מסכת ברכות - ו. | הרב עמנואל טולדנו [019]

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נו, הוא אומר שאפשר להתחיל.

אמר רב חלבו, הוא אמר רב הונא,

כל האדם שיש בו יראת שמיים,

דבריו נשמעים,

שנאמר

סוף דבר הכל נשמע את האלוקים מרע.

אמרתי על השיעור הקודם, זה לכאורה דרוש.

הפשט,

הפשט אמר לו, כתוב בתרגום

של יונתן בן עוזיאל.

סוף דבר,

בסוף,

כל מה שאדם עשה בעבירות בעולם הזה מכריזים עליו למעלה

ויילה ליפלניה דה מרד במלכה הילה הקדישה.

מזעזע לשמוע את התרגום הזה.

מזעזע.

כשאדם מכריזים עליו למעלה,

פלוני בשם המפורש אומרים, פלוני

בן פלוני,

מרד במלך הקדוש.

וכל העולם, בכל העולמות זה נשמע.

אוי לה לאותה בושה,

אוי לה לאותה כלימה.

אני לא רוצה לחזור על מה שאמרתי.

תאר לעצמו בן אדם

איך הוא התבייש

מפני הרבה שלו,

מפני האימא שלו,

מפני הסבתא שלו, מפני הסבא שלו, מפני אביו.

אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה.

לכן אמרנו

שאדם יעשה תשובה.

לפי שאם אדם עושה תשובה,

העבירות נמחקות, כאילו לא עשה אותן.

זה כתוב, לא ייזכרו לו עוד.

אז אני מאמין, בפרט עכשיו דייקנו המילים,

לא מייד שעשה את העבירה ומכריזים עליו.

סוף דבר הכל נשמע.

יכול להיות אחרי הפטירה.

לא מייד מכריזים עליו.

אז יש לו זמן.

אם הוא יעשה תשובה,

ימחק את העבירות

ולא יכריזו עליו.

רק בשביל זה לבד

כדאי לעשות תשובה.

שלא תגיעך בושה וכלימה בעולם האמת.

תגיד מה יגיד הרבה.

הרבה יגיד, חס ושלום,

זהו התלמיד היקר שלי, שכל כך

התפארתי בו. הרב שחי היה מתפאר בעמנואל.

אז הכדוש ברוך הוא יגיד, כל כך התפארתי בו, ועכשיו מכריזים עליו

שהוא מרד במלך?

לא יאמין אם כולם חושבים שעמנואל צדיק גמור.

ומה תאמר אימא עליה השרה?

שהיא הולידה, היא נפטרה כשהייתי בן ארבע,

בשנת תובשים ב'.

היא נפטרה

בעוב תובשים ב'.

היא באה לעולם הזה, הולידה ארבעה,

היא שטלה ארבעה

ארבעה אילנות, וכולם מרביצי טעיל.

ואימא חושבת שכולם צדיקים גמורים כולם.

כל הזמן עוסקים בטהרה עם עצמם, עם אימי תלמידים.

ואם חס ושלום יכריזו עליי,

מה אם את תגידי, למה אני אעשה צער כזה לאימא?

חס ושלום.

לכן אני אומר,

עד שהאדם בעולם הזה ינסה לתקן.

תשובה

ומועיל לכל דבר.

רק למי שנשארה מזכרת עוון.

מעוות לא יוכל לתקן, זה הבעל הערווה.

וכמו ששמעתי מאביו של הבחור הזה באירוסים שלו,

רבי יעקב יוסף חיים, השם ישמרהו,

רבי יעקב חיים סופר,

על שם בעל הכפחיים, מונים של בעל הכפחיים.

או בן הנין.

הוא אמר מה שאמרתי על

הפלא הגדול

בספר דברי הימים.

כתוב

שמנשה עשה תשובה.

אבל כשאתה קורא וחזר למלוך בירושלים עוד 33 שנה.

וכשאתה קורא בספר מלכים,

אתה מתרשם שהוא מת ברשעו.

רשע מתחילתו ועד סופו.

פלא עצום שבספר מלכים התעלמו לגמרי מן התשובה

של מנשה.

בזמן שמנשה חזר בתשובה וביער, כל העבודה זרה בירושלים.

עשה שגיאה אחת שהוא זרק את הפסלים,

מחרה חומה.

והבן שלו הלך ולקח את זה נעם. הבן שלו היה המון.

אבל הוא בעצמו עשה תשובה וטיהר את ירושלים מהעבודה זרה.

ומלך עוד 33 שנה.

איך זה יכול להיות שלא מזכירים את זה בספר מלוכים?

אז

אביו אמר בשם

נדמה לי ספר משנת חכמים או משנת חכמים.

הוא אמר

ש...

ש... מי כתב ספר מלכים?

ירמיה, אני חושב.

כשהוא כתב

עוד היה יצרא דעבודה זרה זה לפני בניין בית שני,

בחורבן הראשון.

ואז היו לו תלמידים עובדי עבודה זרה,

והדוקים בעבודה זרה.

כי היצר הרע

של עבודה זרה היה גדול מאוד.

אבל כשעלו עזרא וחבריו,

אנשי כנסת הגדול לא עלו לירושלים והתחילו בבניין בית המקדש של נחמיה,

אז התפללו לקרשבוך הוא, אנחנו בונים בית המקדש של עוד פעם אחרים

מהעבודה זרה.

אנחנו מבקשים שתבטל יצרא דעבודה זרה.

וקרשבוך הוא מעינה להם וביטל יצרא דעבודה זרה.

ברגע שהיא ביטלת שרד עבודה זרה, כל התלמידים של מנשה לא היה להם חשק, הרי העבודה זרה זה הבל בריא.

רק היצר משגע את האדם.

ברגע

שהתבטל היצר כבר אין לו תלמידים עבודה זרה.

אז התשובה שלו התקבלה למפריע.

לכן בספר דברי היומים, שזה נכתב

על ידי אנשי כנסת הגדולה.

הם הביאו את התשובה שלו,

כי התשובה שלו התקבלה.

אבל בספר מלכים עוד לא התבטל יצרא דעבודה זרה. מי שכתב ספר מלוכים זה ירמיה, בזמן העורבן.

עוד לא. זה רק 70 שנה אחרי זה, כשעלו לבנות בית המקדש, אז זה התבטל.

אז התשובה שלו לא התקבלה בגלל שיש מזכרת,

כמו הבעל הערווה והולידים לממזר,

זהו מעוות לא יוכל לתקוף.

יש, כל המעוותים יכולים להתקן,

להתקן. עושים תשובה, מתקנים.

אבל כאן המזכרת עוון הממזר מזכירה את העוון של אביו.

אז לא מתחפר אביו, רק אם ימות הממזר,

אז יוכל לעשות תשובה.

הוא יעשה עכשיו תשובה, תתקבל, כשימות.

אבל כל זמן שיש מזכרת עוון,

אין תשובה.

וזה מה שהיה עם

מנשה.

אז זה מה שאמרתי.

מה שאמרתי,

התשובה מוחקת

את העבירות.

זה כתוב בספר יחזקה.

לא ייזכר לרשע מה שעשה.

ואז לא יהיה כרוז.

כי הפשטות, הכרוז, לא מייד כשאדם עושה עבירה פה מכריזים עליו מלמעלה ואי להלם.

לא מייד.

סוף דבר, בסוף זה נשמע.

אחרי הפטירה שלו מכריזים עליו אוי בו,

אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה קרימה.

ואדם ידאג לעצמו שלא תשיגהו בושה בעולם האמת.

כמו

שלא נבוש ולא ניכשל ולא ניכלב לעולם הבעיה.

עכשיו נמשיך.

אז אמרתי שהדרש של רב הונא פה זה לא פשט.

זה דרש.

כיוון שנשמח,

סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא,

משמע שמי שירא אלוקים, דבריו נשמעים.

זה דרוש.

אבל הפשט זה כמו תרגום יונתן.

סוף דבר הכל נשמע.

מהי כי זה קול האדם?

אמר רב אל-עזר, אמר הקדוש ברוך הוא,

כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה.

זה כתוב במשנה באבות

על מי שעושה כבר תורה לשמה.

כתוב,

זוכה לי דברים הרבה.

ולא עוד אלא שכל העולם כדאי הוא לו.

היה כדאי לברור כל העולם בשביל מי שעושה כתורה לשמה.

כאן כתוב בשביל מי שהוא ירא שמיים.

כאן

יראת שמיים זה הכלל הגדול.

אם אדם ירא שמיים אז הוא ניצל בחטא

וגם לומד יותר.

הכל

או זה או זה. או צרשיית שמיים

או יושב ולומד לשמוע.

כל העולם כולו כדאי הוא לו.

כי זה קול האדם.

את האלוקים ירא ואת מצוותיו ישמור כי זה קול האדם.

קול האדם כולו

שנבראו כדאי בשביל היהודי ההרשי.

רב אבא ברקנה אמר שקול זה כנגד כל העולם כולו.

רב שמעון בן עזא אומר ואמרי לה רב שמעון בן זומא

כל העולם כולו לא נברא

אלא לצוות לזה.

להיות צוותא שלא יהיה בודד.

ואומר רב חלבו אמר רב הונה

כל שיודע בחברו

שהוא רגיל ייתן לו שלום יקדים לו שלום

שנאמר בקש שלום ורודפהו.

זה דבר מעניין.

נדמה לי שאיפה זה כתוב ארבי.

איפה כתוב שרבי יוחנן נדמה לי אמר

הווה מקדים שלום לכל אדם.

נכון כתוב ככה?

לא, לא. פה בברכות.

אפילו לגוי בשוק.

אפילו לגוי בשוק.

אפילו לגוי הווה מקדים שלום לכל אדם.

בברכות מהיר יז.

מה?

אתה נותן לברכות דף יז. דף יז, יופי.

אני הלכתי פעם עם סבא לראשו

רבי ברוך

מלדרמן וליוויתי אותו עד רחוב האזונש איפה שהיה גר.

הוא התפלל פעם, הוא בא אצלי פעם, התפללנו בלדרמן,

ואז טייפלר חיכה לו

אחרי שגמר טייפלר 18. הוא אמר לחזן, לא יתחיל

עד שרבי ברוך יגמר.

זה פלא, לאף אחד הוא לא עשה כבוד.

היו באים.

לאף אחד הוא לא עשה כבוד כזה.

לרבי ברוך.

ושאלתי את רב חיים, מה ראה רב אביך שכל כך דאג לסבא?

לא רק בכבוד, הוא גם,

כשהיה חולה, כל יום היה בא לשאול אותי

מה שלומא סבא.

ראה סטייפלר.

כל יום בבית כנסת היה מתפלל.

כל יום הוא שאל אותי.

אמר לי, מרגיסים.

מרגיסים, הוא אומר, על האדם.

על כל פנים, כל העולם כדאי הוא לא.

אז אני הלכתי עם סבא,

והוא לא אמר שלום לאף אחד.

אמרתי לו, כתוב,

רבי ענן אומר,

אנחנו לומדים שלום לכל עולם.

אמר לי, מה פירושי ומלדים?

אם אתה יודע שהוא

אומר לך שלום,

אתה תקדים אותו.

תגיד לפני שהוא, המילה קודם,

זה קודם ממשהו, מהדבר השני.

אבל אם הוא לא אומר לי כאן שלום, לא מכיר אותו.

למה אני לא חייב להגיד לו שלום.

מה הוא אומר לי? מה, אני ברחוב.

לכל אחד יגיד שלום, שלום, שלום, שלום.

אבל,

זה אמר, אני רואה איזה גמרא מפורשת פה.

הוא צודק, זו גמרא פה. הגמרא כאן אומרת את המילים.

אמר רב עונה, כל שיודע בחברו

שהוא רגיל

ייתן לו שלום,

יקדים לו.

אתה יודע שהוא אומר לך שלום, אז תקדים לו שלום.

שנאמר,

בקש שלום ורודפהו.

ואם נתן לו ולא החזיר,

נקרא גזלן.

מי שלא החזיר, הוא גזלן.

שנאמר,

ואתם ביערתם הכרם, גזלת העני בבתיכם.

מה זה גזלת העני?

מה, ואם תגזול מעשיר זה לא גזלה?

מה זה גזלת העני?

זה מי שאומר שלום לחברו,

לעני.

עני, אין לו.

לא, עני שאמר שלום למישהו,

והוא לא אחזיר לו שלום.

זה מה שיש לגזול לו. מה יש לגזול לו לעני? אין מה לגזול.

רק הוא אמר לי שלום, ואני לא עונה לו,

זה גזלת העני.

גם לעשיר צריך לענות שלום.

רק הפסוק אומר,

קורא מי שלא מחזיר שלום,

גזלת עני.

למה?

לא גזלת ממנו ממון, אין לו כסף, אין לו ממון.

אבל גזלת ממנו, הוא אמר לך שלום, ואתה לא מחזיר לו שלום?

אז זה נקרא גזלן.

מי שאומר לך שלום, אתה צריך לענות לו שלום.

ואדם יהיה מקדים שלום. מה זה מקדים?

אם אתה יודע בו

שהוא אומר לך שלום,

תגיד לו לפני שהוא אומר.

עכשיו אנחנו,

איפה אנחנו?

אמר רבי יוחנן, זין עמוד א',

משום רבי יסי,

מניין שהקדוש ברוך הוא מתפלל?

שנאמר ואביא אותי אל הר קודשי ושמחתים בבית תפילתי.

בבית התפילה שלי, שאני מתפלל.

לא כתוב בבית תפילתם,

בבית תפילתי.

אבל אפשר לומר,

היה מקום לומר,

הכוונה תפילתי שלי,

לא התפילה היא שלי.

הבית, בית

תפילה שכל העולם מתפללים,

הבית הזה הוא שלי, בית תפילתי.

אתה מבין? הוא לא אמר ביתי,

אבל בית תפילתי.

הבית תפילה שאנשים מתפללים בו,

זה שלי, בית, זה בית תפילה.

אבל הוא לא, זה רבי יוחנן בשם רבי ישי.

הוא מפרש כפשוטו.

המילה תפילתי,

למה לא כתוב?

הרי כתוב אביא אותים אל הר קודשי

ושמחתים בבית תפילתם.

שהתפילה היא שלהם.

אולי אפשר לפרש בבית תפילתי בבית שהם מתפללים בו, שהוא שלי.

טוב, זה הוא אומר ראייה שהקדוש ברוך הוא מתפלל.

תפילתם לא נאמר, אלא תפילתי מכאן שהקדוש ברוך הוא מתפלל.

מה אימץ לי?

אמר רב

זוטרא בר טוביה,

אמר רב זוטרא בר טוביה,

אמר רב,

פעם מתפלל הקדוש ברוך הוא,

יהי רצון מלפניי

שיכבשו רחמיי את כעשי

ויגולו רחמיי על מידותיי,

ואתנהג עם בניי

במידת הרחמים,

ואכנס להם לפנים משורת הדין.

תכף נראה, טניה,

אמר רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול,

שהיה רבי ישמעאל,

רבי ישמעאל הזה היה מעשר הרוגי מלכות.

רבי ישמעאל הזה היה תואר להפליא,

ובת הרשע,

הרומאים, זה בזמן הרומאים,

ראתה אותו,

לא אמרה לאביה לא להרוג אותו.

הוא כל כך יפה בסוף, מה זה אי אפשר?

צריך להרוג אותו.

אז היא אמרה לפחות

את העור שלו,

תקלפו לו את העור הזה,

למעשה את העור הזרה.

רבי ישמעאל כהן גדול, עלמה שלום,

הוא היה בבית המקדש של הורדוס.

הבניין של הורדוס נשאר עד החורבן.

הוא היה בקודש הקודשים ביום הכיפורים.

והוא נכנס, הוא אומר, פעם אחת נכנסתי,

פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת

ביום הכיפורים.

לפניי ולפנים.

וראיתי,

אכסריאל,

יש גורסים אכא, אכסריאל.

יש גורסים אכתריאל.

כך הוא מביא פה.

אבל אנחנו אומרים אכתריאל.

כה

השם צבקות.

פשטות זה השם של הקדוש ברוך הוא.

כה השם צבקות.

אבל מה זה אכתריאל?

גם כן שם של הקדוש ברוך הוא.

אמנם זה לא משבעה שמות שאסור למחוק.

יש גמרא במסכת שבועות, דף ל״ע עמוד ב׳.

שבע שמות יש לו לקדוש ברוך הוא,

שאסורים במחיקה שנאמר לו תעשום כן לשם אלוקיכם.

קודם כתוב על העבודה זרה, ויבדתם את שמם.

אבל לא תעשום כן לשם אלוקיכם.

אבל כל הכינויים,

אין איסור מחיקה.

חנון, רעון,

ערך אפיים.

כל הכינויים. עכשיו, מה דין אכתריאל אפשר למחוק?

זה לא מלאך.

אז יש אומרים שזה מלאך.

אבל אני רואה שיש

נחלקו המפרשים, האם הוא אחד משמותיו של השם

או אחד המלאכים?

מלשון יש, זה מובא

ברבנו חננאל ובריתווה

מבואר

שהוא אחד משמות של הקדוש ברוך הוא.

אבל לא שם העצם, זה כמו כמו

כינוי כזה.

כמו כתר.

ואמר לי,

ושמע,

והוא יושב על כיסרם ונישא.

ואמר לי, ישמעאל בני, ברכני.

עדיף לי להבין יותר שזה שם השם.

הרי הוא אמר לו, ברכני, ואמר לישמעאל בני,

המלאך, והוא בירך אותו.

מה מלאך? הוא בירך מלאך.

והוא אומר לו, יהי רצון מלפונך.

אמרתי לו,

יהי רצון מלפונך שיכבשו רחמך את כעסך

ויגולו רחמך על מידותיך

ותתנהג עם בניך במידת הרחמים

ותיכנס להם לפנים משרות הדין.

זו הברכה שהוא בירך אותו.

זו ברכה.

שיהיה כך.

זו ברכה.

יהי רצון מלפונך שלא יהיה לך כעס על בניך.

ויגולו רחמך על מידותיך. אתה תמיד

מודד מידה כנגד מידה.

אבל אני מתפלל שהרחמים שלך

יתגברו על עמידה כנגד מידה.

שלא תעניש

את בניך

ותיכנס להם עם בניך במידת הרחמים.

תיכנס להם לפנים משרות הדין.

ונעניע לי בראשו.

אומר רשי

אומר רשי כמודה בברכתי ועונה אמן.

נעניע לי בראשו כאילו אמר אמן.

שיהיה רצון מלפניו.

עכשיו,

וכמה שמעלן

שלא תהיה ברכת אדיוט

קלה בעיניך.

כדי שהרב לא יקפיד עליי.

אה?

שהרב לא יקפיד עליי.

דברים נפלמים.

דברי אלוקים חיים. מה אני אומר משהו?

דברי טוהרם, מה אני אומר?

דברי הגמורם, מה אני אומר?

נעניע לי מקרד כוח.

וכמה שמעלן שלא תהיה ברכת אדיוט קלה בעיניך.

משוואי כהן גדול לא היה אדיוט,

אבל כלפי הקדוש ברוך הוא.

זה כמו ברכת אדיוט שהקדוש ברוך הוא אומר,

אל תהיה ברכת אדיוט.

הם מביאים פה ירושלמי שאפילו מגוי כדאי להתברך.

שנאמר הם מביאים, הירושלמי דורש את זה.

ברוך תהיה,

ברוך

ברוך,

איך כתוב בפסוק,

ברוך אתה מכל העמים.

מה זה ברוך אתה מכל העמים?

שתהיה מבורך יותר מכולם.

אבל הם אומרים,

מכל העמים יברכו אותך.

ברוך אתה מכל העמים.

מהם תתברך. גם מגוי,

גם ברכתו של גוי אל תיקלע בעיניך.

קח איתה בירושלמי ברכות סוף פרק ח',

שראוי לענות אמן על ברכתו של גוי.

כמאמר הכתוב, ברוך תהיה מכל העמים.

מה זה ברוך תהיה מכל העמים? לא תתברך יותר מכולם.

תתברכו מפי אומות העולם.

ברוך תהיה מכל העמים.

ואמר רבי יוחנן משום רבי יסי, מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת קאסו. אין מרצין לו.

כשאדם הוא בכעס,

אל תרצה אותו. תן לו מקודם שיתקרר.

שהכעס שלו יעבור.

שנאמר,

פניי ילכו ואני חוטי לך.

כשפניי ילכו, זאת אומרת, תעבור שעת הכעס,

אז

אז אני, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, המתן לי

עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך.

ומי כריתך כמה קודשי בריחו?

ויש הכעס אצל הקדוש ברוך הוא. הנה,

נתניה ואל זועם בכל יום.

וכמה זעמו? רגע.

וכמה רגע?

אחד מחמשת ריבו ושמונת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה בשעה.

ומה זה שעה?

לא כתוב מה זה שעה.

אולי שעה,

לפי מה שכתוב בכל המשניות.

יש ביממה 24 שעה.

מחלקים את היממה ל-24 שעה.

12 שעות בלילה

ו-12 שעות ליום.

כמו ביומי ניסן וביומי תשרי.

ובימים שהיום יותר ארוך מן הלילה,

או בימי החורף שהלילה יותר ארוך מן היום,

אז מחלקים את זה ל-12 חלקים, וזהו שעה.

על כל פנים,

כמה זה,

כמה זה,

אני לא יודע כמה שניות. כמה שניות יש בשעה?

אה?

3,600, לא?

60 דקות בשעה,

כפול 60,

סיס פאסיס טרונסיס,

3,600 שניות.

מה?

אז כאן כתוב,

הבי יותר, כאן כתוב, זה חלקיק.

בשנייה. הם אומרים כאן

שהיה

שזה כמה

כמה הזעם של הקדוש ברוך הוא.

רגע. וכמה רגע?

רגע. איפה זה?

אה, מקודם.

ומאיכר ידחה כמה קודש יבריחו? אין.

דתניא וקל זועם בכל יום.

וכמה זעמו?

רגע.

וכמה רגע?

אחד מחמשת ריבו הוא שמונת אלפים ושבעה מאות.

הוא שמונים ושמונה בשעה.

אז כמה זה?

חמשת ריבו.

ריבו זה עשרת אלפים.

אז זה חמישים אלף,

ועוד שמונת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה.

תחלק שעה

לזה,

זה החלקיק של שש שנייה.

זה הזעם של הקדוש ברוך הוא.

ו...

נקודה 0.6 אחד שש שנייה.

מה?

0.06 אחד.

אלפית.

פחות מאלפית.

שש שנייה. כמה זה בשנייה?

פחות משנייה.

ואין כל בריאה יכולה לכוון אותה שעה

חוץ מבלעם הרשע.

דכתיב בי ויודע דעת עליון.

אשת דעת בהמתו לא היה יודע.

דעת עליון הווי ידע.

מה פירוש?

רק בלעם הרשע יודע מתי הקדוש ברוך הוא קורץ.

מה ראיה?

שכתוב בפסוק יודע דעת עליון.

מה זה דעת עליון?

הוא לא הבין מה החמור שלו, למה האתון שלו רבצה.

למה היא הפסיקה ללכת?

הוא לא מבין מה קרה לה.

אז דעת באמתו הוא לא יודע. דעת עליון הוא יודע.

רק הכוונה הוא יודע מתי הקדוש ברוך הוא כועס.

והוא היה אלא מלמד

שיודע לכוון אותה שעה שהקדוש ברוך הוא כועס בה.

ראינו דאמר להוא נביא לישראל.

עמי זכרנם היעץ בלק

מלך מואב

מאי לגומר מאי למען דעת צדקות השם.

אמר רב אל-עוזה,

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל,

דעו כמה צדקות עשיתי עמכם,

שלא כעסתי בימי בלעם הרשע,

שאנמלא כעסתי לא משתייר משונאיהם של ישראל סריד ופריט.

ראינו דאמר לה בלעם לבולג

מה אכב לא כבועל

ומה אזעום לא זעם ה' מלמד

שכל אותן הימים לא זעם

וכמה זעמו רגע

וכמה רגע אמר רב אבין

ואיתמר רב אבינה רגע כממרה.

כמו שאומרים המילה רגע זה הרבה יותר מ...

אנחנו עשינו חשבון שזה פחות משנייה.

אז אפשר, אבל מילה רגע אפשר לומר בזמן הזה?

יש כאן בתוסטות קושייה.

מה היה יכול להיות

אם היה

הקדוש ברוך הוא כועס, אבל הכעס הוא רגע.

מה הוא היה יכול להגיד בלעם?

לקלל את ישראל חיים ומקלל.

אז התוספות אומר, יכול לומר כלם.

לא צריך להגיד כלה את ישראל,

כלם.

כמו בתפילה גם באלחונה,

גם הגמרא אומרת אין צריך להזכיר את השם

שנאמר

כלא רפונו לאו

בלי להגיד את השם.

אפשר להתפלל בלי להגיד את השם.

הקדוש ברוך הוא יודע על מי אתה מכוון.

וכאן, גם בכלם, גם בקללה

אומנה לן דרגע רטע רגע שנאמר כרגע באפו,

חיים ברצונו.

מתי שהוא כועס זה רגע אחד.

אבל חיים ברצונו, כשהוא מרוצה מהבן אדם,

אז זה לוקח זמן.

הרבה זמן הוא

ויבעט אימא מאחה, כי כמעט רגע חבי,

כמעט רגע עד יעבור זעם.

ואימא רתח ומטרתך אמר אבא יבנך תלת שעיקה מייטה

כחברה קרבולתא ותרנגולה.

מתי שהקרבולת

של התרנגול היא אדומה

והיא נהיית

לבנה

זה הזמן שהוא נהיה כועס.

וכאה אחת קרעה.

גם הקרבולת החבירה, נהיית לבנה,

הלכה עוד דמימות.

והוא עומד על רגל אחת.

אומרת הגמרא, כל שעתה ושעתה נמח היא.

כל הזמן, כל שעה.

מצוי דבר כזה שהתרנגול עומד על רגל אחת

והקרבולת מחבירה.

אומרת הגמרא, אבל כל פעם יתבע שור יכה סונקה.

גם כשמחבירה יש

שורות אדומות.

זה פירוש שעת שורות.

רבי הקריגר מביא פה ערוך

או שורות

או חוטין

או גידים.

גידים אדומים בתוך הקרבולת.

אבל כשזה לגמרי חיוור,

זה שעה של כעס.

זה לא מצוי הרבה.

ה'צדוקי דאבה בשיבותי דרבי יהושע בן לוי

אבה כמצער לטובה בקראי.

הצדוקי הזה היום מצער את רבי שועה בן לוי בפסוקים, אומר לו פסוקים,

מוכיח לו מפסוקים ככה וככה,

כמו במסכת מחות.

יש שם

ויכוח בין הצדוקי ל...

אז פעם אחת,

יום אחד,

שקל תרנגולה, לקח תרנגול וקשר אותו בין קרעי המיטה שלו,

וככה בבוקר הוא מעיין,

הוא מעיין לראות

מתי

יעמוד על רגל אחת

והקרבולת תהיה לבנה,

כדי לקלל את הצדוקי.

אבל כתוב בפרויקט שרק בלעם הרשעי היה ידע לפעמים בתוצאה.

זה בלי תרנגול.

אבל זה,

עם תרנגול זה כולם.

מנת תלת שעיקה מייטה

כאיברה קרבאלתא.

אז הוא אומר כאן,

הוא חשב,

כשתבוא ההסעה של הכעס לקדוש ברוך הוא, אז הוא יקלל אותו.

כי מתי היא שעתה?

ניים.

אמר שמע מינא לב אורעה ארעה

למעבד אחי.

לא הבנתי הגמרא הזאת.

איך הפשט,

כשבאה

השעה הזאת,

הוא נמנם.

מאיפה הוא ידע שבאה השעה הזאת?

הרי אם הוא יעשן ולא ראה אותה,

אז מעולה לא באה השעה הזאת.

הוא זוהם כל יום.

מה?

הוא זוהם כל יום. הוא חיכה שלוש שעות ואז הוא לא מצליח לקלל.

ואז הוא הבין שהוא נמדר.

זה מה תמיד הקדוש ברוך הוא זוהם בכל יום.

וכן זועם בכל יום.

תמיד הוא כועס.

ואחרי כן הגמרא אומרת למה הוא היה כועס.

תנא משמי דרב מאיר.

אבל הוא אמר מכאן ראיה שלו

גם ענוש לצדיק לא טוב.

הרי הצדוקי הזה הוא יהודי.

ורק הוא מקולקל עם דעות.

לא קשור למצדוקים, לצדיק לא טוב. לצדיק לא טוב. הוא לא היה צריך לקלל.

הוא הבין מזה שלא הסתייע מילתא,

הבין מזה שזה לא טוב

לעשות את זה. ורחמיו על כל מעשיו.

וגם ענוש לצדיק לא טוב.

תנא משמי דרבי מאיר.

בשעה שהחמה זורחת

וכל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם

ומשתחווים לחמה,

מיד כועס הקדוש ברוך הוא.

בשעת עבודה זרה, זה מה שאמרנו לפני כמה ימים

שהבאנו מחז״ל.

המביט לארץ התרעד.

מתי הקדוש ברוך הוא כועס?

מה זה המביט?

כשהוא רואה עובדי עבודה זרה

והם שלווים,

ואז הוא כועס,

הוא מביט לארץ בהבטה של כעס,

אז ותרעד,

הארץ רועדת.

זו רעידת הזמה.

ייגע בהרים ויעשנו.

זה הרי געש.

מתי? מתי שבאותו זמן, אם יש עוד, אז לכן אינדונזיה

זו מדינה מועדת לפורענות.

כבר שלחנו להם מסר

שלא יחשבו שהצונאמי והרעידות האדמה והגעש

בעצמם באים.

יש מנהל לעולם,

כמו בדבר ובערוב.

אתה רואה שדורא עולם מנהל את העולם.

אז

יעשו תשובה. אם היה פה יונה הנביא שהלך לנינווה והחזיר אותם בתשובה,

היה הולך לאינדונזיה,

שמעתי,

הם עובדי עבודה זרה וגם גילי העריות אצלם פרוץ מאוד.

כך שמעתי.

הם מוצלמים, לא?

מה?

הם דברים כמו במדינה מוצלמים.

ובכל זאת, הם מאוד פרוצים.

לא יודע אם זה מה תעשו שם, האסלאם כל כך שולט.

כן,

לא יודע.

אמרו לי שהם ממש

הולכים ערומים ברחוב.

כל כך הפריצות גדולה.

אני אמרתי תמיד שבני נוח

לא מוזרים על הפריצות.

הם מוזרים על אשת איש.

אבל טוב, בטח אצלם זה גם אשת איש.

ודבק באשתו ולא באשת חברו.

אם היו עושים תשובה לא היו נזרקים.

אבל זה לא מקום המועד בפורענות.

זה בגלל מעשיהם ארעי.

אם היו חוזרים בישובה לא היה להם כל עול הצהרות.

בזמן שכל החמה זורחת

וכל מלכי מזרח ומערב

מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחווים לחמה.

מעניין, עושים כובע לכבוד העבודה זרה.

מניחים

כתריהם בראשיהם

ומשתעמם. מיד כועס הקדוש ברוך הוא.

ואמר רבי יוחנן, משום רבי ישי

טובה מרדות אחת בליבו של אדם יותר מכמה מלקויות,

שנאמר

ורדפה את מאהביה ואמרה

אלך ואשובה אל אישי הראשון, כי טוב לי אז מעט.

איפה הפסוק הזה?

יא.

הפסוק הזה,

בהושעיה ורדפה את מאהביה ולא תשיג אותם.

וביקשתם ולא תמצא.

ואמרה אליך ואשובה אל אישי הראשון,

כי טוב לי אז מעטה.

אז זה מרדות אחת

בליבו של אדם יותר מכמה מלכיות. למה קוראים לזה מרדות אחת? זה היה ביזיון.

היה לה ביזיון

שהיא רוצה

את מאהביה והם לא רוצים להסתכל עליה.

לשון רידוי והכנעה שאדם שם ליבו מאליו.

וכשתראה שאין עוזר,

תשים על ליבה לאמור אשובה אל אישי הראשון.

ריש לקיש אמר

יותר ממאה מלכויות, שנאמר,

נטעת גערה במבין מהקוד כסיל מאה.

ואומר רבי יוחנן

משום רבי אישי,

שלושה דברים ביקש משה מלפני הקדוש ברוך הוא,

ונתן לו,

ביקש שתשרא שכינה על ישראל,

ונתן לו,

שנאמר, הלא בלכתך עמנו,

ביקש שלא תשרא שכינה על עובדי קהומי, ונתן לו,

שנאמר, ונפלינו אנו בעמך.

ביקש להודיעו את דרכיו של הקדוש ברוך הוא, ונתן לו,

שנאמר, וגענינא את דרכיך.

אמר לפניו,

ריבון השואה, מפני מה יש צדיק וטוב לו,

ויש צדיק ורע לו?

יש רשע וטוב לו,

ויש רשע ורע לו? אמר לו,

אמר לו, מוישה,

צדיק וטוב לו, צדיק ואין צדיק.

צדיק ורע לו, צדיק ורע לו,

רשע וטוב לו, רשע ואין צדיק.

רשע ורע, לא רשע ורשע.

אמר מר,

צדיק וטוב לו,

זה אמר מר, צדיק וטוב לו, צדיק ונצדיק,

צדיק ורע לו, צדיק ונשע, איני והכתיב פוקד אבות עוון,

יש הרי סתירה מפסוקים.

פעם כתוב פוקד עוון אבות על בנים.

ופעם כתוב, לא ימתו בנים על אבות,

אלא מה תירצנו? ורמינן קרא יא הדדה,

והגשינו הפסוקים

זה על זה.

ומשרנינן,

ותירצנו, לא קשיא,

רק שאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם,

רק שאין אוחזין

מעשה אבותיהם בידיהם.

אז מה הקושיא?

אלא חיכה אמרה, צדיק וטוב לו,

צדיק גמור.

הלא בן צדיק, צדיק וטוב לו זה צדיק גמור.

צדיק ורע לו, צדיק שאינו גמור.

לא לגמרי צדיק.

כך הוא ענה לו,

רשע וטוב לו, רשע שאינו גמור.

רשע ורע לו,

רשע גמור.

ופליגא דרבי מאיר דאמר בי מאיר, שתיים נתנו לו ואחת לא נתנו לו.

וחנות אשר רחם,

אף על פי שאינו הגון,

וריחמת אשר רחם אפילו שאינו הגון.

ויאמר לא תוכל לראות את פניי.

הראיני נא

טוב, את הסוף הזה אנחנו נראה בשיעור הבא והלאומין אלף.

אז הרוסם,

יאללה,

אין מניין,

אין מניין לומר קדיש, חבל.