פרשת ויגש | הרב אמנון יצחק שליט"א

בע"ה נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח.

מאמר א:

"וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה" (בראשית מז יב). 

מה משמיענו בזה הכתוב: "כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה" (בראשית מז יא)? וגם במה שכתוב לֶחֶם לְפִי הַטָּף? גם הפסוק שאומר: וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה? כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה, לֶחֶם לְפִי הַטָּף, וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה? 

הענין: ללמד אותנו את דרכן של הצדיקים ואת ישרותם; יוסף הציל את כל מצרים מלגווע ברעב, בלי יוסף לא היו יודעים שיש רעב שבע (7) שנים, ולכן לא ידעו להכין לשנות הרעב. וגם אחרי שהודיע להם יוסף: 'על שנות הרעב!' – הכל נרקב. כמו שכתוב: "וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ" (בראשית מא, נה).

מובא במדרש (ב"ר צה ה): כיון שחזק הרעב בארץ נתקבצו המצרים ובאו אצל יוסף, 

אמרו לו: 'תנה לנו לחם'. 

אמר להם: 'א-לקי אינו זן את הערלים! לכו ומולו את עצמכם ואתן לכם'.

הלכו אל פרעה והיו צועקים ובוכים לפניו! 

ויאמר: "לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ". 

אמרו לו: 'הלכנו אצלו ומדבר אלינו דברים ריקים ואומר: 'מולו עצמכם', 

אמר להם: 'שוטים! וכי לא היה קורא לכם כל אותן שני השובע שרעב בא לעולם?!' הרי הוא הודיע לכם שיהיה רעב, למה לא צברתם בר? מפני מה לא הנחתם בבתיכם תבואה של שלש וארבע (3-4) שנים?' 

אמרו לו: 'כל תבואה שהיתה בביתנו הרקיבה!' 

אמר להם: 'לא נשתייר לכם קמח מאתמול?' 

אמרו לו: 'אפילו פת שהיה בסל הרקיבה!' 

אמר להם: 'אם גוזר על התבואה ונרקבת שמא יגזור עלינו ויהרגנו, לְכוּ אֶל יוֹסֵף אם יאמר לכם: 'חתכו מבשרכם' שמעו לו, שנאמר: "אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ".

יוסף כלכל אותם בלחם בעד כספם, אחר כך בעד מקניהם, אחר כך בעד עבודתם, והציל אותם ממוות בטוח! ולמה יוסף עשה זאת? שגרם להם צער כל כך גדול בשביל לאכול עד שהפך את כולם עבדים לפרעה? בשביל מה למול אותם? הקב"ה שונא ערווה וזה: "עֶרְוַת הָאָרֶץ" (בראשית מב ט).

עונים בקהל: (לא שומעים). 

הרב: זה הכנה לישראל שצריכים למול ממצרים, וכידוע אחרי זה היו 'מושכים עורלתם' מפני הבושה. אז כדי שלא תהיה בושה הוריד לכולם... 

 שואלים בקהל: (לא ברור). 

הרב: זה לא זכויות הם לא התכוונו לעשות את זה לשם 'מילה'. הם עשו את זה בשביל אוכל. 

שואלים בקהל: (לא ברור). 

הרב: אבל שמה זה היה בגלל שהם היו מוכנים להתחתן כאילו עם הבנות כי אמרו להם: 'תשמעו בשביל להידבק בזרע יעקב - אז בשביל זה צריך הכנה! להידבק בזרע יעקב אי אפשר בלי זה' שמה לא אמרו להם: 'בשביל אוכל'. 

שואלים בקהל: (לא שומעים). 

הרב: הוא דאג לפרסם את הקב"ה בכל מעשה שהוא עושה, והוא הראה בכל: שהוא לא בעלים על שום דבר! ובאמת הקב"ה לא זן ערלים אלא מתמצית של ישראל. כל הארצות נזונות "וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת" (איוב ה י) הכל בא מארץ ישראל, השפע. עכשיו היות והוא הבעלים במצרים - הכל בא מכוחו. אז מה פתאום שהוא יזון ערלים?! על מה יזון אותם? 

אז הוא אמר להם: 'אתם תעשו משהו, הקב"ה שונא את העורלה, תורידו אותה ו... בסדר יהיה מגיע לכם אוכל.'. 

שואלים בקהל: (לא שומעים). 

הרב: טוב זה אח"כ, זה היה במצרים אח"כ יותר מאוחר, אבל הם נדבקו במצרים הרי זה מה שהיתה הבעיה: 'הללו עובדי עבודה וזרה והללו עובדי עבודה זרה!' נו, מה לעשות. מה, מה אתה חושב... יש רפורמים בעולם. מה קרה? נדבקו באומות העולם "וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם" (תהילים קו לה) 

שואלים בקהל: (לא שומעים). 

הרב: אתה רוצה להגיד ככה? מותר לך לחשוב. אין בעיה...

למה יוסף לקח מהם כל כך הרבה הרבה-הרבה? לקח להם את כל הרכוש את הכל עד שלקח להם את גופם בעצמם בשביל לעבוד, ואסף את כל הכסף שיש בעולם להביא למצרים? 

בשביל ש: "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית טו יד) הוא עבד והכין את קיום הציווי, שיצאו בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל! צריך לדאוג שיהיה הרבה רכוש. 

אבל אחרי כל מה שהוא עשה בשביל המצרים, איש אחר היה מרשה לעצמו לפרנס את אביו ואת אחיו ברווח! ולא בצמצום. כל הכסף שבעולם - הוא ארגן? אז מגיע לאבא שלו ולאחים שלו איזה 'בונוס' דיווידנד חודשי, ככה לתת להם איזה סטיפה' מגיע להם, לא? הוא לא נתן להם. גם כסף שאסף - היה גונז לעצמו ולמשפחתו, כידוע בעולם - אם זה היה אדם אחר, לא יוסף. ודאי שהיה אוסף וגונז לאחרית... כמו כל השרים והחבר'ה 'שדואגים' למשפחה, לזה, לפה, לשם.... פתאום מתברר שלכל אחד יש מפעלים וקרקעות ווילות ואני יודעת מה... ומשכורת 'צנועה' של ארבעים אלף (40,000) שקל!

והתורה מספרת: "וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו... כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה" (בראשית מז יא) לא נתן להם מקומות יותר טובים ממה שאמר פרעה, מה שאמר פרעה - ככה הוא עשה. אפילו שהוא היה בעלים, "לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ". אז אם הוא יכול להגיד לכל העולם כך וכך, ויכול להשיב כל מצרי איפה שהוא רוצה, אז למה את האחים שלו ואבא שלו הוא לא יכול? - לא! שמה הוא מדקדק כמו ש: צִוָּה פַרְעֹה, על פי פרעה.

וכן כתוב: "וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו... לֶחֶם לְפִי הַטָּף" (בראשית מז יב) לא בפזרנות אלא לפי הנחיצות, לא חבילה 'בייגלה' - חצי חבילה בייגלה. אם זה מספיק - חצי חבילה, לא יותר. וכן אומר ה'ספורנו' וזה לשונו: "לֶחֶם לְפִי הַטָּף" אף על פי שהיה בידו להרבות להם מזון, נתן להם במידה מספקת כאמרם ז"ל (פ"ק דתענית): 'בזמן שהציבור שרוי בצער אל יאמר אדם: 'אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עלי נפשי!' אדם צריך להשתתף בצערם של הבריות ולא לשבת ולאכול כמו בחגים, וכן הכסף הביא הכל "בֵּיתָה פַרְעֹה" כתוב. ולא גנז לעצמו כלום, הכל הוא הביא בֵּיתָה פַרְעֹה.

וכן פרש הרד"ק וזה לשונו: "וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף" להודיע אמונתו של יוסף, כי היה יכול לגנוז הכסף בביתו, כי לא מחשב פרעה אתו כי ידע: כי נאמן הוא! ואף על פי כן הוא היה שומר את עצמו מן החשד, וכשבא לו הכסף הביאו בֵּיתָה פַרְעֹה'. עד כאן לשון הרד"ק.

והנה פרעה הכיר היטב את יוסף ואת יושרו ונאמנותו, ובשביל זה נאמר: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֱמֹר אֶל אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ טַעֲנוּ אֶת בְּעִירְכֶם" (בראשית מה ז) "וְאַתָּה צֻוֵּיתָה" (בראשית מה יט) פרש רש"י: "צֻוֵּיתָה" - מפי לומר להם: "זֹאת עֲשׂוּ", כך אמור להם: שברשותי היא'. למה? 

הוא ידע: אלה צדיקים; הם יצמצמו את עצמם ולא יקחו הרבה, והוא רצה לתת להם, פרעה, בשפע! לכן הוא אמר לו: "טַעֲנוּ אֶת בְּעִירְכֶם... וְאַתָּה צֻוֵּיתָה" אני בכוונה אומר לך, שתגיד להם שאתה צֻוֵּיתָה, שאתה לא עושה מעצמך. כי אם תגיד: 'קחו קחו קחו', 

הם יגידו: 'לא! תודה', כי הם יפחדו שאתה נותן להם יותר בגלל שהם האחים שלך, 

אז תאמר להם: שזה ציווי מפי "שזֹאת עֲשׂוּ". אמור להם שברשותי היא. 

מה הוא צריך להגיד את זה? בגלל שהוא ידע שזה משפחה כזאת של צדיקים, והם לא יקחו. הוא חפץ לתת להם. לכן שידעו שזה בצִיוּויִ. הבנתם?

 "קְחוּ לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם" (בראשית מה יט) אמר לו בלשון צו, כי ידע שאחרת לא יקח יוסף, אם הוא לא יגיד לו - הוא לא יקח.

ויעוין ברמב"ן וזה לשונו: "וְאַתָּה צֻוֵּיתָה זֹאת עֲשׂוּ" אמר הדבר בצוואה לו, מדעתו מוסר יוסף כי אינו שולח יד בהון המלך, על כן חשב פרעה: אולי לא ירצה לשלוח לאביו דבר, על כן אמר לו: 'אני מצוה אותך שיעשו זאת' על כל פנים, זה דברי הרמב"ן.

וכן אחיו היו ישרים כמוהו, לכן הוא אומר להם הוא בעצמו: "וְעֵינְכֶם אַל תָּחֹס עַל כְּלֵיכֶם" (בראשית מה, כ) כי הכיר: שלא יזלזלו בשום דבר, כדרך צדיקים שממונם חביב עליהם יותר מגופם כי הם רחוקים מגזל (סוטה יב) וכמו שיעקב אביהם חזר על פכים קטנים.

ואחר כך כתוב: "וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל פִּי פַרְעֹה" (בראשית מה כא) התורה מעידה: שעשה הכל עַל פִּי פַרְעֹה, ולא הרשה לעשות זה מעצמו. 

ומי שהוא מתנהג בצדקות וחסידות רק בנוגע לבין אדם למקום, אבל בעניני כסף ובמצוות שבין אדם לחברו אינו מדקדק - הוא מחלל שם שמים! כי לא זה רצונו יתברך. לא חכמה לדקדק רק בין אדם למקום, אלא גם בעניני ממון ובין אדם לחברו צריך אדם לדקדק - שאחרת זה חילול ה'. זו תורה שלמה איך שאדם צריך להיות בישרות ונאמנות אפילו בנוגע לכסף של גוים. בזה נכשלים הרבה לצערנו בחוץ לארץ!

בקהל: (לא שומעים). 

הרב: לא, אסור. 'אסור גזל הגוי'. אסור גזל הגוי ואסור לגנוב מדינות שמלכותא שלהם היא מלכות. "דינא דמלכותא דינא" המלכות שלהם היא מלכות, וזה הם רשאים לקחת מיסים וארנוניות, וזה חלק מהעונש שלנו בגלות; שנמסרנו ביד הגויים! לשלם להם מיסים וארנוניות. ואסור לגזול אותם. יכול להיות שחלק מהמכה של 'מאיידוף' שעקץ שמה הרבה יהודים בחמישים מיליארד דולר (50,000,000,000$) - זה חלק מזה! אסור לגזול את הגוי. אסור לגזול את הגוי. 

בקהל: (לא שומעים). 

הרב: מה זה 'לקחת בנשך'? ריבית כן, ריבית מותר לקחת מהם, 

בקהל: (לא שומעים). 

הרב: מה? 

בקהל: (לא שומעים). 

הרב: אצל מי? 

בקהל: (לא שומעים). 

הרב: כן. זה הפטנט. זה היה הפטנט שהם הפסידו. 

בקהל: (לא שומעים). 

הרב: הכל חוקי, כן. כל רמאות זה חוקי. אצל הרמאים זה חוקי. 

בקהל: (לא שומעים). 

הרב: גם החוק, תלוי איפה. אצלם לא. הם רשאים לחוקק מה שהם רוצים, פה לא.

מכל מקום, אז צריך אדם להיות ישר ונאמן אפילו בנוגע לכסף של גוים וכל שכן של יהודים. 

בקהל: (לא שומעים). 

הרב: כן. שלוש (3) פעמים כתוב: "עַל-פִּי פַרְעֹה" לומר לך: שהוא לא עשה שום דבר שלא ברשות פרעה למרות שהרשות היתה נתונה לו לעשות ככל העולה על נפשו! אבל לגבי עצמו הוא היה נקי במאה אחוז (100%). לגבי עצמו ולגבי אחיו ומשפחתו. הבנת? לא היה לו 'מעטפות חומות'. הוא היה נזהר מאוד מאוד-מאוד שלא ליטול שלא ברשות פרעה. 

בקהל: (לא שומעים). 

הרב: בדיוק מה שצריך. 

בקהל: (לא שומעים). 

הרב: מה שלא משרת את המלוכה – לא. הבנת? מה שלא משרת את המלוכה - לא.

טוב, אז למדנו על יוסף ועל הצדיקים, ולא בכדִי הקב"ה בחר בו לכלכל את כל העולם כולו! לא בכדי. 

('זכרון מאיר') 

מאמר ב' (ובספר חכמת המצפון הוא מאמר תתלד) ;

עכשיו נראה מה קורה עם יעקב אבינו ע"ה: 

"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי" (בראשית מז ט). 

מובא ב'דעת זקנים מבעלי התוספות: 'לפי שראהו זקן מאוד ושערות ראשו וזקנו לבנות מרוב הזקנה שאל כן, פרעה שואל את יעקב,

 והוא ענהו: "יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים" כלומר: מעטים הם שנותי, אלא מתוך רעות שהיה לי קפצה עלי זקנה'. 

לפי זה, הם לא היו מלבינים בשערותיהם כל כך מוקדם. 

'בשעה שאמר יעקב: "מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי" 

אמר לו הקב"ה: 'אני מלטתיך מעשו, ומלבן, והחזרתי לך את דינה, ואתה מתרעם על חייך שהם "מְעַט וְרָעִים"?! חייך שכמנין התיבות מ:"וַיֹּאמֶר" עד "יְמֵי... מְגוּרַי" כך יחסרו משנותיך שלא תחיה כחיי יצחק אביך!' 

וכמה תיבות יש? שלושים ושלוש (33) תיבות, וכמנין זה חסרו מחייו; שהרי יצחק חי מאה שמונים (180) שנה ויעקב חי מאה ארבעים ושבע (147) שנים'. 

חסרו לו שלושים ושלוש שנים. למה? בגלל שהוא אמר כמה מילים שמשמע מהם שהיה לו רק רעות ולא היה לו טובות, משמע. כי הוא אמר: "מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי"

בקהל: (לא שומעים). 

הרב: נכון, נכון. תזהר אתה גם, יש לך שערות לבנות, שלא ישאלו אותך ושלא תענה ככה.

לכאורה: דברי המדרש בלתי מובנים, מה המקום נמצא כאן לתביעה כלפי יעקב? הלא כפי שמבואר לא התרעם יעקב כלל על הרעות שעברו עליו, אלא שהשיב לשאלתו של פרעה: 'על שום מה קפצה עליו הזקנה?' ובודאי אם היה נשאל על הטובות שבאו לו בימי חייו - לא היה מכחיד תחת לשונו דבר. אלא שכאן לא היה המקום המתאים לכך, שהרי סיפור הטובות לא היה מחזיר לו את עולמו, ולתביעה מה זו עושה, עד כדי לגרוע שלושים ושלוש שנים משנותיו? 

כפי הנראה שייכת תביעה גם באופן כזה: הואיל והדברים עושים רושם שכאילו לא ראה טובה בימיו, ורק הרעות היו מנת חלקו. ככה עושה רושם מתשובתו; "מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי" מוטל היה עליו לספר: 'שגם טובה ראה בחייו!' ואף על פי שהוא לא נשאל על כך. בוודאי קבעו בשמים: 'שאפשר היה לו למצוא את ההזדמנות להזכיר זאת לפרעה!'.

בקהל: (לא שומעים). 

הרב: לא... טובות, טובות. להגיד טובות. 

בקהל: (לא שומעים). 

הרב: למה אתה נראה ככה עם שער לבן? 

בקהל: (לא שומעים). 

הרב: 'ברוך ה'! הקב"ה האריך ימי ושנותי, וה' זיכני לכך וכך, אבל אתה יודע 'ביניה וביניה' היו לי קצת אירועים כאלה ואחרים שהקפיצו עלי את הזקנה.

ולפי 'שהקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה' לא פלט יעקב מעונש גם במקרה זה! 

ומענין שבחשבון התיבות שכנגדן נגרע משנותיו של יעקב, הובאו בחשבון גם התיבות של: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה" והלא תיבות אלו לא יצאו מפיו של יעקב, אלא התורה כותבת זאת כדי שנבין מי אמר את הדברים למי, אולי שגם ההכנה של יעקב לְדַבֵּר נכללת בכלל התיבות.

בקהל: (לא שומעים). 

הרב: המוות... תכף תשמע. המוות... תשמע, תשמע. 

כתב 'בעל הטורים' וזה לשונו: 'וחיה ל"ג שנים פחות מאביו, משום דכתיב: "קִלְלַת חִנָּם לוֹ תָבֹא" (משלי כו ב) "קִלְלַת חִנָּם לוֹ תָבֹא" 'לו' – הכוונה 'אליו' "קִלְלַת חִנָּם לוֹ תָבֹא" מי שמקלל קִלְלַת חִנָּם את חברו - חוזרת עליו. אמרתי: 'לו' – 'אליו' הכוונה. 

על שקלל לרחל ואמר ללבן: "עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱ-לֹקֶיךָ לֹא יִחְיֶה" (בראשית לא לב) חסרו לו מנין "יִחְיֶה" = שלושים ושלוש, שהם שלושים ושלוש משנותיו. גם כאן אותו הגדר - שהקב"ה מדקדק עם סביביו: מה מוציא מפיו.

אבל יש כאן עמקות יותר! שהרי יעקב בשעה שהתבטא: "עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱ-לֹקֶיךָ לֹא יִחְיֶה" לא ידע שרחל גנבתם ולא התכוון לקללה כלל, אלא שהיתה 'כשגגה היוצאת מלפני השליט!' וכתוצאה מכך מתה רחל. אבל בה בשעה שיעקב הוא בבחינת שליט, ובשמים מתחשבים עם ביטוי כלשהו שלו - בה בשעה נחשב לו הדבר לעוון והוא נענש עליו. כמו שהפה שלו אם אומר משהו – מתקיים, כך למצב שלילי - גם מתקיים. ואגב, רואים שכוחו של הצדיק גדול הוא עד כדי כך שאפילו דבר שאינו הגון שהוא גוזר, ואפילו בלי כוונה, גם כן מתקיים. 

('מסלות חיים'). 

אז כמה צריך אדם להזהר שלא יגיד דברים שיש בהם שלילה מבלי להזכיר את הטובות של הקב"ה.

בקהל: (לא שומעים). 

הרב: לא. זה לימוד בשבילנו. אצל יעקב - העונש בא מיד, בגלל שהוא בדרגה גבוהה והוא צדיק. אצל אחרים העונש קיים – אבל לא תמיד יבוא מיד. 

בקהל: (לא שומעים). 

הרב: כי הקב"ה לא מדקדק עם סביביו; רק אם הם צדיקים. אבל עם אחרים הוא לא מדקדק כחוט הסערה ומיד. יש חשבון על הכל. 

בקהל: (לא שומעים). הרב: לא שומע להם אבל שומע אותם והכל נרשם.

מאמר ג;

הפרשה הבאה מתחילה: 

"וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה" (בראשית מז, כח) 

אז כתוב ב'בעל הטורים', שוב פעם: 'וחי ל"ג שנה פחות מאביו, משום דכתיב: "קִלְלַת חִנָּם לוֹ תָבֹא" (משלי כו ב). 

אדם תמיד צריך לחוש. אומרים חכמים: באיזה גיל אביו נפטר? מחמש (5) שנים לגיל של אביו בשעה שנפטר צריך לחוש שהוא עלול להפטר. אם הוא עבר את הגיל אז אין לחוש. זאת אומרת, אדם בדרך כלל צריך לחיות כמו חיי אביו; אז אם חי יצחק מאה שמונים, היה צריך להיות יעקב גם מאה שמונים. אברהם חי מאה שבעים וחמש (175). הוא גם היה צריך לחיות מאה שמונים, רק הורידו לו חמש שנים בשביל שלא יראה את צרת עשו. אז יצחק חי מאה שמונים, אז יעקב גם היה צריך לחיות מאה שמונים, אבל הורידו לו שלושים ושלוש, למה? "קִלְלַת חִנָּם לוֹ תָבֹא". 

על שקילל רחל ואמר: "עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱ-לֹקֶיךָ לֹא יִחְיֶה" (בראשית לא לב) חסרו לו מנין 'יִחְיֶה' שהם ל"ג משנותיו, וזה להשתומם: כמה גדול דין של מעלה! הרי יעקב אבינו ע"ה לא ידע כי רחל לקחתם, ועם כל זה יען כי לא נתעורר לחשוב: 'פן לקח מי מאנשיו'? הרי מה גזרת בפיך? שהוא לֹא יִחְיֶה! ולא לקחת בחשבון: שיכול להיות שמישהו מאנשיך לקח וגזרת עליו מיתה, על כן נענש עונש גדול כזה לִפְחֹת משנותיו ל"ג שנה.

היאומן כי יסופר! כי על אונס להעלות על דעתו דבר רחוק כזה יענש כל כך?! 'אוי לנו מיום הדין! ואוי לנו מיום התוכחה'!.

יפתח שאמר: 'שמי שיצא לקראתו הוא יקריב אותו לא-לקים' – נענש. כשהוא חזר מהמלחמה, מי יצאה לקראתו? בתו! למה? אתה לא לקחת בחשבון: אולי היה יוצא לפניך דבר טמא? אז מה, אתה תקריב אותו לא-לקים?! נדרת נדר: 'שכל מי שיצא לקראתך בחזרתך - אתה תקריב אותו לה''. אז מה, אתה לא לוקח בחשבון? יעני, כל מי שיצא? ואם יצא חזיר? ואם יצא כלב?!

בקהל: (לא שומעים). 

הרב: אה, זה הקטע?

עצם זה שאתה אומר מילים לגבוה בצורה לא אחראית - אז העונש: הבת שלך תצא.

בקהל: בסדר אבל הוא לא צריך לעשות את זה.

כבוד הרב: שמעת מה אני אומר? מה מדברים, לא מה מה יהיה בסוף מה מדברים!

בקהל: (לא שומעים).

כבוד הרב: זה עוד ענין. אבל קודם כל מה הקב"ה עשה.

ומעתה נוכל להבין גודל העונש, שים לב! של מי שאינו מעלה על דעתו דבר קרוב. זאת אומרת, אתה צריך תמיד לשקול "שקול מילים" אומרים: "שקול מילים" למה? בן אדם צריך לראות 'מה יכול להיות' אתה אומר מילים - מה יכול להיות.

ומכל שכן קרוב יותר, וכמה פעמים ביום. אם יש דברים שאדם כל היום נתקל בהם צריך להזהר מאוד מאוד. אז זה בחלק של ההקפדה: מה יוציא אדם - אם זה שלילי ח"ו, לאן זה יכול להגיע.

ומזה נוכל להבין: גודל השכר של המעלה על דעתו דבר טוב - כמה גדול שכרו! כי 'מרובה מידה טובה פי חמש מאות (500)!'. ומכל שכן, המעלה על דעתו דבר טוב שהוא רחוק מכמה בני אדם. 

אם אדם צריך להתעורר לדבר קרוב, לשים לב ולקחת בחשבון את הדברים שיכולים להתרחש בעקבות מילותיו, ודבר רע שהוא מוציא מהפה - תזהר! תיזהר מה אתה אומר. אז בדבר קרוב שיתכן - אתה צריך לקחת את זה בשיקול דעת. ונענשים כל כך... 

אז אם אדם אומר דברים טובים או חושב דברים טובים, כן? השכר שלו פי חמש מאות! זה בדברים הקרובים.

ואם הוא חושב על דברים שהם רחוקים משאר בני אדם, והם לא חושבים על דברים כאלה והוא חשב דברים טובים; כלפי שמיא או כלפי הבריות - אז ודאי שהשכר שלו הוא גדול בהרבה הרבה-הרבה יותר! כי הוא הפליג ואפילו לקח דברים שהם רחוקים מדעתם של אנשים, והשכיל לומר ולעשות דברים כאלה, אז מגיע לו פי כמה וכמה, כי הוא לא מצומצם במחשבתו רק בד' אמותיו לחשוב, אלא הוא חושב יותר ויותר.

בקהל: (לא שומעים).

כבוד הרב: אם יעקב אבינו ע"ה נענש כל כך בשביל שלא העלה על דעתו פעם אחת דבר רחוק, המעלה על דעתו דבר רחוק - הלא שכרו עצום מאוד כי מרובה מידה טובה! 

זאת אומרת, אם בן אדם יעלה בדעתו: שאפשר להחזיר מיליון (1,000,000) יהודים בתשובה בשנה! שזה דבר רחוק!! כביכול לא בר השגה. מה זה? אתה יודע מה גודל השכר על זה? על עצם המחשבה רק! ואם עושה פעולות בשביל זה? - יא חביבי יא לביבי.

ומי יוכל לשער גודל הערך של המעורר את עצמו לדבר טוב? כי הנה יעקב אבינו ע"ה הוציא קללה מפיו כמעט באונס גמור; הוא כל כך רוצה להוכיח את חפותו, וחפות אנשיו, שלא שייך גניבה בבית יעקב. איך מאשימים אותם בגניבה?! דבר שזה רחוק. על בטוח, כאילו הוא על בטוח: "לֹא יִחְיֶה!" מה, אין דבר כזה אצלנו. 

כמו האלה הטיפשים שאומרים "בעינים שלי, בילדים שלי, באמא שלי, באבא שלי, בשכונה שלי, בעם שלי!" - מנדב את כולם, חופשי. אתם יודעים מה מגיע לו עונש?

הנה יעקב אבינו ע"ה מוציא קללה מפיו כמעט באונס גמור, ויען כי נתגלגל מזה שלא במתכוון עונש לרחל נענש גם כן הוא. למה? 'מידה כנגד מידה'. אם כן כיוון שמידה טובה מרובה, מי שנתגלגל על ידו אפילו שלא במתכוון חיים לאחרים - הרי שכרו מרובה מאוד! 

אדם חזר בתשובה, והולך ברחוב, או שאפילו לא הולך ברחוב, ושמע חזרתו בתשובה נשמע באוזני מאן דהוא, 

והוא שואל: "מה אתה אומר! הוא חזר בתשובה? אם הוא חזר בתשובה - אני מתחיל להניח תפילין". 

וההוא לא התכוון בתשובה שלו בשביל שההוא יניח תפילין, בכלל אין לו קשר עם הבן אדם, ומישהו התעורר לחיים מזה - מה גודל השכר שמגיע לאיש הזה שגרם שלא במתכוון לדבר כזה?

כתוב: 'שיהודה עצמותיו היו מגולגלות בארון. וארבעים (40) שנה במדבר שהלכו היו עצמותיו מגולגלות בארון, 

כיון שהוא אמר לאביו: "אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ... וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים" (בראשית מג ט); בעולם הזה ובעולם הבא'. קִלְלַת חִנָּם לוֹ תָבֹא. מי שמוציא מפיו דבר והוא צדיק - אפילו על חִנָּם זה בא עליו.

בקהל: (לא שומעים).

כבוד הרב: שהוא יביא. הוא מתחייב להביא אותו: "וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים"; בעולם הזה ובעולם הבא. מוכן להפסיד את העולם הזה ואת העולם הבא.

בקהל: זה נדר או שבועה? 

הרב: זה כמו נדר כן, 

בקהל: מה הוא מפסיד בעולם הזה? 

הרב: יכול למות גם. מקבל על עצמו. 

בקהל: (לא שומעים). 

הרב: זאת אומרת, יצא מפיו. 

מי לימד עליו זכות? משה רבנו, שאמר: "שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה" (דברים לג ז) לא רוצים לתת לו להיכנס למתיבתא דרקיעא, 

אז הוא אמר: "שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה" איזה קול? שאמר: "צָדְקָה מִמֶּנִּי" (בראשית לח כו) בזכות שאמר: "צָדְקָה מִמֶּנִּי" אז מה אם הוא אמר "צָדְקָה מִמֶּנִּי"? מה זה נוגע? 

בשעה שאמר יהודה "צָדְקָה מִמֶּנִּי" ראובן, שעשה תשובה 'שהיה עסוק בשקו ותעניתו על מעשה בלבול יצועי אביו' יצועי אביו עם בלהה, עשה תשובה - אבל הוא עשה תשובה בסתר. כשראה שיהודה עשה תשובה בפרהסיא, שאמר לעיני כולם: "צָדְקָה מִמֶּנִּי" - עשה גם כן ראובן תשובה בפרהסיא. 

"שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה" - שגרם לראובן לעשות 'תשובה מעלייתא' מעולה יותר, שעשה תשובה בפרהסיא - ובזכות זה "וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּו". 

יהודה, מלך שבאחים! צדיק, ממנו יוצא מלך המשיח, כל הבריאה עומדת בזכותו, שהרי אם העולם לא יגיע לתיקונו - אין ענין לעולם. והכל זה בזכות המשיח, והוא שמביא אותו. הביא את פרץ לעולם. כל הזכויות האלה - לא עמדו לו כדי להביאו למתיבתא דרקיעא. מה כן? שהוא גרם חזרה בתשובה מעלייתא! הוא לא גרם לו לחזור בתשובה, הוא כבר חזר לבד, רק שיפר לו את החזרה בתשובה! הוא לא התכוון לזה, הוא התכוון לומר מה שהוא התכוון לומר, זה השפיע על מישהו?! תראו מה זה גרם! 

אתם מבינים מה זה? יהודי שגרם טובה ליהודי אפילו שלא במתכוון - מה שכרו. אדם שגרם לחזרה בתשובה של מישהו, - חזרה בתשובה זה דבר.... לא 'שיפור' חזרה, חזרה בתשובה שלמה, אפילו לא במתכוון - מה שכרו!! שאפילו יהודה עם כל מעלתו לא הספיק לו בשביל להביא אותו אֶל עַמּוֹ. רק לימוד הזכות של משה רבנו - חזרה בתשובה של יהודי - להוסיף לו בחזרה בתשובה, כזה שכר? שאפילו יהודה לא היה מספיק.

'רבנו הקדוש' היה הולך להחזיר בתשובה. רבנו הקדוש! חסר לו זכויות? כל המשנה שלנו, כל התורה שבע"פ, זה ממנו. רבנו הקדוש רבי יהודה הנשיא. והוא הולך לחפש את הנכד של רבי שמעון בר יוחאי, בנו של רבי אלעזר, קראו לו: 'יוסי' יוסי. הוא היה לא כל כך.... החזיר אותו בתשובה, וגם נכד של רבי טרפון החזיר אותו בתשובה, לא נספר את הסיפור. (ב"מ פה) תסתכלו. 

שאלו אותו: 'מה, מה, מה אתה צריך, כאילו... מה גורם לך?' התלמידים שואלים: 'מה אתה הולך לחפש לך כאלה שהם התדרדרו קצת וזה ואתה הולך לחפש... מה, מה חסר לך? כאילו, מה אתה.... לא ראש ישיבה הכי גדול; גדול הדור. גדול הדורות, מה זה גדול הדור. מה, זה רבי יהודה!'. 

אמר להם: 'כל המלמד בן חברו תורה - זוכה ויושב בישיבה של מעלה!' זה המלמד את בן חברו, דהינו; האבא אברך, ואתה מלמד את הבן של חבר, 'חברו' זה חבר. זוכה לישב בישיבה של מעלה. 'וכל המלמד בן עם הארץ תורה, אפילו הקב"ה גוזר גזרה - מבטלה בשבילו!' למה? מידה כנגד מידה; אתה מבטל את המציאות של בן עם הארץ, כי בן עם הארץ בטבע - הולך אחר אביו והוא יהיה גם עם הארץ, הוא לא ראה שאבא שלו לומד - אז גם הוא לא ילמד. אבא שלו סוחר - הוא גם יהיה סוחר. וככה זה. בדרך כלל הילדים מעתיקים את ההתנהגות והדרכים והמקצועות של ההורים שלהם. 

אז אם אבא שלא לא לומד - אז יש לו את כל ה'תדצקה' לא ללמוד גם כן; "אבא שלי לא למד גם אני לא לומד" אבא שלו למד - זה לא אומר שהוא גם ילמד 'אבל אבא שלי לא לומד?' פשיטא שהוא לא לומד. אז אם הוא שינה את טבעו מידה - כנגד מידה הקב"ה משנה את גזרתו.

אז כל המלמד בן עם-הארץ תורה, הקב"ה אפילו גוזר גזרה מבטלה בשבילו, שנאמר: "מוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה" (ירמיהו טו יט) מה זה אומר? מי שמוציא "יָקָר מִזּוֹלֵל"; אדם שהיה זול, היה אדם פחוּת, היה חילוני, ועושה ממנו יָקָר; לומד תורה! "מוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה". 

מה זה "כְּפִי תִהְיֶה"?

הרב לופיאן זצ"ל היה אומר כמה פעמים בשנה: מה זה "כְּפִי תִהְיֶה"? 

היה אומר: שמא תאמר כְּפִיו של הגאון מווילנה? 

אומר: לא. 

שמא תאמר כְּפִיו של הבית יוסף? - לא. 

כְּפִיו של אר"י הקדוש? - לא. 

אולי כְּפִיו של רש"י, של רמב"ם, רמב"ן? 

אומר: לא. 

אולי כְּפִי הגאונים? - לא. הסבוראים? - לא. אמוראים? - לא. תנאים, רבי שמעון ורבי מאיר? - גם לא! אולי ישעיה הנביא, יחזקאל נביא? - לא! כמו הפה של משה רבנו? 

אומר: גם לא. 

האבות הקדושים? 

אומר: לא! 

אלא מי? "כְּפִי תִהְיֶה" כמו פיו של הקב"ה. מה שגוזר - הקב"ה מקיים, מי? מי שמוציא יָקָר מִזּוֹלֵל, "כְּפִי תִהְיֶה". את המעלה הזאת רצה רבי. זאת אומרת, עם כל התורה שלו, וכל התורה שבע"פ - זה עדין לא מעניק פה של הקב"ה. אבל מי שמחזיר יהודים בתשובה - "כְּפִי תִהְיֶה". אתם מבינים?

אז זאת אומרת, יהודה, עם כל הזכויות שלו - לא הספיקו לו, רק שלמד ממנו לעשות תשובה מעליותא - ראובן אחיו. אתם מבינים כמה מידה טובה מרובה?

אז זאת אומרת, מעתה נוכל להבין: מה זה מרובה מידה טובה בדבר שמביא חיים לעולם! לא ליחיד, אבל לרבים עוד!! 

אם ליחיד זה כמו שלמדנו עכשיו, אז לרבים כמה מגיע! - להשתומם! מי שלקח על עצמו לעשות הרצאה! בחמש עשרה אלף (15,000) שקל, גם מוציא כסף בשביל זה! לא דאג רק שאנשים יחזרו בתשובה, לא רק ארגן, לא רק אמר, לא רק השפיע - גם מוציא ממון מכיסו בשביל לעשות הרצאה, שמאות ואלפי אנשים ואח"כ עשרות אלפי ומאות אלפי יהודים ישמעו ויתעוררו ויתחזקו וישובו בתשובה - מה שכרו לעולם הבא!!! 

אז שאל אותי מישהו: 'אתה מבטיח לי עולם הבא אם אני עושה?' 

אמרתי לו: 'מבטיח לך שיהיה לך עולם הבא אם אתה עושה הרצאה!' 

"אתה מבטיח?", עוד פעם אומר. 

אמרתי לו: "אני מבטיח לך שיהיה לך עולם הבא". 

ועוד פעם אמר, 

אמרתי לו: "מבטיח". 

אדם זוכה לחיי העולם הבא!! 

הנה, למדנו דוגמא: לא רצו להכניס את יהודה לעולם האמת במתיבתא דרקיעא. מי הכניס אותו? התשובה מעליתא של ראובן. מי למד אותנו את זה? משה רבנו.

בקהל: (לא שומעים).

כבוד הרב: כן, אבל, אתה יודע, צריך לעורר תמיד זכויות. עד שלא פותחים וסותמים, מה שנקרא, את פי המקטרג, צריך מיימינים ומשמאילים. כנגד המשמאילים מישהו צריך לטעון טענה.

בקהל: (לא שומעים). 

כבוד הרב: אתה מחפש עצות איך להרוויח בחינם?! אני רואה. בחינם. 

בקהל: (לא שומעים).

כבוד הרב: עם זה שמארגן את ההרצאות? מי שמחזיר בתשובה, כן, יכול להגיע למדרגה הזאת.

וכל זה אם עושה דבר במתכוון. קודם אמרנו: אפילו בלא מתכוון, עכשיו אנחנו אומרים: אם עושה במתכוון, זה אם אחרים יעוררוהו. 

אז נגיד אני עוררתי אתכם לעשות הרצאות, אז בזה שעוררתי אתכם ואתם מתכוונים עכשיו לעשות הרצאות, כמה מגיע לכם שכר! כי אתם מתכוונים. לא מתכוון - זה ככה... 

ומעתה מי יוכל לשער כמה מרובה המידה הטובה בדבר שאדם מתעורר מעצמו! לא צריך לעורר אותו! הוא לבד מחפש: 'איך לעשות? להגדיל תורה ולהאדירה!' מחפש עצות: איך לעשות USB, ברצועה של DiscOnKey להביא לאנשים שהם לא רוצים לחזור בתשובה! לתת להם מתנה כזאת שהם יחזרו בתשובה בלי להרגיש. מחפש עצות כל הזמן.

בקהל: (לא שומעים).

כבוד הרב: 'מתנה על מנת להחזיר!' - ממש. מתנה על מנת להחזיר. יפה!!

אז הוא אומר: 'להביא לימות המשיח' כתוב. להביא לימות המשיח. צריך להביא. 

עכשיו אם אדם מתעורר מעצמו, וראיה מדוד המלך ע"ה: כמה היה חביב בעיניו יתברך שהתעורר בעצמו לבנות את בית הבחירה. כמה היה חשוב דוד המלך בעיני ה'. קצרה דעת האדם להעלות על דעתו זאת, איך העולם יכולים לקבל שכר על מצוות! ואשרי חלקו של מי שמתעורר לזאת. 

('חכמה ומוסר' חלק א מאמר צד). 

יש כאלה שבורחים משיעורים כאלה! למה? הם פוחדים שיהיה התחיבות, פתאום יחייבו אותם משהו, אם זה מצוות, או זה כסף או תרומה או משהו - בורחים. במקום לחפש להדבק; מה עוד אפשר לעשות? מה עוד אפשר לעזור?

יש אנשים כשיש מלחמה, כמו עכשיו, מרגישים לא נוח שהם לא בצבא, והולכים, מתנדבים, רוצים ללכת, רוצים לבוא, אפילו פצועים שנפצעו רוצים לחזור בחזרה לקרב. אם היה דבר כזה שאנחנו היינו ככה נרתמים בשביל להביא את הגאולה, במקום להביא עזרה במלחמה; להביא עזרה לשלום! איך להביא עזרה? 

על ידי זה שנהפוך את העם הזה לבעלי תשובה! שהרי" מול חמאס וחיזבאללה גם אירן ונסרללה ובין לדן ואבו עמאר ופלשתין וכל השאר... - יש לנו היסטוריה מנצחת, בתנ"ך היא כבר מונחת, השתמשו בה אבותינו ונצחו בה את כל אויבינו! התשובה של כל אחד - היא מכה לכל ג'יהאד, התשובה של כל העם - היא גאולה לכל העולם". 

אמרנו את זה לפני המלחמה, נכון? בשביל להגיד ליהודים שלא נצטרך מלחמות, בואו נעשה את זה לבד, בלי צורך למלחמות!

משל למה הדבר דומה? 

אחד היתה לו תרנגולת לבנה שיצאה לבוץ והתלכלכה, אז הוא רצה לנקות אותה. אז היא היתה מלוכלכת, לקח מחבט והתחיל לזבט אותה, והיא היתה: "קוקוריקו! קוקוריקו!". כואב לה. אז הוא רחם עליה והפסיק את החבטות, והתחיל להוציא לה ככה עם האצבעות מבין הנוצות 'צביט צביט' זה גם כואב: "קוקוריקו! קוקוריקו!" זה הפריע לה. 

בסוף היא אמרה לו התרנגולת: "רק רגע, רק רגע..." 

עלתה על השולחן לבד ועשתה 'פרררררררררר....' ונערה מעליה את הכל לבד. 

ככה אומר לנו הקב"ה: "הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִּפְאַרְתֵּךְ עַמִּי" אל תחכו שאתן לכם מכות, וצביטות... תתנערו לבד מהעברות ותעשו מצוות - ואני גואל אתכם! אבל אם לא תצטרכו לקבל מכות, טילים, טילים ארבעים (40) קילומטר, ששים (60) קילומטר, צפון, דרום, בשביל מה לכם? תתעוררו מהר לפני שיהיה מלחמה שאנחנו לא נוכל לסבול. כדאי להתעורר לבד: "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי בִּגְדֵי עוזך" צריכים להתעורר. 

אז מה עושים? דואגים להחזיר עוד יהודי! עוד יהודיה, עוד יהודי, עוד ועוד ועוד, עד שבעזרת ה' נראה גואל צדק במהרה בימנו איתנו - אמן.