חשיבות ההכנה לשבת - חלק א'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום,

יוסף בן גנט,

יזכה הוא וכל משפחתו לבריאות הנפש והגוף,

ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם,

שפע רוחני וגשמי,

ותשובה שלמה מתוך שמחה אמיתית, אמן.

אמן.

חשיבות ההכנה לקראת יום שבת קודש.

יש מצווה,

והיה ביום השישי,

והכינו את אשר יביאו.

הכנה וטרחה

לקראת שבת המלכה גדולה וחשובה מאוד,

ואין להתבונן בפרטים,

בדקדוקים ובהבנה לעומק,

בדוגמאות מאלפות מגדולי הדורות.

הגמרא בשבת אומרת,

אמר רבא בר מחסיה,

אמר רב חמא בר גוריה, אמר רב.

הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה,

מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמע.

ואני מבקש לתנע לישראל,

לך והודיעם.

אז הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו,

יש לי מתנה טובה בבית גנזי.

מה זה אומר?

זה אומר

שכל העולמות הנפלאים שברא הקדוש ברוך הוא,

זה אפס אפסים.

לישועותך הוא גיביתי אדוני, ברוכים תהיו.

זה אפס אפסים,

לעומת מה שאני מחביא בבית הגנזים שלי.

לכל אישה בבית יש איזו קופסה או כספת שיש תכשיטים, זה המקום שיש את הדברים הכי עיקריים שלו.

זה נקרא בית הגנזים.

במדינות יש את בנק האוצר בשוויץ,

יש מרתפים מלאים מטילי ז...

בסעודיה, יש את זה בבתים.

בכל אופן,

כל העולמות כולם אפס אפסים, לעומת מה שהשם צופן בתוך בית הגנזים.

בתוך הבית גנזים של הקדוש ברוך הוא,

הוא אומר, יש לי מתנה טובה.

אני רוצה לתת אותה לישראל.

לך והודיעם.

כי הנותן מתנה לחברות צריך להודיעו.

אז אתם יכולים לתאר לכם מה זה?

השבת שווה יותר מכל העולמות כולם,

כי היא מתנה והיא גנוזה

בבית הגנזים והיא טובה.

מעיד עליה הקדוש ברוך הוא שהיא טובה.

מה מייחד את מצוות השבת

יותר משאר המצוות,

שזאת גנוזה בבית הגנזים.

על שאר המצוות הוא לא אמר שהן גנוזות.

לא יום כיפורים ולא סוכות ולא פסח.

הוא אומר, זאת מתנה טובה גנוזה.

שאר המצוות זה לא מתנות טובות.

ומה הטעם שצריך להודיעו?

מדוע צריך משה רבנו להודיע לבני ישראל על המצווה של שבת?

אז נקדים מעשה.

הגאון רבי שמלכה מניקלשבורג,

זכר צדיק לברכה.

אחיו של הגאון בעל האפלאה, זכר צדיק לברכה.

היה בעל צדקה גדול.

נתן וחילק ביד רחבה בנפש חפצה כל מבקש עזרה.

ויהי היום הגיע עני לפתח ביתו.

והגאון

רצה מאוד לעזור

ולא מצא בביתו מאומה.

חיפש וחיפש עד שמצא טבעת של אשתו.

היות והוא הכיר את ליבה הרחום,

אז הוא הניח שמן הסתם היא תסכים ונתן את הטבעת של אשתו לעני.

הגיעה אשתו והבחינה שהטבעת חסרה.

חיפשה, חיפשה,

ושאלה את בעלה.

השיב לה שהוא נתן במתנת הטבעת.

צעקה צעקה גדולה,

מה עשית?

אבל הטבעת הזאת יקרה מאוד.

כששמע זאת,

הגאון רביש מלכה מיד יצא לרחוב העיר לרדוף אחר העני,

והנה העני רואה שהוא נרדף

לברוח.

אבל הגאון לא ויתר.

רץ מהר, בשליחות אשתו,

תפס את העני, מתנשף.

העני אמר לו, נתת לי מתנה, זה שני, זה שני.

אמר לו, תדע לך, לא באתי לקחת את המתנה,

באתי לומר לך שהטבעת יקרה מאוד,

אל תמכור אותה בזול.

על פי המעשה הזה,

הקדוש ברוך הוא מודיע לנו דרך משה רבנו את החשיבות והקדושה העצומה של השבת.

לכן בני ישראל ינצלו את השבת

לעוצם קדושתה.

לא שש בש ולא רמי ולא שטויות ולא טמבלוויזיה ולא כלום,

כי מרצונו של נותן מתנה לתת בשלמות,

ושהמקבל יכיר במעלותיה וישתמש בה לטובה.

אכן אומר לו הקדוש ברוך הוא, מתנה טובה לכבוד העם.

טוב, בואו נראה מה הכוחות הגדולים שיש בשבת במתנה הטובה.

בשאר המועדים,

אנחנו, עם ישראל, מקדשים את היום טוב

באמצעות המצוות שנותן לנו הקדוש ברוך הוא לכל מועד ומועד,

אבל בשבת זה מתנה.

הקדוש ברוך הוא נותן אותה

רק למי ששואף לקבל אותה.

ועל פי ההכנות

שאדם מכין מטורח לכבוד שבת,

הוא מראה כמה חשובה לו השבת והוא חפץ לקבל אותה.

וכך הוא מקבל את הטובה של השבת

בהתאם להכנות.

רבי שמעון בר יוחאי

אמרה שבת לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

לכולם יש בן זוג.

לכל הימים, מראשון עד שישי, יש זוגות.

אבל אני,

מי הבן זוג שלי?

אמר לה הקדוש ברוך הוא,

כנסת ישראל, בן זוגך.

כיוון שעמדו ישראל לפני הר סיני,

אמר להם הקדוש ברוך הוא, זכרו את הדבר שאמרתי לה, שבת.

הבטחתי לה שאתם תהיו בן זוג שלה.

זכור

את יום השבת לקדשו.

בעשרת הדברות, צריך לזכור, אנחנו בן זוג

של השבת.

מה שייך כאן בן זוג?

בדרך כלל בני זוג זה דומים, מין במינו.

איך שבת בישראל הופכים להיות זוג.

איך ניתן להשוות יום

לבן אדם.

ומה מוכיח המדרש מהפסוק? זכור את יום השבת לקדשו.

הגאון רבי אברהם ארלינגר בספרו ברכת אברהם אומר,

כשם שכלה יש לה כוחות להוליד

מעצם טבעה,

אבל כל זמן שאין לה בן זוג

היא לא יכולה להוליד.

והכוח הזה גנוז בה.

אבל אם יהיה לה בן זוג, יוכלו להוליד?

ככה השבת.

יש בה,

טמונים בה, כוחות עילאיים והשפעות נפלאות,

אבל הם רק בכוח שלה, בפוטנציאל.

כדי להוציא אותם אל הפועל,

עייבת בן זוג.

בני ישראל צריכים להתחבר לשבת,

ועל ידי זה הם מוצאים את כל הכוחות הטמונים בה.

ואז מורידים כוחות אלה מן הכוח אל הפועל,

וכשאנחנו זוכרים את השבת לקדש אותה,

אז מהות המצווה של זכירת השבת

זה ידיעת יסודות האמונה של מעשה בראשית.

השבת באה להזכיר לנו שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בשישה ימים ובשביעי שבת.

אז זה, כשאני זוכר את השבת,

אני זוכר מי ברא את העולם.

הקדוש ברוך הוא טמן בשבת את כל הישועות, את כל הרפואות,

את כל ההצלחות,

הכל טמון בתוך השבת.

היא תכלית מעשה שמיים,

בארץ.

היא כל הימים

הן רק

הכנה לשבת.

והשבת

היא מולידה את השישה ימים הבאים.

ואיך יהיו השישה ימים הבאים?

תלוי בזיווג של האדם עם השבת.

אם הוא רוצה להפיק מהשבת הרבה דברים,

הוא יכול להפיק על ידי זה שהוא מתחבר לשבת בלימוד התורה ובקיום ילכותך.

הרמב״ן אומר,

הפסוק, זכור את יום השבת לקדשו,

אחר שציווה שנאמין בשם המיוחד יתברך,

אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.

אומר הרמב״ם, זו מצוות האמונה

בעשרת הדיברות היא הראשונה.

אומר הרמב״ן,

אחרי שציווה שנאמין

בשם המיוחד, שם הוויה אדברך,

שהוא הנמצא,

הוא הבורא,

הוא המבין והיכול.

ושנאחד האמונה בכל אלה,

והכבוד לו לבדו,

וציווה שנכבד את זכר שמו,

ברוך הוא וברוך שמו.

ציווה שנעשה בזה סימן

וזיכרון תמיד להודיע שהוא ברא הכול,

והיא מצוות השבת,

שהיא זכר למעשה בראשית.

השם רוצה, אחרי כל מה שאנחנו יודעים ומאמינים והכל והכל, הוא אומר, עדיין,

אני רוצה שיהיה לכם זיכרון תמידי כל שבוע.

מצוות השבת היא להזכיר לכם זכר למעשה בראשית, שאני בראתי את העולם בשישה ימים בשביעי שבת.

וזה כוונת המדרש,

זכור את יום השבת.

שבת לקדשו.

הארי הקדוש מביא אורח חיים הקדוש

לבאר את הפסוק ושם הראו בעיני ישראל את השבת,

לעשות את השבת.

איך עושים שבת?

מה זה לעשות את השבת?

אנחנו עושים את השבת?

אם אנחנו לא נמצאים אין שבת,

אז מה זה לעשות את השבת?

כאשר כלל ישראל שומרים את השבת,

אז השבת היא בן זוג של כלל ישראל,

ומזה נולדים ימות השבוע הבאים.

כלומר,

לפי דרגה של שמירה וזכירת השבת,

כך משפיעים עלינו ממרום

ברכה והשפעה טובה לכל ימות השבוע לאחריה.

זה הפירוש לעשות את השבת,

לפעול את ההשפעות של שבת

באמצעות שמירתה וזכירתה.

נקודה נוספת,

החיבור השלם

בין כנסת ישראל לשבת קודש,

שזה מוליד השפעות טובות

לשאר ימות השבוע,

זה נוצר רק באמצעות שמירת וזכירת השבת,

לא רק ביום זה עצמו,

אלא על ידי שאנחנו מכינים את עצמנו לקראת השבת.

בהכנה לשבת,

אנחנו נמצאים

ממש בשבת.

ההכנה לשבת זה שבת.

זאת אומרת, כל ההכנות

במשך כל ימות השבוע לקראת שבת,

כולל

יום שישי בשבת,

כל זה גורם לשפע וברכה שגנוזים בשבת,

להוציאם מן הכוח אל הפועל.

הגאון רבי ישראל איסר מפונוויץ',

מתלמידי הגאון רבי חיים מוולוז'ין, זכר צדיקים לברכה,

מתאר את גודל מעלתה של הנשמה יתרה,

וכך הוא כותב,

מי שזכה,

ולו פעם אחת בלבד,

לטעום טעם אהבת הבורא,

בזכות הנשמה יתרה שוכנת בקרבו ביום זה,

אפילו אם יבוא אדם עשיר וייתן לו מיליארדים,

בוז יבוזו לו.

אמנם אחרי שהעוונות הרבים בהם אנו שקועים

מהווים מחיצת ברזל בינינו לבין שכינת עוזנו,

אי אפשר להרגיש את טעם המתיקות של הנשמה יתרה.

רק אם אדם יעבוד על זה מאוד מאוד להשיג.

מוסיף הגאון,

אמנם לא בקל אדם זוכה לנשמה יתרה, כי היא מדרגה גדולה.

בלי גאה גדולה אי אפשר לנקוב את מחיצת הברזל מהעוונות.

ואם אתה שואל,

מה היא גאה שצריך לעשות? אני רוצה, אני רוצה נשמה יתרה, מה לעשות?

אז הוא אומר, דבר ראשון,

אתה צריך ללמוד כל יום שלוש שעות רצוף.

כל יום.

דבר שני,

אתה צריך לשמור שבת עם כל הדינים המבוארים בשולחן ערוך,

ובפרט

להיזהר מדברים בטלים בשבת,

ועוד יותר מדברי חול ומשא ומתן,

כי עוונו גדול מנשוא, זה חילול שבת.

דבר שלישי,

כמה ימים קודם שבת כבר צריך להיות ממתין ומצפה ומשתוקק מתי תגיע השבת.

כמו שאנחנו כל יום רביעי כבר מתחילים לשיר,

ישמחו

במהלכותך, מחר אנחנו מתחילים.

למה?

יש כבר הארת שבת מיום רביעי.

וזה למה צריך להמתין ולצפות ולהשתוקק?

כי המצווה זכור

את יום השבת לקדושו. מתי זכור? לפני השבת.

ממתי אני זוכר את השבת?

ממוצאי שבת.

איך אני זוכר את השבת?

אני כבר מדליק את הנרות,

מכין אותם, מטיב את הנרות לשבת במוצאי שבת.

לכבוד שבת קודש.

ממלא שמן

שיהיה מוכן לשבת ממוצאי שבת.

צריך לזכור אותם.

היום יום אחד בשבת,

היום יום אחד בשבת.

יום שני בשבת,

מזכירים את השבת, הכל זה לשבת.

אז דבר שלישי,

ראשון, שלוש שעות כל יום ללמוד,

שתיים, לשמור את כל הדינים והכול, ולא לדבר חלילה בשבת, דברים ותלים,

דברי חול ומשא ומתן.

דבר שלישי,

ימים קודם השבת,

ממתין, מצפה, משתוקק,

מתי יגיע ויהנה מאורע,

ככתוב, זכור את יום השבת לקדשו.

ואם מתחזק בזה שבועות רצופים,

השבת, המלכה, שכינת עוזנו, רואה

כמה אתה משתוקק ואוהב אותה בליבו,

היא תאיר פניה אליך לשכון באהולך,

והיא תשפיע עליך מזיב כבודה.

ושני המלאכים שמלווים אותך,

המלאך הטוב יאמר,

יהי רצון שיהיה כן לשבת הבאה,

והמלאך הרע בא על כורחו יאמר,

אמן.

עם כל הכוונות.

מסיים את דבריו הגאון רבי ישראל איסהר,

זכר צדיק ברוך, בדברי תוכחה נוכחים.

ומי שלא רצה לטרוח לפתוח מנעולי הפתח,

להיות פתוח לפני שבת מלכתה,

שתבוא אצלו

עם כל גנזי מטמוניה לביתו,

הוא מפסיד את עצמו ונשאר בחושך.

משל,

אחד הניח לבנו חדר סגור עם הרבה מנעולים,

כדי לפותחם צריך הגיעה גדולה,

אמר לו, אני מניח לך שם

סגולת המלכים, עוד צרות, כסף וזהב,

מטמונים,

אבל זה רק אם תצליח לפתוח את כל המנעולים

ותתגבר על העצלות

השמורה לך תמיד,

ואז תתענג בדשא נפשך לסבוע מרוב טוב הצפון בה.

אבל הבן שטוטניק,

ומעצלותו הוא לא טורח לפתוח,

ויושב בעניות ובחושך כל ימיו.

האם ניתן להאשים את אביו?

ככה,

כדי להשיג את גדולת וכבוד מלכות השם יתברך בשבת קודש,

צריך הגיעה גדולה,

שלוש שעות כל יום,

לדעת את כל ההלכות,

לשמור את כל ההלכות,

להשתוקק, להכין, לזכור,

לפרק את המנעולים מהעצלות

ולחדור לתוך השבת,

ואז היא תעיר לך ותקבל דברים שאתה לא יכול להבין מה אתה יכול להשיג ברוחניות ובגשמיות.

אמרו חכמים,

מי שטרח בערב שבת,

יאכל בשבת.

מתכוונים,

מי שטרח בעולם הזה יאכל בעולם הבא.

אבל גם יש פשט.

מי שטרח

למצוות שבת קודש והכין וטרח פיזית ונפשית בערב שבת,

באותה מידה הוא יאכל לא רק אוכל,

אלא גם פירות רוחניים

מזיו נועם קדושתה והשפעתה.

מי שטרח בערב שבת להכין לפני השבת,

אז הוא יאכל בשבת ההשפעות של השבת.

ביום שבת, כל הדינים והכוחות הרעים מסתלקים.

טבע העולם, מי שהולך למות,

ברגעים האחרונים מתגבר,

ואחר כך נשמתו פורחת ממנו.

כמו נר.

לפני שהוא כבה,

אז הלהבה מתרוממת, ואז הוא דועך.

הדברים נכונים גם לגבי ההנהגה של יצר הרע

קודם השבת.

הוא יודע שעכשיו מסתיים התפקיד שלו ל-24 שעות,

כי בשבת אין דינים.

אין דינים.

אז הוא הולך עכשיו להפסיד את העבודה.

מוציאים אותו לחופש, בעל כורחו.

אז לכן הוא מתגבר לפני שהוא מסתלק מן השבת,

לעשות קטטות ולחץ וכעס ובלגנים, הכול.

כמו הלהבה לפני שהיא דועכת,

היא מתרוממת. ככה הוא עושה,

ולכן

יש תמיד בערב שבת בלאגני.

אבל אם אנחנו יודעים זאת,

שיצר הרע מחפש אותנו עכשיו לפני כניסת השבת,

אז צריך שנכין את עצמנו בהכנה ראויה בתחבולות, תעשה לך מלחמה.

אז כבר הוריתי לעשות כך. ביום רביעי עושים את כל הקניות שלא יחסר כלום לשבת.

גם לפעמים כשיוצאים לקנות ביום שישי אז כבר נגמר זה ונגמר זה, וכל מיני בלאגנים, ואתה צריך, אתה רוצה, אז אין פה, אז צריך לנסוע שם.

ביום רביעי גומרים הכול.

ביום חמישי מכינים את הכול, שולחן שבת, מיטות, כביסות, הכול, הכול, הכול.

וגם מאכלים שלא מאבדים את הטעם,

מכינים הכול.

ביום שישי רק סלטינה,

מה שצריך, שיהיה טרי וטעים וכו' וכו',

עד חצי היום.

ואחר כך צריך ללכת לנוח.

גם זה הכנה לכבוד שבת,

שאתה תהיה ערני על השולחן,

לא תהיה מנקר ככה בתוך הסעודה.

אוכל, ואחר כך

תגיד דברי תורה, תשיר,

צריך, זה גם חלק מן ההכנה.

הגמרא,

במסכת שבת, מספרת על התנאים רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר.

יצאו מהמערה,

ראו אנשים חורשים וזורעים.

אמר רבי שמעון בר יוחאי, וואי וואי וואי, מניחים חיי עולם,

מעוסקים בחיי שעה?

במקום לקנות עולמות עליונים על ידי תורה ומצוות,

מה זה?

חורשים וזה?

מה זה?

כל מקום שנתנו בו עיניהם נשרף.

קדושים יצאו אחרי 12 שנה מהמערה.

יצאה בת קול ואמרה,

להחריב עולמי יצאתם?

עזרו למחרתכם.

נשארו שם עוד שנה.

אחרי זה יצאו עוד פעם.

הבחינו בזקן, רץ בין השמשות,

ויש בידיים שלו שני בדי הדס.

שאלו אותו, אלו לך למה?

אמר להם, לכבוד שבת.

שאלו אותו, לא די בהדס אחד?

אמר להם, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור.

אמר רבי שמעון לבנו,

איי איי תראה כמה חביבים מצוות על ישראל.

ואז התיישבה דעתה.

מקשה הגאון, הרב ליב

שטיינמן זכר צדיק וברכה,

ממה התפעלו כל כך?

מאותו זקן.

מה הם לא ראו אף פעם בני אדם עוסקים במצוות?

מה מיוחד במעשה הזה שגרם להם ליישוב הדעת?

והוא מתרץ.

האחרים עשו את המצוות שמוטלות עליהם ודי להם.

אבל לא ניכר שמחבבים מצוות.

אבל הזקן הזה לקח מדעת עצמו שני הדסים.

אחד כנגד זכור

ואחד כנגד שמור.

מי אמר לו לעשות ככה?

אלא מוכרח שהרעיון במחשבה נולדו בו

משום שמצוות שבת חביבה עליו ביותר.

לכן הטריח את עצמו לעשות

מעבר לחובתו לכבוד קדושתה של השבת.

אז אנחנו מה עושים? קונים פרחים לכבוד שבת.

שיהיה בבית פרחים,

בשבת קודש.

עושים תבשילים מיוחדים.

מדי פעם, כשיש אפשרות, קונים עוד דברים,

כלי כסף,

כל מיני דברים.

צלחות,

כפות,

מזהב,

לא אמיתי.

היום מוכרים את זה במחיר זול, כן? בתמו.

אבל זה מייפה את השולחן, ומפות,

מפה על החלות,

וכל זה, ועם קישוטים, ועם רקמה,

וכמה שאפשר יותר ויותר ויותר, זה מראה שאתה מתכונן לשבת, אוהב את השבת, מצפה לשבת.

היא תחזיר לך.

כשהיא רואה שאתה אוהב אותה,

היא בת זוג שלך.

היא תחזיר לך, אל תדאג.

רק תשקיע, תראה לה שאתה אוהב אותה.

טוב,

המשגיח רבי מתתיהו סלומון אמר,

הכנות לכבוד שבת

מוציאות מן הכוח אל הפועל את כל ההשפעות הטובות של השבת.

לכן,

שנוחו לדעת שאותו זקן עוסק בהכנות האלה

יותר מן הרגילות,

וטורח ומתייגד.

לא מסתפק בבד אחת של הדסים אלא שניים

וגם רץ לכבוד שבת.

אם קיימים אנשים כאלה שטורחים ודואגים בהכנות לקראת שבת, ודאי שהשבת תטרח בעבורם ותרבה ברכותיה עליהם.

ובזה נתיישבה דעתם

של רבי שמעון בר יוחאי ובנו.

אדמור מסאטמר, זכר צדיק וברכה, גאון רבי יואל,

אומר, החשיבות העצומה של הכנה לשבת

מצילה את האדם מחבלי משיח ומשאר פורענויות.

מי שמדקדק

בהכנות לשבת ובשמירת השבת,

כשיבואו החבלים של גוג ומגוג

והתפורענויות הגדולות,

הוא יהיה ניצול,

הוא יהיה ניצול, השבת תציל אותו.

הגמרא במסכת שבת, כ יח אומר,

רבי שמעון בן פזי,

אמר רבי יהושע בן לוי,

משום בר כפרה,

כל העולם קיים, שלוש סעודות בשבת,

ניצול משלוש פורענויות,

מחבלו של משיח,

מדינה של גיהנום וממלחמת גוג ומגוג.

למה בזכות המצווה הזו זוכה להינצל מכל זה?

איפה יש פה מידה כנגד מידה?

ומה זה כל המקיים שלוש סעודות?

היה צריך להגיד, כל האוכל, שלוש סעודות.

כל הסועד,

שלוש סעודות. מה זה כל המקיים?

אומר רבנו יואל,

ידוע שימות המשיח נקראים בחינת שבת,

כי באלף השביעי

יהיה יום שכולו שבת.

עיקר הפורענות של חבלי משיח תהיה מתי?

בסוף האלף השישי,

שזה ערב שבת.

בשנים האלה

נעשה את ההכנה ליום שכולו שבת.

מעתה אפשר לפרש

מה שאמרו חכמים?

כל המקיים

שלוש סעודות בשבת.

לא הכוונה מישהו

אוכל

אלא מי שמכין אותם מערב שבת כדי שיוכל לקיים אותם בשבת.

המקיים שלוש עודות גורם שיהיה קיום לשלוש עודות.

זאת אומרת,

הוא עוזב

בערב שבת מבעוד יום את כל העסקים

והוא פנוי להכין רק צורכי שבת כדי שיוכל לקיים שלוש עודות.

נמצא שהוא ממשיך,

מושך את קדושת השבת גם לערב שבת.

אז אצלו השבת מתחילה כבר לפני כן.

ומכיוון שהוא עושה את ערב שבת בחינת שבת,

מודדים לו מידה כנגד מידה.

אז גם האלף השישי שלך

הוא יהיה

שבת ובשבת אין דינית.

ולכן אתה תהיה ניצול

כמו שבשבת אין פורענות,

ככה ביום שישי,

באלף השישי.

היות שאתה מקיים על ידי שאתה מכין,

אז אתה תהיה ניצול מכל הפורענויות.

אז הכנה לשבת מצילה אותך מכל זה.

יש דבר מרתק

בעניין ההכנה.

ביום שבת עצמו

לא מצינו מצווה על האדם לעמול ולטרוח

כדי להשיג את קדושת היום.

אבל לפני שבת

יש מצווה מיוחדת

לעשות פעולות,

להידבק בקדושת השבת,

וזה המצווה הכנה לשבת.

והכינו את אשר יביאו.

הכנה למצוות באופן כללי זה תמיד יסוד גדול בעבודת השם.

אבל לא מצינו מצוות הכנה למצוות

מפורשת בתורה,

רק בשבת.

והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו.

ויש מהראשונים שאומרים שהחיוב הזה של הכנה הוא דאורייתא,

מצווה מן התורה.

כמו שמביא הביאור הלכה בתחילת סימן ר' נון.

למה שונה השבת מכל מצוות התורה?

בכל המצוות,

באמצעות קיום המצווה, האדם מקדש את

רמח אבריו ושסה גידיו,

ונמצא שהכנה לקיום המצווה היא איך תמצא להשיג

את הקדושה הנשפעת בו על ידי המצווה.

מה שאין כן ביום שבת.

יום שבת היום בעצמו קדוש מכל הזמנים,

לפי שהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו,

ולכן בשבת אין לנו שום עבודה,

כי עיצומו של יום השבת מערה עלינו רוח קדושה ממרומים.

בעבודת האדם היא רק להכין את עצמו להיות כלי לקבל את הקדושה,

וזה על ידי ההכנה.

אז לכן זו מצווה מיוחדת,

להכין את עצמנו ככלי לקבל את ההשפעות של השבת עצמה.

מי שאינו טורח בערב שבת,

ודאי שיהיה חסר לו בקבלת הקדושה של יום השבת.

ואנחנו פותחים את הקידוש בליל שבת בשתי תיבות אלה.

יום השישי,

ויחולו השמיים בארץ.

למה מקדימים לפסוקים של ויחולו השמיים והארץ את השתי מילים האלה,

יום השישי?

בא לרמוז לנו שיש חובה להתכונן בערב שבת,

ועל ידי יום השישי,

אז מגיעים לוויחולו השמיים והארץ וחולצו.

על מי מוטלת המצווה הזאת?

על כל אחד, גדול וקטן, איש ואישה.

הגמרא במסכת שבת אומרת,

כשמשה רבנו עליו השלום היה צריך לעלות להר סיני לקבל את התורה,

אתם לא תאמינו.

הוא לא עלה ביום שישי.

למה? לא היה לו פנאי.

מה?

בקשה הגמרא,

מה פירוש לו היה לו פנאי?

למה הוא לא עלה ביום שישי?

הוא אומר, היו לו טרדות. איזה טרדות?

הוא היה טרוד.

מה היה טרוד?

בתורך שבת.

הוא הכין שבת.

אז הוא היה עכשיו טרוד.

אז מתעכבת מתן תורה.

בגלל שהוא טורח עכשיו בתורח שבת.

אבל התורה זה התכלית של כל בריאת העולם.

כל העולם עמד רופף

עד שקיבלנו את התורה.

אם לא היו מקבלים ישראל את התורה, היה חוזר העולם לתוהו ובוהו.

אז העולם רועד, עדיין לא יציב,

ורק במתן תורה זה מתייצב.

וכל, כל הבריאה היא בשביל שישראל יקבלו בסוף את התורה. בראשית ברא אלוקים.

בראשית, אין ראשית אלא ישראל.

ראשית זה תורה.

אז הקדוש ברוך הוא ברא את כל הבריאה בשביל תורה ובשביל ישראל.

ומשה רבנו, למה אתה לא עולה

לאורך שבת?

עכשיו אני טורח לכבוד שבת.

הכול מוכן.

היום הגדול, כל עם ישראל חונים כבר תחת ההר כאיש אחד, בלב אחד.

מגיע יום שישי,

משה רבנו נשאר במחנה ולא עולה להר.

למה?

טורח שבת.

כתוב

שהמשיח יבוא, אבל לא ביום שישי.

למה? נגיד שכל ישראל עשו תשובה עכשיו,

יום שישי בבוקר.

כתוב, אם ישראל עושים תשובה, מיד הוא בא.

עשו ביום שישי בבוקר.

הוא לא יבוא.

למה הוא לא יבוא?

בגלל שעם ישראל טורחים לכבוד שבת.

מה, הוא יפריע לנו עכשיו שאנחנו מכינים את השבת?

הגאולה תתעכב

והוא לא יבוא.

אתם מבינים כמה צריך לטרוח לכבוד שבת?

דוחים מתן תורה,

דוחים את המשיח.

בשביל להכין לכבוד שבת.

לא יאומן כי סופר.

מספרת הגמרא על אמוראים רבים שהיו טורחים בגופם להכין לכבוד שבת,

וכך נפסק להלכה.

שולחן ערוך סימן ר' נון.

ואפילו יש לו כמה עבדים לשמשו.

השתדל להכין בעצמו דבר לצורכי שבת כדי לכבדו.

רב חיסדא

היה מחתך את הירק דק דק ביום שישי.

רבא ורב יוסף היו מבקעים עצים.

רב זרע היה מדליק האש.

רב נחמן היה מתקן את הבית ומכניס כלים שצריכים לשבת ומפנק לחול.

בתים צפופים היו.

רכפנות מפה לפה, שיהיה מקום.

מהם ילמד כל אדם ולא יאמר.

לא אפגום.

כבודי,

כי זה כבודו שהוא מכבד את השבת.

כתב החפץ חיים הקדוש במשנה ברורה,

להכין לעצמו,

ומצוות כבוד שבת מוטל על כל אדם,

ככתוב וקראת לשבת עונג

לקדוש אדוני מכובד

ומצווה בו יותר מבשלוחו.

מקשה החפץ חיים בשער הציון.

מדוע אומרים בזה מצווה בו יותר מבשלוחו?

הרי קיימלן, מצווה שיכול לעשות על ידי אחרים,

אין מבטלים עבורה תלמוד תורה אפילו לזמן מועט.

וכאן, הרי יכול לעשות על ידי שליח לצוות את בני ביתו או עבדיו,

שיערכו לו קניות

וידאגו לניקיון הבית.

מתרץ?

הכלל, מצווה שאפשר לעשותה על ידי אחרים,

אין מבטלים תלמוד תורה עבורה.

זה דווקא במצווה שאינה מוטלת על גופו.

לדוגמה, הייתה לוויה,

ואין מספיק אנשים ללוות את המת, ואתה לומד תורה,

אז מצווה עליך להניח את התורה,

ללוות ולחזור בחזרה.

אבל זה לא מצווה שמוטלת על גופו,

כמו הנחת פילין שהוא חייב, כמו ציצית שהוא חייב, כמו ברכת המזון שהוא חייב.

זה לא מוטל על אדם ספציפי.

אז היא יכולה להיעשות על ידי אחרים. אז אם יש אחרים שיכולים לעשות,

אז אתה פטור.

אבל כל זה מדובר במצוות

שאתה יכול לעשות על ידי אחרים שאתה לא מחויב בהם בעצמך.

אבל במצוות הכנה לשבת היא מוטלת עליך חובה גמורה על גופך,

וממילא לא אומרים מצווה,

לא אומרים

אלא מצווה בו יותר מבשלוחך.

מי שלא עוסק בכלל בהכנות לשבת,

זה חמור מאוד.

יש מעשה נורא בספר חסידים,

באות קכב.

מעשה באישה אחת

שהייתה טובה-טובה בערב שבת,

ולא עוסקת לכבוד שבת כראוי.

ומתה.

ראה אחד בחלום ששורפים עיניה וידיה בנעורת של פשתן.

שאל אותה, למה דינך כך?

מפני שהייתה עוסקת בערב שבת בפשתן ולא עוסקת בצורכי שבת.

נורא ואיום.

גם גדולי הדורות בכל הזמנים נהגו וטרחו בגופם בהכנות השונות

לבואה של השבת.

בספר מרבה חיים, בשם הגאון רבי חיים ברים,

זכר צדיק ברכה.

הוא אומר,

הוא שמע מהחזון איש,

תקשיבו טוב,

בערוב ימיו,

שהתבטא בערגה על ימים מקדם

על אותם ערבי שבתות שהיה עומד בתור עם כל האנשים בחנות לממכר ינות

כדי לקנות יין לקידוש.

אדם כזה גדול, תורה כזו מפוארה.

כל רגעיו ושעותיו מסורים לתורה ועבודת השם,

אבל נחשף את נפשו

להכנה הגדולה שהייתה בגופו כשהוא עומד בתור לקנות יין לכבוד שבת.

הגאון רבי שמעון שקופ, זכר צדיק ברכה,

בתקופה הראשונה שהוא הגיע לגרודנה,

הוא התאכסן במשפחה של הרב הגאון רבי משה שמעון סובול,

זכר צדיק ברכה.

וכשהוא הגיע בערב שבת הוא ביקש לעשות דבר מה לכמוד שבת.

בעלת הבית, מרת בלומה,

עליה שלום, שאלה את ראש הישיבה

מה כבודו מעוניין לעשות?

אמר לה, אני רואה שהבית שלכם משופע בעציצים מופרכים.

אני אשקה אותם

ואני אנגב אותם

מהאבק

לכבוד שבת קודש.

וכך עשה כל התקופה שהתארח בביתם.

נו, ראיתם אפילו? זה נקרא הכנה לכבוד שבת.

הסטייפלר

היה לו מנהג

בערב שבת לתעתע את הבית לכבוד שבת.

כשנכנסו אנשים לשאול אותו שאלות,

הוא היה משיב להם תשובות, ולא מניח את המתה עטה מידו,

כי הוא עסוק בהכנה לכבוד שבת.

זה מצווה, מצווה דהורייתא.

סיפורים רבים יש על גדולי ישראל, כל אחד מה עשה לכבוד שבת.

אין ספק שכיום חסר לנו הרבה

בנושא ההכנה לכבוד שבת.

כמו שהתאונן פעם הגאון רבי אברהם יעקב, פעם, זכר צדיק וברכה,

שזכיתי להיות בביתו בהיותו בגיל 104 שנים,

ונתברכתי על ידו,

הוא אמר, מה שחסר לי ביותר משנותיי באירופה

זה האווירה המיוחדת ששררה שם בערב שבת.

באמריקה זה כבר לא אותו דבר.

קראו לו החפץ חיים של אמריקה.

והגאון רבי יעקב קמינצקי אמר,

באמריקה הצלחנו להחזיר את עטרת השבת ליושנה.

ברוך השם, באמריקה שומרים שבת,

שבת, שומרים שבת, החזרנו את זה.

בהתחלה זה לא היה ככה, כשהגיעו לשם גולים,

אז לא נתנו להם, חייבו אותם לעבוד בשבת, היה בלאגן.

אבל ברוך השם, אומר כבר הרב יעקב קמינצקי,

החזרנו עטרה ליושנה את השבת.

הבעל, הוא אומר,

לא הצלחנו לעשות זאת גם לערב שבת.

אמריקה זה מאני מאני,

מנצלים כל רגע שם, time is money,

אז ההכנות לשבת פחות

עובד שם, פחות.

שבת, כן.

אבל ההכנה, הוא אומר, זה עדיין חסר.

עליי לציין אישה נכבדה ששלחה לי הרבה מתנות,

לי ולאשתי, כמובן,

לכבוד שבת.

פעמותים מוזהבים לזכוכית וכל מיני קוסטאות מוזהבות ופרוחות לחלות,

כל מה שצריך, כאילו, לשולחן שבת והכל.

מדהים. למה?

היא כתבה שהיא זכתה לעשות לעצמה, והיא כל כך נהנית מזה שהיא עשתה את זה לעצמה, שהחליטה להעניק לנו גם כן כהכרה טובה וכו' וכו' וכו'.

מדהים.

ומחשבה טובה.

אם כבר עושים משהו עם כסף לעשות לכבוד שבת,

לכבוד שבת קודש.

לסיום,

לפי מה שנתבער, ההכנה לשבת

היא עבודת השם ממש,

והיא אשר משפיעה משפע הברכה של שבת

ליום השישי,

מלכו על ימות השבוע.

אז ייתכן לומר שרבי שלמה אלקווץ,

זכר צדיק וברכה, בפיוט

לך דודי

לקראת שבת, לקראת שבת, וואי, וואי, וואי.

לכו ונלכה.

לכו ונלכה.

לקראת שבת, לכו ונלכה.

כלומר,

נעשה הכנות כדי לקבל את השבת,

כי היא מקור הברכה.

מה הכוונה?

אנחנו מבינים, לקראת שבת, לכו ונלכה, כי היא השבת מקור הברכה.

אפשר להסביר לפי מה שאמרנו עד עכשיו.

לקראת שבת, לכו ונלכה,

בזה שאנחנו הולכים לקראת השבת,

היא ההכנה הזאת מקור הברכה,

כי הברכה תבוא לפי ההכנה.

השם יעזרנו

שנזכה כולנו

להתכונן

ממחר כבר,

יום רביעי,

לשבת קודש כראוי,

וישפיעו עלינו ממרוא שפע ברכות וקדושה

לתוך ימי החולין הבאים.

אמן ואמן.

אמן.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו בירננה. בואו לפניו בירננה. בואו לפניו, לפניו בירננה.

שיהיה לכם יום טוב

והכנה לשבת.

הרי אני מכוון לקיים מצוות חכמים, דאורייתא ושמחה, דאורייתא, גומל נפשי, שחסד דאורייתא, כבד את אביך ותגמך, דאורייתא.

לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא, ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש,

שיהיו שפתותיו דובבות בקבר.

רבי חנניהו שאומר,