ספר חשבון הנפש - חלק י'
תאריך פרסום: 18.01.2025, שעה: 19:54
- - - לא מוגה! - - -
רציב יום,
השם יזכה את חדווה בת יוסף לחזור בתשובה שלמה בשמחה ולזיווג הגון וכשר,
שיהיה צדיק ויראה שמיים אמיתי, אמן.
אמן.
אתם רואים? נשים קשרות מהן מבקשות.
לא חתיך ולא עשיר ולא בטיח.
ירש המים והכל מה שצריך.
אנחנו בחשבון הנפש, ספר חשבון הנפש,
חלק יוד.
הקדמה לשלושה עשר הפרקים שלפנינו.
הנפש הבהמית, כבר נתנו שיעור כזה בהתחלה, אנחנו חוזרים כי זה לפי הסדר,
ואין בית מדרש בלא חידוש, אז לכן
הנפש הבהמית והמית בהמית
בשעה שהיא שקטה
מכל נדנוד רוח תאווה או צער,
אז אין לה מהלך קבוע של חילוף הרעיונות,
מה שנקרא מהלך העצלות.
זאת אומרת, אדם קם ליום,
והנפש הבהמית, יש לה רגילות של
מה היא עושה מהבוקר, מה היא מעדיפה, מה...
זה נקרא מהלך של עצלות.
אין תזזיות, פתאום היא רוצה, זה על הבוקר.
למה זה נקרא מהלך העצלות? כי זה מתהלך מאליו תדיר, בלי שום כוח וטורח כלל.
במצב כזה יכולה הנפש השכלית לעכב
או לשנות
על ידי גבורת הרצון שלה
בלהשיג את חפצה.
זאת אומרת,
אתה יכול על הבוקר כבר, עם הנפש השכלית שלך, להחליט שאני הולך היום ללמוד כך וכך, לעשות כך וכך, לזכות את הרבים, לעשות כך וכך,
כי עדיין אין התנגדויות, כי הנפש הבהמית
היא במהלך העצלות הרגיל של המהלך הקבוע,
שכל פעם יש כל מיני רעיונות שחולפים, אבל שום דבר לא תופס כיוון מסוים.
במצב כזה יכול...
הנפש השכלית לעכב ולשנות כחפצה על ידי גבורת הרצון שלה.
אבל אין לה כוח מספיק לכבוש אותו,
דהיינו את הנפש הבהמית רק לזמן מועט,
כיוון שהרצון של הנפש השכלית מתחלש
והולך
על ידי התור החרוש שמתייגע עד שמתייגע לגמרי.
ואז חוזר מהלך העצלות ושב לאיתנו הראשון.
זאת אומרת, אם בן אדם קיבל על עצמו, נגיד, ללמוד,
והוא אנס את הנפש הבהמית והתיישב ללמוד,
אז כמובן שבסוף הנפש השכלית הזאת היא בסוף מתחלשת.
יש כאלה כבר אחרי חצי שעה-שעה קמים לעשות תה, יש כאלה כבר צריכים את הסיגריה ויש כאלה ככה.
לאט לאט נחלשת.
זהו, אני גמרתי להיום, זהו.
ואז חוזרת הנפש הבהמית
במהלך העצלות שלה וכו'.
אבל יש למעלה מזה.
יש רוח תאוות
שהנפש הבהמית נודדת מפניו תכף כעלה נידף.
כשמתחילות תאוות,
הנפש הבהמית יוצאת ממצב של מהלך העצלות,
ואז היא משתנה על פי רוח התאווה שהתעוררה.
סתם דוגמה, כן, לא משהו מיוחד,
אבל בן אדם ישב ללמוד, פתאום הריח ריח של עוגת גבינה.
זה כבר מספיק, שרוח התאווה שלו תגיד, אה,
מי עושה, מה עושה, כבר בתוך הלימוד, הוא כבר חושב איפה זה, איך הוא משיג את החתיכה הזאת שהוא רוצה, וזה,
או שהוא מריח נס קפה,
או שהוא מריח עשן של סיגריות והוא תעב,
כל מיני, אני לא נותן דוגמאות גסות, אני מדבר על דברים קלים.
על כך, כשעולה ברצון הנפש המשכלת
לכבוש אפילו איזו תאווה קטנה מאוד,
מכל מקום הטורח מרובה יותר מהטורח שאני צריך לכבוש את מהלך העצלות של הנפש הבהמית,
ולכן מתייגעים יותר מהר.
לפי איש הרוח הבהמית,
מתנגדת יותר חזק ממצב של עצלות.
ואם טבע הרוחות,
רוח של תאווה, רוח של צער,
מתמידה את התנועה במהלך הרעיונות,
אז לא יהיה כוח ביצר הטוב לנצח שום תאווה כלשהי, אפילו יותר קטנה.
אלא, שמחמת שהרוחות אינן שולטות,
אלא זמן מה?
לפיכך יש כוח בנפש השכלית להתגבר עליהן
כשהן חלושות וקצרות.
לכן,
יכולים לנצח כל מיני רוחות חלושות
במקום
שאפשר לסור ולהתרחק
מהמקום שגורם
לעורר
את הרוח הבהמית.
למשל,
נזיר
שנזר עצמו מן היין,
ביום הראשון
לנזרו הוא רואה יין,
מסתלק לו והולך
ברוח תאוותו פוסקת.
זאת אומרת, אם אתה מצליח להתרחק מהגורם,
מהגרמה,
שגרם לרוח התאווה להתעורר אצלך,
אז אתה ניצל,
ובזה אתה מפסיק את התאווה.
רחוק מהעין, רחוק מן הלב.
אמנם גם הרוחות החזקות
על פי רוב הן נוחות בהתחלה,
כי הנפש הבהמית אינה רואה אלא בסמוך.
זאת אומרת,
אם יש לך מחשבת תאווה,
אז זה תלוי.
אם התאווה נמצאת מולך ממש,
או שיברחו.
רק התעורר לך המחשבה לכיוון דבר זה.
זה לא דומה.
וכל זמן שהרגשת הגרמה שלה רחוקה קצת,
אז היא לא יכולה עדיין להשיב את רוחה בזעף,
ולדחוף אותך לעשות ולקיים את התאווה.
ועל כן, במקום שיכולים להסתלק מפני הגורם, הגרמה,
יכולה הנפש השכלית,
שהיא כן רואה מרחוק מה יהיו התוצאות,
לנצח
בכוח
את התאוות היותר קשות כשהן קטנות בהתחלה.
זאת אומרת, אתה כבר מרגיש לאן הנפש הבהמית רוצה לקחת אותך,
ואז אתה חותך
שזה עדיין חלש
וזה בריחוק.
יש לך כוח עדיין ואפשרות לנצח.
וכל שכן, שאתה יכול להיפטר מהם אפילו בלי טורח בכלל.
בעוד שלא ראית בעיניים,
בעיני הבשר הבהמי,
היות שהדבר לא מצוי לפניך.
אבל מה קורה
שאיזה גרמה לעין הרואה פתאום הוא בסמוך מאוד,
ועורר את הרוח בכל תוקפו תכף?
אני לא רוצה לתת דוגמאות.
אתם מבינים לבד,
שאם
מול בן אדם פתאום יש תאווה, מולו, בדיוק, מולו,
בהתהלכו ברחוב,
הוא לא התכוון,
הוא לא כיוון,
הוא לא כלום,
אבל פתאום
בסדר. אז מה עכשיו במצב כזה? מה עושים?
הרי יש לך גם סערות וניסיונות,
שכוח הגופני שלך
הוא יותר גדול בכפלי כפלי עם הגבורה שלך,
גבורת הרצון.
אפילו שאתה רוצה לא לחטוא ולא כלום,
פעמים שכוח הגוף
יותר גדול בכפלי כפליים מגבורת הרצון.
ולא עוד אומר לנו המחבר,
רבי מנדלסטן עובר, זכר צדיק ורכיו.
אלא שאין הזריזין מצוין כל כך בדורות שלנו,
לפני 200 שנה לעבר.
אין זריזין מצוין כל כך בדור שלנו לקדם את היצר,
בעוד שהשעה מוכשרת לכך.
הוא מגב שכוח הרצון בעצמו קטן מאוד.
זאת אומרת, אדם לא הכין את עצמו למלחמות,
לא לומד את 13 הפרקים,
לא מחנך את עצמו במידות ולא כלום,
אז הוא פרוץ לכל סערה שתבוא.
ואין לו את הכוחות ואין לו גם את הרצון כל כך. הוא לא הכין את עצמו.
אוי ואבוי אם אני אגיע למצב כזה
וכזה. לפיכך, הוא אומר, היינו ככלי עובד מפני יצר התאוות
לולא רחמי השם יתברך,
שהותיר לנו מנוס על ידי מלאכת החינוך הזאת שאנחנו לומדים ונלמד בעזרת השם,
שמי שירצה באמת להתמודד מול כל
החטאים והעוונות, כל התאוות
וכל השיגעונות של יצר הרע והגוף
יוכל
להצליח בעזרת החינוך.
כדי להבין את הדבר הזה על בוריו,
אז צריך קודם כל להתבונן,
ותדעו לכם,
כל הרגשה קלה שבקלות
שנשכחה מן הלב,
אפילו ברגע.
הייתה לך הרגשה קלה לדבר איסור,
לרגע.
מכל מקום, אין זכרה עובד מן הנפש הבהמית לגמרי,
אלא לעולם משתייר אחריה.
ראשימו
בכוח הזיכרון.
עבר לך בן רגע
איזה מחשבה
כלשהי של איסור.
ועל המקום התפטרת מזה.
תדע לך.
רושם הזה שעבר לך בראש לא נשכח.
הוא נמצא במאגר בזיכרון.
זהו.
וכשתתחדש הרגשה זו בנפש פעם שנייה,
מצטרף הרשימו הישן עימה ומוסיף עליה במשהו.
וככה בכל פעם
שההרגשה ההיא חוזרת להיגלות,
מצטרפים עיני כל המשהויין
של הרשימות הקודמות שנרשמו בזיכרונך.
ומכאן תבין
מה כוחו של הרגל
לחזק את ההרגשות
היותר-קלות,
ואיך מולידים תאווה בנפש הבהמית
שהולכת ומתחזקת על ידי ההרגל הארוך יותר ויותר ויותר.
נגיד בן אדם
שהולך
לעבודה
והם בדרך.
יוצא לו לראות כל מיני דברים אסורים.
הוא לא חפץ בהם,
אבל זה נמצא.
מחר עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם,
זה יכול להתגבר עד שיעלה בעיניו הרצון
להגיע לדבר איסור.
ממה זה היה? מרשימו הקטן, עוד אחד ועוד אחד.
אני אתן סתם דוגמה כאילו נקייה.
בן אדם עובר, רואה עץ לימונים, וואו, איזה פירות יפים, איזה גודל, בלי עיינה, איזה ריח.
הוא עובר יום-יום עד שבסוף יגידו, אולי אני אקח אחד.
ובסוף הוא ייקח אחד.
תפסתי אחד ככה
שנוגע באיזה לימון,
אז שאלתי אותו, מה אתה מחפש? הוא אומר, לא, ראיתי את זה, זה יפה, זה יפה, כן?
כבר עומד לתלוש.
הוא בא מהרחוב בשביל לראות כמה זה יפה, ולגעת, להרגיש כמה זה יפה.
לא ידעתי שיופי בודקים על ידי נגיעות.
זה סתם משהו נקי, אני אומר לכם.
אם יש דברים לא נקיים, כן?
עכשיו, כל זה
לא מדובר אלא בפעולות נפש הבהמית בלבד.
זה בשעה שאתה רק כמתעסק בעלמא.
זה נקרא מעשה ההרגל.
או שיש לך איזו תאווה מלומדת,
אבל כסומה בערובה.
זאת אומרת,
זה לא משהו שאתה מתכנן עליו, בונה עליו, או משהו כזה, כאלה.
אבל הנשמה השכלית
יכולה לחדש בנפש הבהמית
הרגלים שונים לכוונות מיוחדות.
יש כוח בנשמה השכלית
לקחת את הנפש הבהמית ולהרגיל אותה למה שהיא רוצה,
עם כוונה מיוחדת.
ו...
באופן כזה שיצא מזה תועלת שונה.
למשל,
אם נניח, אני משנה קצת על שונות, שיהיה, כי זה לשונות קשים למי שלא רגיל בהן.
אם נניח כלי זמר שמנגנים מעליהם בחדר של ציפורים,
ללמד אותם נגינות של בני אדם.
זאת אומרת אתה, אני לא יודע מה הוא כיוון פה, כי לפני 200 שנה, אני לא יודע אם היה טייפ.
אבל הוא אומר, אם תשים כלי דיבור,
כן?
ללמד נגיד
איזה תיבות,
ותשים אותם אצל ציפורים,
בשביל שהם ילמדו את המילים האלה ויחזרו עליהם,
כמו תוכי.
אינסטלטור,
אינסטלטור,
אם אתה תלמד אותו, הוא יחזור על זה.
כל מה שייכנס, הוא יגיד לנו, אינסטלטור.
זה מאוד מסלימן יותר, כן, דיונים, אורדיונים.
הרדיונות.
אז זאת אומרת,
רואים שאפשר להרגיל את הנפש הבהמית. מה יש לציפור?
אין לו נפש שכלית.
על ידי הרגל אתה יכול להרגיל אותו,
את הציפור או ציפורה, אין ציפורה,
יש ציפורה אשתו של משה, אבל ציפור זה שם כולל.
שהוא יוכל לנגן ולצפצף בדיוק כמו השיר שאתה שם.
אז אם אתה יכול להרגיל את הנפש
הבהמית של ציפורים, כל שכן שלך.
זה נקרא חינוכים. חינוכים.
זה נקרא חינוכים.
ואם אתה מוציא את החינוכים לתועלת טובה,
זה נקרא מלאכת החינוך. מה שלמדנו פה בינתיים, שאנחנו הולכים לעסוק במלאכת החינוך,
להרגיל ולחנך את נפשנו הבהמית למטרות וכוונות טובות,
וההרגל של עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת ועוד קצת
יביאו אותנו להתחנך שנשלוט על הנפש הבהמית קליל.
זו המטרה של הספר.
יש לדקדק עוד
במה שנתבאר
קודם,
מהעניין של הרגשות הקלות.
אמרנו שהרגשה קלה מתחזקת והולכת על ידי צירוף הרשימות הקודמות,
ולאו דווקא הרגשה ממש,
אפילו שלא הרגשת כלום, רק יש לך איזה דמות של הרגשה,
יש לך איזה ציור בנפש.
זה.
הרי שימו הזה מצטרף והולך
ומעלה אותם כל כך
עד שיכולים להיות גרמה לרוחות קשות כבר.
זה כבר יכול להשתלט עליך
ויהיה לך קשה להתגבר.
לכן צריך לברוח ממחשבות רעות
או מדברים אסורים.
כי הרהור בהם לרגע,
פעם
ועוד שבוע פעם ועוד זה,
בסוף יביאו אותך,
כמו שאומרים, לטעום מן החטא.
גם כוחות קטנים
שהם בטלים לגבי
הכוחות הגדולים,
גם הם לא מתבטלים.
נגיד, היה לאדם איזה תאווה למשהו,
ואחר כך בא לו משהו קטן כזה, מעין אותו דבר.
אל תחשוב שזה כלום.
לעומת מה שהיה לך קודם.
זה מצטרף גם.
שום דבר לא הולך ובטל.
וזה חוזר ונעור.
לפיכך יכולים כוחות קטנים שבקטנים לגדול על ידי הרגל ארוך
ולהתחזק
ולנצח את הגדולים שבגדולים,
שבהתחלה הם היו בטלים כנגדם לגמרי.
זאת אומרת, אם אתה תדחוק את עצמך כל פעם, קצת,
קצת, קצת, אפילו בקטן, תוכל בסוף להתגבר על
תאווה גדולה.
אמרנו דוגמה בשיעור פעם קודם.
נגיד בן אדם הוא כמו קטר מעשן,
ואם הוא רוצה להתגבר על התאווה, הוא לא יכול בבת אחת להפסיק.
אז מה הוא עושה?
אז הוא אומר, מעכשיו אני כל חצי שעה רק לוקח סיגריה.
ואם אני אכשל ואקח אחרי 25 דקות,
אני שם 100 שקל לקופת צדקה.
אז זה יכול לגרום לו לאט-לאט להפחית.
אז זה בקטנה, יש כאלה שהתחילו בדקה, יש כאלה בשתי דקות, יש כאלה בחמש, יש בחצי שעה, יש בשעה,
יש יום שלם, יש שבוע, ונתראות. וגמרנו, הוא הרגיל את עצמו להתגבר,
וגם אין לו דרישה. ברגע שיש לו החלטה אמיצה והוא עומד בה,
אכן הוא יכול להתקדם, אפילו בקטנה, קטנה, קטנה,
עד שלגמרי.
כמו שאמרתי לכם פעם,
שביום כיפור קיבלתי על עצמי לא לאכול...
ולשתות בעמידה,
כי זה לא דרך ארץ לאכול לשתות בעמידה,
ומאז,
לא יודע כמה, 20-30 שנה,
אני תמיד אוכל ושותה,
אפילו דברים קלים, לא סעודה, כן?
דברים קלים בישיבה.
אם אין לי מצב שיש לי מקום לשבת,
אז אני נשען על מישהו ככה,
כמי שיושב ומברך,
כמובן, ברשותו.
אז ככה מתגברים, כי לפעמים יש בן אדם תאווה, אתה רואה אנשים לוקחים שתייה ישר באמצע הרחוב, וזהו.
אין להם שום בעיה לא לאכול אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל, אבל לפני כולם, ולא זהו.
אבל קצת ועוד קצת ועוד קצת, זהו, נגמר.
עכשיו הוא מגלה לנו
שכוח גבורת הרצון
היא קטנה לגבי רוח של תאוות קשות. זאת אומרת, יש לך רצון טוב,
אבל יש לך תאוות קשות.
וכרגע הרצון שלך נדחה
מפני התאוות הקשות.
לפי שהרצון שלך בטל כנגד
רוח התאווה קשה,
אבל מחסד הבורא יתברך
שאותו רצון שהוא משהו ביחס לתאווה הגדולה,
הוא לא מתבטל מן המציאות לגמרי,
אלא משאיר רשימות תמיד,
והן מצטרפות,
עד שבסוף כוח הרצון ילך ויתגבר, ויתגבר על היותר קשות שבתאוות,
בסייעתא דשמיא כמובן,
ואין הדבר הזה תלוי אלא בהתמדה רצופה בעליכת האדם בדרך הישרה.
כמו שאמרנו, טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה
משנים את האדם, כמו אבנים שחקו מים.
אני מדלג על קטע קטן.
הנפש המשכילת היא בת חורין,
וברשות עצמה
היא יכולה לקמץ,
ולוותר מכוחה מעט או הרבה בפעם אחת.
יש לנו בחירה.
כל אדם יכול לבחור, אין מי שאונס אותו ממש,
הוא יכול לבחור.
אז הנפש המשכלת בת חורין ברשות עצמה, והיא יכולה להחליט לקמץ ולוותר מכוחה מעט או הרבה בפעם אחת.
נגיד,
מי שרגיל לשאת קילו כל יום,
כל היום כולו,
יכול לשאת 12 קילו
במשך שעה אחת ביום.
לפיכך,
במקום שהניסיון והגרמא לחטא הם קצרים וחולפים במהרה,
אנחנו יכולים להתריס כנגד
בכוח יותר גדול בכל פעם שהיא באה
כדי להשאיר רשימות יותר גדולות
שהתקבצו בזמן קצר לשיעור הצליח לנצח את אותה הגרמה, מה שגורם לנו.
אם אני יכול ללכת שעה,
זאת אומרת,
אני יכול ללכת כל היום
עם קילו עליי,
אני יכול להתאמץ שב-12 קילו בשעה אחת אני אשא אותם.
למשל, מישהו רגיל לחטוא על ידי תאווה מלומדת עשר שנים,
יכול להזהיר את עצמו ממנה על ידי חינוך של שנה אחת.
איך?
כשהוא מתכוון להגדיל את כוח ההתנגדות,
אתה בשעה אחת של ניסיון
באותו שיעור של כוח שהיה רגיל לבלות בעשר שעות של חטא.
זה מה שאמרו חכמים, הבא לטהר,
מסייעים לו.
זאת אומרת, אותה סייעתא דשמיא מוסיפה
או פוחתת לפי הכוונה של מי ששב ועמלו ומסירות נפשו.
כמה שאתה רוצה לעמול יותר, תקבל סייעתא דשמיא יותר.
בלי סייעתא דשמיא אי אפשר להתגבר על היצר.
סופר השאל הצדיק ומבקש לעמיתו,
השם לא יעזבנו בידו. מתי?
כשאתה מתחיל,
אתה מקבל סיוע. סייעתא זה סיוע.
סיוע זה אומר לא הם עושים לך מהשמיים את כל העבודה,
אלא אתה מתחיל ומסייעים לך.
כמו אחת קשה לו לסחוב את זה.
איזה מסע בא מישהו ועוזר לו, מסייע לו.
אז ככה זה, תלוי כמה אתה רוצה.
לכן,
יש ברירה ביד המתחנך
לבחור לו פסקאות של מוסרים נוחים וקלים כל כמה שירצה,
ולהתמיד בחינוך שלהם זמן ארוך.
על ידי כך הם ישתרשו יותר בעומק הנפש.
נגיד אחד, דברן,
אוהב לדבר הרבה,
לא מפסיק, וכולם מעירים לו, די, חלאס, שיגעת אותנו, די.
הוא יכול להחליט
שהוא מקבל על עצמו,
כל שעה חמש דקות הוא לא מדבר.
יפה, התקדמות.
הוא דיבר כל הזמן כמו חדשות, בלי הפסקה.
הוא יכול אחר כך עשר דקות,
הוא יכול לעשות תענית של שעה.
הוא יכול לעשות תענית, עד שיגיע תענית של יום, ועד שהוא כבר יראה שאין שום חשיבות בדיבורי סרק.
כל פתתיה בשין בר מפתתיה דאורייתא. כל הדיבורים רעים,
חוץ מדברי תורה.
מרבה דברים מביא חטא.
וגם
תח המילים שאדם יגיד בחייו ספור, מדוד.
אם אתה מגיע לגמר, אתה מת.
אז לכן עדיף לא לדבר.
שלא זה יהיה הסיבה שתמות עוד בטרם הזמן שנקצב לך.
כי גמרת את כל מה ש...
זהו, נגמר.
אז לכן עדיף לדבר קצר ולדבר מצווה וסטו.
דיבורי אבן,
דבורים בתיילים.
להגיד דבורים בתיילים
זה עבירה.
למה? והגית בו יומם ולילה.
ואם אתה במקום זה מדבר דבורים בתיילים,
אז אתה עובר עבירה.
אז עמדנו שהמתחנך יכול לבחור לו פסקאות של מוסרים נוחים וקלים כמה שירצה להתמיד בחינוך זמן ארוך,
וככה ישתרשו יותר בעומק הנפש.
אבל באופן כזה יש חשש.
אולי הוא ימות בחצי מלאכתו.
או שיהיה לו ביטולים, מחמת
איזה דברים, ואז תפסיק ההתמדה.
הוא יכול להפסיד בזמן קצר את כל העמל מימים ושנים.
לכן
מוטב
להחמיר קצת את המוסרים,
לתמוך אותם בכוח,
למהר להשיג את מבוקשו ולצאת מידי הספקות.
אבל במשך החינוך,
במשך מהלך החינוך,
כוח ההתנגדות
מתחזק
והולך
על ידי שנתקבצו כל המשהו ומשהו,
עד שגם מי ששב
מרגיש
את ההתאמצות
על ידי החשבון שמתמעטים העוונות שלו,
וזה נקרא מהלך התיקון,
בזה גם מתרבה חשק, הנפש, הבהמית, לוותר מכוחה
מעט-מעט,
כי למדנו שהיצר רע שמח שמתגברים עליו.
האמת שהוא רוצה שיתגברו עליו, הוא יודע מה התפקיד שלו.
התפקיד שלו להכשיל,
אבל הוא רוצה שינצחו אותו, כי זה הרצון האלוקי. הוא עושה את הרצון האלוקי.
אני בא להפריע לך בשביל שתתגבר עליי.
וברגע שאתה מתגבר עליי,
אני שמח.
היצר ראה שמח.
איפה מצינו את זה?
אצל אברהם אבינו.
בשעה שאמר השם על איוב שהוא ירא שמים,
אז היצר ראה להתעורר, הוא אומר, רגע, רגע, מה עם אברהם אבינו?
זאת אומרת, הוא יודע מי זה אברהם אבינו.
הוא יודע שאברהם אבינו גרם לעצמו,
שברצות השם דרכי איש,
גם אויביו ישלים איתו, זה עצר הרע.
הוא נהיה חבר שלו.
בגמרא במועד קטן מובא על כמה אמוראים,
תנאים,
שהשטן היה בא אצלהם, מלאך המוות.
היה מעריץ אותם, מעריך אותם.
וכשהגיעה השעה שלהם, היה מתחנן, תנו לי לקחת את הנשמה שלכם.
הוא יודע שהוא לא יכול לקחת להם את הנשמה.
הוא יודע להעריך.
אז זאת אומרת,
כשאתה מצליח,
גם הנפש הבהימית מתחילה לוותר מכוחה מעט-מעט,
ואתה נכנס.
נכנס למהלך המהירות ואחר כך המהירות למהירות בסייעתא דשמיא, אתה מצליח להתגבר
דבר ידוע
שהתפעלות נפש הבהמית
היא מעוררת מהירות הכוחות ומאמצת
כשהנפש הבהמית מתפחלת ממשהו
אז היא מוציאה לפועל מהר את הדברים
דרך משל
מי שאין לו כוח להניף
אפילו 40 כיכר
בשעת מנוחת הנפש
הוא לא יכול להרים 40 קילו נגיד, לא יכול
אבל
בשעה של כעס
או שיש לו בהלה הוא יכול להעיף 60 קילו
זאת אומרת, עצור בתוכנו הרבה יותר כוח ממה שאנחנו משערים
וספר השיאים של גיניס יוכיח
כמה כוחות יש בבני אדם זה לא ייאמר
אלא אם יוסיף לוותר מכוחותיו עוד
יש לחוש לסכנת חייו
או לקצת מאיבריו
ועל כל פנים הוא יכול להיפסל למלאכה.
לכן
צריך להתעורר תמיד ולהפסיק
תמיד
בעוד שלא כלו הכוחות עדיין
וצריך להינפש זמן ארוך
ולהזין כוח הגוף מן הלב והמוח ולמלות חסרונו עד שיחזור לאיתנו הראשון.
זאת אומרת, מדי פעם
צריך להינפש,
שלא יאזלו הכוחות לגמרי.
אבל גם במשך הנפישה הזאת
צריך לא לעזוב את ההרגל,
לעבוד ולמסע לגמרי
כדי לא להצטנן
ותחלש השפעת המוח והלב,
אלא צריך להתמיד בחינוכים קטנים,
לחנך משכיות הלב והמוח
ולהוסיף להם שפע,
כמו עגל שיונק,
שהוא דש ונוגף בכחל אימו בכל פעם בנחת,
להמשיך ממנה את החלב.
הוא הביא דוגמה שכבר אמרנו אותה ואני נתקלתי בה ממש בשבוע האחרון.
כשאמרנו שיש שני אנשים שהיו מתחילתם יראי שמיים והקול ואחד החליט בבת אחת לקפוץ על הקול וזה פה ושם ובסוף הוא כיוון מאוד מאוד בתפילות ובקול שיכוון ויכוון ובסוף במקום שם השם היה קופץ לו שם עבודה זרה ובסוף הוא התאבד
יש אחד שהתחיל לאט לאט לאט לאט ונהיה תלמיד חכם וכתב ספר על שולחן ערוך ושאלו אותו איך הוא הגיע לזה אז הוא אמר הוא הלך מעט מעט הוא אמר כל פעם אני ארכז את המחשבה עשר דקות אחר כך הוא הגיע לשעה ששעה הוא מרכז את המחשבה בעניין מסוים ולא מתנתק לדברים אחרים וכך הוא התגבר וכולי וכולי והגיע למדרגות
שבוע צלצל אליי בן אדם ואמר לי שלפני כמה זמן הוא החליט שהוא חוזר בתשובה בת תחת קיצוני מתרחק מאנשים יושב לבד וזה ובוכה בוכה לשם על כל העוונות וזה בסוף הוא גילה שהוא כזה פושט ולא שווה שום דבר והכל עד שמאס בחיים וכמעט לקח את נפשו
וביקש שאני אעודד אותו וזה מה אני עושה וזה זאת אומרת באמת יש אנשים שמרוב שהם רוצים ולא עושים את זה בדרך הנכונה הם יכולים לקרוס מיצר הרע הוא אומר לו מה אתה חושבת על עצמך בתוך כמה כמה כמה אתה כבר רוצה להיות כבר כמה כמה
מה מה מה מה איתך מאיפה הגעת מה זה
העבודה זה זה זה זה אתה מלא חטאים אתה מלא העוונות שלך אתה מעשית ואז התנגשות בין הכוונה לטהרה לבין הטומאה שהייתה לו לבין הזה
למי יש לו כוח יותר התלמין להסביר
איזה כלים יש לו כבר להתמודד
צריך 40-50 שנה של מוסר בשביל שאדם יהיה לו כוח
אולי להגיד משהו ליצר רע להדוף אותו
ואתה רוצה ככה בצ'יק צ'אק
הוא הדין לתחבולות החינוך
כל מידה אמרנו אנחנו לומדים אותה במשך שבוע
והיא מעוררת תוחלת ממושכה לגעגועי הנפש
ואתה אומר מתי תבוא לידי ואקיימנה
כי כשמתחיל שבוע
אתה רוצה נגיד לעבוד על מנוחת הנפש
אז אתה מחפש איפה
אתה תוכל להתמודד עם זה
ולהגיע למצב כזה.
ואז הנפש מזומנת להתפעל בכוח גדול.
כמה שהתרבו הניסיונות במשך השבוע,
ככה התרבו הרשימות של התנגדות
גבורת הרצון בכוח גדול
על הנפש הבהמית.
וגם בין ניסיון לניסיון,
כשיש נפישה קצת,
מתקבץ כוח גדול של התנגדות,
אבל צריך להיזהר
שלא יחלשו כוחות הנפש
על ידי
התור אחריו במשך כל ימי השבוע שלא ייבש ממה שהיה קודם.
על כן נתקנו בכאן נפישה של תקופה שלמה,
כדי שיהיו הכוחות הצריכים למידה אחת חוזרים ונובעים מעט-מעט.
במשך הזמן הזה צריך להישמר מן הרוחות והמזיקים הקשים למידה הזו שאתה לא עובד עליה.
ואז ממשיך בחינוך של אותה מידה בדרך אגב.
דהיינו, לא מקשה את העורף נגד השונא בכוח,
אלא בשעת הדחק אפילו יניח לו ניצוח קל,
אבל די ברשימות הקטנות שאתה מתנגד כל פעם
ומשייר אותן,
ואתה עושה בחוכמה ובתחבולה להחליף תורה בין נפוש,
נפוש דהיינו נופש,
פעם טורח, פעם נופש.
וככה אתה יכול להגיע למדרגה יותר גדולה של חסידות.
ועל זה אמרו ריבותינו,
יכול אדם לעשות עצמו כמשה רבנו עליו השלום.
זאת אומרת,
יכול אדם להכניע את היצר הרע לשבר כל תוקפו,
עד שאפילו אם יטבע איזה דבר הכרחי בשביל בריאות הגוף,
ימנע משאלתו ויתגבר עליו,
עד שתפסוק את אהבתו לגמרי,
ואז ימלא את מחסור הגוף
במידה ומשקל על פי עצת הנשמה המשכלת.
דוגמה לזה, הרב שטיינמן.
אדם ששלט על עצמו לגמרי,
עשרות שנים הוא לא נשען כמוני עכשיו על הכיסא,
הוא ישב זקוף.
למעלה מגיל מאה.
המשיכה עם זה.
בעשרות שנים האחרונות
הוא אכל רק 50 גרם פירורי לחם.
הוא לא נהנה בכלל מהאוכל.
איך אפשר להחזיק בן אדם חי צלול עם 50 גרם פירורי לחם?
תהי הוא לא שתה, רק מים.
ובין ארוחה לארוחה הוא לא שתה כלום.
אין נשנושים.
זאת אומרת, הוא ידע לבטל את הכוח הבהמי לגמרי,
להשתמש רק עם הנפש השכנית,
מה הוא מוכן
על פי הנשמה המשכלת להכניס לגוף.
וראה איזה פלא, הוא היה בריא.
בריא למעלה ממאה.
בריא.
אנשים לא האמינו איזה לב יש לו,
כמו בחור צעיד.
לא שומנים, לא קולוסטרול, לא בטיח, לא זה.
הוא החליט כמה הוא מכניס לגוף. לא מה שהתאווה אומרת.
הביאו לך עוגה כזאת, אני חייב לחסל אותה.
לא.
הוא לא אכל עוגות בכלל, אבל נגיד שהביאו לו משום כבוד או משום לא יודע מה,
אז הוא יכול לקחת ככה נגיעה בשביל לברך שהכל נהיה בדברו,
ולהשאיר את כל העוגה הנפלאה הזאת, הטעימה, מריחה, מבוסמת.
לא מדבר אליו.
כן?
כן?
אבל רואים שאפשר להגיע.
מה הוא רצה להיות, אתם זוכרים?
מרכבה לשכינה.
אז מה יכול להיות אדם מגושם, יכול להיות מרכבה לשכינה?
הוא היה קרוב מאוד למלאך.
הוא לקח את המינימום, שהוא המינימום ההכרחי לקיום הגוף.
מה הוא היה? ככה.
זה לא יאומן.
אני, בשעה שהוא בא אליי הביתה,
לי היה קשה לעלות את המדרגות.
הוא עלה אותן בלי הפסקה.
בגיל 97. שמתי לו כיסא בכל קומה,
כי הייתי בטוח שהוא צריך לנוח כל קומה. מה זה?
אין מעלית.
הוא עלה ברציפות.
ברציפות.
למעלה מחמישים מדרגות.
ברציפות.
מה זה?
וזה עם חמישים גרם.
פירורי לחם.
אז רואים שבן אדם יכול לשלוט לגמרי.
שאלה, יש לו נפש משכלת.
נמצא, יש כאן ארבעה דרכים במהלך החינוך.
יש דרך של קדימה,
יש קיבוץ,
חיזוק
של המשהו,
משהוין,
והמהירות או ההתפעלות של הנפש.
מכל אחת מאלה יכולים להגיע למדרגת משה רבנו.
אלא שכל אחת בפני עצמה,
יש בה מעלה וחסרון.
לכן צריך לתקן זה עם זה.
למשל,
דרך הקדימה
היא סגולה יקרה לשמור על הכוחות
על ידי שמקדימים לחצוץ בפני התאוות כשהן עוד קטנות.
זאת אומרת, אתה מקדים תרופה למכה.
אתה מבין שברחוב שאתה הולך יש מראות אסורות.
אז אתה מקדים
תרופה למכה, אתה יוצא מוקדם,
כשאין הרבה בעיות,
או שאתה משפיל את המבטים,
או שאתה שם
משקפיים כהות, או אם אתה עם משקפיים מסיר אותם.
יש כל מיני עצות איך אתה נמנע, כי אתה יודע שברחוב שאתה הולך יש דברים שלא טובים.
אז זה נקרא שאתה מקדים.
זו סגולה יקרה לשמור על הכוחות שלך,
כי אתה מקדים לחצוץ בפני התאוות כשהן עוד קטנות.
מה לא טוב בזה?
על ידי זה אתה גם נעשה חלש ורק לבב לנוס תמיד מפני האויב עוד מרחוק.
אז אתה אף פעם לא התמודדת,
ומה יקרה אם הניסיון יבוא אליך מול הפנים ויסח הדעת?
אתה לא מורגן להתגבר,
אתה מורגן לברוח.
מה קורה עכשיו שהסכנה מולך?
אז בקדימה יש מעלה
שאתה מתרחק מבעיות,
אבל כיוון שאתה לא מורגן להילחם,
אז אתה יכול ליפול.
לפיכך
צריך לצרף לזה
עוד דבר,
את הדרך של קיבוץ וחיזוק הרשימות.
דהיינו,
להרגיל את עצמו לנצח את היצר הרע בראשית התחלת קטנותו,
ולהתמיד בזה כל משך גידולו.
עד שיאזור כוח להתגבר עליו,
אפילו בתכלית גודלו.
כמו אותו מעשה של בעל האגרוף שאמרנו,
שהוא לקח עגל קטן
מעת גידולו,
והיה הולך איתו כל היום על הכתפיים,
ואחרי שלוש שנים,
כשהוא היה כבר חצי טון-טון,
הוא לקח אותו על כתפיו כאילו הוא עגל קטן.
למה?
כי הארגל שהוא נושא על כתפיו עגל שמשקלו, נגיד,
חמישים קילו,
אחרי שבוע הוא עלה, נגיד, במאה גרם,
ואחרי זה,
אז זה לא נרגש כל כך ההפרש בין מה שהיה קודם לעוד מאה גרם,
ועוד שבוע עוד מאה גרם, וכן הלאה,
עד שהוא הגיע לגיל שלוש,
והוא נושא אותו כאילו לקח אותו ביום הראשון.
כן,
זה מה שעושים במכון כושר.
בהתחלה מתחילים עם עשר כאילו,
אחרי כשעשרים, ויש היום אחד שמרים חמש מאות.
חצי טונה הוא מרים.
מה, הוא ישר התחיל ככה?
לא.
הוא התחיל לאט-לאט,
כל פעם מוסיף עוד כמה גרמים, עוד כמה זה, עוד זה, עוד זה, עוד זה, וככה, עד שהוא כבר בשבילו, זה אותו דבר.
אז ככה, אם אתה מתחיל להרגיל את עצמך לנצח את היצר,
כשהוא עוד קטן, כל פעם בקצת,
בקצת, בקצת,
גם כשהוא יהיה יצר גדול בסוף,
אתה תוכל לנצח אותו.
כמו ההרגל הזה שאמרנו.
זה נקרא להוסיף לקדימה,
להוסיף את כוח הקיבוץ,
שאתה מקבץ את הכוחות מפעם לפעם לפעם לפעם לפעם, של התגברות
על יצר הרע,
עד שאתה נהיה חזק
לעמוד מולו.
יוסף הצדיק
עמד בניסיון הכי גדול.
יום ועוד יום.
ברור שביום הראשון,
והיה לו ברור שאסור לו להישמע עליו ולא כלום ולא...
וברח מהפיתוי ועוד פעם ועוד פעם.
עד שבסוף,
בסוף, בסוף, שזה כבר הולך להתפוצץ כמו שאומרים, הוא ברח!
זהו,
הוא הצליח.
אמנם ויפוזו זרועי הדם,
זאת אומרת זה היה דבר איום ונורא,
אבל יום ועוד יום במשך שנה,
הוא הצליח, והיה לו כוח גדול,
לסרב גם בשעה שהיא תופסת אותו כבר.
וסיפרנו בעבר, כן, על כמה מהגדולים שניצלו מפיתויים כאלה של אונס ממש,
כמו בעל הלבושים,
כשסיפרנו, כמו הרשש הקדוש בתימן, וכמו אחרים,
שידעו להתגבר על יצריו.
השם עשה עימהם חסדים וניסים גדולים והכול.
ואמרנו,
אבל על ידי זה
מתעכב הדרך הזה במהלך התיקון שלו
כאותו דרך של קיבוץ בלבד.
זאת אומרת, אם כל פעם הוא מקבץ כוח
שיתגבר, ועוד כוח שיתגבר, ועוד כוח שיתגבר, זה יכול לקחת המון זמן.
זה לא כל יום מזדמן לו.
אלא הוא כל פעם, וזה זמן ארוך ומסוכן.
בשיטה הזאת,
למרות שהיא טובה,
צריך אדם בינוני שלנו כפליים משנות מתושלח
בטרם יגיע למדרגה של משה רבנו שהיה בן עשר שנים.
אבל יש עוד דרך שהיא נקראת התפעלות הנפש.
עם כל תוקף המהירות,
זה עדיין לא יותר בטוח ולא יותר מהיר מהקדימה והקיבוץ שלמדנו.
כי אותן הכוחות
שהנפש מת...
מתרוקנת מהם
על ידי הדרך הזה במהרה,
אינם חוזרים להתמלא אלא אחר זמן ארוך,
וזה מסוכן לפגוע.
מתוך כך
זה מסוכן לפגוע את הפיל הגדול שהמריד עליו לרמוס אותו בזער.
כי אם אתה הולך בדרך של התפעלות במהירות,
תדע לך שזה מסוכן,
אתה מעמיד את היצר הרע שיילחם בך חזק ביותר ובזער.
לכן הוזקקו מקצת
מאלה שמעוניינים לתקן את נפשם להמציא תרופה לכך,
להתיש את כוח הגוף בעינויים קשים,
ארוכים וסיגופים אכזריים,
לשבר את תוקף היצר.
עד שהגיעו אנשים כבר מתחכמים כאלה לחבל בנפשם ולסרס את עצמם
להינצל מהרהורי זימה.
על אלה אומר המחבר, אלה הם שוטים,
מה שנקרא בתימנית מישיגנר.
רחמונו לצלן.
אבל אנחנו, הפעוטות,
חייבים לטרוח בכל כוחנו להשתמש בשנייה ובשלישית,
או גם בקישור של כל ארבע הדרכים כדי להגיע למדרגה הרצויה, לפי השם יתברך,
בענייננו, שזה קדימה, קיבוץ,
חיזוק
ומהירות או התפעלות הנפש.
צריך לשלב את כולם ביחד.
מה שאין כן במשה רבנו וכל הענקים הקדמונים עליהם השלום,
הם יכלו להשתמש בדרך חיזוק
של המשהו ועוד משהו ועוד משהו,
וזה הספיק להם.
למה?
כי לגבי עצמם היראה אצלם הייתה
דבר קטן.
מי שמניע אותו כוח היראה, אז בהרבה יותר לא קל
להתגבר על כל מיני ניסיונות.
כי היראה זה המחסום הכי גדול
מפני העבירות.
אחד,
זה יראת העונש.
כשאדם רואה את הגיהינום ממש כאילו אם הוא נוגע באיסור,
הוא כבר רואה את הגיהינום.
זה יראת העונש.
הלוואי ויהיה לנו.
יש יראת הרוממות.
איך אני אעשה כזה דבר לקדוש ברוך הוא הגדול,
שהוא נותן לי חיים ברגע הזה, ונותן לי הכל והכל והכל והכל לטובתי, ואני אגע במה שהוא לא רוצה, בפנים שלו, בכוחות שהוא נתן לי,
ואני אעשה את זה לפניו, זה יראת הרוממות.
איך אפשר לעשות כזה דבר מפני כבודו וקדושתו וכו' וכו' וכו'.
רואים שיש אנשים שהם חנני שבת בפרהסיה,
אבל כשהם רואים תלמיד חכם עובר ברחוב ומעשנים סיגריה בשבת,
הם מסתירים אותה.
אז יש להם איזו יראת כבוד,
משהו לא לעשות את זה בפני אנשים שהם שומרי
את השבת ותלמידי חכמים והכל.
אז אם יש להם כבר את זה,
והם לא מבינים אפילו,
זה אומר שאם אתה מבשר ודם מתבייש
או לא רוצה לפגוע בו,
אם היית רק מביט קצת למעלה, היית רואה איך אתה יכול לפגוע במי שבורא אותך ונותן לך כוחות הרגע.
מבשר ודם שלא עשה לך כלום, לא נתן לך כלום,
רק אתה מעריך את כבודו,
איך אתה לא מכבד את השם?
אז מי שיש לו יראה, בין כזאת ובין כזאת, ועוד אם יש לו את שתיהן,
אז קל לו להתגבר גם כשיבואו תעבוד ודברים אסורים, הוא ידחה אותם בכוח היראה שלו.
וכיוון שמשה רבנו והקדמונים
היה עוצם רוחב ליבם גדול בגדולת השם יתברך,
בין נראה, בין בסמוך, בין בגלוי,
נתחנכו על ידי כך בענווה שלהם,
שהם כלום, מי אני שאני אעז לעשות את הדבר הזה?
וביראה שלהם,
עד שזה נעשה בשבילם
דבר קטן,
להתגבר על יציר הרע.
עכשיו, לסיכום,
כל מיני מתחנכים
שהולכים בדרך הישרה
על מנת
ללמוד מהספר הזה
ולשנות המידות לטובה ולהשתמש בהן לטובה,
הם נקראים הבא לטהר.
והבא לטהר זוכה לסיעתא דשמיא.
ובפרט חינוך של 13 מידות,
וכשיש לו את ארבעת המינים בצירוף כל התרופות שאמרנו,
קדימה וצירוף וקיבוץ ומהירות והתפעלות,
ועל ידי מעשי החשבונות שהוא כותב כל יום,
אם הוא נכשל או לא נכשל,
יש לו סיכום שבועי ויש לו תקופתי אחרי 13 שבועות,
זה הופך להיות עסק רגיל בשוכבו,
בקומו, בלכתו בדרך,
וזה נותן לאדם שמחה בלב שהוא לא בהמה,
שהוא לא חי חיי בטלה בהמית,
אפילו יום אחד הוא לא חי כמו בהמה,
אלא הוא חי לצורך תיקון נשמתו,
כמו שעבר הגאון,
כשאדם בא לתקן את המידות,
ואם לאו, אם הוא לא תיקן את המידות,
למה לא חיים? בשביל מה הוא בא?
בשביל בהמה להיות.
מתוקה שנת העובד הזה, שמתקן את נפשו בלילה.
ערבה עבודתו ביום,
וכל חייו הוא מבלה בנעימים,
כי הוא עולה ועולה ועולה ועולה.
עליו נאמר, בהתהלכך תנחה אותך,
בשוכבך תשמור עליך,
בעקיצות ההיא תשיחך.
ישמחו במלאכותך,
שמרי,
שמרי, שמרי, שבת וקורא עונג שבת.
ישמחו במלאכותך,
שמרי, שמרי, שמרי, שבת וקורא עונג שבת.
אה, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, שמעישבה.
שיהיה לנו שבת שלום, בריאות והצלחה בכל.
אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה.
האיש וביתו באו.
וואי וואי וואי. עכשיו מתחילים
את הגלות של עם ישראל כתחילה.
ועל מה ולמה?
הריני מכוון לקיים מצוות חכמים דאורייתא בשמחה דאורייתא גומל נפשו שחס את דאורייתא כבד את אביך
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.