מדוע ענין המידות אינן בכלל תרי"ג מצוות? | הרב אמנון יצחק

- - - אין זו הדרשה, אלא עיקרה מספר חכמת המצפון חומש בראשית פרשת ויחי מאמר תתסד' עמ' 838) - - - 

"רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז" (בראשית מט ג).

ידועים דברי ר' חיים ויטאל ז"ל (שערי קדושה א'), שהעיר מדוע לא הוזכר בתורה ענין המדות ואינם בכלל תרי"ג מצוות, ויסוד דבריו שכל התורה והמצוות תלויים וקשורים במדות, וכפי מדות האדם כן הם תורתו ומצוותיו, כי המדות הם כלים לקיום התורה, וכשם שהיד הוא הכלי להנחת תפילין, כן המדות הם הכלים לכל התורה וז"ל.

המדות הן הכנות עיקריות אל תרי"ג המצוות בקיומם או בביטולם, לפיכך ענין המדות הרעות קשים מן העבירות עצמן מאד, ובזה תבין מה שאמרו חז"ל: "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה ממש!" שהיא שקולה ככל תרי"ג המצוות, וכן אמרו: "מי שיש בו גסות הרוח ככופר בעיקר" (סוטה ה), נמצא כי יותר צריך ליזהר ממדות הרעות יותר מן קיום המ"ע ול"ת, כי בהיותו בעל מדות טובות בנקל יקיים כל המצוות עכ"ל.

ראו כמה רחוק ענין זה מידיעתנו, שהנה בעת שאחד מאתנו רוצה להתחזק ולהיטיב דרכיו, הרי מתבטא כל זאת באיזה מעשה או פרומקייט, ומדוע איננו משתדלים להדבק ולהקנות לעצמנו מדות טובות, הרי כתב ר' חיים ויטאל שבעל המדות טובות בנקל יקיים כל המצוות, וא"כ הלא זו צריך להיות הענין הראשון שבו נשתדל לעסוק, ע"כ שאיננו יודעים כלל את עיקר חובתנו בעולמנו.

עוד מוסיף: "ובזה תבין דברים מתמיהין שאמרו חז"ל בענין המדות, כי הענוה והשפלות מביאין לידי רוח הקודש (ע"ז כ), ואמר אליהו ז"ל: "אין התורה מתפרשת אלא במי שאינו קפדן, אף אני איני נגלה אלא למי שאינו קפדן" (כלה רבתי ה), "שלחו מתם: "איזהו בן עולם הבא כל שהוא שפל ברך וענותן" (סנהדרין פח), לא זכרו בהן קיום המצוות אלא המדות הטובות, ושים עיניך לדברים אלו ותצליח דרכיך בלי ספק" ע"כ, כאשר נתבונן בזה נראה כמה רחוקים אנו מתיקון המדות, ויכול כאו"א לראות זאת על כל צעד ושעל, וא"כ איזה תקוה יש לאדם במעשיו.

ויש להוסיף עוד יסוד, שאף בעת שמדות לא יביאוהו לידי חטא המדות עצמן חטאים המה, ענין זה מפורש בפרשת השבוע, "הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם. רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז" (בראשית מט ב-ג), וברש"י: "וְרֵאשִׁית אוֹנִי שלא ראה קרי מימיו, והיה ראוי לזכות בכהונה ובמלכות, פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר (בראשית מט ד), הפחז והבהלה אשר מהרת להראות כהמים הללו הממהרים למרוצתם, לכך אַל תּוֹתַר אל תרבה ליטול כל היתרות הללו שהיו ראויות לך".

והנה לא היה חטא כלל במעשה דראובן וכדאמרינן בגמ' (שבת נה): "כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה", וכמ"ש שם בגמ' שראובן יצא להגן על כבוד אמו עי"ש, הרי חזינן שכהן גדול ביום הכפורים היה נכנס לקדשי הקדשים ונושא על כתפיו את שמות כל השבטים, ולא היה חילוק ביניהם כי כולם כאחד כשירים וראויים לפני המקום, וכל הטענה על ראובן שהיתה מדת בהילות וחפזון במעשיו, ולא נעשו הדברים במנוחה וישוב הדעת, ומשום מדת הבהילות שהיתה בו הפסיד ראובן כל המעלות שהיו ראויות ליתן לו.

כמה נוראים הם דברי חז"ל: "אין בין גיהנם לגן עדן אלא כחוט השערה", הנה עבור מעשה אחד שבו נראית מדה הבהילות איבד ראובן את הכהונה והמלכות שהיו ראויים לו, והלא משפטו של יעקב היה משפט אמת משפט ה', ועבור מעשה אחד פסק לו דין איום כ"כ, וכמו כן חייבים אנו לצייר בעצמנו שיתכן וכן יהיו הדברים נראים לעתיד לבוא, בעת שנעמוד למשפט לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שאפשר שנצא נקיים מכל מעשינו ולא נזכה למאומה, וכשם שראובן יצא נקי מכל המעלות שהיו ראויות לו.

וביותר שהרי חזינן שעונשו של ראובן היה גדול ביותר, ורק תפילתו של משה רבינו ע"ה שאמר: "יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת" (דברים לג ו) השיבתו למדרגתו הראויה, וכל זה עבור חטא אחד שלא היה חטא כלל אלא רק מדה היתה בו, כמה עלינו להמלא פחד ואימה בראותנו פרשה זו, וכאשר נראה כי שלוים אנו ואיננו יראים כלל, הרי זה ראיה שאיננו יודעים כלל ענין המשפט שעומד בפנינו רחמ"ל.

חזינן כמה חמורה מדת הבהילות, ואל נחשוב כי אין בנו מדה זו, עלינו לדעה כי מדה זו נמצאת כמעט בכולם, יש שנמצאת בהם מדת הבהילות במידה מרובה כ"כ, שאינם יכולים לישב כמעט במנוחה ותמיד הולכים במרוצה וחפזון, וכ"ז נובע מחמת מדת הבהילות, ויש שאף שאינם בהולים במעשה מ"מ בהולים המה במחשבתם, ואינם יכולים לרכז את רעיוניהם לענין אחד, אלא מחשבתם מסיעה אותם מענין לענין, ואינם מסוגלים בשום אופן לעסוק בענין אחד, ואף זו נובעת ממדת הבהילות.

הדרך הנכונה לאדם להיות במתינות ובמנוחה, והיא המעלה היותר גדולה שיכול להמצא: "וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב" (בראשית מט טו), ענין טוֹב שהוא השבח והנעלה ביותר נמצא כאשר יש בו מדת המנוחה, המנוחה האמיתית נמצאת בתורה, וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, ומבואר במדרש (בר"ר צח יב), שזה עמלה של תורה המנוחה האמיתית היא בעולם הבא, אך מדרגות רבות יש למנוחה.

וכדי להשיג מדת המנוחה חייב לעמול ולהתיגע ע"י התלמדות מרובה, ולאלו הדורשים טובת נפשם ורוצים להקנות לעצמם מדה זו ולעקור את מדת הבהילות, יש כמה דרכים ועצות היאך להתלמד בזה, ראשית חייבים להתרגל לא לעשות שום מעשה ללא כונה ומחשבה תחילה, כי ללא התלמדות מיוחדת בענינים אלו הרי כל מעשיו נעשים ללא מחשבה כלל, וכמ"ש הרמח"ל (מס"י פ"ב), שהולכים במרוצת הרגילם כסוס שוטף במלחמה.

וכמו כן חייב להרגיל עצמו בעת התפילה לכוין פירוש המלות, ולהשתדל לא לערב בקרבו מחשבות זרות ואף מחשבות טובות, וע"י זה שירגיל עצמו בכך לאט לאט להקשיב למה שפיו אומר, יסגל לעצמו את השליטה במחשבתו, ואז יעשו מעשיו במנוחה ושלוה מתוך ריכוז המחשבה ויעקור מעצמו מדת הבהילות. 

וכמו כן יש לראות בדבר יעקב גבי שמעון ולוי: "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם" (בראשית מט ה) וכבר פירשו בראשונים שמשפט שמעון ולוי לבני שכם היה כדין התורה, ועיין ברמב"ם (הל' מלכים פ"ט הי"ד) וברמב"ן שם בפרשה, וכדחזינן שענו ליעקב: "הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ" (בראשית לד לא), ויעקב לא ענה אותם שאין זה כראוי, ומכל מקום תובע אותם עתה כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם, שאין זה המדה הראויה לבני יעקב אלא לקחו אותה מעשיו.

"אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (בראשית מט ז). שלא יהיו מאוחדים ביניהם כיון שמצא בהם מדת הכעס, עוד ברש"י: שנתן שמעון שיהיו מלמדי תינוקות, וממילא תחלש בהם המדה שמצא בם, אף שבט לוי תבע מאתם יעקב את מדת הכעס, והיה כדאי לגזור עליהם שיהיו עניים מלמדי תנוקות ומחזירין על הגרנות כדי לתקן מדה זו, ואף שלא נמצא בהם חטא כלל, כל כך חמור ענין המדות.

ומעתה כמה חייבים אנו לעסוק בענין תקון המדות, הנה: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח כא), וכל המדות הרעות הנמצאות בכל הבעלי חיים והבריאה כולה נמצאים באדם, וחייב לעקור אותם משרשן, ובודאי שכל שעה ושעה המדה משתרשת יותר ויותר, שהרי בכל מעשה מונח שורש הנובע מהמדה, וממילא פשוט כמה עיקרית ויסודית עבודת תקון המדות.

הדרך לתקון המדות היא בהגברת יסודות האמונה, בעת שמכיר שאין עוד מלבדו ולא ישיג מאומה ללא עזר השי"ת, ממילא יתבטלו כל מדותיו הרעות, ובפרט מדת הבהילות שמקורה בשאיפה ללא גבול להשיג הכל, ולכן אינו חי במנוחה ובשלוה, אך הבוטח בשי"ת חי במנוחה ורחוק ממדת הבהילות. 

(אור יחזקאל)