הרב גלינסקי, זכרונו לחיי עולם הבא, אומר: שאני נכנס למכולת, מה אני רואה? "סבוני גם סבבוני. סבוני כדבורים". המוני יצרנים מתנפלים עליי כדי לרוששני, לזכות בפרוטותיי. מושטים ידיים לכיסי המצומק, מאפייה פלונית מציעה לי לחם, אחרת דוחקת שאבחר בפיתות שלה, שלישית בלחמניות. כל אחת רוצה להיבנות על חשבוני. ויצרניות החלב ומוצריהן מפתות במבחר גבינות ומעדני חל לסוגיהן. והממרחים, והשימורים. "אם תחנה עליי מחנה ואם תקום עליי מלחמה". ואני נצמד לפתק שהבאתי. "ברם ה' שלא נתנני טרף לשניהם". מה אתם אומרים זאת השקפה נכונה או לא? אומר רבי יענקב: זו לא השקפה נכונה ואין זה מבט האמת.

שהרי שנינו בברכות נ"ח: בן זומא ראה אוכלסה על גב מעלה בהר הבית. בן זומא ראה שישים ריבו מישראל, שעלה לרגל. והוא היה על גב מעלה, מדרגה, בהר הבית. מה אמר? כשראה את האוכלסה, השישים ריבו מישראל: "ברוך חכם ארזים". מה זה הברכה הזאת "ברוך חכם ארזים? שהקב"ה יודע מה בלב כל אלו. הוא יודע את הרזים של כל אחד ואחד. "ברוך חכם ארזים, וברוך שברא כל אלו לשמשני". רש"י אומר שהם חורשים וזורעים ואני מוצא מוכן. אז הקב"ה ברא את כל אלה לשמשני.

הוא היה אומר, בן זומא: כמה יגיעות יגע אדם ראשון עד שמצא פת לאכול? חרש, בעצמו, זרע, קצר, עימר, דש, זרע, ברר, טחן, הרקיד, לש, אפה ורק אח"כ אכל. ואני משכים ומוצא כל אלה מתוקנים לפניי. תן לי שני לחמים בבקשה, תפרוס אותם. הכל מוכן. חמישה שקלים. נגמר! וכמה יגיעות יגע האדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש? גזז וליבן, וניפץ, וטבע וארג ואח"כ מצא בגד ללבוש. ואני משכים ומוצא כל אלה מתוקנים לפניי. כל האומות שוקדות ובאות לפתח ביתי ואני מוצא כל אלו לפניי, זאת ההשקפה הנכונה.

הוא היה אומר: אורח טוב מה הוא אומר? "כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי! כמה בשר הביא לפני! כמה יין הביא לפניי! כמה גלוסקאות הביא לפניי! וכל מה שטרח לא טרח, אלא בשבילי". אבל אורח רע מה הוא אומר: "מה טורח טרח בעל הבית הזה? פת אחת אכלתי, חתיכה אחת אכלתי, כוס אחת שתיתי. כל טורח שטרח בעל בית זה, לא טרח אלא, בשביל אשתו ובניו". ועם מי הצדק? מובן שאם האורח הטוב. שהרי חוב מוטל עלינו: כל אחד ואחד חייב לאמר: "בשבילי נברא העולם". זה מה שנינו בירושלמי סוף קידושין: עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל דבר שראתה עינו ולא אכל. רבי אליעזר חשש לשמועה זו, וחסך פרוטות לאכול בהם מכל דבר אחת בשנה לפחות, ליהנות מכל דבר פעם אחת בשנה. היה חוסך לזה פרוטות. כי אם בשבילי נברא העולם,  אזי עבורי נבראו כל הירקות וכל הפירות ועבורי עמלים כל בני האדם. כי סבורים הם שהם עמלים עבור עצמם, והם רוצים להתפרנס על חשבוני. אבל האמת היא שברא כל אלו לשמשני. כל האומות שוקדות ובאות לפתח בתי. מכונת כביסה גרמנית, תנור בישול איטלקי, מכונית מיפן, צעצועים מסין. עולם שלם מציף אותי ברוב טובה. הכל כדי שאודה ואומר: "ברוך שברא כל אלו לשמשני". וזו הברכה הכפולה שבירך יצחק אבינו את יעקב. ראשית אמר לו: "ויתן לך האלוהים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש". ושנית, "יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים. ראשית, שיהיה יבול משובח, עצום ורב. אבל שלא תהיה מוטרד בגידולו ואסיפתו. כמו שתמה רבי שמעון בר יוחאי בברכות ל"ה: אפשר אדם חורש בשעת חרישה, זורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורע בשעת הרוח. תורה מה תהא עליה? מתי ישב וילמד? אלא בשעה שישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם נעשת ע"י אחרים. שנאמר: "ועמדו זרים ורעו צאנם. ובני נכר איכריכם וכורמיכם. ואתם כוהני ה' תקראו, משרתי אלוהינו יאמר לכם. חיל גויים תאכלו. ובכבודתם תתיימרו". וזהו מה שכתוב "יעבדוך עמים".

ואנו? אשרינו שזכינו. איננו חורשים בשעת חרישה ואיננו זורעים בשעת זריעה, ואיננו קוצרים בשעת קצירה. ואף איננו מעמרים ואיננו דשים, ואיננו זורעים, לא טוחנים, לא מרקדים, לא בוררים. גם לא לשים ולא מקטפים, ולא עורכים ואופים. מלאכתו אכן נעשת ע"י אחרים. נשארת רק שאלה אחת: נו, והתורה מה תהיה עליה". אז אין תירוצים. כל העולם עובד בשבילנו. תורה מה תהא עליה. אז אתה לא צריך לעשות שום דבר. הכל מוכן. שב תלמד.