פרפראות וחדושים לפרשת יתרו תשפו חלק ה'

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום יחזקאל חיים בן יוכבד, יזכה להחלמה מהירה ויקרע בשתי עיניו בקלות, בשלמות, כבראשונה, אמן. אמן. רחמים יאיר בן שמחה, בריאות הנפש והגוף וזיווג הגון מהרה, אמן. אמן. בלחש. אמן. אמן.

פרפראות וחידושים לפרשת יתרו, חלק ה' תשפ"ו.

"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז).

כתב רשי זכור ושמור נאמרו בדיבור אחד. כאן, בפרשת יתרו, נאמר זכור את יום השבת לקדשו. בפרשת בית חנן נאמר שמור את יום השבת לקדשו. מצוות זכור היא לכבד את השבת ככל יכולתנו במטעמים, במיני כיבודים, ומצוות שמור זה להישמר מעשיית מלאכה ומכל חילול שבת. אמר המגיד מדובנה, העניים, קל להם לשמור מצוות שמור. אין להם עסקים גדולים, סחורה מפיש, והם לא חושבים על דברים כאלה. אבל קשה להם לקיים מצוות זכור, כי אין להם פבועל נפש. אז לא בשר ולא יין ולא מטעמים, אלא פת ומים. לעומתם העשירים יכולים לקנות מגדנות, מטעמים, בגדי שבת, כלי כסף. מצוות זכור בהידור. אבל שמור קשה להם. העסקים רצים כל השבת בראש, וכולי וכולי. אז לכן נאמר, זכור ושמור בדיבור אחד. ללמד אותנו, אין אפשרות להבדיל ביניהם. כל יהודי, בין עני, בין עשיר, חייב גם בזכור, גם בשמור. העני אפילו בקאסה דהרסנה, אפילו בדג סרדין, אם יש לו לעשות. עושה אותו כמו הרב שטיינמן שאכל שמונה שנים רק חצילים בשלוש סעודות כי לא שילמו לו משכורת איפה שהוא לימד. אז לקיים גם את זה וגם את זה אין תירוצים, אני עני, אני עשיר, אין. שמור וזכור ודזכור, מחלליה מות יומת. ‫לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתיך. ‫במסכת שבת, דף קנד מקשה, יש פה מילת אתה מיותרת. ‫כתוב, לא תעשה, על מי מדברים? עליך. לא תעשה כל מלאכה, למה חוזר ואומר אתה? ‫ובנך, כבר דיברנו על התא. ‫לא צריך להגיד אתה. ‫אלא אפילו שנאמרה אזהרה לכל אדם, ‫לא תעשה כל מלאכה, ‫אבל כשמדברים כבר על הבן, ‫צריך להזכיר את האבא עוד פעם. אתה ובנך, למה? ‫כמה שאתה תהיה זהיר ונחוש ‫לקיים את השבת בדקדוק, ‫ככה תהיה הנהגה אצל הבן שלך. ‫אתה ובנך, זה הולך ביחד. ‫איך שאתה, ככה יהיה בנך. ‫ולכן, ושמרו בני ישראל את השבת, ‫אם הם שומרים כמו שצריך, ‫אז זה לדורותם ברית עולם. ככה זה ימשיך. ‫כי אין זה פרא שהגאון מבינה על הפסוק, ‫ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך. ‫עוד פעם, אתה מיותר. ‫אלא שמירת הברית אצל זרעך תלויה ‫בחוזק שמירת הברית שתהיה אצלך. ‫לכן כתוב עוד פעם, אתה וזרעך. ‫בקוצק היו אומרים, ‫אם אתה לא מת טוב, הבן שלך ילמד טוב. ‫אם אתה רוצה שהבן שלך ילמד טוב, ‫אז גם הוא, הבן שלך, ידאג ‫שהבן שלו ילמד טוב. ‫בקיצור, אתה הוא הגורם ‫אצל בנך ואצל זרעך. ‫אז תן דעתך על הדבר, ‫כי התורה מוסיפה עוד מילה ‫להדגיש לך את הדבר, ‫לזכור. ‫אמרתי פעם שהתפעלתי, ‫בספר חובת הלבבות כתוב שם ‫באחד המקומות. ובלימוד תורה זה לא רק ללמד ושננתם לבניך אלא ודיברת בם גם אתה צריך לדבר בם, לא רק לשנן לילדים וזה, אלא ודיברת בם גם אתה, הלו, הלו הרב מפונוביש, הגריש קיינמן זכר צדיק וברכה נסע לגייס כספים והגיע בשבת למשפחה. בעל הבית שומר תורה ומצוות אבל החינוך בבית היה חלש. והנה הוא רואה שבשבת קודש הבן של הבעל בית מצחצח נעליים בשבת. אז האבא אומר לו, אתה יודע, אם אתה היית עושה את זה בזמן בית המקדש היו סוקלים אותך. אז הרב קיינמן אמר אולי האבא הזה, האופי שלו הוא כזה עדין והוא לא יכול להוכיח, אין לו תוקף להגיד את הדברים בתקיפות. אז הוא אומר ככה, במוצאי שבת היה חסר לו כמה מטבעות והוא הבין שהבן הזה לקח לו. הוא צעק עליו צעקות כאלה שלא האמין. בואנה, איזה תקיפות, תראה, זה לא אופי. אלא יש דברים שחשובים לו ויש דברים שלא חשובים. השמירת שבת ומצוותיה, זה בסדר, אפשר להעיר הערה, אבל לא עומדים על זה עד כדי צועקות של מטבעות. מטבעות, אתה יודע מה זה מטבעות. אז זה המצב. אתה הוא בנך, זה תלוי איך אתה עם בנך. כבד את אביך ואת אמך. בספר תולדות אדם על הגאון רבי זלמן מוולוז'ין, אחיו של מאור הגולה רבי חיים מוולוז'ין, התלמיד המובהק שאל הגאון מבינה, זכותם תעמוד עלינו. תעמוד עלינו. מסופר, רבי זלמן, נהג לא לבקש שום דבר גשמי. שום דבר. אם היה לו צורך בדבר גשמי, בשביל שיבינו מה הוא צריך, היה אומר פסוקים. כדי שיבינו את הכוונה, אבל לבקש ממש, תביא לי לאכול, תביא לי זה, ואכלת ושמאת ואירחת, ואז מבינים שהוא רוצה לאכול דברים. לא לבקש גשמי, לא לבקש. פעם, סיפרו את זה במקום מסוים, עמד שם האדם ואמר שקר! וואו, וואו, וואו. רבי זלמן בעצמו בא אליי פעם אחת בקשר, והשתי פרוטות לקנות עוגת דבש. הוא אמר לי מפורש. כולם התפלאו, מה זה, זה סותר את כל ההנהגה? לא עברו ימים, אחד מאלה ששמעו אותו שאומר שקר, הזדמן אצל רבי חיימה וולוז'י, נח שלו. שאל אותו, האם זה נכון שהוא לא מבקש שום דבר גשמי? אמר לו, כן. אמר לו, אבל אני שמעתי עדות מבעל מעשה שהוא ביקש במפורש הלוואה של שתי פרוטות, ולפני שהוא סיים אמר לו, רבי חיימה, בשביל עוגת דבש, נכון? אז הוא אמר לו, כן! אז הוא אומר לו, למה? הוא אמר לו, תשמע. רבי זלמן היה חלוש מאוד. אימא ציוותה אותו שכל יום, באמצע הבוקר יאכל עוגת דבש, שיתחזק מחונשתו. אז עוגת דבש אצלו זה עניין רוחני, לא גשמי. לקיים את רצון האימא. אז לכן, כדי לקיים את המצווה של אימא, הוא אומר במפורש מה שאימא ציוותה אותו. זה לא בגלל העוגת דבש, מצידו הוא לא אוכל. לכן, אין לו שום מניעה להגיד את זה במפורש. ויותר מזה, לפני שרבי זלמן היה אוכל את העוגה, היה חוזר על ללקוט כיבוד האב ואם. כי כל הכוונה הייתה לקיים את המצווה. כמו שאנחנו מכוונים לפני כל מצווה, להגיד את עניין המצווה, כי צריך כוונות, מצוות צריכות כוונה. אז כל האכילה שלו הייתה לשם כיבוד אב ואם, זו נקראת אכילה רוחנית, ולכן לא הייתה לו בעיה בזה. רבי אהרון מבעלז, זכר צדיק וברכה, פעם לא היה בקו הבריאות. אביו ציווה עליו לא ללכת למקווה מספר ימים עד שיחלימו. אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, גיסור בי פנחס מאוסטילה ידע את הציווי הזה וראה שהוא כן הולך למקווה עקב אחריו ולא האמין הוא רואה אותו נכנס לחדר החיצון, מתפשט ניגש למקווה עד המדרגה הראשונה, לא נכנס למים וחוזר מתלבש והולך הביתה ולמה הוא עושה את זה? כי אבא שלו ציווה אותו לא ללכת למקווה, לטבול. עכשיו יכול להיות שאם אבא אמר ככה אז אולי זה מעצלות, אתה מבין, איזה מבסוט שאתה לא הולך או משהו, אולי זה יכול להיות מסיבות צדדיות שאני לא הולך בשביל לוודא שאני מקיים מצוות האבא אני הולך ממש כמו כל יום לטבול עוצר שמה, כי מי עוצר אותי? הציווי של אבא הוא אומר לא לטבול, אז אני חוזר בחזרה והולך הביתה זאת אומרת זה נקרא כבד את אביך ואת אימך הרב יוסף שלום אלישיב זכר צדיק וברכה, היה בן יחיד שנולד אחר שבע עשרה שנות נישואים של ההורים שלו, אימא שלו הייתה הבת של בעל הלשם מקובל אלוקי, זכותו תגן על הנער, ביקשה מאבא שלה שיבטיח לה שיהיה לה ילדים והיה מתחמק, טיפלו כל מיני טיפולים, לא עזר, בטיפול האחרון שעדיין ניסתה כמו שאומרים שבע עשרה שנים, המתינו לראות אולי זה סוף סוף יצליח, הגיעה התשובה שלילית, הכאב היה עצום, היא גרה עם אבא שלה ביחד והוא ישב ללמוד והיא לא יכלה להתאפק והיא לא רצתה לצער את אבא, אז היא יצאה לרפת לבכות והיא התפרצה שם בבכי, בכי מרורות. בהשגחה פרטית אבא שלה יצא מהבית ועבר ליד הרפת, הוא שומע את הבכי הזה, נכנס ורואה את ביתו, שואל אותה מה קרה? סיפרה לו, באותו רגע הבטיח לה שיהיה לה בן תלמיד חכם בסוף השנה, וכך נולד הרב אלישיב. ברוב ביטחונה בברכה של אבא שלה, מייד כשאבא שלה בירך אותה, קודם כל היא קנתה עגלת תינוקים. תשעה חודשים לפני סוף השנה, היא כבר שכבה במיטה ולא ירדה, אפילו שלא נודעה שהיא בהיריון, והיא לא הרגישה כלום עדיין. למה היא הייתה פתוחה כשאבא אמר אז היא תהיה, לכן היא שומרת על עצמה מההתחלה מהפה עד שלא יקרה משהו ויהיה חלילה הפלה או משהו אחרי 17 שנה? ככה נולד הרב אלישיב. למען יאריכון ימיך כתב רבנו בכיר מה שהכתוב קובע שכר לכיבוד הורים אריכות ימים. הגאון, רב סעדי הגאון, נתן טעם בזה. לפעמים עתידים האבות לחיות הרבה שנים עם הבנים ואז האבות הופכים להיות כאילו מסע על הבנים, שצריכים לטפל ולעזור ולשמוע ולציית. לכן קבעה התורה אריכות ימים. זאת אומרת, עליך לכבד ותחיה איתם, ואם אתה חס ושלום מצטער על חייהם, דע שעל חייך אתה מצטער. כי מי שמכבד מאריך ומי שלא מכבד מקצר. אז אם אתה חושב שאתה מפסיד שנים כי אתה כל הזמן עוסק בכיבוד אב ואם, אם אתה חושב שזו הסיבה שיש לך צער בזה, התורה מבטיחה. כל מה שאתה מפסיד שנים כאילו, היא תאריך לך, אתה לא תפסיד. מה שאתה כיבדת, נגיד 30 שנה, 40 שנה, 50 שנה, לא הפסדת. יוסיפו לך על הכיבוד הזה. אז תוכל לחיות את המין בלי הבעיה של הכיבוד האחרון, אם אתה חושש. ‫יש יותר מדי שאתה מפסיד את החיים, ‫כי אתה כל פעם צריך לקפוץ, ‫אבא קרא לי, אמא קראתי. ‫ואברבנאל כותב, ‫הכוונה שהוא אומר, ‫למען יאריכון ימיך, ‫הוא אומר, זה לא לעניין שכר, ‫אלא כי אומר, ‫הנני מזהיר אותך על כיבוד אבאים, ‫מפני שיאריכון ימיך על האדמה, ‫ויהיו לך בנים ובנות, ‫ואם אתה תתכבד לאביך ולאמך, ‫יכבדו אותך בניך בזקנתך, ‫כי במידה שאדם מודד, ‫בא מודדים לו. ‫וכך כתב אחידה? ‫עניין זה בדוק ומנוסה וגלוי לכל העמים. ‫כמו שאתה מתנהג עם אביך ואימך, ‫כך בניך יתנהגו אימך. ‫להרע או להיטיב, דע לך, הכול תלוי בהתנהגות שלך. ‫אתה מזמין את היחס של הילדים שלך בדיוק ‫כמו שאתה התנהגת. ‫וכדברי עבר בנאל, גם כן בפה ליועץ, ‫אז טייפלר מביא מקור לזה. ‫בפרשות כי תישא במצוות מחצית השקל, ‫כתוב ונא תנו. ‫ידוע דברי בעל הטורים, וכן הגאון, ‫שאפשר לקרוא ונתנו מימין לשמאל, ‫ומשמאל לימין, זה בדיוק אותן אותיות. ‫לרמוז, כמו שאתה נותן לעני, ‫כך יתנו לך ולבניך בעת הצורך. ‫בפרשת תולדות, כשיעקב הביא את האוכל והמטעמים לאביו, כתוב, ‫בייבא אל אביו. ‫אפשר לקרוא את זה מימין לשמאל, ‫ומשמאל לימין, ‫כי האותיות של וייבא ‫הן אותן אותיות של אביו, ‫רק בצורה הפוכה. ‫לרמוז, כמו שאתה מביא מאכלים לאביו, ‫כן יביאו לך בעת הצורך. ‫למה... יאריכון ימיך באורח חיים הקדוש כתב עוד נראה טעם אחר לצד שיש מצוות שסגולתם להאריך ימים בעולם הזה ויש מצוות שסגולתם עושר ויש שסגולתם בנים וכן עולם הזה חש הקדוש ברוך הוא שיתגלה הדבר כל אחד ילך וישתדל במה שהוא חפץ אחד רוצה עושר יעשה מצוות שסגולתם עושר, אחד שרוצה בנים יעזור ואז לא ישתדלו בשאר המצוות כי יש להם עניין בתחומים מסוימים לזה סתם את הדברים ועל ידי זה ישתדל אדם מחולר שתבוא לידו גם מצווה שסגולתה הדבר הצריך בתוך זה בזה יש טעם להסביר למה רואים בני אדם רעים לשמיים ורעים לבריות ובתיהם שלום מפחד והם מלאים כל טוב כי אפשר שבעל ידע מצווה שסגולתה הצלחת עולם הזה והעבירות לא מונעות את הסגולה הזאת של המצווה של מסוים בספר פרפרת אליעזר על הפסוק שדן אז הוא שואל לפי זה מדוע מצוות כיבוד הורים כן מופיע בתורת סגולת עשייתה אריכות ימים ואור החיים על הפרשה כתב למען יאריכון שמשמע מעצמם יאריכון ימיך מעצמם לא אמר אאריך ימיך אולי שירצה לומר כי מצווה זו סגולתה היא אריכות ימים מלבד השכר שהוא יקבל מהשם זה האוטומט, יאריכון ימיך זה לא צריך, זה לא השכר זה האוטומט, כשאתה מכבד יש בזה את הסגולה של להאריך ימים, זה חוץ מהשכר שאתה מכבד אותו כי יש מצוות שיש בהן סגולות נפלאות מלבד שכר שקבע להם השם וזאת אחת הסגולות שגילה קדימה אריכות ימים אוטומטית מאריכה ימים לא כגדר שכר אלא זה המציאות שלו זה הסגולה שלו וחוץ מזה איך שאתה מכבד את ההורים ככה אתה תקבל שכר חוץ מזה יש שמאכיל את אביו פטומות ליורש גיהנום ויש מטעינו ברחיים ליורש גן עדן ככה אמרו חכמים יש מאכיל את אביו פטומות, לא עושה לו סנדוויץ', זעם, סחוב עגבניה ומרגרינה הוא נותן לו עופות פטומים ומסדר ובפנים ואורז וכל מיני, עושה לו ארוחות ארוחות אז למה הוא יורש גיהנו? כי הוא מגיש לו את זה בדרך זלזול זאת אומרת זה לא כבוד, נכון אתה השקעת הבאת הכל, איך אתה מגיש לו? יקום אבי! אה, עיסן! זה הדרך זלזול מה אתם אומרים? יש מטעינו ברחיים כן ליורש גן עדן כגון שבאו מן הצבא רצו לקחת את האבא לצבא אמר הבן, אבא אני כל הזמן טוחן ברחיים שיהיה לנו אוכל, פעם לא היה קמח מוכן, צריך לטעון יש רחיים בכל החצר עבודה קשה, סובב וזה אומר לו אתה תטחן ואני אלך לצבא במקומך זה יורש גן עדן אפילו שהוא גרם לאבא שלו להתאמץ ולהתעייב, אבל הוא הציל אותו מן הצבא אז זאת אומרת יש אריכות ימים, זה סגולה, יש שכר בנוסף, איך אתה מתנהג בשמיים מדקדקים בדיוק כל מילה, איך אתה אומר, כמה סבלנות יש לך סיפרנו פעם באחד הספרים של התימנים, כתוב אבא הזכיר מאוד, ואבא ש... ‫הבן שלו לקח אותו לטייל ככה. ‫אתה יודע, מוצאים את הזקנים קצת לטייל, ‫שילכו קצת. ‫אז הוא הלך, אז האבא ראה עורב, ‫אז אמר לו, ‫יא בני, מה הוא עדן? ‫מה זה? ‫אמר לו, עורב. ‫אחר הרגחים, ‫מה הוא עדן? ‫אמר לו, עורב. ‫עוד כמה פסיעות. ‫אמר לו, עורב. ‫עורב כמה? ‫מה הוא עדן? ‫גלה עורב, זה ארבע בועיונק. ‫אבל היה לו סבלנות, ‫כבר קיללת אבא שלו, ‫התערבבו לו העיניים. ‫מה, אני אומר לך, עורב, עורב, עורב, ‫כמה פעמים אתה צריך לשאול? ‫מה עשה אבא? אמר לו, תסתכל, יא בני, ‫הוציא את הפתילות של הציצית. ‫אמר לו, אתה רואה כמה קשרים יש פה? ‫אחד החוטים, כמה קשרים? ‫זה מספר השאלות ששאלת אותי, ‫אותה שאלה כשהיית קטן, ‫מה עניתי לך? ‫על כל אחד אני קשרתי, ‫אני ידעתי מה יהיה אחר כך. ‫הילדים. ‫אבא אחד מפרנס עשרה ילדים, ‫עשרה לא יכולים לפרנס אבא אחד, ‫הם מחכים לירושים. ‫אפשר, מתי הוא ימות כבר? ‫-ואי, אי, אי, אי. ‫אז כבד את אביך ואת אמך, ‫זו מצווה בעשרת הדברות הקשה ביותר. ‫הקשה ביותר. ‫אבל זכרה עצום מאוד, עצום, עצום מאוד. ‫זה מעבר לאריכות הימים, ‫שזה בסגולה שלה. מדהים. ‫הקב' ברוך הוא נותן לנו מצוות של נרוויח. ‫נרוויח בגדול, ‫אבל צריך להיות חכם לדעת ‫את הערך של כל דבר. ‫הכל יודוך והכל יש שם חוכם, ‫והכל יאמרו והכל יאמרו ‫אין קדוש ה' הכל ידוך, ‫והכל יש שם חוכם, ‫והכל יאמרו והכל יאמרו. ‫-והכל יאמרו, אין קדוש קשה, ‫הכל ידוך והכל ישר בחוכם. ‫מהכל, והכל, והכל יאמרו, ‫אין קדוש קשה, ‫הכל ידוך והכל ישר בחוכם. והכל, והכל, והכל יאמרו, אין קדוש קשה.