מחיר הנזיד | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
המחיר הנזיד
בעיירות אוקראינה הייתה חלוקת עבודה,
האיכרים הגויים עיבדו את השדות וגידלו את התבואה,
קצרו ועימרו,
ייבשו בגורן וגדשו בשקים,
ומחרום לסוחרי התבואה היהודים.
שק בדינאר כסף.
היה איכר מגיע עם עגלה קדושה בשקים
וחוזר לכפרו עם אמתחת מלאה בזהובים.
בכדי שלא יתגלעו חילוקי דעות
כמה שקים היו,
נקטו באמצעי בדוק.
על כל שק שהעביר לידי הסוחר היהודי היה הסוחר מניח מטבע קופיקה,
פרוטת נחושת,
לתוך כובע.
נוטל את השק
ושם קופיקה.
טוען על הכתף, מניח בירכתי החנות,
ושב לקבל את השק הבא,
ולהניח קופיקה
נוספת.
ככה ידעו
כמה שקים הועברו,
ולפי הקופיקות
היה מקבל דינאר כסף.
הלך הסוחר לפרוק שק נוסף,
והכפרי
נותר לבדו ליד הדלפק,
וראה את ערימת הקופיקות
וחמד אותה.
הנה הזדמנות, אמר לעצמו,
עד שהוא יחזור.
מיהר לגרוף לכיסו מחצית מן הערימה
כדי לא לעורר חשד.
ואכן הסוחר חזר,
העיף עין,
ולא גילה שמץ של פליאה.
הניח
קופיקה נוספת,
ונטל את השק הבא.
מכיוון שכך,
העלימה עיקר חצי מהכמות הנשארת.
ואז סוחר,
האומנם לא הבחין?
הבחין והבחין,
והלוואי שיגנוב את הכול,
כי על כל קופ...
קופיקה שהאיכר גונב
הסוחר מרמיח דינר כסף
ונמצא שהוא קונה שק תבואה
בקופיקת נחושת
יש מקח יותר טוב מזה?
והאיכר שמח שעלה בידו לרמות את הסוחר
לגנוב ממנו קופיקות קור רבות
שוייטה שבעוילום
ממך הנך גונב
ואת עצמך אתה מפסיד
אך זה טיבו של איכר נבער מדעת
העין רואה והלב חומד
ושכל אין
זה ודאי משל
אפילו משל ידוע
אבל מה נמשל?
אכן כן, כולם סבורים שזה משל
על עוברי עבירות
כמה מפסידים
בגלל הנאה של רגע
כמו שכתב רבנו יונה בשערי תשובה שער א אותיות
בעניין החרטה
ויאמר בלבבו מה עשיתי?
איך לא היה פחד אלוהים לנגד עיניי?
ולא יראתי מתוכחות על עוון
ומן השפטים הרעים
כי רבים מכאובים לרשע לא חמלתי על גופי
ולא חסה עיני עליו משחתו מפני הנאת רגע אחד
ונמשלתי שאיש שיגזול ויחמוס ויאכל ויסבע
ויודע כי אחרי אוכלו ושתו יגרס השופט בחצץ שיניו
ודאי שזו אמת נוקבת
הגמרא הודיעה אותנו בפסחים נ״ד שעומק הדין מכוסה מבני אדם
אבל יש לנו מושג מה
פי כמה משלמים
צא מחשוב
אומרת הגמרא
בקידוש עיניות בית
אדם מעל בהקדש בשוגג
בשווה פרוטה.
ראשית,
עליו להשיב קרן וחומש.
שנית,
עליו לשוב בתשובה,
שאם לא כן זבח רשעים תועבה.
ואז עליו להביא קורבן,
אשם מעילה בשני סלעים,
שזה קרוב לאלפיים פרוטות.
אז הוא מעל בפרוטה בשוגג,
והוא צריך עכשיו קרן וחומש,
והוא צריך תשובה וקורבן ששוויו אלפיים פרוטות.
ואם כך משלמים על עבירה בשוגג,
כמה ישלמו על עבירה במזיד?
זהו שאמרו בבבא בתרא, עין חטא.
על כן יאמרו המושלים,
אלו המושלים ביצרם.
ואיך הגיעו לכך?
באומרם בואו חשבון,
שחישבו שכר עבירה כנגד הפסדה.
ופשוט שלא כדאי.
כל זה נכון.
כל זה נכון.
אבל זה לא העניין של המשל
עם העיקר הנבער.
כי העיקר הנבער לא נענש
ולא התייסר
ולא גרסו בחצת שיניו,
כמו שאומר רבנו יונה על מי שעובר עבירות.
הוא בסך הכל יגע לריק
והפסיד את יבולו
בשביל חמדת זוטות שלו.
זה פיתויי יצר.
נו,
אז אם אין זה משל על עוברי עבירות,
על מי זה נאמר?
שני בחורים לומדים בחברותה.
ברוך השם,
סיימו תוספות ארוך וסיכמו.
ואז,
אתה יודע, אתמול ראיתי?
חנג'רי בסטרי
וכבר קולחת להשיחת חולין.
ריבונו של עולם,
מתחשק לך כל כך?
קח צלחת,
תעמיס
ותאכל לבד.
מה אתה רוצה מהחברותא שלך?
איזה צלחת?
מה להעמיס?
אה,
הרי אמרו בעבודה זרה ג',
שכל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה
מאכילים לו גחלי רתמים.
ומדוע גחלי רתמים דווקא?
שאמרו שכל הגחלים קווים מבפנים.
אבל עץ רותם,
אף על פי שנראה כבוי מבחוץ,
עדיין בוער ומבפנים.
כך שיחה בטלה באמצע הלימוד,
היא נראית כבויה מבחוץ, לא מסוכנת,
לא מזיקה.
אבל להיזהר,
יש בה
רצונך לקוות?
אתה מעוניין לסרף?
תעשה כרצונך.
אבל למה אתה גורר את החברותא שלך?
לכן אמרנו,
ריבונו של עוילו,
מתחשק לך כל כך?
קח צלחת,
תעמיס,
תאכל לבד גחלי רתמים.
מה אתה רוצה מהחברותא שלך?
אומר הרב גלינסקי,
זיכרונו לחיי העולם הבא,
אני לא מדבר אפילו על העונש הנורא הזה.
אני מדבר על הטיפשות,
על האווילות.
מניחים חיי עולם
ועוסקים בחיי שעה,
מאבדים שק תבואה
של דינר שלם
עבור קופיקת נחושת דלה.
איפה הסייכל?
נישט סייכל.
עשיו מכר בכורתו בנזיד עדשים
והיה בטוח שעשה עסק טוב מאין כמותו.
והמדרש מספר שהביא עימו כת של פריצים
כדי לאכול
וללעוג ליעקב אבינו. אתם מכירים את אלה שהם חלשים בטיעון שלהם ולא מרגישים בטיעון ועם חבר'ה,
ואז יש להם את הכוח והאומץ להגיד את מה שהם רוצים, בלי זה הם לא יכולים.
ככה עשיו עם כל מה שהיה גורילה.
אבל
הביא עוד חבר'ה בשביל שיוכל לסתלבט שזה יישמע עם צחקוקים
על העסקה הטובה שהוא עבד על יעקב אבינו.
נתן לו מילים, קח, קח את הבכורה, קח,
קח.
ויהי מזעשיו את הבכורה, קח, קח. תביא, תביא עדשים, תביא.
עשה עסקה טובה לדעתו, לא?
וכמה הפסיד בכך בסוף?
את כל העולם הזה והעולם הבא.
יעקב אבינו הוכר כבחור במרום,
מכר לו את הבכורה,
הברכות עברו אליו,
יעקב הקים את עם השם,
את עם הנצח לדורי עורות, לדורי דורות,
ועשיו זכה בגרפסים.
כמה זמן הוא נהנה מהעדשים?
כדי האכילה.
זהו.
ואנחנו עד היום אוכלים את הפירות האלה,
של הטיפשות,
של העיקר עשיו,
שגנב מעצמו את הקופיקה
תמורת חרטה ברטה.
ונשאלת השאלה, אומר הרב גלינסקי,
רבי ינקב
שואל ואנחנו
על כמה רוחניות ויתרנו עד עכשיו תמורת נזיד העדשים?
שיחה בטלה פה,
שיחה בטלה שם, בזבוז הזמן וכולי.
אנחנו יותר טוב עם העיקר
או אותו דבר?
רבי יחנן יאמר אנגשיו אומר,
נשאו הקדוש ברוך הוא זכות את ישראל,
להביא כוח רבו לעולם תורו ומסעוד,
שנאמר אדם אמסלם מען סדגו יחדיל תורו יעדי.