הטבע עבד של הצדיקים | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

בבגדו ויעזוב בגדו בידה וינוס ויצא החוצה

בזכות עצמותיו של יוסף נקרא הים לישראל

ההוד הכתיב הים רעה וינוס

בזכות ויעזוב בגדו בידה וינוס

אז כשראה הים את עצמותיו של יוסף נקרא

בזכות ויעזוב בגדו בידה וינוס רעה וינוס

צריך ביאור וכי מפני שברח יוסף מאשת פוטיפר מחויב הים להיבקע

מה לא לים וליוסף?

אבל העניין התבהר על פי העיקר שכתב חובת הלבבות בשער הבחינה, פרק ד'

דרגת הטבע ביחס לתורה היא כדרגת העבד לאדוניו.

זאת אומרת הטבע אצל התורה הוא עבד.

דרגת הטבע ביחס לתורה היא כדרגת העבד ביחס לאדוניו.

כי כוחות הטבע פועלים בהנהגת העולם כפי צורך מקיימי התורה.

אז כל כוחות הטבע כנועים ונשמעים למקיימי התורה באמת.

וכן כתב הרמב״ן, וזה לשונו,

שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו עד שנאמין בכל דברינו ומקרנו שכולם ניסים,

אין בהם טבע ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד.

אלא אם יעשה המצוות יצליחנו שכרו ואם יעבור עליהם

יכריתנו עונשו.

הכול בגזרת עליון.

הרמב״ן אומר שאנחנו מחויבים להאמין שכל הדברים והמקרים הם הכול נסים. אין טבע,

כי הטבע עצמו הוא נס.

ואין מנהגו של עולם,

כי הכול הוא נס.

רק יש גלויים ויש נסתרים.

בין אם זה ברבים, בין אם זה ביחיד.

אז עם ישראל צריך לדעת

שאם הוא לא מאמין כך אין לו חלק בתורת משה רבנו.

אלא צריך לדעת, כשעושים מצוות מצליחים, עושים עבירות,

נכרתים ונענשים,

הכול בגזרת עליון.

מה שגורם כל מה שיחול על האדם

זה עשיית מצוותיו או עבירותיו,

וכך הוא מושפע לפי חשבון כולל שהקדוש ברוך הוא משערך בכל רגע, כמו שאומרים.

אם הקדוש ברוך הוא יכול לסקור את כל העולם בסקירה אחת ולחשבן את כל החשבונות שלהם,

כמו בראש השנה,

קטן עליו לעשות שערוך מיידי כל רגע.

מה מצבך כדי לתת לך או לא לתת לך.

מי שלא מאמין בזה,

אז האדם הזה אין לו חלק בתורת משה רבנו.

זאת אומרת, אתה יכול להיות מי שלא תהיה,

ומי שאתה בעיניך חשוב,

אבל אם אתה לא מכיר בזה בהכרה מלאה,

שלמה,

תמימה,

אין לך חלק בתורת משה רבנו.

אף שהקדוש ברוך הוא מהווה בכל רגע את הבריאה,

בכל רגע מהווה,

המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, המאיר בפועל לארץ ולהדרם עליה,

יוצר אור ובורא חושך כל הזמן.

הכל זה,

בכל רגע נתון הקדוש ברוך הוא מחדש את הבריאה,

וזה שם הוויה שהוא מהווה בכל רגע ורגע.

קבע הקדוש ברוך הוא בתחילה שקיום התורה תשפיע על הבריאה כולה, והבריאה תהיה עבד לעבדי השם.

אז אפילו שהקדוש ברוך הוא שמהווה את כל הנמצאות ובכל רגע, הוא קבע כבר מההתחלה,

שקיום התורה על ידי הצדיקים תשפיע על הבריאה כולה,

והבריאה תהיה עבד לעבדי השם.

בשומרם המצוות

תעבדם ובחודלם תמרוד בהם.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

שהתורה נותנת לאדם מלכות וממשלה.

המשנה באבות, פרק ו' אומרת,

התורה נותנת לאדם מלכות וממשלה

על ידי זה שהאדם שהוא עולם קטן מושל על עצמו,

נעשה גם כן אדון על הבריאה, על העולם הגדול.

מי ששולט על עצמו שהוא עולם קטן,

שולט על כל הבריאה כולה,

והוא נעשה אדון עליה.

כל פעולה של שבירת המידות עושה אותו יותר למושל על הבריאה באותה מידה ששלט על טבעו.

כל פעולה שאדם מצליח לשבור את המידות,

כך הוא נעשה יותר מושל על הבריאה באותה מידה ששלט על טבעו.

חוץ מהסיפוק המגיע לו בשבירת המידות.

כמו שכתב רבנו יונה על הפסוק, תאווה נהיה תערב לנפש,

שכאשר ישבר אדם תאוותו,

גם בדברים המותרים,

בזה תצליח הנפש והמידה הזו תערב לה.

חוץ ממה שכתב על מסילת ישרים,

שכפי השיעור שכבש יצרו ותאוותיו,

כן יזכה להתדבק בבוראו ולשמוח בו.

אז על מסילת ישרים, הרמחן הקדוש אומר,

כמה שאדם מצליח לכבוש את יצרו ולכבוש את אבותיו,

ככה הוא זוכה להתדבק בבורא ולשמוח בו. כי במקום להתדבק בשוקולדים,

הוא בנה את העולם הזה,

אז תאותה תאווה הוא משתמש להתדבק בשם יתברך.

נוסף לזה, הוא זוכה גם לממשלה על הבריאה,

למשול בבריאה.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה, בואו תשמעו ידיעה מרעישה,

שהשמיר,

זו הייתה תולעת,

רש״י אומר, מין תולעת,

שמראים אותה על האבן והיא נבקעת.

מעבירים את התולעת ככה מעל האבן והיא נבקעת.

אז כנראה שהייתה לתולעת קרן לייזר,

שהייתה בוקעת סלעים,

מעבירים אותה רק מעל,

והיא בוקעת האבן, ככה סיטטו את כל האבנים של המקדש,

בלי ברזל, בלי כלום, רק עם תולעת שמיר.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

שהשמיר שבו חתכו את אבני האפוד,

ולפי רבי יהודה, בו בנה שלמה את בית המקדש,

וחתך על ידו את אבניו,

גודלו של השמיר כשעורה, גודל של שעורה.

ומששת ימי בראשית נברא,

ואין כל דבר קשה יכול לעמוד מפניו.

שום דבר בבריאה שמוגדר קשה לא עומד מפניו. מעבירים את התולעת מעל והיא בוקעת הכול.

זה גמרא בסוטה מ״ח,

ובתוספות כתבו ששמיר זה היה ביד ישראל עד חורבן הבית השני.

וזה תוספות בחולין י״ח ובזבחים נ״ד,

שאז בטל השמיר.

והנה ביחזקאל מובא,

כשמיר חזק מצור נתתי מצחך.

פירש רש״י שהוא מין תולעת שמרים אותו על האבן והיא נפגעת.

אז הקדוש ברוך הוא אומר ליחזקאל הנביא, כשמיר,

שהוא חזק מצור,

נתתי מצחך.

נראה לי הרי שהמצח כאן מורה על מחשבות האדם והסכמתו,

שנתן לו היכולת למשול על הבריאה כולה,

שהמצח של הנביא, דהיינו,

שהמחשבות וההסכמות שלו יהיו חזקות למשול על כל הבריאה יותר מהשמיר שעל הצור.

דהיינו, לעקור הרים ולפוצץ סלעים כמו השמיר הזה, שאין שום דבר קשה עומד בפניו.

כי לאדם ניתנה הממשלה על הבריאה,

כמו שהוא אומר,

קול שטת תחת רגליו.

הקדוש ברוך הוא נתן לאדם שהקול יהיה תחת רגליו.

קול שטת שמת תחת רגליו של האדם.

זה אמרנו בזמנו, שעלו לירח,

שהפסוק הזה מעיד שדוד המלך כבר ידע שיעלו לירח.

קול שטת תחת רגליו,

מה כתוב אחרי זה?

ירח וכוכבים.

הקול שטת תחת רגליו.

אז לכן הוא אומר כאן, כי לאדם ניתנה הממשלה על הבריאה, כמו שהוא אומר, קול שטת תחת רגליו,

אם אך ישתמש בכוח העצום הניתן בידו על ידי שבירת מידותיו.

אם אתה שובר את המידות שלך, אתה מפרק את העולם, העולם לא יכול עליך.

בגמרא דרשו על הפסוק.

תולה ארץ על בלימה,

שאין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה,

אז הוא שובר את המידה שלו.

יש לו כעס, הוא רוצה לענות.

הוא בולם את פיו בשעת מריבה, זו שבירת המידות.

כל העולם מתקיים בשביל מי שבולם.

זאת אומרת, יש לו כוח הממשלה על כל הבריאה כולה.

העולם בזכותו מתקיים.

גם אם היה צריך להחרב העולם,

בזכותו הוא התקיים.

תולה ארץ על בלימה, כל הארץ תלויה על בלימה.

זה הבול.

הבולמת פיו בשעת מריבה.

על ידי זה שמתגבר על עצמו ומתאפק ואינו משיב למחרפיו,

ראוי שכל העולם יתקיים בזכותו.

וכן רבי פנחס בן יאיר,

שהיה אץ לדרכו לצורך פדיון שבויים,

גזר על נהר גיני שייבקע עבורו כדי שלא יתעכב בפדיון שבויים.

עד כדי כך מגיע השלטון של האדם השלם על הטבע.

אמרנו שהטבע הוא עבד אצל מקיימי התורה,

אז הוא פסק לעבד, לנער, תעצור, אני רוצה לעבור.

היה קצת ויכוח, הנהר התעקש עד שהוא גזר עליו, אם לא, אני מייבש אותך.

אז הוא בקע לו.

ואחר כך העביר עוד שניים.

הוא אשר אמרו במדרש,

יוסף, משלו נתנו לו.

יוסף, משלו נתנו לו.

כל הממשלה והמלכות, שהוא משל בכל העולם 80 שנה,

כל זה משלו נתנו לו, בגלל שהוא ידע לכבוש את מידותיו,

הוא השתלט על העולם.

איך?

המדרש אומר, פיו שלא נשק בעבירה,

היא ניסתה לפתות אותו והוא לא הסכים,

פיו שלא נשק לעבירה,

ועל פיך יישק כל עמי,

אומר פרעה אליו, ועל פיך יישק כל עמי.

גופו שלא נגע בעבירה,

וילבש אותו בגדי שש.

צווארו שלא הרכין לעבירה,

וישם רבידי זהב על צווארו.

ידיו שלא משמשו בעבירה,

ויסר את טבעתו מעל ידו, וייתן אותה על יד יוסף.

רגליו שלא פשעו בעבירה,

יתון וירכבון על קרונין,

וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו.

מחשבה שלא חשבה בעבירה,

אפילו מחשבה הוא לא חשב בעבירה,

לא רק מעשה הוא לא עשה.

תבוא ותקרא חוכמה ויקראו לפניו אברך,

אב בחוכמה ורק בשנים.

בן כמה הוא היה בסך הכול?

17 שנים

שהוא נמכר,

ובגיל 30 הוא עמד לפני פרעה ומלאך.

לפי דברינו,

משום שבזה שכבש את יצרו,

והכריח לכל איברי גופו להימנע מן העבירה,

באותה מידה זכה למלכות,

שהרי העולם אינו אלא עבד לעובדי השם.

הן הן הדברים שבזכות שנס יוסף מן העבירה,

זכה שהים ראה וינוס.

הים עבד אצלו.

אם הוא משבר את הטבע שלו,

חייב העולם לשבר את טבעו מפניו.

כמה נועלו,

נתפשו,

כל חכמי האומות בשכלם לרדת עד סוף חוקי הטבע, לברר את חוקי הטבע,

וחושבם שחוק שנחקק בטבע אין להפר.

והנה אין הטבע אלא עבד לצדיקים,

אשר מעשיהם יטו אל רצונם.

הצדיקים יכולים להטות את הטבע על רצונם נגד חוקי הטבע.

מי יסיר את העיוורון מעל עיניהם ויגלה להם

שתנאי עשה הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית,

שמוכרחים להשתעבד למקבלי התורה,

שכל הטבע מחויב להשתעבד למקבלי התורה.

מי הוא זה שימנה את חוקי הטבע שנתבטלו בשעה שנפקע הים?

שישבו עכשיו החוקרים ויבדקו כמה חוקים התבטלו בשעה שנפקע הים.

לא משום שהייתה רעידת אדמה,

אלא משום שמאות שנים מקודם השכיל נער עברי להניס את יצרו ולנוס מפח יוקשים.

מי באביסות קדושים לדעת

שהאדם נוצר אך להכיר את בוראו ולמשול בעצמו כדי לעשות את רצונו?

ואין שום חוכמה בעולם ראויה לשמו חוץ מיראת שמים.

כמו שכתוב,

הן יראת אדוני היא חוכמה.

מי חכם ויבן אלה נבון וידעם.

שאין שום פלא בבקיעת הים מפני עצמות יוסף,

יותר משתחוויה של עבד אל אדוניו.

מה אתה מתפלא, שהעבד משתחווה לאדון שלו?

אז מה אתה מתפלא, שהיה משתחווה לפני עצמות יוסף?

אין פלא בזה.

כתב הרן בדרשותיו על זה שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

בסכר ורעך ושמח בליבו,

זכה אהרן לחושן המשפט על ליבו.

ביאור הדבר,

ראיית העתידות היא שייכת יותר בשטח של הנביא מאשר של הכהן הגדול,

שמשמרתו היא המקדש וקדשיו.

אולם מכיוון ששמח אהרן על זה שזכה משה לנבואה,

יצא לקראתו בשמחה,

זכה גם הוא למתנת הנבואה על ידי החושן.

שבירת המידה העניקה לו ביטול הטבע וביטול ההסתר,

ושהוא יכול לראות באור ברור נבואה על ידי החושן.

אכן, נמורת רוח ודאבון לב,

עינינו טחו מריאות ואוזנינו אטימו משמע,

שאפילו ההנהגה הטבעית שהטביע הקדוש ברוך הוא בעולם,

איך שחטאים תרדף רעה ואיך שתייסרך רעתך ומשובתייך תוכיחוך,

לא מרגישים אפילו מה שהטבע עושה באנשים ונותן להם עונשים מעצם מעשיהם.

ומוותרים האנשים על כתר תורה,

ושעימו יש כתר מלכות

לשלוט בעולמות כולם.

רבי חנניה אומר, רק אה שאומר,

עושו הקדוש ברוך הוא וקדוש ישראל, לפי כוך,

הרבונו עם תורה מסוימת.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.