13 העיקרים חלק י' העיקר ה-4 הקדמות

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום, מנשה מאיר בן שולמית חווה

יעבור את הניתוח בהצלחה ויזכה לרפואה שלמה והחלמה מהירה בתוך שאר חולי עמו ישראל,

מהרה.

אמן.

לעילוי נשמת יהודה צבי ברבי משה יצחק דויטש מנוחתו עדן.

אמן.

לרפואת דודה נעמי בת עווד

בנפש ובגוף מהרה אמן.

אמן.

שלוש עשרה עיקרים,

חלק יוד.

אנחנו בעיקר הרביעי הקדמות.

אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו הוא ראשון והוא אחרון.

הוא ברא את הכל יש מאין ואין דבר ראשון הקדמון מלבדו.

היסוד הרביעי הקדמות

הוא שנאמין כי זה האחד האמור הוא קדמון בהחלט

וכל נמצא זולתו

בלתי קדמון בערכו אליו

והראיות על זה בכתבי הקודש רבות.

ביסוד הרביעי הזה מורה עליו מה שנאמר מעונה אלוהי קדם.

זה אומר הרמב״ם בהקדמה לחלק.

ועוד מוסיף הרמב״ם

ודע כי היסוד הגדול של תורות משה רבנו הוא שהעולם מחודש,

יצרו השם,

ובראו אחר ההיעדר המוחלט.

הקדמות

הרמב״ם בפרק ג' מתשובה לחג ג' אומר

חמישה הן הנקראים מינים

וכן האומר שאינו לבדו ראשון וצור לכל.

מי שחושב שהקדוש ברוך הוא לא ראשון וצור לכל הוא מין,

מין.

ובמורה נבוכים חלק ב' פרק יג'

וגם מובא ברמב״ם בראשית פרק כא פסוק ל' ג'

דעת כל מי שיאמין תורת משה עליו השלום הוא שהעולם בכללו

רוצה לומר כל נמצא

מלבד הבורא יתברך

השם המציאו

אחר ההיעדר הגמור

שהשם לבדו נמצא

ולא דבר

בלעדיו, לא מלאך

ולא גלגל

ולא מה שבתוך הגלגל

ואחר כן המציא כל אלה הנמצאות

כפי מה שהן ברצונו ובחפצו לא מדבר

לא היה איזה גורם שהניע אותו פתאום להמציא או משהו כזה

ושהזמן עצמו גם כן מכלל הנבראים, הזמן עצמו הוא נברא

והוא יסוד תורת משה רבנו בלי ספק

והוא שנית ליסוד הייחוד.

לא מספיק להאמין בייחוד השם שהוא אחד ויחיד

ואין כייחודו

אלא גם היסוד של הקדמות

שהוא קדמון

לכל קדמון.

רבנו בכי בחובת הלבבות

בשער הייחוד אומר שהוא נמצא,

שהוא אחד,

שהוא קדמון,

אין לו ראשית

וזהו עניין הקדמות.

כמו שאמר, הוא מעולם עד עולם אתה אל.

והרמב״ן בראשית פרק אלף פסוק אלף

הוא שורש האמונה

ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון,

כאילו העולם תמיד היה קיים,

הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל כי העולם הזה מחודש

על ידי הקדוש ברוך הוא שבראו יש את כל היש מאין הגמור.

הקדוש ברוך הוא ברא את כל הנבראים מאפיסה מוחלטת

ואין אצלנו בלשון הקודש בהוצאת היש מאין אלא לשון ברא.

זאת אומרת כשאתה רוצה לדעת

שדבר יצא

מאפס גמור

להיותו יש, מצוי,

משתמשים בלשון ברא.

זה מה שיש לנו בשפה בלשון הקודש

כדי להסביר יציאה

מהעין המוחלט

אל ההימצאות אל היש בלשון ברא.

והנה שיעור הכתובים

בתחילה ברא אלוהים מאין את השמיים

וברא מאין את הארץ

והארץ בהיבראה

דהיינו אחר שנבראה,

הייתה תוהו

והייתה בוהו,

ובהם חושך ומים ועפר ורוח נושבת על פני המים,

והנה הכל נברא ונעשה.

הרמב״ן בבראשית פרק א' פסוק ח',

השמיים הנזכרים בפסוק הראשון,

הם השמיים העליונים אינם מכלל הגלגלים,

אבל הם למעלה מן המרכבה.

ולא סיפר הכתוב בבריאתם דבר כאשר לא הזכיר המלאכים

בחיות המרכבה בכל דבר נפרד שאינו בעל גוף.

רק הזכיר בשמיים שהם נבראים.

כלומר שקדמותם אפס.

זאת אומרת הם לא היו בכלל.

ולא מדברים בשמיים מפה עד איפה שאנחנו יכולים להגיע,

כמו שהשטוטניקים אומרים, אלפי שנות אור.

מדובר בשמיים העליונים והם לא מכלל הגלגלים.

הגלגלים זה,

רואים את זה אצלהם כאילו בציורים שהם עושים ובתמונות של זה, שיש כאילו כמו גלגל והכוכבים הולכים על הגלגל.

והגלגל הוא רוחני ממש, זה לא כמו חישוקים או דברים כאלה פיזיים,

אלא זה כמו מסלול כזה שצריכים לעבור בו הכוכבים, כפי שקבע אותם הקדוש ברוך הוא.

אלה הגלגלים יש להם שכל ודעת,

והם רוחניים,

והכתוב לא סיפר בבריאתם דבר,

כמו שהוא לא הזכיר את המלאכים וחיות המרכבה וכל דבר נפרד שאינו בעל גוף,

אלא הכתובים מתייחסים למה ששייך אלינו בפסוקים.

עוד אומר רמב״ן בראשית פרק ב' פסוק א',

בכל צבא העם

כאן הוא רמז

על היצירה של המלאכים במעשה בראשית.

בכל צבא העם,

לא אמר מיהם מהם, איך תיאר אותם, זה כלום. בכל צבא העם, אומר הרמב״ן,

פה רמז על יצירת המלאכים במעשה בראשית.

העיקר החמישי

זה העבודה אליו.

אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמואל לא לבדו ראוי להתפלל

ואין ראוי להתפלל לזולתו

ואסור לעבוד לזולתו

ואפילו למלאכים

אפילו כשרוצה על ידי עבודתיו להתקרב לבורא יתברך

ואיסור זה הוא בכלל איסור עבודה זרה

אומר הרמב״ם בהקדמה לחלק

שהוא יתברך

הוא הראוי לעובדו ולגדלו ולהודיע גדולתו

ולעשות מצוותיו

ושלא יעשו כזה למישהו תחתיו במציאות

מן המלאכים,

מהכוכבים,

מהגלגלים,

מהיסודות

ומה שהורכב מהם

לפי שכולם מוטבעים

ועל פעולתם אין משפט ולא בחירה

אלא לבדו השם יתברך.

זאת אומרת אנחנו צריכים לעבוד רק את הקדוש ברוך הוא

באיך עובדים אותו,

לגדל אותו, לשבח, לפאר, להודיע גדולתו,

לעשות את מצוותיו

ולא נעשה כזאת

למי שתחתיו במציאות מן המלאכים,

שאפילו אם אנחנו רוצים שדרך המלאכים שיעזרו לנו או משהו,

או הכוכבים כמו שמשתחווים להם, עובדי אלילים,

והגלגלים והיסודות,

אש רוח מים עפר ומה שהורכב מהם, כל הבריאה מורכבת מארבעה אלה.

למה? כי כולם מוטבעים,

הם בטבע מסוים, ואין להם בכלל בחירה,

ואין להם משפט,

והם לא יכולים לסייע לך בלי גזירת הבורא יתברך, שום אף אחד בברואים לא יכול לסייע אחד לשני

בלי גזירת השם יתברך.

זאת אומרת, גם אם אתה בוחר לעשות טוב או לעשות רע, עדיין

הקדוש ברוך הוא מחליט אם זה יצא לפועל או לא יצא לפועל, אתה יכול להחליט מה שאתה רוצה, אין בעיה.

מי אמר אבל שיצא?

אתה רואה שפעמים הוא יוצא, פעמים הוא לא יוצא.

למה?

כי זה לא תלוי בך.

אתה יכול לרצות לבחור,

אבל הקדוש ברוך הוא מחליט כן יצא, לא יצא.

וכן אין ראוי לו עובדם כדי להיותם אמצעים לקרבם אליו,

אלא אליו בלבד יכוונו המחשבות.

ויניחו כל מה שזולתו.

וזה היסוד החמישי, הוא שהזהיר על עבודה זרה,

ורוב התורה מזהירת עליו.

וזה מה שהרמב״ם בהלקות עבודה זרה מתחיל להסביר, שדור אנוש טעו,

שבהתחלה היה קשה להם לעבוד את הבורא הבלתי נראה,

מכיוון שהם הבינו שהשמש והירח והכוכבים הם שמשים שלו.

אז כמו שאדם, אם מכבד את השר, בעצם הוא מכבד את המלך,

אז הם החליטו לעבוד דרך

הכוכבים במזלות את השם, כאילו יותר נוח להם לראות את השמש, להשתחוות לה, לעשות כדמותה למטה וכל מיני,

ואז כאילו לפייס את הבורא שעושים ככה עם השלוחים שלו והמשרתים שלו והשמשים שלו.

בסוף הם טעו, ושכחו בכלל את העיקר שזה רק

דרך

והתחילו להשתחוות, ושכחו מהאלוקים העליון,

וככה טעו כל ההמונים, והתפשטה עבודה זרה בכל העולם.

לכן אין לנו שום מתווך, שום אמצע איש, רק אליו ישירות.

הרמב״ם בפרק ב' מעבודה זרה, הלכה א',

עיקר הציווי בעבודה זרה שלא לעבוד אחד מן הברואים, לא מלאך ולא גלגל ולא כוכב,

ולא אחד מארבעה יסודות, ולא אחד מכל הנבראים מהן,

ואף על פי שהעובד יודע שה' הוא האלוהים,

והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורות תחילה,

הרי זה עובד עבודה זרה.

ועניין זה הוא שהזהירה תורה עליו ואמרה,

ופן תישא עיניך שמיימה,

וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים,

אשר חלק ה' אלוהיך אותם לכל העמים,

כלומר שמא תשוט בעין ליבך,

תראה

שאלו הן המנהיגים את העולם.

בהן שחלק ה' אותם לכל העמים להיותם חיים והווים ונפסדים כמנהגו של עולם.

זאת אומרת,

המזלות משפיעים למטה,

ומה שנגזר במערכה העליונה בעצם יקרה את האדם.

אבל אנחנו מעל המזל כידוע,

וממילא אנחנו עובדים את ה' ישירות, ולא כמו...

העולם.

ותאמר שראוי להשתחוות להן על עובדן,

ובעניין הזה ציווה ואמר ישמרו לכם,

פן יפתה לבבכם.

כלומר שלא תטעו בהרהור הלב לעבוד אלו להיות סרסור ביניכם ובין הבורא.

כאילו אלה יהיו מתווכים ביניכם לביניכם. תיזהר ותישמר.

הרמב״ן, בראשית פרק ל״ב, פסוק ל״א אומר,

למה זה תשאל לשמי?

אמר המלאך, אין לך בידיעת שמי תועלת,

כי אין הכוח והיכולת בלתי לשם לבדו.

אם תקראני לא אענקה,

וגם מצרתך לא שיעקה,

אבל עתה אברך אותך, כי כן צוויתי.

זה לא אני עושה מרצוני.

קיבלתי ציווי לברך אותך, אז אני מברך.

אבל למה זה תשאל לשמי? מה, אתה רוצה כתובת? כאילו לפנות אליי וזה.

הרמב״ן, בשמות פרק כ', פסוק ג״א,

ובכאן אני מזכיר מה שיורו הכתובים בעניין עבודה זרה,

כי היו שלושה מינין.

הראשונים החלו לעבוד את המלאכים,

וחשבו שיש להם יכולת להיטיב או להרע.

במין השני,

בעבודה זרה,

שחזרו לעבוד לצבא השמיים הנראה,

מהם עובדי השמש

או הירח,

ומהם למזל מן המזלות,

וחשבו כי בעבודתם יגבר המזל ויועיל להם.

וממין העבודה הזאת

היו מהם עובדים לאנשים,

כי בראותם לאחד מבני האדם, ממשלה גדולה,

ומזלו עולה מאוד, כי נבוכדנצר.

היו אנשי ארצו חושבים

כי בקבלם עליהם עבודתו וכוונתם אליו,

יעלה מזלם עם מזלו.

כאילו אם אני מתחבר למישהו שיש לו ממשלה,

הוא מושל, כי הוא משל, נבוכדנצר,

בכל העולם, כולל על בעלי חיים.

אז זה המזל שלו, כאילו,

ואני מתחבר אליו ועושה מה שהוא אומר והכל, אז אני מתחבר למזל, אני גם אושפע ממשלה.

ככה חשבו, כמו שהיו מתחברים לסלב.

חושבים אולי ייגעו עוד קצת גם כן ממה שיש להם,

מהכבוד והכסף הזה.

זקנים.

והמין השלישי בעבודה זרה,

אחר כך חזרו לעבוד את השדים.

והנה התורה אסרה בדיבור הזה השני כל עבודה בלתי

להשם לבדו בדיבור השני זה דיברה שנייה לא יהיה לך עניינים אחרים.

בלתי להשם לבדו ואמר בכולם לא תשתחווה להם ולא תעובדם בשום עבודה כלל

ואפילו לא יהיה דעתו להוציא עצמו מרשותו של הקדוש ברוך הוא.

יש דבר כזה שאנשים נקראים עובד השם בשיטה

בשיתוף של עבודה זרה ויש כאלה גם שבישראל נקראים עובדי עבודה זרה בשיתוף

שכל אלה שמאמינים בדברים שלא נפרט

אז במחזיקים

מחזיקים מאנשים מסוימים, מממשלות מסוימות, מגורמים מסוימים

הם נקראים עובדי עבודה זרה בשיתוף.

וזה נאמר על קבוצה די גדולה בישראל כבר לפני כמאה שנה וכולי.

העיקר השישי,

נבואה.

אני מאמין באמונה שלמה שכל דברי נביאים אמת.

בנביא זה אדם שמגיעה אליו ידיעה על ידי נבואה מהבורא יתברך.

היסוד השישי,

הנבואה.

והוא שידע, אומר הרמב״ם בהקדמה לחלק, והוא שידע אדם.

שזה מין האדם

יימצא בהם בעלי טבעים

ממידות מעולות מאוד,

בשלמות גדולה,

ונפשותיהן נכונות

עד שהן מקבלות צורת השכל.

אחר כך

ידבק אותו השכל האנושי

בשכל הפועל,

ונאצל ממנו עליו אצילות נכבד.

אלה הם הנביאים וזוהי הנבואה

וזהו עניינה

שהשם מאציל

לאנשים המושלמים האלה

ידיעות,

הדרכות

לנבא את בני האדם ולומר להם מה עתיד לכרות אותם לפי מעשיהם

ומלאך זה מלשון שליח מהם ממש

שליחים של הקדוש ברוך הוא

להביא את דברו עליהם בכל עת

בזמן שהייתה הנבואה היה הקדוש ברוך הוא בורר את מי שראוי

ואומר לו את הידיעות האלה להעביר לעם ישראל.

אז שימו לב מה הוא אומר

תדעו לכם

שבין בני אדם

יש אנשים שהם בעלי טבעים ממידות מעולות מאוד בשלמות גדולה

ונפשותיהם נכונות, דהיינו מוכנות,

עד שהם מקבלו צורת השכל

ואחרי שהם הפכו להיות שכליים ובורחים מן הגשמיות לכן היו מתבודדים

ולכן היו כתוב ברמב״ם מה צריך לעשות בשביל

שאדם יזכה להיות נביא וצריך להיות גיבור שולט ביצרו תמיד וכולי, צריך להיות חכם וצריך להיות נבון וצריך להיות עשיר וצריך להיות כל מיני דברים.

זאת אומרת הוא לא נמשך אחרי העולם הזה כלל

ואז האנשים האלה השכל שלהם עוצב בצורה כזאת

שאחרי זה ידבק השכל שלהם האנושי ובשכל הפועל ונאצל ממנו

מושפע

מלמעלה אצילות נכבד ואלה הם הנביאים

וזוהי הנבואה וזה עניינה.

הביאור של היסוד הזה על בוריו יערך מאוד אומר הרמב״ם

ואין כוונתנו להביא מופת

על כל יסוד מהם

וביאור מציאות השגתו לפי שזה הוא כלל החוכמה כולה

אבל אזכרה דרך סיפור בלבד

ומקראי התורה מעידים על נבואת נביאים הרבה.

ב-45 שנה האחרונות שדיברתי בענייני נבואות מה יקרה מה יקרה מה יקרה

קלעתי בול

לא אני.

אמרתי מה הם אמרו,

וייחסתי את זה לתקופותינו,

ואכן הדברים מתגשמים לעינינו. והם אמרו את זה לפני אלפי שנים.

זה מראה שיש

נביא שמקבל ידיעות מהבורא, להעביר אותם לדורות קדימה,

או לדור שבו הוא נמצא,

וזה העובדה והמופת הכי טוב שיש.

לא צריך עוד דוגמאות ולא צריך שום דוגמאות.

נבואה, אומר הרמב״ם בפרק זן מיסודות התורה, הלכה א', ג' וזן.

מיסודי הדת,

לדעת שהאל מנבא את בני האדם,

ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחוכמה,

גיבור במידותיו,

ולא יהיה יצרו מתגבר עליו דבר בעולם,

אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד,

והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאוד.

הדברים שמודיעין לנביא במראה הנבואה,

ואפשר שישולח לעם מעמי הארץ,

או לאנשי עיר או ממלכה,

מצווה לשמוע לו.

כמו ששלח את יונה לננבי,

יכול לשלוח לעם ישראל,

יכול לעיר מסוימת,

יכול לקבוצה מסוימת.

הרמב״ם יסודות התורה, פרק י' הלכה ה' אומר,

נביא שנודעה נבואתו,

מה זה נודעה? כל מה שהוא אומר, מתקיים.

אם הוא יגיד דבר, הוא לא יתקיים,

והוא נביא שקר.

נביא שנודעה נבואתו, אסור

לחשוב אחריו

ולהרהר בנבואתו שמא עיני אמת.

אסור.

במורה נבוכים,

חלק א' פרק ל' ה', אומר הרמב״ם

עד שתהיה אמיתת האמונה באחדות ה'

ובהאמין ספרי הנביאים אמונה שלמה בידם.

ומי שיקצר שכלו להבין פירושי הפסוקים,

יאמר לו שזה הפסוק,

פירושו מובן לחכמים.

אבל אתה הווי יודע שה' יתברך אינו גוף

ושדבר הנבואה אמת.

זאת אומרת, אדם צריך שתהיה אמיתת האמונה שה' אחד באחדות ה'

וגם צריך להאמין בספרי הנביאים.

הנביאים כולם אמונה שלמה

אבל יש כאלה שהשכל שלהם לא מבין את הפסוקים

אז מה אומרים לו?

בסדר אתה לא מבין

אתה לא ברהכה אבל החכמים מבינים בדיוק מה כתוב פה ומה נאמר

אבל תדע שהקדוש ברוך הוא אינו גוף

והנבואה אמת

הרמב״ן בספר המצוות בשורש רביעי

אומר והעניין שיצווה להיותם שומעים מן הנביאים

ולא יתקשו עוד בשאלות האותות מהם

וטענם אחריהם

וכן היו הנביאים ההם הבאים להם עושים להם אות או ראיה

כי בכך נצטווינו

וכשיזהירו אתכם הנביאים לעזוב אשר תעיתם בו

לא תהיו עוד קשי עורף

זאת אומרת אנחנו מצווים

להיות שומעים מן הנביאים

ולא להתקשות בשאלות של אותות

אם הם עושים אותות, איך הם עושים אותות

וטענות

אחרי כל מיני דברים

והנביאים היו עושים

אות או ראיה

כי כך מצווים

וכי יבוא האות

וכשיזהירו הנביאים לעזוב מה שהעם ישראל נגיד טעה

חייבים לשמוע ולא להיות קשי עורף

כשלא שמעו לנביאים באו כל האסונות

ככתוב בנביאים

העיקר השביעי נבואת משה

אני מאמין באמונה שלמה

שנבואת משה רבנו עליו השלום הייתה אמיתית

ושהוא אב לנביאים לקודמים לפניו לבאים אחריו

ולעולם לא יגיע אדם למדרגתו

והוא הגיע בחייו

לדרגת מלאך

רמב״ם בהקדמה לחלק

שם הוא מבאר גם את ההבדל

בין נבואת משה לשאר הנביאים ולמדנו כבר

בשיעורים הקודמים

ארבעה חילוקים וכולי

נבואת משה רבנו עליו השלום

והוא שנאמין כי הוא אביהם של כל הנביאים אשר היו מלפניו

באשר קמו מאחריו

כולם

הם תחתיו במעלה

הוא היה הנבחר מכל מין האדם

אשר השיג מידיעתו יתברך

יותר מכל מה שהשיג או ישיג שום אדם שנמצא או שיימצא.

וכי הוא עליו השלום מגיע את עלותו מן האנושות,

מדרגת אנוש,

עד המעלה המלאכותית,

עד דרגה של מלאך.

בנכלל במעלת המלאכים.

לא נשאר מסך

שלא קרעו ונכנס ממנו

ולא מנעו מונע גופני

ולא נתערב לו שום חיסרון

בין רב למעט

ונתבטלו ממנו

הכוחות הדמיונות והחושיות

והשגותיו

ונבדל כוחו מתעורר המשתוקק

ונשאר שכל בלבד.

זה משה רבנו.

רמב״ם בפרק זן מיסודות התורה לחווה

כל הדברים שאמרנו הם דרך נבואה לכל הנביאים הראשונים והאחרונים,

חוץ ממשה רבנו רבן של כל הנביאים.

ומה ההפרש שיש בנבואת משה לשאר כל הנביאים וכולי? מביא שם בפרק הזה והלאה.

הרמב״ן

בספר שמות,

פרק יט פסוק ט'

שאמר

אני בא אליך באב הענן

שתיגש אתה אל הערפל

בעבור ישמע העם דבריי

ויהיו הם עצמם נביאים בדבריי

לא שיאמינו מפי אחרים

וגם בכך יאמינו לנצח

בכל הדורות

ואם יקום בקרבם נביא

או חולם חלום

כנגד דברך יכחישוהו מיד

שכבר ראו בעיניהם

ושמעו באוזניהם

שהגעת למעלה העליונה בנבואה.

ולכך אמר בעבור ישמע העם בדברי עמך

כי ישמע דבריי מתוך האש

מי יכול לדבר מתוך אש?

וידעו שאני השם מדבר עימך ויאמינו בדבריי וגם בך לעולם

שכבר נאמנה נבואתך כי היא העליונה על כל הנביאים.

זאת אומרת, עם ישראל כולם הגיעו לדרגת נביאים

ששמעו את השם מדבר עם משה, ממילא כולם ידעו שמשה רבנו אמת ונבואתו אמת.

ומי שלא מאמין

וידוע שלא עמדו אבותיו בהר סיני

כי בעבור,

כתוב במפורש כל זה עשה השם בעבור,

ישמע העם בדברי עימך

ויאמינו בכלל לעולם.

אז מי שמכחיש נבואת משה רבנו הוא כופר

ואין לו עולם הבא.

ואם הוא אומר אפילו שעות אחת הכניס משה רבנו מדעתו,

אז

מצווה לשנותו, כמו שאמר הרמב״ם,

ולאבדו ועוד כל מיני דברים לא יפים.

מה לעשות, זה לא אני, זה הרמב״ם.

הרמב״ן במדבר פרק י״ב פסוק ו׳

והנה בכאן נימד הכתוב מה בין נבואת משה לנבואת האחרים אשר בדורו.

וכבר הזכיר כן בקודמים לו, באירה אל אברהם ו׳כו׳,

כאשר פירשתי.

ויזכיר כן בסוף התורה,

בבאים אחריו,

ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו אדוני פנים אל פנים.

אין קרבה כזאת בעולם,

ולא מלאך ולא כלום, כמו שהשיג

משה רבינו.

רמב״ן במדבר פרק כ״ד פסוקים הנדבטים.

אלא הפרש יש בין נבואת משה לנבואת בלעם בכלל כי כוונתם לומר שנבואת בלעם כך וכך אבל מדרגת נבואתו למטה משאר הנביאים.

גם נבואת בלעמי הייתה למטה משאר הנביאים.

המאירי בפתיחה למסכת אבות כותב

לא שהיה שלמה במדרגת משה חלילה,

אין עוד מלבדו.

גם שלמה המלך

שדיבר בדבריו

לפני נבואה,

כמו שיר השירים וכולי,

שכתוב בתרגום שזה היה בנבואה,

לא שיה שלמה במדרגת משה חלילה.

אין עוד מלמדו.

עיקר השמיניים,

תורה מן השמיים.

אני מאמין באמונה שלמה שכל התורה מצויה עתה בידינו, היא הנתונה למשה רבנו, עליו השלום.

וכל התורה שבידינו קיבל משה רבנו מאת הבורא, בין תורה שבכתב, בין תורה שבעל פה,

ואין בתורה אפילו טבע אחת שאמרה מעצמו.

ופירוש התורה שבכתב ושבעל פה,

הוא כמו שפרשו לנו חכמים, זיכרונם לברכה.

זאת אומרת, מה שיש בידינו,

זה נתקבל

מהקדוש ברוך הוא למשה רבנו, והוא עובר במשך הדורות עד אלינו.

היסוד השמיני, הרמב״ם בפרק חלק, בהקדמה,

אומר היות התורה מן השמיים,

והוא שנאמין כי כל התורה הזאת,

הנתונה על ידי משה רבנו עליו השלום, שהיא כולה מפי הגבורה,

הקדוש ברוך הוא,

כלומר שהגיעה אליו כולה מאת השם ידבריו.

בעניין שנקרא על דרך השאלה דיבור,

וידבר השם אל משה לאמור, וידבר השם אל משה,

דרך דיבור, זה לשון השאלה.

ואין ידוע איך הגיע,

אלא הוא משה עליו השלום שהגיע לו,

וכי הוא היה כמו סופר שקוראים לו,

והוא כותב כל מאורעות הימים,

הסיפורים והמצוות,

מבראשית עד לעיני כל ישראל.

כמו סופר,

שמישהו מקריא לו ואומר לו, תכתוב כך וכך וכך.

ולפיכך נקרא מחוקק,

ואחרי שהוא כתב את התורה,

אין הפרש בין ובני חם כוש ומצרים,

או הפסוק ושם אשתו מהתבאל,

או הפסוק ותמנע איתה פילגש,

ובין אנוכי אדוני אלוהיך,

ושמע ישראל, השם אלוהינו, השם אחד.

אין הבדל, זה הכל קודש, הכל מאת השם ניתן בכל פסוק ופסוק, אפילו אלה

שמדברים על גנאי וכל מיני דברים,

זה בדיוק כמו עשרת הדיברות.

כי הכל מפי הגבורה והכל תורת אדוני תמימה טהורה וקדושה וקדושה.

תחושה ואמת.

וזה שאומר שכמו אלה הפסוקים והסיפורים,

זה שאומר

שאלה הפסוקים והסיפורים, משה סיפר אותם מדעתו,

הנה הוא אצל חכמינו ונביאנו כופר ומגלה פנים יותר מכל הכופרים.

כפי שחשב,

שיש בתורה לב וקליפה,

כאילו פנימיות וחיצוניות.

ושאלה דברי הימים,

בסיפורים, אין תועלת בהם.

ושהם מאת משה רבנו עליו שלום,

הוא כתב סיפור,

וזה העניין של אומר אין תורה מן השמיים.

אמרו חכמים זיכרונם רכה.

הוא המאמין.

שכל התורה מפי הגבורה,

חוץ מפסוק זה שלא אמר הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו,

וזה

כי דבר השם בזה.

הוא מבזה את השם יתברך.

מייתר ממאמר הכופרים.

אלא כל דיבור ודיבור מן התורה יש בין חוכמות ופלאים למי שמבין אותם.

ולא הושג תכלית חוכמתם.

ארוכה מארץ מידה ורחבה מן ים.

ואין לי איש אלא להלך בעקבות דוד,

משיח אלוהי יעקב,

שיתפלל גל עיני והביטה נפלאות מתורתך.

זאת אומרת, יש נפלאות בתורה, ואפילו דוד המלך,

שהלכה כמותו,

ושהיה בקיא בכל התורה כולה,

עדיין ביקש גל עיני והביטה. יש עוד דברים מכוסים, מכוסים, מכוסים,

שלא כל אנוש ישיג, והוא מתפלל לשם שיגלה עיניו,

שיוכל להבין מן נפלאות השם בתורה.

וכמו כן, פירוש התורה מקובל גם כן מפי הגבורה,

לא רק התורה שבכתב,

גם פירוש התורה שמקובל

גם כן מפי הגבורה,

בזה שאנו עושים היום

מתבנית הסוכה,

בלולב,

בשופר,

בציצית, בתפילין,

בזולתם,

ובעצמו התבנית הש...

אשר אמר השם יתברך למשה,

ככה תעשו תפילין, ככה תעשו ציצית, ככה סוכה,

ככה זה פסול, ככה זה כשר וכו'.

והוא אמר לנו,

והוא נאמן בשליחותו.

במאמר הזה המורה על היסוד הזה הוא מה שנאמר,

ויאמר משה

בזאת תדעון

כי אדוני שלחני לעשות כל המעשים האלה

כי לא מליבי.

זה הוא עמיד במבחן את כורח בעדתו ואמר להם, עכשיו אני אבחן

אם אני בודה מליבי תפקידים וכל מיני עניינים שאתם חושדים אותי.

בזאת תדעון,

אם לא יברא השם בריאה ותפתח האדמה את פיה ובלעה וכו',

בזה תדעון.

ואם אני עושה מיטה רגילה, אה, זה לא,

רק בריאה יברא שם חדשה שעוד לא הייתה.

ותפתח האדמה את פיה, זה לא רעידת אדמה, זה משהו,

זה קונוס כזה שנפער

ושאב את כולם בעת רכושם, אפילו אם הייתה להם סיכה בסוף המחנה שלהם,

בכל רכושם, כל היקום, שטחת רגליהם, הכול.

כל נשאב, ילדים, הכול, הכול, הכול, כל רכוש, כל בגד, כל זה, וררררר.

והוא, נסגירה האדמה.

זה לא היה.

הוא אמר להם, בזאת תדעון.

הנה, אני מעמיד עכשיו את הנבואה שלי שהכל אני מקבל מעת השם, כל מה שאני אומר זה בנאמנות גמורה,

זה היה המבחן,

בבקשה.

אז זה היסוד,

שכל התורה מן השמיים ניתנה על ידי משה רבנו והעביר אותה בנאמנות בלי שינוי כלשהו.

אומר הרמב״ם בפרק ג' ממרים

הלכה ראשונה

שלושה הם הנקראים אפיקורסים

האומר שאין שם נבואה כלל

ואין שם מדע שמגיע מהבורא ללב בני אדם

בכלל מכחיש נבואה, אין דבר כזה.

לא, אין קשר בין הקדוש ברוך הוא לבני אדם, עזוב, עזוב, עזוב.

זה נקרא אפיקורוס.

במכחיש נבואתו של משה רבנו

אפילו אם הוא מאמין יש נביאים הכל אבל משה רבנו סידר כמה דברים.

וואי וואי וואי וואי זה אפיקורוס

ואומר שאין הבורא יודע מעשה בני אדם זאת אומרת הוא לא משגיח ולא כלום והוא לא יודע מה קורה פה הוא ברא והסתלק יש לו עניינים אחרים

כל אחד מאלו השלושה הוא אפיקורוס

טוב עכשיו יש שלושה עם הכופרים בתורה

האומר שאין התורה מאמא שם

אפילו פסוק אחד, לא אומר שכל התורה, הוא אומר כל התורה נכון אבל פסוק אחד

או אפילו תיבה אחת, הוא אומר זה לא מהשם

אם הוא אומר שמשה אמרו מפי עצמו, כופר בתורה

וכן הכופר בפירושה של התורה שהיא בעל פה

והמכחיש מגידיה

כגון צדוק ובייטוס

כבר למדנו את זה בהרחבה

באומר שהבורא החליף מצווה זו במצווה אחרת וכבר בטלה זו

אף על פי שהיא הייתה מעם השם בהתחלה אבל הוא החליף עכשיו, עכשיו לא צריך לעשות משהו כזה וכזה

כגון הנוצרים שהם כופרים בהגרים

כל אחד מהשלושה האלה כופר בתורה אומר הרמב״ם בפרק ג' מתשובה הלכה חטא

ובפרק ג' ממריא, הלכה א' הוא אומר מי שאינו מאמין בתורה שבעל פה

אינו זקן ממרא האמור בתורה אלא הרי הוא בכלל המינים

ומיתתו ביד כל אדם וואי וואי וואי וואי

מי שאינו מאמין בתורה שבעל פה, וגם אני החכם

מה יש לי שכל כמו התנאים

בהקדמה של הרמב״ם לפירוש המשניות

הוא אומר וכיוצא בהן

בכלל המצוות

אין מחלוקת בהן

שכולן פירושים מקובלים מפי משה

שבעליהם ועל דומיהם אמרו כל התורה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני

אבל אף על פי שהם מקובלים קבלה איש מפי איש ואין מחלוקת בהם

מחוכמת התורה נתונה לנו נוכל להוציא ממנה אלו הפירושים בדרך מדרכי

הסברות

והאסמכתאות

והראיות

והרמזים המצויים במקרא.

וכשתראה אותם בתלמוד מעיינים וחולקים זה עם זה במערכת העיון

ומביאים ראיות

על אחד מאלו הפירושים והדומה להם

כגון מה שאמרו במאמר הכתוב פרי עץ הדר

אולי יהיה רימונים או חבושים או זולתם

עד שהביאו ראיה עליו פרי עץ הדר הדר באילנו משנה לשנה.

ואמר אחר פרי הדר על כל מים

לא הביאו מפני שנשתבש עליהם העניין

עד שנודע להם הראיות האלה

אבל ראינו בלא ספק מיהושע ועד עתה שהאתרוג

היו לוקחים עם הלולב בכל שנה

ואין בו מחלוקת

אלא

חקרו על הרמז הנמצא בכתוב

לזה הפירוש המקובל

זאת אומרת קבלה בידינו

שאנחנו לוקחים ארבעת המינים

זה לא נפסק ממשה רבנו והלאה

אז מה פתאום מתעוררו התנאים להגיד האם זה אתרוג או חבוש או זה או פה או שם

אז הוא אומר לא לא

הם חיפשו להביא מקור

למה שמקובל לנו

מאיפה זה יוצא בתורה שזה אתרוג ולא חבוש ולא רימון

מאיפה

אז זה אומר מהפסוק הזה וזה אומר מפה וזה אומר מכאן ומכאן עד שמגיעים להכרעה ואז מוצאים שאכן הנה אתרוג זה אתרוג

מאיפה זה יוצא? מפה

ושוללים את כל האפשרויות האחרות

מה יש לך יותר טוב מזה?

שמביאים לך מקור מן התורה על כל דבר ודבר מה שקיבלנו בקבלה יכולנו לקיים הכול

בלי לדעת מאיפה המקור ואמרו לנו ככה מספיק

אבל יושבים חכמים ודנים מקור כל דין וחוק ומצווה שקיבלנו בהר סיני איפה מקורו?

והתורה שבעל פה מבררת ומוכיחה איפה בתורה נאמר הדבר הזה שאם יבוא חולק ומערער הנה פה זה המקור וכולי וכולי

הרמב״ן בדבר

שרים י״ז״״ י״א אומר,

וחתך לנו הכתוב בדין שנשמע לבית דין גדול העומד לפני השם

במקום אשר יבחר.

זה השרה הנדרין הגדולה שהייתה בירושלים.

בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה,

מה שקיבלו פירושו

עד מפי עד ומשה מפי הגבורה.

או שיאמרו כן לפי משמעות המקרא או כוונתה.

כי על הדעת שלהם הוא נותן להם את התורה.

אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל.

בכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין.

כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו,

לעולם יישמרו מן הטעות ומן המכשול.

זה רמב״ן בדברים יז יא וא' יש מה להרחיב ואמרנו את זה בהרצאות אחרות.

ועכשיו אסמ״ג בהקדמה.

ולפי שמסר הקדוש ברוך הוא עצמו פירוש התורה ועיקרה בעל פה הנמסר מאיש לאיש בכל דור ודור.

לכך הזהיר הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא לסור מדברי החכמים ימין ושמאל,

שנאמר לא תעשו.

ורבנו יונה במסכת אבות פרק א', משנה א',

משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע בין תורה שבכתב ובין תורה שבעל פה

שהתורה בפירושה ניתנה שאם לא כן אי אפשר למדע ב...

שהרי כתוב לא תגזול

בכל הנזיקין

בכלל אותו הלאו

כמה סוגי גזלה, כמה אפשרויות, כמה מציאויות, כמה זה, כמה זה, הכל נאמר בשתי מילים, לא תגזול.

מה, באיזה מצב, באיזה תנאי, מתי זה גזמת ודבר?

בלי תורה שבעל פה.

מסכת שלמה?

מסכת שלמה?

שתי מילים.

נמצאת האומר,

כל המצוות שניתנו למשה בסיני בפירושן ניתנו.

והכתב

הוא שנקרא תורה שבכתב, מה שקיבלנו

בספר התורה.

והפירוש

הוא שנקרא תורה שבעל פה.

ומשה לימד את הכל מפי הגבורה ומסרה ליהושע.

והייתה הקבלה.

מחכם לחכם.

עד שנתקבצו כל חכמי ישראל

ונזרקה עצה מפי כולם להיכתב תורש בעל פה,

וכתבו וסתמו התלמוד, זהו.

מכאן אי אפשר להוסיף,

ואי אפשר לגרוע.

ואחרי כן לא נוסף בו דבר ולא נגרע ממנו,

וגם הדור ההוא.

מסרו על הגאונים,

והייתה קבלה מגאון לגאון רב, מפי רב, עד היום הזה.

לא תסור מדבריהם.

וספר החינוך, תקראו שם,

הסבר נפלא, נתתי שעור שלם עליו.

וזה אומר רבנו יונה, מסכת אבות,

כי התורש בעל פה לא הייתה אמורה להיכתב.

דברים שבכתב היא הייתה רשאי לאומרם בעל פה,

רגע, קורא בספר תורה צריך להסתכל ולקרוא מתוך האותיות.

חזן לא יכול למהר, הוא יודע את ההמשך והוא מדלג על הסוף.

הוא צריך לראות כל מילה ומילה שהוא קורא.

ודברים שבעל פה, אי אתה רשאי לחוטבן.

צריך בעל פה, ושיננתם לבניך, לא לכתוב.

אבל הגיע הזמן, בגלל הגזרות, בגלל העדיפות, בגלל כל מיני דברים, שעמדה תורה להשתקח מישראל,

עמד רבי ואמר עת לעשות להשם הפרו תורתך וצריכים לכתוב אותה. זה מה שאומר רבנו יונה.

רבנו בחייה בראשית, פרק יח פסוק יט אומר,

כתב רבנו חננאל,

זיכרונו נחי עולם הבא,

נעשו דברי האבות בקבלה בלא כתיבה בתורה כמו תורה כתובה.

ומכאן אתה למד כי המשנה

שהיא סדורה בהגדת אבות לבנים היא קבלה שחייבים לשמור דבריהם

כחיוב דברי תורה כתובים, שזה וזה שווים.

יש מאמר אצל חכמים, אם קבלה נקבל,

ואם לדין יש תשובה.

אם זה קבלה, אתה אומר, קיבלתי מריבותיי,

אף אחד לא יכול לחלוק על זה.

אם קבלה לא, נקבל.

ואם לדי, יש תשובה.

אם זה צריכים למצוא את זה דרך חקירה וחיון וסברה והכול, יש תשובה. אתה תגיד את שלך, אני אגיד את שלי, מאיפה, מה, מי,

אבל אם קבלה, נקבל.

שערי עשרת הדברות נשמעו מפי הגבורה ונכתבו מפי הנביא, עליו השלום.

ושאר התורה נכתבה מפי הנביא.

וכשם שאין הפרש בין המצוות

שאין בשמיעה

מצוות שאין בכתיבה,

כך אין הפרש בין המצוות שאין בכתיבה ובין המצוות שאין בקבלה, בקבלה שקיבלו איש מפי, שהכל שווים,

זה ראשון לשון רבנו חננה.

אמרו ריבותינו זיכרונם וברכה שכל הנביאים כולם קיבלו נבואתם בסיני אבל לא ניתן להם רשות להתנבא עד זמנם.

זאת אומרת כבר הנביאים

שעוד לא נולדו אפילו

היות וכל הנשמות עמדו בהר סיני

ככה אומר ישעיה הנביא מעת היותה שמעני

אני כבר הייתי במעמד הר סיני וקיבלתי את הנבואה שמה

אבל את הרשות

להוציא לפועל זה רק בזמן שיהיה

על פי השם.

אמרו ריבותינו זיכרונם וברכה שכל הנביאים כולם קיבלו נבואתם בסיני

אבל לא ניתן להם רשות להתנבא עד זמנם. הוא שאמרו במדרש תרחובה בפסוק במלאכי פרק א',

משא דבר השם

אל ישראל

ביד מלאכי

מה זה ביד מלאכי? לא כתוב על מלאכי

אלא ביד שכבר הייתה נוהה בידו מהר סיני

וגם הפסוק שאמרתי לכם מעת היותה שמעני

בשו״ת הרשב״א

חלק זן סעיף כעת ומובא בבית יוסף יורה דעה סימן כיעט

שאינו מאמין בדברי ריבותינו הוא מין ואינו ינסך

וספריו ספרי קוסמין.

אפשר לשרוף אותם.

מי שאינו מאמין בדברי ריבותינו אתם מכירים כאלה כן?

רשות הראש

בסימן כא׳ ח׳ אומר כבר כתבתי לך על עניין החירוב שנהגו בכל גלויות ישראל להתיר מבואותיהם המפולשים בין הכותים

בצורת פתח

ואתה אסרת אותו לקהל פריריש

ואם לא תתקן המבואות

כאשר כתבתי

אני מנדה אותך

ואם היית בימי הסנהדרין

היו ממיתין אותך

כי אתה בא לעקור תלמוד שסידר רב אשם

ולחלוק על כל הגדולים שהיו עד היום הזה

אותם שמתו זיכרונם לברכה

ואת אשר הם חיים עד הנה

אכן חזור בך ואל תיטוש תורת משה רבנו עולם השלום.

זאת אומרת היה מי שרצה

לחלוק על דרך

‫קירוב שנהגו בכל גלויות ישראל,

‫וקם מישהו שרצה

‫להכחיש זאת, ‫לא לעשות את זה באופן הזה,

‫אז הראש הקדוש

‫אמר לו את מה שאמר.

‫תבינו עד איפה זה מגיע.

‫זה לא אמר טיפש.

‫לא, אחד אמר, מעזב אותך, אני אמר.

‫זה אחד שכתב בטח.

‫ובהמשך, בשו״ת הראש, סימן כא״ט,

‫כותב הראש לחכם רבי יעקב ‫על אודות האיש הזה,

‫שלומך יהיה נצח,

‫החכם רבי יעקב

ורבי יצחק,

‫הכתב ששלחתי לאותו חסר מוח.

‫ואתה ואחר תנוס לו,

‫ואם לא יחזור בו,

‫אני מתרה בך.

‫ואת כל הקהל

שינהגו בו נידוי,

באותו המשוגע,

יעקב בר משה,

‫וירחיקו ויבדילו מעדת ישראל.

‫כל דבר זה צריך חיזוק,

‫שלא יבוא כל שוטה חסר דעת ‫לבטל תורת משה רבנו על המשל.

‫אנחנו הגענו לעיקר התשיעי, ‫אבל שבת היום,

‫לכן ישמחו במלאכותך,

‫שומרי שם, שומרי שם, ‫בדקור עונג שם בממלמת.

‫ישמחו במלאכותך, ‫שומרי שם, שומרי שם, ‫בדקור עונג שם.

‫-אה, מכאן ישמחו במלאכותך, ‫מכאן ישמחו במלאכותך.

‫אה, מכאן ישמחו במלאכותך, ‫שומרי שמרו במלאכותך.

‫שמחו במלאכותך.

‫תודה רבה.

‫זה השורה האחרונה, ‫כנראה הספסלים הם בעייתיים.

‫הרי אני מכוון לקיים ‫מצוות חכמים דאורייתא, ‫בשמחה דאורייתא,

‫גוברת השם דאורייתא, גם זה.

‫לעשות נחת רועה תנא הקדש ‫של שפתותיו, דבר כאילו ביחד.