למי ראויות הברכות? | הרב אמנון יצחק

א' כסלו תשע"ו - ספר בראשית, פרשת תולדות - למי ראויות הברכות?... 

"ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר, הקול קול יעקב והידים ידי עשיו".

כמה שאלות: צריך להבין מפני מה רצה יצחק לברך את עשיו ולא את יעקב, 

ומה היה הפחד אולי זה יעקב, שאמר: "הקול קול יעקב", אז הוא פחד לברך את יעקב, שהרי אם היה יודע שזה יעקב לא היה מברך. 

דבר נוסף, אם הקפיד לא לברך אותו אז למה בסוף אמר גם ברוך יהיה? כשנודע לו בסוף שזה יעקב שקיבל את הברכות אז הוא אמר גם ברוך יהיה, אם קודם לא רצה לברך למה בסוף כן ברך? וצריכיך להבין מה מעיקרא סבר ולבסוף מאי סבר.

ועוד יש להבין: למה היה ליעקב לקחת את הברכות מיצחק, היה יכול להשתדל לקבל אחר כך מעשיו את הברכות כמו את הבכורה, להוציא מעשיו דברים רוחניים כאלה אין בעיה, כמו שהוא מכר את הבכורה יוציא ממנו גם את הברכות.

אבל, אם נתבונן במהות של עשיו, מצינו בתורה כי אחר שאמר: "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה, על כל קרא שמא אדום", קשה להבין, חז"ל אמרו שהוא עבר באותו יום חמש עבירות חמורות, ביניהם נערה מאורסה, כפר בתחיית המתים ועוד, למה התורה בחרה לקרוא לו אדום על שם האדום? {כמו מורי עסקה על העסקה}? הלא יותר צריכים לקרוא לו על שם שאר עבירות שהן יותר חמורות, הרי כשהוא ביקש הלעיטני יש בזה רק חסרון לעצמו, שהוא רדוף אחרי אכילה, אבל ברציחה הרי הוא רצח באותו יום, מונח הפסד גם לחברו, אז זה עבירה יותר קשה, עבירה שאדם עושה בינו לבין עצמו או עבירה שהוא עושה וגם השני סובל, או כמו שרוצח את השני זה יותר חמור, אז למה לא קראו לו על שם הרציחה רוצח? או אנס?, או כופר?, למה קראו לו על שם האדום – אדום?.

בעל כרחנו צריכים להבין: שאם התורה בחרה דוקא את השם הזה, זה החסרון העיקרי שלו, וזו היתה הסיבה הראשונה לכל העבירות שהוא עשה. ואם כן ראוי לנו לברר מה החסרון הזה?. 

זה נראה לכאורה מקרה שולי שהוא בא רעב עייף ויגע, וראה מאכל, ורצה לאכול ועל זה לקרוא את שמו של עשיו, "ויקרא את שמו אדום" זה מבטא את כל מהותו? אלא יש דברים שאנחנו לא מבינים אותם לאשורם ותיכף נראה למה ומה ההבדל בין אלה שמבינים לאלה שלא מבינים, ואז יתבאר השם עסקה, מורי עסקה.

ועוד קשה: איך עלה על דעת יעקב אבינו תיכף אחר ששמע מעשיו הלעיטני נא, לומר לו מכרה כיום את בכורתך לי, מאין ידע שעתה זה העת שהוא יתרצה להמיר בכורתו בעד נזיד עדשים, איך עלה בדעתו של יעקב אבינו להגיד, תן לי את כל חיי הנצח שלך בשביל נזיד עדשים עשרים שקלים, איך עולה על דעתו להגיד בקשה כזאת? ואם שהכיר שיש לו 

רצון חזק לעדשים וטבע האדם ליתן את שלו בעד רצונו, הלא יש לו גם כן רצון להיות בכור, ומאין ידע שיחליף את הרצון של בכורה בעד הרצון של עדשים? כשיש לאדם רצונות והם מתנגשים, אז הוא יעדיף את הרצון החזק על החלש, ויכריע כמו הרצון החזק. איך ידע אבל יעקב שהוא יכריע ברצון שיהיה לו בכורה והרצון לאכול נזיד עדשים, שהוא יעדיף את זה על זה, איך הוא ידע? ואם הוא ידע למה המתין עד היום? למה רק עכשיו בנזיד עדשים הוא ביקש ממנו מכרה, אם אתה יודע שהוא יכול להעדיף בשביל ארוחות, אז למה עד היום לא לקחת ממנו את הבכורה?

ועוד קשה: אחר שהוא מכר את הבכורה, כתוב "ויבז עשיו את הבכורה", שביזה עבודתו של המקום, ביזה עבודת הבכורה שהיא עבודת המקום לעבוד לפני השם. 

אבל קשה, הלא מתחילה שאל מה משפט הבכורה, והוא רצה לברר לדעת מה טיבה של הבכורה, אם זה היה קל בעיניו מי מברר דבר שלא מעניין אותו? הרי שהיה אצלו שיקול הדעת אם למכור אם לאו, ואם היה לו ענין הבכורה משקל במחשבתו, שהרי הוא שקל בכל אופן, ולא היה ערכה ספק אצלו, ז"א היא היתה מוערכת אצלו, מדוע ביזה אחר כך את הבכורה? למה אחרי שהוא אכל הוא ביזה את הבכורה? איך התחלף מקצה אל קצה? קודם הוא שקל אם בכלל לאכול על חשבון הבכורה, בסוף הוא הכריע שכן, אבל למה לבזות?!

עכשיו תשמעו את הסוד הגדול בו יתבאר כל העניינים שאנחנו עוברים באחרונה עם כל מיני ליצנים וכורדים למיניהם:

הבחינה האמיתית אם החושים בריאים אם לאו הוא על ידי ידיעת ההבדל. 

איך אתה בודק אם החושים שלך בריאים? זה אם אתה מרגיש בהבדלים, אם אתה יודע מה ההבדל. לדוגמא, אם כל הצבעים בעיניך שווים, סימן שאתה עיוור, אתה עיוור צבעים. איזה צבע זה? אדום וזה? אדום, וזה? אדום, אתה רואה כחול? לא הכל אדום, עיוור צבעים, אין הבדל, אם אין הבדל החוש לקוי. 

אם הקול של אדם וקול של בהמה שוים אצלך ואתה לא רואה הבדל, או: אתה לא מבדיל בין הקול של ערן בן עזרא ויוסף מסרחי והאדמו"ר הלא מאמין וכל השאר, אם אתה לא מזהה את הקולות, לקולות של בני אדם, אז זה מראה שיש לך ליקוי בחוש השמיעה. ואם כל הקולות שוים אז אתה חרש. 

אם אצלך ריח של בשמים וריח של בורסקי, של עורות, עיבוד עורות שוים, אז אין לך חוש הריח, אתה לקוי בחוש הריח. 

אם אין הבדל אצלך בין מתוק למר, אז אתה לקוי בחוש הטעם, אין לך הבדל, כשאין הבדל סימן שהחושים מוכים, לקויים. 

ואם אין לך הבדל בין יסורים לשלוה: זה מראה שאיבדת את חוש הרגש, אין לך הרגש. אלה חמשת החושים. 

אבל יש עוד חוש, חוש הדעת: גם הוא תלוי בהכרת ההבדל, אם אתה מכיר את ההבדל או לא מכיר את ההבדל.

אמרו חז"ל: אם אין דעת הבדלה מנין, הברכה הראשונה שאנחנו אומרים בתפילת שמונה עשרה אחרי שלש ראשונות, זה "אתה חונן לאדם דעת", אם אין דעת, הבדלה מנין?, "המבדיל בין קודש לחול בין אור לחוש בין ישראל לעמים בין השביעי לששת ימי המעשה", צריך הבדל, זה דעת, אם אין הבדלה אין דעת, זה אומר שאין לך דעת.

ואיזה הבדלים שייכים לחוש הדעת? אם אתה יודע להבחין בין אמת לשקר: אם אתה לא מבחין בין אמת לשקר אין לך דעת, אתה סתום, נכון, שניהם מדברים, שניהם אומרים, שניהם מספרים סיפורים וזה וזה וזה, אבל יש הבדל או אין הבדל, אתה מרגיש את ההבדל? אם אתה לא מרגיש את ההבדל אין לך דעת!. עוד אם אתה מחליף בין אמת לשקר ושקר לאמת השם ירחם, זה כבר דבר יותר גרוע מאין לו דעת, זה יותר גרוע משוטה.

אם אדם לא יודע להבדיל בין טוב לרע, אין לו דעת, אם הוא לא מכיר בין אמת לזיוף, אין לו דעת. אם הוא לא יודע מה ההבדל בין מציאות לאחיזת עיניים, אין לו דעת!. זה מופת חותך שאין לו דעת!. אלא כל שיפוטו הוא רק אחר מראה עיניו. 

כל הפרשיות האחרונות מש"ס והלאה, עד אחרוני האחרונים, כנופית הסוחרים שביניהם נכנס גם האדמו"ר הלא מאמין, אז צריך לדעת שאין לאנשים דעת, כי אם הם לא מבחינים בין אמת לשקר, בין טוב לרע, בין מציאות לזיוף, בין מציאות לאחיזת עיניים, בין אמת לזיוף זה מופת חותך שאין לו דעת.

אנחנו הולכים לחשוף בקרוב מה זה אחיזת עיניים. 

האדמו"ר הלא מאמין, שמאמין לכל סיפור של ילד בן 15 שמאמין ליוחנן בענון שהיה עבריין, מסומם, שאחר כך הפך להיות במשטרה סמוי, סוכן סמוי, מכר את הראש לחברים שלו בשביל להציל את הראש שלו, ונהיה אחר כך קצין וכו', סיפר סיפור שפעם אחת הוא חלם חלום ועלה לרבי שמעון וירד מהזוהר וכו' וכו' וכו', וחזר בחזרה, וסיפר סיפור, ואמר שלא צריך יותר גמרא, אמר לו רשב"י, שלא צריך יותר גמרא, היא כבר לעוסה הבבלי, כך היה פעם, אין יותר בבלי ואין שום דבר, עכשיו זה רק זוהר. 

אז אומר לו האדמו"ר הלא מאמין, שהוא בא במיוחד לשם בשביל שיוכל למכור את הספרי זוהר שלו, אז הוא בא אליו ואומר לו: מה, ומה עם הגמרא, אסור ללמוד גמרא? מחכה שיגיד לו שאסור ללמוד גמרא בשביל שיקנו זוהר, אז הוא אומר לו: אין היא כבר לעוסה, זה היה לגטו, זה מלא בלבול, תלמוד בבלי מלא בלבול שיהיה להם שקלא וטריא בלבולים, להחזיק אותם בגטו, אבל עכשיו כבר לא צריך עכשיו זה רק ירושלמי שו"ע והזוהר וכתבי האר"י והכל והכל והכל. אתם שומעים דבר כזה? אז הוא אומר לו כמה, כמה הוא אמר לך רבי שמעון, אפילו שורה? ללמוד רק שורה? הוא אומר לו פסיק, אז הוא אומר מה זה פסיק, שורה, אומר לו פסיק. 

אדם מסטול שוכב אחרי ניתוח, חולם חלומות, חי בהזיות, מספר סיפורים, אומר לו אפילו אם תלמד פסיק, איך לומדים פסיק? אומרים פסיק? אם אמרת פסיק אז אתה למדת זוהר או שצריך לעשות ככה, כאילו פסיק, להפסיק, מה מה הכוונה? לא אז הוא אומר לו שורה, מזה הוא יוצא במסקנה ומפרסם שהצדיק קדוש המקובל יוחנן בענון אמר בשם רבי שמעון בר יוחאי שאפילו אם לומד שורה, והוא אומר שמי שלא לומד שורה גמרא ביום הוא ערב רב. והוא אומר שראשי ישיבות ורבנים שלא אומרים שצריך ללמוד זוהר, אסור ללמוד אצלם הם ערב רב. וצריך לעזוב את הבית כנסת ובית המדרש. אז כל הישיבות צריכים לעזוב את הישיבות לצאת לרחוב וללמוד כל יום שורה אחת ולא צריך את כל הבבלי שהוא בלול בלבלה וכו', זה אומר המשוגע מהאלמין. 

ולא רק זה הוא אומר, הוא אומר שכל הנשק הכימי איך הגיע לעולם בגלל הרבנים וראשי הישיבות, ושהרבנים וראשי הישיבות אם צה"ל היה יודע היו מאמינים, היו צריכים 

לרדוף אחריהם לא אחרי הפלסטינים, כי בגללם באות כל המלחמות וכל הצרות וכל ההרוגים, בגלל ראשי הישיבות והרבנים שלא ל ומדים שורה זוהר ולא אומרים שצריך ללמוד. 

אז מי שלא יודע להבדיל בין אמת לזיוף, בין מציאות לאחיזת עיניים אין לו דעת.

אנחנו עורכים עכשיו סרט בדברי הכפירה שלו, צריך להוציא את ספריו מכל בית, מין ואפיקורס, הוא וחבריו מסרחי וערן בן עזרא, אפיקורסים!, אחד מגבה את השני, בשביל שימכרו ספרים ודיסקים.

עוד לא ענינו לשני הליצנים הכורדים האלה. הם אומרים שהכל בחינם הם עושים, אוה איזה סרטון הולך לצאת עליהם לראות כמה הכל בחינם.

אבל, צריך לדעת מה אמת מה שקר, מה טוב מה רע, ואם אינו מכיר בין אמת לזיוף ובין מציאות לאחיזת עיניים, זה מופת חותך שאין לו דעת, {אני אמרתי רק על קצה המזלג, זה כהכנה לקראת הסרט. צריך קצת להתאפק}. 

אלא כל שיפוטו הוא רק אחר מראה עיניו, אצל האדם העליון כל החושים תלויים בחוש הדעת, מה שהדעת מכיר זה טוב ומתוק, ומה שהדעת ממאס זה רע ומר. ומדרגת הדעת אין לה שיעור, כל מה שהדעת חריף יותר הוא רואה את המקום לזיופים שיש בכל עניין. 

הליצן ערן בן עזרא אמר שהוא יעשה ממני קציצות, הוא נהיה טבח, שף, והוא מפולפל כמוני, מדרגת הדעת אין לה שיעור, כל מה שהדעת חריף יותר הוא רואה את המקום לזיופים שיש בכל ענין, אז איך הוא לא רואה את הזיוף של עצמו המזויף הזה, אז איזו דעת יש לו, איזה פלפול.

שלחו לי סרטון שלו, של הליצן הזה שנותן דרשה שכולה מלאה קשקושים, כולה בדוטות, מספר על הרב יוסף שני שהוא עולה למעלה ויורד עליות נשמה וזה וכבר הכחיש את זה הרב יוסף שני, דיברתי איתו והשמעתי את ההקלטה, והוא מספר סיפורי בדים שטויות והבלים, פתאום הוא נזכר באמצע ההרצאה שיש נשים בקהל, אז הוא מוריד את המשקפיים, הוא מוריד הוא אומר אוי, יש נשים אז אני מוריד את המשקפיים, אבל זה לא משנה עכשיו אני רואה אתכם אותו דברים גברים ונשים אותו דבר וזה פה ושם והוא ממשיך לדבר בלי משקפיים, רק מה הבעיה, הוא ממשיך להסתכל לכיוון של הנשים. לא הבנתי, אם זה לא משנה ואתה לא רואה כלום למה אתה לא מתסכל לצד של הגברים? למה אתה ממשיך להסתכל לצד של הנשים? לדעתי, בלי משקפיים הוא רואה יותר טוב מקרוב, בשביל זה הוא הוריד את המשקפיים.

ובין התשובות שהוא עונה שמה פה ושם שהוא אומר שאדם לא יכול, מה הוא לא יכול להיות עם אשה, אסור לו להיות עם אשה, מה פירוש, רק אם הוא מתחתן אסור לו להיות עם אשה, ככה הוא אומר שמה בערך. אבל שמעתי שיש הקלטה שמסתובבת שאשה אומרת שהוא הזמין אותה למגדל שלו ברמת גן, והוא רצה לקיים מצות פרו ורבו, כן סתם חד פעמי, חד פעמי, בתור רב, קורא לעצמו רב. הרי הוא חולק על הרב יוסף שני, הוא לוקח ממנו את החומר והוא חולק עליו, אתמול נולד יצא מהטיטול והיום הוא כבר חולק על בן אדם שלמד תורה הרבה שנים. הרב שני אומר אני רב מוסמך אני לא יודע מאיפה הוא יצא, פתאום הוא החליט שהוא רב מוסמך, לא מספיק לו עורך דין, הוא כותב גם רב. איזה עורך דין? שהיה לו עשרים אלף לקוחות, איזה משוגע, עשרים אלף לקוחות, אתה יודע 

בכלל מה אתה מדבר? אם קיבלת כל בן אדם שעה אז ארבע שנים לא היה לך מנוחה רגע, 325 יום ארבע וחצי שנים זה רק ישבת עם אנשים ודיברת איתם שעה בתור לקוחות, בלי לנהל את התיקים, בלי לכתוב כתבי טענות בלי שום דבר, ואם קיבלת חמשת מאות שקל כמה שקלים, כן על זה היית מאה מיליון דולר, לא מיליון דולר, יטמבלולו. 

עשרים אלף לקוחות? על תיק הגירה היה לוקח חמשת אלפים דולר כמו שסיפרת שסידר לו שום דבר והחמשת אלפים דולר נשארו אצלך, אז כמה זה חמשת אלפים דולר כפול עשרים אלף לקוחות, הא, מאה מיליון דולר? 

אבל מה בעיתונים מה הוא פרסם? קופון, מי שיבוא אלי למשרד עורך דין יקבל עשרים וחמש אחוז הנחה, שמעתם בן אדם שמרויח מאה מיליון דולר, נותן 25 מיליון דולר הנחה, מה קרה? שמעתם פעם משרד שהוא בכיר שעושה הרבה כסף הוא נותן הנחות? שמעתם מושג הנחה אצל עורך דין? מה אתה בשוק של ירקות? למה זה עולה ככה שקל עשרים? שמה מוכרים בבסטה בתשעים אגורות, טוב יאלה קח בשקל, מה אתה ירקן!?

דיברנו אחד מהעורך דין שלו במשרד התעלפה מצחוק, עשרים אלף לקוחות, היא צוחקת חחחח. מחרית. הכל יצא בסרטים רבותי, רק עובדים על החומר, זה שאתם רואים יום יומיים שלש שאנחנו צוחקים, כי אנחנו באמצע העבודה, אבל כשתראו את הסרטים אז תבינו מי האיש וכשתשמעו את ההקלטות אז תקיאו.

מכל מקום, אם אין הבחנה בין אמת לשקר, בין טוב לרע, אם לא מכירים בין אמת לזיוף, בין מציאות לאחיזת עיניים, זה מופת חותך שאין לך דעת.

אדם עליון כל החושים תלויים בחוש הדעת, שהדעת מכירה מה זה טוב, או זה מתוק, דעת ממאסת, רעומר, ומדרגת הדעת כמובן אין לה שיעור, כל מה שהדעת חריף יותר הוא רואה את המקום לזיופים שיש לו בכל עניין.

שלחנו בווטסאפ עכשיו להראות למה הוא גזלן, ע' בן ע' שהוא אומר חידושי תורה בלי להביא את המקור, הוא ויוסף מסרחי, שני גזלנים, יוסף מסרחי מי שישמע את הדרשות שלו יראה את כל הדרשות שלי מהעבר, רק בשינויים קלים, ואף פעם הוא לא מזכיר שזה ממני, זה לא שאני אמרתי פסוק בתורה והוא חזר, זה חידושי תורה או ניתוחים שניתחתי או אמירות או ווארטים או דברים שהם שייכים לי, אין לי בעיה שישתמשו בזה, תגיד אבל ממי כי אם לא אתה עובר עבירה. עבירות, לא עבירה. תסתכלו מה שלחתי אז תראו את כל המקורות, אמרתי את זה בקצרה בעל פה לפני כמה ימים.

אז כן בענייני המידות המדומות: יש מידות מדומות, הם מדברים על גאוה, מדברים על ענוה, מדברים על שטויות והבלים, כל אחד וזה, 

כמו קרח שאומר למשה מדוע תתנשאו על קהל השם, ומה אתה עושה? מה אתה עושה כשאתה אומר מדוע תתנשאו? מה אתה מבקש, לא תפקיד? לא מעמד? לא סטטוס? מה אתה מבקש? הם לא שומעים אפילו מה הם מדברים, כי אין דעת, אין דעת!, כורדים, כורדים!, כורדים לפי ההגדרה שלהם לא שלי ההגדרה, הם הגדירו מה זה כורדי, שני הכורדים האלו. אני אשמיע לכם את שני הכורדים האלה שתשמעו מה הם אומרים. אתם יודעים מה? אני אשמיע לכם, למה שתהיו במתח, בסוף לא תקשיבו בכלל מה אני מדבר. תשמעו מה אומרים שני הכורדים. קודם אני רוצה להקדים: שניהם עמי ארצות שלא מבינים בין ימינם לשמאלם, מעולם לא ניתחו סוגיות בגמרא ולא התפלפלו בדברי 

חכמים, אומרים מה שבליבם ועולה בדעתם העיקר להפיץ דיסקים ולמכור ספרים, אז היוסף מסרחי הזה, אומר: שחכמים הוא ניגש להגיד דרשה, חכמים היו אומרים מילי דבדיחותא, כי זה פותח את הלב ואחר כך נותנים מכות בראש, אז הוא מבין שמילי דבדיחותא פירושו מספרים בדיחות, הוא מתחיל לספר בדיחות, ככה הוא מתחיל דרשה, מה זה מילי דבדיחותא? זה דברים המשמחים את הלב, בדח זה שמחה, שמח, בדח, זה לא בדיחה, מילי זה דברי, מילי, דברי שמחה, דברים המשמחים את הלב, ומה אומרת הגמרא, מה זה מילי דבדיחותא? אגדתא, מה זה אגדתא? דברי אגדה כמו המדרשים כמו זה כמו זה, זה נקרא מילי, זה משמח, המדרשים הם שופעים בדברים ברעיוניות בכל מיני דברים שפותחים את הלב, זה לא כמו הלכה נוקשה או כמו פלפול או כזה דבר שאתה צריך להתעמק ואתה, אלא דברים שמרחיבים את הלב!, אז הם מבינים שזה בדיחות מספרים בדיחות, על מה? על כורדים, ככה מתחילים דרשה? ועוד הוא אומר ע' בן ע' יהי רצון שכל הדברים שאני אומר יהיה לכבוד השי"ת ויעשה לו נחת רוח ומספר בדיחה על כורדים. וזה עושה נחת רוח הקב"ה היה עצוב אז הוא רצה להצחיק אותו, הכל יהיה לרצון, תשמעו ליצנים, בבקשה.

נתחיל עם איזה בדיחה ככה ככה אומרים בגמרא אומרים שהרבנים החשובים לפני שהיו מתחילים את הסיפור היו מספרים איזה בדיחה, אז המדענים עכשיו גילו שכל פעם שאדם צוחק זה משחרר לו כל מיני כימיקלים במח, וזה מרגיע אותו ,והו אכבר הרבה יותר מרוכז אחר כך, מעניין, כי הגמרא אומרת מתחילים במילתא דבדיחות, אז תמיד שאתה רוצה לתת איזה הרצאה אתה מתחיל עם איזה בדיחה, אנשים נרגעים, אחר כך אתה נותן להם באבי אביהם.

הרב: אז הוא הביא מסקנה שהמדענים אומרים שאחרי שאתה צוחק ופה ושם, אז אתה משחרר כימיקלים וכל מיני דברים וכו'. ומה אמרו חכמים, שחוק וקלות ראש מרגילים לערווה, לא עדיפים המדענים שהם אומרים בשביל שיוכל לספר איזה בדיחות עכשיו.

טוב, אבל כל הבדיחות שאני מספר זה לא על יהודים, למה אסור לצחוק על יהודים, אבל אתם כבר תבינו לבד.

הרב: כן, לא על יהודים אבל על יהודים.

יש איזה כורדי אחד, כורדי, הוא בא לבית מלון, אז הוא רואה איזה יפני אחד עומד מול האקווריום ועושה לדג, יש איזה דג ועושה לדג ככה והדג עושה ככה קדימה, עושה לדג ככה הדג עומד ככה והדג ימין ושמאל הדג, אז הכורדי אומר ליפני מה אתה עושה? אומר לו הדג יש לו מח כזה קטן, תראה בשניה אני מהפנט אותו, ראית אני מזיז אותו לפי איך שאני רוצה, הכורדי אומר לו אפשר לנסות? אומר לו כן בבקשה, אז היפני הלך חזר אחרי שתי דקות הוא רואה הכורדי עושה ככה. שתי דקות הדג הפנט אותו. אז פעם אחת הכורדי הזה הלך במדבר, הלך הכורדי הזה במדבר, הוא ראה בקבוק, פתח את הבקבוק יצא איזה ג'יני כזה אתם יודעים כמו בהגדות, אז הג'יני הזה יצא אומר לו סוף סוף שחררת אותי מהבקבוק אחרי שנים שאני התבשלתי פה בשמש, אומר לו הג'יני, מה הבקשה שלך, אני אגמול לך, אומר לו הכורדי תשמע, אני רוצה שתבנה לי גשר מכאן עד כורדיסטן, אז אומר לו הכורדי ההוא אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה, אתה יודע אני צריך להזיז בנינים, אני צריך להיכנס בים להזיז אניות, זה לא פשוט מכאן עד כורדיסטאן לעשות גשר, אז הכורדי אומר לו אני חושב שאתה צודק, אוקי אז אתה יודע מה אני אתן לך משהו הרבה יותר קל, מה אומר תעשה את הבן שלי עורך דין, אומר לו ג'יני תגיד אתה רוצה גם מנורות על הגשר?

טוב אתן לכם עוד אחד, אני רואה שאתם נהנים.

הרב: משחרר להם כימיקלים.

שלשה הלכו לשדוד בנק, פרסי מרוקאי וכורדי, הלכו לשדוד בנק, פתאום תוך כדי כך שהם מעמיסים את הכסף בתיקים פתאום המשטרה הגיעה סיינרס ככה בכל השכונה, אז מה המרוקאי צועק מהר מהר אין זמן, לברוח לקפוץ מהחלונות, אז הם קופצים רצים, אז פתאום רואים מהמשטרה מגיעים, לא היה זמן לברוח אז הפרסי נכנס מתחת למכונית, המרוקאי לא היה לו מקום ראה אופנוע נכנס מתחת לאופנוע, הכורדי נתקע ככה ברחוב פתאום הוא ראה חמור, הוא ראה חמור הוא רץ יושב מתחת לחמור. בא השוטר לפרסי, אומר לו מה אתה עושה פה מתחת לאוטו בעשר בלילה? אומר לו הפרסי, אני מתקן יש פה נזילה, אני מתקן את האוטו, אומר לו השוטר איפה הכלים? אין לו כלים, אומר כנס כנס לניידת אתה אחד השודדים, הוא בא למרוקאי, המרוקאי אומר לו תשמע אני מתקן את האופנוע, איפה הכלים? הכניס אותו לניידת, עכשיו הוא בא הוא רואה את הכורדי שוכב מתחת לחמור, הוא אומר לו תגיד, מה אתה עושה עשר בלילה מתחת לחמור, אומר לו עזוב אותי בשקט, הרגע נולדתי.

הרב: זה הקדמה לדברי תורה, בלי זה זה לא, זה מה שעשו התנאים, התנאים סיפרו בדיחות כאלה על כורדים לפני שלימדו.

... טוב, ערב טוב לכולם

הרב: עכשיו אפשר להתחיל, עכשיו תשמעו העתק הדבק של ערן בן עזרא, עוד כורדי.

השיעור הזה יקרא בעזרת השם עקבתא דמשיחא, שהשם ישים לי מילים בפה שרצון השם מה שנגיד היום יהיה לרצונו, וזה שיעור קצר לא כל כך ארוך אז נשתדל לרכז כמה שיותר מידע.

בד"כ אומרים חז"ל, תתחיל עם מילתא דבדיחותא, אז נגיד ככה איזה מילתא דבדיחותא שככה נחייך ולנו, היה איזה

הרב: זה מה שהשם שם לו בפה

כורדי, הבדיחות לא על יהודים זה על גויים כמובן, כורדי גוי מגיע למסעדה יפנית ביפן והוא וראה את היפני עומד בכניסה מול האקווריום שיש להם בכניסה שמשמה מוציאים את הדגים את מה שיש שמה, והוא רואה את איזה יפני עומד עם הראש ככה ועושה עם הראש שלו או ימינה הדג הולך אחריו, שמאלה ככה עושה עם הראש והדג הולך אחריו, אומר לו איך הדג עושה לפי הראש שלך? אומר לו איזה שעה לקח לי עד שהפנטתי אותו עכשיו הוא מהופנט הולך הולך אחרי. והבעיה עכשיו אני רוצה ללכת לשירותים אני מפחד עוד פעם להתחיל שעה להפנט אותו, אז הוא אומר לכורדי אולי תחליף אותי? שהדג לא ישים לב שאנחנו מתחלפים אני אזוז מהר ואתה תמשיך לעמוד מולו ולעשות ככה, עד שאני אחזור אני אחזור אחליף אותו בחזרה, אמר לו הכורדי יאלה מתאים, ההוא הולך לשירותים, חוזר היפני רואה את הכורדי, הדג הפנט את הכורדי.

הרב: הוא צוחק לבד אין אף אחד.

עכשיו אם דיברנו כבר על בדיחה על כורדי ונחייך, היה כורדי אחד הגיע לארה"ב, הוא רוצה להגיע עכשיו שמה הולך לעבודה ובדרך הוא מוצא איזה בקבוקי ליד הפחי אשפה, מוציא את הבקבוק משפשף אותו למה הוא שמע שיכול לצאת מזה איזה ג'יני ומגשים לך 

משאלות, פתאום הוא בהלם יוצא לו באמת ג'יני, אומר תבקש מה שאתה רוצה, איזה משאלה שאתה רוצה, מה שתבקש אני מבטיח לך זה יתגשם, אומר לו מה שאני רוצה? אומר מה שאתה רוצה. אומר לו תראה, אני טסתי לארה"ב לפני עשרים שנה, עד היום לא ביקרתי בכורדיסטאן כי אני מפחד לטוס, ויש עוד בים ואני מפחד לנסוע בים, אז אני מבקש ממך תעשה לי גשר מארה"ב עד כורדיסטן, עד עירק עד שמה תעשה לי גשר, או זה בקשה גדולה, זה לעבור דרך אירופה, להפיל מדינות, להפיל שמה בנינים שלמים, זה בקשה גדולה, תעשה פה מלחמות, הוא אומר לו זה הבקשה שאני מבקש, אומר אולי תבקש משהו אחר, אפילו יותר גרוע אבל זה בעיה, תעשה פה מלחמת עולם השלישית אתה תפתח, הכורדי אומר זה מה שאני רוצה, תחשוב בכל זאת, אתה יודע בכל זאת יפלו שם בנינים, זה להפיל מדינות, הכורדי אתה יודע מה יש לי רעיון, בסדר, יש לי בן יחיד, אני רוצה שתעשה לי אותו עורך דין, אז הג'יני אומר לו תגיד לי אתה רוצה על הגשר גם מנורות? יותר קל לעשות את הגרש להפיל מדינות מאשר לעשות את הבן שלו עורך דין. טוב זה צחקנו כמובן בדיחות על גויים, לא על יהודים. נתחיל בעזרת השם את השיעור.

הרב: זה היה לרצונו של הקב"ה כן ושם לו הקב"ה את המלים בפה, אתם רואים איך השם שומע לו מיד? שני כורדים שמוכרים דיסקים וספרים ומתעתעים בכולם, מי שלא מבחין בין אמת לשקר, בין טוב לרע, לא מכיר בין אמת לזיוף, בין מציאות לאחיזת עיניים אין לך מופת חותך יותר שאין לו דעת. חסר דעת.

אז אמרנו שוב: גם בענייני המידות המדומות בר דעת מביט בהשקפה שכלית, ואינו מתפעל מן המושכל ראשון, כמו שכולם מתפעלים, ילד דיבר בן 15, דרך אגב הילד שקרן, מי שלא יודע הוא היה לוקח סמים, שלש שנים לפני כן הוא כבר היה לובש ציצית והכל, יש תיעוד על זה יוצא סרט בקרוב, והוא הי המשתמש בסמים, והוא מספר שבסמים היה מקבל רעידות, והוא אומר שהוא התחיל את הסמים להפסיק אותם אחרי שהיה המקרה, אבל הוא מספר שלוקח שלשה חדשים להתנקות, אז ז"א הוא היה תחת השפעה של סמים, אז ממילא אדם שלוקח סמים אתה לוקח אותו בתור אחד שירד מן השמים ודיבר עם מישהו והכל, שואלים אותו יש לך מסמכים? הוא אומר לו אין לו מסמכים, אז מה אומרים שיש לו מסמכים? וכל מיני עובדות שיתבהרו בסרטון הקרוב שיצא. הכל שקר, סוחרים שעושים הרצאות, אין להם מה למכור, מביאים ילדים, מספרים סיפור אישי שכולו בדיה וכו', וככה עובדים על אנשים, ככה עובדים על אנשים, ואין לאנשים דעת בשביל להבחין בין זיוף למציאות, בין אמת, הכל חרטה, ממש חרטה, תעשיה שלמה.

אז לכן: בר דעת מביט בהשקפה שכלית ואינו מתפעל מן המושכל הראשון, אלא ממתין עד שנתיישב בדבר ורואה את הטעות. אבל מי שמביט בהשקפה דמיונית הוא כמוץ לפני רוח, אנה שנושב הרוח לשם הוא רודף. טבע האדם רץ אחר רצונו כסוס שוטף במלחמה, מיד שיתעוררו רצונותיו שוב אינו יכול למשול על עצמו, והטבע עושה במהירות את שלו, ועד שבא אליו להעלות על רעיונו מה שגורמים לו מידותיו כבר גמר את מעשהו. 

ככה פועלים אנשים לפי אינסטינקטים חייתיים, מה ראית, מה ראית, מה ראית? מה ראית? הלא, תשקול, מה המניעים, מה עומד מאחורי, איך זה פתאום, הבורא עולם בחר ילד בן 15 מסומם דוקא שהוא יביא את הבשורה שלה גאולה ואת מה שיהיה? הבורא יתברך לקח את יוחנן וענון עבריין לשעבר ותופס סוחרי סמים שהוא בעצמו היה כמותם 

ונתן לו לעלות לרשב"י, וברגע אחד הוא למד את כל הזוהר ויודע אותו בעל פה, הוא אומר אני ירדתי מעולם האמת ופתאום נתנו לי שמה שני דברים לבלוע והתנפחתי והתנפחתי והתנפחתי והתנפחתי, למה? כל הזוהר התמלא בי, שמעתם? כשלומדים זוהר מתנפחים, אם אתה לא מתמלא אז אתה לא לומד זוהר, איך הסימן שנדע שאתה לומד זוהר? אם אתה נפוח, אם אתה לא מתנפח, אתה לא לומד, אתה לומד גמרא בבלית, אז לכן הוא התנפח והכל, אז הוא מספר לאדמו"ר הלא מאמין, תגיד, אז אומר לו, אז אני למדתי את הכל ופתאום אני יודע את הכל, לא ידעתי כלום, הוא רק שכח שהוא אמר שהוא למד זוהר ערב לפני, אבל לא משנה בסוף הוא אומר לו כן, והוא דוחף לו, וגם כתבי הארי, אומר לו כן גם כתבי הארי, גם מדרש זוטא, אומר לו כן גם מדרש זוטא, גם ספרא דצניעותא, אומר לו גם ספרא, והכל אתה יודע בעל פה, ככה אומר לו, אז אומר כן, הכל אני יודע בעל פה.

האדם הזה היה אצל הרב ניסים פרץ מנוחתו עדן, ושמה היה יושב ולומד וכותב את החידושי תורה של הרב מוציא אותם בדפים. שאלתי שלשה מהבנים שלו עליו, היה אדם בעל הבית פשוט, אמנם עם זקן גדול, אבל בשנה האחרונה הוא חזר בתשובה מתשובה הוא חזר בשאלה, הוריד את הזקן הוריד את השערות הוריד את הכל, לא כמו שרוצים להגיד כאילו נשר לו, לא נשר לו שום דבר, והבן אדם הזה השתבש, ובשעה שהוא משובש, בלי כיפה, בלי כיפה, הוא אומר דברי תורה, והאדמו"ר הלא מאמין לא אומר לו שים כיפה, לא אומרים דברי תורה בלי כיפה, אתה מקובל אלוקי, שכחת שאתה מציין שהוא מקובל אלוקי? אבל אחרי ניתוח שעבר שעתיים וחצי קודם מבקש סיגריה, סיגריה, אז הוא עוזר לו האדמו"ר מהאלמין כאילו הוא מגיש לו את ספר הזוהר, כיפה הוא לא אומר לו לשים אבל סיגריה הוא דואג לו הוא מוציא לו מדליק לו. העיקר שיגיד שבסוף צריך להגיד שורה כדי שיוכל להפיץ את הזוהר שלו, לא יאומן כי יסופר, והבן אדם יושב כאילו הוא יודע את הזוהר בעל פה, שאלתי אותם תגיד לי הוא היה יודע את הזוהר בעל פה, איזה שטויות, מה פתאום יודע את הזוהר בעל פה, אדם פשוט, היה נותן שיעורים, שאלתי כמה היו בשיעור? אומר חמישה שבעה אנשים, והיה מדבר בערוץ אלפיים איפה שכל המדומיינים מגיעים לשמה, שמה כל המדומיינים כל אנשי הדיבוק, אלה שהמציאו את הדיבוק, בשביל להפיץ קלטות, מכל מקום כל זה בשביל כסף בסוף, להפיץ את הזוהר הקדוש. בשביל מה? ללמוד שורה, זהו, לא צריך בבלי, לא צריך בבלי, מי שלומד בבלי ולא לומד זוהר - לצאת מהישיבות. איייי.

מאכל העדשים שראה עשיו צריך לעורר את האדם לאבלות, כי זה גלגל חוזר בעולם, אבל מה הוא ראה? הוא לא ראה את האבלות, הוא ראה רק את אדום האדום, במקום שהוא יתעורר מהמאכל של אבלים להתבונן באבלות, שום דבר, מה הוא מסתכל? על האדום האדום הזה, והפך לו המאכל לסם המוות, כי עדשים דומות גלגל, לומר לך שאבלות זה גלגל חוזר בעולם. זה יקח הבר דעת מפני שמתבונן בכל דבר, אדם עם שכל מתבונן בכל דבר, למה הוא אוכל עכשיו את האוכל הזה, זה לא אוכל שגרתי, זה אוכל שאוכלים בתי אבלים, אז אדם בר דעת מתבונן במאכל ומסיק מסקנה למה אוכלים וזה מזכיר את האבל, העולם גלגל, זה יכול לבוא עליו ואז ממילא הוא מתעורר, זה מה שאמור המאכל לעשות לבר דעת!. אבל עשיו רואה רק את הבשר הראשון: הוא רואה רק את העסקה, הוא רואה רק את 

האדום האדום הזה. מיד נפל בהתעוררות התאוה עד שלא ידע מה שם, כבר אחז אותו בולמוס בלי שום שאלה פער את פיו כמו גמל ואמר הלעיטני, תשפוך מהסיר ישר לתוך הגרון!, הלעיטני כמו גמל. גבר עליו הטבע מיד בברק הראשון, ועל זה נקרא שמו אדום, למה אדום? "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה", אדום אחד לא מספיק, השתוקקות בעל תאוה האדום, אם אתה אומר פעמיים אותו דבר אז אתה כבר נקרא על שם זה, ואם אתה נקרא שבע פעמים עסקה אז אתה נקרא מורי עסקה, על כן קרא שמו מורי עסקה. אז למה אתה נעלב? למה אתה צריך להיעלב, זה אתה זה המהות שלך כמו עשיו, ככה לומדים מן התורה. 

כי ההוראה של אדום ואדום זה על אדם שלא יכול להבדיל, כיון שהוא מתפעל מן הברק הראשון, וזה הסיבה של כל חטא, זה הסיבה של כל חטא. הנה הדוגמא של מורי עסקה, הבטיחו לו כסף, אבל הבטיחו לו כמה פעמים לפני כן ולא קיימו, הוא אמר בעצמו, אבל הפעם הוא אמר הבטיחו באמת, בעדני הבטיח, ועוד תימני ג'ינג'י אחד הבטיח, צור, אז הוא אומר לא הפעם הבטיחו אנשים מכובדים וזה והם באו והבטיחו גם וזה וזה וזה, אז לכן הוא מתפעל ומתפאר, עסקה עסקה עסקה, אבל מכרת את כל התורה שלך, מכרת את כל האמונה שלך, מכרת את כל הידיעות שלך שאמרת שאין להאמין בהם, הם אנשי שקר, את כל התיזה שלך על ש"ס השנואים שיצאו נגדך ודיברו נגדך וביזו אותך הכל מכרת בשביל כסף? בשביל נזיד עדשים? בשביל זה?.

אז מה כתוב אחרי זה: כשמתפעלים אחרי הברק הראשון זה סיבת כל חטא. ברגע שקראתי לו מורי עסקה מיד הוא כתב ראוי לנידוי וזה דרימה וכו' וכו', הנה סיבת כל חטא, וכפר בתורה כולה ונהיה אפיקורס ויצא לתרבות רעה. מי גרם לו? עסקה. אדום אדום הזה. קיבלת? עברו שלשה חדשים כבר, ארבע פעמים, איפה השטח שהונית את כל הבוחרים והטרחת אותם לבחור במפלגת השקר, בדורעי שאמרת עליו איש אשכולות בעל מעשים, איפה זה כל זה? הגנב שהרב עובדיה העיד עליו גנב ושקר ורשע והכל, הוא שהיה לידו, ואתה במרחקים צופה כי אתה רואה את הזהובים, איפה כל מאמרי חז"ל שאמרו מה הגנאי שבכסף, ואיך הוא מעביר אדם על דעתו, והתורה שאמרה השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים, מה כתוב? השוחד יעוור עיני חכמים, אפיל ואם היית חכם זה מעוור אותך ומיד אתה תסלף דברים של צדיקים ומצודקים גם, מיד יצאת נגד מי? נגד מי ששבחת אותו וקראת לו פנחס איזה מילים ואיזה דברים ואפילו גלגול של אמנון בן דוד, הכל בשביל כסף שלא ראית, שחלמת בדמיון, אתה מהחבר'ה של האדמו"ר הלא מאמין, מאלה שמאמינים לילדים קטנים שבאים מספרים סיפורים וחלומות, 

אין לך חלום יותר גרוע מחלום שדורעי הבטיח משהו, זה החלום הכי גרוע, זה חלום בהקיץ.

אמרתי לכם שכל השקופים יהיו שקופים הוא לא יראה אותם, עד היום אחד מהם לא נושע בכלום, אבל לערבים כבר נתן שלש פעמים של מנות גדושות של מאות מיליונים.

נמצא: מי גרם לו שיתקבצו כל כוחותיו, רק לנקודת דמיונו וישכח כל הצדדים, מי גרם לו לעשיו? שיתקבצו כל הכוחות שלו רק לנקודה אחת של הדמיון של האדם האדום הזה וישכח את כל הצדדים האחרים, הברק הראשון, לכך קראו לו אדום, על שם האדום האדום, שזאת הסיבה הראשונה לכל הרעות שאדם נמשך לברק החיצוני הראשון. 

לכן מצא יעקב אבינו את העת להציע לפניו את מכירת הבכורה, כי הוא ראה שהוא ממוגנט, ממוגנט, עכשיו הוא רוצה את האדום האדום, עכשיו הוא ימכור הכל בשביל הברק החיצוני. כי בעת שההתפעלות גמרה עליו ממראה דמיונו אז כל ברק לא שווה כלום.

ויפרוץ בשל הדברים אשר המה סתירות להרגשה זו, אין לו בעיה ללכת נגד, בגלל הרגשה זו, כיון שראה שמשפט הבכורה הוא להינזר מן היין. אז פתאום, בגלל שהוא בעל תאוה והוא רוצה עכשיו לאכול, אז עכשיו יש משקל, אתה רוצה לאכול? אין בעיה, תמכור לי את הבכורה, אתה מוכר - אני נותן לך לאכול, אתה לא מוכר - לא נותן, אז עכשיו הוא צריך להחליט, איך הוא מחליט? הוא אומר מה השבח? השבח זה העדשים, למה כי זה התאוה שלו, ובכורה אבל זה דבר נצחי, זה לא נגמר, פה אתה אחרי כמה דקות תעשה גרפס והלך הכל, נשארת נקי מכל, אז עכשיו אתה איך אתה מוכר את הבכורה שזה דבר נצחי, מעלה גדולה, איך אתה מוכר? אומר לא, מי שצריך להיות בכור צריך להינזר מיין, אז אני אפסיד עוד, אז הוא החליט למכור את הבכורה. שמעתם? 

מה אמנון יצחק יתן לי? הוא יתן לי שטח? הוא יתן לי בית כנסת? הוא אפילו חלום כזה לא אומר לי, פה לפחות יש בעלי חלומות אומרים לי חלום, ואני גם חלמני אז למה לא להתחבר איתם לפחות אולי, אולי!. אבל בריא ושמא בריא עדיף, לא? מי יעזור לך להתרומם שיכירו בך קצת כל התימנים עזבו אותך כל הרבנים אף אחד לא מתייחס אליך, אז היה יהודי אחד שכן התייחס אליך, זה היה בריא, לקחת את השמא שזה לא שמא, זה בריא שלא יתנו לך גם, אבל אתה החלטת שזה שמא, אז הלכת על השמא. זה חכם? זה פוסק הדור של גלות תימן, השם ירחם.

וכיון שראה את משפט הבכורה שצריך להינזר מן היין, ראה שלא יכול לעמוד על דרך זו אמר למה לי בכורה, "למה זה לי בכורה", כי הנפש אשר רואה את התמורה עודפת אז מתנדבת במה שיש לה. מוכן לוותר, העיקר מה שעודף אצלו, מה שעדיף זה הוא יקח ואת השאר הוא מוכן לוותר.

זה לא בגלל שעשיו היה ריק מכל והוא לא היה מאמין בהשם, לכן מכר בכורה, כי הרי אמרו חז"ל ששאל מה טיבה של עבודה זו, הרי שהיה מאמין בהשם, ואילו לא היתה הבכורה מחייבת להינזר מן היין לא היה מוכר, עיקר החיסרון שמצא בבכורה שהיא אוסרת את היין.

יוצא לנו מזה: שיכול האדם להיות מאמין בהשם ובכל התורה כולה, כמו אלה שאני מזכיר שהם חושבים שהם מאמינים בתורה כולה, רק אם ילך אחר דמיונו אז ימצא חסרונות בכל התורה במה שגדרה את האדם עם המצוות, ואם כן לא יכול האדם בהיותו במצב השלוה מה יהיה איתו בעת הניסיון!, כי גם עשיו! אילו לא היה דמיונו גובר עליו היה מייקר את הבכורה, ובכל זאת מכר אותה כאשר ראה את האדום.

תקשיבו טוב: אם אתם חושבים שאני מערבב חשבונות אישיים עם הדברי תורה, אז אתם חסרי דעת, כי התורה מלמדת אותנו שנתבונן על עצמנו, זה כל ספרי המוסר מפרקים את האדם לחלקים קטנים ומבררים לו מהם מידותיו ואיפה הוא לוקה, זה דברי מוסר עכשיו, אבל אם אנחנו נלמד את המוסר וירטואלי על פעם מה זה נוגע אלינו? כל התורה 

שצריכים לשנות אותה ולחזור עליה וללמוד אותה ואת הלכותיה וכו' וכו', ואת כל הסיפורים והמדרשים והמעשים והאגדתות והכל, זה בשביל שאנחנו נשתנה ונלמד לא לעשות את הטעויות שעשו הראשונים, איפה הם כשלו - לא נכשל, איפה הם הצליחו - נעתיק אותם. 

אז לכן אני מביא השוואות מהחיים שנוגעות לכל מאמר, ולהראות שהתורה היא היא ששופטת אותם לפי מעשיהם. זה לא היה עם עשיו!, כל אלה עשיו, בדיוק אותו דבר. כל אלה עפרונים, רק כסף!, כל אלה בלעמים!, כתוב שזה מתלמידיו של בלעם, לבלעם יש תלמידים עד היום, כל הזמן יש לו תלמידים, יש גם לאברהם בודדים, אבל איך יזהו מי התלמידים ומי לא? לפי מה שכתוב בתורה, היא מגדירה מי מה מו.

אז לכן כתוב פה: מזה יכול להיות האדם מאמין, בכל התורה ובהשם כולם, ורק אם ילך אחר דמיונו ימצא חסרונות בכל התורה, אבל אתה מאמין בכל התורה, אתה מאמין בהשם, איך אתה מוצא חסרונות בכל התורה? במה שגדרה את האדם עם המצוות, המצוה אומרת גדר, אתה לא זז מפה, אסור לשמוע מוזיקה פסולה!, מסרחי מתיר, אסור לרקוד מעורב!, מסרחי מתיר, אסור מאכלות אסורות!, מסרחי מתיר, אסור להשחית את הזקן!, מסרחי מתיר, צריך לעלות לארץ!, מסרחי אוסר, זה מגדיר אותו, זה גודר אותו, אז הוא ממציא, "זה גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה, וחכמי ישראל לא חכמים שגוזרים גזרות, צריכים להתייעץ איתו, תרימו טלפון תשאלו אני אענה לכם, נקווה שלא יהיה עסוק, אבל אני אענה לכם, אני אחזור, אני אחזיר לכם צלצול, למה לא שואלים אותי"? מפגר. כופר. אפיקורס. לא יאומן כי יסופר, יצא כבר חלק ג' עליו עכשיו, יבבי.

אז כתוב יכול אדם להיות מאמין בהשם ובכל התורה כולה רק אם ילך אחר דמיונו אז ימצא חסרונות בכל התורה ובמה שגדרה את האדם עם המצוות. 

ואם כן לא יכול אדם לדעת בהיותו בעת שלוה מה יהיה איתו בעת הניסיון. כל זמן שבן אדם פתח את פיו היה שלוה, לא יודעים, אבל אני התפללתי בראש השנה שהקב"ה יוציא מבלעם מפיהם את בלעם, כל מה שהם בלעו, כל האמונות הטפלות שיש להם, שיוציא החוצה, שיגלו לנו, שיחשפו את מעשיהם, את ליבם, את ליבם, שנראה מה ליבם, וברוך השם כל יום יומיים יש לנו עוד חידוש שמישהו פתח את פיו ופער אותו. כמו שאמר שריקי, רב מגע, אמר שהברית שכרת הקב"ה עם אברהם לתת לו את הארץ היתה ברית פוליטית, לא ברית דתית, שמעתם? הקב"ה פוליטיקאי, נתן לו ברית פוליטית, איך הוא יודע מהפסוקים, איזה פסוקים? איך שהוא מבין אותם, מופיע באתר שופר נקודה טי וי דבריו. 

אז במצב שלוה אתה לא יכול לדעת מה הבן אדם אבל בשעת הנסיון שמגיע - שמה זה נפלט. ואני דג אותם עם חכה, זורק להם פתיון והופ! הם משחררים בדיוק מי הם, עוד פתיון הופ! מוציאים עוד יותר, וככה אתה מגלה איזה דג זה טמא או טהור.

גם עשיו, אם לא היה דמיון גובר עליו היה מייקר את הבכורה, בכל זאת מכר אותה כשראה את האדון.

אדם חושב שהוא יכול לבחור כל מה שהתורה דורשת ממנו, אבל באמת כל יכולת הבחירה של האדם זה כל עוד שהרצון מרשה לו, יש אנשים שהם כבולים ביד רצונותיו, ז"א המידות הרעות שלהם הם שולטות בהם, אז כל זמן שהרצון מרשה לו יכול לבחור מה שהתורה רוצה, אבל אם הרצון מגביל אותו והמידות נוטות למרות הבורא הוא לא זז, לא זזה מפה מה אני יעשה לא יכול לא יכול, לא יכול. 

 מי היה פה עכשיו אתם שמעתם, בן אדם שבא מוינא מספר סיפור שיש לו בעיות, בשבת מרויחים שמה שפותחים את החנות חמשת אלפים יורו, וכל שבת אז זה עשרים אלף יורו, הוא נכנס לחובות מתדרדר במצבו בגלל שהוא הפסיק, חזר בשובה הפסיק לזה, ככה הוא אומר, ואז הוא בא אלי לבקש עצה, לא עשה מה שאמרתי לו, לא משנה, 

אז הלכו לאיזה רב שמה אומר תלמיד חכם, והתלמיד חכם שמה אומר שלום בית אשתו וזה הוא אומר שלום בית היא רוצה שאני אפתח בשבת, אני לא רוצה לפתוח בשבת, אז החכם אומר לו, הוא אומר חכם חכם, אומר לו תן לי את המפתחות בבקשה, אומר לו לא, אני לא רוצה, תן לי את המפתחות אני אחראי, לקח את המפתחות נתן לאשה, אמר תעשי מה שאת רוצה, מה תעשי? הוא יודע היא תפתח בשבת, אמר כל העוונות עלי, העיקר שלום בית, שלום בית קודם לשבת, שמעתם דבר כזה? ונתן לה את המפתחות והיא מחללת שבת עכשיו, והמצב השתנה? הוא אומר לא השתנה שום דבר לא נפתח שום פתח ושום דבר, אפילו יצר הרע לא עזר לו. נו, זה רבנים היום, הבנתם? מעביר את המפתח - עלי. לא יאומן כי יסופר.איייייי .

אדם חושב שהוא יכול לבחור כל מה שהתורה דורשת ממנו, אבל באמת הוא יכול לבחור רק מתי שהרצון מרשה לו, אבל אם הוא יגבל אותו הרצון והמידות נוטות למרות הבורא לא יוכל לזוז ממקומו. לכן על אדם להשתדל לדחוק את עצמו לשבור את ההרגלים, אם לא יעבוד על המידות ועל הרצונות לא יעלה מעלה מעלה אלא ירד מטה מטה, חייב להרגיל את עצמו לעמוד בניסיונות. 

ואם לא ילמד מוסר על זה אינו בטוח שלא ימכור גם הוא בכורתו בעד נזיד עדשים, כל העולם הזה תקבל אותו כולו כולו בעד נזיד עדשים, זה בעד מה שמגיע לך לחיי עוה"ב בהיותך יהודי שומר תורה ומצוות.

"כי השוחד יעוור עיני חכמים", אחר כך יעשה לו את זה כהיתר עד שיאמר בפירוש "למה זה לי בכורה ויבז עשיו את הבכורה", ככה הוא יגיע, בהתחלה הוא שוקל מה יותר חשוב העדשים או הבכורה, מה זה בכורה, אה בכורה, לא שותים יין? לא עזוב אותי, אתה מונע ממני הנאה? לא, מה אסור לאכול בשר עופות? אה, עזוב אותי כל התורה שלכם אתם קיצונים, אתם ככה ככה ככה, ישתבח הבורא אני אומר לכם מגיעים לאיטליז באור יהודה תמונות שאתם לא מאמינים, הורים חילונים עם ילדים בעלי תשובה שהילדים מכריחים את ההורים לקנות להם רק בשר של "קהילות פז", ואתה רואה חילונים אומרים אין, מה שהוא אומר לנו אנחנו עושים, אנחנו לא יכולים עליו, מה שהוא אומר אנחנו עושים, הוא אומר זה זה הוא לא אוכל בבית לא שום דבר, כמה משפחות כאלה הגיעו, לא יאומן כי יסופר, אתה לא מאמין איזה אנשים מגיעים, שקיבלו על עצמם לא לאכול, וברוך השם סוף סוף יש עופות, יש בשר, מתחיל הדבר לנוע. אבל אחד הגיע לשם מטבריה אומר תשעה חדשים אני לא אוכל כלום, מאז שהתחלת לדבר לא אכלתי כלום, לא ראית בשר ועופות, שום דבר, איזה ניסיונות אנשים עומדים. אלה כובשים את היצר, אלה יעקב, לא עשיו, השאר זה עשיו, הלעיטני, מה אכפת לי, הרב אמר מותר ההוא אוכל כולם אוכלים תן לאכול, עשיו אנחנו, אדום, "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה". אבל יעקב אבינו כאשר היה לו חוש הדעת חזק ולא היה להוט אחרי מראה עיניו, הוא 

הבחין בין אמת לשקר, בין טוב לרע, לכן מיהר נתן לו עדשים ולקח את הבכורה. זה ההבדל בין יעקב לעשיו, ההבדל הזה נשאר גם לדורות, שזה היה מבט! שמביט בו עשיו רק על הברק החיצוני ויעקב היה יותר מתון, היה מביט על הברק הפנימי. הפנימי.

נו אז אחרי כל מה שלמדנו, תגדל התמיהה, למה רצה יצחק לתת ברכות לעשיו שהיה שקוע כל כך בהבלים, ולעומת זאת יעקב שהיה כל כך רחוק מן הדמיון ומחובר למציאות, הלא השכל מחייב שכל הברכות צריכות להיות ליעקב, ולמה רצה יצחק לברך ההיפך? ולא עוד, אלא מלבד שלא רצה ליתן ליעקב עוד היה מפחד שמא זה יעקב, לכן הוא אומר לו הופה, יש פה משהו מוזר, "הקול קול יעקב והידים ידי עשיו", שמא אני טועה ומטעים אותי, מה הולך פה? ז"א הוא לא מוכן לברך אותו. 

אז מה בכך אם הוא יברך את יעקב? מה יש, מה צדיק צריך להפסיד? אם הוא צדיק צריך להפסיד ברכות, רק רשע צריך להפסיד ברכות? מה קורה פה, מה השיקול של יצחק?

אבל אם נתבונן בדרך התורה נמצא בה שתי דרכים: 

האחת היא להיות איש מדיני, והאחת היא להיות איש פרוש. 

להיות איש מדיני: שעם קיום התורה יכול להתעסק במשא ומתן, אבל המובן בזה הוא, שלא צריך להיות סוחר או חנווני כאילו להיות איש מדיני, בשביל להיות איש מדיני תתעסק גם בעולם בעניני מו"מ הכוונה תהיה סוחר או מדיני, לא, כי זה נקרא סוחר, זה נקרא חנווני, זה לא נקרא איש מדיני. איש מדיני הכוונה זה להישאר איש, מלשון חשיבות, איש תורני, עם היותך עסוק גם במדיניות, בעניינים שהם גם כן לפעמים גשמיים חברתיים וכו'. כמו שכתוב על יעקב: "אומר יעקב עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי", מה הוא אמר? אני אמנם איש מדיני, אבל אני נשארתי איש, התעסקתי בעניני מרעה, צאן, כל הדברים האלה עסקתי בעניינים מדיניים, אבל נשארתי איש, עם לבן גרתי אבל תרי"ג מצוות שמרתי, האיש לא נפגע מאומה, שלם בכל השלמות, רגל במרכבה, ז"א אתה יכול להיות גם בעניינים מדיניים, לא מדיניים פוליטיקה, כן מדיניים, אבל אתה צריך להישאר איש, זה נקרא איש מדיני, לא איש סוחר חנווני אלא איש מדיני. ולא הקל מתרי"ג מצוות אפילו כחוט השערה, בלי פשרה בלי קולא בלי שום עבירה לשמא, זה נקרא איש מדיני אשר בכל מקום הוא אותו האיש, בלי שום שינוי בלי גריעותא, תשים אותו פה הוא אותו דבר, תשים אותו שם אותו דבר, תשים אותו בחברה כזאת הוא לא ישתנה, זה איש שנשאר איש מדיני, זה התואר שלו. איש מדיני.

 הדרך השניה בקיום התורה: זה כמו שאמר הגאון רבי ישראל סלאנטר זכר צדיק לברכה: בדרך התורה צריך להיות אדם איש מדיני אלא שבעל כורחו: היינו: מי שרוצה לחיות חיי שלמות: עלינו להיות פרושים, כלומר: באמת על פי התורה: התורה לא מרחיקה את החומר לגמרי מן האדם, כל מה שצריך האדם לצורך חיותו וקיומו, התורה מתירה מאפשרת וכו', "וכל מעשיך יהיו לשם שמים", אין שום בעיה, אבל בגלל שאנחנו לא יכולים לחיות חיי השלמות ולא להישאר איש מדיני, כי האנשים נוטים אחרי טבעם אחרי מידותם!, אז לכן אומר רבי ישראל מסלאנט: "לכן מי שרוצה לחיות חיי שלמות עליו להיות פרוש. "כי בעת מצבו של האדם שפל מאוד יצרו חזק ושכלו חלש, לא יכול לומר: "אני יכניס עצמו בניסיונות וילחם מלחמת תנופה ובזה הדרך אחיה חיי שלמות אמיתי כי הרבה עשו ולא עלתה בידם". אם אתה לא בר הכי לא יכול, בשביל להיות איש מדיני צריך להיות אדם ממש מיוחד שבמיוחדים, 

ולא כל אחד יכול להגיד: אני יצא לעבוד ואני יישאר אותו דבר מי יכול להשפיע עלי מי רואה אותם בכלל, הנה אני מוריד את המשקפיים וממשיך להסתכל על הנשים אין בעיה! אין בעיה! חסין, 

- שוטה! שקרן רמאי וזייפן, אייי, רב שמזמין בחורות אליו הביתה, עושה מעשים שלו ייעשו ומדבר על צניעות ועל קדושה ועל הכל, נוכל, סוטה רמאי, שקרן וזייפן. 

אז לכן צריך לפרוש! אם לא יוכל להשיג את שאמרנו.

ואם אני כבר מדבר איתכם אז אני אראה לכם מה כתב לי השוטה הזה: ערן בן עזרא, תשמעו מאחר והוא פרסם שהוא קרה לי קריאת שלום ואני לא עונה לו, ושהוא נתן את מספר הטלפון שלי לכל אחד וצלצלו אליו ותגידו לו שאני רוצה להתפייס, ובעת ובעונה אחת הוא מדבר כנגדי ומעלה פוסטים ועושה כך: יום אחד מוריד ויומיים שם אהבל כזה לא יציב, אבל תשמעו מי שיקרא את זה עלול להשתכנע, תשמעו מה הוא כותב לי: 

"דיברתי עם אחד מאנשיך וחשבתי על דבריו למרות כל הסיכסוך כאן בינינו ובין שאר הרבנים לביניכם, והחלטתי: מאחר ומכיר אני פחיתות ערכי וכל מטרתי היתה לעזור לעם ישראל ולזכות את הרבים ולקרב רחוקים לשם שמים שלי ובלי אינטרס" 

הרב: יהי רצון, 

"ובטח לא להיכנס למלחמות למי שהיה גדול מזכה הרבים ונתפס ככזה עדיין בעיני קהלים גדולים, ודמות שהערצתי ומקווה שיחזור ללגיטימיות בעיני כולם, החלטתי שאם אשפיל את כבודי שכן בטוח שחטאי גרמו שהכל מאת השם לעורר אותנו לתשובה, גם כך אני לא מחזיק מעצמי בגרוש", 

הרב: בטח שלא בגרוש רק במיליונים, 

"ורואה את עצמי כתולעת ולא איש בזוי אדם וחרפת עם", 

הרב: ממש דוד המלך, 

"ולכן לגמור הסכסוך בינינו בצורה שתחליטו, ואני ברשותך ושלא ברשותך אפעל" 

הרב: הוא כותב ביוד ולא באלף, 

"לסיים הסכסוך שלכם עם כולם, אם נצליח בעזרת השם ואני מאמין שזה אפשרי הסכסוך שהחילול השם והציבור תופס זאת בצורה רעה, ורבים מתרחקים מהדת בשל כך, ואתרי אתאיסטים חוגגים, כולנו בני אדם ויכולים לטעות, אבל לתפוש אחד ממזכי הרבים בטעותו בין אותך בין אחרים ולנגחו כאילו באפיקורוס שונא התורה - זה לא שייך, לכן החלטתי שכבודו יסדר לי דרך תשובה שחושב שאני צריך לעשות ואני מראש בלי נדר ובלי נדר מקבלה ואבוא לשיעור של כבודו ואתנצל ברבים ונסיים הסכסוך, ונפנה לכל הרבנים שיקבלו זה גם הם, ויקחו מעתה לא לדבר עליכם רעה", 

הרב: סוף סוף הוא נזכר שהם התחילו, 

"ונראה לי בלי נדר שאקח הפסקה מזיכוי הרבים מי אני ומה חיי שאכניס ראשי בן אריות, אה! אני כותב לעיניך בלבד!". 

הרב: אבל הלכת לפרסם את זה אחר כך בשיעורים, ונתת את הנייד שלי שיצלצלו אלי שאתה רוצה להתפייס אז מודיע לכולם מה כתבת לי שיראו איך אתה חוזר בך כל יום אחר כך, 

"ומבקש מכבודו להתעלות על החילוקי דעות ולסדר דרך תשובה שתניח את דעתו, מקווה שכבודו יקבל הצעתי או שיציע לי הצעתו, ויקדש שמו יתברך ברבים, מתחייב אני בלי קשר לא להשתמש בהתכתבות זאת בינינו", 

הרב: לא עמדת בהתחייבות ופרסמת את זה וגם את הטלפון שלי, שזו עברה אתית בתור עורך דין, לאזרח אסור לעשות למסור טלפון שלו ברבים להטריד אותו ולצלצל אליו בכל מיני טענות, אני אפרסם עכשיו טלפון של פלוני אלמוני ותגידו לו שאני אוהב אותו! אני לא אומר שאני מטריד אותו אני אוהב אותו! ביקשתי רק שידעו שאני אוהב אותך, רק תודיעו לו שאני רוצה להתפייס, והוא כותב: 

"וזכרתי לך חסד נעורייך והכרת הטוב מחייבת", צדקתם ואני טעיתי!". 

הרב: מרגש לא? ואני לא רואה דמעות חברה'. אז הוא רואה שאני לא עונה לו מ-5.08 ד' 

אז ב-8.01 ד' עוד פעם: "מודה ועוזב ירוחם, ויודע אני שייצר הרצון לנקום חזק, אבל בכדי באה התורה: "בלא תקום ולא תטור, לא תשנא את אחיך בלבבך, מה הוא רחום אף אתה היה רחום, מה הוא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא עכשיו מקבל בתשובה אף אתה קבל החוטא לך שמתנצל ושב ובמיוחד עלינו לדעת שכולנו מקל ביד השם אחד כנגד השני, בטוחני שאם יש רצון לעשות רצון השם ולהיות אוהבים אחד לשני במיוחד מי שעשה לכבודו יתברך יותר מהממוצע פשיטא שרצון השם שנאהב שלום ונרדוף שלום, וכבודו יגיד לי מה רצונו שאעשה שיניח דעתו, מבלי נדר אעשהו, מחלוקת ושנאת חינם וחילול השם יוסרו, וקידוש שם שמים ברבים יושג, בכל לפנים משורת הדין להיות חכם ולא צודק, "שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, אודה לתשובתכם? (סימן שאלה)" 

זה -זה ערן בן עזרא הפכפך נחש עקלתון, לא עונים לו פה הוא הולך ועושה שיעור 

ואומר: "הוא מאשים אותי הוא אומר עלי הוא טועה ומטעה, אם הוא שיקר בדבר אחד אז הכל שקר אז לא להתייחס אליו יותר", 

הרב: לא עברו כמה דקות, הלו! אולי לא קראתי עדיין את ההודעה אולי לא ראיתי אולי אני עסוק! תן צ'אנס אולי אני יענה לך כן, זה האיש, ככה זה עובד כשהרצונות עובדים "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה", תלעיט אותי בתשובה תן לי תשובה, תן, תן, שזה נורמאלי, עכשיו כתבת גיליון הרשעות שלך, והודית שאתה אשם, אז למה אתה ממשיך? כי לא ענית לי, לא ענית לי מהר! הרב" אולי אני צריך לחשוב אולי גם לי יש רב דמיוני נסתר שאני צריך לשאול אותו, למה אתה לא ממתין? זה האנשים האלה בכל מסחרה, הוא צריך שקט תעשייתי כדי שיוכל להמשיך, שקט, זה מטריד אותו שאני מביא כל פעם חשיפות, שמגלות לאט לאט הוא כבר מפחד פחד מוות מה אני הולך להוציא עליו, והוא יודע שאני יודע הרבה דברים שהוא יודע על עצמו, כי הוא יודע מה הוא עשה, והוא יודע שאני יגיע אליהם, לכן הוא בפחד, אז צריך שקט תעשייתי, "אני מוכן להגיד הכל, רק תעזוב אותי תניח לי די"! 

אבל מה לעשות? התורה אומרת שצריך להכיר בין האמת לשקר, בין הטוב לרע, בין הזיוף לאמת, חייבים מה לעשות, התפקיד שלנו בעולם לרומם את האמת ולהשפיל את השקר, אנחנו לא יכולים בשביל האינטרס אישי פרטי לרומם את השקר ולהשפיל את האמת, זה מה שהוא מבקש: "בא תרומם אותי תרים אותי בחזרה, תן לי דרך תשובה תן, תן לי לחזור בתשובה, אני יודע שאני רשע, אבל אין לי ברירה אני נלחם! אני נלחם על הפרנסה! אני נלחם על הכבוד שלי תרים אותי תחרט משהוא תגיד שעשיתי תשובה, שאני יוכל שוב למכור ספרים, פנחס ראובן כועס!"… 

אז הדרך השניה בקיום התורה היא דרך הפרישות: שמומלץ לחיים של האנשים האלה הטיפשים שלא פרשו משום דבר שהם רצו, כל דבר שרוצים מקיימים. רוצים לגלח את הזקן - מגלחים, רוצים להישאר באמריקה - נשארים, מה שהם רוצים הם אומרים ועושים אין להם שום בעיה, הם אומרים הכל. אז לכן הפרישות זה הדרך כי בעת שמצבו של האדם שפל מאוד יצרו חזק ושכלו חלש, לא יכול לומר: אני יכניס את עצמי בניסיון ואלחם מלחמת תנופה, וכך אני אחיה את חיי בשלמות אמיתי, אין דבר כזה כי בעיתים הללו עשו כן ולא עלתה בידם, זה כבר מאות שנים שלא עלתה בידם. 

אלא שעכשיו קם המאמר שימו לב: "מה שהגיבור מאבד בגבורתו - יכול החלש לנצח בשמירתו", איזה משפט חזק זה, אדם נכנס למלחמות והוא לא יודע מה יהיה והוא חושב שהוא כרגע גיבור! "יש לי ואני יעשה ממנו קציצות, ואני זה…" מה האדם מאבד בגבורתו: כי כל גיבור מאבד מגבורתו יכול החלש לנצח בשמירתו: לא יהיו לו שום הפסדים או תקלות, הוא מודע הוא חלש "עזוב אותי אני לא נכנס למלחמות", אבל תדע לך כשאתה נכנס למלחמה אתה תאבד בגבורה שלך המון, המון, המון. אבל מי שחלש ויודע שהוא חלש זה מעלה! זה מעלה! למה? הוא יאבד מה שאיבד הגיבור בגבורתו, כמו שני אנשים שנכנסים לקטטה אז כל אחד קורה לו משהוא או נשבר לו עצם או יוצא דם או נשרט וכו' אבל החלש אומר: "לא לא לא" והוא נשאר שלם, "מה שהגיבור מאבד בגבורתו - החלש במניעתו",

יש לדעת כשאתה נכנס לקרב עם מי אתה נכנס, ובפרט: מה הנתונים שלך בכלל, אם אתה חי בדמיונות הנזק שלך יהיה עצום, ואם אתה מבוסס ואתה יודע על מה אתה מדבר: יש לך את הראיות, ההוכחות, יש לך את הקרדיט, אתה לא צריך לפחד, כי אתה עם האמת של התורה, ויכול להוכיח שכל צעד ושעל שעשית זה לפי התורה, אבל אם אתה מנופח כמו ההוא שבלע שתים ונהיה מנופח!, אז זה לא בעיה רק שמים סיכה תזזז כל האויר יוצא, ואז מתגלה במערומיו, ואז מתגלה עוד פרשה ועוד פרשה, יש עכשיו סרטון שמתקומם במערכות מערכות. 

לכן אמר רבי ישראל סלאנטר זכר צדיק לברכה: מפני הכרח עלינו להיות פרושים, לא שאנו רוצים להיות פרושים - אין ברירה! זה הכרח עלינו להחיות פרושים, ולא ניטול התורה של איש מדיני, אתה לא יכול להיות איש מדיני ולהגיד אני יעשה הכל הכל ואני ישאר אותו בן אדם שלם בכל המידות ובכל המעלות, ומה שהניסיון יותר גדול ומצב הזמן כדמיון נחל שוטף, צריכים להיות יותר בחבורה של חכמים שהם מבקשי האמת! אלה שמוכנים להתנזר מתאוות העולם, מזמרים, ממאכלות אסורים ומכל הדברים הרעים, זה חבורה ממבקשי האמת! 

הרב: אני ממש שמח "בקהילות פז" איזה אנשים, אחד אחד יהלום, אחד אחד יהלום לא יאומן כי יסופר, איזה ניסיונות הם עוברים ועומדים בכולם, גבורה אדירה כמה הקב"ה שמח באותם אנשים שהגדירו את עצמם, אנחנו מקהילות פז יחביבי!.

עכשיו נבין למה רצה יצחק לתת את הברכות לעשיו ולא ליעקב, עשיו חשב שהוא יוכל לקיים את התורה גם בהיותו איש מדיני, "ציד איש שדה", כיוון שעשיו רימה אתו שהוא מבקש את דרך השם כמו הרמאים של היום הוא רימה אותו כל הציבור מוטעה! אבל הוא רימה אותו! עשיו הצליח לרמות את יצחק אביו! 

היה שואל אותו: "כיצד מעשרין את המלח, את התבן?" שאלות שלא כתובות ולא עלתה על דעת איש! להראות כאילו הוא מאוד מאוד רוצה להקיף את כל התורה וכל צדדיה, הוא לא השאיר שום שאלה שהוא לא שאל, זה הטעה את יצחק אבינו, הוא אמר אדם כזה התורה רוצה איש מדיני, לא להתנתק מהעולם לגמרי להיות עם העולם אבל להישאר איש, מי היה הכי מתאים לתואר זה? עשיו, כי היה איש מדיני. יצחק אבינו עליו השלום ראה שהמצב הגשמי שלו שהוא משיג מההפקר מצידה של חיות ועופות לכן היה יכול להיות איש מדיני, לכן היה אומר לו: "צודה לי ציד", 

וזה דבר מדהים! ואני יראה לכם פה דבר יפה שנשלח לי, בנושא השחיטה שי גיספן שלח; 

"אשמח לשתף את מורי וריבי בחידושים שלמדתי כאשר יצחק אבינו שלח את עשיו לשחוט ואמר לו: "עשה לי מטעמים כאשר אהבתי", רמז לו: אהבתי נוטריקון: את הסכין בדוק תחילה יפה, אז מה ביקש יצחק? עשה לי מטעמים כאשר אהבתי ואביאה לי רמז לו גם, מה זה ואביאה? ואת הסכין בדוק יפה אחר השחיטה, בדיקה לפני השחיטה בדיקה אחרי השחיטה", 

בדיוק כמו שאני אומר, יצחק אבינו אומר בדיוק, לבדוק לפני ואחרי ובשניהם שיישאר יפה, כלומר: בלי שינוי בלי הרגש בלי בטיח, זה נאמר בשם הרב אביו של הרב חוכיימה זכרונו לחיי העולם הבא. 

דבר נוסף אמר יצחק לעשיו: "וצודה לי ציד", וצודה ללא ה- מה רמז לו בזה? כותב בעל הטורים: "שלימד יצחק את עשיו את חמשת הלכות שחיטה": זה דרסה חלדה וכו' חמש, אז רואים שיש פה דברים. 

ביקש ממנו אתה איש ציד אתה יכול להיות איש מדיני. "יעקב איש תם יושב אוהלים" כיון שהוא אינו מסוגל אל העולם איש תם יושב אוהלים, יעקב אינו מבקש להסתובב בעולם,הוא לא איש פתוח לא רוצה להיות איש מדיני, לכן נאה לקחת לו את תורת הפרישות, אז למה הוא צריך ברכות? הברכות הם לשמירה אז הוא לא צריך ברכות, וכאשר זה יקח את תורת איש מדיני וזה יקח את תורת הפרישות שני בניו יהיו משלימים את דרכי התורה, כי דרכי התורה הם שתים: איש מדיני ואיש פרוש, ומי הכי מתאים להיות איש פרוש? יעקב, ומי מתאים להיות איש מדיני עשיו, לכן יצחק רצה ששני הבנים שלו יקיימו את שני הדרכים של התורה, ולכן את עשיו צריך לברך, מפני שהדרך שלו היא להיות איש מדיני, ויעקב אינו צריך ברכות כי דרכו היא להיות איש פרוש, לכן הוא מפחד שמא הוא יעקב, כי אם יתחלף הדבר שניהם לא יצליחו: זה לא תהיה ההגנה, וזה יקבל את הברכה שאין לו בעצם את המדיניות והוא נתן שם "מטל משמים ומשמני הארץ רוב דגן ותירוש". כי יעקב שאינו מלומד בעסקי העולם יהיו הברכות אצלו לחסרון כי לא יוכל לעמוד בניסיון של איש מדיני, כי אם הוא יברך אותו זה יחייב אותו, ועשיו שהדרך שלו הוא להיות איש מדיני אם לא יהיו לו הברכות יהיה לו קשה לקיים את התורה כאיש מדיני כמו שמשה תמך את יהושע בין נון בברכה כדי שלא יפול בעצת המרגלים, הברכות מסייעות ותומכות לעמוד בניסיונות, ורק אם יהיה לו הצלחה בכל ענייניו יהיה לו נקל לדקדק אחר קיום התורה, לכן הוא בירך אותו שיצליח בענייניו בכדי שיוכל לקיים את התורה. 

אבל כל זה חשב יצחק אבינו בהיותו מוטעה שיעקב אינו מסוגל לעולם ועשיו יש לו דרך של איש מדיני, אבל כאשר שמע מפי עשיו "את בכורתי לקח" ראה מזה שטעה בשניהם, שאלנו: אם לא רצית לברך את יעקב בהתחלה שחששת שזה הוא, למה אמרת בסוף: "גם ברוך יהיה!" מה בהתחלה חשבת ומה בסוף חשבת? איך התהפכת מקצה לקצה? 

כי הוא שמע מה הוא שמע שעשיו אמר את בכורתי לקח, אה! מה שחשב שעשיו יהיה איש מדיני אבל בלי איש, הוא לא יעמוד בזה כי הוא להוט אחר דמיונו! הוא מכר את הבכורה בעד נזיד עדשים!! זה לא איש מדיני הוא לא יכול להישאר להיות איש, 

למרות המדיני הוא לא יכול, זו היתה הטעות, ומזה היה לו רעיה שכל ימיו הטעה אותו בצביעות, עכשיו הוא תפש את כל התמונה אחורה, ובעצם הוא איש פשוט, הוא הולך אחרי מראה עיניו, כל השאלות: מה עם התבן מה עם המלח מה, מה כל השאלות!, זה הכל רמאות וצביעות, כל המשקפיים מורידים… ואחר כך עושים מעשים שלא ייעשו, 

אתמול אמרו בסעודת ראש חודש: "אתה יודע מי זה ע' בין ע'? 

הוא מוריד את המשקפיים כדי שלא יסתכל על נשים!" 

- עשיו! הרשע!. 

ומה שחשב על יעקב שהוא בטלן הכיר בו עתה שהוא קשר את עשיו שק ולקח ממנו את הבכורה, יעקב איש מדיני יעקב! למה? "עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי", קיפל את עשיו שם אותו בשק כמו שאומרים והוציא ממנו את הבכורה, זה איש מדיני, זה מפולפל זה יודע לעשות את מה שצריך לעשות! 'אם אבא שלך רמאי - אני אחיו ברמאות', אל תראה אותי איש תם יושב אוהלים, התורה מלמדת את כל הערמומיות של כל העולם, איך לטפל בהם, "עם עיקש תיתפל, עם נבר תתברר", כל אחד כפי מה שהוא. אז מה שהוא חשב את יעקב בטלן הכיר שעכשיו הוא קשר את עשיו בשק ולקח ממנו את הבכורה, ואם כן, שהוא אדם כזה אז ראיין לו הברכות!! לכן אמר: "גם ברוך יהיה", כעשיו תורצו לנו כל הקושיות. רואים מזה שעשיו שרדף כל הימים אחר הברכות איבד את הברכות וגם הבכורה. 

אתם רואים את כל אלה שרואים כאילו שרדפו אחר זיכוי הרבים: פנחס ראובן, יוסף מסרחי, הערן האדמו"ר הלא מאמין, הזמיר וכו' וכולם כאילו רודפים אחרי זיכוי הרבים כאילו, - מאחורי זה עשיו! כי איבדו את הכל ברגע אחד, יצאו נגדי על דברים שלא היו ולא נבראו, בדותות, 

האדמו"ר הלא מאמין אמר: "שאם אני לא אומר ללמד זוהר - זה ערב רב!" שמעתם? 

מי שאומר שקודם צריך למלא כרסו תורה הלכות מדרשים גמרא בבלי ירושלמי וכו' ורק אחר כך פוסקים ראשונים ואחרונים, ורק אחר גיל 40 ילמד קבלה או זוהר או כל שאר הדברים מה הוא אומר? 

- זה נקרא ערב רב! 

מי אמר את זה? כל גדולי הדורות! מהגמרא ומעלה הרמב"ם אומר זאת אז הוא ערב רב? הרמ"א אומר שאין בכלל מי שיכול ללמוד בכלל קבלה בדורו, אז ערב רב חס ושלום? כל אלה? רק האדמו"ר הלא מאמין משוגע מאלמין? רחמנא ליצלן! זה מה שמסתתר, עשיו לא היה מזוהה, הוא נראה כמו יעקב - ואביו יצחק טעה בו! הוא רדף כל הימים אחרי הברכות! אבל הוא איבד גם את הברכות וגם את הבכורה. 

יעקב שלא רצה לרדוף אחרי הברכות מפני שבטח בהשם ראה בסוף שהשם היה מבטחו וקיבל בסוף גם את הברכות וגם את הבכורה. 

תשמעו! תשמעו את הדרשה שנתתי על 'הטעם והאמת' מה ההבדל: מי שרודף אחרי הטעם ומי שרודף אחרי האמת. 

זה ההבדל רבותי! 

אז לכן למי ראויות הברכות? למי שלא רודף אחריהן! מי שהוא איש מדיני אמיתי לא מזויף ולא צבוע, חי במציאות ולא בדמיון לא מאמין לא לילדים ולא לחלומות ולא לשטויות, מי שהולך על פי התורה והיה סמוך תמיד על שולחנם של גדולי הדור.

ולא כמו הליצנים "גדולי הפייסבוק הכורדים". 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.