מסכת ברכות ה: | הרב עמנואל טולדנו [014]

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫הוא יודע, עכשיו בסדר.

‫או,

עכשיו בסדר.

‫רב חייא בר אבא היה תלמיד של רבי יוחנן,

‫והוא לא הרגיש טוב, חלש.

‫ניח עולה,

‫על לגבר ביוחנן.

‫אמר לי,

‫חביבי נעליך איסורי?

‫-אבל איך השם של השיעור?

‫כוח התורה של רבי יוחנן.

‫זה השם של השיעור. ‫-זה התורה של רבי יוחנן,

‫ברכות דפי עמוד ב'.

‫נו,

‫אז כתוב שרבי יוחנן עלה לבקר אותו.

‫זה,

זה רבה.

‫אוהב תלמידיו.

‫עולה לבקר את רב חייא בר אבא.

‫אמר לו, חביבין עליך איסורין?

‫אמר לו, לא הן ולא שכרן.

‫אני מוותר עליהם

ולא השכר שלהם.

‫שהוא סובל, אז הוא לא רצה לסבול. ‫יותר טוב ללמוד.

‫אמר לי, אהב לי ידך.

‫אהב לי ידי ועוקמי. ‫תן לי את היד שלך,

‫נתן לו את היד והעמיד אותו, ‫נהיה בריא.

‫כנראה היה לו חום גבוה, ‫הוא שכב, הוא לא יכול לעמוד.

‫והוא כך חייב לידי ועוקמה. ‫העמיד אותו.

‫רבי יוחנן חלש

‫על לגבי רבי חנינא.

‫אמר לי, חביבין עליך איסורין?

‫אמר לי, לא אין שכרן. ‫בדרך כלל הלומדים האלה,

‫רבי חייב, רבי יוחנן, ‫רבי יוחנן, רבי אל-עוזר, תלמיד עולם. ‫אחרי זה, רבי אל-עוזר, ‫גם תלמיד של רבי עונה.

‫הם היו שקועים בלימוד, ‫לא כדאי, הם לא רוצים איסורין.

‫תעזוב אותי, לא רוצה, ‫לא איסורין ולא על שכר שלהם.

‫תנו לנו ללמוד. יותר טוב ללמוד.

‫אז הוא,

אז גם כן, פעם רבי יוחנן היה חולה, ‫בא רבי חינן לבקר אותו,

‫אמר לו, חביבין עליך איסורין?

‫לא אין ולא שכרן.

‫אמר לה, אב לי ידך, יא אב לי ידיו וכמה.

‫שואלת הגמרא, אמי,

‫לא קים רבי יוחנן את עצמו?

‫הרי רבי יוחנן יש לו כוח להעמיד חולה,

‫לרפאות חולים.

‫אז שהוא ירפא את עצמו.

‫אומרת הגמרא, אין חבוש מתיר עצמו ‫מבית העצורין.

‫אחר יכול לעזור לך, ‫אבל אתה, החבוש בבית העצורין,

‫לא יכול להתיר.

‫הרי זה כתוב במקום אחר, ‫במסכת שבת כתוב,

‫שכשיש

טענות על בן אדם מהקדוש ברוך הוא, ‫משכיב אותו.

‫בבית הסוהר, אז שם הכתוב גם כן בבית הסוהר. ‫מה זה בית הסוהר?

עושה אותו חולה, ‫אז הוא מוכרח להיות בבית, ‫לא יכול לצאת.

‫זה נקרא, אומרת, ‫אז אחרי כן עושים לו משפט.

‫בית חולים זה הבית סוהר ‫של הקדוש ברוך הוא. ‫-כן, גם בבית יש בית סוהר. ‫אם אדם חולה,

‫אז בקיצור,

‫רב אלעוזר חלש.

‫רב אלעוזר, ראה את תלמידו ‫של רבי יוחנן, ידוע, ‫אמרה ביבמות, נדמי צדיקו.

‫רב אלעוזר לא היה אומר תוהרו, ‫לא היה אומר משפחות.

‫רבי יוחנן.

‫אז רבי יוחנן הקפיד עליו.

‫למדת לא אומר משמי את התוהר?

‫הוא הרי שמע ממנו.

‫אמר לו, כולם יודעים ‫שכל מה שאני מדבר זה מן הרבי.

‫אבל אני צריך כל פעם להגיד, ‫זה מן הרבי, זה מן הרבי.

‫אז הוא לא היה אומר. וכולי, למה?

‫אמר לו שכתוב פסוק

‫שדוד אומר, אגורה באהוליך עולמים.

‫אני אגור בבית המדרש

‫באהוליך עולמים.

‫אחרי אדום יחרה עולמים?

‫מה הוא אמר, אגורה באהוליך עולמים?

‫אלא, אומרת הגמרא, תלמיד חכם,

‫שנפטר ויש לו תלמידים,

‫והם אומרים משמו דברי תורה,

‫אז שבתיו דובבות בקבר.

‫שלכן,

‫זה הפירוש הגרוב בהוליך העולמים,

‫שיאמרו תלמידים שלי, תרו משמי,

‫ואז אפילו בקבר

‫ידובבו אותי בדברי תורה.

‫זה הפירוש, ולכן הוא הקפיד.

‫-אז למה לא אמרתי משמי?

‫אה?

‫-הוא לא אומר את זה שם, ‫אבל הוא אומר את זה,

‫כבודו יתקרב, אני לא שומע טוב.

‫אני שואל את הרב, למה דווקא ‫אם הוא אומר את השם שלו, ‫אם הוא אומר את הדבר הטרילר עצמו,

‫הרי זה דבר הטרילר שלו, ‫אם הוא לא אומר את זה בשמו, ‫אז זה לא סביב סביב סביב. ‫-רק תשמעי גליה. ‫-כן, כן.

‫לא.

לא.

רק אם אומרים תורה בשמו... ‫-למה?

‫היא טעותה בלטתה.

‫מייחסים אליו, לא. ‫אז זה שיהיה לו נשמה.

‫אבל הוא ענה שכל התורה שלו,

‫כך כתוב לשון הגמראג, ‫אם אומרים בשמו...

‫צריך להסביר את זה, אבל כך כתוב,

‫שכשאומרים תורה משמו, ‫לפי שכתוב,

יש במדרש קהלת

על הפסוק

‫והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון.

‫מתוקה שינה אתה עובד,

‫והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון.

‫אני שואל עם חזל, ‫מה זה השבע לעשיר? ‫אני אומר, אדרבה,

‫אדם רעב לא יכול לישון.

‫אדם כשהוא רעב, לא, לא. ‫אבל אדם שבע, הוא נרדם.

‫מה זה השבע לעשיר אינו נותן לרשות?

‫אומר עם חזל,

‫והשבע, הכוונה תלמיד חכם,

‫שלימד תורה,

‫השבע הוא שבע מתוארו,

‫אז זה לא נותן לו לישון. ‫כפי שאומרים,

גם כשהוא בקבר, ‫אומרים משמו מאמרים.

‫התלמידים אומרים משמו.

כל הזמן כתוב, אומר משמו.

‫לא סתם אומרים את התורה שלו, ‫בשמיים ידעים שם את התורה שלו.

‫זה ידעים, גם אם לא, הם לא אומרים.

‫אבל כשאומרים משום המזכירים ‫בעולם הזה מה שהוא אמר בשמו,

‫טוב,

‫אז זה השטייט.

‫-רן, אולי זה לא התורה באמת שלו,

‫כי הוא קיבל את זה גם כן מרבותיו.

‫אז משה רבנו, כשאומרים ככה סתם,

‫אז יכול להיות שזה של עד משה רבנו.

‫אבל כשאתה אומר משמו, ‫שאדם אומר משמו, ‫משמו, דווקא החידוש שלו.

‫-כן. ‫-הוא יכול גם, איך למשל,

‫אמר רב הונא, אמר רב,

‫אמר רב יהודה, אמר שמואל,

‫עכשיו צריך להגיד בשם מי, ‫בשם שמואל או גם בשם רב יהודה.

‫בפשטות מן הגמרא רואים,

‫צריך להגיד גם מי אמר לך, ‫רב יהודה אמר לי את זה בשם שמואל.

‫גם לרב יהודה יש זכות,

‫שהוא אמר דברי שמואל לאחרים. ‫-בגלל שהוא מעתיק השמואל של שמואל.

‫אפילו זה שמעתה לפני. ‫אבל אם אני אומר דבר בשם מישהו, ‫אז אולי לא צריך בשם מומו ‫להגיד את השם שלי ושלו, ‫כי אני לא מעתיק שמואל, ‫אבל רב הונא היה מעתיק שמואל.

‫הוא היה תלמיד שלו, ‫והוא דוי לב נותן עשרה בויצות.

‫-נו, אבל אם אני,

‫אדם אחר שאומר את ההלכה הזאת,

‫הוא אומר בשם אמר רב הונא אמר שמואל. ‫אתה רואה בגמרא,

‫מדקדקים הרבה מי אמר את זה.

‫ואיתמה, ויש אומרים שנאמר אחרת.

‫ככה הרבה פעמים, ואיתמה,

‫יש אומרים שזה נאמר אחרת. למה?

‫שגם זו זכות של רב הונא ‫שאמר דברי שמואל.

‫וגם לרב הונא יהיה דובבות בקפר,

‫בגלל, אמנם זו לא תורה שהוא חידש,

‫הוא שמע מרבו, ‫אבל מי הביא את זה לעולם? ‫מי הביא את זה לו, לאחר כך? זה רב הונא.

‫אז גם הוא וגם שמואל.

‫בוא, הלוך כתוב כאן ככה,

‫שרב אל-עזר חלש,

‫על לגבר בי יוחנן.

‫חזה דאבק הגנה בבית אפל,

‫שהוא היה יושן בבית אפל.

‫אז גל יהיה לדרעה ונפק נאורה.

‫העור של רבי יוחנן היה מבריק, זוהר,

‫כמו לשון הזוהר, ‫הבאתי פעם את הזוהר, לא מזמן.

‫בזוהר כתוב שרבי יוחנן

‫היה זוהר כמו הזוהר של השמש.

‫בא רבי יוסי, פגש אותו,

‫אמר לו,

למה, אמר לו,

‫העור שלך זוהר כמו שמש.

‫אמר לו, לא בגלל העור שלי,

‫אלא שלמדתי סוגיה והייתה, ‫והתבהרה לי טוב,

‫הייתה נהירה לנו,

‫בזה אני שמח, לכן אני זוהר.

‫ועל הכרה עליו רבי יוסי את המקרא,

‫ואהביו כצאת השמש וגורתו. ‫זה בזוהר חדש בראשית.

‫-זה חידוש שהפסוק נאמר גם על עולמת זה. ‫-אבל... ‫-הוא אמר כצאת השמש בגבורה... ‫-לא, גם הוא חשב,

‫הוא חשב

‫שלא רק כמו פה,

‫העור של רבי,

‫הוא היה מגלה את הזרוע שלו,

‫אז היה אור מן העור שלו.

‫היה אור, בהירות.

‫אז הוא חשב, רבי יוסי, ‫שגם הוא זוהר כמו שמש.

‫אמר לו, לא,

‫אז מה שאני זוהר כמו שמש,

‫זה רק היום בכלל שנהירה לנו שמעתו.

‫הסוגיה התבהרה לנו טוב,

‫ומהשמחה,

אז אני זוהר.

‫קרא עליו המקרא הזה, ‫ואהביו כצאת השמש וגורתו.

עכשיו נראה כאן,

‫כאן רבי יוחנן,

רב אלעוזר חלש, ‫אל לגבי רבי יוחנן,

‫חזה דאבק הגנה בבית אפל.

‫הוא היה ישן בבית חשוך,

בבית חשוך.

‫גל יליד רעה,

גל יליד רעה, הוא גילה את הזרוע שלו,

‫זה הזרוע,

‫ונפל נאורה,

ונפל נאורה, נהיה אור.

‫חזיה דאבק הבכה, רב אלעוזר, ראה אותו בוכה.

‫אמר לי, למה אתה בוכה? ‫אם יש שום תורה דלא אפשט,

‫בגלל האיסור, ‫הנה, אתה לא יכול להרבות הרבה תורה, ‫אין לך כוח.

‫שנין הוא אחד המרבה ואחד הממעיט, ‫ובלבד שיכוון ליבו בשמיים.

‫איפה המשנה הזאת?

‫שנין הוא במשנה,

זה משנה במנחות,

‫שהרי נאמר,

‫איש שריח ניחו על השם,

‫נאמר על העולה,

‫ונאמר על המנחה של העני,

‫הוא המביא עני ממנחה של צולת,

‫ובשניהם נאמר, איש שריח ניחו על השם.

‫שהקבוש ברוך הוא נהנה מהמנחה של העני ‫כמו מן העולה של העשיר.

אחד המרבה ואחד הממעיט,

‫ובלבד שיכוון ליבו לשמיים.

‫הרי שנין הוא אחד המרבה ‫אדומה, מישהו מזונן.

‫לא כל אדם זוכר לשני שולחנות?

‫אתה רוצה גם טוירות וגם מזונות.

‫גם תורה וגם מזונות.

‫זה נקרא שתי שולחנות.

‫שמעת, מוטי, היום בבית,

‫דיברו על יוסי

‫שאין לו פרנסה.

‫אמרתי להם, אז מה יש? ‫אז אין פרנסה, אבל ללמוד הוא לומד.

‫אז מה, אין אדם זוכר שתי שולחנות?

‫ברוך השם שהוא לומד.

‫לא רק זה, אמרתי להם,

‫אבל ככה הוא גודל בביטחון.

‫לא רק.

ככה מחוסר פרנסה,

‫אז הוא כל הזמן, עיניו נשואות למרום, ‫שייתן לו פרנסה?

‫ברוך השם הוא שקוע ושקוט בלימוד, ‫על אף שאין פרנסה.

‫לא כל אחד זוכר לשני שולחנות.

‫עכשיו תשמעו על...

‫אמר להם,

למה אתה בוכה?

‫ראו אותו שהוא בוכה. כשהיה אור, ראו אותו בוכה.

‫אמר לה, להי שופרה דבאלה וארעכה חינא. ‫-ואם מישהו מבייסדים דרומי דעשירי ביר?

‫-כן, הוא, לא היה לו בנים לרבי אל-עזר. ‫-אה, בני, בני. ‫בני.

‫אז או שהיה, מת לו בן,

‫אז הוא אמר לו, אני עשרה בנים מתו לי,

‫לרבי יוחנן.

והעשירי,

הקטן,

‫נפל לתוך יורה רותחת,

‫נמחק הבשר. ‫-זה העצם של עשירי ש...

‫והוא לקח עצם

פחות מסעורה,

‫ועם זה, ושמה רותחת לנחם אבלים.

‫הנה, תראו, זה אני, זה הבן העשירי,

‫בשביל לנחם אבלים.

‫מה אני רוצה לספר היום,

‫כאן אנחנו רואים כוח התורה ‫של רבי יוחנן,

‫שיכול לרפות חולים. ‫כמה פעמים כתוב פה רב חייב הר-עבא,

רב אל-עזר, שני תלמידים שלו,

‫יאיב לידי ועוקמה.

‫זה כוח התורה של רבי יוחנן.

‫מצאנו עוד גמרא,

‫שרבי יוחנן בבא קמא,

‫מצאנו גמרא שרבי יוחנן החיה מתים.

‫החיה את המת. ‫ממש מה שאתם מספרים על אליהו הנובי, ‫מה שכתוב בתנ״ך.

‫אליהו הנובי ואלישח, החיו את המת.

‫רבי יוחנן החיה מת.

‫זו גמרא בבבא קמא דף קי״ז.

‫כתוב שם בגמרא.

אתם שומעים? יש שם סיפור שלם.

‫כדאי לקרוא אותו, לראות ‫מה זה כוח התורה.

‫שם, וגם מה זה כבוד התורה, ‫גם אנחנו נראה.

‫בגמרא בבבא קמא קי״ז מסופר,

‫שבא איזה אחד יהודי

לפני רב,

‫והוא גילה לרב שהוא הולך למסור

את התבן. היה לו יהודי אחר, ‫היהיה לו ערימות של תבן.

‫הוא הלך למסור אותו לגוי.

‫כנראה שהגוי הם,

אני לא יודע, ‫או שהוא היה חייב מעש,

‫רק לא ידעו איפה הוא, ‫לא ידעו של מי זה.

‫והוא גילה להם שזה של ההוא, ‫ואז הם לקחו את התבן.

אבל זה היה,

הוא אמר לרב, אני הולך למסור.

‫אמר לו, אהוא תראה להם, ‫אהוא תראה להם.

‫אמר לו ההוא, החצוף ההוא, ‫מחווינה ומחווינה,

‫אני אלך לספר לשלטונות.

‫אז היה לו דין מויסר,

‫ומויסר אפילו מוסר אדם בשביל ממון,

‫אפשר להרוג אותו.

למה?

יש לו דין רוידף,

‫לפי שכשהגויים באים לקחת את הממון,

‫עלול היהודי להתרגז וזה, ‫והם יהרגו אותו.

‫אז לכן נקרא רוידף.

מי שמוסר זה הלכה.

‫מה עשה רבי רב כנא, התלמיד שלו?

‫הוא רואה את החצוף הזה הולך למסור,

‫נתן לו מכה בצוואר,

‫הוריד לו את הצוואר.

‫המפרקת.

‫סבר לו את המפרקת ומת,

‫ומת מזה.

‫רב כהנא כנראה, ידע קראתי.

‫יכול לתת מכה במקום.

‫במקום, אתה יודע מה זה, ‫לתת מכה בצוואר, ‫אפשר להרוג בן אדם.

‫אתה שובר לו את המפרקת.

‫אז

אמר לו רב לרב כהנא, ‫כהנא,

תדע לך, עד עכשיו

‫היו גרים פה, היו שולטים פה הפרסים.

‫זה היה בבבל.

‫אבל הפרסים שלטו,

‫הפרסים לא מקפידים על שפיכות דמים.

‫לא נורא, אם זה יהיו פרסים, אבל עכשיו ‫היוונים שולטים פה, בזמנם.

‫והיוונים הם מקפידים על שפיכות דמים,

‫והם אומרים

על דבר כזה, ‫מרדין, מרדין, רוצחים.

הם מקפידים וקוראים לך רוצחים,

תברח לך לארץ ישראל

כדי שלא יתפסו אותך, שלא יהרגו אותך.

אתה הולך לארץ ישראל ותלך לטבריה,

איפה שרבי יוחנן,

לא כתוב שם בגמרא טבריה,

תלך לרבי יוחנן, היה ראש ישיבה בטבריה,

תלך לרבי יוחנן,

ותגיד, ותיזהר לא להקשות לו שבע שנים.

למה?

לכפר. סוף סוף הרגת יהודי. נכון, הוא רודף, אבל

זה לא מעשה ככה להרוג יהודים.

אז תעשה, התשובה שלך היא שתקבל ביזיונות.

לא לשאול שאלות

כושות על רבי יוחנן וככה יחשבו שאתה פשוט אדם,

אתה לא יודע ללמוד

וזה יכפר על עוונותך.

עלה רב כהנא לטבריה

ובא לבית מדרש של רבי יוחנן

והוא מצא את ריש לקיש חוזר על השיעור של רבי יוחנן לתלמידים,

כי ריש לקיש היה חכם גדול, אומר רש,

והוא ידע, שמע את השיעור של רבי יוחנן,

תפס אותו טוב, אז הוא היה חוזר על השיעור.

אז הוא שמע את הקושות של רש לקיש,

אמר לו,

הכושיה ששאלת זה לא קושיה,

הנה התירוץ,

ושאל אותו, כושות? ואז הוא ככה ראה

ריש לקיש שרב כהנא, תלמיד חכם,

הלך ואמר לרבי יוחנן,

תכין טוב את השיעור מחר,

כי ארי עלה מבבל.

רב כהנא, תלמיד של רב, מעניין,

אמר עליו, ארי עלה מבבל, תיזהר.

אז רבי יוחנן הכין יפה את השיעור למחרת,

והוא בא.

היה אצלם, זה מעניין, הגמרא הזאת,

איך היה בית מדרש

של רבי יוחנן.

בית המדרש היה ככה, רבי יוחנן היה יושב

על כריות.

שבע כריות.

או כריות, או רשי אומר בלועזית,

שטיחים.

רשי, בצרפתית, אומר שזה שטיח.

הוא היה יושב,

והתלמידים היו שורות.

ישבו לפניו בשורות.

שבע שורות

ישבו לפניו.

השורה הראשונה יותר חשובה מהשנייה.

האחרונים,

השורה הראשונה הייתה חשובה,

אז הוסיבו את רסלוקיש

בשורה הראשונה.

רבי יוחנן התחיל את השיעור,

ורש לקיש לא אומר כלום.

רב כנא, ורב כנא לא אומר כלום.

הוסיבו את רב כנא בשורה העליונה.

אבל הוא לא אומר כלום.

מורידים אותו, שורה.

היה אצלם

הנהגה כזאת

של כבוד הטרור.

אתה יודע, סיפר לי רבי ברמה, אמר ראשי משמרו,

שהיה במקנס

יהודי

שבא

עם

אצטלה דה רבנן,

וגם היה שם את הטלית על הראש.

כמו אצלנו,

מי שם טלית על הראש? רק תלמידי חכמים.

משלו תלמידי חכם לא היה שם.

אז הוא שם טלית על הראש, התנהג כמו תלמידי חכם.

הלכו ובדקו אותו אם הוא יודע ללמוד,

וראוי שהוא לא יודע ללמוד.

אמרו לו, אתה פה, לא תשים טלית על הראש

ולא תלבש את סטלה דה רבנן.

אני לא יודע אם הוא אמר לי גם שנתנו לו מכת מרדות

על זה שהוא מתכבד באצטלה של רבנן.

אצלם היה כבוד הטרו, בבית המדרש היו שורות,

לפי השורה,

אז בהתחלה שמו אותו בשורה הראשונה.

הוא לא מקשה כלום, לא אומר, לא תנא דמסייע לך

ולא מתקיף לה כלום.

רב כהנא,

הורידו אותו לשורה שנייה.

עוד פעם המשיך

רבי יוחנן את השיעור,

עוד פעם הוא לא אומר כלום,

עוד פעם הורידו עד שהורידו אותו לשורה השביעית האחרונה.

ואז רבי יוחנן

רבי יוחנן אומר לריש לקיש

ארי שאמרת נעשה שועל.

אמרת שארי עלה מבבל.

איפה הכוח שלו?

אפילו הוא לא מקשה כלום.

ארי שאמרת נעשה שועל.

אז הוא נפגע, רב כהנא כאב לו.

הביזיונות האלה, א', הורידו אותו, ובית רבי יוחנן אומר

ארי זה?

לא ידע לשאול כלום,

אינו ידע לשאול.

אז אמר יהי רצון מלפניך

ששבע השורות שהורידו אותי יהיו כמו שבע שנים שאמר לי רב לא להקשות שבע שנים.

ואז אמר לו לרבי, לרבי יוחנן, תחזור על השור, בבקשה.

תחזור מההתחלה.

והתחיל להקשות לו.

אז יעלו אותו.

שורה. עוד אמר, עוד יצוף,

עד שחזר לשורה העליונה שלו.

הוא עוד ממשיך, עוד פעם מתקיף לו.

ואז היו מורידים את הכריות מתחתיו של

הטפיל לטפיל.

בצרפתית הרשי מסביר טפיל, טפיל זה שטיח בצרפתית.

מורידים לו שטיח אחד, עוד שטיח, עוד שטייה, עד שירד עד למטה.

מי? רבי יוחנן.

תראה מה, איזה מנהגים היו להם

בשביל כבוד הטרף.

הוא יותר גדול מאוחר, אתה לא יודע, אז תרד.

הוא אמר למשל איזה דין, הוא אמר כשעליו ממשנה.

אז אתה לא צודק.

אז מורידים אותו.

כת זו גמרא

נפלאה על

כבוד הטרף שהם עשו.

טוב,

אז כשהורידו אותו,

רבי יוחנן כבר מתפעל מרב כהנא.

אז הוא אמר לתלמידים שלו,

אני רוצה לראות אותו.

למה? כי רבי יוחנן היה לו,

גביני העיניים, גבות העיניים

היו גדולים,

מכסים לו את העיניים.

אז היו לוקחים איזה כפית מכסף,

מרימים לו את הגבות

ואז הוא יחנירות.

אז הוא ביקש שירימו לו את הגבות כדי לראות אותו.

ראה אותו,

רבי כהנא היה לו סדק בשפתיים.

נסדק לו השפתיים, אז השפתיים נהיו רחבות.

הוא נהיה,

הוא נראה כמו צוחק.

אז הוא הסתכל עליו, הוא רואה,

הוא חשב, רבי יוחנן, שהוא לועג לו.

שהוא צוחק עליו.

שהוא צוחק עליו.

אז רבי יוחנן הקפיא,

ובאותו רגע מת רב כהנא.

חלש דעתד רבי יוחנן,

ובאותו רגע מת

מת רב כהנא.

למחרת,

טוב, הלכו, קברו אותו במערה,

למחרת רבי יוחנן אומר,

ראיתם את הבבלי הזה שהוא מחייך בי?

הוא צוחק עליי.

אמרו לו, לא, חס ושלום, הוא לא צחק,

רק יש לו סדק בשפה,

ואז זה עושה לו שהשפתיים הולכים לכאן ולכאן, ונראה כמו מחייך.

אמר, ככה?

אז באמת לא הייתי צריך להקפיד עליו.

וככה הוא תמיד.

זה לא היה חיוך עליי אז.

אז אם ככה,

אני אלך

למערה שלו.

אני אלך לפייס אותו.

הלך למערה,

היה שם נחש,

אומר רשי,

שהוא מכניס את הזנב בתוך הפה שלו,

והוא קושר,

עושה, עושה,

ואי אפשר להיכנס, עד שהוא יסתלק.

אז אומר לו, עכנה, עכנה,

פתח פיך וייכנס הרב אצל התלמיד.

לא פתח לו.

אמר לו, פתח פיך וייכנס חבר אצל חבר.

לא פתח לו.

עד שאמר, פתח פיך וייכנס התלמיד אצל הרב.

אז הוא פתח לו.

נכנס,

נכנס

רבי יוחנן,

התפלל ויחיה אותו.

אחיה אותו.

אמר לו,

לא ידעתי שכך

דרכו של מר,

בגלל הסדק שיש לך בשפתיים.

אם הייתי יודע, לא הייתי מקפיד עליך.

עכשיו שאין לי מה להקפיד,

תכבוד, תקום איתי.

בוא נלך,

בוא נלך.

אחיה אותו.

אמר לו,

אני,

אם אני אלך איתך,

עוד פעם אני אקשה לך, עוד פעם תקפיד עליי.

האם אתה יכול להבטיח לי שיותר,

לא אמות מההקפדה שלך?

אני מוכן ללכת.

אבל אם לאו אני לא רוצה עוד פעם,

עוד פעם צער מיטה אני לא רוצה.

אז רשי מסביר

שהוא לא נשאר מת.

הוא באמת, תחיה אותו.

רק איתך אני לא אלך.

אני אלך לביתי.

ורשי מביא ראיות שמצאנו שרב כנא עוד היה חי.

אחרי זה.

אז זאת אומרת, לא אמר לו, אני יותר טוב להישאר מת.

אמר לו,

אני לא אלך איתך.

אז הנה גמרה מפורשת

שרבי יוחנן אחיה מתים.

אנחנו עכשיו גודלים.

מקודם למדנו פה בברכות דף ה'

שרב כנא ריפא את החולה.

היה אוקמה, יהב לידי ועוקמה.

ועכשיו אנחנו לומדים

שהוא לא רק ריפא את החולה,

החיה את המת.

ועכשיו, זו גמרה בבבא קמא קל ז', בעמוד א' ובעמוד ב' ובראש באריכות.

עכשיו, תשמע.

יהיה,

אני מצאתי גמרה אחרת

על כוחו של רבי יוחנן.

מצאתי. יש לך כיפה?

לא.

תנו לו כיפה.

מאיפה יש כיפות?

אני מצאתי גמרה אחרת.

עוד כוחו של רבי יוחנן.

לא רק שהוא ריפה חולים,

לא רק

שהוא חיה את המת.

רב כהנא, מת,

הלך ויחיה אותו.

ולא רק זה... רבי יוחנן היה התנא או שהוא היה אמורא?

אמורא, רבי יוחנן, והיה בטבריה גדול האמוראים.

רבי יוחנן נהרס שיבה.

אז רבי יוח... אחרי כן

יש גמרה בחגיגה.

הגמרה שם אומרת,

היה אלישע בן אבויה

התקלקל כי הוא ראה לשונו של רבי חננה בן תרדיון.

הוא ראה לשונו של

רבי חוצפיתא מתורגמן,

רבי חוצפיתא מתורגמן,

וטבע אשפה המרפא שאמר דברי טוירו ככה.

ומזה הוא בא לידי כפירה, שאין עונש ואין

שכר ואין עונש.

אז טוב,

אז רבי אלישע כתוב שם בגמרה שהוא חטא... איזה דף?

לא, זה צריך לדף, דף טוו, טוו.

אולי בטוו.

הוא חטא גם חילל שבת,

עקר

מן האדמה

צנון

ועוד.

מי, אחר?

אחרי זה...

אחר?

אחר, זה נקרא אחר.

הוא נהיה אחר.

אז כשהוא נפטר,

הוא נפטר, ידעו פה בעולם הזה

שמה עושים,

איך דינו, איך דנו את אלישע בן אבויה בשמיים?

כמה שמים? ידעו, כך כתוב, ידעו.

דנו אותו, מה, להכניס אותו לגיהינו?

אדם תומד חכם,

למד טוירו, תכניס אותו לאש?

לא יכול להיות דבר כזה.

אבל מה,

להכניס אותו לגן עדן?

הוא היה מלוכלך בחטא.

אז מה הם פסקו?

בן לגיהינום. לא ייכנס לגיהינום,

אבל לא ייכנס לגן עדן.

רב מאיר היה תלמידו.

קליפתו זרק ותוכו אחר כך כתוב רב מאיר.

רב מאיר אמר,

זה דין נורא קשה,

שלא יזכה לחיי עולם הבא,

הרי כל המטרה של בריאת האדם,

כתב המסילת ישרים בפרק א',

כל המטרה של הבריאה

כדי להגיע ליהנות מזיו שכינתו יתברך.

כי זהו התענוג הגדול והאמיתי והעידון הגדול שיש לך.

רק איך משיגים עולם הבא וגן עדן ליהנות מזיו השכינה?

על ידי המצוות שעושים בעולם הזה.

אז אם הוא לא ייכנס לגיהנום, אז

המטרה של הבריאה שלו התבטלה.

אני אעלה, ככה אמר מאיר, כשהוא ימות

ויעלה למעלה,

הוא ישנה את הפסק דין.

הוא ילך לבית דין ויגידו לו שזה יותר מדי.

אני אמרתי שרבי יוחנן ניסה להוציא אותו, הוא לא הצליח,

ובסוף רבי מאיר יצליח להוציא אותו, הוא יגיע.

מה?

אם אני לא טועה, אני שמעתי שרבי מאיר בעל הנס הצליח להוציא את

רבי אלישן בן אבוים מהמקום הלא טוב שהוא היה בו, והוא הכניס אותו לגן עדן.

לא, לא הכניס אותו לגן עדן.

הוא רק שינה את הפסק.

הוא ילך לגיהנום ואחרי כן ילך לגן עדן. אי אפשר להיכנס ליהנות מזיו השכינה ואתה מלוכלך בחטא.

אתה צריך להתנקות,

אז הוא הכריע יותר טוב

לקבל את העונשין של גיהנם, אבל בסוף

זוכים לנצח, ואם לא תקבל את הגיהנם, אז לא תוכל להיכנס.

אז הוא שינה את הפסק דין.

אז מאז שרבי מאיר נפטר,

התחיל עשן יוצא מן הקבר של אלישע.

וכל העולם ראו, הנה, הוא הצליח,

רבי מאיר, לשנות את הפסק. עכשיו הוא בגיהנום והוא נשרף בגיהנום, אז יש עשן.

אחרי כן בא רבי יוחנן ואמר,

רבותא

למיקלי רבה,

אתה שומע?

בא רבי יוחנן, והוא ראה כולם,

אה, הוא הכניס אותו לגיהנום.

אמר, רבותא לשרוף את הרבה שלו?

זו גדלות?

לשרוף את הרבה שלו?

מה זה?

חד אבה בנאנה.

אחד, תלמיד חכם אחד היה בינותנו, טוב, הוא נכשל.

אז מה, ולא נוכל להציל אותו?

שייכנס לגיהנום, לא ייכנס בכלל, שייכנס לגן עדן, לא לגיהנום.

כשאני אמות, אמר רבי יוחנן,

אני אוציא אותו מן הגיהנום.

רבי יוחנן, אמר,

כשהוא ימות,

אז הוא יוציא את...

אז באמת, כשנפטר רבי יוחנן,

הפסיק העשן מן הקבר של אלישע.

אז,

ובא היה, באותו זמן היו,

עוד באמצע השבעה,

שרבי יוחנן כבר התפרסם,

שהקבר של אלישע כבר לא מעשן,

אין עשן.

אז זאת אומרת שבאותה, מייד כשהוא מת,

הוא הצליח להציל את אלישע מן הגיהנום.

חד אבו בן נאנא, אחד היה בינינו תלמיד חכם אחד,

ואנחנו לא נציל אותו?

אני אעלה למעלה, אני אוציא אותו מן הגיהנום.

הלך רבי יוחנן לגיהנום,

והיה שם המלאך דומא,

זה הממונה על הגיהנום,

והוא צעק עליו,

תוציא את אלישע,

והצליח להוציא את אלישע.

אז היו עוד פה בארץ,

היו עוד באמצע השבעה,

והיו מספידים את רבי יוחנן.

אז הספדן אמר,

אפילו עם המלאכים,

על המלאכים התגברת.

הנה ראינו שכבר אלישע יצא.

המלאך של הגיהנום,

אמוני הגיהנום, אפילו אותו אתה ניצחת.

זו כבר דרגה אחרת.

הוא ריפה חולה, זה פה בדף ה' בברכות,

רב אלעוזר חלה, רב חיה חלה,

העמיד אותם,

החיה מתים,

החיה את המת,

ועוד

לחם עם המלאך

של גיהינום.

ואמרתי פעם, הכוח של הטרע,

במה יהיה כוחו של רבי יוחנן?

במה יהיה כוחו של רבי יוחנן?

בכוח הטרע שלו.

אז זה רואים,

בכוח הטרע שלו היה מרפא חולים,

היה

מחיה מתים,

ולחם עם המלאך של הגיהינום.

זה כוחו של רבי יוחנן.

‫אבל מה זה כוחו?

‫במה יהיה כוחו?

‫חד אבו בנאנא, אומר רשם, ‫מה זה חד אבו בנאנא?

‫תלמיד חכם אחד היה איתנו,

‫אלישע היה תלמיד חכם.

טוב, הוא נכשל,

אבל,

ולא נוכל להציל אותו?

בכוח התורה שלו הלך, יוציא אותו מן הגיהינום.

‫אז זה כבר יותר, הוא לחם עם המלאך.

‫זה כוחה של תורה.

‫כוחה של תורה.

‫יש מסופר, וזה גם במדרש,

‫שפעם גם מובא שרבי יוחנן,

בטבריה,

היה הולך אולי לטייל, או הלך

למקום,

‫הלך יחד עם רבי חייא בר אבא תלמידו.

‫היה שם את הידים עליו, מכתף עליו,

‫והגיעו לאיזה שדה.

‫אז הוא אמר לו, רבי יוחנן, ‫לרבי חייא בר אבא,

‫הייחק לה דידי עבה.

‫השדה הזאת הייתה שלי,

‫ומכרתי אותה בשביל ללמוד תורה.

‫היה עדיף לי לא להשאיר את השדה, ‫בינתיים לשאת ללמוד, למכור את השדה, ‫איך אפשר ללמוד.

‫הרי היה מאוד קשה הפרנסה, הוא ואילפה.

‫הגמרה בתענית מספרת

‫שהיה להם קשה,

‫אז רבי ענן מכר את השדה.

‫אחרי כן הלכו עוד,

ראו כרם.

‫אמר לו רבי יוחנן, לרבי חייא,

‫הכרם הזה היה שלי,

‫ומכרתי אותו בשביל ללמוד תורה.

‫אמר לו רבי חייא,

‫לא השארת כלום לעת זקנה? ‫במה תתפרנס בעת זקנה?

‫אה, יש לך כרם,

‫אז הכרב נותן ענבים פעם בשנה, ‫אבל

זה יכול להיות פרנסה לכל השנה.

‫למה מכרת את הכול? ‫מכרת את השדה, מכרת את הכרב?

‫אמר לו, מה אתה מדבר, רבי חייא?

‫אני מכרתי דבר שנברא לשישה ימים,

‫וקניתי דבר שנברא.

‫הטוירו זה אלפיים שנה לפני בריאת העולם.

‫טוירו זה בריאה, אתה יודע, ‫טוירו זה בריאה של הקדוש ברוך הוא, ‫זה חוכמה של הקדוש ברוך הוא.

‫הוא ברא את החוכמה הזאת, את הטוירו.

‫את זה הוא ברא לפני מעשה בראשית.

‫כמה זמן תלבך הוא בא לפני בריאת העולם? ‫-לא יודע אם כך כתוב. ‫-טוב תקוף העמדה לב...

‫דורות. דורות.

‫אבל, אבל, רגע, רגע.

‫אבל מה שהגמרא שאמרתי,

‫הוא לא אמר שנבראה קודם.

‫הוא אמר,

התורה ניתנה לארבעים יום,

‫ומעשה בראשית שישה ימים.

‫אז בראתי דבר,

‫מוטי,

‫אני נזכרתי שבחז״ל כתוב,

‫התורה ניתנה לארבעים יום.

‫התורה, ארבעים יום היה משה רבנו בהר סיני,

‫אבל מעשה בראשית בשישה ימים.

‫מכרתי דבר שנברא בשישה ימים,

‫ולקחתי דבר שרק אחרי ארבעים יום ‫קיבלנו. כך הוא אמר לו. כך הוא אמר לו.

‫וגם בזוהר בבראשית שהזכרתי,

‫גם שם כתוב את זה, את הסיפור,

‫שיום כתף ער בחייו רב, בא בטבריה.

‫והיו מטיילים, אומר לו, ‫היהי חכלה דידי אבה, מכרתי אותו,

‫היהי כרם דידי אבה, מכרתי אותו.

‫אמר לו, לא השארת כלום לעת זקנתך?

‫אמר לו, מה אתה מצטער?

‫מכרתי דבר שנברא לשישה ימים,

‫וקניתי דבר שקיבלנו רק אחרי ארבעים יום.

‫כך אמר רבי יוחנן.

‫וכשנפטר רבי יוחנן,

‫אמרו עליו,

‫היו הסרדנים היו אומרים עליו,

‫לא השאירו אותו.

‫אה? ‫-אולי לא השאירו ממגרד...

‫אמרו עליו,

‫אם ייתן איש את כל הון ביתו ‫באהבה שאהב, ‫רבי יוחנן את התורה,

‫בוז יבוזו לו.

‫רבי יוחנן אהב את התורה.

‫הוא קורא לו עליו, קרא עליו רבי יסי,

‫ואוהביו כצאת השמש וחורקת.

‫זהו,

מה השעה עכשיו?

‫-27.

‫27.

‫אז זהו, צריך להמשיך קצת את הגמרא, ‫אין לי כוח היום, אני...

‫אני אראה פעם אחרת.

‫יש מניין, נגיד, קדיש.

‫תראה אם יש מניין, נגיד, קדיש.

‫אנחנו...