אל תביט אחריך | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ויהי כהוציאם אותם החוצה ויאמר אל תביט אחריך

המלאך המשחית אמר ללוט אל תביט אחריך

ואחר כך נאמר ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח

צריך להבין גדרי האיסור ועונשו

וברש״י

אתה הרשעת עימהם

ובזכות אברהם אתה ניצול

אינך כדאי לראות בפורענותם ואתה ניצל

זאת אומרת

המלאך המשחית את סדום ועמורה אמר ללוט

לא להביט אחריו

הוא וכל הננבים

ואשתו כן הביטה

והפכה נציב מלח

אנחנו רוצים לברר מה גדר האיסור והעונש

אז קודם אנחנו רוצים לשמוע מה רש״י אומר

והוא אומר אתה הרשעת עימהם לוט הרשיע עימנשי סדום

והוא לא ניצול בזכות עצמו אלא בזכות אברהם אתה ניצול

אינך כדאי לראות בפורענותם ואתה ניצל

למה אל תביט אחריך?

כי אתה לא ראוי

להביט בפורענותם ואתה ניצל

ולמעשה היה צריך למות איתם

אלמלא הזכות של אברהם הוא לא ניצל

אז גם אם יש לאברהם זכויות להציל אותו זה גם בתנאי שאתה לא תביט אחורה

אם תביט אחורה אתה לא ראוי להיות ניצל ולהביט בפורענותם

מה זה בזכותו של אברהם אתה ניצול?

בהכרח אנחנו צריכים לפרש

כדי שאברהם לא יצטער במיתת לוט

סיבה אחת

אם לוט היה נשרף עם אנשי סדום

והייתה מגיעה שמועה לאברהם אבינו

היה לו צער מזה שבן אחיו

מת

זה דבר אחד

או אפשרות

כדי שאברהם יודה לשם יתברך על ההצלה

שדרך הצדיקים להודות לשם יתברך

ואז הופכים חיילות

להיות כלים לעבודת האלוהים

דהיינו שאברהם אבינו עובד את האלוהים

על ידי לוט שלוט הופך להיות כלי לעבודתו

איך הוא הופך כלי לעבודתו?

בזה שאברהם בזכות הצלתו יוכל להודות לשם

או שיימנע צער

מאברהם אבינו

וצער מפסיק את השמחה

וממילא השכינה לא שורה

אז בזה שהוא ניצול הוא הופך להיות כלי לעבודת אברהם

מצד עצמו הוא לא ראוי להצלה

אבל בתור כלי לעבודת אברהם

כבר ראוי להצלה

אם כן תמוה

וכי בשביל שראה לוט

בפורענות סדום

אם הוא היה רואה

התבטלו הטעמים הללו?

אז מה?

ואם הוא הסתכל וראה אותם

אז מה?

אז עכשיו כן הצטער אברהם? כדאי לאברהם להצטער? כדאי לשם שאברהם יצטער?

או כדאי לשם שאברהם לא יודע על ההצלה בגלל שהוא הביט?

אז מה יש אם הוא הביט?

ואז יקבל אברהם את הצער שאינו ראוי לו בדינו

ויתבטלו ממנו כלים הנדרשים להודאה להשם יתברך?

אומנם ברור, אומר המכתב מאליהו רבי אליעזר דסלר, זכר צריך לברכה,

אולם ברור, אומנם ברור

שראיית עונש הרשעים

יכולה להעלות את האדם

ויכולה להורידו.

כשאדם מסתכל בפורענותם של רשעים

זה או מעלה אותו או מוריד אותו.

ידוע מה שכתוב בפרי הארץ

בפרשת נשוא על הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין.

למה?

יש, לומד גם בראותו עונש הרעה.

אפילו שהוא רואה סוטה בקלקולה

הוא יכול ללמוד ממעשיה.

לכן צריך להזיר עצמו מן היין.

כי עצם הראייה יכולה להשפיע עליו שלילית,

להזדהות עם מעשיה.

לתאר לעצמו בדמיונו איך היא שתתה יין ואיך היא עברה עבירה ומה היה שם, יכול להיכנס לדמיון כזה.

אז זה יקלקל אותו, אז אומרים לו מיד תזיר את עצמך מן היין.

ובמדרש כשמראים לשיכור

איך ששיכורים מתבזים

בהתגלגלה מבטית חוצות

אדרבה מראים לשיכור בשעה שהוא מפוכח.

מראים לו שיכורים ואומרים אתה רואה ככה אתה נראה ככה אתה נראה ככה אני מרים אותך מהרצפה.

כולך מלא כי.

אדרבה עוד ישאל אותם מאין השיגו יין טוב כזה שהתגלגלו עד כדי כך.

יין חזק, אה?

הוא עוד יכול ללמוד מזה שלילית.

אינך כדאי לראות בפורענותם.

למה שעל ידי זה יידבק שוב בהם?

אם לא יביט אחורה,

יראה את הפורענות שלהם,

ייזכר במעשיהם מה שגרם להם כל זאת

ויידבק שוב בהם.

כי ראיית העונש תזכיר אותו את טעם העבירה.

ותחת אשר בבורחו

מתרחק מכל זכר של חטא,

יחזור אליו בדעתו.

במקום

שכעת הוא בורח מהעבירה

ובורח ומתרחק מכל זכר של החטא,

על ידי ההתבוננות בהם

הוא יחזור אליו בדעתו.

מאז כל ההצלה מיותרת.

כי אם הוא נשאר בדבקות

במעשיהם,

זה לא מטרת ההצלה.

מטרת ההצלה זה להצילו ולמחוק ממנו את הרצון להיות דבוק במעשיהם.

והנה צער אברהם הוא כל זמן

שחשב שהיה יכול להצילו גם בפנימיותו.

אברהם אבינו יכול להצטער אם לוט

חלילה יקרה לו משהו,

יכול להצטער רק

אם הוא יגיד לעצמו וואי וואי וואי יכולתי להציל אותו עוד בפנימיות שלו,

להחזיר אותו בתשובה פספסתי הוא נשרף, מסכן,

יהיה לו צער.

כל זה צער שיגרם לאברהם אם אפשר להציל את לוט בפנימיות.

אבל אם לוט יביט שוב ברשעים

ואז הוא יגיע למצב

שההתקרבות שלו לאברהם אבינו כבר לא טוען לו כי הוא נדבק שוב במעשיהם,

אז למה שיצטער אברהם?

אם הוא נשאר כמו אנשי סדום

ואי אפשר להצילו בפנימיות לא יהיה צער לאברהם.

לא יהיה צער. למה?

אדרבה,

טוב לחוטא לענש מאשר להישאר בלי עונש ובלי תיקון.

וגם מזה הטעם עצמו לא שייך שכבר יהיה לוט כלי להודאה של אברהם אבינו

למה? אם הוא יחובר לסדום בפנימיותו מה הטובה היא זו שלא יקבל עונש

שעל זה יודה אברהם אבינו?

מה אברהם יודע שהוא ניצל בגשמיות ונשאר

פצוע ופגוע בפנימיות

והוא איש סדומי

שניצל ונשאר בחיים כי אנשי סדום?

אז איזו הודעה להודות לשם על ההצלה הזאת?

הצלה שלא הועילה

לתיקון נפשו של לוט אין בה הודאה

ואין בה גם צער

לכן אם הוא היה מביט

לא היה ניצל

נדייק ברשי שוב

רשי אומר

אתה הרשעת עימהם

אתה רשע בדיוק כמוהם

אתה הרשעת עימהם

ובזכות אברהם אתה ניצול

אתה ניצול

שתי אפשרויות שאמרנו כרגע

אחת שלא יהיה צער לאברהם שהוא הפסיד את הבן אדם כמו שאומרים את לוט שהיה יכול להצילו בפנימיותו

והשנייה כדי להודות לשם על ההצלה שלו של לוט לא פיזית על הצלתו הפנימית

כל זה אומר רשי

אינך כדאי לראות בפורענותם אם אתה ניצל עם כל זה לא כדאי אתה להינצל אם אתה תביט בפורענותם למה?

כי אתה תדבק בהם

זה מה שקרה לאשתו

לכן חל עליה הדיבוק של מה שעבר אליהם אש וגופרית מן השמיים

גופרית ומלח כל הרצה היא הפכה לנצים מלח

והרמב״ן הוסיף

בטעם איסור ההבטה מה טעם איסור ההבטה?

כי הרעות באוויר

ובכל החולאים הנדבקים

יזיק מאוד וידביקם

וכן המחשבה בהם.

אומר הרמב״ן

שעצם זה שאתה מסתכל באוויר

ובכל החולאים הנדבקים זה יזיק מאוד וידביקם יכול אדם להידבק מעצם הרעות שלו

וגם לא הרעות רק אלא גם המחשבה בהם.

אדם שהולך לבית חולים

ורואה אנשים במצבים קשים עצם הראייה שלו שרואה את המחלות שהם סובלים וכולי וכולי זה יכול לגרום לו בעצמו נזק פיזי.

ולא עוד גם המחשבה בהם

יש אנשים נכנסים לדיכאון יש אנשים נכנסים לפחד יש אנשים נכנסים לכל מיני דברים.

זאת אומרת גם מחשבה בדברים שהם רעים לא טובים

וכולי יכול ליצור אצל האדם מחלות וכולי חוץ מהחיידקים

שמסתובבים בסביבות החולים עצמם.

לכן ייסגר

האיש המצורע

לכן סוגרים אותו במקום רחוק כדי שבני האדם לא יראו אותו יהיה בהסגר

כדי שלא יידבקו בו

עכשיו אלה שחולים באבולה

אז

סוגרים אותם גם כן שלא יידבקו כי לא יודעים אם זה רק

כך או כך בנגיעה או בזה או באוויר זה עובר לא יודעים בדיוק

אז קודם כל מרחיקים בני אדם ולכן הייתה אשתו של לוט נציב מלח

גם המחשבה יכולה לגרום

אני לא אספר את כל הסיפור מהרמב״ם שפעם

אמרו שהוא לא רופא כל כך ואז עשו

הסכם

עם המלך

הרופאים המצרים שכנעו בו הם הגישו תרופה

והוא יגיש תרופה ומי שימות מהתרופה ולא יוכל להגן על עצמו אם הוא רופא מומחה לא יוכל להגן על עצמו אז הוא ימות

ואז אמרו שיטילו גורל מי יהיו הראשונים שייתנו

רעל שהשני ימות

הרמב״ם אמר להם אין בעיה אתם הראשונים

ונתנו לו רעל קטלני

והוא הכין את נערו ואמר לו מרגע שאני שותה את זה אתה מיד מכסה אותי בעשב מסוים כך וכך את כל גופי וכולי וכולי וכולי וזהו

והעשב הזה שאב ממנו את כל הארץ שהיה בגופו והכול והוא ניצל

ואחר כך הוא היה צריך לתת להם, הם הגיעו לפני המלך

והוא נתן להם כוס

אמר תשתו בבקשה, איך שהם שתו מתו על המקום

על המקום הם מתו

והמלך התפעל ואמר

ואמר לו איזה רעל, איך עשית את זה, איך עשית,

איך רקחת את זה? אז הוא אמר לו

אדוני המלך יכול לשתות,

אה אתה אומר לי לשתות רעל?

אמר לו זה לא רעל זה מים

אמר לו זה מים?

הוא לא כן הנה טררר שתה רמב״ם מים

אמר לו אז איך הם מתו?

הוא אומר מה הפחד?

עצם המחשבה על דבר מסוים יכולה להרוג אותו.

אז כשאדם רואה משהו, מחלה של מישהו, הוא כל הזמן מצייר יואו, זה יכול להיות שבא לי, מה?

הוא התחיל אצלו עם כאבי בטן, גם אצלי יש כאבי בטן, זה עכשיו, אוי ואבוי, זה בדיקות, תה, תה, תה, תה, כל זה, זהו.

יכול להרוג את עצמו.

לכן סוגרים את האיש המצורע, ולכן הייתה אשתו של לוט,

נציב מלח.

כי באה המכה במחשבה,

כאשר ראתה גופרית ומלח היורד עליהם לשמיים, ודבקה באה.

המכה באה במחשבה, דרך המחשבה.

וזה הרג אותה.

והעניין הוא,

שכמו שבגשמיות

אנחנו יודעים שיש חיידקים שפורחים

באוויר ומחליאים את כל החי אשר ייכנסו בו,

אם זה בדרך נשימה או אכילה או מגע וכדומה.

כך

הבחינה הרוחנית שבחולי,

שהבחינה הרוחנית של כל חולי,

היא מציאות ותוכן החולי.

כל מחלה, השורש שלה הוא רוחני.

בגלל שאתה פגמת ברוחניות, אתה מקבל מחלות.

אין ערוד ממית אלא חטא ממית.

אין איסורין בלא חטא

ואין מיתה בלא עוון.

לכל מחלה יש תוכן רוחני, שזה בסיבת התוכן הרוחני.

וזה מגיע אל האדם על ידי התחברותו אליה,

אם במגע ואפילו בראייה.

אז ככה הבחינה הרוחנית שבחולי,

שזוהי מציאות ותוכן החולי, מגיעה אל האדם על ידי התחברותו אליה,

אל התוכן הרוחני,

דהיינו אל העבירה או אל המקור והשורש של המחלה, אם במגע

ואפילו בראייה. והליבה דאמת,

זהו המחליט האדם ולא החיידק הגשמי

שנראה במיקרוסקופ.

וכבר אמרו חכמים זיכרונו למרכה, לא הערוד ממית אלא חטא ממית.

כי הגורם הגשמי

שאנו רואים בחוש

אשר המית

או החלי אינו בא אלא לשם ניסיון.

החיידק זה רק ניסיון לכסות את התוכן הרוחני.

אם אתה חכם, אתה תחפש את התוכן הרוחני,

תתקן אותו, ויסור החיידק או החולי.

אם לא תאתר ותחשוב שהתרופה הגשמית היא תתרפא אותך, תכף נבין מה קורה אז.

כשהיו פעם חולים, למי הלכו? לנביא, שאלו את הנביא.

והנביא אמר, מה שורש החטא?

תקנו ונגמר.

כשלא היה את זה,

אז היה אורים ותומים, היה כל מיני דרכים.

היה רוח הקודש, היה בת קול,

היה חכמים

שמרפאים את חולי המידות וכו'.

אבל הכל זה תוכן רוחני.

לכן יש רמח איברים

ושסה גידים,

כנגד רמח מצוות

עשה ושסה לא תעשה.

כשעוברים על אחת מהם זה פוגם באיברים שכנגדם.

עכשיו,

אם תקשה, אם כן,

למה מועילים התרופות?

הרי תרופה לא מתקנת את הפגם שברוחניות.

אחד לא יניח תפילין, פתאום יש לו לחץ ביד.

נו, אז אם הוא ייקח תרופה נגד הלחץ, זה מתקן את הפגם של התפילין?

איך זה עובד?

התשובה היא,

כמו שבגשמיות החולי,

כל גשמיות החולי זה לצורך ניסיון.

בגלל שחטאת ברוחניות, הביאו לך חולי בגשמיות.

אבל זה לנסות, האם אתה מבין את הרמז ואתה מחפש מה שורש הבעיה הרוחנית לתקן?

אז כמו שהחולי בגשמיות הוא ניסיון,

כך הרפואה הגשמית גם היא ניסיון.

ובאמת אדם מתרפא רק מצד סיבה רוחנית.

מה זה הסיבה הרוחנית? תשמעו.

תשמעו טוב טוב.

אם זה מפני שתיקן את מעשיו,

אחד שמבין עניין ותיקן את מעשיו,

ואז שר החולי בגלל שהוא תיקן את מעשיו.

זה חלק מהדברים שאני אומר לחולי.

שבאים להרצאות שיקבלו על עצמם לעשות זה או זה או זה מבחינה רוחנית

כדי להתמודד ולתקן

את החולי

ובפרט את מידת הגאווה שגורמת לעבירות

על ידי נתינת מעשים שיש בהם הכנעה ברורה

שזה שורש של השורש של החולי.

אז אם תיקן את מעשיו

אז הוא יתקן את החולי מיד

או שזה משום שהקדוש ברוך הוא לא החזיק לעד אפו

אין הקדוש ברוך הוא חפץ במיתתן של הרשעים

אז הוא נותן להם חולי

אבל הוא לא מחזיק לעד אפו כועס עליהם עד בלי די עד שימותו לא

נותן ואחרי זה מפסיק

ייתן להם אחר כך עוד פעם אחרי זה יפסיק

עד שיבינו

אם יבינו

או

כדי שהחוטא שהתרפא

אפילו שהוא לא הבין מה שורש הבעיה

יודה לשם יתברך על שצילו מן החולי

ואז על ידי ההודעה שהוא הודה לשם ואז הוא הבין

ששורש העניין זה השם

הוא שם והוא לקח את המחלה אם הוא יודה לשם יתוקן גם כן על ידי זה

או שגם הרפואה באה לניסיון

האם תתלה את זה בכוח הרופאים והתרופות

או שאתה תולה את זה בכוחו של הקדוש ברוך הוא

ועל ידי זה ישוב

ויודה לקדוש ברוך הוא

ישוב בתשובה ויודה לקדוש ברוך הוא או חלילה יחזק את לבבו הרע אומר מה הבעיה החולה אני לוקח את הפרופסור הכי טוב שלם וחביבי

אני בריא

אז גם התרופה היא ניסיון

על כל פנים למדנו גם מדברי רשי

וגם מדברי הרמב״ן

זכר צדיקים לברכה

כמה גדולה סכנת סביבת הרשעים

שרש״י אומר שאם תביט בפורענותם זה יכול להתדבק בך ואתה לא ראוי להינצל

והרמב״ן מבאר שעצם ההסתכלות או המחשבה

יכולה לגרום לדיבוק

בעונש

שראית או חשבת עליו

אז גדולה סכנת היוצא לנו מכל זה גדולה סכנת סביבת הרשעים

הן ראייה לבד

ראיית העונש

תוכל להוריד את האדם לגמרי עדי כיליון

אתם רואים שאנשים רואים את דאעש ומצטרפים אליהם

במקום למאוס בזה

הם רצים לקראת זה

זאת אומרת הם נדבקים ברע הם נדבקים כוח הרע יש לו כוח למשוך אפילו לדברים

הכי הכי גרועים שיכולים להיות ששכל אנוש בר דעת לא יכול

חיה לא תעשה מה שהם עושים

חיה טורפת ואוכלת אבל לא מתעללת

רק מה שהיא צריכה זה הצורך שלה הקיום שלה

אבל זה להתעלל באנשים לשפוך גולגולות של תינוקים על הראש עם הדם שלהם

מה זה זה רשע ופשע שאין כדוגמתו זה לא בני אדם בכלל זה שדים

זה לא יאומן כי יסופן אני לא יודע אם שדים יעשו כזה דבר

אז זה אומר שראייה לבד

לכן אמרו חכמים שאת פני רשע לא טוב אפילו

יסתכל בפנים של רשע אפילו לא בשעת עבירה

שאת פני רשע לא טוב אפילו יסתכל על הפנים שלו

במושב לצים לא ישב אפילו לשבת במושב שישבו לצים לא טוב

המושב עצמו משפיע

כל שכן לראות

ברעתם בפורענותם וכו' וכו'

ולא יוכלו אפילו זכויות של אברהם אבינו עליו השלום להציל

אפילו זכויות של אברהם אבינו לא יוכלו להציל

שהרי למדנו שלאברהם היה לוט כלי

בשביל שהוא לא יצטער ושכינה תשרה עליו וכולי

וגם כדי להודות לשם יתברך

אבל כל הזכויות של אברהם לא יועילו אם הוא יסתכל בפורענות שלהם הוא גם לא יינצל

נכון שיש אפשרות שאפשר ללמוד לטובה ולהתרחק ממידתם של הרשעים אבל אפשר גם ללכד

אפשר גם ללכד מי רוצה להסתכן

כשזה 50-50 אפילו חצי חצי נו מי מוכן להסתכן למה שנסתכן

למה צריך

לכן ושילומת רשעים תראה זה לא כל אחד יכול

רק צדיקים שהם מרוחקים לגמרי לגמרי מכל צד ושמץ של מה שעושים הרשעים

והם סולדים לגמרי לגמרי יכולים להסתכל

על זה נאמר ושילומת רשעים תראה לא כל אחד

זכאי לרעות

יש כאלה

שהפוך זה מקלקל אותם

יש כאלה שרואים במה חוטאים מרשעים ואני מכיר כמה בעלי תשובה

שחשבו שהם מוגנים והכל והם לא יחזרו אף פעם לסורם

ומדי פעם הם יסתכלו בכל מיני דברים שהם לא טובים ולא טובים ולא טובים ובסוף הם חזרו לסורם

כתוב שאפילו בווידוי כשאדם מתוודה לא יתמקד יותר מדי כי הוא עלול להרהר בעבירות שהוא עבר

תוך כדי וידוי ביום הכיפורים

אז זה לא פשוט

צריך זהירות

ואם אמרו לכל אדם שרואה סוטה בקלקולה שיזהיר עצמו מן היין

אז פירושו של דבר שהסכנה יותר קרובה

הסכנה יותר קרובה

מכאן למדנו יסוד גדול כמה צריך להתרחק מחברת הרשיים

מסתכלות במעשיהם וכולי וכולי וכולי כמה שאדם ינקה את עצמו

ירחיק את עצמו

יישמר ככה תורתו תישמר מעשיו יישמרו

וגם לא יהיו לו הרהורים מדי פעם כאלה הרהורים של תהיות על דרכו וכולי והוא לא מבין שלפעמים אדם מהרהר

יכול לאבד את כל שכרו

כמו שאמרו חכמים התוהה על הראשונות מפסיד כל שכרו

כמו שאדם שתוהה על הראשונות בתשובה

מתחרט על מה שהוא עבר עבירות הוא מוחק את העבר

גם מי שתוהה על כל מה שהוא שקיע בתורה ובמצוות ואומר חבל הייתי הולך לזה והייתי עושה זה הייתי היום ככה וככה וחבל שעשיתי זה אבל עכשיו כבר אני זה כבר מה אני אתחיל מחדש

חבל תוהה על הראשונות מחק את הכל

יש מחק, delete,

אתה לא שם לב, לחצת delete, טאק, נמחק.

זהו.

אין גיבוי ואין שמירה ואין כלום.

שלום.

כן?

לא פשוט.

אז לכן רבותיי, ויהי כי הוציאה מותם החוצה ויאמר אל תביט אחריך.

גם בעל תשובה אנחנו אומרים לו, עברת לצד הנכון,

תמחק תאווה,

שרוף את הגשר,

שלא תוכל לחזור אחורה.

אל תביט אחריך.

רק קדימה.

יש צדיקים אמיתיים, תדבק בהם, וזהו.

אל תביט אחריך.

רבי חנניהו ברגשי אומר,

אסור הקדוש ברוך הוא זה קודש רואין,

לפי כוח ארברון תרום סמוד שנעמר אדם היה ובסלמה עד סבגו יחדיל תאורו ויעדיר.

שם הדרשה,

אל