הקב"ה מחייך לצדיקים בעת עונשם | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

והנה אורחת ישמעאלים וגמליהם נושאים נכות וצורי ולוט

והלא אין דרכן של ישמעאלים להיות טעונים אלא עורות ויתרן

אלא זימן הקדוש ברוך הוא לאותו צדיק באותה שעה שקים מלאים בשמים

כדי שתהא הרוח מנשבת בהם.

אז אורחת הישמעאלים והגמלים היו נושאים בסמים ובדרך כלל נושאים עורות ויתרן,

נפט,

דברים שהריח שלהם לא טוב ומי שרוכב על הגמל מריח כל הדרך ריח לא טוב.

במקרה של יוסף זימן הקדוש ברוך הוא

אורחת ישמעאלים ונושאים ההפך ממה שהם רגילים בסמים כדי שהרוח תהא מנשבת בהם.

אז אפילו בשעה שמענישים את הצדיק

מראה לו הקדוש ברוך הוא אות חיבה כדי שיבין מתוך זה כי את אשר יאהב השם יוכיח וכאב את בן ירצה.

הקדוש ברוך הוא מוכיח רק את מי שהוא אוהב.

מי שהוא לא אוהב מניח אותו ומצטברים לו העוונות והוא יקבל הכל ביחד.

אבל את מי שאוהב השם הוא מוכיח, תכף ומייד.

וכאב את בן ירצה כמו אבא שרוצה את בנו.

כשהאב מרחיק את בנו לעונש הוא לא מנתק איתו לגמרי קשר.

וכאשר הרצה את עוונו הבן,

אז חוזר לשולחן אביו כמקדם.

ככה צדיק יכול להבחין שהעונש הוא רק זמני,

אבל עדיין חביבותו קיים לפני הקדוש ברוך הוא.

יותר חשוב לאדם מכל זה התקווה שלו, שיהיה לו תקווה.

תקשיבו טוב ותראו את המצבים שעברתם בחיים ותראו עד כמה זה נכון.

כל עוד יש לו תקווה לאדם, מסוגל לעבור את כל המשברים.

כבל השם.

חזק ויאמץ לבך וכבל השם.

אל תיפול ברוחך.

כבל השם פירושו שיש לך תקווה מהשם.

חזק ויאמץ לבך, תחזיק מעמד.

אבל אם אתה עדיין לא רואה שהתקווה נתממשה,

וכבה אל השם. תמשיך לקוות.

מה זה לשון תקווה? לשון קו.

יש קו בינך לבין הקדוש ברוך הוא, חיבור.

קווה,

תיצור קו מחבר בינך לבין הקדוש ברוך הוא,

אז אתה,

יש לך תקווה כי אתה מחובר לקדוש ברוך הוא, מקווה.

כל עוד שיש לו תקווה, מסוגל לעבור כל המשברים.

אבל אם נעבדה תקוותו,

אז אבד סברו, אין לו ביטחון יותר.

אז הבן אדם הזה כבר חס ושלום במצב קשה ביותר, עד כדי שאומר שלמה, המלך עליו השלום במשלי יח.

החכם,

אומר החכם מכל האדם,

רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישאנה.

אם רוחו של האיש היא רוח עם ביטחון ותקווה,

אז יכלכל מחלהו. יכול לסבול גם מחלה וגם צרות וגם איסורים.

יכול לכלכל את זה. גם במצב הקשה, הרוח שלו יכולה לכלכל מחלהו.

אבל רוח נכאה, אם אדם מדוכא,

אדם נכה רוח,

אדם כזה, מי ישאנה?

מי יכול לשאת?

אין לו את הכוחות להרים את עצמו.

התקווה נותנת לו כוח להתגבר על מחלתו,

אבל דיכאון הנפש עולה לו בחייו.

כזאת מצינו בדברי החכמים, זיכרונם לברכה,

שאמרו

הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות

והמפייסו באחת עשרה.

מי שנותן פרוטה לעני, מעבר למצוות צדקה, כמה ברכות הוא מתברך? שש ברכות.

אבל מי שאין לו לתת לו, מה יעשה? יפייס אותו,

ייתן לו תקווה.

מה הוא יקבל?

אחת עשרה ברכות.

הגמרא בבבא בתרא,

דף ט',

עמוד ב'.

אפילו שלא נתן לו פרוטה להשתיק את רעבונו,

ובכל זאת התקווה שהכניס בו בדברי פיוסים,

אחיה את נפשו בזה שעוד יזרח שימשו ואושר

והצלחה צפויים לו בעתיד.

בערב ילין בכי ולבוקר רינה.

לא מי ששכב בדיכאון לא יוכל לקום שמח, וגם הפוך, יכול אדם לישון שמח ולקום במצב לא טוב.

זו דרך התורה שהיא משמרת את האדם מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקווה בזקנותו.

גמרא בקידוש אינפ״ב.

אבל כאשר כלו כוחות ימי הנעורים והבריאות רופפת,

למה בדרך כלל כשאדם מזקין מתחיל ככה, בריאות רופפת, מחזיר ציוד כבר, למה?

כי סוגרים חשבונות, מתחילים לנקות אותו לקראת המעבר.

אז הבריאות רופפת,

והאדם מכיר שעברו הימים המובחרים בחייו,

אבל בכל זאת מתמלא הוא תקווה בביטחונו,

שנאמן ובעל מלאכתו לשלמנו שכרו.

אפילו שרואים הצלחת הרשעים בייסורי הצדיקים,

מה שיותר בולט אצל האנשים זה שרואים שהרשעים לכאורה,

מצליחים,

והצדיקים מתייסרים.

בכל זאת מורה לנו החכם מכל אדם,

אל יקנא ליבך בחטאים,

כי אם ביראת השם כל היום.

אז שוב פעם שלמה המלך, עליו השלום, אומר,

אל תקנא בחטאים.

אתה רואה שהם מצליחים,

אתה רואה שהוא הולך להם, אתה רואה שיש להם,

וכו' וכו'.

אל תקנא.

כי אם ביראת השם כל היום, בזה תקנא.

מי שיש לו יראת השם כל היום, בזה תקנא.

סמוך לבו, בטוח בשם,

שיבוא על שכרו.

גם אל תמהר לבקש שכר,

כי כל שכר שתקבל בעולם הזה,

על חשבון העולם הבא.

אבל אם לא תפתח את תוכנית החיסכון,

הכול יהיה מזומן לך לחיי העולם הבא.

זאת אומרת,

לרשעים משלמים שכרם בעולם הזה על מיעוט מצוות או צדקות,

כיוון שייפרעו מהם שם המושלם.

אצל הצדיקים הפוך, נותנים להם עונשם פה כדי לנקותם,

ושכרם מושלם שם.

ודע,

מתן שכרם של הצדיקים לעתיד לבוא.

אפילו בשעה שנמכר יוסף ונענש על שסיפר לשון הרע,

כמו שכתוב במדרש תנחומא,

בכל זאת לא נמנע ממנו התקווה,

ונרמז לו שהקדוש ברוך הוא משגיח עליו.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא מחייך לו אפילו בזמן העונש,

שולח לאורחת ישמעאלים,

שהם נושאים אותו למצרים,

אבל לא עם עיתרן,

אלא עם בשמים, איזה חיוך בתוך העונש.

אבל להבין את הרמז צריכים התבוננות,

שאילו היה נשאר יוסף המום ושבור כל הזמן,

לא היה שם לב לזה שיש לו ריח של בשמים, וזה החיוך של הקדוש ברוך הוא.

מכאן רואים כמה דרוש להתרומם מהמקרים המתרחשים לו,

כדי שיוכל להבחין שהישמעאלים שנעשו אדוניו הוליכו בדיוק אז מיני בשמים במקום דברים מאוסים שדרכם להוביל.

אפילו במצב כזה שנהפך עליו חייו,

מוכרים אותו לעבד,

ומרום המעלה מהבן יקיר,

הבן חכים של יעקב אבינו, מבית המלוכה של יעקב אבינו,

מבית שמלאכים שם דרים,

מהבן האהוב, הוא הופך להיות עבד אצל ישמעאלים.

מרום המעלה נופל לשפל המדרגה של עבדות,

נדרש יוסף להתבונן בחסדי השם ומזה להבין שהשם לא גירש אותו והוא לא נתגרש מנגד פניו יתברך,

וזה רק מקרה חולף שעובר עליו עד שיתכפר שגיגתו.

זה רק מקרה חולף שמכרו אותו לעבד, זה זמני.

ומה אחר כך?

הוא יצא למלוך על כל העולם כולו 80 שנה.

אבל אם הוא לא היה מתרומם מעל המצב

והיה נופל ושוקע בדיכאון,

היו שואלים אותו, שר האופים ושר הטבחים שיפתור להם חלום, מה היה אומר להם בדיכאון?

תעזוב אותי, בחייאת, מה זה מעניין אותי? שטויות שלך, אתה חולם חלומות בא אליי, מה אתה רוצה ממני?

לא היה אומר להם כלום.

אבל הוא עוד היום עודד את כל האסירים שם ופותר להם בעיות והכול, מרומם על המצב.

בזכות זה החלומות האלה הגיעו לאוזנו של פרעה,

מהשם החלים אותו בשביל שיצא יוסף,

וכך הכל מתגלגל.

אבל אם הוא היה בדיכאון הוא לא היה יכול להגיע לזאת.

אז כבר העירה לנו המסילת ישרים, הרמחה על הקדוש,

שאין אדם באיזה מצב שיימצא שלא יראה נפלאות וטובות רבות במצבו.

אין אדם, תקשיבו, אין אדם באיזה מצב שיימצא,

טוב או גרוע,

שלא יראה נפלאות וטובות רבות במצבו.

אם עשיר ובריא הוא, הרי טוב.

ואפילו אם עני הוא,

הלא הקדוש ברוך הוא ממציא לו את פרנסתו בדרך נס. הרי הוא עני, אין לו מאיפה להתפרנס. אז איך כל יום אתה חי?

איך אתה אוכל בסופו של יום?

איך הכל מתנהל?

ואינו מניחו למות ברעב.

זה נס שאדם צריך לראות אותו, נס ופלא.

החולה צריך להודות על שמחזיקו בכובד חוליו ואינו מניח לו לרדת שחת.

זאת אומרת,

חולה,

מצבו קשה,

אבל מי מחזיק אותו?

מי מחזיק אותו?

שהוא יוכל לעמוד בכובד החולי ולא לרדת שחת?

הקדוש ברוך הוא.

עד שאין אדם שלא יכיר עצמו חייב לבוראו בכל מצב שהוא נמצא.

אבל כל זה דורש התבוננות והתעמקות.

למצוא נחמה בכל מצב.

אדם צריך להיות מתבונן ומתעמק שבכל מצב ימצא נחמה,

ולהבין שאפילו בשעת הצרה אין הקדוש ברוך הוא שוכח משום אדם,

אלא משגיח עליו בתכלית ההשגחה בשעה שהאדם בצער.

משגיח עליו בתכלית ההשגחה בשעה שהאדם בצער.

ואפילו רשע.

הקדוש ברוך הוא משתתף בצערו,

כמו שאמרו בסנהדרין,

בשעה שהאדם בצער.

שכינה, מה אומרת?

קלה אני מראשי,

קלה אני מזרועי.

דהיינו,

קשה לקדוש ברוך הוא גם כשצריך להעניש את הרשעים.

והקדוש ברוך הוא בעצמו משתתף בצער הזה.

צריכים לחפש תמיד את החסד הטמון בכל מצב,

על ניסיך ונפלאותיך שבכל עת,

ערב ובוקר וצהריים.

והעיקר זה להתחזק מאוד בביטחון.

בביטחון, אם יש ביטחון לאדם בשם,

הוא מסודר.

תמיד תהיה לו חריץ ותקווה.

לעולם לא ייפול ברוחו,

ותמיד יראה את הטוב ואת החיוך של הקדוש ברוך הוא בכל מצב.

רבי חננין יום הקנשי אומר,

עושה הקדוש ברוך הוא עוזר כל ישראל.