מסכת ברכות - ב. | הרב עמנואל טולדנו [005]
תאריך פרסום: 17.11.2016, שעה: 18:24
- - - לא מוגה! - - -
בלילות.
מתי קוראים את שמה בלילות?
משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתם.
שואלת הגמרא, מכדי כהנים, אימד כאכלה בתרומה?
מתי הם אוכלים? משעה צאת הכוכבי.
בעיני נערב שמש, כבול יום.
לא, הכהן טהור יכול לאכול גם בבוקר.
כל היום יכול לאכול, כל היום, כל הלילה.
אבל מדברים, כהן שהיה טמא,
טמא מת או טמא שרץ וטבל,
הוא נקרא טבול יום.
טבול יום לא אוכל בתרומה עד שיעריב שמשו.
אותו יום שהוא טבל, הרי בבוקר הוא היה טמא.
לא יכול לאכול בתרומה עד שיטבול ויעריב שמשו.
אז שואלת הגמרא, מכדי כהנים, אימתי כאכלה בתרומה?
משעת צאת הכוכבי?
נתנה משעת צאת הכוכבי.
למה המשנה צריכה לומר לנו,
מתי כה נקרא, שמה, לך תראה מתי הכוהנים נכנסים לאכול.
מתי הם נכנסים באמת, מתי?
בצאת הכוכבי, תגיד, בצאת הכוכבי.
מה אתה צריך
להכשיר אותי עם הכוהנים שאוכלים תרומה?
הם טבולי יום.
אומרת הגמרא, מילתא אגב אורחי כמה שמאלן.
הגמרא משמיענו דבר אגב הדין.
יכל היה לומר בצאת הכוכבים.
אבל דרך אגב השמיענו שכוהנים אוכלים בצאת הכוכבים.
ולא צריכים לחכות עד מחר בבוקר אפילו אם הם חייבים קורבן.
הרי כבר אמרתי בשם רבנו ניסים גאון.
בהתחלה של המסכת רבנו ניסים גאון מביא את הגמרא
בבמות דף ע' ד' עמוד ב',
ששם כתוב שיש שלושה פסוקים.
פסוק אחד אומר שהוא אוכל את הקודש
כי אם רחץ לו מים ואוכל אז הוא יאכל.
תלוי בטבילה.
פסוק אחד אומר ובא שמש ותאר ואחר יאכל מן הקודשים.
תלוי בערב שמש.
ופסוק אחד אומר יביא את הקורבן ואז יאכל.
אז הגמרא מתרצת שפה יש שלוש קדושות.
יש קדושת מעשר שני.
יש קדושה.
תרומה יותר גדול, יותר חמורה מקדושת
יותר חמורה, קדושת מה...
תרומה
ויש קדושת הקודשים,
בשר קודשים או מנחות
של קודשים, של קורבנות
הם יותר חמורים.
אז בשביל לאכול קודשים מי שחיה טמא שחייב קורבן להביא ביום השמיני
כמו מצורע,
זב, יולדת,
אז היא לא יכולה לאכול קודשים רק יום השמיני אחרי שהביאה את הקורבן.
הקורבן מעכב.
אבל את התרומה אפילו אם הוא היה מצורע
והוא טבל ביום השביעי.
תרומה יאכל בלילה אפילו שעוד לא הביא את הקורבן.
הכפרה לא מעכבת מתרומה.
זה מה שהמשנה, דרך אגב, השמעתנו
שהכפרה לא מעכבת זמבה.
דרך אגב, כבשמעלה אומרת הגמרא
דכפרנו מעכבה
כדתניא ובא השמש וטהר
ביעת שמשו מעכבתו לכל תרומה.
מה זה הוא בא השמש שקיעת העמה? תכף נראה.
ואין כפרתו, לא צריך להכות עד מחר
שיביא את הקורבן, אפילו אם הוא חייב קורבן.
אם הוא לא חייב קורבן, מה, איזה קורבן יביא?
אפילו אם הוא חייב קורבן כמו מצורע או זב
או יולדת,
שחייבת קורבן ביום השמיני.
זה מעכב אותה מלאכול בבשר קודשים,
במנחות,
אבל זה לא מעכב אותה לאכול תרומה. היא מכוהנת,
מאשת כהן,
או כעונג.
או בעצמה כהן.
לא, כמובן, אם היא יולדת,
אז אם היא הייתה נשואה עם ישראל היא לא אוכלת.
אבל מדובר שיש את כהן.
עכשיו אומרת הגמרא, וממאי, כאן אנחנו ממשיכים לפי הסדר,
וממאי די ובאה שמש,
ביעת השמש.
ומאי וטהר,
טהר יומה.
מי אומר,
אז רשי מסביר,
וממאי דהי ובאה שמש זה השקיעה,
והי וטהר,
טהר יומה.
היום נהיה נקי מן האור, עוד מעט נסביר, זה הפירוק.
ותאר יומו.
נהיה נקי מן האור.
אולי הכוונה
ובאה שמש,
דילמה ביאת אורו.
אולי ובאה שמש ביום השמיני,
מתי שהחמה זורחת
והוא באה שמש, הכוונה הגיעה השמש,
לא ובאה שקע.
דילמה ביאת אורו.
ומה ייבא טהר?
טהר גברא.
ואיך הוא יטהר? שיביא הקורבנות שלו.
אז רשי מסביר,
דילמה ביאת אורו.שיאור השמש ביום השמיני
ויטהר האיש עצמו בהבאת קורבנותיו.
ואחר יאכל.
עד שיביא את הקורבנות ואז יחבא.
הגמרא מקשה, אולי בעינן כפרה,
כפרה מעכבת ותרומה.
כי הפסוק מתכוון
ובאה שמש, לא, השקה חמה.
ובאה שמש וזרחה החמה.
הגיעה השמש.
ובאה שמש וטהר מה יש ביום השמיני.
מביא קורבן,
ואחרי הקורבן הזה יאכל בקושי.
ואז יהיה,
ואז יהיה,
ההפך מה שאמרנו.
צריך כפרה, כפרה מעכבת גם בתרומה.
על זה אומרת הגמרא.
אמר רבב ברבשילה,
אם כן, נמכרה ויתהר.
אם אתה אומר צריך להביא קורבן למחר בבוקר, אז זה ציווי.
לא מטהר. יאמר ויתהר.
וילך ויביא קורבן, ואז הוא יתהר.
הוא צריך לעשות.
יאמר ויתהר.
אז, מזה שכתוב ויתהר,
תהר יומה.
כדאמרי אינשי יערב שמישה ועדכה יומה.
אז כאן אמרתי,
כבר אמרנו את זה,
הביאור של הרמב״ם.
הרמב״ם נמצא בפרק ז'
מהלכות תרומות.
אומר הרמב״ם,
שתמיד אחרי שקיעת החמה נשאר בשמיים, אתם תראו בשרתון.
אם הלכתם לים שמה,
בים, לא חשוב, או ים שרתון או ים הרצליה.
העיקר במערב, אתה רואה כשהשמש שוקעת.
אבל בשמיים יש עדיין אור אדום, אדמומיות של אור.
אז הפסוק מתכוון, הוא בא השמש, השמש שקעה,
וטהר יומה ידכה יומה, נהיה טהור. זאת אומרת, לא נשאר שוב אדמומיות של אור.
אז יבוא זצת הכוכבים.
כך הרמב״ם מסביר את הגמרא.
הרמב״ם מסביר,
רבי גמוריאל, אמרתי פה חידוש גדול,
זה יעניין אותך.
הרמב״ם מסביר מה זה,
הוא בא השמש וטהר יומה, פירוש המילים.
בהתחלה שוקעת החמה,
אבל נשאר הדמימות של אור בשמיים.
והפסוק אומר, זה לא מספיק מה שבא השמש,
עד שידכה יומה.
לא נשאר שום הדמימות.
זה הפירוש של טהר יומה.
אני עכשיו בערבית אי קוראים.
סומאר.
לא כך.
שלא נשאר שום הדמימות אור.
ואז זה צאת הכוכבים.
כל זמן שעוד לא יצא כוכבים עדיין יש קצת אור.
ואז יאכל מן הקודשים.
בעינן צאת הכוכבים.
לא מספיק שקיעת ההמה.
צריך וטהר יומה.
ואחר יאכל מן הקודש.
מהתרומה.
אז אני, החידוש שרציתי לחדש,
שזה
שלא בבין השמשות,
זה לא יהיה ספק.
טבול יום יכול, אם אכל בין השמשות.
הוא עבר על איסור ודאי או איסור ספק?
אני אומר שהוא עובר על איסור ודאי. כי כאן התורה רוצה וטהר יומה.
שיהיה לא יישאר אור, יצא את הכוכבים.
התורה לא מסכימה בשקיעת ההמה.
משקיעת ההמה זה כבר בין השמשות.
לפי הגאונים.
אז הפסוק אומר לא מספיק ובא השמש.
וטהר יומה שהאור בסמיים,
הסמיים נהיים טהורים. אין אור, אין אדמומיות של אור.
ואז זה צאת הכוכבים.
אומר הרמב״ם זה צאת הכוכבים. ולכן,
ואז
אז נהיה מותר. אז זה לא מספק, זה בתורת ודאי.
והביא את הרמב״ם בפרק ז',
שכמעט מבואר ברמב״ם שיש מלכות.
על ספק אין מלכות.
טבול יום שיאכל בין השמשות,
ברמב״ם אשמע לוקה.
למה לוקחים תורת ודאי?
די אסור, זה לא מספק.
אנחנו עושים אותו מספק, אולי לילה.
אפילו אם זה כבר לילה מן השקיעה,
התורה רוצה ותאר יומה.
אז מל... ויהיה מלכות.
זה הבאנו מן הרמב״ם, וזה תירתנו קושייה גדולה.
היום
זה היוצץ לרבשך,
זכר צדיק לברכה.
אז הבאנו קושייה מהרבשך.
הוא שואל, הרבשך, שיטת הרמב״ם,
שתרומה אפילו בזמן בית שני היה מדראבונו.
לפי שלא הייתה ביעד כולכם. במעזרה לא באו כולם, עשרת השבטים לא עלו איתו,
וגם מכל השבטים לא כולם עלו.
אז אומר הרמב״ם שתרומה בזמן בית שני היה דראבונו.
אז אם כן, טבול יום.
אסור לאכול מתרומה.
עד שיהיה לילה.
אבל בין השמשות יאכל מספק
ספקת רבונו לכולה.
הרי זה תרומה בזמן הזה דראבונו.
אז בין השמשות יאכל מטעם ספקת רבונו לכולה.
אז איך המשנה אומרת
שתאמר קריאת שמע מתי שהכוהנים אוכלים?
הכוהנים יכולים לאכול כבר מיד אחרי השקיעה.
בגלל ספקת רבנן לכולה.
אבל קריאת שמע הדאור הייתה?
צריך לחכות עד הערב.
זה הקשה לי מורי ורבי הרב שח.
בראש השנה
באתי לבקר אצלו אחרי הצהריים.
בראש השנה.
והוא הקשה את הקושייה.
הוא התפלפל אם זה דבר שיש לו מתירים. לא אומרים ספקת רבנן לכולה.
אבל הוא אמר,
הרי בן אסמסות זה לא ספק דמציאות זה ספקא דדינא.
הרי הפסוק אומר שעד צאת כוכבים עווה לילה.
מה זה בן אסמסות?
זה קושיית הטוסות לפסחים דף בית.
אומר הטוסות שיש כוכבים גם בזמן השקיעה.
רק לא יודעים על איזה כוכבים הפסוק מדבר.
אנחנו לומדים בעמוד בית.
יש מביאם פסוק בספר נחמיה שהיום מסתיים בצאת הכוכבים.
שכתוב שם שהם היו עובדים
היו בונים את החומה
והיו עובדים מעמוד השחר
עד צאת הכוכבים.
אחרי כן כתוב והיה לנו הלילה משמר והיום למלאכה.
אלה היו שומרים מן האויבים הקוטים והרקולר הגויים
שהיו מפריעים להם בבניין החומה.
וביום היו עובדים.
וכתוב שם שהם היו עובדים מעמוד השער
עד שטקו חובים.
והפסוק קורא לזה והיה לנו היום למלאכה.
רואים שעד שטקו חובים זה יום.
אז מה הספק
בין השמשות? אולי זה כבר לילה. הפסוק אומר בפירוש, עד שאת הכוכבים.
וקושיית התוצאות עם פסחים דף בית.
והתוצאות שם מתרץ
שגם בשקיעת ההמה יש כבר כוכבים.
הם קטנים.
אבל הספק של בין השמשות הוא על איזה כוכבים כיוון הפסוק.
אז לומדים האחרונים שזה ספקה דדינה.
זה ספק בפשט הפסוק.
איזה כוכבים מכיוון הפסוק.
אז אם זה ספקה דדינה,
אפילו יש לו מתירין,
הולכים אחר המקדה. הרי הגמרא בביצה דף גמלה עמוד ב' אומרת
ביצה שהיא ספק נולדה
בערב יום טוב.
או נולדה ביום טוב.
ביצה שנולדה ביום טוב אסורה,
אבל זה רק ייסוד רב בונן לאכול אותה.
ואם יש ספק אם נולדה מערב יום טוב,
נגיד מותר בגלל ספקה דרבונן לכולה.
אולי היא לא בצה שנולדה ביום טוב.
אבל הגמרא אומרת, כיוון שיש לו מתירין,
למה תאכל מספק איסור? תחכה עד הערב ותאכל בערב.
אתה יכול לאכול בהיתר גמור במוצא יום טוב.
אז לא אומרים ספקה דרבונן לכולה כשיש לו מתירין.
אבל אומרים האחרונים שבספקא דה דינא אומרים ספקא דרבונן לכולה אפילו יש לו מתירין.
בשיעור הקודם הסברתי את הסברות.
אז אומר הרבי, אם כן ספק של בין מהשמשות
זה ספקא דה דינא.
כך אומר הטוסות
בפסחים דב. אז אם זה ספקא דה דינא, אפילו שיש לו מתירין, תחכה.
עץ את הכוכבים, ודאי, ואתה אכל בהיתר גמור. למה לך להיכנס לאכול בספק?
לא, אומר שלא. בספקא דה דינא אפשר להקל, אפילו יש לו מתירין.
אם כן, הקושייה היפה לפתוח את השש עם קושייה יפה כזאת,
שהמשנה לא בסדר.
מתי קוראים קריאת שמע בערבינה? קריאת שמע דאורייתא.
לא קוראים מבין השמשות, משגעת עמה. קוראים...
ואילו לגבי תרומה,
בזמן בית שני אפילו,
תבול יום היה יכול לאכול בין השמשות, כי התרומה היא דרבנון,
ואם התרומה היא רק דרבנון, והוא טמא,
הוא טמא ודאי, והתרומה תרומה מדרבנון,
והוא טבל
ואוכל בין השמשות,
זה ספק אם הוא עובר איסור או לא,
ספק הדרבנון לכולי,
אפילו יש לו מה תראי.
ועל זה אני עכשיו אמרתי תירוץ.
זה אמרתי תירוץ על הכושה של הרבי, זכר צדיק לאורך.
אמרתי תירוץ
שמה שטבול יום
לא אוכל בין השמשות,
זה לא מטען ספק,
אולי זה עוד לא כוכבים,
זה תורת ודאי, זה לא הזמן.
הזמן הוא עד שטע כוכבים ממש,
לפי שכתוב, ותאר יומה,
שהשמיים יטהרו מן האור, מאד וממות.
אז, ומי שיאכל
תרומה, טבול יום שיאכל תרומה
בין השמשות,
יקבל מלכות,
כי הוא עבר על איסור וודאי, לא ספק.
ואם כן, לא קשה כלום.
זה החידוש, אמרתי, אחרי שנפטר הרבי.
לא זכיתי להגיד לו,
אחרי שנפטר הרבי, רק התחדש לי,
אבל הדברים ברורים.
באמת יש איזה ספר,
קוראים לו ספר שערי ציון,
של רבי בן ציון שטרנפלד שהיה רב בבילסק.
בליטא.
הוא נתן הסכמה למשנה ברורה.
על המשנה ברורה יש
הסכמה מרבי בן ציון הזה.
ורבי בן ציון הזה
מקשה את הקושייה של הרצח בסימן א' של ספרו,
שערי ציון,
ואומר התירוץ שלי גם.
אני ראיתי, אחרי שאמרתי אני,
לא גנבתי ממנו,
אחרי שאני אמרתי
שבגמרא רואים
שיש כאן דין מיוחד
ובאה שמש וטהר יומה.
לא מספיק שקיעת החמה,
אפילו זה כבר בין השמשות ואולי זה כבר לילה,
אבל לא מספיק בשביל לאכול ותרומה. עד שיטהר השמיים ייטהרו מן האור.
וזה בתורת ודאי.
שיהיה לעילוי נשמת הרבי,
אדוארטרה הזה,
כמה הוא היה שמח אם היה,
הייתי אומר לו,
לא זכינו, אבל
שיהיה לעילוי נשמתו.
הרב גבריאל נפטר ביום של היורצייג של הרב שך,
והרב שך מאוד מכבד אותו,
אתה יודע?
הוא למד חברותה עם הרב שך ביום שישי אחרי הצהריים.
לא יודע כמה תקופה אני אמנם לא ראיתי, אבל ככה שמעתי.
לא יודע מה היו לומדים טור, לא יודע מה היו לומדים.
על כל פנים למדנו את הגמרא,
שהגמרא מוכיחה
שלא צריכה פרה בשביל לאכול בתרומה.
אפילו מצורע.
או יולדת,
אוכלת אחרי הטבילה במעצר שני.
לא צריכה ערב שמש למעצר שני.
ובשביל תרומה צריכה ערב שמש,
ולא צריך להביא את הקורבן.
את הקורבן צריכים בשביל לאכול בקודשים.
אז צריכה בקורבן ביום השמיני,
טבילה ביום השביעי,
וגם תממת אותו דבר.
תממת צריכה זאה במחטת.
מה זה מחטת?
לוקחים אפר של פרה אדומה,
שרפו את הפרה האדומה בזמן משה רבנו,
ומן האפר היו שמים בתוך
מים של מעיין, מים חיים,
ומן המים האלה היו מזים בשלישי ובשביעי
על ההתממת.
ואחרי כן הוא טובל ביום השביעי,
ובערב אוכל בתרומה.
ואחרי הטבילה אוכל במעצר שני,
בערב אוכל בתרומה, ואין שום קורבן, אתה באמת לא חייב להביא קורבן.
אבל אפילו יולדת שחייבת להביא קורבן בשמיני,
אוכלת בתרומה בערב שמש.
זה מה שהמשנה באה להשמיענו דרך אגב,
שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומה גם בלי כפרה.
אף לי הם חייבים כפרה.
הכפרה לא מעכבת.
ואנחנו לומדים, הגמרא שואלת,
נגיד,
נגיד, ויתהר עד מחר בבוקר? לא.
מה אמר הבבא ברבשילה?
אם כן, למה קרא ייתהר?
מאי ותהר, תהר יומא כדאמרי אינשי ערב שימשה.
ואית קיומה.
היום נהיה טהור פיר.
תשבו על לשייל קלר.
אתה רואה את השמיים בהירים.
היה איזה שבוע,
לא ידעתי.
היה שבוע
שהגודל של הירח הכי גדול שהיה.
וחוץ מזה, הבהירות של ה...
זה היה בעיתון למחרת, אבל אני לא ידעתי מזה, הייתי הולך לראות.
בהירות בירח, בהירות עצומה.
ככה הם אומרים, היה בעיתון.
עכשיו נמשיך.
במערבה, בארץ ישראל,
אדרבא ברבשילה לא שמיע להו.
בארץ ישראל
לא שמעו מה שאמר רבא ברבשילה, שכתוב, וטהר יומה.
והם הסתפקו
ובאו להם מבעיה.
היו בה השמש ביעת שמשו, זאת אומרת השקיעה,
ומאי וטהר,
טהר יומה,
אודילמה ביעת אורו. אולי היו בה השמש, זה בבוקר.
מטה של מזרעק.
אז אתה עושה שואל על רש״י, איך יכול להיות ספק כזה? הרי זו משנה מפורשת
ביבמות
שהכוהנים אוכלים בערב שמש.
לכן הם מפרשים פירוש אחר.
אבל לא נאריך.
ומאי ות... ובהדר פשטולה מברייתא,
מדי קטנה בברייתא,
סימן לדבר צאת הכוכבים.
שמע מינא ועד שמשורו.
האשקיעה, ומאי וטהר, טהר יומה.
נהיה טהור, השמים נמטורים מן הדמימות.
זה הפירוש שבו השמש וטהר.
אמר מר,
משעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן ורמינו,
הוא שואל את הגמרא הקושייה מברייתא
על המשנה,
ממתי קוראים את שמה בערבין?
משעני נכנס לאכול פיתו במלח
עד שעה שעומד להיפטר מתוך סודתו.
אומר רשי,
העני אין לו כסף לקנות נר.
אז הוא לא אוכל בלילה בחושך.
אז הוא אוכל מ...
וצאת, ככה קצת, וצאת הכוכבים מיד הוא אוכל.
זה עדיין קצת אור.
מאז כהנים יכולים, מאז אפשר לקרוא קריאת שמע.
אז עד מתי?
עד שעה שעומד להיפטר מתוך סעודתו.
הוא גומר את הסעודה, נגמר הזמן.
כמה זמן הבן אדם יכול לאכול?
אז זה, הרי במשנה כתוב,
או עד סוף השמורה הראשונה,
זה שליש לילה.
לפי שלוש משמרות תבוא הלילה.
או עד חצות,
או עד עמוד השער.
אבל כאן הוא אומר,
הוא אומר, הסעודה, נגמר הזמן.
אז רשי, ראשית, מסביר לנו.
הרי כבר הסברנו במשנה
מה המחלוקת.
בשיעור
של עד מתי.
לא מאימתי, עד מתי.
המחלוקת כתוב ובשוח בך.
אז
תנא קמא אומר, בזמן שהולכים לשכב.
אנשים הולכים לשכב מתחילת הלילה,
ושעה אחרי זה, שעתיים,
עד שליש הלילה כבר כולם רדומים.
כולם שכבים.
אז התחילה של הלילה, השליש של הלילה,
זה זמן שהולכים לשכב.
וחכמים אומרים, כל הלילה,
כל זמן שוכבים, לא מתי שהולכים לשכב.
וכאן אנחנו פוגשים תנא שאומר,
שזה קצת זמן,
כמה שעורכת סעודה של עני,
כמה, כמה, חצי שעה.
ניתן לו חצי שעה,
כמה זמן עורכת סעודה של עני.
מה יש לו כבר לאכול?
אז מה זה, איך זה?
הרב פסוק אומר ובשוח בך,
אומר רשי, הוא סובר תחילת זמן שכיבה.
לא כל הזמן שהולכים לשכב.
התחלה של תחילת זמן השכיבה.
יש שלוש, אם כן, שלוש פירושים.
או בתחילת זמן שכיבה,
או כל זמן שהולכים לשכב, הולכים לשכב,
או כל זמן שוכבים.
חכמים אומרים, עד עמוד השער.
אז אני,
כתוב כאן, משעה שנכנס לאכול פיתו במלח,
עד שעה שעומד להיפטר מתוסעתו.
אומרת הגמרא, סיפא ודאי פליגה...
הסיפא שלה ברייתה שאומרת חצי שעה עד סוף הסודה קמה הסודה שלה אני חצי שעה ניתן לו חצי שעה ארבעים דקות
אז זה נגד המשנה והמשנה כתוב עד סוף השמורה הראשונה
או עד חצות או כל הלילה
זה ודאי חולק על המשנה הסיפא
אבל רי שם
מי לימה פליגה מפניתין
ברי שערי כתוב משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתם
וכאן כתוב משעה שעני נכנס לאכול פתאום
האם זה שני זמנים?
אז אם כן יש מחלוקת גם בהתחלה לפי המשנה מזמן שצאת הכוכבים
מה שהכהנים נכנסים לאכול
ולפי הבורייתה מזמן שעני נכנס זה גם כן העני נכנס
אולי קצת לפני צאת הכוכבים
אם כבר יצא קווים אז זה כבר, הרי אין לו נר, אין לו נר
הוא נכנס בתחילת, שיהיה עדיין קצת אור
אז האם, אם זה אותו זמן
אז הגמרא עונה לא, לא חולק
לא עני וכהן חד שיעור ההוא
זה אותו הזמן צאת הכוכבים
והזמן שהעני נכנס לאכול
זה גם צאת הכוכבים
אז אין מחלוקת על ההתחלה.
שואלת הגמרא ורמינו יש בריתה אחרת
ממתי מתחילים לקרוא קריאת שמע בערבית?
משעה שבני אדם נכנסים לאכול פיתן בערבי שבתות.
מתי ש...
בערב שבת
הולכים לאכול מהר
למה הכל כבר מוכן
אז אנשים נכנסים לאכול מיד, כך ראשי אומר
אולי בכלל זריזים מקדימים למצוות
זה מצווה לאכול בשבת, עומק שבת.
שלא ייגמר הנר! מה? שלא ייגמר הנר!
שיראו מה אוכלים, שלא ייגמר הנר!
הוא אומר שיראו מה אוכלים, שלא ייגמר הנר.
הוא שואל.
הוא ממהר שלא ייגמר. אה, הם ממהרים שלא ייגמר הנר.
שיראו מה אוכלים.
כבוד הרב, הוא אומר שלא ייגמר הנר, שיראו מה אוכלים. כשהם אוכלים, שיראו מה אוכלים בזמן שהנר דולג.
אולי נגיד ככה.
כתוב אישה שבני אדם נכנסים.
מנסים לאכול פיתן בערבי שבתות.
מה הזמן הזה?
רשי אומר זה זמן מוקדם.
למה? כי הם ממהרים.
למה ממהרים לכם?
מה? כי האוכל כבר מוכן, רשי אומר. שהכל מוכן, אומר רשי.
אולי יכול רשי לומר, מכיוון שמצווה לאכול.
עושה את זה, מגדיל לה מצוות.
למה לחכות? למה לאחר?
באמת,
בליל פסח כתוב מהר לעשות קידוש ומהר להתחיל
כדי שלא יישנו הילדים.
אבל גם זה, למה לאחר?
הכל פונים.
כתוב בברייתא הזאת
משעה שבני אדם נכנסים לאכול פיתן בערבי שבתות, דברי רבי מאיר.
והחכמים אומרים משעה שהכהנים זכאים לאכול בתרומתה.
סימן לדבר צאת הכוכבים.
ואף על פי שאין ראיה לדבר,
זכר לדבר שנאמר ואנחנו עושים במלאכה
וחצי המחזיקים ברמחים מעלות הסחר עד צאת הכוכבים.
ואומר, היה לנו הלילה משמר ויום מלאכה.
הגמרא שואלת, מאי ועומר,
לפי שאתה יכול לומר שבאמת מקשה שמש שוקעת זה כבר לילה.
אבל הם היו עובדים, הם היו מחשיכים יותר.
היו מקדימים, הם רצו לבנות מהר את החומה ואת בית המקדש.
הם היו בהתלהבות גדולה, ישראל,
רצו לבנות.
אז הם היו
קמים מוקדם
ועובדים יותר מאוחר מן ה...
יכול להיות שהשקיעה זה כבר לילה.
אומרת הגמרא, לכן מביא פסוק.
ויהיה לנו הלילה משמר
והיום נמלאכה.
משמע שכל זמן שהם עבדו
זה היה יום.
היום נמלאכה.
וכבר אמרנו מקודם שהם היו עובדים
מן הבוקר, מעמוד השער, עד שאתה כוכבים.
וזה נקרא יום.
עד שאתה כוכבים זה יום.
משמה רואים זה יום.
ומה הגמרא אמרה מקודם?
אף על פי שאין
ראיה לדבר, זכר לדבר.
מה זה זכר לדבר?
אבל עכשיו מה רביעי?
בפסוקים האלה לא מדובר על קריאת שמע,
אבל בפסוקים האמשלה היה מה נקרא יום.
יום עד צאת הכוכב.
כי הרי כתוב,
ויהיה לנו הלילה משמר והיום למלאכה.
ומתי הם עשו מלאכה מעמוד השחר עד צאת הכוכבים.
וזה נקרא יום.
היום למלאכה.
לפני צאת הכוכבים עוד עבדו, זה יום.
אז רואים שהיום נגמר בצאת הכוכבים.
ומזה מקשה התוספות בפסחים דף בית.
תמיד גמרה פסחים דף פסחים.
אבל בגמרה קטנה, גמרה קטנה מספיק.
כשהתוספות שואל
מה הספק של בין השמשות?
כולם ידעים בין השמשות ספק יום, ספק לילה.
למה זה ספק לילה?
זה ודאי יום כל זמן שאין צאת הכוכבים.
התוספות שואל את זה.
ולא קשה מאוקרא,
הפסוק אומר, שעצית הכוכבים זה יום.
ולא קשה מאוקרא לתנאי דפרק בממדליקים.
דקאמר רבי יהודה,
תשכע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימים
זה כבר לילה.
ואיכא למאן דה אמרתם שני חלקי מילי.
שהוא לפי הנראה,
שני הדעות האלה
זה שעה גדולה לפני צאת הכוכבים.
אומרת הגמרא דהיין אנו בקיאים בצאת הכוכבים.
אנחנו,
כדאמרתם לא כוכבים גדולים הנראים ביום,
ולא כוכבים קטנים הנראים בלילה, אלא בינונים.
אנחנו לא יודעים איזה,
לא קיאים בכוכבים.
לא יודעים איזה כוכבים כיוון הפסוק.
אולי כוכבים שהיו בשעת שקיעה.
וזה התוספות חשוב מאוד בלומדות,
שזה ספיקא דה דינא.
על זה אמרתי חידוש,
חידוש סבל לרקוד בשביל החידוש הזה.
לרקוד.
הרי אמרנו שביצה שהיא ספק אם נולדה מערב יום טוב
או נולדה ביום טוב,
מספק
אסור לאכול בכלל דבר שיש לו מטירים.
ביום טוב אסור לאכול, כי את לא מתאם תאכל בלילה בלי ספקות.
מה דין ביצה שנולדה בין השמשות
של ערב יום טוב?
בערב יום טוב בין השמשות הלכתי להתפלל מנחה.
בדיוק הלכתי להתפלל מנחה לפני השקיעה.
או הלכתי להתפלל מנחה לפני השקיעה.
והיא נולדה בין השמשות, אחרי השקיעה היא נולדה.
או הייתי שם וראיתי שהיא נולדה בין השמשות.
הילדים ראו,
בין השמשות היא נולדה.
אז יש ספק אם נולדה, אם זה מערב יום טוב או מיום טוב.
אז אמרנו שמותר לאכולה ביום טוב.
הרי אמרנו, דבר שיש לו מתירין,
לא אומרים ספקא דרבנא לקולא ודבר שיש לו מתירין.
אבל אם היא נולדה בין השמשות זה ספקא דה דינא,
וספקא דה דינא אפילו יש לו מתירין, מכירי.
אומרים ספקא דרבנא לקולא.
אתה שומע למה צריך לבכות?
אם כשיש לך ספק אם נולד מערב יום טוב או נולד יום טוב,
אסור לאכול את הביצה הזאת יום טוב.
תחכה עד הערב.
ואם נודע בנסמשות,
תוכל לאכול אותה.
מה ההבדל? הרי בנסמשות, זה ספק אם זה מערב יום טוב, זה מיום טוב.
אבל כאן זה ספקא דה דינא.
ובספקא דה דינא אומרים להקל אפילו ביש לא מתירים.
אבל זה חידוש נפלא.
אם נולדה, מספק במציאות, אם נולדה מערב יום טוב או נולדה ביום טוב, אסור לאכול,
כי יש לו מתירים.
אבל אם נולדה בנסמשות, אז זה גם אותו ספק.
האם זה היה יום חול
או זה היה שבת, יום טוב כבר.
אז מספק ובכל זאת אנחנו פוסקים שמותר לאוכלה ביום טוב.
למה? כי זה ספקא דה דינא,
כמו שלומד התוספות,
שאנחנו בקיאים
איזה כוכבים.
אז יש כוכבים בשקיעה,
רק לא יודעים על איזה כוכבים כיוון הפסוק.
אז זה ספק בהלכה.
לכן זה ספק יום, ספק לילה.
נכון, כתוב בתורה שעד שאת הכוכבים זה יום.
אבל אולי איזה כוכבים? אולי הכוכבים
שבשקיעה,
ואז זה כבר לילה.
אז מכיוון שזה ספקא דה דינא,
בספקא דה דינא מקילין אפילו
יש לו מתירין.
אפילו יש לו מתירין.
מה שם?
החידוש הזה זה רק בימינו.
מה? החידוש הזה זה רק בזמננו,
שיש חשמל.
בזמן הגמרא אין את השאלה, כי הגמרא אומרת מי שתשמישו ביום נולד ביום.
אז תרנגולת לא יכולה להוליד בלילה.
אין דבר כזה במציאות שתרנגולת תוליד בלילה. זאת אומרת, אם ראינו בבין השמשות, ודאי שזה היה ביום.
אבל היום, כשיש חשמל,
אז אולי בפרק בזמן הזה היה אור או משהו, זה כן אפשרי.
אה,
אני כבר צריך ללמוד טוב את הגמרא בביצה.
ואיזה דף הגמרא בביצה אומרת?
כוש תשמישו ביום,
מוליד ביום.
כוש תשמישו בלילה, מוליד בלילה.
עכשיו, תרנגול
תרנגול משמש ביום, אתה אומר. מי אומר?
הגמרא אומרת.
אז הוא צריך לליד רק ביום.
אז זה ודאי לא היה בלילה.
ומה הפסד בגמרא?
ספק מערב יום טוב, ספק ביום טוב.
ספק אתמול. או, אתמול או היום בבוקר.
ספק אתמול, ספק בבוקר. אתמול או היום בבוקר. הספק נולד להם בבוקר.
אלא אם כן יש תאורה.
אם יש תאורה, זה מבלבל את החיות.
האור מבלבל את החיות. אז זה צריך לדעת.
פעם אחת באמצע הלילה עושים להם אור, מלכבים ועוד פעם.
היום זה הביצים של חברת חשמל.
סליחה. טוב.
אז הגמרא כאן מביאה
שרב מאיר אומר,
משעה שבני אדם נכנסים לאכול בערב שבת.
זה כסלקא דעתיים,
בני אדם נכנסים לאכול בערב שבת.
ומקודם דיברנו על העני.
וסתמה זה אותו זמן.
למה בני אדם נכנסים לאכול בערב שבת?
לא, כי הכול מוכן.
ולמה עני נכנס לאכול מוקדם? כי אין לו נר.
הגמרא הבינה, אולי זה אותו זמן.
אם זה אותו זמן,
אז אי אפשר לומר שזמן של עני זה כמו צאת הכוכבים.
כאן כתוב, רב מאיר אומר,
בשעה שבני אדם נכנסים לאכול מערב שבת.
החכמים אומרים בצאת הכוכבים,
וסלקא דעתין שבני אדם נכנסים, זה אותו דבר כמו עני.
אז יוצא,
שאם תגיד זה צאת הכוכבים, עני וכהן אותו זמן,
יוצא שאין מחלוקת בין חכמים לרב מאיר.
גם רב מאיר מתכוון צאת הכוכבים.
אלא על כורח,
שעני וכהן זה שני זמנים.
אבל כורח שאני וכהן זה שני זמנים.
מה שעה כעת? -שש וחמישה.
שש וחמישה?
יש, זה רק שש וחמישה.
אז נמשיך,
נמשיך עוד קצת.
טשמה,
קצר כדעתך די עני ובני אדם, הדשיעורה הוא.
והיא אמרת, עני וכהן, הדשיעורה הוא.
חכמים היינו רב מאיר.
הרי אתה אומר, עני וכהן, עני זה צאת הכוכבים.
זה חד שיעורה. אז מה חכמים אומרים
בצאת הכוכבים? גם רב מאיר אומר צאת הכוכבים.
אלא שמעמינא עני שיעורה לחוד וכהן שיעורה לחוד.
אז רב מאיר לא אומר צאת הכוכבים, הוא אומר, עני, ועני יכול להיות
קצת יותר מאוחר או קצת יותר מוקדם.
אלא שמעמינא עני שיעורה לחוד, וכהן שיעורה לחוד.
אומרת הגמרא, לא,
עני וכהן,
חד שיעור ההוא,
אבל עני ובני אדם לא עד שיעור ההוא.
מה שכתוב, בני אדם נכנסים לאכול בהרבה שבתות, זה לא אותו זמן שעני נכנס לאכול.
ועני וכהן עד שיעור ההוא, ממשיכה הגמרא להתווכח על זה, על התירוץ שאמרנו קודם,
שעני וכהן,
זאת אומרת, גם עני זה בצאת הכוחו.
ורמינו,
ממתי מתחילים לקרוא שמה בערבים?
קידש היום בערבי שבתות,
וקידש היום זה בשקיעת עמה,
מזמן בנסמסות.
דברי רב אליעזר,
רבי יהושע אומר משעה שהכוהנים מטוהרים לאכול בתרומתה.
זה יותר מאוחר.
הרב מאיר אומר משעה שהכוהנים טוב לין.
רב גבוריאל,
בוא מכאן, שמה זה הנה?
בוא מכאן, אתה רוצה לצאת?
בוא, בוא מכאן, תצא ברחבה,
בכביש הרחב.
שמה שביל קשה.
איפה אתה הולך?
איפה אתה הולך?
שירותים. שירותים זה שמה למעלה, אתה עולה המדרגות פעמיים.
אה, אומרת הגמרא, רב מאיר אומר משעה שהכוהנים טובלים לאכול בתרומתם.
אמר לו רבי יהודה,
וואלה, הכוהנים טובלים מבעוד יום.
איפה הערב שמש?
רב חנינא אומר, משעה שעני נכנס לכל פיתו במלח.
רב אהה,
ואמרילה רב אהה,
אומר, משעה שרוב בני אדם נכנסים לארצים.
והיא אמרת, אני בקונחת שיעורה, הוא רב חנינא, שאומר,
משעה שעני נכנס לכל
במלח זה אותו דבר כמו מה שאמר
רב חנינא, היינו רבי יהושע.
קודם כתוב, רבי יהושע אומר,
משעה שהכוהנים מתוארים לאכול בתרומתם,
ואתה אומר, אני וכל אחד שיעורעו, אז מה המחלוקת
בין רבי חנינא לרבי יהושע?
אין עליו שמע מינא שיעורה דעני לחוד ושיעורה דכהן לחוד.
שמע מינא.
הם אינם יום מאוחר.
יש כאן קושייה טובה של התוספות
בברייתא הקודמת.
בורייתא אומרת, משעה שעני נכנס לאכול סולדתו במלח.
פיתו במלח.
אז זה זמן קריאת שמע.
הוא שואל תוסות איך הוא יכול לאכול, זה ממש עכשיו זמן קריאת שמע.
אסור לאכול לפני מעריב,
לפני קריאת שמע.
אז הוא נכנס לאכול.
הנה התוסות שואל. תמה, אני גופה, מתי יתפלל?
דאמרת זמן אכילתו, אין לו זמן קריאת שמע.
וכיוון שבזמן קריאת שמע אסור להתחיל בסעודה עד שיתפלל.
מקודם צריך להתפלל, כי דתניא לקמן וקורא קריאת שמע ומתפלל ואוכל פיתו ומברך וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה.
מי שעובר על דברי חכמים,
רחמאו לצלן חייב מיתה.
כל דברי חכמים
חייב מיתה.
אז הגמרא אומרת על מי שאוכל לפני התפילה בערבית בלילה.
ויש לומר, אומר התוסות, שהכוונה קצת לפני זה.
זמן תפילה הווה קודם לזמן סעודה.
זה לאו דווקא משעני נכנס,
אלא קצת לפני זה,
שעד שיכינו לו סעודתו, הוא יקרא ויתפלל.
עכשיו אגיד לכם,
קושייה טובה, תשמעו.
הגות די קשה.
מה פירוש שכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה?
הרי אם זה רק דברי חכמים,
אז מן התורה מותר.
כל העובר על דברי חכמים, זה נאמר גם בסוטה דף דלת,
על המזלזל בנטילת ידיים.
כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה.
או בר מינן, בר מינן,
עובר על איסור ייחוד
עם פנויה.
אפילו אם היא טהורה,
אם היא נדע זה יש איחוד דאורייתא.
אפילו אם היא פנויה טהורה,
אסור להתאחד איתה.
אפילו זה רק איסור דרבנון,
אבל כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה.
אבל אני, קשה לי מאוד.
מזמן היה לה קשה.
מה זה קורה?
לא עובר על דברי החכמים חייב מיתה. הרי מן התורה מותר.
אז אם מן התורה מותר, הקרוש ברוך הוא לא מחייב מיתה על זה. הוא מתיר, תעשה.
באו רבנן ועזרו כי יש להם רשות.
עשו משמרת למשמרתי.
הקרוש ברוך הוא נתן להם רשות לחכמים לעשות גדרים.
עשו משמרת למשמרתי.
כדי שלא יבואו להיכשל באיסור תורה.
אבל
לחייב מיתה,
מי מחייב פה מיתה?
הקרוש ברוך הוא ממית ומחיה.
נכון, השם ממית ומחיה.
הקרוש ברוך הוא התיר את זה.
הוא ודאי לא מחייב מיתה על זה.
אלא מה, רבנן הרי עצרו.
לרבנן יש להם כוח לעשות איסורים, זה נכון,
אבל איך יש להם כוח לחייב מיתות?
מה הם,
אז הם קובעים לקדוש ברוך הוא
קובעים לו שיחייב מיתה?
כבר שתי צדיקה ש...
אתה שומע? מבין? את כל העולם הקדוש ברוך הוא ברא בשביל התורה.
ואת התורה הוא נתן לארץ, לא בשמיים.
נו. אז את הכוח של התורה הוא נתן לחכמים לתורה. אבל תגיד לי, דבר שהוא רק אסור מדרבו,
רק מדרבנן הוא אסור.
אז התורה לא אסרה.
אז תשאל את הכבוש בחור, חייבים מיתה על זה? יגיד לך, לא אוהב לי, מותר לך.
הכבוש בחור לא חייב מיתה,
רק נתן רשות לחכמים לעשות משמרת למשמרתי.
מה זה משמרת?
משמרת זה סייגים.
אסור לאכול לפני ערבית,
שמה ישכח ולא יתפלל.
בסדר.
רבנן אסרו.
אבל לחייב מיתה, איפה מצאנו שחזה? יש להם כוח לחייב מיתה.
מה הם, האלוקים?
האלוקים זה הקדוש ברוך הוא.
אז מה הם קובעים לו?
תחייב מיתה?
זה אין להם, אין להם, לא מצאתי שהכבוש בחור נתן כוח לחכמים ככה.
כל איסור של התורה. מה? כל איסור של הרבנן זה איסור תורה.
זאת אסור.
איי.
אבל אני אומר לך, אין חיוב מיתה על יסוד הרבנן.
הקדוש בחור מחייב מיתה?
אל חדד,
לא שמעת את הקושייה.
איי.
אנחנו למדנו כאן,
כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה.
מה זה עובר על דברי חכמים?
החכמים. למשל המזלזל מנטילת ידיים זה בסוטה דף דלת. או פה, בדף דלת, לברכות.
גם כן יש חיוב מיתה למי שאוכל לפני ערבית,
לפני קריאת שמם.
בסדר. מן התורה זה מותר.
אז נשאל הקדוש ברוך הוא מחייב מיתה על מיתה.
הקדוש ברוך הוא מתיר,
רק נתן רשות לחכמים לעשות.
אז יש להם רשות לעשות איסורים,
אבל יש להם רשות להגיד לקדוש ברוך הוא תמית אותו?
איפה יש לחזל כזה?
איך אפשר כל דברי חכמים חייב מיתה?
אלא שמזלזלים בחכמים, כי גם אם דברי חכמים צריך יותר שמירה. גם כן אתה צריך למצוא מקור שמי שזלזל בערבים במזוקר ממרים מצאנו.
אבל גם שיש היום מיתה, אז טוב, מה זה כן ממרדת עכשיו?
כן ממרדת בעיד הסנהדרין,
ומורה הוראות נגדם.
אבל כאן זה לא מורה הוראות נגדם.
כתוב בקידוש החודש, בקידוש החודש,
מה שהם פסקו זה מה שיהיה. מה כתוב? הם משנים את הטבע, זאת אומרת הטבע בעצם. בכל זאת, בכל זאת, תגיד לי,
כאן מצינו שחזל יכולים לקבוע שהיהודי הזה חייב מיתה.
מפשוט.
נו, כמה אתה משלם, יונתן?
אני אגיד לך, תירוץ. זה מחלוקת כוח. אבל צריך לשלם, זה עולה כסף.
תשמע,
אני אומר לכם, תירוץ.
שמעת, הרב גבריאל?
מה זה כל העבירה דברי חכמים חייבים מיתה?
אם, זה רק דברי חכמים. אז מנתורה מותר.
אם מנתורה מותר, הקרש ברוך הוא לא מעניש על זה. להפך, הוא אומר מותר.
רק נתן רשות לחכמים לעשור.
עשו משמרת למשמרתי.
אבל חיוב מיתה?
מאיפה יש להם כוח לחזל לקבוע לקרש ברוך הוא שהוא חייב מיתה?
תמית אותו?
מה הפשוט?
מה הפשוט הזה כל העבירה דברי חכמים חייב מיתה?
כל העם בתורה.
אז אתם יודעים,
הקושייה הזאת הייתה לו לרבנו רשי.
בסוטה דף דלת
הייתה לו הקושייה הזאת לרשי.
רשי אומר, על מה שכתוב כל העובר על דברי חכמים היום מיתה,
אומר רשי,
משום דכתיב ופורש גדר ישכנו נחש.
מה זה? איפה זה קרה?
כתוב הפסוק, הוא פורץ גדר.
אולי בקהלת, נכון?
או בקהלת או במשלה.
קהלת, הוא פורץ גדר, ישכנו נחש.
מה זה הוא פורץ גדר? לא הגדר של גדר.
וכי בגדר תמיד יש נחשים.
מי שפורץ גדר מיד יוצא נחש.
הכוונה, גדר יש גדרו חכמים.
אז מי אמר את זה?
ישכנו נחש.
זה היה שלמה המלך.
שלמה המלך קילל.
קילל מי שפורץ גדר.
לכן חייבים מיתה.
כי יש קללה עליך.
אם אתה עובר על דברי חכמים,
יש קללה של שלמה המלך עליך.
ופורץ גדר ישכנו נחש.
ורשי שם אומר כלומר,
לא זוכר את הלשון,
היה משמע מרשי שזה כאב לו, לרשי.
מה זה היה מלך על מיתה? מה זה?
מי נתן להם כוח לחכמים לחייב מיתה?
יש להם כוח לגדור דגדרים,
אבל לחייב מיתה?
מי נתן להם את הכוח הזה?
התשובה היא אומרה שיש קללה של חכם,
וקללת חכם מתקיימת.
הרי ראיתם
אצל יהושע
קלל מי שיבנה את יריחו.
בבכורו יייסדה
ובצעירו יציב דלתותיה.
אתם יודעים את הסיפור של חיאל בן האלי,
שבנה את יריחו,
מתי שהוא התחיל לבנות, לשים יסודות,
הבכור שלו מת.
ובמשך הבנייה,
כל פעם עוד ילד מת.
עוד ילד מת.
שבעה בנים,
מתי שהוא שם את הדלתות,
הבן השביעי הכי קטן, קוראים לו סגוב,
מת.
שבעה בנים,
ובאו, יש בירושלמי, בפרק חלק,
באו
לנחם אבלים.
והיו שם, גם אליהו הנביא היה וגם אחאב.
גם הוא היה.
היו כולם מדברים,
רואים שהכללה של יהושע התקיימה?
הרי כך קילל יהושע ארור האיש אשר
יבנה את יריחו,
בבכורו יזדנה ובצעירו יציב דלתותיה.
והנה התקיימה קללה.
כולם היו מדברים בניחום אבלים,
היו אומרים הנה התקיימה קללה של יהושע.
אמר להם אחיו, טוב אני לא אכנס על אחיו, אמר להם אחיו הרשע,
כופר בעיקר.
הוא אמר, איך זה יכול להיות?
הרי משה רבנו אמר שאם יעבדו עבודה זרה,
ועצרת שם הם למטר,
ואנחנו עובדים עבודה זרה, יש לנו כל טוב,
לא חסר כל טוב.
אז אם דברי משה לא יתקיימו,
דברי יהושע יתקיימו,
אז התרגז אליהו ואמר לו, יהיה מטר.
טוב, אבל מה כתוב שם?
קללה של חכם מתקיימת.
קללה של חכם מתקיימת.
מה הקללה של
שלמה המלך?
ופורץ גדר ישכנו נחש.
מי שעובר על דברי חכמים,
יבוא נחש ויישך אותו.
זה מוות.
אז כך רשי מסביר, רב סרקולה עובר זרמים, זה לא,
רבנן לא עשו כלום.
לא קבעו לה קדוש ברוך הוא מיתה.
אבל יש כלל
קללת חכם,
קדוש ברוך הוא, והיו אומרים שם בירושלמי
בריך אלוהא דצדיקאיה דבקאיה מילה דצדיקאיה.
כך כתוב בירושלמי, שהיו אומרים,
ברוך אלוהי הצדיקים
שמקיים
קללת הצדיקים.
ולכן...
זה הפסק.
אלוה עובר על יברכה ממך ימיתה. לא שעזר קובעים לקדוש ברוך הוא, אבל יש כלל אצל חכם.
זה הקרש בחור נתן את הכוח לחכם.
אם הוא מקלל, הקללה שלו מתקיימת.
ולכן כל העובר על דברי החכמים הוא פורץ גדר.
פורץ גדר היא שכן או נחש.
רבי חנניה בן הקשה אומר. רבנו יונה גם כותב סיבה. מה? רבנו יונה כותב גם סיבה.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.