ביאורים ומעשים בברכת המזון על פי הרב שטיינמן זצ"ל - יד | הרב אמנון יצחק

ממשיכים בביאורים ומעשים מהגדה של הרב שטיינמן בעניין ברכת המזון.

"הוא יעשה שלום עלינו ואמרו אמן" - הרב ראה שיש ספר שמקשה על הנוסח: עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו (איוב כה ב) הוא יעשה שלום עלינו ואמרו אמן" מה הכוונה אמרו אמן? למי אומרים אמרו אמן? אחד אומר ברכת המזון לבד בבית, למי הוא אומר ואמרו אמן?

ומבאר הספר: שהכוונה למלאכים מימינו ומשמאלו. בשעת התפילה, כשאנחנו אומרים, יש מלאכים, אומרים אמן, ואמרו אמן, אומרים להם שיגידו 'אמן!'. ועל זה צעק רבנו 'אוי! אוי איפה יש מלאכים היום בתפילה שנוכל לומר זאת? מי חושב, מי מכוון בכלל?' איזה מלאכים, על מה יגידו אמן?!

שעה לפני ותיקין בהפצעת איילת השחר היה מתקיים שיעור בסדר קדשים בביתו של הרב. באחד הימים התקיימה במקום חלוקת שלל רב, חלוקה של מיליארדים! לא כמשל אלא נמשל. הכריז הרב: 'מיליארדים, מיליארדים. לא להסתפק עוד בכסף מועט שצריכים לרוץ למרחקים עבורו. זה מושגים של אילי הון שהם חושבים שבשביל זה כדאי לבוא לעולם. 'אבל בואו נתחזק' אמר לשומעי השיעור 'כרבע שעה קודם התחלת התפילה יאמר כל אחד ברכות השחר בקול רם והשומעים יענו אמן' ככה נוהגים אצל האשכנזים, אחד בא אומר ברכות השחר בקול ועונים אמן. או שהוא ניגש ליד אחד ואומר לידו את כל ברכות השחר וההוא עונה אמן אמן אמן.

וכאן המשיך בחמימות ובלהט בגדול מעלת עניית אמן וזה היה תוכן דבריו 'אין לנו מושג מה גודל העניין של עניית אמן! משל לאחד שלוחץ על כפתור כאן ומכונה כותבת במקום אחר לגמרי. ככה עונה אמן, עונה כאן ופועל הרבה למעלה!' והיה רגיל לבחורים לומר שמצוי שאחרי השיעור מדברים ביניהם בדברים של מה בכך ונשארים מחוץ לאולם הישבה לגלגל קצת בדברים. בינתיים החזן התחיל קדיש לפני מנחה, והם נכנסים אחר הקדיש. ואז הם מפסידים מלענות אמן יהא שמיה רבא ושאר אמנים שהאומר אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא כמו שהסברנו בשיעורים הקודמים מוחלים לו על כל עוונותיו. וכך גם במעריב, מפסידים עניית ברכו, וכל זה בשביל מה? פטפוטי סרק! ממש כלום.

כשנמצאים בעולם הזה לא מבינים את חשיבות הדבר של האמן שזה שווה מיליארדים, ולא מעריכים את זה! ואילו בעולם הבא כל אמן יעזור לו!! אם יחסר לו אמן - כמה יחסר לו על זה. ואפילו אמן אחד יכול להצילו. ועוד אמר, פעם היו יהודים מקפידים בעניית אמן, וחיפשו עוד אמן ועוד אמן עד שהיו הולכים מאחד לשני כדי לשמוע את הברכות ולענות אמן. גם כיום יש האומרים את ברכות השחר בקול כדי שיוכלו לענות אחריהם אמן. וזו הנהגה טובה מאוד שמזכים אחרים במצוות. אבל יש גם בעיה שחלק לא עונים, אז אתה מכשיל אותם. אז לכן צריך להיות בטוח שעונים או לא עונים ולהחליט.

הסבא מקלם היה אומר: 'שכדאי לבוא לעולם הזה ולחיות את כל החיים - רק בשביל לענות אמן אחד!' וכתוב במסכת שבת: ממתי תינוק מגיע לעולם הבא - משעה שיענה אמן אחת! ועוד אמר 'צריך לשנן באזני התלמידים שעניית אמן היא דבר גדול מאוד כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה בשבת קי"ט כל העונה אמן בכל כוחו פותחים לו שערי גן עדן'. יש ספר שומר אמונים רק על הדבר הזה - לשמוע ולהתפעל! צריכים להדגיש בפניהם שאם הגמרא אומרת לנו שעניית אמן היא דבר כל כך גדול המביא לחיי העולם הבא, פותחים לו שערי גן עדן, אז אין מה להוסיף על כך. חוץ מזה, יש פה עניין נפלא! מעלות רבות עשויות להביא את האדם לידי גאווה. אם הוא יפה היופי גורם לו להתגאות, אם הוא גיבור מביא אותו להתגאות, אם הוא למדן מתגאה בלמדנותו. והנה לפנינו מעלה גדולה ועצומה, עניית אמן כהלכתה. אמן זה יאמנו דברי האומר זה פעם יהי רצון פעם זה אמת צריך להבין מה אומרים מתי אומרים על מה אומרים. אבל עניית אמן כהלכתה זה מעלה גדולה ועצומה שהיא כל כך פשוטה וקלה עד שאין במה להתגאות בה. וכאן יכול אדם לקבל את כל המעלות והברכות מבלי להיכשל במידת הגאווה, שהרי אין לך דבר פשוט יותר מעניית אמן כראוי. וזו המעלה הגדולה מכולן כשעושים דבר טוב בלי סרך גאווה. אז כמה מרוויחים באמן כשאומרים אותו בהלכה, שאין בו מידת הגאווה.

יְראוּ אֶת יְהוָה קְדֹשָׁיו (תהלים לד י) - סיפר הרב ששמע בשם רבי שמואל זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה שסיפר שסבו היה אצל רבי ישראל סלנטר ודיבר עמו, ולפתע שם לב שפיו נאלם ולא יכול לדבר, כמו שיתוק. אחרי כמה דקות נרגע והמשיך לדבר עמו הלאה. מה קרה? התברר כי מדבריו היה ניכר שהוא הולך לדבר לשון הרע. ורבי ישראל נתקף כזה פחד! שנאלם פיו ונהיה משותק. נורא נוראות! איזו יראת שמים היתה לו לרבי ישראל זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה. ואנחנו פעמים רבות נכשלים בלשון הרע ולא מפחדים. ה' ישמרנו.

פעם כשדיבר על ההידרדרות הרוחנית הנוראה של דורנו נשאל על ידי אחד השומעים 'מהי אם כן העצה לשמור את עצמו ואת בני ביתו מפגעים רעים אלו?' אז הוא דפק על השולחן וקרא בחרדת קודש ובשפתיים דולקות "אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" כך אומר קהלת בפסוק האחרון (יב יג) והוא כפל שנית ואמר "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" המחזה היה מחריד הלבבות! אך יותר מזה לא היה צריך לומר כלום. זאת אומרת כשהיתה הידרדרות רוחנית בדור והוא דיבר על זה, שאל אותו אחד מה עושים להישמר עם כל בני הבית מהפגעים הרעים האלה? ואז הוא דפק על השולחן אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם וכפל שנית סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע הכל עתיד להתפרסם ולהתגלות לעיני כולם, כל מה שעשה האדם בעולמו! כולל כל מעשיו דיבוריו ומחשבותיו!! ולכן סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם - אם אדם שם לנגד עיניו את המשפט: שמעמידים אותו ומפרסמים בגלוי את כל מעשיו! זה אמור לעצור אותו. אז אם הוא לא ירא מזה - האדם הזה אבוד!!

"כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו" (תהלים לד י) - נאמר בפסוק במשלי (י כז): "יִרְאַת השם תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה" יִרְאַת השם תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה פירש רבנו יונה: "הדאגות מחלישות את הכח - ומקרבות קץ המוות! כשאדם יש לו דאגות זה מחליש את כוחו ומקרב את קץ המוות, זה מה שעשו בחיסולים האלה; הפחידו! הפחידו הפחידו הפחידו הפחידו, כל מערכת החיסון ירדה ב50%!! ואז השפעה פגעה, ואלה שיש להם מחלות רקע בגיל מבוגר מתו!!! חוץ ממה שהזניחו אותם בבתי חולים, חוץ מזה שקבעו שאין להם סיכוי אז גמרו אותם, אסור להחיות אותם, יש מושג כזה שלא נותנים להם לחיות יותר וכולי, כמו שהבאנו בחדשות. 

"אבל הדאגה על העוונות, כשאדם מודאג מעוונות והוא מודאג מחסרון עבודת האלוקים, זה לא מקצר ימים, זה לא מקצר ימים! אבל הימים על הירא תוסיף, כמה שהוא דואג יותר מעוונותיו ומחסרון עבודה - מוסיפים לו ימים! "יָמִים עַל יְמֵי מֶלֶךְ תּוֹסִיף שְׁנוֹתָיו כְּמוֹ דֹר וָדֹר"(תהלים סא ז) כמו שני דורות. כי משני שני חייו יוסיפו לו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'תוספתו של הקב"ה - מרובה על העיקר!'. שהקב"ה כשמוסיף הוא מוסיף יותר מהעיקר, אם היית צריך לחיות X שנים, בתוספת תקבל יותר. למה? בגלל שאתה ירא. והפסוק אומר יִרְאַת השם תּוֹסִיף יָמִים! אבל אמרנו שדאגה ופחד - זה מקצר את הימים! אבל ביראת ה' זה מוסיף ימים.

וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה - תקצורנה בחטאיהם מן המספר הראוי לימי חייהם. זאת אומרת, הרשעים מקצרים את ימיהם. הרשעים לא מגיעים לחצי מהם אפילו! אז וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה בעוד שיִרְאַת השם תּוֹסִיף יָמִים.

למדנו מדברי רבינו יונה שחולשה שבאה לאדם מחמת יראת שמים - אינה מפחיתה לאדם מכוחו! בשונה מכל פחד אחר שמכחיש את כוחו של האדם ומחליש אותו!! אז לכן כל אדם שחושש מחסרון בעבודת ה' וירא את האלוקים ויש לו דאגה בזה - לא יחשוש שייחלש מזה! אלא אדרבה! יוסיפו לו שנות חיים בעבור זה - אמן.

לשמיעת שיעור זה ושיעורים נוספים:

 02-3724787