ספר חשבון הנפש - חלק ב'
תאריך פרסום: 09.01.2025, שעה: 09:43
- - - לא מוגה! - - -
תודה רבה.
נציבי יום לעילוי נשמת
מאור גוזי
בן משה
ואמנון
בן שלמה מדעי,
מנוחתם עדן.
ליאורה חיה בציפורה מירה,
תזכה לבריאות שלמה ואיתנה ללא כאבים מחזה,
ותחזור לאיתנה ללא פחדים,
ויזכו היא ואימה לאריכות ימים ושנים מתוך
שמחה, קדושה וטהרה, אמן.
ספר חשבון הנפש, חלק ב'
הנה מצינו שאף על פי שהפליא יוצר בראשית ברוכו
תחמולות והמצאות נפלאות,
ונשגבות,
ונוראות,
מאוד בכל חלקי הבריאה.
בכדי להראות שלמות חוכמתו יתברך
ולמלות כל העולמות כולם מכבודו,
מכל מקום,
בעולם הדוממים, בצמחים,
שולטות עדיין מיתה נצחית מוחלטת.
למעלה מהם
ברא עולם המלאכים, ברוחניים,
להיותם עומדים ורואים בשלמותו,
ונהנין מכבודו תדיר בלי הפסק.
אלא שעדיין גם הם עלובים קצת,
שמתפרנסים מקופה של צדקה כבעלי חיים.
זאת אומרת, הם לא פעלו
שום דבר ברצון ובחירה.
והם ניזונים מטובתו של הקדוש ברוך הוא,
כאילו זה מקופה של צדקה, כמו בעלי חיים, אם לא תיתן להם
בעלי חיים שברשותך, אז לא יהיה להם.
אלו ואלו יונקים ממידת
רחמים של עושה צדקות עם כל בשר ורוח,
דהיינו נעמא דחיסופה,
זה נקרא לחם שיש בו בושה,
וכמעט עני חשוב כמת.
זאת אומרת, אם אין מי שיזון אותך, אתה כמו עני,
ועני
כמעט חשוב כמת.
אבל המתיב העליון בחר לו מביניהם
סגולה עוד
נשמות בני האדם
ומשגרן אחת-אחת לעולם השפל,
להתגלגל שם בנפש הבהמית,
זמן בא,
זאת אומרת להיות מחוברים,
הנפש הבהמית והנשמה ביחד,
לדבקה בדרכיו
ולהיטיב לברואים.
בכדי לשוב אחר כך אל ההנאה העליונה הנזכרת
בשכר עמלה וזכויותיה.
והרי זו ניזונת ממידת החסד,
כמו שאמר הכתוב,
ולך אדוני חסד, כי אתה תשלם לאיש כמעשהו.
עיבה יתרה נודעת להם לישראל.
זרע אברהם, אוהבו של הקדוש ברוך הוא,
שנקראו בנים למקום,
גולה שבסגולה,
שהרבה להם תורה ומצוות
מפי הגבורה ממש,
בכדי להרבות עמלן ולהנעים את שכרן,
להוסיף על כבודם ולהוסיף על חיבתם עוד.
זאת אומרת, יש דוממים וצמחים, אלה מתים.
יש מלאכים
שהם ניזונים כמו עניים ותלויים בשם.
אין להם שום זכויות מצד עצמם,
הם לא מצווים במשהו שיקבלו עליו שכר עם בחירה.
אחר כך הוא ברא נפשות,
בני אדם, נשמות שירדו לעולם.
מי יש להם את החיובים, שבע מצוות בני נוח?
והם מקבלים לפי השכר והעמל והזכויות,
אבל זו עדיין מידת החסר.
אבל עם ישראל,
עם ישראל, הקדוש ברוך הוא,
בחר בהם, זרע אברהם אוהבו, בנים למקום, סגולה שבסגולה.
אבל אותנו הוא הפציץ עם תרי״ג מצוות, למה?
הוא אומר, כדי להרבות עמלן,
שיהיה לנו כל הזמן עמל, עמל, עמל, אדם לעמל יולד, למה?
ככה הוא ירבה ערן,
וקיבלנו את זה מפי הגבורה במעמד הר סיני,
ובזה הוא ינעים את שכרנו ויוסיף על כבודנו ועל חיבתנו
מכל הברואים בעולם.
עכשיו,
הנפש הבהמית,
אין לה שייכות במצוות,
ואין לה על הנשמה האנושית, שהיא ריבונה,
אלא למלא את כל מחסוריה גופנים בלבד,
ולשעבד את כל כוחותיה היתרים למלאכת בעליה.
זאת אומרת, יש לנו נשמה בהמית,
ואין לה קשר למצוות.
הנשמה היא הריבון שלה,
הנשמה האנושית היא הריבון שלה, האדון שלה.
אז מה התפקיד של הנשמה בהמית?
למלא את כל המחסור הגופני
שהנשמה זקוקה כדי להתקיים בתוך הגוף,
וגם התפקיד של הנפש הבהמית לשעבד את כל הכוחות
ההיתרים שיש לה למלאכת בעליה, דהיינו להפיק
את רצון הנשמה.
אבל הנפש השכלית
צריכה למלאכת עבודה רבה.
יש לנו נפש גם שכלית,
והיא צריכה לעמול הרבה כדי ללמדה מוסר
ומידות שונות
כל ימי חייה,
כמו שלמדנו אתמול בדוגמאות שאפשר לאלף בהמות.
אפילו לפיל,
שילך על כדור בקרקס.
אפשר לאלף
אריה שיפתח את הפה,
והמאמן יכניס את הראש 30 שנה עד שהוא ינגוס בו בסוף.
אבל אפשר.
זאת אומרת, אז גם את הנפש הבהמית שלנו,
הנפש, סליחה, פה מדובר בנפש השכלית שלנו, צריך
ללמד אותה מוסר במידות שונות כל ימי חייה.
הנפש השכלית
צריכה להיכנע
לדעת נפש השפלה ולהיות צוללת.
במחקרי חוכמת הוללותה וסכלותיה שמתוכן תלמד לעמוד על סוף דעתה ולהבחין
אימת צריך לייסרה בשוטים דווקא,
ואימת לכבוש בפרח עיקשותיה וטיפשות תאוותיה.
זאת אומרת,
אין ברירה לנפש השכלית, למרות שהיא מרוממת בהרבה לאין שיעור מהנפש הבהמית.
היא צריכה להיכנע, להנמיך את עצמה,
להשפיל את עצמה לתוך הנפש השפלה כדי לדעת
מה היא מושכת כל הזמן להוללות ולסכלות,
ולעמוד על סוף דעתה,
להבחין אימת, אימת זה מתי, מתי צריך לייסר אותה בשוטים דווקא, נגיד לקבוע צום,
לייסר אותה, את רוצה תאוות? אני צם.
ומתי לכבוש בפרח את העקשנות והטיפשות של התאוות, שהיא כל הזמן אומרת.
אז צריך לפייס אותה לפעמים,
לומר לה, כן, כן, אנחנו נלך למסעדה וזה וזה, וככה לדחות אותה עד שכל מיני דרכים כאלה.
ולא עוד,
אלא שהיא משוקעת תמיד בסכנה עצומה,
לטבוע בנפש התאוות הב...
בהמיות ולטמע בקהל הקופים.
איי איי איי, איזה לשונות נפלאים.
הוא אומר, אדם צריך אבל להיזהר, אתה עם השכל שלך והנפש השכלית שלך,
תיזהר, אתה נכנס לחקור את הנפש הבהמית ואתה רוצה להתמודד מולה,
בדרכים האלה שלמדנו, אבל אתה עלול לטמע
בתוך קהל הקופים האלה ולטבוע עם התאוות.
מה זה קופים? קופים זה חקיינים.
איי, למה הוא יש לו מני הני? למה זה? למה זה? כולם קופים.
לא באו מהקופים,
אחרי שנולדו כבני אדם, החליטו להיות קופים.
מה עושה קוף? אתה עושה לו ככה, הוא עושה לך גם כן ככה.
אז הוא קנה, גם אני קונה, הוא רצה, גם אני רוצה, הוא הלך, אז אני גם הולך.
קופים, אדוני, זה הנפש הבהמית.
לפיכך, כדאי הנשמה האנושית
ליטול אחר כך לפום צערא אגרא בעולם ההשגות.
או,
אחרי שיש מלחמה כזאת לאורך כל החיים,
שצריך לעמוד
על דעתה של הנפש הבהמית ולהתמודד איתה,
ולרכוש מוסרים ומידות והכול,
זה עמד והגיעה, זה כל החיים, עד הרגע האחרון.
אי אפשר לפתוח עד הרגע, אין ביטחון עד הרגע האחרון.
אז כל זה כדאי, כדאי.
הנשמה האנושית,
היא תיטול לפי הצער שהיה לה, כמה שהיא התאמצה
לשרש את המידות הרעות,
לדבוק
במידות הטובות,
ללך על פי הפקודות,
הפיקודים הציוויים של הקדוש ברוך הוא,
היא המגיעה לה, לפי הצער שהיא הצטערה,
לקבל שכר בעולם ההשגות הרוחניות.
טוב,
אומר לנו המחבר,
דרך אגב,
והספר הזה הומלץ להוצאה לאור על ידי רבי ישראל סלנטר,
זכר צדיק לברכה.
נחזור לעניין,
נפש הבהמית
דעתה קצרה מאוד.
היא צופה בעיני בשר
שאינן רואות אלא בסמוך,
בגלוי,
ובשל עכשיו.
זאת אומרת,
הנפש הבהמית, מה שמונח לפניה
זה מה שהיא רואה,
לא רואה את העתיד, לא חושבת על העתיד,
יש עוגה, אני רוצה לאכול את העוגה.
זהו, זו המסקנה המיידית, נגמר הסיפור. לא רגע כמה קלוריות אכלת היום, כמה לא, זה בריא, לא בריא, יש לך סוכר, אין לך וואלה.
היא
רואה רק מה שסמוך, בגלוי,
ועכשיו.
והיא עובדת עצה לדחות תפל מפני עיקר,
וערי מפני קבוע. היא לא עושה חשבונות כאלה.
מה עיקר? מה תפל?
מה כדאי זמנית? מה קבוע?
היא גם כן חוסרת גבורה.
דהיינו,
אין בגבורה להתעורר משנת עצלותה לעסוק באיזה מצוות עשה.
זאת אומרת, היא לא דוחפת,
היא לא מעוניינת,
זה לא מעניין אותה הנפש הבהמית
להתעורר לעשות דברים שיש בהם מצוות, ויש בהם שכר רוחני ועליון וכולי,
והיא לא מחפשת לעשות מצוות.
זאת אומרת,
מי שקשה לו לקום בבוקר, הנפש הבהמית שולטת עליו.
יש לו אחד משישים בדוב.
הדוב ישן חצי שנה,
ויש לו אחד משישים בדוב.
כל פעם הוא מוסיף עוד כמה דקות, הוא גם מצטבר לאחד משישים בדוב.
והנפש הבהמית שולטת עליו.
הוא לא רואה מה ההפסדים,
מהרווחים, מה זה, מה?
ולא עוד,
אלא כשמקיצים אותה פעם ופעמיים לאותה מצווה עצמה,
נעשה לה מורת רוח.
מה, כבר עשיתי את זה עוד פעם? די.
די, עשיתי.
בוא תלמד.
לא, זה כבר למדנו.
אבל בשיננתם כתוב, יש מצווה לשנן, נחזור כמה פעמים. לא, לא, לא, לא, לא.
הנפש הבהמית לא אוהבת לחזור על דברים, ולא זה, זה, זה, זה כבר עשינו מספיק.
כשאתה שומע את עצמך, הוא אומר אפילו בראש,
לא, ודוחה, וזה וזה, תדע לך, הנפש הבהמית רוכבת עליך.
דן דגדן.
אפילו אם מקיצים אותה פעם,
פעמיים לאותה מצווה עצמה נעשה לה מורת רוח,
ולא לקיים מצוות לא תעשהן,
ולעמוד אפילו בפני רוח מצויה של תאוות בהמיות,
שזה היצר הרע,
וכל שכן ברוח שאינה מצויה, שזה נקרא ניסיון,
אז היא לא עומדת בשוטף, כמו שאומרים,
שזה לא ניסיונות, דברים פשוטים.
ואם בא עוד ניסיון,
ודאי שהיא לא רוצה לעמוד בזה ולא מעניינה.
ולא עוד, אלא שנכנעת ונדחית מפני היצר הרע תחומייד.
היצר הרע ישר מסלק אותה ולא נותן לה שום עמידה מולו.
שאם לא כן,
הייתה יכולה להשלים קוצר המסיק שלה
על ידי המלאכה מתונה.
אם לא היה ככה שבאמת היא כל כך חלשה ולא מעוניינת וזה וזה וזה,
הייתה יכולה להשלים
את קוצר המסיק שלה
על ידי המלאכה מתונה.
כרגע יש לה קוצר הסגר.
אבל אם זה לא היה ככה שעל הקוצר הלאכה הייתה יכולה להמליך
בדרך מתונה, כמו המלך ששולט, מלך ששולט,
מתון מתון,
במתינות,
לא ממהרת העוגה לפניי.
אמנם מי שאין בו רוח גבורה לעמוד על נפשו
וליקח לו פניי להמלאכה,
אין לו תקנה.
עכשיו מדברים אלינו.
אם אנחנו, אין לנו רוח גבורה ואנחנו מחליטים להתגבר,
לעמוד על נפשנו, לא להיות
נגררים אחרי הנפש השפלה,
ואם לא יהיה לנו ברוח גבורה לקחת פנאי
להמלאכה גם להתייעצות, להתבוננות,
וגם לשלוט במצב,
ולא להיגרר, לא להיסחף,
אין לו תקנה.
ולפי שאדם מתחילת בריאתו נולד בהמה ממש,
שכל פעולותיו הם כמתעסק בעלמא,
בלי מחשבה,
בלי ידיעה.
בלי ברור.
תינוק.
מה הוא יודע? הוא לא יודע כלום.
לא יודע מה הוא עושה, מה... מה ההשלכות, מה יהיה, מה טוב, מה לא טוב.
הוא יכול לגעת באש, הוא יכול לזה...
הכל הוא יכול.
ממש בהמה, פחות מבהמה.
בהמה לא נוגעת באש.
אבל אדם מתחילת בריאתו הוא נולד, הוא נולד בהמה ממש.
עיר פרה, אדם ימלה.
כל פעולותיו
מתעסק בעלמא, בלי מחשבה,
בלי ידיעה, בלי הבנה.
ביצרו הרע
הולך ומתגדל יום-יום מעת היבלדו עד תום כל שני קטנותו.
זאת אומרת, עד גיל 13 יש לו רק את יצר הרע.
בעל כן נקרא שמו זקן וחסיל,
כי הוא מקדים לבוא לפני יצר הטוב שמגיע בגיל 13.
אכן, אחר כך מתחילת להתגלות ברוח חצתה,
חוכמה וגבורה.
דהיינו שהוא נעשה בעל בחירה,
להתכוון בפעולותיו
להשגת איזה תכלית ידוע תמיד.
בתור בעל בחירה כבר יש לו כוונות,
הוא יודע מה הוא רוצה לעשות,
והוא בוחר לעשות מה שהוא רוצה.
ומה גם,
יש לו כבר אפשרות להתקומם קצת נגד רוח תאוות הבהמין,
ולשהות, לא למהר, לא בחיפזון,
עד שימלך על כל פנים ברוח בינתו תחילה,
לא להזדרז בלי מחשבה.
איזה חכם רואה את הנולד, להתבונן,
וזה מתחיל להיות רואה את הנולד.
במשך הזמן
מגיע גם החלק הזה.
באותו פרק ממש מתחילים ימי הנערות,
שהיא עת הולדת,
אותה ההנאה הנעימה
לעשות צדקה וחסד עם הבריות.
קודם, תינוק מה זה? תן לי, תן לי, תן לי, תן לי,
מרגילים אותו ומחנכים אותו,
תן לי,
תודה.
ואז הוא מבסוט שהוא שומע שמודים לו, וזה לאט לאט מחנכים אותו,
ונהיה לו כבר הנאה לתת,
יותר מאשר לקבל.
ולמצוא קורת רוח להכיר חידושים נפלאים בבחינות היצורים.
פתאום הוא רואה שהקשר בין בני אדם, וזה, ופה, ושם,
ותן, וקח, ותן, ותן עוד יותר,
זה נותן לו קורת רוח, שמחה, הנאה.
הוא יכול להיות, אברהם אבינו, בסוף,
שכל ההנאה שלו בעולם זה לתת, לתת, לתת, לתת.
יותר מלהיות נוטל כמו כלב.
אר, אר.
תביא רק, תביא.
ומעתה,
אם יזדרז לגדל
ילד מסכן וחכם הזה,
בכוח ובחוכמה,
להגביר חשקו תמיד, לראות ולהראות לאחרים את שלמותו יתברך,
להכיר בטובותיו
ולהיטיב לברואיו,
אזי סופו למרוד בכסיל הזקן לגמרי,
ומה גם ללכוד את הפיל הגדול ולהכניעו לעבודתו.
זאת אומרת,
אם אנחנו נזדרז לגדל את עצמנו,
או יעזרו לנו לגדל את עצמנו,
אם יזדרז לגדל ילד מסכן וחכם הזה,
מסכן כיוון שעוד לא התנסה בלימודים כדי להתמודד,
אבל הוא חכם, כבר יש לו בחירה ויש לו כוונות,
הוא יודע כבר מה יותר טוב, מה פחות.
אז אם יזדרז לגדל ילד מסכן וחכם הזה בכוח,
שיהיה לו כוחות,
ובחוכמה,
מאיפה יהיה לו כוח?
כשתומכים בבן אדם ואומרים לו, אתה יכול, אתה מסוגל, זה,
מתגלים יותר כוחות.
כמו שהאוהדים של כל התחרויות שמעודדים זה נותן כוחות,
מוציא כוחות יותר גדולים
שהם בעצם נמצאים ואתה לא מודע להם ולא מתאמץ להוציאם,
אבל העידוד והתמיכה והחיזוק וכולי,
אז זה גורם להגביר את חשקו תמיד, גם לראות,
הוא בעצמו לראות, ואחר כך גם להראות לאחרים
את מה את שלמותו יתברך.
כי הוא יודע כבר להבחין
כמה השם טוב ומיטיב לכל,
והוא לא רק רואה, הוא גם מתחיל להראות לאחרים
ולהכיר בטובותיו של הקדוש ברוך הוא, וגם להיטיב לברואיו.
אדם כזה,
תופו למרוד בכסיל הזקן לגמרי.
הוא יבעט ביצר רע,
לא ייתן לו להתקרב אליו.
ומה גם ללקוט את הפיל הגדול
ולהכניעו לעבודתו, זאת אומרת,
ייצר רע זה כמו פיל ענק,
שהוא דורס כל מה ש...
יוכל לנצח גם את הפיל הגדול, זה מלאך.
אתה בן אדם,
אתה תאכל לו.
אלא שצריך להשתדל קודם לכן למרט
את כלי זינו ולהכין עצמו בתחבולות למלחמה.
מה זה למרט את זה, נו?
לחדד את זה.
ולהכין תחבולות למלחמה. כמו אדם שיוצא למלחמה, אתה רוצה לצאת מלחמה, תחדד את החרב, את הכידון, את כל מה שיש לך,
ותכין תחבולות איך אתה אורב לו ואיך אתה מפתיע אותו מזה.
אז דבר ראשון,
צריך להום אותו בכוח, פתאום הוא בהלם.
אתה רוצה לנצח את היצירה? תפתיע אותו.
הוא לא מצפה.
כי אם אתה נותן לו זמן להסביר לך למה, וזה, וזה, וזה, וזה,
זה כמו סוכן ביטוח. אם פתחת את הדלת, זהו, שם לך את הרגל,
ואחרי זה אתה תעשה ביטוח חיים, ביטוח מתים, כל הביטוחים.
אז להום אותו בכוח, פתאום
ובבהלה.
דבר שני, גם צריך לגנוב את ליבו בעורמה.
זאת אומרת, אתה אומר לו, בטח, בטח, אתה לא מסרב לו, כאילו, כאילו, אבל אתה משהה אותו, דוחה אותו,
בטח, בטח, וככה מתחמק ממנו ולא עושה בסוף.
דרך משל,
מי שהיו שני בניו כעסנים,
והוא מאיים על הגדול שבהם.
כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, כל הכועץ, כאילו עובד עבודת כוכבים.
הוא מתחיל לחנך את הצעיר על פי דרכו למנוחת הנפש.
מכאן לסבלנות.
מכאן
למידת מהיות טוב, אל תיקרא רע.
זאת אומרת,
באים בעורמה שני בנים כעסניים,
מאיים על הגדול,
אומר לו, תשמע,
מה שאתה עשית עכשיו
זה עבודה זרה.
כל הכועס,
כאילו הוא עובד עבודת כוכבים.
ואחר כך מתחיל לחנך
את הצעיר על פי דרכו,
כן?
צריך להכיר את האופי של הילד, איך באים אליו, איך מדברים.
אם באים אליו בכוח, לפעמים הוא יכול ללכת נגד. אם באים אליו בפיוס, באהבה, בחיבה, בחיבוק,
אז אומרים לו, מנוחת הנפש,
מה אתה מרוויח מהעצבים,
מה אתה זה,
אתה נראה לא טוב כשרואים אותך,
זה מראה חולשה כשאתה צועק,
זה מראה חולשה.
אתה לא יודע להסביר טוב, אתה לא יודע להתמודד,
אז אתה מוציא כוחות כאילו זה.
לא ככה מנצחים בוויכוח, ולא בכך, ולא משיגים כלום.
מנוחת הנפש.
אחר כך מלמדים אותו סבלנות.
לא, לא למהר, לא עכשיו, מחר, מחרתיים.
יש דברים שלא דחוק, לא יקרה כלום,
ולא זה.
ומכאן למידה של מי יהיה טוב, אל תיקרא רע.
למה לך?
אס ושלום יקראו לך רע.
יהיה טוב.
הטוב הזה יטיב לך.
משל אחר,
הטיטון.
מעניין, התימנים גם היום אומרים טיטון.
לעישון.
לטבק.
והשכרות
הן מהתאוות המלומדות האלה.
אנשים
מורגלים לעשן ולשתות.
ככה הרגילו אותם.
קח סיגריה, אתה רוצה סיגריה?
תשתן, בוא, הנה, כאן אני מוזג לך.
זה פשוט, דוחפים לו, דוחפים לו. יצר רעש לשני דוחף ליצר רעש שלך.
והנה, שני האנשים שנשתקעו בתאוות האלה מכמה שנים,
ועתה נמלכו ברוח הבינה.
מה הם נמלכו?
או מה, מה, מה החוכמה שפתאום הם מצאו, למה להפסיד?
שהם מכלים את ממונם.
25, 30, 35 שקל,
קח שטרות של ה-2020,
גלגל אותם כמו סיגריה,
שים אותם בפה,
ותדליק.
אתה מכלה את הממון שלך.
אנשים, 1,000-2,000 שקל בחודש זורקים, אתה מבין, בעשן.
במקום לתת לילדים ספרים, חינוך, בגדים,
לאישה לקנות דברים טובים, שהיא תשמח וכל הבית תשמח,
לוקח את הכסף
וסורב אותו.
נשטייכל.
ולא רק זה, מבלין את זמנן.
מבלין את זמנן. זאת אומרת, הזמן הולך לבלאי.
בלאי.
למה, מה הוא אומר?
אני יוצא רגע לעשן.
מה זה יוצא?
יוצא מן העולם הזה, מפסיד את הזמן.
היה יכול להרוויח מצוות.
באמצע הלימוד, הוא אומר, אני חייב לצאת לעשן.
אני חייב לצאת לעשן.
וגם מאבדים את כוחות הגוף והנפש.
60% לוקים בסרטן הריאות.
ובפרט כוח הזיכרון.
כי אדם ששותה,
הוא בטח זוכר הכול.
איפה אני אפילו? לא יודע.
מאבד את הכול.
אבל מה הם נמלכו ברוח הבינה ונטלו עצה לדחות את הנאת האבות ההבל האלה מפני ההיזק הברור.
ושניהם מתגברים עתה לעוזבם באופן מעשי, בפועל.
אלא
הראשון משך ידו מהם בפעם אחת,
ועל כורחו.
והשני,
הערים להרחיב הזמן שבין שתייה לשתייה. אם היה רגיל כל יום, נגיד, עשר כוסות,
אז הוא יורד ולא שותה ברציפות, ועושה דיחויים וכולי.
ואחר כך ממעיט גם בכמות,
ממעט את השיעור של כל אחת ואחת במשהו,
עד שגברו שניהם על תאוותיהם לגמרי.
אז מה ההבדל בין שניהם?
הדבר ברור.
הראשון הרוויח זמן
על ידי שהשיג את מבוקשו מיד.
אלא שבזבז הרבה מכוח הגבורה שלו.
השני שמר את כוחו,
אבל הפסיד את זמנו.
כל אחד יש לו רווח
בהפסד קל.
לפיכך,
מישהו עיזוץ וגיבור,
נאה לו לתפוס דרך הראשון.
כפי שאין רווח של כוח, משהו שווה בנזק הזמן.
נכון שזה דרש ממנו להתמודד קשה בימים הראשונים.
בימים הראשונים שאתה מפסיק לעשן
או לשתות, זה לוקח ממך כוחות, כאילו אתה כל הזמן צריך לומר,
עוד פעם אתה רוצה, עוד פעם אתה נלחם, עוד פעם אתה... אבל בבת אחת
זה מכלה את הכוחות יחסית,
אבל זה כלום, אפס אפסים,
ביחס לרווח הגדול של הזמן שחסכת עד שהתגברת ולא נצלחת יותר.
זה היה עניין דורות הראשונים.
דורות הראשונים היה ליבם רחב כפתחו של אולם,
לראות את הנולד בהווה,
כבר בהווה רואים את הנולד
ואת הסתום בגלוי.
גם מה שסתום היו רואים בגלוי.
והיו גיבורי כוח להלהיב את היראה בליבם
כדי לנצח על ידם את העצלות ואת התאוות,
ולקיים את כל התורה עם כל פרטי הלאו דלא תסור בלי שום סיוע של עזר ותרופה אחרת.
כמו שאמר הכתוב,
שיביתי אדוני לנגדי תמיד,
כי מימיני בא למות.
ומה גם, לגבי משה הייתה אפילו היראה עצמה דבר קטן.
זו הדרך שאני בחרתי.
אני התחלתי עם השיביתי יושב לנגדי תמיד,
ומייד החלטתי,
בלי לבטים, בלי זה.
כשהיינו בסמינרים, היו אומרים לאנשים מראש,
אסור לקפוץ מהר, כי נופלים מהר, אסור לזה,
רק לאט-לאט,
שייקח שנים.
ואני אמרתי, אם אתה יכול
לעמוד בזה מיד,
למה תחכה?
למה למתוח?
למה להדליק נר נשמה בשבת?
תוך את ההדלקה הראשונה,
אבל להתחייב על אלפי סקלות.
למה הטיפשות הזאת והעבירה החמורה הזאת והעצה המטומטמת הזאת? למה?
מה המצבים?
מפסיקים כי זה אסור ונגמר. אתה רוצה למות בתאונת דרכים.
סקלה זה תאונת דרכים.
אתה רוצה?
מישהו מבטיח לך שעד שאתה תגמור להתרגל עם הנר נשמה, אתה תהיה.
מי מחייב?
זה היו הראשונים.
אלא שהיו הדורות מתחלשים והולכים,
עד שבימי חכמי המשנה והתלמוד הוזקקו להיות ערומים ביראה.
דהיינו שלא היה כוח גבורתם
מספיק עוד,
והוצרכו לצרף עמה את העורמה
ולימדו אותם באזהרות מיוחדות,
כמו שאמרו חכמים זיכרונם לך, הביא זהיר
בשלושה דברים.
היזהרו,
בכבוד חבריכם,
לפי שכל אחד מהם תפסו לעיקר
את המידות שנידלדלו אצל בני גילו, ולכן הזהירו אותם.
אחר כך קמו הדורות המאוחרות מעין ארבעיהן,
שכבר לא הספיקו להם התקנות הראשונות עוד,
והמציאו עניין חשבון הנפש.
והיא תחבולה יקרה לאדם שכבר נכשל בדבר אחד,
שיחוקק חטאתו נגדו תמיד
לעוגמת נפשו.
זאת אומרת,
כמו חקיקה שלא נמחקת,
הוא צריך לחקוק את החטא מחטאתי נגדי תמיד
לעוגמת נפשו, כדי לעגם את נפשו,
ואז לא יחזור לכסלה שוב.
אני די כך אתנצל מלהתקשל בהם שנטעות.
והנה לאותן בעלי המצאה ההיא של חשבון הנפש
היה מספיק עדיין
חשבון
מחשבי של ראשי דברים.
והיו שועין שעה אחת
שהייתה פנויה להם לחשבון ההוא בכל יום.
היו מפנים שעה,
ובשעה הזאת
מחשבים בכל הליכותיהם במשך כל היום,
מה עשו, מה לא עשו,
מה צריך
לתקן, ואני לא צריך לתקן וכולי.
בדורות שאחריהם כבר הוצרכו לרושמם בספרים,
ומדור לדור התחילו לפרט חטאים בכתב יותר ויותר.
עד שלא נשאר להם פנאי כבר לעבודה העיקרית,
מפני המלאכה התפלה הזאת שאינה אלא רק דרך לעבודה.
זאת אומרת, הדורות יורדים, יורדים ונחלשים,
ולא מספיק העצות הראשונות, לא מספיק להגיד, יזהרו.
צריך כבר לעשות חשבון שעה כל יום,
ואחר כך לכתוב ספר על זה,
ואחר כך להיזהר ושומר אמונים,
וטהרת הנפש,
וטהרת הזה, וטהרת הזה, ועוד טהרה, ועוד טהרה, וספר מוסר, ועוד ועוד ועוד ועוד.
אחר כך קמו הדורות האחרונים והתחילו לחתור ולשוב אל העבודה.
לעבוד את עבודת השם כמו שצריך.
על ידי שהם יגעו בכל כוחם לחשוב את החשבונות בלילה על מיטתם.
אחר כך המציאו עוד.
לפנות להם שעה אחת של זהירות הקודמת למעשה בעת העקיצה מהשינה בבוקר.
קם בבוקר ואומר ממה אני צריך להיזהר היום?
שלא ליפול באלף, בית, גית, דל, היתה.
וזה מתי עשו?
בעת שהקדוש ברוך הוא החזיר את הנשמה מלאה עוז וחדווה והיא פנויה ומתעלסת להשכיל ולהיטיב.
ברוב הימים נתמעטו הלבבות עוד יותר ויותר
עד שאין הננסים של עכשיו.
האסטיניסים מן התוכחות
יכולים לוותר עוד מגבורת הרצון שלהם כלום.
כל כך התמעטו,
עד שאין הננסים של עכשיו,
לא יכולים לוותר עוד
מתגבורת הרצון שלהם כלום.
לא יכול, לא יכול לעמוד בפני הפיתויים והתאוות והכלום, וזה בגלל שהם אסטיניסים מן התוכחות.
הוא לא יכול לשמוע תוכחת.
אני לא יכול, אני לא יכול, לא יכול לשמוע. אל תגיד לי מה לעשות, בסדר? אל תגיד לי מה לעשות.
אני יודע מה לעשות, אל תגיד לי מה לעשות.
אל תגיד לי מה לעשות, אתה שומע? אל תגיד לי מה לעשות, אל תרגיז אותי, אל תגיד לי.
יש בן אדם, אומר לאשתו, אם אני לא קם בבוקר, שפיכה עליי מים.
שופכת עליו מים, הוא קם וכועס עליה, מה אתה עושה?
זה אמרת לה, זו הייתה העצה שלך בשביל לקום, לא.
זה שופכה עליך מים, כאן נדרש.
הוא לא יכול לקבל תוכחת של עצמו שהוא החליט שזה מתאים בשביל שיוכל לנצל
מהיצר הרע.
בקיצור,
אל תגיד לי,
אסטניסים מן התוכחות.
אני לא יודע אם אתם אסטניסטים עם התוכחות.
בינתיים אני רואה שאתם יהודים טובים, נחמדים, שומעים, מקשיבים.
אני לא יודע אם תשמחו שאני אסיים פה את השיעור או שאני אמשיך, אבל לפי מה שנראה לי,
שזה נראה לכם מספיק, נכון?
כן.
אז לכן אנחנו נודה לקדוש ברוך הוא שלפחות עד עכשיו החזקתם מעמד,
ונמשיך מחר בעזרת השם, שתהיו עייפים פחות.
טוב, קמים בשלוש ללמוד תורה ומפללים בנץ וזה, אז זה קצת קשה,
אז זה מובן.
בכל אופן אנחנו נודה לשם.
הכל יודוך,
הכל ישבחוך,
הכל יום, הכל יום רועי,
הכל יודוך.
כן.
ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שומרי שם,
אמרו למען חודך.
כמרי, שומרי, שומרי שם,
עוד איך שמה, עד אה... אה... מקדשי,
מקדשי,
מקדשי שמיה שמה,
אה... מקדשי,
מקדשי,
מקדשי שמיה שמה.
אף זקו ברור.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.