לא כל מה שחושבים - נכון | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

משה נחש נחושת

ויסימאו על הנס

ואיים נשך הנחשת איש

והביט על נחש הנחושת וחי

דרש להם מקרא זה

וכתת נחש הנחושת אשר עשה משה

כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו

ויקרא לו נחושתן

זה

פסוק במלאכים ב' יח'.

אפשר, בא עשה ולא ביערו.

בא יהושפט ולא ביערו.

איך ייתכן שעשה ויהושפט שני מלאכים צדיקים

מלכו ולא ביערו את הנחש נחושתן?

מה לא כל עבודה זרה שבעולם עשה ויהושפט ביערום

אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו לחזקיה המלך.

דרש להם מקרא זה וכתת נחש אל נחושת אשר עשה משה

כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו

מה יקרא לו נחושתן?

אז נשאלת שאלה

איך אפשר שעשה

יהושפט

לא ביערום

והרי כל עבודה זרה שבעולם עשה ויהושפט ביערום

אז למה זה נשאר?

אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו

פרש רשי

מקום הניחו

כשיבואו בנינו אחרינו

אם לא ימצאו מה לתקן

במה יגדל שמם להתגדר ולהתגדל?

אז הפירוש של להתגדל הוא כמובן להתעלות למדרגה גבוהה מאוד

אז הניחו לו מקום אבותיו פירושו שיוכל להתגדל ולהתגדר

ומצינו בדברי החכמים זכרון לברכה

אמר לו זוני לרבי עקיבא ליבי בלבך יודע בעבודת כוכבים דלית במשה שם

אין בה ממש

וכך חזנן

גברי דאזלי כי מטברי ועטו כי מצמדי

מה הפירוש?

אנחנו רואים אנשים שהולכים שבורים לעבודה זרה וחוזרים מצומדים

דהיינו פסחים שהולכים לעבודת כוכבים נתפרקו איבריהם

מחמת החולים וחוזרים באיברים מצומדים בריאים

מהי טעמה?

אמר לו בשעה שמשגרין אותן על האדם

משביעין אותן שלא תלכו אליו ביום פלוני

ולא תצאו אליו ביום פלוני

ובשעה פלונית ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני

כיוון שהגיע זמנן לצאת

הלך זה לבית עבודת כוכבים

אמרו ייסורין דין הוא שלא נצא

וחוזרים ואומרים וכי מפני ששותה זה עושה שלא כהוגן אליו נאבד שבועתנו

יש מלאכים שממונים להביא לאדם מחלות וייסורים

בשעה שמשגרים אותם על האדם משביעים אותם

לא תלכו אליו ביום פלוני

לא תצאו אליו ביום פלוני

ובשעה פלוני

ועל ידי פלוני

ועל ידי סם פלוני

כיוון שהגיע זמנן לצאת

האיסורים החולי צריך לצאת

באותו זמן בדיוק הלך זה החולה לבית עבודה זרה בית עבודה כוכבים

אז אומרים האיסורין דין הוא שלא נצא

כי אם נצא הוא יאמין שזה בגלל עבודה זרה

אבל חוזרים ואומרים איך מפני ששותה זה עושה שלא כהוגן

אז אנחנו נאבד את שבועתנו הרי הם מושבעים

לצאת בשעה פלונית

מה היינו נאמר רבי יוחנן

מהי דכתיב חולאים רעים ונאמנים

מה זה חולאים רעים ונאמנים

רעים בשליחותן

הם באים להרע לאדם

ונאמנים בשבועתם

בשביל לצאת

דאמר רב מהי דכתיב אשר חלק אדוני אלוהיך אותם לכל העמים

מה הפירוש של הפסוק הזה

אשר חלק אדוני אלוהיך אותם לכל העמים

מלמד שהחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם

החליק לו

חלק זה החליק

הוא פירש רש״י שחלקן בדברים ומניחן לטעות

זאת אומרת

הם הולכים לבית עבודה זרה ובדיוק הם הולכים בזמן שצריך לצאת

ואז יש להם מקום לטעות לתלות בעבודה זרה

ואם הם רשועים אז הם תולים בעבודה זרה

הוא רשעים כן אבל היו כאלה שהיו מאמינים גם בשם וגם בעבודה זרה זה נקרא עובד עבודה זרה בשיתוף

בטח רשע

אבל אז היה כזה מודה היה נביא הבעל ורוב העם הלך אחרי עבודה זרה אחרי לילים

עד שהתפללו חכמי ישראל לבטל את היצר של עבודה זרה

זה בלתי נתפס

אבל כשיש יצר כזה

אז כולם הולכים אחרי זה כמו עדר בלי מחשבה

אז פירש רש״י שחלקן בדברים ומניחן לטעות

הניח להם מקום לטעות

בידו הבחירה להמתין עד תום זמן הגזירה

ואז היה מתברר לו כי נאמנים הייסורים בשבועתם

אבל הוא בחר בדרך אחרת והניחו לו בזה מקום לטעות

אם היה ממתין בביתו היה נרפא והיה רואה שהייסורים יוצאים גם ככה

כמו שאמר לי פעם רופא

שפעת עם כדורים

שבוע ימים, בלי כדורים שבעה ימים

והאדם חושב שהכדורים עוזרים

אז זאת אומרת

אם היה ממתין היה רואה שהייסורים יוצאים

אבל הוא החליט להחיש את הדבר והלך לבית עבודה זרה

ואז הם יצאו בדיוק בזמן שהם היו צריכים לצאת והוא מאמין שזה בגלל זה ולכן הניחו לו מקום לטעות

זה חלקן בדברים

עכשיו יש לנו לברר את שני המושגים הללו

מקום להתגדר ומקום לטעות

תשמעו עכשיו דבר מדהים

זה צריך ביאור

כי בדרך כלל טועה האדם וסבורו ששני הדברים הללו עומדים בסתירה זה לזה

לדעתו המקום להתגדר זה מוצא להצלחה ולהתעלות במדרגות ובמעלות נעלות

ואילו מקום לטעות

זה גורם לאדם הידרדרות רוחנית

ונשקפת ממנו סכנה

כי הוא יאבד את כל הקניינים הרוחניים

אבל אליבא דה אמת, אין הדבר כן

כי בחירת האדם היא חופשית לחלוטין

והיא אינה מצטמצמת במקום מסוים ובזמן מסוים

הבחירה של האדם עומדת למעלה מן המקום ומן הזמן

אילו הייתה הבחירה תלויה במקום ובזמן

כי אז הייתה מתרוקנת מתוכנה וממהותה

כלום נוכל לומר שמי שהניחו לו מקום

יש לו מקום ויש לו כוח הבחירה

ומי שלא הניחו לו מקום

אז נמנע ממנו כוח זה

אמנם לעיתים תלוי הדבר בזכויותיו הקודמות ובבחירה הקודמת

אך דווקא הדבר הזה אינו מובן

שהרי מסתבר שאין הבחירה תלויה בשום דבר

אבל כשנעמק בעניין לבחירה

כי היא הנותנת

שאכן הבחירה אינה תלויה בשום דבר ובשום אדם זולתו

הבחירה תלויה בו בעצמו ודווקא מכוחה הוא עלול להחליף את המושגים ולהפוך מקום להתגדר למקום לטעות ולהפך

מקום לטעות, מקום להתגדר

והנה

דווקא במעשה של חזקיהו

שהוא הרגיש בעצמו שהניחו לו מקום להתגדר

היה אדם אחר אומר כי אין לך מקום לטעות גדול מזה

כמו שאמרו חכמים

אפשר בא עשה ולא בערו בא יהושפט ולא בערו

ולא כל עבודה זרה שבעולם עשה ויהושפט ביערו מסתבר איפה כי דווקא משום שהם לא ביערו לא צריך לבערו ככה יאמר האדם השני

שאילו היה צריך לבערו הרי הם היו מבערים אותו נמצא כי אין זה נראה מקום להתגדר אלא ההפך זה מקום לטעות

אם אתה תקטט את נחש הנחושתן

ומנין מצא אומץ בנפשו לכתת אשר לא קטטו אבותיו הצדיקים

אז מישהו מהצד יגיד לו זה המקום לטעות וטעית

ורזקיהו אומר לא זה מקום להתגדר הניחו לי מקום להתגדר רבותיי

אלא היא הנותנת

דווקא משום שהניחו לו אבותיו מקום לטעות

כאילו הם לא עשו כלום אז גם אתה אל תעשה כלום

זה נקרא מקום לטעות?

הוא מצא בזה מקום להתגדר

כיוון שבתורת השם חפצו מצא עוז בנפשו לעמוד בפני כל הניסיונות הרוחניים

זיכך את נפשו ואת שכלו מתוך עמר רב

כדי להפוך את הטעות שהניחו לו אבותיו למקום להתגדר בו

והוא קיים בעצמו את הכתוב אדם לעמל יולד

כמו שבאר הגרו את הפסוק נפש עמל עמלה לו

העמל הוא שלו

כי אם ימצא את הכל מתוקן לפניו במה יתקן האדם את נפשו?

וכן אמרו שכל דבר צריך תיקון ואפילו האדם בכלל זה

חזקיהו המלך הבין אפוא כי הותירו לו דווקא את הכתיתה

שכן אין לך ניסיון גדול מניסיון

שיש בו גם סמך ממעשה אבות

המוכיחים את ההפך

בסופו של דבר

שלפי גודל ניסיונות

גדלה הצלחתו ותעלותו

יש הרבה טיפשים מטופשים שאומרים מה ראה אמנון יצחק

להילחם כל מיני מלחמות, כל הזמן הוא נלחם, מחפשנו על מי להילחם

נו מה ראה?

מקום להתגדר?

אצלהם זה מקום לטעות, אצלי זה מקום להתגדר?

מדוע?

מה פתאום אף אחד לא יצא נגד הזמרים הפסולים, פתאום הוא יוצא?

לא הבנתי, זמרים פסולים זה מותר?

אסור.

זה שעד עכשיו אף אחד לא יצא?

מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו.

אתה רוצה לומר, עצם זה שלא יצא עד היום בקול גדול כמו שאתה יצאת, זה סימן שככה צריך להמשיך.

חזקיה מכחיש אותך.

נחושתן זה עבודה זרה או לא עבודה זרה? עבודה זרה, כי היום מקטרים לו.

והם ביערו כל העבודה זרה, ואת זה לא.

למה זה לא?

יוצאים נגד כל דבר, אז למה נגד הזמרים לא?

זה מותר לחטיא את הרבים?

הרי פסקו גדולי הדור שזה החטאת הרבים,

ואין להם חלק מהעולם הבא.

אז היה מקום לטעות, לומר, מה אתה מתערב? מה אכפת לך? אף אחד לא יוצא נגד. למה אתה לוקח על עצמך ומתחיל לעשות לך מלחמות?

זה נקרא מקום להתגדר.

זה בדיוק מה שעשה חזקיה.

וזה הניסיון הגדול, במקום שאחרים לא פעלו, אתה פועל.

הרי כתוב מפורש, במקום שאין אנשים,

אהיה איש.

כתוב מפורש.

את התורה צריך לקיים, ולמחות צריך למחות, ולפעול צריך לפעול.

זה שאחרים לא עושים, זה אומר שלא נעשה?

עד שהתחלתי להחזיר בתשובה,

באזור שלנו בכלל לא היה דבר כזה, לא היה מושג כזה. מה זה להחזיר בתשובה? אין דבר כזה, לא היה מושג כזה.

אז מה אתה תאמר?

אף אחד מהרבנים לא מחזיר בתשובה. מה פתאום אתה מחזיר בתשובה?

מקום הניחו לא להתגדר.

אצל אחרים זה מקום לטעות,

שאם לא עושים, אז לא צריך לעשות.

לא, הפוך.

בשעת פזר, כנס. בשעת כנס, פזר.

אם אתה רואה שהתורה מתרפה ביד האנשים, עמוד בה, חזק בה.

בדיוק הפוך.

אז זאת אומרת להילחם מלחמות,

מלחמות שמיים,

מלחמות צודקות על פי ההלכה,

על פי השולחן ערוך, על פי גדולי הדואר.

נכון, אין הרבה אנשים שעושים, כי הם הולכים על מקום לטעות.

והם טועים.

וזה מקום להתגדר.

אבל מה לעשות שאין אנשים שלוחמים מלחמת אשלתורה?

כל האנשים רוצים שקט תעשייתי, מה שנקרא.

הם לא מחפשים לריב עם אף אחד.

גם אנחנו לא מחפשים לריב עם אף אחד.

אנחנו מחפשים

שאנשים יעשו את רצון הבורא,

כמו שמחזירים בתשובה.

אז אתה אומר לבן אדם שהוא רחוק ובכלל לא בכיוון ולא יודע על מה אתה מדבר,

שיחזור לאביב שבשמיים.

אז אם לא אנחנו אומרים לקרובים, לא צריך להגיד.

מה, בגלל שהם חושבים שהם קרובים?

הם יותר רחוקים מרחוק.

הנה הרחוק התקרב

והם התרחקו.

אז רואים שחזקיה המלך כיוון לאמת.

ולעומת זאת, אצל קרח מצינו ההפך.

היה לו מקום להתגדר,

והוא הפך אותו למקום לטעות.

והדבר היה לו לרועץ.

שהרי אמרו חכמים זכרנו לך, וקרח שפיקח חיה.

מה ראה לשטות זו?

אין לו את עתו, ראה של שלד גדולה עומדת עמנו, שמואל ששקול כמשה ואהרון.

אמר, אפשר הגדולה הזו עתידה לעמוד ממני ואני אדום?

ובגלל זה הקפיד על מינויו של אליצפן בן עוזיאל קטן שבעים.

ואל איבד האמת,

היה לו בזה מקום להתגדר,

ומחמד כן צריך היה להעביר על מידותיו.

נתנו לו ניסיון שהוא יראה שזה לא צודק לכאורה,

לפי שיטתו,

ואז הוא היה מעביר על מידותיו,

היה מקום להתגדר, היה קונה מעלה גדולה.

ומה ראיה? ראיה שהוא ראה כי שמואל שקול כנגד משה ואהרון שיצא מחלציו.

אז קרח היה צריך לחשום בנפשו מפני מה הוא זכה לכל הגדולה הזו שיצא ממנו שמואל.

וכי אינה כדאית מידה זו של מעביר על מידותיו שיצא ממנו שמואל?

נמצא כי דווקא במידה זו יש מקום להתגדר ולהתעלות.

ובאמת הבנים שלו, הם מצאו מקום להתגדר.

כי היה להם אפשרות לכבד את האבא ואפשרות לכבד את משה, והם בחרו לכבד את משה,

והם עמדו בניסיון. היה להם מקום לטעות שכיבוד אב קודם,

והם החליטו שכיבוד מלך קודם,

והיה להם מקום להתגדר, והם זכו שמהם יצא שמואל

בגלל העברה על המידות. כי המידות לחצו ללכת אחרי אבא, כי זו נטייה טבעית.

והם עזבו את הנטייה הטבעית והלכו אחרי הנטייה השכלית.

וזה מקום להתגדר במקום מקום לטעות.

ואצלו זה היה הפוך.

וכמו שמצינו לגבי אהרון,

שאמרו זכרונם לך, אילו היה יודע אהרון שהקדוש ברוך הוא מכתים עליו בטור אברכה ושמח בלבו,

בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו.

שכן, מצא בזה מקום להתגדר כשהוא מעביר על המידות למען משה אחיו הצעיר.

אדרבה,

פה לא מדובר שהיה מינוי,

פה אחיו הצעיר לוקח לו את התפקיד של המנהיג,

והוא רועב ושמח,

ולא עוד אם היה ידוע שיהיה כתוב עליו הקדוש ברוך הוא כך, עוד היה יוצא בתופים ובמחולות.

למה?

כי מעביר על מידותיו היה.

אז היה לו מקום לטעות ולהתכסח עם אחיו,

ובמקום זה הוא עשה מקום להתגדר ולהתעלות ולהתגדל,

וקנה מעלה ששמו לו את החושן, אבני החושן, על הלב הטהור הזה.

זה נקרא להתגדר.

אבל קורח הפך את הדברים,

ולא עוד אלא שניצל את הסיעתא דשמיא שניתנה לו עין לראות ברוח הקודש,

ואמר אפשר שכל הגדולה הזו עתידה לחמוד ממני ואני אדום.

דווקא המקום שהניחו לו להתגדר היה לו לרועץ,

כי הוא הפך את זה למקום לטעות.

בסופו שאיבד את הכול.

אלא שבני קורח,

הבנים שלו, מצאו בזה גופה, במה שהוא טעה,

הם מצאו מקום לגדר. ומהם עמד שמואל, אין נמי.

מכאן רואים איפה בעליל

שלא המקום עושה את האדם, אלא האדם עושה את המקום.

כי הכול תלוי, הכול תלוי בבחירתו.

ובידו להפוך מקום לטעות

למקום להתגדר, וחלילה ההפך.

אם יש לו שכל,

הוא יודע להפוך כל מקום נטעות למקום להתגדר.

כיוצא בזה מצינו את צלם רגלי,

שהיו נשיאי עדה

שהכירו בשם ובהשגחתו הפרטית,

ידעו את יכולתו הבלתי מוגבלת,

ואף על פי כן נכשלו.

כמו שאמר בזוהר הקדוש, כולו זכאי הווה ראשי די ישראל.

עמי נטלו עת אדם?

כל אלה היו זכאים, ראשי ישראל, למה נטלו את העצה הזו?

אלא אמרו, אי עלון ישראל לרעה, נתעבר אינן מן לאבר אישין,

וימנה משה החרני.

אם נעלה לישראל, לארץ ישראל,

יעבירו אותנו מהתפקיד ולא נהיה יותר ראשים, וימנה משה אחרים.

אז החשבון האנוכי שלהם,

הטעם שהם חשבו שלא יוכלו לעלות לארץ,

ההשגחה העליונה סייעה בידם.

כשהם היו שם המרגלים,

כשבאותו זמן מתו רבים מיושבי הארץ,

זה היה מקום להתגדר, לבוא ולהגיד, טובה הארץ.

אחרי הם הפכו את הדברים ואמרו, ארץ אוכלת יושביה.

הם עשו את זה מקום לטעות.

המרגלים של יהושע בן ינון עשו הפוך.

היה להם מקום לטעות,

והם עשו אותו מקום להתגדר.

מה היה להם לטעות?

איך שהם הגיעו, רק נכנסו בחומה, בבית הראשון, כבר באו לחפש אותם.

אוי ואי,

אז אי אפשר להיכנס לפה.

אלה עם מאוד מאוד מרושתים.

יש להם פה מצלמות והכול הם רואים.

אי אפשר פה, יש להם מלטים ומזלטים וחרטטים.

קשה מאוד, היו צריכים לחזור ולהגיד, אי אפשר להיכנס.

אי אפשר. מה הם עשו?

בדיוק הפוך.

מקום להתגדר.

אמרה אוסייעתא דשמיא שהם הגיעו בחומה והכניסה אותם רחב ונתנה להם מסתור והצפינה אותם ושלחה אותם ואמרה להם, יעצה להם ועוד אמרה להם אנחנו מכירים בכוחו של הקדוש ברוך הוא שהציל אתכם וכו' וכו' וכו' והם הלכו עם זה ואמרו לעם ישראל שאפשר להיכנס.

הנה מקום לטעות ברור הפכו אותו למקום להתגדר.

אצל המרגלים האחרים של משה היה מקום להתגדר, ברור.

והם הפכו אותו מקום לטעות.

במקום שיראו בזה מקום להתגדר ולווכח בישועת השם הבאה להטריד את לב יושבי הארץ,

נוצר להם מקום לטעות והניעו את לב העם מלעלות בטענת כי חזק הוא ממנו.

אך יהושע וכלב אשר ראו את המצב החדש כי נוצר מקום לטעות,

הם לא נהו אחריהם והם ריצו את העם לעלות אל הארץ,

שכן רצו להפוך את העניין למקום להתגדר דווקא.

אם ראית דור שרעפו ידיהם מן התורה,

עמוד אתה ואחזק בה ואתה מקבל שכר כנגד כולם.

ירושלמי ברכות תתה.

והתעלותו של המקום להתגדר בו הוא בהתאם למקום לטעות.

כמה אתה יכול לעלות בלהתגדר?

כמה שהיה מקום לטעות.

יש עוד דבר אחד.

שהשסניקים חושבים שהיה פה מקום לטעות,

שלא היינו צריכים לצאת לבחירות בכלל.

ככה ההבנה שלהם. כמובן, השוחד יחבר.

אבל הם לא מבינים כמה זה מקום להתגדר. למה?

משום שאתה הולך בשביל מצווה שאמר לך הרב שטיינמן.

מצווה להציל

נגד כל הציבור הזה,

שברור שהם ישתמשו בכלים הידועים שלהם,

ושאתה תהפוך להיות שטיח שידריכו עליו.

זה נקרא מקום להתגדר, להראות שאדם מוכן לשים את כל ה-35 שנה,

את כל הפרסטיז'ה שיש לו.

בשביל לקיים מצווה

אחת שהוא שונא אותה.

פוליטיקה, שנאת חיי.

אני גם לא בוחר, ואמרתי שלא אבחר.

ולמה עשיתי זאת?

כי נשבע מפיו של גדול הדור שמצווה להציל.

מה אני אגיד אחר כך לקדוש ברוך הוא?

גדול הדור אמר מצווה להציל ולא שמעתי לו?

אז עשיתי את זה בעל כורחי ועל אפי.

ובכל אופן, זה נקרא מקום להתגדר.

למה אף אחד לא יעשה כזה דבר?

בעולם

לא יעשה אדם לסכן את כל מה שהוא השיג?

זה מעשה אברהם.

משליכים אותו לכבשן האש,

תשתחווה רגע, תשתחווה רגע, תוותר ככה, ואחר כך אתה תוותר,

שום דבר. הוא הולך עם האמת. אם האמת היא ככה,

אז הוא מוכן לסרף איתה.

אבל אתה תפסיד את כל מה שאתה עמלת וכל מה שאתה זיכית את הרבים, כל מה שקרבת את הגרים וכל מה שעשית, הכל יחד טמיון,

ואז יראו שמה, אתה גם נשרף?

אז כאילו יגידו, הנה זה שחשבנו שהוא מנדהומר ושהוא משהו מיוחד, בסוף הכל חרטה.

מה יצא?

על פי שכל, הוא לא צריך לעשות כזה דבר. הוא עושה ככה לפנים, כאילו, כאילו,

מקלל את העבודה זרה ואת נמרוד,

ואחרי זה עושה עוד גרים.

שום אופן לא.

אמת זה אמת, לא עושים חשבון מה יהיו ההשלכות.

אמת זה אמת, אין.

אמת זה אמת.

אין השלכות.

או יהודי או צלוב.

זה יהודי אמיתי.

או יהודי או צלוב. אין משחקים.

אין באמצע ואין בינתיים, אין רק רגע ואין שום דבר.

אמת זה אמת עד הסוף.

עם כל המחיר שלה.

זה שווה את הכל, כי בסוף מי שנכנס לעולם האמת זה רק מי שהיה אמיתי.

מי שלא היה אמיתי לא נכנס לעולם האמת.

לא נכנס.

אין שום שייכות לעולם האמת למי שהוא לא אמת.

שקר לא דר שם.

כת שכרים אינה מקבלת פני שכינה.

אז לכן

אדם צריך לדעת, יש מקום להתגדר במקומות שחושבים שזה מקום לטעות.

ובזה נעוץ גם הביאור של מאמר זיכרונו לברכה זכן,

נעשית לו סם חיים. לא זכן, נעשית לו סם המוות.

כי התורה היא סם חיים.

אלא שאדם בבחירתו הגרועה עלול להטיל בה סם מוות,

שהיא תפגום בכל ותהפוך כולו לסם מוות.

והוא הדין להפך.

אחר שנכשל ולקח על עצמו סם מוות,

יכול הוא להטיל בה תבלין של תורה ולהפוך את סם המוות לסם חיים.

עד שהזדונות יהפכו לזכויות.

ואת המקום לטעות, למקום להתגדר.

כמו שאמר הפסוק בעמוס,

כה אמר ה' דרשוני וחיו.

ולמה תמותו בית ישראל?

כי אין שום גורם אשר ימנע את החיים.

אלא שהם צווים אנו לדרישה יתרה, דרשוני וחיו.

וכשמקיימים

דרשוני,

זוכים לחיים.

לכן אדם צריך לדרוש את השם, לשוב בתשובה,

ואז הוא נותן לו חיים.

מכל מצב שהוא יהיה.

למעט גזירה בדם,

כל השאר דרשוני וחיו.

והמצב שהוא חושב שהוא ללא תקנה,

המקום לטעות יכול להיות המקום להתגדר.

ובכן רבותיי,

רואים פה דבר ויסוד גדול מאוד בחיים.

לא כל מה שאנשים חושבים

זה נכון.

כי הם רואים הכל מקום לטעות.

כמעט ולא תמצא אנשים שמוצאים

אפשרות להתגדר.

למצוא מקום להתגדר.

לקנות

מעלה להתגדל.

אין הרבה כאלה.

לכן ההמון

מדברים באותו טון.

כי הטעות מצויה יותר,

השקר פרוס על כל החיים,

ואין הרבה אנשים שרודפים אחרי האמת,

כמו שאומר רבנו בכי.

אז ממילא מפה רואים שכולם נמצאים,

או רובם נמצאים במקום לטעות,

במקום הזכות והאפשרות, מקום להתגדר.

רבי יחנן, אני אומר ברגע שאומר,

נושא הקדוש ברוך הוא זוכר ישראל יפה את עצמו.