת פנים,

אין לו יראת כבוד לאשתו.

טניה רבי אליעזר בן יעקב אומר,

אה, אומרים הדרת נשים, תראו איזה הגדרות חזל מביאים.

עם מי צריך להתחתן כדי שלא תהיה הדרת נשים?

כדי שיהיה כבוד אמיתי, כפי שהתורה הקדושה אומרת לאישה.

טניה רבי אליעזר בן יעקב אומר, אלמלא צריכינו להם למשא ומתן,

היו הורגים אותנו.

אם לא היו צריכים אותנו למסחר, מזמן היו הורגים אותנו

או טעמי ארצות.

טניה רבי חייא, כל העוסק בתורה בפני עם הארץ, כאילו בועל ארוסתו בפניו.

שנאמר, תורה ציווה לנו משה מורשה, אל תקריא מורשה, אלא מאורסה.

ממשיך הרב וכותב,

וגדולה שנאה ששונאינה מאה ארץ את חכמים יותר משנאה

ששונאים עובדי כוכבים את ישראל.

סיפרתי לכם, גיסי היה בסופר.

עמד.

אז הוא גם מאלה שלא שמים מסכה, מה לעשות?

אז הוא שם ככה בסנתר, משום כבוד הציבור.

אז הגיע אליו ככה איזה בייביסט, בייביסט אחד, זה ליכודניק כזה.

הוא אומר לו, שים מסכה!

אז גיסי מסתובב, מסתכל, רואה את כל אלו שסביבו בלי מסכה,

וכולם חילונים.

אז הוא אומר לו, למה אתה רק פונה אליי?

אני לפחות שמתי על הסנדר, הנה, אני מרים עד לאף.

אבל תראה פה כמה חילונים כמוך, לא שים מסכה.

שים מסכה, אומר לו.

אז הוא כבר לא ראה שהוא לא יכול, ועוד רגע זה יפרוץ, חס ושלום ירביץ לו והכל.

אז הוא אמר לו, יש שמאלני, כנראה שאתה שמאלני.

הוא התעצבן, דחף לו דגלו, הוא אמר, לא, אני ימני!

אמר לו, אם אני מתנהג ככה, הוא יאהבוי לנו.

תראה מה זה, נהיית יותר גרוע משמאלני, כבר שמאלני לא מעיר על מסכה,

ואתה עד כדי כך מעיר.

אז זה אנחנו רואים שנאה שהתקשורת,

רואים חרדי.

עכשיו הייתי בחולון,

היה בן אדם עם הבן שלו, כנראה הוא גר בבניין, אז עליתי.

עליתי, מה אני יכול לעשות? אני רואה אנשים,

אז אני שם ככה בסנטר את המסכה.

אז הוא עלה איתי במעלית,

אני רואה שהוא חושש כל הזמן

כן להיכנס. בהתחלה הוא חשש להיכנס או לא להיכנס, לא הייתה לו ברירה, אמרתי לו, בכבוד.

הבן שלו הקדים אותו, נכנס, לא הייתה לו ברירה, הוא נכנס. לא יגיד להישאר בחוץ.

אבל אני רואה שהוא חושש והוא רוצה להגיב לי משהו.

אמרתי, שתיקה כעוד האדם, איזה בסדר, הבנתי את הזה.

שהוא מפחד, רואים חרדי, חושבים שהוא הנגיף בעצמו,

שהוא הקורונה.

הוא הביא את הקורונה לארץ, חושבים שהוא מדביק, תיזהר, הוא ידביק אותך. הלו,

תתעורר, איפה אתה נמצא?

זה השנאה שהתקשורת עושה לנו, השם ישמור ויציל.

זה השנאה, לכן בימים הללו אנחנו לומדים את הפרקי אבות.

רצה הגדוש ברוך הוא לזכות ישראל כדי להרבות אהבת חינם.

הם עושים שנאת חינם, אנחנו,

החל מהשבת הזאת, מקרבים את הבנים של הקדוש ברוך הוא,

מתקרבים לבנים של הקדוש ברוך הוא.

יפה מאוד, ההפך הגמור.

לכן מי שצריך להיפטר, ייפטר. מי שצריך לא להיפטר, הקדוש ברוך הוא יחליט שהוא יחיה.

גם אם יעשה עשרות חיסונים של בילי הדה בילי הוא יחיה.

כי הקדוש ברוך הוא מחליט, הכל בידיים של הקדוש ברוך הוא.

ואנחנו צריכים לדעת,

ואני קרבת אלוקים לי טוב. ככל שאדם קרוב אצל הקדוש ברוך הוא,

ככה יש לו שמירה מיוחדת מהקדוש ברוך הוא. אבל לשנות

את האחר, חס ושלום, חס וחלילה, מי התיר לך לשנות?

מי התיר לך לשנות?

וזה השם ישמור ויציל, זה מחלחל בחדרי חדרים,

אצל אנשים והם לא שמים לב עד כדי כך שהם שונאים.

להפך, במקום שתאהב אותו, תגיד לו, יא חביבי, בוא, עגלה שלך עליי,

אני משלם על העגלה.

אתה יושב ועוסק בתורה, מציל את כל העולם כולו,

אני משלם לך על הכל לקנייה, אין בעיה, בוא,

תעבור, לפניי.

תן לו את הכבוד בקופה. מה הוא אומר לו? שם עשיך!

השם ישמור ויציל. ניהוק הגלסים.

הלאה.

ולכן, יותר משנאה,

תראו איזה הגדרה הגמרא מביאה, יותר משנאה ששונאים גויים, עובדי כוכבים, את עם ישראל.

עמי ארצות שונאים

את עם ישראל. עד כדי כך.

למה דעתן הפוכה מדע תורה?

ונשותיהם יותר מהם. האישה שלהם, וואי, וואי, וואי, וואי. יותר גרועה ממנו.

תענה, שנה הוא פירש.

אדם שישב, עמל ועסק בתורה,

והשם ישמור ויציל חזר לסורו.

קשה יותר מכולן. היום הייתה לי שאלה מעניינת.

שלח לי מישהו הודעה, כבוד הרב, אני רוצה לקנות תפילין מאיזה בחור. אפשר או לא? אפשר. הבחור הזה לא מניח את התפילין.

בשום פנים ואופן לא.

מה הוא עשה? הבחור ההוא, רוצה למכור ת'תפילין. חילוני כזה, נהיה חילוני.

דתילוני? נהיה חילוני.

הניח תפילין בבר מצווה. חדשות.

אז הוא התקשר אליי, שלום, כבוד הרב.

כבר הבנתי שזה הוא.

כן, מי זה?

אני בקשר לתפילין, אני לא מניח אותם,

ואני רוצה למכור לבחור ההוא, אני אתן לו מחיר מוזל.

חבל עליהם, הם עומדים גם ככה בארון.

אני רוצה למכור אותם.

אז אולי תגיד לו שכן, שיוכל לקנות ממני את זה. אמרתי, אתה לא מתבייש?

הקדוש ברוך הוא נתן לך זכות של שתי אותות

שיש לך בחול,

לעומת הזכות שיש לך בשבת. אולי בזכות האותות של שבת אתה עוד חי בנושם.

ואתה אומר, לא, לא, אני לא רוצה להניח תפילין, אני לא רוצה קשר עם בורא עולם.

לא, לא תבין אותי, אני ככה, אני לא, זה, טוב, זה לא השיחה.

אמרתי לו, אז מה השיחה?

לא, אני רוצה למכור לה. אמרתי, זה לא השיחה.

כמו שאתה עונה לי, אני עונה לך, אותו דבר.

לא, אבל בכל אופן, אמרתי לו, קודם כל, אסור לו לקנות.

כי איך אני יכול לבטל ממך מצווה

תעשה דאורייתא?

והיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך, זו חובה.

מלבד הימים שאסור להניח בהם תפילין.

חול המועד, שבתות, מועדים וכו'.

אתה מחויב כל יום. דבר אחר,

מי אמר שהתפילין שלך בכלל כשרות?

דבר נוסף, מי כתב אותם?

אולי הסופר הזה השם ישמור ויציל, אוכל נבלות וטרפות,

הוא לא עונה להגדרות שלנו,

אז איך אני יכול להמליץ לו לקנות?

אמרתי לו, תשאיר את זה במזנון,

ובעזרת השם, השם יפתח את ליבך ואת שכלך, ותחזור להניח תפילין כמה שיותר מהר.

אמרתי, אני אגיד לך, סוד קטן.

אני לא יודע אם זה נכון או לא נכון, אבל אתה יודע, זה בתור אימרה, זה דבר יפה.

מי שלא מניח תפילין בגיל צעיר,

כן, והלאה,

עד אחרי 120, אז יצטרך למדוד לחץ דם בבוקר כל יום.

זה כמו להניח תפילין, אתה מכפיל את השרוול,

מכניס את הזה, לוחץ, סוגר, זה בדיוק כמו התפילין, על אותו סגנון.

רק זה קצת דיגיטלי, זה לא.

זה עוד פרימיטיבי, כן?

אבל תזכור את זה, אני אמרתי את שלי וזהו.

טוב, טוב, אני רואה שאי אפשר לצאת איתך ראש, כבוד הרב. טוב, תהיה בריא, הכל בסדר. תהיה בריא בבלף, ביי, שלום, נתראות.

שם ישמור, לאן הגענו?

לאן הגענו? יהודי שלא מניח תפילין, פעם אחת הנחתי בבר מצווה.

אז במה אתה יהודי?

בזה שאתה עומד בצפירה? במה אתה יהודי?

בזה שאתה מדליק אולי נר?

שאתה צועד בגטו ורשה? במה אתה יהודי? שאתה מניף דגל? שאתה עושה על האש ביום העצמות? במה אתה יהוד?

אם אתה לא קשור לבורא עולם, במה אתה יהודי לבורא עולם?

איי, איי, איי. נמשיך.

ולכן אומרת הגמרא, תנא, שנה ופירש קשה יותר מכולן. אדם כזה, שהוא היה בתורה,

שהוא הבין מה זה ערך של המצוות, שהוא הבין,

כי העובדה שהוא עשה בר מצווה, אם הוא היה גוי, הוא לא היה עושה בר מצווה.

אבל אם הוא עשה בר מצווה בגיל 13,

והוא עושה חתונה, ועשו לו ברית מילה, סימן שיש לו איזה סממנים של יהדות.

אז אחד כזה, שנה ופירש?

השם ישמור, קשה יותר מכולן, יותר מעם הארץ, יותר מאשתו של עם הארץ.

תנא רבנן, שישה דברים נאמרו בעם הארץ. הן מוסרין לו עדות

והן מקבלין עדות ממנו

והן מגלים לו סוד

והן ממנים אותו אפוטרופוס על היתומים,

והן ממנים אותו אפוטרופוס על קופה של צדקה,

והן מתלווין עמו בדרך. עכשיו, אתם מבינים למה אומרים לכם לא לתרום לכל מיני עמותות והכול של אנשים שלא שומרי תורה מצוות?

לא, אבל זה לחולי סרטן.

אני נאכל לסרטן? 50 אחוז, אם לא יותר, נכנס לכיס של המנהלים.

ועוד כמה נשאר.

כמה בודדים שזה, זה, זה. זה עם הארץ, אסור לו בכלל להחזיק קופה של צדקה.

למי נותנים? לאדם שהוא ירא שמיים,

שבאמת הוא לא יגזול ולא יגנוב. לא שאני מצדיק קופות אחרות שהן צדיקים, ודאי שלא.

יש לנו מקומות ודאיים ששם 100% לצדקה.

תן למקום הזה של 100% לצדקה.

למה אתה נותן למקומות שמפוקפקים?

ואין מתלווין עימו בדרך, ויש אומרים אף אין מכריזין על אבדתו. נאבד לו אבדה, לא מכריזין על אבדה. שייך לארץ, קח אותה מתנה שלך.

הראל הוא שלא.

ותנא כמה?

אומרת הגמרא, זימנין דנאפיק זרעה מעל ימיניה ואכילה ומקיים בה מה שנאמר יכין

וצדיק ילבש.

אז מה הרוויח אחד כזה?

הכין את כל ההכנות שלו עבור מי?

עבור הצדיק.

כן? אין לו אפילו זיכיון, אין לו שום דבר, אין לו זכות, שום, כלום.

אז אכל מה שאכל,

בסופו של דבר נאכלות לו כל הזכויות שלו מהדברים הטובים שהוא עשה בעולם הזה,

ונגמר הסיפור, בעולם הבא מתנקמים מאחד כזה.

יפה מאוד.

עד כאן בסייעתא דשמיא,

נעבור בעזרת השם לפה ליועץ.

זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל המת.

כן.

אנחנו בערך הלכה.

אמרו רבותינו זיכרונם לברכה, גמרא בברכות ח' א', מיום שחרב בית המקדש,

אין לו לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה.

ואמרו,

אוהב השם שערים המצוינים בהלכה, ויש בזה שתי פנים.

שניהם כאחד טובים, האחד הוא לימוד ההלכה שאדם לומד,

כי בלי הלכה אדם לא יכול להתנהג, לא לדעת איך להתנהג, איך לשמור שבת,

איך לכשרות וכו'.

דהיינו,

הגמרא בפלפול להקשות ולתרץ, ועל זה אמרו, גמרא אין לך מידה טובה ממנה.

שבמקום לפלפל על שער ספרים ודברי האחרונים, יותר טוב לפלפל בגמרא,

שעל ידי הקושיות והתירוצים הוא מברר קש מן התבן ומקשט את הכלה שמותיות הלכה.

דהיינו, שהוא לומד אותה מתחילה מהפסקה של הגמרא והלאה עד הלכה למעשה.

ועל זה אמרו, חדי קודשה בריך הוא בפלפול לה, הקדוש ברוך הוא

אוהב את הפלפול,

חפץ בפלפול.

ולכן ראוי לכל תלמיד חכם שתורתו ואומנותו שיהיה לו עת קבוע כל יום,

ללמוד הלכה אחת בפלפול עצום כפי כוחו.

ואם אין ידו משגת לפלפל בחוכמה,

ילמד ספרי רבותינו המפרשים המפלפלים.

ויש פירוש אחר המצוינים בהלכה,

שמפלפלים לברר ההלכה למעשה ולהוציא דין אמת מתוך ההלכה.

וגם זה טוב מאוד לברר סיפקי דה דיני,

ספק של הדינים.

וידוע שספרי השאלות ותשובות שעושים בכל דור

ודור הם היו לנו לעיניים ולא אלמן ישראל.

וראוי לכל מי שחננו השם דעת שיברר הדין

שנכנס בו לבית הספק

ויעיין היטב בגמרא ובפוסקים עד אשר יצא כנוגה הלכה על תילה בדברים המפורשים כסמלה.

ויכתוב בספר רק הנוגע לעניין דינה ולא יערב מלאכת השיטה במלאכת התשובה. גם כשרושם תשובה ירשום בדיוק מה שצריך ולא מעבר לכך.

ובזה יהיה מועיל גם לרבים לדורות הבאים.

ועל כל פנים אין לסמוך על כל הנמצא. כתוב

עד יבחנהו בבחינת שכלו האמת איתו.

זאת אומרת זה לא כתוב, הנה כתוב. מה כתוב?

צריך לבדוק, לדרוש, לחקור, לברר.

ראינו הרבה שכתבו ובפועל אמרו משהו אחר.

או הרבה שאמרו משהו הרי בפועל היה כתוב משהו אחר.

כי כל אדם כוזב,

כל אדם מוגדר בגדר של ספק, סימן שאלה.

אי אפשר להאמין, תבדוק.

ולפום חורפא שבשתא.

ויש דינים שהם כעררים התלויים בסערה,

שבחילוק מועט אתה יכול לשנות את הדין, כמו בהלכות ברכות וכדומה.

וזה הדבר מוטל על יושבי מי דין, שיהיו הדין להבין עומק הדין,

ולדמות בקל דין לדין,

לדמות הלכה כזאת להלכה כזאת.

ורחמין למי ועל רזה דינא, כשבור ירחם עליהם לתת להם דין טוב.

שאלוקים יחוננו חוכמה ודעת ותבונה.

אז נביא פה בסיעתא דשמיא מעשה, בה צדיק זכותו תגן עלינו, אמן. רבי יעקב גלינסקי לא מזמן נפטר, לפני מספר שנים.

הוא היה מגיד מישרים בבני ברק, הוא היה מתלמידי ישיבת נובהרדוק,

המעטירה.

מספרים עליו שביום אחד בדרכו לתפילה הוא פגש יהודים מהשכונה שקראו לו רבי יעקב.

חמי עוד הכיר אותו, היה עובד סנדלר מתחת לבניין שהוא היה גר.

אז כל פעם שהיה עולה ויורד, היה פוגש אותו.

רבי יעקב, האם אתה מכיר גמח שיוכל להלוות לי כסף? שאל אותו היהודי.

אמר לו, בוודאי, אני מכיר כמה גמחים, לא אחד, בבקשה.

היהודי הלך לכתובת שהוא נתן לו רבי יעקב,

והוא אמר, אני נשלחתי על ידי רבי יעקב גלינסקי

לקבל הלוואה. המלווה האמין לו,

ועל סמך הפנייה כביכול נתן לו הלוונה הגונה

בפריסה רחבה של תשלומים.

בלי ריבית, בלי הצמדה, בלי שום דבר.

כעבור זמן, בדרכו לתפילה

של רבי יעקב גלינסקי,

בבית הכנסת לדרמן, איפה שרב חיים קנייבסקי מתפלל,

מגיע אליו יהודי בריצו, ואומר, רבי יעקב, רבי יעקב, אני מחפש אותך זמן רב.

היה זה היהודי בעל הגמח.

הוא אומר, הוא סיפר לו שהוא שלח יהודי

לגמח, רבי יעקב גלינסקי, שלח יהודי.

הוא לא עומד בתשלומי הלוואה, הוא לקח ממני הלוואה, והוא לא עומד בתשלומים.

הצ'קים שלו לא כודדו על ידי הבנק.

כשהוא פנה אליו

לבית, אמרו לו, לא, הוא ישן, לפעמים הוא לא בבית,

וכל מיני כהנה וכהנה תירוצים לרוב.

המלווה חשב, אומר רבי יעקב גלינסקי,

שגרמתי לו את כל הצער.

ככה אמר רבי יעקב גלינסקי, הוא חושב שאני שלחתי אותו בכוונה כדי לגרום לו צער.

אמר לו, היום בבוקר פגשתי את הלווה,

ממשיך המלווה לספר, והוא ניסה לחמוק ממני,

אך אני רצתי אחריו.

הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי לו בכאב,

כשחזרו הצ'קים הראשונים, סלחתי.

אני יכול להבין שאנשים נקלעים לעיתים לקשיים כלכליים,

אך כשכל ההמחאות חזרו ואתה לא פונה אליי

ולא מגיב לפניות שלי הרבות,

בכך עברת כל גבול אפשרי. אנא,

השב לי את כספי, אני זקוק לו נואשות.

כך אומר לו הבעל הגמר.

אתה יודע מה הוא ענה לי?

שואל המלווה את רבי יעקב גלינסקי.

רטורית, הוא הסתכל עליי בזלזול והפתיר,

מי ביקש ממך להלוות לי?

זו בעייתך?

ממשיך הרב גלינסקי ואומר,

המלווה חשב שהרעיון זה

הוא של הלווה בכלל, הוא נידב את ליבו להביא.

אך לא כך הוא.

רעיון זה הוא עתיק יומין.

כשהנחש פיתה את חווה עמנו לאכול מעץ הדעת,

הוא נענש בלא שהייתה לו זכות אפשרית אפילו לתרץ את עצמו.

לא כתוב שהקדוש ברוך הוא שאל את הנחש,

מה זאת עשית?

מיד אמר לו, ארור אתה מכל חיית השדה,

אל כחונך תלך ועפר תאכל כל ימי, ואיבה אשית בינך ובין.

לאדם הוא אמר לו, אייכה, לאישה הוא אמר,

למה את פיתית את האדם לאכול?

מה אמרה? הנחש אישי אני ואוכל. הנחש הוא בא בלי ישר עונש.

אמר לך, זל, מה קרה? ריבונו של עולם, איפה?

ורחמיו על כל מעשיו, גם הנחש זה המעשה שלך.

אתה יצרת אותו, אתה בראת אותו.

אז למה לא לוחים עליו?

אלא התירוץ עצמו,

כי אין מהבחין בזכות של מסית.

אתה מסית?

אוי ואבוי, מסית ומדיח מהדין שלו?

עונש חמור.

לא עושים לו שום רחמים.

לא מרחמים עליו, שום דבר. הורגים אותו.

אך הגמרא אומרת שאילו היו שואלים את הנחש, מה הוא היה אומר?

מה היה הנחש עונה אילו היו שואלים אותו?

מה אתם רוצים ממני?

זה בעיה של חווה שהיא שמעה לי.

מה אני אעשה שהיא טיפשה?

מה אני אעשה שהיא טיפשה?

ואז הנחש ימשיך ואומר, דברי הרע ודברי התלמיד, דברי משומעים.

אה?

הקדוש ברוך הוא זה הרע, ואני התלמיד, דברי משומעים.

דברי הרע, ואז תעניש אותה.

לכן, מה עשה הקדוש ברוך הוא? כדי לא להכפיל את העונש אצל האדם וחווה,

בפרט אצל חווה,

המעשה מיד נתן לנחש עונש בלי הסברים.

במילים אחרות הנחש היה לועג לחווה ואומר לה, מי ביקש ממך להלוות לי?

מי ביקש ממך לשמוע בקולי?

הרי הקדוש ברוך הוא אמר אחרת.

אותו דבר בעל ההלוואה. אתה לקחת את ההלוואה, היה רשע מרושע, אתה לא מתבייש?

עוד אתה משתמש בשם של הצדיק?

אה?

כמו הנחש, אלוקים אמר לא,

לא, שלא תאכלו פן דמותון וכו', כי יודע, כי תהנו, כי לא מותם מותון וכו', אה?

אתה נהיה את הנחש, אה? אתה עם הזוהמה של הנחש הקדמוני?

אתה מסית ומדיח? רשע מרושע זה, דינו להרוג אותו.

לכן אנחנו צריכים לבדוק כל יהודי ויהודי, וחז״ל אמרו, כבדהו וחשדהו.

ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן. רבי חנינה מהקשר אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזעקות ישראל.

וכך בעלי תורה ומצוות שנאמר, ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה וידע.