13 העיקרים - חלק ח' - יסוד היסודות: אמונה במציאות הבורא

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

לעילוי נשמת יעל חנה בת שושנה מנוחתה עדן, אמן.

אמן.

לעילוי נשמת

יהודה צבי ברבי משה יצחק דויטש מנוחתו עדן,

אמן.

רפואת דודה נעמי בת עווד, מהרה אמן.

אמן.

טוב, עכשיו אנחנו חוזרים

על שלוש עשרה העיקרים,

עם כמה מפרשים על כל עיקר ועיקר.

לא נספיק ביום אחד, נחלק את זה.

אז קודם כל, אחרי שכתב הרמב״ם את כל שלוש עשרה עיקרי ויסודי הדת,

הוא כתב כך, וכאשר יאמין האדם אלה היסודות כולם

ונתברר בה אמונתו בהם,

הוא נכנס בכלל ישראל.

רק אז הוא נכנס בכלל ישראל.

ומצווה לאהובו ולרחם עליו

ולנהוג עמו בכל מה שציווה השם יתברך איש לחברו מן האהבה והאחווה,

ואפילו עשה מה שיכול.

מן העבירות מחמת התאווה

והתגברות הטבע הגרועה,

הוא נענש כפי חטאיו,

אבל יש לו חלק לעולם הבא.

והוא מפושעי ישראל.

זאת אומרת,

אדם שמאמין בעיקרים האלה,

אפילו אם הוא יעשה עבירות מחמת תאווה והתגברות הטבע,

הוא יענש,

הוא מפושעי ישראל,

אבל יש לו חלק לעולם הבא.

וכשנתקלקל לאדם יסוד מאלה היסודות,

הרי יצא מן הכלל,

וכפר בעיקר,

ונקרע מין,

ואפיקורוס,

וקוצץ בנטיעות,

ומצווה לשונאו ולאבדו,

ועליו נאמר,

הלא משנאיך אדוני אסלה.

רק נתקלקל לו אחד מהיסודות האלה.

לא שהוא כופר בהם.

והנה הערכתי בדברים הרבה,

ויצאתי מעניין חיבורי,

אבל אני עשיתי זה לפי שראיתי בו תועלת באמונה,

לפי שאספתי בו דברים מועילים,

מפוזרים מספרים גדולים.

לכן דע אותם,

ואצלח בהם,

בחזור עליהם פעמים רבות,

בהתבונן בהם התבוננות יפה.

אם היא שיאכה על ליבך,

ותחשוב שהגיעו לך ענייניו מפעם אחת

או מעשרה,

הרי השם יתברך יודע שהיא שיאכה על שקר.

זאת אומרת, זה לא יספיק עשר פעמים לקרוא את זה וללמוד.

אנחנו בשיעור עכשיו

חטא.

אז

זה לא מספיק, צריך להמשיך.

למה? ולחזור על זה.

כי אם לא, זה שקר.

מה שאתה חושב שאתה מאמין ומקיים,

הסרט,

אחד השלוש עשרה העיקרים.

ולכן,

לא תמהר בקריאתו,

כי אני לא חיברתי כפי מה שנזדמן לי,

אלא לאחר עיון גדול בהתבוננות.

ואחרי שראיתי דעות ברורות, אמיתיות,

וזולתי אמיתיות.

אני ידע לברור בין השקר להם.

וידעתי משהו ראוי להאמין מהם,

והבאתי ראייה בטענות

וראיות

על כל עניין ועניין.

ומה' יתברך לאפיקני רצוני

ולהדריכני בדרך הטובה.

זה מביא הרמב״ם בפירוש המשניות, סנהדרין, פרק ח'.

ובמורה נבוכים, בחלק א', פרק ל״ה, הוא אומר,

וכמו שצריך שיתפשט בהמון

ויחנכו הנערים,

עד שהשם אחד,

כן, צריך שיימסר להם על דרך קבלה,

לא קבלה מקובלים, על דרך קבלה לקבל איש בפי איש,

על דרך קבלה שהשם אינו גוף

ואין דמיון בינו ובין ברואה כלל בדבר מן הדברים.

ואין מציאותו כמציאותם.

כמו

שיימסר להם שהוא אחד ושהוא קדמון,

ושאל יעבוד זולתו.

זה כמו שמתפשט בהמון, יחנכו את הנערים. ולמדנו שאפילו מגיל שנתיים, שמתחיל להגיד אבא, אימא,

כבר צריך להתחיל

להכניס לילד את העיקרים.

המאירי כותב, בסנהדרין יש פרק חלק,

והנה עלה בדעתי לכתוב על ספר בזה, הפרק,

רוב ענייני האמונות הטוריות הראוי לחנך בהם את בניו,

ולהיות האמונה המוכרחת

במציאות הדת

חקוקה על ליבם.

מבלי שאסתכל בזה לדעות הפילוסופיות ולסברות החיוניות,

רק אמונת הקבלה הדתית והטורית בלבד.

אז זה עלה בדעתו של המאירי, הוא אומר, לכתוב ספר על זה,

שבו יהיה ענייני האמונה מן התורה לחנך את הילדים,

וזו אמונה המוכרחת במציאות הדת, שתהיה חקוקה על ליבם,

מבלי להיכנס לפילוסופיות ובלי סברות,

רק

מה שקיבלנו איש מפי איש במשך הדורות וכו'.

אז אנחנו מתחילים בעיקר הראשון, מציאות השם. אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו הוא בורא,

הוא מנהיג לכל הבירואים,

והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים.

וכל הנמצאים צריכים את השם ותלויים בו.

והשם יתברך לא צריך לשום נמצא מן הנמצאים.

וקיום כל הבריאה

רק על ידי שהבורא מקיים אותה בכל רגע.

המחדש בכל עת

מעשה בראשית.

היסוד הראשון להאמין, אומר הרמב״ם, היסוד הראשון להאמין,

מציאות הבורא יתברך,

והוא שיש שם

נמצא,

שלם בכל דרכי המציאות.

הוא עילת מציאות הנמצאים כולם,

זאת אומרת, הוא השורש לכולם.

בו

קיום מציאותם

וממנו קיומם.

ואל יעלה על הלל,

היעדר מציאותו,

כי בהיעדר מציאותו,

נתבטל מציאות כל הנמצאים, כי כולם נמצאים ממנו.

והם יונקים ממנו הכול.

ממילא אם חלילה היה נעדר, הייתה מציאות כזאת שהוא נעדר, כולם נעדרים מיד.

ולא נשאר נמצא שיתקיים מציאותו,

אם אתה סובר, עולה לך על הלב,

שחלילה יש היעדר מציאותו.

אבל אם נעלה על ליבנו,

היעדר הנמצאים כולם,

זולתו,

לא יתבטל מציאות השם יתברך ולא ייגרח.

אם כל העולמות כולם יתאדו פתאום,

והוא נשאר.

הוא לא תלוי בהם, הם תלויים בו.

ואין האחדות והאדנות

אלא לא לבד,

השם יתברך שמו,

כי הוא מסתפק במציאותו ודי לו בעצמו.

ואין צריך במציאות זו לטוב.

זה שקדוש ברוך הוא ברא עולמות בשביל להיטיב לברואים מכוח טובו,

טוב השם,

לכל.

אבל הוא לא צריך אף אחד. הוא חי יכול להתקיים לבד, לנצח הנצחים, תמיד.

לא זקוק

לשום דבר.

וכל מה שזולתו מן המלאכים וגופי הגלגלים,

מה שיש בתוכם,

מה שיש למטה מהם,

הכל צריכין במציאותם אליו.

וזה היסוד הראשון

מורה עליו הדיבור הראשון בעשרת הדיברות,

אנוכי אדוני אלוהיך.

ופה אנחנו לומדים

את היסוד הזה.

עוד אומר הרמב״ם,

פרק א' מ...

יסודי התורה,

יסוד היסודות ועמוד החוכמות,

לדעת שיש שם מצוי ראשון

והוא ממציא כל נמצא וכל הנמצאים מן השמיים בארץ,

ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו.

ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי,

אין דבר אחר יכול למצוא.

ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים,

הוא לבדו יהיה מצוי.

ולא יתבטל הוא לביטולם,

שכל הנמצאים צריכים לו,

הוא ברוך הוא אינו צריך להם,

ולא לאחד מהם.

לפיכך אין אמיתתו כאמיתת אחד מהם,

כי הוא האמת האמיתי השלם

וכל האחרים שהם אמת שתלויה בו.

רמב״ם, יסודי התורה, פרק א' הלכה.

המצוי הזה הוא אלוה העולם אדון כל הארץ,

והוא המנהיג הגלגל בכוח שאין לו קץ ותכלית,

בכוח שאין לו הפסק,

שהגלגל סובב תמיד,

ואי אפשר שייסוב ולא מסבב.

זה כלל,

אפילו בפיזיקה.

אין כוח נע

ללא כוח מניע.

מה המניע?

מה הכוח הראשוני המניע?

ואי אפשר שייסוב ולא מסבב.

והוא ברוך הוא המסבב אותו לא ביד ולא בגוף.

הרמב״ם בספר המצוות

עשה א'.

המצווה הראשונה היא הציווי אשר ציוונו להאמין בה,

להאמין האלוהות.

והוא שנאמין שיש שם עילה וסיבה,

והוא פועל לכל הנמצאות,

והוא אמרו יתעלה אנוכי אדוני אלוהיך.

וזה היה בגילוי.

לעיני כל ישראל והעולם כולו במעמד הר סיני.

אז כל העם רואים את הקולות ושומעים.

השם מדבר אליהם ממש.

זה ההוכחה.

ובאותם רגעים העולם דמם,

ציפור לא צייץ,

עגלים מלי אפשוט,

שום דבר, לא היה שום דבר, שום דבר.

למה?

של הגדולה, הנה היה שם איזה עוד מישהו.

שמעתי אותו.

שום דבר.

עכשיו פירש רשי

על מדרש רבה בראשית פרשיות ב'.

כי בוא שבת

מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות.

אין חיום

שאין הקדוש ברוך הוא מחדש בו מעשה בראשית.

כרגע, כרגע הוא מחדש מעשה בראשית.

כל רגע.

אם לא,

אין קיום לעולם.

בנפש החיים שער א',

אומר, ואילו היה הוא יתברך מסלק מהם כוח השפעתו אפילו רגע אחת,

כרגע היו כולם לאפס ותוהו.

כמו שייסדו אנשי כנסת הגדולה,

המחדש בטובו,

בכל יום תמיד, מעשה בראשית.

היינו תמיד ממש כל עת ורגע.

אני יוצא לגינה, אני רואה איך הקדוש ברוך הוא מחדש,

איך הצמחים גודלים, איך זה.

היה עד עכשיו שלחת, לא היה, עליך.

הנה עכשיו תחיית המתים, אני יוצא ועלים וזה, פרחים.

מה זה, מה זה, מה זה?

הנה, הנה הקטרות.

אלניק טבע קוראים לזה.

רמב״ן,

שמות פרק כ', פסוק ג',

אנוכי אדוני אלוהיך,

הדיבור הזה מצוות עשה.

אמר אנוכי אדוני,

יורה ויצווה אותנו.

ושידעו ויאמינו כי יש אדוני והוא אלוהים להם,

כלומר הווה,

קדמון,

מאיתו היה הכל בחפץ, ביכולת,

והוא אלוהים להם שחייבים לעבוד אותו.

וזה לומדים הדיבור אנוכי אדוני אלוהיך.

הרי שביררנו הרבה,

אומר הרמב״ן בספר המצוות לא תעשיהם,

כי דיבור אנוכי

הוא קבלת מלכותו,

כלומר האמונה באלוהות.

ואומרם

שקיבלתם עליכם במצרים,

הוא לומר שכבר האמינו באלוהות במצרים.

זאת אומרת, הם האמינו בזה שאמרו ביאמן העם.

ונאמר עוד ביאמינו באדוני ומשה.

אז זאת אומרת, כבר במצרים הם קיבלו עליהם את השם לאלוהים.

באמונה היא

הזכירם עתה בעשרת הדיברות.

וקיבלו אותה עליהם ואמרו עליה הן והן.

והוא שהאמינו וקיבלו עליהם לחיזוק באמונה שיש אלוה נמצא והוא אל מוציאם ממצרים.

כלומר,

החפץ, המחדש, היכול.

הקב' ברוך הוא, הוא החפץ,

מה שהוא החפץ עושה,

הוא המחדש, כי בלעדיו אין כלום,

הוא היכול,

אין גבול ליכולתו.

זה הקב' ברוך הוא

שבו אנחנו מאמינים.

והרמב״ן באיוב, פרק מ״ב, פסוק ב״, הוא אומר,

ידעתי

כי כל תוכל לעשות בכוחך הגדול אשר אין לו קץ.

אין קץ ואין מגבלה לכוחו של הקב' ברוך הוא.

והוא נקרא אלוהים,

בעל הכוחות כולם,

כי אל פירושו כוח,

כמו שאומרים,

יש לאל ידי,

אין לאל ידי, זאת אומרת, יש בכוחי או אין בכוחי.

ואלוהים זה כל הכוחות כולם,

כל כוח שתמצא בעולם זה כוחו,

זה כוחו.

הרמב״ן בדברים יח יג אומר תמים תהיה עם אדוני אלוהיך

שנייחד לבבנו אליו לבדו

ונאמין שהוא לבדו עושה כל

והוא היודע אמיתת כל עתיד,

כי הוא אלוהי האלוהים

עליון על הכל,

היכול בכל,

ונאמין שכל הבאות תהיינה כפי יתקרב אדם לעבודתו.

היחס הולך, אתה מתקרב אליו, ככה תקבל בהתאם.

ככל שאתה מתקרב יותר, תקבל יותר.

כל הבאות תהיינה כפי יתקרב אדם לעבודתו.

והרלב״ג בנחמיה פרק ט' פסוק ו' אומר,

ואתה מחיה את כולם

ומעמיד אותם.

רוצה לומר שאין מעשיך אלו כדרך מעשי האדם,

שאחר שנעשו לא יתלה קיומם בקיום העושה אותם,

אבל מעשי השם יתברך קיומם במה שישפע עליהם תמיד מהשם יתברך,

ולזה הוא מחיה את כולם.

זאת אומרת,

נגיד עכשיו יש קבלן, הוא בנה בניין.

בסדר,

נגמר הבניין.

האם כוחו של הקבלן עכשיו ממשיך להחזיק את הבניין? לא, זה עומד כבר בזכות עצמו.

אמא,

ילדה בן,

נו,

בסדר, עכשיו הוא יצא לאוויר העולם, הוא לא חי מקיומה.

הוא חי בפני עצמו.

גם אם היא תיפטר, הוא ממשיך לחיות.

אין הכוח הראשוני ממשיך לקיים,

אבל אצל הקדוש ברוך הוא אתה מחיה את כולם כל רגע.

אין רגע שפוסק הכוח המשפיע לקיים את הקיום

של הבניין והקבלן והאימא והילד וכולם.

זה הוא מקיים עם המחמיד את כולם.

זה כוח בלתי פוסק.

שופע בכל רגע, מחדש בכל יום תמיד,

מהסדר ראשית.

והטור,

באור החיים הקדוש,

בסימן טרחה,

ביציאת מצרים הוא כותב,

והוא המורה על אמיתת מציאות הבוראית עלה,

שהוא ברא הכל לרצונו,

הוא אשר לו הכוח והממשלה והיכולת בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו.

זה, כל זה רואים מיציאת מצרים.

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם פעמיים.

פעם בבראשית, אף אחד לא היה.

ופעם במצרים.

בעשר המכות הוא ראה שליטה על כל הברואים, על כל הכוחות,

בעליונים ובתחתונים ובהשגחה,

שהוא יודע מי בכור ומי לא.

הוא הראה שוב פעם ממש

בריאת העולם מחדש, ושהוא עושה בעולם כרצונו.

אין מי שימנע ממנו, אין מי שיעכב אותו.

מה שהוא אומר,

זה מה שנהיה.

ואין שום כוח בעולם שיכול להשתהות, להתמהמה,

להגיד לא, עוד מעט.

על המקום הכל פועל.

נרגעים תבחננו,

מאמש.

אז זה נכון להיום העיקר הראשון עם כמה מפרשים,

ואני חושב שזה מתחיל להתגבש,

ולאט לאט זה מתחיל להיכנס ולחלחל,

וצריך לחזור על זה,

ולבחון את הדברים, כמו שאומרים, להווייתם,

ועכשיו לצאת לרחוב, כמו שאומרים, להביט.

אף אחד פה לא מתנועע,

בלי כוחו יתברך.

הכול זה כוחו יתברך.

והוא מחליט אם אטיל יפול בפח

בצפת

בשביל לא לפגוע בילדים.

נכנס לתוך הפח, למעלה, למטה,

התפוצץ שמה,

הילדים ששיחקו בסביבה, לא קרה להם שום דבר. הוא מחליט איפה ייפול הטיל.

ויש מקום שהוא מחליט שזה יפול בבניין,

יש מקום שהוא מחליט שייפול בתוך הממ”ד,

חלק ימותו וחלק יישארו,

ויש מקום שהוא מחליט שזה ייפול בתוך הפח.

ויש הרבה מקומות שזה בכלל לא נוחת.

ויש מקומות, משטחים פתוחים,

ואחרי אלפי אלפי טילים

רואים שהפגיעות,

סטטיסטית לא הגיוני,

סטטיסטית לא הגיוני.

רואים שיש פה השגחה ברורה,

אם השם רוצה, יכול להיות אסונות, השם מרחם.

אם הוא לא רוצה, לא יהיה.

אבל כל זה, כל טיל,

זה אזכור.

חבר'ה, תתאחדו, תחזרו בתשובה.

אני בינתיים ממטיר עליכם אש וגופרית,

אבל לא סתם,

לא שמשעמם לי,

רוצה לעורר אתכם.

קולטי עם אזעקה קודם, מעורר אתכם בלילה, תקפצו, תרוצו את זה.

אתם לא רוצים כל כך לבית כנסת, אז תרוצו למקלט, תרוצו לממן.

אתם לא רוצים למצוות, תרוצו לאזעקות.

אם תרוצו אחריי,

אחרי אלוהים נלכה,

אז הוא יטפל בהם. תבוא חרבם בלבם, בקשתתם תשברנה.

יש עוד מה להעריך בזה ולהביא דוגמאות,

אבל נסתפק בזה להיום, ונודה לקדוש ברוך הוא,

שזיכה ללמוד תורתו ולקיים מצוותיו.

אמן כן יהי רצון.

אמן.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש השם.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש השם.

ישמחו במהלכותך,

שמרי שם בד מקורן,

עניך שם באמה ממת,

ישמחו במהלכותך,

שמרי שם בד מקורן,

מקדשיין, מקדשיין,

שבה.

מקדשא, מקדשא, מקדשא, מקדשא, מקדשא, שמעת,