ביאורים ומעשים על הגדה של הרב שטיינמן בחלק שיר השירים - חלק ט | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 09.06.2021, שעה: 09:03
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום ליאור לוי בן אהובה יזכה לחזור בתשובה שלמה ואמיתית ולרפואת הנפש והגוף בכל האיברים והגידים
בכל משפחתו תצליח ותזכה ביראת שמיים ובריאות איתנה, אמן.
המשך באורים ומעשים מהגדה של הרב שטיינמן בחלק שיר השירים.
קשח ישאול קנאה.
ידוע מעשה המובא בגמרא בשבת ל״א על הנוכרית שבאה לפני שמאי
וביקשו שילמדו את התורה רגל אחת.
ושמאי דחפו באמת הבניין שבידו.
כאשר בא אותו נוכרי לפני הלל,
גיירו הלל ואמר לו
דעלך סני לחברך לא תעבד.
זוהי כל התורה כולה ואידך פירושו הוא זיל גמור.
לך תלמד.
מי זה חברך?
שעליו אמר הלל, לחברך לא תעבד.
הוא אומר לגוי, מה ששנאי עליך לחברך לא תעשה.
מי זה החבר הזה?
רשי בפירוש השני מבאר,
חברך ממש.
זאת אומרת, מה ששנאי לך לא תעשה לחברך ממש,
כגון גזלה,
גנבה,
ניאוף
ורוב המצוות.
במערשייה כתב שם
כי דברי הלל לאותו הגר כתובים בתורה בציווי
ואהבת לרעך כמוך.
אך היה קשה למערשייה מדוע שינה הלל מלשון הכתוב ואמר לגר
בלשון שלילה.
בתורה כתוב בלשון חיוב.
ואהבת לרעך כמוך.
פוזיטיבי.
אבל ההלל אמר לגוי,
נגטיבי.
מה אמר לו? לחברך לא תעבד, בלשון שלילה.
לא בן לא תאהב, אל תעשה לו רע.
לכאורה היה צריך לומר לגר,
ותרחם לחברך כמותך בלשון חיובית.
למה לא אמר לו כך?
אומר הרב שטיינמן, ייתכן לפרש כי ב...
במציאות רואים אנחנו שישנם בני אדם
מוכנים לגמול חסדים, לעשות טובות לאחרים.
עם כל זאת קשה להם לסבול מציאות
שיש לאחרים טובה יתרה מאשר יש להם.
אני אעזור לך כל, אבל שיהיה לך יותר ממני? לא.
הקנאה על כך שיש לחברם יותר מאשר יש להם
עלולה לכשילם בעבירות רבות.
הדבר ידוע שאם קצב
שואל את הרב על כשרות הבהמה ששחט,
מה שאין כיום, לכולם הכל כשר, אין שום דבר שיש בעיה ואין שאלות בכלל, יש חותמת על השקית של ניילון,
ואתה יכול לאכול הכול.
אבל ידוע היה פעם שקצב היה שואל שאלה בכשרות הבהמה, ואם הרב היה מטריף אותה,
הקצב לא היה מתרגז עליו,
אפילו שנגרם לו נזק ממוני,
כי הוא אמר לו, זה טרף,
הוא לא יכועס על הרב.
אבל אם אותו קצב יגיע על דין תורה,
והרב יצדיק את בעל הדין
ויחייב אותו,
תהיה לו תמיד טענות
על הדיין,
על הרב,
איך הוא חייב אותו וזיכה את השני.
ואפילו שהנזק יהיה ממוני קטן, כמו 100 שקלים, 200 שקלים,
למה?
כי האדם מוכן להפסיד כסף,
אבל קשה לו לסבול
שהוא מפסיד לחברו,
ולחברו יהיה יותר.
זה קשה לאדם לסבול.
את הדבר הזה מצינו כבר בתחילת הבריאה, במעשה קין והבל.
הגמרא בסוטה יו ד' אומרת
כי התורה תחילתה חסד.
ואפילו שחסד אינו בכלל שבע מצוות
שהצטוו בני נוח,
רבים מהראשונים סוברים שבני נוח
חייבים במצוות שכליות.
גם אם לא נצטוו בשבע מצוות,
דבר שהוא שכלי,
הם חייבים גם כן.
אפילו שלא נצטוו במפורש,
ומצוות חסד היא מצווה שכלית,
אשר על כן ודאי אדם הראשון ובניו,
קין והבל,
קיימו מצווה זו ככל שהייתה שייכת אצלם.
כי זה דבר שכלי ושכל היה להם.
אין ספק
כי אם הבל היה מבקש מקין שיגמול עמו חסד,
קין היה נענה לבקשה.
אבל עם זאת,
כשהביאו קין והבל קורבן השם,
אומרת התורה ויהייתה
היא שעה אדוני אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה.
ויהי חר לקין מאוד.
לא חרא לקין
שהקדוש ברוך הוא לא שועה למנחתו,
אלא רק על זה ששעה לקורבנו של הבל.
כי הרי אם היה חורה לו שהקורבן שלו לא התקבל,
מה זה שייך להבל? למה קמת על הבל?
אז תקריב עוד שמונה קורבנות.
מה הבעיה?
מה אתה רוצה מהבל?
אלא על כורחך חרה לו שהתקבל הקורבן של הבל עד שהביאו לרציחה.
קנאה!
למה הוא?
למה לא אני?
מכאן
שכבר מתחילת הבריאה טבועה באדם מידה רעה זו,
שקשה לו לסבול שיש לחברו יותר ממנו,
וקשה עד מאוד להתגבר על המידה המגונה הזו.
כך אנחנו מוצאים אצל שאול המלך,
אחר שדוד הרג את גוליית.
מספר לנו הנביא שמואל,
ותעננה הנשים היכה שאול בעלפיו
בדוד ברבבותיו,
בן ישי
חי וקיים.
מה כתוב אחרי זה? וייחר לשאול מאוד.
ויאמר נתנו לדוד רבבות
ולי נתנו האלפים?
ויהי שאול עוין את דוד מהיום ההוא והלאה.
לא יאומן כי יסופר.
שאול המלך היה בחי רשם.
הוא נבחר על ידי הקבוצה ברוך הוא להיות המלך הראשון בישראל.
משכמו ומעלה היה מכל העם, בתורה, ביראה, בחסד, בכל מידה נכונה.
עם זאת,
היה לו קשה לסבול מה שאמרו הנשים
היכה שאול באלפיו, רק באלפים,
ודוד ברבבותיו.
העובדה ששיבחו את דוד יותר ממנו גרמה לו להיות עוין את דוד מאותו יום והלאה.
על פי זה אפשר לומר,
זאת הכוונה שהתכוון הלל המטר הנוכרי שבא להתגייר.
אדם יכול לעשות חסד עם הזולת,
ואהבת לרעך כמוך.
להיטיב עמו ולתת לו דברים, ואהב.
אבל הוא מתקשה לסבול שיש לזולה דברים שאין לו.
לכן לא די בקיום חיובי של מצוות
ואהבת לרעך כמוך.
ולכן אמר הלל הנוכרים, מצווה זו בלשון שלילה.
מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.
זה קשה שבעתיים לאדם.
לתת חסד להבל, אין בעיה, קין ייתן.
שיהיה להבל יותר ממה שיש לו,
זה הוא לא מוכן.
לראות שיש לשני יותר ממנו, זה קשה לאנשים.
אם אדם מתגבר על המידה השלילית הזו, עם כל הקושי הכרוך בכך,
אז כבר יכול לקיים את מצוות התורה האחרות ביתר קלות.
העניין הזה נוגע לכולנו.
חכמים זיכרונם לברכה בבבא בתרא כא אומרים, קנאת סופרים
תרבה חוכמה.
אבל זה נראה
כי זה מכוון בעיקר למלמדים.
לעומת זאת,
קנאת התלמידים האחד בשני עלולה למעט חוכמה,
כי על פי רוב אותה קנאה אינה גורמת לתלמיד לרצות להיות כמו השני,
אלא במקרים רבים הצער הוא על כך שחברו מצליח יותר ממנו,
וזה גורם למשבר ולהתמרמרות.
אז את אומרת, קנאת סופרים, אומר הרב שטיינמן, זה יותר במלמדים,
אבל לא בתלמידים.
התלמידים מקנאים ולא רוצים לעלות להיות כמו השני.
הם רק מקנאים למה הוא ככה והוא לא.
נו, אז אם הוא ככה ואתה לא, תעלה אליו.
מעטים
יכולים ככה לשפר את עצמם בקנאת סופרים תרבי החוכמה.
הרי כל אחד צריך לעשות חשבון נפש לעצמו.
אם היו שואלים את קין,
שהיה לו דעת גדולה והיה נביא,
תגיד לי, מה תרוויח אם תהרוג את הבל?
האם על ידי זה שתרצח אותו תתקבל המנחה שלך?
אתה תתקן בזה את מה שהקורבן שלך לא נתקבל?
מה היה משיב על שאלה זו?
ברור שהיה אומר שזה לא יעזור, אז למה הרגת אותו?
אז למה הרגת אותו?
הקנאה מעבירה את האדם על דעתו,
הקנאה מצמיחה שנאה,
והשנאה מביאה רצח.
אלא כשהמידה הרעה הזאת של הקנאה שולטת באדם,
הוא אינו פועל מתוך תבונה וחוכמה.
לכן,
צריך לעמול מאוד על המידה השלילית הזו,
ולהסביר לכל אחד ואחד
שהוא נברא עם כישרונות שלו,
עם תכונות שלו,
ולא יסתכל על זולתו,
אלא יראה מה הוא יכול להשיג בתורה וביראת שמיים.
זה מה שלימד הללת הנוכרי.
מה דע לך סני לחברך לא תעבד?
היית רוצה שירצחו אותך?
לא.
היית רוצה שיקנו ממך, יעשו לך עין רעה?
לא.
היית רוצה שיראו אותך בצרות עין?
לא. אז אל תעשה גם לחבר שלך אותו דבר.
אל לך להסתכל על חברך,
אלא תלמד מה השם שואל ממך ומבקש מאיתך.
זה הכל.
ישנם דברים שאפשר לתקן,
לא רק בעולם הזה,
אלא גם בעולם הבא.
כתוב במתים חופשי.
אחרי שאדם מת הוא חופשי מן המצוות, אז מה יש לתקן שם?
דוגמה לכך,
יש עבירות שהגיהינום מוחק אותן.
יש עבירות
שהגיהינום מוחק אותן. אז הנה, אפשר לתקן.
אתה מגיע לעולם הבא,
ומתקנים אותך. איך?
דרך הגיהינום.
מי שאוכל ושוטה ועולה 18 קילו ככה בבת אחת,
שם יש יורה גדולה,
ועם בעבעת,
ומכניסים אותו ומתחילים ככה להוריד את השומנים, כמו שאומרים.
אז עכשיו צריך לדעת שאפשר לתקן.
וגם אמירה של קדיש,
של הבנים,
יכולה להעלות ולתקן את האדם בעולם האמת.
רק אם הקדיש נאמר כראוי,
בדקדוק,
ולא הופכים ע' לה' וה' לע', וא' לע', וא' לע', וע',
וא'
ואומרים
אל רבנן
ואל תלמידי הון.
בקיצור, אומרים,
אין ברכה
לא לחכמים ולא לתלמידים שלהם. במקום אל,
אל רבנן ואל תלמידי הון,
אומרים אל,
אל,
כי לא מבטאים את העין כראוי, ולא אומרים משיחה,
משיחה,
כאילו מושכים מישהו, משיחה,
במקום להגיד משיחה,
וכן הלאה.
ואם זה חילוני מחלל שבת,
שלא יגיד קדיש, שייתן למישהו אחר שיגיד,
כי הוא גורם ייסורים לאבא שלו בעולם האמת.
כך כתוב במח...
עבר יבוק.
אז זאת אומרת, אבל אם אומרים קדיש כראוי,
זה יכול להועיל להורים שנמצאים בעולם האמת.
אבל מידות רעות שאדם לא תיקן בעולם הזה,
לא יוכל לתקן בעולם הבא. כשאדם נפטר, עם המידות הוא נפטר.
כמו שהוא, ככה הוא נפטר.
עכשיו,
לעתיד לבוא המידות הרעות יישארנה בו. למשל,
אדם שהיה קנאי,
גם לעתיד לבוא הוא יקנא.
אם אדם היה בעל גאווה והוא רצה בגאוותו דברים להשיג,
גם לעתיד לבוא הוא ידרוש אותם.
והוא יבוא, החצוף הזה, בעל גאווה,
לאברהם אבינו,
ויגיד לו, אתה יודע מי אני?
אני גברא רבא,
אני אדם גדול.
שמעתם?
הוא יבוא לאברהם אבינו, החצוף הזה, ויגיד, אני אדם גדול.
אפילו לעתיד לבוא, שיבטל כבר הקדוש ברוך הוא את היצר הרע,
אבל האדם כבר פגום, נפגם.
וידועים דברי הגאון שאמר,
מי שאינו עובד על מידותיו,
למה לא חיים?
חבל שהוא נברא.
דיברנו קצת על זה אתמול בהרצאה בירושלים.
אדם צריך להיות אדם.
זה לא למדנות.
צריך להיות אדם. אם הלימוד לא הופך אותך לאדם,
אז אתה בהמה חכמה.
חמור נושא ספרים.
אבל אין פה אדם, צריך להיות אדם.
אומר באבן שלמה הגאון מווילנה בפתיחה,
אם אדם, כל מה שאדם בא לעולם בשביל לתקן את מידותיו, ואם לאו, אם הוא לא מתקן,
למה לא חיים?
והרי הוא יסבול סבל היום ונורא, הוא לא יתפטר מזה כל זמן שהוא לא תיקן את זה בחייו.
בכל חייו צריך אדם לעבוד על מידותיו,
שלא יהיה בו מום לעתיד לבוא.
ארגון שמספק ייעוץ פסיכולוגי לבעיות נפשיות,
ערך אספה אצל הרב.
במהלך הפגישה פנה הרב אל הפסיכולוג שמלווה את הארגון
ואמר לו 95% מבעיות הנפש הן בעיות של מידות.
ומבין כל אלו אחוז ניכר
נובע מהקנאה.
אדם מקנא בפלוני ומקנא באלמות.
עוני,
ולאט לאט הוא נשבר,
נשבר,
אין לי כוח, לא מרחמים עליי,
אני רוצה לנוח, רוצה לאכול, רוצה לשתות,
אני לא יכול להתחרות איתה ולא זה, אני לא יכול ללמוד,
לא יכול לפתוח ספר, לא יכול כלום.
אמנם
ודאי חולה נפש נולד עם הבעיה שלו,
אך לגוף האדם אמור להיות כוח להתגבר על הבעיה ולהתמודד איתה.
הראיה,
שבהרבה מקרים צצות בעיות ונטיות נפש בבני האדם לעת זקנתם.
מתי?
כשגופם חלש
וכבר אין להם כוח להסתיר את הבעיה שלהם.
בחיים שאדם צעיר הוא יכול להסתיר עדיין
כל מיני בעיות שלא יבלטו,
מתאפק,
מסתיר,
אבל כבר שהוא תש כוחו,
אין לו כוח כבר.
הוא נהיה משהו, פתאום הוא פולט מהפה דברים ומתנהג ככה, שמרחם.
לא מכירים אותו.
טוב, הפסיכולוג הוא פסיכולוג.
הוא שמע את הרב
והתקשה לקבל את הדברים והתווכח.
תשמע, למדתי פסיכולוגיה במשך שנים,
והקביעה הזאת לא מתאימה עם התיאוריות שלימדו אותי.
כעבור ימים אחדים התקשר שוב
לבית של הרב שטיינמן וביקש, תמסרו לראש הישיבה שהוא צודק במאה אחוז.
חזרתי הביתה ופתחתי את כל התיקים שאני מטפל בהם,
ושטיפלתי בעבר,
בדקתי תיק-תיק.
ניסיתי להגדיר מה שורש הבעיה,
וגיליתי שתמיד התחילה הבעיה מקנאה פשוטה.
זה ראה את חברו גובר עליו,
רעהו ראה את השני מצליח יותר,
לזה הפריע שפלוני שעובד ביחד איתו באותה עבודה משתכר יותר,
וכל הדברים הללו הם שורש כל הבעיות.
אמנם כשאדם כבר חולה,
הוא מגיע למצב שצריך טיפול כדי להבריא,
ויש לעשות זאת.
אולם, אם היו מגיעים האנשים הללו מראש למשגיח הירא שמיים והמבין הגדול,
או לבעל מוסר,
והיו שומעים מהם,
תתגברו, תתגברו,
גם אם השני הצליח יותר, זה לא נורא,
לא נורא.
לא כל האצבעות שוות.
אז מה? לא תשתמש בקטנות, תזרוק אותן.
הם היו מצליחים להירגע ולהתמודד עם זה.
ולא היו נבנים מן התופעה ש...
יש אנשים מצליחים, לעולם יהיו אנשים יותר ממך.
מה, אתה תהיה יותר משלמה המלך?
אז תקנא בו, נו תקנא.
אתה תהיה יותר מאברהם אבינו?
אתה תהיה יותר משמעון, רמבי שמעון בר יוחאי?
אז מה, אתה יכול רק לשאוף להגיע אליהם, כן, אתה יכול לשאוף.
אבל אתה יכול לעקוף אותם?
מי אתה שתוכל לעקוף אותם?
אז מה, זה צריך לתת לך חלישות הדעת?
שאלו את הרב,
כאשר בשיעור ילד שואל שאלה טובה,
שאלה טובה, האם להחמיא לו?
האם לעודד אותו על כך?
בשעה שילדים חלשים אחרים אף פעם לא יזכו לעידוד,
יהיו כמה בולטים שתמיד הם יקבלו עידוד ושבחים,
ואחרים לא יקבלו עידוד.
אולי זה גורם להם לקנאה, לעצבות בלב, לייאוש,
להרגשה שהם לא יכולים להגיע.
אז השאלה היא אם לעודד את הטובים בזמן שזה גורם חולשה וקנאה לאחרים?
מה ענה הרב שטיינמן?
עידוד זה דבר חשוב ביותר.
יש לקחת את הבחור או את הילד ולומר לו באופן אישי,
אמרת סברה טובה,
אבל למה לעשות זאת ברבים?
כל דבר שעושים ברבים זו סכנה גדולה.
הכבוד הזה בפומבי
לעולם אינו מביא טוב.
ילד שזכה לכבוד בפומבי יתקשה לגדול בעתיד להיות תלמיד חכם אמיתי.
למה?
תהיה לו גבהות הלל,
הוא יהיה בעל גבה,
הוא עדיף מכולם, הוא טוב, הוא מקורב לרב,
הרב אוהב אותו וכו' וכו'.
זה ייתן לו פחות להתאמץ, כי הוא כבר די, כבר אמרו עליו,
חתמו עליו שהוא בסדר.
החידונים והמבחנים הפומביים שעושים בפרהסיה אינם דבר כל כך טוב.
מה שלא עושים בפרהסיה, יותר טוב.
זאת הייתה תמיד שיטתו של הרב שטיינמן, שפרסום מקלקל.
חכמים זיכרונם רכה אמרו, קנאת סופרים תרבה חוכמה.
אפילו על יוסף הצדיק,
שיעקב אבינו נתן לו קטונת פסים, אומרת הגמרא בשבת יום,
לעולם על ישנה אדם בינו בין הבנים.
כיוון שבזה שנתן יעקב אבינו ליוסף קטונת פסים,
שזה לא דבר כל כך גדול,
יש אומרים שזה רק בחפתים היה, קטונת פסים,
נוצרה קנאה כלפיו מצד האחים.
ולמרות שהם היו אנשים.
אנשים גדולים מאוד,
ויקנאו בו אחיו.
אבל כך זה כשישנה קנאה.
אם היה יעקב נותן יוסף
את כתונת הפסים בצנעה
ואף אחד לא ידע מכך,
לא היה קורה לכאורה שום דבר.
כמובן שהיה צריך להתגלגל לירידת מצרים באופן אחר.
מכל מקום
רואים שהקנאה היא בעיה גדולה.
וכך אומר שלמה המלך שהכל זה קנאת איש מרעהו.
הכל הכל הכל ראיתי הכל זה קנאת איש מרעהו.
שאלו את הרב שטיינמן מדוע דווקא על שנאה אומרים שנאת חינם
ובשאר המידות לא אומרים שהם חינם,
כמו קנאת חינם,
גאוות חינם.
למה רק שנאת חינם?
אז הוא השיב שקנאה זה תמיד בחינם.
אומנם יש מושג של קנאת סופרים,
אך המהרשע כבר מבאר שאומרים קנאת סופרים ולא אומרים קנאת חכמים.
משום שאם אדם היה חכם
הוא לא היה מקנא בכלל.
חכם באמת לא מקנא.
יש לו שאיפות, אבל לא מקנא, זה לא נובע מקנאה.
אמרנו שרבי יצחק אבוהב במנורת המאור אומר שבן אדם,
אפילו שמקנאת סופרים הוא משפר את דרכיו ואת מעשיו ואת מידותיו והכול מקנאת סופרים, שהוא רואה אחרים והוא משתדל,
הוא אומר זה הבל ביחס למי שהגיע למדרגות האלה מאהבת השם.
אחד יש לו הכרה שצריך לעבוד את השם כראוי והוא עובד אותו.
אז הוא הגיע לרמה הזאת, השני ראה אותו כשהוא הגיע לכאן.
גם הוא רוצה להגיע לכאן, אבל אצלו המניע,
הטריגר, זה היה הקנאה.
אז ביחס לשני זה הבל.
זה טוב שהוא שיפר את עצמו, אין מה לדבר.
אבל אם מעמידים אחד ליד השני,
זה הבל.
לעומת הקנאה אמרנו,
את השנאה אי אפשר להגדיר
כתמיד חינם,
שכן ישנם מצבים שמותר לאדם לשנוא.
כאשר אדם רואה באדם חרבת דבר,
הוא רואה שהוא עושה עבירה.
והוא אומר לו שזה אסור, והוא עושה את העבירה.
אז מצווה לשנותו.
השנאה
זה לא תמיד חינם.
יש שנאה מותרת ויש שנאה מחייבת.
אבל יש שנאה שהיא חינם,
לכן אומרים שיש שנאת חינם.
אבל קנאה,
אין מה לקנא, חכמים לא מקנאים, לכן כתוב קנאת סופרים, אבל לא חכמים,
כי החכם לא מקנא.
אז אין חינם.
בית המקדש חרב על שנאה,
אך שנאה של חינם שאסורה,
ואין למצוא לה היתרים.
זו השנאת חינם.
מה הייתה השנאה שמה?
שהיו דוקרים אחת את השני.
בקטנה, כמו שאומרים, בקטנה.
יושבים בשולחן אחד, כולם חברים יושבים, גם שרים היו יושבים ביניהם, אפילו בבית ראשון.
היו יושבים וזה וזה, ועוקצים אחת את השני. בקטנה, כאילו, צחוקים, צחוקים קוראים לזה, צחוקים.
אבל זה בגלל קנאה.
זה מופיע מקנאה,
עקיצה קלה,
להראות שאתה יותר טוב מהשני,
אתה קצת מזלזל בו בצחוק, בצחוק.
כמתלהליה יורה זיקים ומוות.
והוא אומר, מה פעלתי? מה עשיתי?
לא עשיתי שום סתם צחוקים. עשו צחוק, מה קרה לך?
אל תהיה יותר מדי רציני.
וככה תוקעים חיצים אחד בשני.
את התוצאות הקשות של מידת הקנאה רואים בפרשת קורח.
חכמים שואלים, קורח שפיקח היה מרא לשטות זו,
והרב שטיינמן טמא על השאלה
מה זה שייך לפיקחות של קורח?
מה, צריך להיות פיקח מיוחד כדי לא לחטוא?
בשביל לא לחטוא
צריך להיות פיקח?
מה ראה קורח?
לשטות זו
פוגר אחרי הפיקח. ומה ראה?
מה, רק פיקח לא חוטא?
מה זה השאלה הזאת?
הלוא גם אדם מן השורה לא חוטא.
רק אם נכנסה בו רוח שטות, אז הוא חוטא.
אבל הוא ביאר את זה על פי מעשה שמובא במדרש במדבר הבא,
מחכב.
אדם היה הולך בדרכו לארץ ישראל
וראה שתי ציפורים מתקוטטות.
עד שאחת הרגה את חברתה.
מיד עפה ציפור
והביאה עשב
והניחה על פיה ציפור המתה
וחייתה אותה.
ופרחו שתיהן.
נדהם האיש לראות במענה מעשית חיית המתים.
מיהר ונטל את העשב שנותר,
והלך לחיות באותם מתים בארץ ישראל.
הוא עבר בסולמה של צהור,
ושם מצא נבלת אריה מושלכת בארץ.
משום מה רצה לנסות
את העשב על האריה.
הניח את העשב על פיו, והחיהו!
עמד האריה, וטרף את האיש.
זה מה שאמרו מושלי המשל.
טב לבי שלא תעבד, ובי שלא מאתי לך.
טוב לרע אל תעשה.
אף פעם אל תעשה טוב לרע.
למה?
בזה תציל את עצמך מרע שיבוא לך.
אם תעשה טוב לרע, יבוא לך רע.
תעשה טובה לאדם רע,
יבוא לך מזה רע.
אל תעשה טוב לאיש רע,
ואז לא תגיע לך רעה.
טב,
לביש,
טוב לרע,
לא תעבד, אל תעשה.
ובישה ורעה, לא מאתי לך, לא תבוא עליך.
והוא עשה טובה לאריה. אריה זה רע,
חיה רעה, טורף.
ובא, לא רעה, טרף אותו.
במקום שיגיד לו דנקישה, ביטישה,
יגיד לו תודה.
במקום זה,
טרף אותו.
עכשיו, אומר הרב שטיינמן, אם מתבוננים במעשה הזה, אנחנו תמהים.
הרי בידו של אותו שוטה
היה אוצר יקר, ענק, לא יסולא בפז.
עשב שמחיה מתים.
יכול היה לחולל פלאות.
היה יכול להחיות את האבות הקדושים.
את האנשים הכי יקרים ללבו.
ובלי דעת, הלך והחיה את הארי.
נשאר מה הוא עשה זאת.
הלוא לא רק שהוא לא הועיל,
אלא הביא במו ידיו את אובדנו.
וזאת הכוונה של חכמים שאמרו בשאלה.
קורח
שפיקח היה.
קורח זכה באוצרות עצומים שלא זכה אדם בעולם.
הוא היה מטועני הארון.
היה לו עשירות מופלגת.
היה לו מעמד נכבד.
מה רעה לשטות זו?
קנאה
בנשיאות של אלי צפן.
בזה הוא עורר את הארייה,
את אש המחלוקת,
ואיבד את עצמו,
את משפחתו ואת כל הסנהדרין מן העולם.
וכי יש לך שטות כזו? הוא השתמש בפיקחות.
בפיקחות הוא השתמש.
במקום זה, חיית המתים, עורר את המתים,
עורר, צ'ק!
הוא וכולם נבלעו באדמה.
אל תשתמש בכל מה שיש לך למידת הקנאה, כי תוביל אותך לגיהנה גיהנום.
קשה כשאול קנאה.
אוי, אוי, אוי, אוי,
נסיים במעשה.
דיברנו עליו כבר באחרונה, עוד פעם.
לאחר תפילת ותיקין בשבת,
עלה הגאון הרב חיים קניבסקי שליטה לביתו,
ישב על כיסאו
ואמר לבני הבית,
יש דבר שברצוני להגיד.
פתח בסיפור המעשה הבא.
אחד מאנשי החברה קדישא בבני ברק
עסק בקבורת אישה
שהביאו מארצות הברית.
האישה נפטרה כבר לפני חמש שנים,
ואף על פי כן
הגיעה לארץ,
לא היה בה שום ריקבון,
וגם בשרה היה כאילו נפטרה היום.
שאלתי אותו, אומר הרב קניבסקי, מי האישה הזאת?
אז הוא סיפר לי מעשה נפלא.
לפני תשעים וחמש שנה
נסעו הוריה לארצות הברית יחד איתה ועם אחותה.
אחותה נפטרה בהיותה קטנה.
אחרי כמה שנים
האישה הזאת שמדברים עליה, שנפטרה בת תשעים וחמש,
היא הייתה בת שבע עשרה שנים.
קיבלה מכה במוח
והפכה לצמח.
כך נשארה בבית החולים שנים על גבי שנים,
עד שנפטרה בגיל תשעים
לפני חמש שנים.
מאחר שבית החולים
שהיא שכבה בו היה שייך לנוצרים,
קברו אותה בבית קברות
השייך להם.
שמעה זאת עסקן יהודי,
עשה השתדלות
להעבירה משם, והצליח
להעבירה לקבר ישראל.
ועתה הביאו אותה לארץ ישראל,
וכשפתחו את הארון,
ראו את בשר גופה בלי שום ריקבון.
ואמר הרב קנייבסקי, יש לי ביאור בעניין.
הלא אמרו חכמים זיכרונם.
בשבת קנב הורכב עצמות קנאה.
מי שיש לו קנאה,
עצמותיו נרקבים בקבר.
ונראה
שלפני 90 שנה בארצות הברית
לא היה במי שהיא תתקנא בו,
כי היו שם מעט מאוד יהודים שומרי תורה ומצוות,
ולכן
לא הכירה אף אחד.
בגויים ברור שהיא לא התקנאה,
כי הם לא מסוגה, לא מימינה,
ואחר כך היא כבר הפכה בגיל 17 להיות צמח,
ולא היה שייך אצלה שום עניין של קנאה,
לכן אין בה רקב כלל.
טוב, מה קרה? בשבת קודש,
אחרי שסיפר
הרב חיים את הסיפור,
היה הרב שטיינמן סנדק בברית מילה,
וסיפר לו הרב מן את הסיפור על הנפטרת הזו
ואת מה שבאר
הרב חיים קניבסקי.
ושאל הרב שטיינמן,
האם לא ראינו רקב אצל תינוקות
שמתו אפילו אחרי כמה חודשים?
ושם אין שום קנאה
ואין שום תחרות.
אני הערתי שכל הילדים הקטנים מקנאים.
למה זה שלי? זה שלי הוא לקח לי? זה זה?
תביא לי, תביא לי.
היה אשכנאה, מאז שנולד הילד הוא קנאי.
אבל כשהציעו את זה לפני הרב,
חיים קניבסקי, את מה שהעיר הרב שטיינמן,
אז הוא אמר שלדעתו זה לא קושייה.
כי זה שאין לו לקטן קנאה,
זה לא מן החשבון, כי הלא קטן הוא לא בר דעת.
שנאמר,
כאילו זו מדרגה שאינו מתקנא בחברו,
יש קנאי ויש פחות קנאי ויש שלא מתקנא.
אבל בחורה שיש ממה לקנות, שהיא בעלת שכל,
בעלת דעה כבר, והכול, והיא רואה שיש לה אחרים כך וכך,
והיא לא מקנאה וגדולה כבר כמה שנים
עד שהיא קיבלה את המכה במוח,
ולא הייתה בה שום קנאה בחברותיה,
זה נקרא מדרגה.
ולכן לא היה אצלה שום ריקבון.
וכדברי הגמרא,
הורכבו עצמות קנאה, כל מי שיש בו קנאה,
לא רק שהבשר נרקב, גם העצמות.
לא נשאר מנו שארית.
זאת אומרת,
הדברים האלה הם דברים פשוטים וברורים וחד משמעיים.
הגאון הצדיק רבי דב יופה, סח מעשה שהיה באישה,
ששלחה את בעלה לשאול את הרב שטיינמן,
האם כדאי לו להימנע מרכישת מכונית מפוארת
כדי למנוע קנאת הבריות?
אז הוא בא עם השאלה לרב שטיינמן והוא מחכה לתשובה.
אז הרב שאל אותו, תגיד לי, אתה יודע ש״ס?
אז הוא אמר לו, לא.
הוא שאל אותו,
אתה יודע כמה מסכתות על בוריין?
אמר לו, גם כן לא.
אז אם כך, מה יש לקנא בך?
כי עין זה מובא יהודי שנקלע
לבית הרב וסיפר לו שהוא זכה בפיס בסכום עתק,
עתק
של כסף,
והוא חושש לפדות את זה
ולגלות את שמו מחשש עין הרע שמא יקנאו בו אנשים.
אתם רואים, אלה שמרוויחים בפיס, שמים להם מסכה על הפנים.
יכול להיות שכל אלה שולחים מסכות זכו בפיס.
פנה אליו הרב בשאלה,
כלום סיימת פעם איזה סדר בש״ס כמו זרעים או מועד?
אז הוא השיב לו, לא.
אולי מסכת אחת סיימת בחייך ואתה יודע אותה על בורייה?
גם לזה הוא השיב לו.
אז הוא אמר לו,
אולי אפילו סוגיה אחת יש לך ביד שהיא מלובנת,
מבוערת על בורייה? הוא אומר לו, גם זה לא.
אמר לו, תגיד לי, עולה על דעתך שמישהו יקנא בך בכלל? מה יש לך בכלל שצריכים לקנא בך?
הוא לא מתייחס בכלל, יש לו כסף, אין לו כסף,
זה קשקושים, מדברים שטויות,
יקנו בו, לא יקנו בו.
אם יש מלקנות,
קנאת סופרים, תרבה חוכמה. אפשר לקנא באלה שהם באמת
הגיעו לאיזה משהו, אבל מה זה, יש לו מכונית,
יש לו כסף,
יש לו זה, מה זה לא?
ניירות, ניירות.
אם הוא מת, מה זה שווה?
כלום. אבל אם הוא מת עם סוגיות, עם מסכתות,
אז הוא שווה משהו. זה שווי שאפשר לקנא בו.
ולכן מותר, קנאת סופרים, תרבה חוכמה.
אבל לקנא במה? בניירות?
בפחים, עם גלגלים, שנוסעים ממקום למקום, מה?
רבי יחנניהו ברגשי אומר, עושו הקודש ברוך הוא זו קודש ישראל,
לפי כוח ירבו להם תורו ומסוות.
שנה אמור אדונו וסלמנו וסלמנו וגו יחדיל תורו ויעדו.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.