שליח מצוה במסירות נפש | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

בשליחותם.

איזה מסירות נפש מיוחדת הייתה להם לפנחס ולחלב שכל כך נתחבבו לפני הקדוש ברוך הוא?

בעלו כל שליחות,

ובמיוחד כאשר מדובר בשליחות של מרגלים היא מסוכנת.

אלא יש לבאר

שמסירות הנפש המיוחדת שהייתה כאן אצל פנחס וחלב

התבטאה בכך

שמלבד הסכנה שנטלו על עצמם,

הראו גם גבורה נפשית גדולה בעניין שבו גם הגיבורים הגדולים ביותר נחשנים,

וזה הגבורה של כבישת היצר.

כבישת היצר.

גבורה עילאית

שכמותה תמצא אך ורק באנשי רוח.

ידוע הדבר שיהושע וחלב

כולם היו תלמידים של משה רבנו.

כולם שמעו את לקחו

והיו נכנעים לקבל את מרותו ואת הוראותיו

והיו שווים בכל הדברים.

אבל כאשר מת משה ריבם

ויהושע קיבל את ההנהגה נשתנה אז המצב.

כי במקום שכולם

יהיו שווים נתפרדה החבילה

ויצאו מכלל ההשתוות.

כי פנחס

וחלב

יצטרכו לקבל עכשיו את מרות יהושע חברם.

הם ירדו כלפיו בדרגה

להיות תלמידים שלו, הם היו שווים לו.

של מי שרק לפני זמן מועט היה חבר שווה להם בכל.

ופתאום

הוא הופך להיות המנהיג

של כולם.

לכן הוחשבו כל כך פנחס וחלב כמצטיינים בשליחותם.

מפני שנשתלחו כעת

מיהושע בשליחות של רב גוזר ומצווה.

שהוא היה להם כרב שגוזר ומצווה.

וקיבלו עול ומרות בשליחות זו בכל הכנעה.

יש בזה מסירות נפש מיוחדת וכפולה.

כי הלוא פנחס היה זה שהצליח במסירות נפש גדולה לקנא לכבוד השם.

והוא הציל את כל עם ישראל מקליה והעניק לו השם ברית שלום

וברית כהונת עולם.

אז במה הוא נפחת

מיהושע בן ינון?

אדם שהציל את כל ישראל?

אדם שנתברך שלא ימות לעולם?

פתאום הוא יורד ונשפל

תחתיו של יהושע בן ינון חברו?

מסירות נפש עליונה.

וכן כלה בגבורתו שעלה בידו להתקומם נגד נשיאי ישראל

ופירש עצמו מדעותיהם

ונשתבח בקילוסים רבים מאת הקדוש ברוך הוא.

השם התפאר בו ועבדיך לב עקב הייתה רוח אחרת עמו וימלא אחריי.

ואחרי ההצלחות של שניהם

לא זכה עליהם דעתם

ולא שינו מן השליחות שהטיל עליהם יהושע ועשו כמצוותו.

זוהי בוודאי מסירות נפש גדולה ומיוחדת.

היו יכולים להגיד לו, מה תפסת אותנו? תשלח אנשים אחרים.

יש אנשים יותר פחותים מאיתנו, תשלח אותם. מה אתה שולח אותנו?

אתה שולח אותנו להסתכן?

שולח אותנו, תמיד, לדברים כאלה? מה?

כבר היינו מספיק בקטע הזה, כבר סיכנו את עצמנו.

בן חסיכן את עצמו מול 24,000 איש.

כשהוא נכנס על דעת למות.

וכלב, שהוא עומד נגד המרגלים והנשיאים

ונגד כל העם.

עוד פעם אתה שולח אותנו להסתכן.

הם יכולים לחפש אחרים? אנחנו כבר עשינו את זה.

איתא בזוהר הקדוש.

אמר לרבי אלעזר,

מה מעשיך?

אמר לו, מלמד תינוקות, אני במקומי.

ועתה בא לעיר רבי יוסי דה כפר חנין

ולקחו ממני את התינוקות

והושיבו אותם אצלו.

ומכל מקום, נתנו לי כל בני עירי את זכרי,

כמו בעת שהיו התינוקות אצלי.

אלא שהסתכלתי בנפשי שלא ראוי לי ליהנות מהם בחינם.

הזכרתי את עצמי לחכם הזה,

דהיינו לרבי יוסי,

כדי ללמד תחת פיקוחות התינוקות,

אמר רבי אלעזר ברבי שמעון בר יוחאי.

כאן צריכים לברכותיו של אבי

רבי שמעון בר יוחאי.

אני לא יכול לברך אותך, זה גדול עליי.

זה רק אבא שלי יכול לברך אותך.

רק רבי שמעון בר יוחאי בכבודו הוא עצמו.

מה מעשיך?

מלמד תינוקות אני במקומי.

נו, ומה קרה?

אומר, הגיע אחד רבי יוסי

מכפר חנין,

ולקחו כל האבות

את הילדים שלהם,

והושיבו אותם אצלו שהוא ילמד אותם.

אבל נתנו לי בני העיר את השכר, מה שמגיע לי,

כאילו התינוקות אצלי.

אבל הסתכלתי בנפשי שזה לא ראוי שאני אענה בחינם.

אז הלכתי להזכיר את עצמי אצל אותו חכם שלקחו את כל התלמידים שלי אליו,

והלכתי ללמד אצלו.

היה לו עסק פרטי, מלמד תינוקות.

לקחו לו את כל התינוקות,

הלך לעבוד אצלו שלקח לו את התינוקות.

אחד, יש לו מכולת, כל השכונה קונה אצלו. בא השני, פתח מכולת, כולם עזבו אותו, הוא רואה את כולם הולכים לחנות השולייה.

אומרים לו, אין בעיה, נשלם לך כסף,

כאילו אנחנו קונים.

הוא אומר, לא,

לי לא ראוי לקבל בחינם.

הולך, עובד אצלו שולייה.

מרים אקנומיקה, מרים זה, מרים זה, עושה, הוא אחר.

אמר רבי אלעזר, אני לא יכול לברך אותך, רק אבא, רבי שמעון בר יוחאי,

אני לא יכול לברך על דבר כזה.

זה, אין דברים כאלה.

כששמע רבי אלעזר את הסיפור מאותו אדם, הוא נתקף בהתפעלות אלוהית.

כמעט יצא מכלי נפשו מרום התרגשות.

חש עצמו כאילו חסר אונים.

הרגיש שפיו קטן,

מי שיוכל להביע לו הילולים ושבחים.

לא רק על הפעולה הנוכחית של האיש ההוא,

אלא הוא חש שהפעולה הזאת מגלה סוג כוח של האיש הזה.

כי הפעולה הכבירה הזו מעידה שהוא בעל מדרגה עילאית.

כי אין הוא ברחש שיהיה מסוגל לבטא הערכה אמיתית שמגיעה לו.

לזה צריכים אישיות יותר עילאית ומרוממת

בכדי לעריכו ולברכו בהתאם.

קשה לו לאדם לעזוב את מקומו החשוב שהוא מכהן בו בתור רב.

הוא מלמד,

משפיע ומחנך.

ואם בכל זאת ייאלצו לעשות כן ולעזוב את מקומו ולמסור אותו למישהו אחר,

ודאי שהוא ישנה את עצמו ויעתיק עצמו למקום אחר,

אפילו לעיר אחרת, רק מהבושה שלא יראו אותו שככה עשו לו.

כמו שאמרו, הוא נסע לשוויץ.

הוא נסע לשוויץ.

לא יודעים שהוא כבר בשבע בבוקר היה פה.

הוא שם. כן.

אבל ברור הוא,

כי שונה הדבר הוא מופלא מאוד

לעת שאדם עוזב

ומפנה את מקומו למישהו אחר,

אבל הוא עצמו נשאר באותו מקום. מוריד עצמו מדרגה נמוכה יותר, לעיני עם ועדה,

לפני כל אלה שהכירו בתור מחנך טוב והגון.

הוא עומד בפני כל התינוקות שהכירו אותו והחשיבו והעריצו אותו.

הוא מוריד עצמו בפניהם ובפני הוריהם.

זו מדרגה גבוהה ביותר,

כי הנמכתו והשפלת כבודו ניכרת על כל צעד ושעל ובכל יום ויום.

לכן כאשר שמע ריבי אלעזר על מעשה זה לא יכול היה לשלוט על התפעלותו,

הוא ראה כי מדובר כאן באיש שבפנימיותו פועל כוח תמיר וקדוש.

מפני זה אין הוא ראוי לברכו,

כי קטן ראה את עצמו כלפי האיש ההוא,

ורק אביב רבי שמעון יכול לברכו.

הסיפור הזה טופח לנו בפנים עד כמה אנחנו ירודים מאותו בעל מדרגה.

אילו קרה לנו דבר כזה היינו בורחים אלפי מינים מהמקום ההוא,

כדי לא להיות מאותה מחיצה עם האיש

שבא במקומנו ונטל את כל הכבוד.

הרי רואים ששבעה ימים לא התאושש אפילו אלי ישי כשאמרו לו שהחליפו אותו.

שבעה ימים, הוא לא יצא מהבית, הסתגר, לא יכול היה לעכל את הבשורה המרה והרעה

שהוא מספר שתיים.

לא זרקו אותו, לא לקחו לו את הכול, נו, לו תפקיד יהיה אחראי על כל החינוך של ילדי ישראל הספרדים שנמצאים במסגרות.

לא טוב לו.

הוא שבוע ימים בהלם, הוא לא רוצה את התפקיד הזה.

אז מה אתם מחפשים? איזה תפקידים?

הם נותנים לכם לחנך

ושכל הרוחניות של הילדים יהיה אצלכם ביד לא מתאים?

תיירות זה יותר טוב?

מה, פנים, תעודות זהות ופספורטים זה יותר טוב?

טפל בסודנים זה יותר טוב?

מה הבעיה?

טפל בילדי ישראל.

נתנו לך עונש,

טפל בילדי ישראל, עונש. לא טוב העונש הזה.

ומצדיקי ערבים ככוכבים לעולם בעת.

לא מתאים.

לא מתאים.

מה זה מלמד דרדקה?

אחראי על לימוד דרדקה? לא.

דיין, איפה שיש ג'ובות שעובר כסף, זה, חתימות, חותמים, זה, פה, שם, מחליטים, החלטות.

מישהו שם מחלק דיסקים, הוא גם עם מצדיקי ערבים. ודאי.

מגדולי מצדיקי ערבים.

אז זאת אומרת,

רואים פה רק החליפו למישהו משהו?

פששש.

איזה מחלש בן אדם מוכן להתכופף תחת השני ולבוא עוד במסירות.

דוד המלך אמר לו, הקדוש ברוך הוא, אתה לא תבנה את בית המקדש, רק הבן שלך.

הבן שלי, הוא יותר טוב ממני?

כן, הבן שלך יבנה? אתה לא. למה? אתה ידיך, דמים עליהו.

טוב, לא רוצים, לא צריך.

לא.

הוא אוסף וחוסך ומכין את העצים ואת האבנים והכול. הוא דואג לכול.

הוא בעצמו

חותך את כל הגרנית פורצלן העשרים על העשרים וזה, ופה ושם, ומכין את הכול.

הכול הוא מסדר.

וחוסך מהאוכל שלו בכול בשביל

שעמוד בית המקדש.

זה נקרא בעל מדרגה.

למה? המטרה הייתה מה?

לבנות בית המקדש.

אז אם לא אני, מה זה משנה?

אז הוא יבנה בית המקדש.

העיקר שנבנה ביחד.

לא טוב.

אחד אומרים לו, קח את הקונגו, תעשה ככה.

אומר לו, אני רוצה לעבוד פה.

לא, לא, תעשה בינתיים את זה. הוא אומר, אתה יודע מה אני הולך? ביי.

מה, אתה באת להשתעשע?

אתה בא... תעשה מה שאומרים, מה שמבקשים, מה שצריך. מה זה משנה מה?

כובד,

גייבה,

אגו.

זה הבעיה.

מידות.

מידות.

זה הבעיה.

אז אמרנו שאין לך חביב לפני הקדוש ברוך הוא כשליח מצווה שהוא משתלח לעשות מצווה ונותן נפשו

כדי שיצליח משליחותו.

ואין לך בני אדם שנשתלחו לעשות מצווה ונותנים לנפשו לצליח משליחותם, כאותם שני שליחים שלך יהושע, פינה חס וחלב.

למה אצלם זו מסירות נפש?

כי זה לא רק סכנה,

אלא הם הסכימו להיות חוטים ממי מחברם השווה להם, יהושע בן ענון.

והיו להם מעלות במשהו יותר ממנו,

שמסרות נפשם, כמו שתיארנו,

והשם העיד עליהם.

ובכל זאת,

היו מוכנים להיכנס תחת.

והם ביצעו את זה במסירות נפש,

כי הם יכולים לעשות את זה בחפיף דליל. אפשר לעשות, אבל חפיף דליל.

ללכת להגיד, היינו, לא ראינו, כן ראינו,

לעשות את השליחות, אבל אתה יודע,

והם הלכו במסירות נפש עד הסוף,

אלה השליחים החביבים בפני הקדוש ברוך הוא, והם הדוגמה.

מה זה משנה מה אומרים לך?

מה זה משנה מי אומר לך?

משנה מה התכלית של הדבר.

התכלית היא טובה, ראויה.

מה זה אכפת לך כל השאר?

מה אכפת לך?

ואם יגידו לך תהיה גנן,

וזה שווה אצל הקדוש ברוך הוא

כמו להיות

בן תורה.

אתה תהיה מוכן להיות גנן.

אה?

מוכן.

אם השם אומר שגנן ובן תורה זה אותו דבר,

והוא רוצה עכשיו ומסדר לו את הגינה.

מה זה משנה?

משנה?

לא משנה. העיקר שעושים מה שהשם רוצה.

המרבה והממעיט הוא בלבד

שיכוון לבור השמיים. ורחמנה,

ניבא בעין.

בבית המקדש היו הרבה תפקידים, נכון?

וכולם רצויים לפני השם. כל אחד יש לו תפקיד. מה לעשות? צריכים לעשות, כל אחד זה תפקיד שלו.

מי שעושה את התפקיד שלו,

ועושה אותו במסירות נפש,

בלי טרוניות,

הוא 100% אצל הקדוש ברוך הוא. לא צריך יותר 100%. 100%. נכון?

אבל למדנו יסוד גדול. מה זה שליח מצווה?

שליח מצווה זה במסירות נפש.

לעשות את רצון המשלח במסירות נפש.

ונותן הכל

בשביל להצליח בשליחות.

ומי יחנן שאומר?

עושה הקדוש ברוך הוא וברוך הוא וברוך הוא וברוך הוא וברוך הוא.