ממי מקבלים עול מלכות שמים? | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

ויצווהו כאשר דיבר אדוני ביד משה.

הרמב״ם,

פרק רביעי בסנהדרין, הרכה ה',

הרכה א',

ומשה סמך

ליהושע ביד,

שנאמר ויסמוך ידיו עליו,

ויצווהו.

וכן, השבעים זקנים.

משה רבנו סמכם ושרתה עליהם השכינה.

באותן הזקנים סמכו לאחרים,

באחרים לאחרים,

ונמצאו הסומכים איש מפי איש

עד בית דינו של יהושע,

בעד בית דינו של משה רבנו.

ויש להבין

למה הוסיף הרמב״ם ושרתה עליהם שכינה.

ולכאורה אין זה מעניין השמיכה.

נחזור לומר מה אמר הרמב״ם.

משה סמך ליהושע ביד,

שנאמר ויסמוך ידיו עליו ויצווהו.

וכן השבעים זקנים,

משה רבנו סמכם ושרתה עליהם שכינה.

למה הוסיף הרמב״ם ושרתה עליהם שכינה.

ולכאורה אין זה מעניין השמיכה.

בהכרח כוונתו לומר כי זהו דרך השראת השכינה על זקני ישראל מדור דור.

שבכוח גדולי ישראל הוא למסור את השכינה כביכול הלאה לדור הבא.

וזהו עניין השמיכה.

נפלא מאוד.

ומשזכינו לזה,

התברר לנו נוסח קדושת יוצר.

וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמיים.

וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמיים

זה מזה.

ונותנים רשות

זה לזה.

להקדיש ליוצרם בנחת רוח.

חידוש גדול שמעולם לא שמענו כמותו.

תמיד אנחנו שומעים על קבלת עול מלכות שמיים.

אבל האם עמדנו פעם על כך ממי מקבלים את העול מלכות שמיים?

וזה לא המשמעות של הביטוי.

קבלת.

ממי מקבלים?

אם יש מקבל, יש גם נותן.

אז ממי מקבלים עול מלכות שמיים?

הגאון מווילנא מבאר כאן כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם.

כלומר,

כל מלאך מקבל מאת הגבוה ממנו ונותן רשות לקטן ממנו.

מעתה אנחנו מבינים

כי דין מלאכי השרת ודין תלמידי החכמים אחד הוא.

סוד השראת השכינה אצל שניהם

טמון בקבלת עול מלכות שמיים מהגדול ממנו.

אז קבלת עול מלכות שמיים זה מהגדול ממנו.

ככה מלאכים

וככה נסמכים שבדיינים.

ואף אלו נוסיף ככה תלמידים מריבותיהם.

כי לא די שתלמיד חכם יקבל עול מלכות שמיים מעצמו על עצמו,

אלא הוא מוכרח לקבל גם מריבו.

בזה שאדם נהיה תלמיד לריבו,

הוא מתחבר אל השרשרת הגדולה המקשרת אותנו אל משה רבנו מפי הגבורה.

והוא מקבל את התורה כצורתה.

השמיכה אינה אלא גולת הכותרת.

השמיכה היא השיא שבקבלה הזו.

ואם השמיכה בטלה,

אך השרשרת,

קבלה החיה בין רב ותלמיד לא בטלה ולא תיבטל לעולם.

אז שרשרת הקבלה ממשיכה לחיות,

אפילו שאין כבר דין שמיכה,

בין רב ותלמיד זה לא בטל ולא תיבטל לעולם ותימסר.

פנימיות התורה וצורתה לאמיתה מדור דור עד סוף כל הדורות.

זהו העניין של שימוש תלמידי חכמים.

קרה ולא שנה,

הרי זה עם הארץ.

קרה ולא שנה,

הרי זה עם הארץ.

קרה.

בשנה,

ולא שימש תלמידי חכמים,

דומה כמי שנעלמו ממנו סטרי תורה.

זאת אומרת, זה העניין של שימוש תלמידי חכמים, להיות מקבל

מהנותן

מושפע מן המשפיע.

זה נקרא קבלה.

קבלת עול מלכות שמיים.

קבלת סטרי תורה. קבלת התורה.

ועל זה נאמר גדול שימושה יותר מלימודה.

שימוש תלמידי חכמים,

יסוד כל העלייה.

אם אדם רוצה לעלות ולהתעלות, צריך לשמש תלמידי חכמים.

כמה דרישת האמת,

כמה התבטלות,

כמה אהבת ביקורת צריכה לקנן בלב תלמיד זה הרוצה לא רק ללמוד מריבו, אלא גם לשמש.

אז צריך לדרוש הרבה אמת,

צריך להתבטל לגמרי בפני הרב,

צריך לאהוב את הביקורת של הרב,

וכל זה צריך לקנן בלב תלמיד הרוצה רק ללמוד מריבו.

סליחה, לא רק ללמוד מריבו, אלא גם לשמש אותו.

המעלות הראשונות,

ממומחית המעלות שהתורה נקנית בהן,

זה תלמוד ושמיעת האוזן.

המעלה הזו פירושה להיות אך ורק שומע.

שמיעת האוזן.

לנטוש את התשוקה להגיד בעצמו ולחדש חידושים.

לאדם יש יצר כל פעם להגיד משהו.

תלמד קודם כל

שמיעת האוזן.

לשמוע, לשמוע, שמעו ודחי נפשכם.

ואל תחפש עכשיו לחדש חידושים.

ולמצוא שכל העניין והסיפוק זה בשמיעת דברי הרב ובדקדוק בהם.

זה הבעיה, שאנשים שומעים שדחי.

אבל צריך לשמוע את הדברים, לחזור עליהם ולדקדק.

היום זה קל, זה מוקלט,

אפשר לחזור כמה פעמים, אבל אנשים לא אוהבים לשמוע פעמיים ושלוש.

בזמנים קודמים היו כותבים את השיחות של הרבנים וחוזרים עליהם.

תוך כדי.

וכמובן, אין הדברים אמורים בקבלה עיוורת של דברי הרב,

אלא בהבנה רחבה ועמוקה כמה שאפשר.

רק תלמיד ותיק זה המשמש את ריבו כל צורכו נועד להיות בר סמכא בתורה.

אחד שלא עשה שימוש תלמידי חכמים לא יוכל להיות בר סמכא בתורה.

ומה נועלו צעירי התלמידים?

מה נועלו זה מה נתפשו.

צעירי התלמידים המסתפקים בשמיעה שטחית של שיעורים ושיחות מוסר לצאת ידי חובתם,

בלי מאמץ לרדת לעומק הדברים,

ומצפים להיפטר בהקדם מעול שמיעת השיעורים,

מרוב התשוקה להיות עצמאים בלימוד, והם כבר

ינווטו את עצמם איך שהם רוצים.

בל יש לעצמו אדם בדורנו לחשוב כי לפנימיות התורה, או אפילו לדרך לימוד אמיתית, או לדרך עבודה אמיתית,

יוכל להגיע בלי שימוש.

אם בדורות הקדמונים העמידו כל ההצלחה בתורה

על שימושה דווקא

בדורנו על אחת כמה וכמה שהשכל האמיתי חלש,

והשגיאות מרובות,

וידיעת התורה כצורתה מועטת.

תלמיד שלא שימש כל צורכו, אפילו יהיה ראש ישיבה ופוסק הלכות,

בר סמכה בתורה לעולם הוא לא יהיה.

תלמיד שלא שימש כל צורכו,

אפילו הוא כבר ראש ישיבה ופוסק הלכות,

בר סמכה בתורה לעולם לא יהיה, כיוון שלא היה לו שימוש תלמידי חכמים.

וכשהתלמיד המשמש את ריבו

מגיע לבגרות בתורה,

והוא נושא ונותן בה כראוי,

ואף אם יהיה תלמיד חכם, ואף אם יהיה תלמיד המחכים את ריבו,

כמה אהבת ביקורת דרושה לו להציע

חידושיו לריבו להתכונן שיבטל את דבריו

ואת דרך מחשבתו בפני דעת ריבו.

הוא יכול לטרוח ולהכין איזה חבורה ולעשות איזה משהו, ובסוף הוא עושה לו ככה והכול הלך.

הוא צריך להיות מוכן לקבל ביקורת.

כשתלמיד משמש את ריבו וכבר מגיע לבגרות בתורה, והוא כבר נושא ונותן בקרא, ואפילו אם יהיה כבר תלמיד המחכים את ריבו,

כמה אהבת ביקורת דרושה לו להציע חידושיו לריבו להתכונן

לבטל את דבריו ודרך מחשבתו בפני דעת ריבו.

מאידך גם החיקוי העיוור הוא חסרון בשימוש תלמידי החכמים.

השימוש הוא לא לוותר בשום אופן על הבנה ישרה.

בכל אשר התלמיד מרבה לשמש את ריבו הוא מרבה דעת,

מתחזק שכלו,

מתלבן את גישתו העצמאית להבנת התורה.

זאת אומרת, אבל מצד שני מבקשים ממנו, מהתלמיד, לא להיות חקיין עיוור, שכל מה שאומר ריבו, זה אומר הכל אמן וקדוש, ככה הרב שלי אמר, ככה הרב שלי אמר.

הוא צריך לנחות להבנה עמוקה של הדברים, ולא, אתה מבין, לדקלם אותם.

מאידך גם חיקוי עיוור הוא חסרון בשימוש תלמידי החכמים.

השימוש הוא לא לוותר בשום אופן על הבנה ישרה. זאת אומרת, אם אתה לא מבין, אתה צריך לעמוד עד שזה יתיישר לך.

וכל אשר התלמיד מרבה לשמש את ריבו הוא מרבה דעת, מתחזק שכלו ומתלבן את גישתו העצמאית להבנת התורה.

ופה יש להבין שיש

כמה אנשים וכמה אברכים שחושבים שהם חכמים וחוכמים, שיושבים כמה שנים ולומדים תורה, והם כבר מבינים ויכולים לדבר על אנשים שיותר גדולים מהם בחוכמה,

בהבנה, בתורה וכולי, והם מדברים מה שהם רוצים.

ומעולם הם לא ראו צורה של גדול מקרוב,

ולא שימשו תלמיד חכם.

הם רק, מה ששומעים בכולל, ביניהם,

הם מדסכסים, והם מחליטים.

הפרלמנט החליט בכולל כך וכך.

זכינו לשבת למעלה מ-20 שנה במחיצתו של גדול דור,

הרב שפירא, זכר צדיק וקדוש לברכה.

היו שנים שכמעט כל יום נכנסנו אליו.

ולשמוע ממנו דעת תורה בנושא זה, בעניין זה, בעניין זה,

בכל שאלה שהייתה לנו היינו שואלים ומבררים הכל על פי וישק דבר.

אנשים אפילו לא מבינים מה זה צורה.

למדנו בכולל חזון איש, ליד הרב קנייבסקי, הרב נסים קרליץ, ליד הרב שפירא,

במשך תקופה של שנים.

ראינו,

שמענו, שמענו תלמידי חכמים גדולים כל הזמן.

לא למדנו לבד.

לאנשים אין כלום מושג מה זה.

לאנשים אין מושג מה זה. היה אחת בכולל

שהציעו למוסרה בחוץ לארץ בסכום גדול, סכום

חבל על הזמן.

דירה, מכונית, כל כל מה שצריך,

חוץ מזה משכורת

גדולה מאוד.

והוא היה דחוק מאוד פה בארץ.

צריך להשיא ילדים וכו' וכו'.

והוא לא הסכים.

שאלו אותו, למה אתה לא מסכים?

הוא אומר, אני אלך בשביל כסף.

לחוץ לארץ, כשאני כל יום יכול להיכנס ולראות את גדולי הדור, הרב קנייבסקי,

הרב ניסים קרליץ,

הרב שפירא ועוד רבנים כאלה, כל יום ללמוד במחיצתם,

אני אעזוב את זה ואני אלך בשביל להרוויח כסף מחוץ לארץ.

ולא הלך.

אז זאת אומרת, אין לאנשים אפילו הבנה

מה זה שימוש תלמידי חכמים.

אי אפשר להגן את תלמידי חכמים.

מה? אי אפשר להגן את תלמידי חכמים. אפשר אם רוצים.

אם רוצים אפשר.

נכנסים בשאלות.

כל הזמן נכנסים בשאלות. נכנסים בשאלות, נכנסים בשאלות, נכנסים בשאלות.

כל הזמן.

כל הזמן.

יש אנשים נכנסים אצל הרב שטיינמן, כל יום יש צורך קבלת קהל בצהריים, נכנסים,

אומרים לו עוד פעם שאלה,

יש להם תשובה, יוצאים.

למחר אוספים שאלה שתיים-שלוש, נכנסים, יוצאים.

וככה לאט לאט רואים מה זה דעת תורה

בכל תחום. אבל יש אנשים נמצאים פה, הרב קרימסקי, לא ראו אותו פעם אחת, הרב שטרמן, לא ראו אותו פעם אחת, הרב זה, לא ראו אותו פעם אחת, לא נכנסו אצלו ולא כלום, לא לברכה, לא לחיצה, לא לשאלה, לא לשום דבר.

אנשים גרים באותו מקום, זה כאילו אתה היית עכשיו בדורו של רבי עקיבא ורבי שמעון וכו' וכו'.

שעתיים לחכות, יש אנשים נוסעים מחוץ לארץ, באים לפה בשאלה מסוימת וחוזרים.

אז זו הנקודה שצריכים לדעת אותה.

כל נושא השמיכה שהיה בישראל זה פשוט העברה,

השפעה,

קבלת עול מלכות שמיים, השראת שכינה,

מסירה מדור לדור,

וכולם מקבלים עליהם

עול מלכות שמיים.

אז זה צריך תמיד לינק

למישהו

וצריך ממקור טהור.

רק ממקור אמיתי, מקור טהור. מקור שהוא לא טהור, אוי ואבוי.

למה?

יכולים לשתות מים מורעלים,

וזה חמור מאוד,

ולא יצא ממנו שום דבר.

האדם הזה יכול לאבד את העולם הבא שלו בגלל שהרבה שלו

לא היה ישר, היה עקום.

ואתמול למדנו בשבת

מאמר חשוב ביותר,

עד כמה הדברים של פרסום החנפים

מפני חילול השם,

כמה מצווה גדולה זו וכולי וכולי וכולי,

וכמה אסור ללמוד ממישהו

שהוא מראה פנים של קדושה ורעות ורשעות מוסווית יש לו.

ומצווה לחשוף אותו.

זה פרסום החניפים

מפני חילול השם.

זה מצווה רבה וגדולה מאוד,

אבל יש לה כללים ותנאים.

אבל זה בשיעור אחר.

רבי חנין אמר השם אומר,

עושים את הגבולות בעוצרים.