ביאורי תפילה - חלק י | ר' משה כהן

 

- - - לא מוגה! - - - 

ואורי תפילה,

חלק י',

חלק ט',

ברכת המעביר שינה מעיניי.

והמעביר שינה מחבלה שינה מעיניי.

אז נחזור שוב על הפתיחה של הברכה.

ברוך,

מקור הברכות.

אתה, להבין שאתה מול השם.

השם אדון הכול.

יהיה הרבה ויהיה.

אלוהינו תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם.

ועם כל זה משגיח עלינו בפרט.

מלך העולם,

להבין שהוא מלך על כל העולם וגם עליך.

המעביר

חבלי שינה, יש כאלה שלא גורסים חבלי.

המעביר חבלי שינה.

על ידי רחיצת הפנים,

והעיניים במים,

אז מעביר שינה מעינינו, תנומה מפעפנו.

כי יש שינה, זה הולך על תוך העיניים,

והתנומה, שזה יותר חלש,

זה הולך על הפעפיים.

אפילו כשהוא לא ישן,

הוא מתנמנם.

וזה אחרי אפילו שהוא שפשף עיניו,

ואז הוא בערך פוקח עיוורים,

אבל עוד לא יצא לגמרי, כי נשאר כבדות.

ועיניו, ועייפות.

הוא קצת עוצם עיניו,

וכל זה עובר רק מתישהו רוחץ פניו ועיניו,

על ידי המים.

אז הוא פותח אתם בזריזות.

ועל תורה זו,

אנחנו אומרים, כשהשם מעביר את השינה מעינינו, תנומה מאפעפנו,

נתקנה הברכה הזו.

וגם,

יש פה מצווה ברחיצה הזו,

וכל פועל השם למענהו.

ואל תתן שינה לעיניך, תנומה מאפעפך.

כי החיצה הזו מועילה לזה, אז זה מצווה.

ובעל סדר היום פרש

שהוא העביר והסיר

תנומות מחשבותיו

ורעיונם

שהיו על מיטתו.

ושזה הקב' ברוך הוא מסיר.

ואז הוא מזכיר אותו

שכל טוב להבין ולהסכים בתורתו.

ובספר הקנאו והאב,

שהשכינה הייתה עריפה מהדין,

ומחצות מקבלת כוח.

וגם באדם

יש את הדברים האלה.

אז לכן,

תתקנה הברכה הזאת שהאדם מברך על זה.

אז לסיכום, אנחנו מודים ומשבחים לקב' ברוך הוא

שהוא מסיר מאיתנו את העייפות

ואת התנומה מאפרפה.

במה הכוונה חבלה?

מה זה חבלה שינה?

אלה

ספרדים וספרד,

חסידים שגורסים חבלה, מה הכוונה?

חבלה שינה.

אשם חבלים נפלו לי בנעימים.

שם הוא מוזכר בהמשך.

אברך את השם אשר יעצוני אף זה לא דיסרון לכליותיו.

אז על שם הפסוק הזה,

פה אנחנו מזכירים גם חבלה.

ויש עוד פירוש,

כי בברכה מתיר אסורים, עזבו לנו את הפירוש.

כי הוא הקדם בירך לפני שהוא ישן

הוא בירך למפיל חבלה.

הוא מפיל חבלי שינה.

ואותם חבלים,

הוא מתיר אסורים.

אז גם פה הוא מעביר חבלי שינה, אותם חבלים

של השינה, ששמחנו בברכת המפיל.

ומי שלא גורס כאן חבלה,

במתיר אסורים כבר בירכנו על זה.

על אותם חבלים.

חבלים.

אבל אותו מפרש שמפרש גם במתיר אסורים, גם פה הוא מפרש.

כמו שאמרנו,

בבקום מתיר אסורים

הותר כביכול החבלים,

אבל לא הוסרה לגמרי, ונשארה עוד העייפות, ורק

הוא שטיפה ורחיצה עם המים, הפנים והעיניים, אז

השם מסיר לגמרי את העייפות.

וראיתי פעם שרמשה שטרנבורג

שיחיה אלוהיכם הטובים, אמן.

הוא כותב שיש גם רוח רעה בפנים, שרדה שטיפה

והרחיצה בפנים, גם יש לי רוח רעה שבפנים.

ויש מפרשים שחבלי, כמו חבלי הלידה,

כשאדם לא ישן הרבה,

הוא עומד הרבה זמן בלי לישון,

אז חזים אותו כמו צירי וחבלי לידה.

על זה נאמר חבלי.

אז יש שיטות שזה ברכה אחת,

עד יהיה רצון זה ברכה אחת.

ויש בה

11 תיבות,

אם לא גורסים חבלי.

ב-11 התיבות האלה,

יהיה נגד 11 פסוקים של עצלות

שבספר משלה

של שלמה המלך.

וזה מפוסר בכמה פרקים ממשלה,

אבל זה לפי העניין,

כי בהתחלה מוסקר פעמיים,

זה נמנה כפעם אחת, כי זה בפרשה אחת.

אבל לפי זה יוצא טוב שגם מי שגורס חבלי,

זה נהיה ה-12,

שהוא גם מונה את ההתקשר שמוסקר פעמיים,

הוא מונה את זה כשתיים ולא כאחד, ואז יוצא 12 פעמים פסוקי

עצל של שלמה המלך,

ועל זה נאמר

רמוז בברכה הזאת 12.

וגם מוזכר לשון השכמה של בוקר,

לשון השכמה בספר ירמיה ודברי הימים,

12 פעמים.

וגם בפרק ראשון של מסכת ברכות,

לשון של בוקר מוזכר גם אחת עשרה פעמים.

יהי רצון.

רובם גורסים מו״ב, אבל תימנים גורסים בלי ו״ב.

ויהי רצון

מלפניך

השם.

אז גם פה לכוון, אדון הקול היה, עובד ויהיה.

אלוהיי.

אז תקיף,

הוא בעל היכולת ובעל הכוחות כולם,

ופה זה ראשון יחיד שתכוון, ואם כל זה משגיח עליי בפרט.

כי זה ראשון יחיד.

ראשון כאילו פרטי, עליי.

ואלוהי אבותיי,

אני פה עוד פעם לכוון, תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם,

ושישגיח עליהם בפרט.

ויחד שמוע עליהם.

ופה אנחנו מזכירים זכות אבות, לא כמו כל הברכות.

פה קיבולת תפילה ותחינה.

תפילה ותחינה אנחנו מזכירים זכות אבות.

ופה אנחנו מביאים את הנוסח של יהדות מזרח.

תרגלני בתורתך.

שזה הולך על קיום התורה.

תמיד,

והעיסוק בה,

תמיד, שזה יהיה כבר ממש מורגל בנו ממש.

כאילו שבטבענו יש לנו ההפך מזה.

ויש לנו כוח לבחור בין טוב לרע.

אנחנו מתפללים שממש נהיה רגילים בזה ויהיה כמו טבע שני.

וכל השאר מענייני העולם הזה, היא רק בשביל ההכרח.

אבל כל קיום התורה ועסק התורה, הכל יהיה ממש בהרגל.

לא מלעומת דחס ושלום הכוונה להרגל, שיהיה ממש כטבע שנשבע.

וגם שכל מעשה רגילותנו,

שאדם רגיל עושה מעשים בלי שימת לב.

שלא יהיה בלי שימת לב.

שיהיה בהם מידעת הזהירות. כל דבר שאנחנו עושים,

תרגילנו שכל מעשה.

רגיל שלנו, שאנחנו רגילים בו, שיהיה בבדיקה,

לפי התורה.

שיהיה בתורתך, שאנחנו בודקים תמיד אם לפי התורה זה מותר,

אסור,

אם זה רצוי לפני ה' לא רצוי לפני ה'.

כל מעשה

הרגילות שלנו

יהיה לפי התורה.

ותדביקנו במצוותיך.

דעתי הרגילות בתורה,

אנחנו נוכל לקיים את המצוות.

וגם כשאדם רגיל במצוות, הוא מסיע את דעתו מזה.

אז יש לו מזוזה בפתחו,

יש לו ציצי בבגדו.

תפילת ערבית.

אבל הוא לא דבוק בזה, הוא מסיע את דעתו מזה.

אנחנו מתפללים שנהיה דבקים במצוות,

ולא נסיע את דעתנו מזה.

ואם היה דבוק במצוות,

במחשבתו,

והיה נשמר מנחת, כמו שאמרו חכמינו זיכרוננו לברכה במנחות נ״ג,

כל שיש לו תפילין בראשו ובזרועו,

וציצית בבגדו, ומסעודה בפתחו,

הכל בחיזוק של הלכתה.

אבל זה קורה כשחותאים, כי באמת לא דבקים בזה. יש לנו,

ואנחנו לא דבקים.

אנחנו מתפללים

ממש על הבוקר,

וכל המצוות שנעשה, לא נסיע את דעתנו מזה.

כי הנה דבוקים בזה.

ולא לידי עבירה.

מהבלתי ואין לי לידי חטא, קודם כל.

שזה דבר פחות חמור, ואז אנחנו אומרים, ולא לידי עבירה,

לידי קשה יותר.

שתסייעני להתגבר על יצרי.

כי אם לא סיועו של הקדוש ברוך הוא, אילו הקדוש ברוך הוא עזרו, אינו יכול לו.

אז אם השם לא יסיע בידינו, ישר אנחנו נהיה מסורים ביד יצרינו.

נבוא לידי חטא,

או עבירה, חס ושלום.

ולכן, אל תביאני לידי חטא. כי זה ביד השם,

אחרי שאנחנו נבחר בטוב,

שהוא בסיוע שלנו אז נרצה. כי בלי סיועו אנחנו לא נוכל להתנצל.

ופה, ולא לידי עבירה, שזה יותר חמור.

למה זה מוזכיר עכשיו בלשון יחיד?

שאפילו עבירה אחת,

ואם אדם יתרגיל בה, אפילו פעמיים,

שנה הבאה, נעשה לו כיתר.

זה אפילו עבירה, אנחנו מתכוונים אפילו עבירה אחת.

שלא נבוא לידי עבירה.

כמו שהרב הסביר פעם,

שיש לה עבירה כמו ידיים, שאם אדם יתפס בה,

יש לצאת ממנו.

ולא לידי ניסיון.

למה?

לא חושב ונעמוד בניסיון.

כמו איוב, אברהם,

אבל

אומרים לנו חכמים,

נראה שדוד המלך ביקש להתנסות,

ונכשל.

אז אנחנו ככה מורים, אם דוד המלך,

עליו השלום, נכשל בניסיון,

אז כולנו צריכים לברוח מהניסיון,

ולא לידי ניסיון.

אז על הבוקר ממש אנחנו מתפללים על זה,

כי יש ישר ניסיונות בדיבורים,

בשמיעה,

בשאר ניסיונות.

מיד להתפלא שלא נבוא לידי ניסיון,

שלא ניכשל, ולא לידי ביזיון.

אם על ידי ניסיון שניכשל, שיהיה ביזיון.

או ביזיון על ידי הצטרכות לבריות, שאתה מצליח לבריות.

טובתם מועטה וחרפתם מרובה.

כמו שאמרו חכמים, זוכרו לברכה, מסכת ברכות ו'.

גרום זורות לבני אדם.

בתהיל לימוד ב',

פסוק ט'.

כשנצטרך אדם לבריות,

פניו משתנות ככו'.

זה ממש בושה גדולה לאדם.

אז גם זה,

ולא לידי ביזיון גם לעניין הזה.

או סתם ביזוי, אם אדם יודע שחס ושלום יהיה לו ביזוי, שיצא מזה חילול השם.

או שהוא לא יקבל את זה באהבה.

אז סוגי ביזיונות כאלה גם מתפללים שלום נבוא. אבל אם זה ביזיון שאין בו אוכל גולשים,

הוא ביזיון

וגם

לקבל אותו באהבה,

זה ודאי, אדם צריך

לשמוח בזה,

בביזיונות כאלה.

ותרחקני מייצר הרע, כי יצר לב אדם רע מינוחו רע.

ומי שהולך אחריו לקרע רשע,

נהיה רשע.

ולכן רמוז,

יצר רע זה גימטריה רשע.

ודאי זה לא הולך עליו שהוא רשע, הוא עושה את מצוות השם.

אבל מי שהולך אחריו, נהיה רשע.

תדביקנו ביצר טוב.

על השם שום הרע ועשה טוב. קודם כל, התפללנו לשום הרע,

ועכשיו עשה טוב.

השם יזמין לנו דרכים

שבהן נבוא לתכלית באמת.

זה תדביקנו ביצר הטוב. השם יזמין לנו דרכים באמת להידבק בתור,

לבוא לתכלית.

וגם מה שהם בידינו לעשות,

לפחות

שנחשוב ונדבק ברצון לעשות,

שזה גם דבקות ביצר הטוב.

ככה פירש רבי יצחק אליהו לנדה מווילנה

על העניין של המחשבה.

וכובד יצר אליהו ישתעבד לך,

שגם על ידי עצר הרע נעבוד את השם,

שזה בכל לבבך בשני עצריך,

בעצר טוב ובעצר הרע.

השם יתן בלביך פניעה

שאני אוכל

בבחירתי לעשות פעולות

כדי לשעבד את עצר הרע לקבוצ ברוך הוא.

וגם על המעשים של צורכי הגוף,

שכל אלה יהיו

לשם שמיים.

הכל יהיה מי שעומד לקבוצ ברוך הוא.

והזכיר פעמיים את צער הרע,

כי יש יצר הרע פנימי

ויצר הרע חיצוני.

זה יצר הרע

חיצוני

שלא ישלוט בנו, אלה שגורסים

שלא ישלוט בנו יצר הרע.

אבל גם פה להרחיק את היצר הרע הזו.

זה יותר קצר. ויש את הצער הרע הפנימי,

שאותו נקוף אותו וכוף את יצרי להשתעבד דמו.

כיפה פירש רבי שלמה קלוגר,

זכר צדיק לברכה על פי דברי נזרקות.

למה פעמיים מצרר?

ותנני היום ובכל יום ויום לחן ולחסד ולרחמים.

מה זה חן וחסד ולרחמים?

חן זה מצעד המקבל

ומצא חן, חסד זה מצעד

הנותן שהוא רוצה להטיל

ורחמים

זה חמלה שלא להרע.

אז תנני היום ובכל יום ויום לחן

ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיניך אל רואי.

בעיניך ובעיניך אל רואי, שנהיה הוביל למקום ולבריות.

קודם כל למקום ואחר כך לבריות.

ומה צריך

שיהיה

בבריות? אם אתה מוצא חן בעיני הקב' ברוך הוא,

מאוד צריך להיות מוצא חן בעיני הבריות.

שאנחנו נבין שכל מה שהשם נותן חן וחסד

לאדם לבריות,

חן ושכל טוב.

בעיני הבריות זה הכל מהשם. להבין שאת הרחמים שיש להם זה מהשם. אין להם רחמים מעצמם.

שהשם נותן להם את הרחמים האלה שרחמו עליו.

ובזה אנחנו מתפללים גם בשביל לחזק את האמונה שלנו, שאנחנו באמת מאמינים שהכול,

גם הרחמים שאחרים רחמים עלינו,

כולם שלוחיו של המקום ברורו,

וכל הרחמים האלה

מרחמי השם יתברך.

ונחשב שיש להם להשפיע עליהם, שנענה בסבר פנים יפות,

ומייד.

וגם יוסף הצדיק, ככה היה מתפלל כל הזמן.

היה לוחש, לוחש, חשבו שהוא,

שאלו אותו, מה,

הוא רוצה לדבר על כישופים?

מה הוא עושה?

לא, ממש הוא מתפלל למצוא חן ושכל טוב.

וגם לכוון שיהיו דבריו נשמעים

לבניו ולתלמידיו,

ולזרז בני אדם בעבודת השם.

זה גם לכוון בזה שאנחנו אומרים,

פנני היום ובכל יום ויום לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיניך ורוראי, גם שישמעו לו.

הוא מדבר עם אנשים בחיזוק,

עם בניו, עם תלמידיו,

שיקבלו דבריו.

וגובלנו חסדים טובים.

זה שגופנו מתחדש,

היה עייף מאתמול, גם חדש.

מה שמעביר

לתנומה מפעפנו,

זה חסד טוב.

ו... אז מה הבקשה פה?

זה לא שבחרק, זה בקשה למחר, שגם מחר

השם

יחדש אותנו,

יעשה זאת עימנו,

ויעביר את העייפות, את התנומה.

ופירוש רבי יצחק אליהו, לנדה מווילנה, זכר צדיק לברכה.

יש דברים שהם עכשיו רעים,

ותכליתם לטוב, והם באמת טובים.

ואנחנו מבקשים חסדים טובים, שבכלל, בלי שום רע, גם עכשיו,

שיהיה כבר טוב מעכשיו.

בלי שום רע.

ורב אורח הלוי, יפשטיין,

מפינס,

שיש חסד

שהוא כמו רווח טוב,

ויש חסד שזה הצלה מצרה.

וזה חסד.

והאדם לא רוצה עוד פעם את החסד, כדי שיהיה לו צרה,

ואז רווח.

אנחנו מבקשים חסדים טובים בלי שום צרה לפני,

אלא חסדים

טובים בשלמותם.

ורבי שלמה זלמן לא רבך, פירש.

כי אדם, לפעמים יש לו טובה, והוא לא מרגיש בה טובה.

יש עבוד רעה.

אנחנו מבקשים שכל החסדים הטובים, שנרגיש להם טוב,

טוב, נראה בהם את החסד.

או שזה יכול להיות חסדים על חשבון הזכויות.

רוצים חסדים טובים שיהיו לא על חשבון הזכויות.

וגם,

ה' גומל איתנו חסדים טובים.

אדם מתן צדקה, וה' גומל איתו, מציל אותו ממוות.

זה חסדים טובים, ה' גומל, חסד טוב.

לא באותה מידה של אדם מתן, אדם מתן פרוטה והוא ניצל

ממוות.

אז זה לפני החתימה, מעין החתימה, שה' גומל איתנו

שלא נשאר בעייפות.

ואז אנחנו חותמים, ברוך,

לכל הברכות, אתה.

נבין שאנחנו מול ה'

ה' אדון הכל היה ויהיה, ואנחנו חותמים,

גומל חסדים טובים לעמו ישראל. חסדים טובים כמו שפירשנו את כל התורשים.

זה חסדים טובים,

ובעיקר זה שמעביר

כלול בכל זה שאנחנו מעביר מעינינו

לשינה ותנועה מאף עפינו,

לעמו ישראל. מה מוזכיר פה עמו ישראל?

כמו שיש את הפסוק, שם ה' הבטיח לגמול את המחסדים הטובים.

ורב טו לבית ישראל, אשר גמלם כרחמיו וחורב חסדם.

והבטחה נאמרה לישראל על גמיות חסד שה'

גומל איתנו.

ויש בברכה הזו,

לפי רוקח,

שמונים,

אה, חמישים ו...

חמישים ושמונה יותר.

ולפי הגרסה שלנו זה חמישים ושבע.

אז הוא מפרש שזה מהזמן חן.

מה שאנחנו מבקשים מהברכה, חן.

בחסד וברחמים.

אבל גם לפי הגרסה שזה חמישים ושבע,

אבל אם הברכה עצמה זה חמישים ושמונה, וגם רמוס כאן לכן,

וחן בחסד וברחמים,

וכנגד תורה, נביאים וכתובים.

שמי

שבלילה שירו עמו, מי שהושגו את התורה בלילה,

עד לשבת הברכה

יאמר מצווה ה' חסדו.

שביום נמשך עליו חוסד של חסד,

הוא למד תורה בלילה.

אז אכן,

חן וחסד וברחמים, כנגד תורן נביאים וכתובים. שמי שעוסק בתורה, נביאים וכתובים.

בלילה

ה' מושך עליו חוסד של חסד.

ורבי יעקב אורבך,

הוא אומר שרמוז ממש, ותנני לחסד ולרחמים, זה גימטריה,

תורן, נביאים וכתובים.

זה רמוז בדברים האלה,

שמי שעוסק בתורה, נביאים וכתובים,

זה יזכה לחן ולחסד ורחמים.

ובעזרת השם,

מי שיחבל בברכה הזאת,

שה' יסיר ממנו את התנומה והעייפות,

ובעזרת השם הוא יזכה

שבאמת ה' יסיר ממנו

את התנומה והעייפות,

הרי שהוא

כיוון בברכה הזאת כמו שצריך.

רבי חנניהו באנגל שעומד.