לדעת להשתמש במידות | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

קנאתי בתוכם, ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי.

עובר רש״י

וכן שנין ובזבחים לא נתקהן פנחס עד שהרגו לזמרי.

וכדי להבין את העניין נתבונן דברי חכמים זיכרונם לברכה.

פנחס לא נתקהן,

לא זכה לכונה עד שהרג לזמרי.

זה הכשיר אותו להיות כהן.

להבין את העניין נתבונן דברי חכמים זיכרונו לברכה. רבי מאיר אומר, כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה.

נקרא ריע אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות,

בערך חסיד יעבץ,

זיכרונו לברכה. אוהב את המקום,

לא את עצמו.

אוהב את הבריות

כי אינו מקנא בטובות זה העולם, כי הוא דבוק בבוראו.

ככה הוא יכול להיות אוהב את הבריות, מי שהוא לא קנאי.

ומה יעשו לו? אלו העניינים העולמיים.

הוא דבוק בבוראו, מה הוא צריך?

אז הוא אוהב את המקום ולא את עצמו, אוהב את הבריות, כי אינו מקנא בכל טובות העולם שיש להם, כי מה יועלו לו? הוא דבוק בבורא.

אם כן,

כיצד נתמזגו אצל פנחס עניין הכהונה עם הריגת זמרי?

לכאורה העניינים סותרים זה לזה.

אולם הנראה הוא שאצל מי שלומד תורה לשמה

וזוכה לאהבת המקום וגם לאהבת הבריות,

ממילא אפשר שידורו שני הדברים בכפיפה אחת,

משום שהם נובעים ממקור אחד של לשמה.

כי מצד אחד אהבת המקום הביאה אותו לקנאות,

בשביל כבוד המקום, כמו שלמדנו אתמול.

אוהבי השם שנאו רע, הם לא שונאים את הרע, לא אוהבים את השם.

אז מצד אחד אהבת המקום הביאו אותו לקנות

בשביל כבוד המקום, וזכי אהבה הריגת זמרי.

אבל מכיוון שגם לאהבת הבריות הוא זכה,

אז בשל כך לא הייתה הריגת זמרי מתוך שנאה,

אלא מתוך אהבה גרידא.

גם אהבת המקום וגם אהבת הבריות,

ומשום כך הוא זכה לבריתי שלום.

איך נותנים מידה כנגד מידה בריתי שלום אם הוא הורג אנשים?

הוא אומר, ההריגה הייתה מתוך אהבת הבריות גם, לא רק אהבת המקום.

כי יש מצווה לבחר את הרע, כדי לא לסכל את כל עם ישראל.

ואף שהרבה פוסקים סבירה לו הוא כי ההורג נפש פסול לכהונה,

ואם כן, איך ייתכן שכאן דווקא בגלל הריגת זמרי זכה לכהונה?

אבל האמת היא כי כל המידות נחוצות בשביל קיום התורה.

אלא שאדם צריך לדעת להשתמש בהן בצורה מחושבת,

והכל בדיוק נמרץ במקום, בזמן המתאים.

ובאופן זה אפילו אם אדם עושה מעשה של רציחה במקום הנכון,

הרי לא רק שאיננו פוגם בעצמו או מקלקל במשהו,

אלא הוא מקיים בזה את המצווה שלו ביערת הרע מקרבך.

ולהפך, אם הוא משתמש במידת הרחמנות שלא במקומה,

כי אז אין זו נחשבת לרחמנות אלא לאכזריות.

כמו שאמרו חכמים, זכרו לנו לכל שהוא רחמן על אכזרים,

לסוף נעשה אכזר הרחמנים.

ולכן פנחס אף על פי שהשתמש במידת הקנאות,

בכל זאת נחרט שמו לעולם כמלאך השלום,

פנחס הוא אליהו.

וכן מוצאים בפרשה, צרור את המדיינים והקיתם אותם.

ובמדרש כתוב צרור את המדיינים.

אף על פי שכתבתי כי תקרא ולהעיר להילחם עליה וקראת אליה לשלום,

לאלו לא תעשו כן.

לא תדרוש שלומם וטובתם.

את מוצא במי שבא עמהם במידת רחמים,

לסוף בא לידי ביזיון ומלחמות וצרות.

מי זה למשל? דוד.

ויאמר דוד, אעשה חסד עם חנון בן נחש.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה תעבור על דברי?

סוף בא לידי ביזיון. וייקח חנון את עבדי דוד ויגלה חצי זקנם.

ויכרות את מדוויהם בחצי עד שפתותיהם.

וישלחם.

הוא בא לידי מלחמה בסוף דוד עם חנון.

מי גרם לדוד כך שביקש לעשות טובה עם מי שאמר הקדוש ברוך הוא לא תדרוש שלומם.

וכך כיתיב, צרור את המדיינים, בלי לקרוא להם לשלום.

כמו שאמר לי ראש כולל מוסווה

בבית שמש

לעשות שלום עם דוד בן זמרי.

אז אמרתי לו, השם אמר, אין שלום לרשעים.

איך אתה רוצה שאני אעשה שלום עם רשעים?

אבל אנשים לא יודעים תורה,

לכן הם חושבים שהם יכולים להגיד את כל הפסוקים ולהדביק אותם איפה שהם רוצים.

הרי למדנו מדברי המדרש

כי במקום שהתורה מחייבת,

צריכה הקנאות להיות בלי שום ויתורים.

במקום שהתורה מחייבת,

היא צריכה להיות הקנאות בלי שום ויתורים.

אבל בדין של הבועל הארמית, קנאים פוגעים בו.

יש הרבה מגבלות.

וזה תלוי על חוט הסערה.

זה צריך להיות דווקא בשעת מעשה,

לא קודם לכן, לא לאחר זה.

ובעת שאדם מתרגש והולך להרוג את הבועל,

כי אז קשה מאוד שלא יהרוג אותו מעט קודם או אחרי המעשה,

אבל בעת שהוא בעל מדרגה והוא מקנא רק את קנאת השם,

רק אז הוא יכול להרוג.

וגם לפרוש

בעת שאיננו רשאי לכך.

וזהו כל ניסיונו של האדם ומבחנו מקיום התורה.

לדעת להשתמש תמיד על מידותיו במקום הנכון ובזמן הנכון,

לזה בריתי שלום.

משה היה אוהב ישראל מאין כמוהו, אבל הוא גם הוכיח אותם.

זאת אומרת, זה לא סתירה, הפוך.

זה בדיוק מה שצריך, צריך להשתמש במידות.

אחת רכה ואחת מכה, כמו שאומר רבינו בחייך, מקרבים אנשים.

פעם רכה, פעם קשה, תלוי לפי האדם, לפי הזמן, לפי הציבור, לפי המקום.

זה אנשים לא יודעים. חושבים שמה צריך את זה, צריך לדרדם, צריך לדרדם, צריך לדרדם, צריך לדרדם, צריך לדרדם, צריך לדרדם, צריך לדרדם, צריך לדרדם, צריך לדרדם, צריך לדרדם, צריך לדרדם, צריך לדרדם, צריך לדרדם, צריך לדרדם, זה מה שמתאם.

הם לא יודעים שיש מיקס.

פעם ככה, פעם ככה, פעם ככה, גם הקדוש ברוך הוא פעם ככה, פעם ככה, פעם ככה. זהו.

מכאן ראינו שנתכהן דווקא בגלל שהוא הרג את זמרי. מה הרי כהן פסול?

אם הוא הרג את הנפש,

זה כשהרג אותו בשגגה או במזיד, והבן אדם הזה לא נתן דעתו והוא מזלזל בבריות, לכן הוא הרג אותם,

זה פסול.

אבל מי שהרג על פי הדין, על פי ההלכה, אפילו בהלכה ואין מורים, כן. אם הוא עשה את זה כמו שראוי, זה שלום, זה בכלל לא הריגה.

זה שלום, זה ביעל טהרה מקרבך, זו מצווה גדולה.

אז רואים שצריך לדעת להשתמש במידות כמו שצריך,

ורואים שאין סתירה בדבר,

ולמדנו מה זה אהבת המקום, אהבת המקום ולא אהבת עצמו, ואהבת הבריות זה שהוא לא קנאי.

כל אלה שיצאו נגדי בסוף הדרשה של הקללות, שקיללו אותי, אומרים, שלא תחשבו, אני אוהב אותו באמת, אני מבקש לטובתו, אני מבקש לטובתו, אני מבקש לטובתו.

מוותרים על הטובות האלה, משאירים אותן לכם.

תהיו בריאים.

בעזרת השם שיבנה המקדש במהרה בימינו, אמן ואמן.

וביחד אני אומר השם,