איוב נחרד ממדרגת אהרן הכהן | הרב אמנון יצחק

"וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו". רבי אחא ברבי זרא פתח, אף לזאת יחרד ליבי ויתר ממקומו, איוב פרק ל"ז, אמר הקב"ה, לא יהיו בניו של אהרן דומה למטהו שנכנס יבש ויצא לח, והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויוצא ציץ ויגמול שקדים, טיטוס הרשע נכנס לבית קדש הקדשים וחרבו שלופה בידו, גידר את הפרוכת ויצאת חרבו מלאה דם, נכנס בשלום ויצא בשלום, ובניו של אהרן נכנסו להקריב ויצאו שרופים? אז אם כן הקב"ה אומר, האם בניו של אהרן לא יהיו דומים אפילו למטה שלו שנכנס יבש ויצא לח? והאם חלילה יהיה חלילה יותר גרוע מצבם מטיטוס הרשע שנכנס לקדש הקדשים, גידר את הפרוכת יצא עם חרבו מלאה דם, נכנס בשלום ויצא בשלום. והבנים של אהרן נכנסו להקריב ויצאו שרופים?
ובמתנות כהונה בילקוט גרס אמר איוב, אף לזאת יחרד ליבי, ואך מוכח בתרגום של איוב, על בניו של אהרן נתנבא. על מה חרד ליבו? על בניו של אהרן, כיון ששמע איוב מיתת שני בני אהרן אחזו חרדה. הוא שמע על האסון שקרה לאהרן, ואחר כל זאת נאמר עליו "וידום אהרן", שתק גם הוא וקיבל את הגזירה באמונה ובאהבה, אין דיבורים ואין הרהורים כלפי שמיא, צער שעלה עד לשמים כפליים מצער של אהרן, כמו שכתוב "וימות נדב ואביהו לפני ה'", שתי פעמים חזר ואמר לפני ה', ופעם אחת כתוב "על פני אהרן אביהם", מלמד שהיה קשה לפני הקב"ה מיתתם של נדב ואביהו כפליים מאביהם.
השמועה הזו על אהרן החרידה את איוב וטפחה על פניו, מתרעם היה על דינו של הקב"ה שדן אותו ביסורים קשים ואסון כבד בא על בני ביתו ומשפחתו, והנה שומע איוב כי איננו היחיד בדינו, כי גם על אהרן הכהן קדוש ה' באו יסורים, מתו על פניו שני בניו צדיקים וקדושים, שמשה רבינו אמר עליהם שהם יותר גדולים ממנו ומאהרן אחיו, וכי לא נמצא בישראל כמוהם לבד משה ואהרן, והם נקראו אצילי בני ישראל. כך מובא בזוהר הקדוש פרשת אחרי מות.
גבורתו של אהרן נתגלתה לאיוב בצורה בולטת, על אף הכל הוא שותק, לא רק שאינו צועק, אלא הוא מחריש, ולא רק מחריש מלדבר, אלא גם תמים הוא במחשבתו, איננו מהרהר, והתמונה הזו משפיעה ומפעימה את איוב, הוא מתפעל ביותר למול צדקתו של אהרן, גבורתו ומדרגתו באהבת ה', שתיקת אהרן השתיקה את התרעומת של איוב, את הצעקות וההתבטאויות החריפות כלפי שמיא. ומובא בחכמים ז"ל שאם היה איוב שותק ומצדיק על עצמו את הדין, היה מקדש שם שמים לעיני כל בני דורו, והיה מקבל שכר שהיו אומרים בתפילה, אלהי איוב, כשם שאומרים אלהי אברהם.
ולמה דוקא רק עכשיו שמע על מיתת שני בני אהרן? למה רק עכשיו אחזתו חרדה? רק לאחר שלקה ביסורים לאחר שקרה אסון בבניו ובמשפחתו, למה רק עתה נזכר בצערו של אהרן ואסון מיתת בניו?
אלא רק לאחר שבאו עליו יסורים וצרות של בניו, רק אז יש אוזן קשבת יותר לשמוע ולשים לב לצרות של זולתו. רק עתה שם לנגד עיניו את צדקת אהרן ואת שתיקתו, את תמימותו ואהבת ליבו לה' יתברך, כי מי שטעם את טעם התבשיל רק הוא יודע את טעמו. הרי לאיוב מתו עשרה בנים, עשרה ילדים ביום אחד, זכרה ירושלים ימי עניה ומרודיה, כל מחמודיה אשר היו מימי קדם, מתי היא זכרה? מתי היא זכרה ירושלים ימי עניה ומרודיה? בימי ענותה אז היא זכרה את המרדים שמרדה בהקב"ה. כאשר אדם נמצא במצב שהשעה משחקת לו אי אפשר לדבר איתו, כי הוא מחזיק בדעתו בצורה איתנה, ואי אפשר לשכנע אותו ולהוכיח לו את טעותו, הוא משוכנע שהצדק איתו, הוא מחזיק בשלו, כל המתווכחים איתו לפי דעתו הם טועים, וכן אין לו אוזן קשבת לשמוע צרות של אחרים, ליבו אטום ואין לו זמן לשים לב לאנחות של חברו. אין לו עיניים לראות את דמעות העלובים ומתי אפשר ויכולים לדבר אליו. כאשר הוא יורד מנכסיו, כאשר הוא יורד מגדולתו, כשהוא נמצא בימי עניותו, אז הוא מתחיל להתפקח, אז מתחיל הוא לקבל עיניים, אזניים ולב להרגיש את צרות זולתו, לשמוע את הקולות והאנחות של העשוקים ולהתקיים.
הפסוק אומר באיוב, "לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב", אומר רש"י, רבותינו פרשו על איוב, שאמר לו אליהו, לפי שהיית מטיל אימה יתרה על דורך חינם לפיכך לא זכית להתקיים לך בנים חכמי לב. מתעוררת השאלה, איפה מצינו שהיה איוב מטיל אימה על בני דורו? הלא דווקא להיפך, מצינו שהיה אהוב לדורו, כך כתוב בילקוט, כאשר נח נפשי של איוב איטרדי כולי עלמא בהספדו, בשעה שהוא נפטר כל העולם היה טרוד בהספד שלו. כאשר רבי עקיבא הזכיר את מעשה דור המבול לא בכו, וכשהזכיר את מעשה איוב מיד בכו, איוב עשה ארבעה פתחים לביתו, כדי שלא יהיו עניים מצטערים להקיף את כל הבית, וכשהיו עניים נפגשים זה בזה אמר אחד לחברו, מאין אתה בא? השיב לו, מתוך ביתו של איוב, ולאן אתה הולך? לביתו של איוב, עיניים היה לעיוור, רגליים לפיסח, ואב לאביונים, היה מטיל שמו על אלמנה לאמר קרובתי היא, או אני אשאנה כדי שיקפצו עליהם התובעים, והיה גוזל שדה יתומים ומשביחה ומחזירה להם, אם כן איפה היה נראה ממנו שהיה מטיל אימה על בני דורו? אם זה כל המעלות שלו, איפה האימה?
ואפשר לומר כי בזה שהיה מערער על דינו של הקב"ה, והיה שולח לשונו לדבר נגד ה', וביטויו היו עוברים מעל האמונה וקבלת עול מלכות שמים, וקרא תגר על מידותיו של הקב"ה, וכששמעו בני דורו את דברי איוב ותגובתו כלפי שמיא בזה היה מחליש אצל בני דורו את התשוקה והשאיפה להיות בני תורה. ז"א ההחלשה הזאת שגרם אצל בני דורו, והתשוקה והשאיפה להיות בני תורה, הנה אתם רואים מה קורה עם צדיקים, צדיק שהקב"ה מעיד עליו, ככה הוא מדבר כלפי הקב"ה? זה הפיל את רוחם, צינן התלהבותם, צינן את ההערכה ללומדי תורה, הביא אותם לידי הרהורים שאי אפשר לתלמיד חכם להתקיים על חכמתו ועל מעשיו והנהגתו. ז"א אתם רואים שבן אדם במעלה כזאת יכול לפתוח את הפה ולדבר, זה מוריד אצל כולם שאי אפשר, חכם לא יכול להתקיים על חכמתו ומעשיו ומדרגתו. הוא יצר תמונה שכאשר בא נסיון על תלמיד חכם נהרס ומתמוטט כל הבנין הרוחני שלו. לכן לא זכה איוב לראות בבניו שיהיו חכמי לב. והוא איוב היה הראשון שהפסיד במערכה, שהטיל אימה על בני דורו, אימה וחולשה להתמודד להיות תלמיד חכם, ולקה בגופו ובבניו.
אז ז"א רואים מפה שכמה שיש לאדם טענות כביכול הטענות אינן מוצדקות כלל וכלל, אף לזאת יחרד ליבי וייטר ממקומו, זה בשעה שאיוב ראה איך עמד בגבורת הנפש אהרן כשמתו שני בניו ביום שמחת לבו, בשעה שהוא מתכהן לעיני כל ישראל, והבנים שלו אפילו לדרגה של המטה שלו לא הגיעו, שנכנס יבש ויצא לח, ויגמול שקדים, איך זה יכול להיות, טיטוס הרשע נכנס ועושה כל מה שעושה בקודש הקדשים ואח"כ יוצא חי והם יוצאים שרופים? והוא שותק "וידום אהרן", הוא ראה את זה, פשששש הבין כמה המרחק שלו רחוק במדרגה מאהרן. אף לזאת יחרד ליבי וייתר ממקומו.
אבל מתי אדם מתבונן במדרגה של השני? בשעה שהוא עובר את אותו תהליך, אז הלב שלו פנוי לשמוע, להבין להשכיל, אבל בשעה שהשעה משחקת לו, אז בן אדם מרגיש מורם מעם, לא רואה אף אחד בעיניים, אין לו זמן לאף אחד. אבל כשמגיע לבן אדם, כמו שאומרים, המכה, אז הוא מתעורר, אז הוא מתבונן, אז הוא מחפש לבדוק, ופתאום הוא מוצא שיש דברים שהוא לא חשב עליהם בכלל, ולא יצאו ממנו בנים חכמים, למה לא יצאו? בגלל שהוא מיעט בבני דורו תלמידי חכמים בגלל הקושיות שהיה לו כלפי הקב"ה רחמנא לצלן.
אמרו לנו חכמים ז"ל, למה - יאמרו הגויים, למה שואלים רק גויים, יהודים לא שואלים שאלות, למה.
אנחנו רואים שצדיק גדול מאד נלקח מאיתנו, (הרה"ג הרב יעקב יוסף זצוק"ל) ערב שבת קודש, ואמרו לי שהמצב קשה ביום שישי, אמרתי שאני לא רוצה לפתוח את הפה, אבל הוא לא יסבול חיבוט הקבר, ואכן כך היה, נפטר ביום שישי כשאין חיבוט הקבר. זה יהודי שנלחם את מלחמתה של התורה באמת ולא הצליח את כל האמת שהוא רוצה להגיד בחוץ, אבל את האמת הפנימית שלו הוא השמיע בהרבה מקומות אצל אנשים שיש להם אוזן שומעת, במקומות שהאוזן לא שומעת אז הוא לא השמיע כל כך. אז ז"א, אדם שנלחם על כבודה של התורה ועל האמת ונלקח ביסורים, ז"א שמרקו אותו לחלוטין, כדי שיגיע למעלה זך ונקי, ולא יראה עוד עונש. זה מעלה גדולה, הוא נפטר צעיר יחסית, אבל הוא הספיק הרבה, מה שהוא הספיק בשנה האחרונה יש אנשים שלא מספיקים כל ימי חייהם, מתוך מסירות נפש עם יסורי תופת, להגיע לשיעורים תמידין כסדרן, זה לא יאומן כמה מסירות נפש. היה לו רק הבנה אחת - להיות עבד ה', לעשות כמה שיותר, לזכות את הרבים להפיץ תורה, ואפילו לפני שהוא נפטר סימן את ההלכה מה יקרה אם הוא יפטר, למרות שהנכד נולד לו לפני שהוא נפטר, האם יחשב הבן הזה שנולד לפני שהוא נפטר כאילו אחר שהוא נפטר שהוא מציל את כל המשפחה? הרי כשמישהו נפטר אז מידת הדין מתוחה על כל המשפחה עד שייוולד עוד בן חדש במשפחה, אז בהלכה כתוב שאפילו כשנולד תינוק לפני שנפטר, אבל המילה עדיין לא היתה, אז מיום המילה יחשב כאילו הוא נולד, ואז ממילא לא צריך להרבות באבל, ז"א צריך לקחת את זה יותר קל. אז הוא סימן להם מראש לפני כן בהלכה בקו, שידעו את הדין הזה. לא רק שהוא דאג שידעו הלכה בחייו, גם לאחר מותו שידעו את ההלכה. איפה מונח ראשו של אדם.
זה המעלה של אדם שכל חייו היה דינים ומשפטים והלכות, הוא לא ידע משחקים. אין רגשות, יש דין יש הלכה. וגם לפני כן אני זכיתי להיות קצת קרוב אליו בכמה דברים, גם בנושא הבחירות הוא דיבר איתי והוא ידע בדיוק מה הולכים לעשות לי, הוא אמר לי בדיוק את כל המסלול מה הולך להיות, יוציאו עליך מכתב ויגידו ככה ויעשו ככה ויעשו ככה ויעשו ככה ולא ישמעו אותך ויעברו על איסור, שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק, זה עבירה דאורייתא, ובזה ייבחנו גדולי ישראל אם הם גדולים, כך היו דבריו. וכשאמרתי שתלמיד חכם גדול ספרדי אמר לי א' ב' ג' ד', זה היה הוא. יהי זכרו ברוך.
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל....