להקדים שלום לכל אדם | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שש ורבע

ויקרא אל משה וידבר אדוני אליו מאוהל מועד לאמור

אמרו זכרונם לברכה עשרים ושישה דורות קדמה דרך ארץ את התורה

לשמור את דרך עץ החיים

דרך זו דרך ארץ

ואחר כך עץ החיים זו תורה

וכן שנינו אם אין דרך ארץ אין תורה

פרש רבנו יונה שצריך תחילה לתקן את עצמו במידות

ובזה תשכון התורה עליו

שאיננה שוכנת לעולם בגוף שאינו בעל מידות טובות

הרי שעוררנו החכמים זכרונם לברכה שעלייתנו בתורה היא דרך תיקון המידות

ואם תיקון המידות נראה לנו רחוק מהשגתנו

אז הרי שההתנהגות בנימוסי דרך ארץ היא ודאי ביכולתנו

וחיצון משפיע על הפנים כידוע

אז רואים אנחנו ארכנו לפני שני שעורים

בעריכות את הנושא של דרך ארץ

בדרך ארץ קדמה לתורה מ-26 דורות עד שמשה הוריד את התורה כי מהאדם הראשון עד משה רבנו זה 26 דורות

ודבר ציווה ל-1,000 דור

לכן תת-קעת דורות קדמה התורה לבריאת העולם

תוסיפו תת-קעת ל-26 זה 1,000 דור

אז לכן

גם שנינו שאם אין דרך ארץ אין תורה הכוונה

לדרך ארץ שהיא קודמת לתורה אם אין דרך ארץ אין תורה ואם אין תורה אין דרך ארץ זה כבר דרך ארץ של התורה

אז רבנו יונה אומר צריך לתקן את עצמו במידות קודם כל

בלי שיהיה בסיס של מידות טובות לא תשכון התורה עליו

כי היא לא שוכנת בגוף שאינו בעל מידות טובות

אז יש לו ידיעות

אבל התורה לא שוכנת בו ואין לו קניין בתורה

הרי שהוראונו חכמים זכרונו לברכה שהעלייה בתורה היא דרך

תיקון המידות

אבל אם נראה לך שרחוק מהשגתנו לתקן את המידות

לא תוכל להגיד שהתנהגות בנימוסי דרך ארץ זה לא ביכולתך

זה כן, זה מחויב בכל אדם

קול ברור, קול צלם אלוקים

ואם יהיה לך דרך ארץ שיקדמה לתורה

מה שהשכל מחייב

אז החיצון משפיע על הפנים ואז תוכל לתקן גם את המידות שלך

הניסיון היותר גדול בחיי אברהם אבינו עליו השלום, מתי היה אתם יודעים?

הניסיון הגדול ביותר בחיי אברהם אבינו, אתם יודעים מתי?

הניסיון הכי גדול של אברהם אבינו, מתי היה אתם יודעים? הכי גדול? לא הראשון.

הניסיון היותר גדול בחיי אברהם אבינו עליו השלום, אתם יודעים מתי היה?

לא.

כשהוא חזר מן העקדה

הוא מצא שמתה עליו שרה אשתו

ולא עוד

אלא כשביקש לקוברה

לא מצא מקום

כי אם בדמים מרובים

זאת אומרת, עכשיו הוא צריך עוד להתווכח עם אנשים שייתנו לו

חלקת קבר כשהארץ בעצם שלו

והוא צריך עכשיו להתווכח והם יושבים לו על הארץ שלו

ומשחקים אותה, כן, כן, תן לך בטח, חינם, אגב, כסף, וזה, וזה משא ומתן, ומתו מותן לפניו

תאר לך, אתה בא לחברה קדישה

70,000 שקל

הוא אומר, שמע, מה זה, איזה מחירים אלה, וזה, וזה, וזה, ומה לך, אדוני, זה המצב, אתה רוצה לקבור את זה ככה, וזה, וזה, ומה?

והמת מותן לפניו

אנשים יכולים להרוג אנשים במצב כזה

ולא עוד אלא שביקש לקוברה לא מצא מקום,

כי אם בדמים מרובים

בהנה החיתים

בני חטא שישבו בחברון, ידעו

שהקב' ברוך הוא נותן לאברהם את הארץ

כמו שמביא הרמב״ן,

שזו הכוונה שהם אמרו, נשיא אלוהים אתה בתוכנו.

ואף על פי כן השתמטו מלהקנות לו אחוזת קבר שתהיה שלו,

בטענה שיש

תקנה בעיר

לא לתת לאיש זר אחוזת קבר.

וכוונתם הייתה למחר את אחיזתו בארץ.

אז יש תקנה.

דיברתי עם אחד, מה בחרת בהבחירות? הוא אומר, לא, אני התחייבתי לרב שלי לא לגלות.

איי, איי, איי, איי, איי, יש תקנה חדשה, לא מגלים.

יש תקנה, לא נותנים בחינם.

וכוונתם הייתה למעט את אחיזתו.

עכשיו תחשבו,

האדם הגדול בענקים

עמד בעשר ניסיונות,

השם אמר לו תעמוד לי בניסיון זה,

תעמוד לי בניסיון זה,

שלא יאמרו

על הראשונות שאין בהן ממש, דהיינו בניסיון העקדה.

הוא עומד בהצלחה.

שיא השיאים.

חוזר, אשתו נפטרה.

לא היה צריך עכשיו לעשות מסיבה וזה עם אשתו,

שהבן שלו כזה צדיק והיה מוכן לעקד והוא עמד במבחן.

עכשיו צריך חוזר מהעקדה, צריך עכשיו לחפש קבורה לקבור אותה.

לא נפרד ממנה, לא שלום, לא יודעת אפילו שבנה ככה וזה.

מה זה?

אה, הצדיקים לא נותנים להם מנוחה.

והנה בשעת אבלות

מתו מוטל לפניו

עם מספד ובכי על אשת נעוריו שהיה טפל לה בנבואה.

ואף על פי כן הבליג על צערו והתנהג עם בני חטא הללו

בדרך ארץ למופת.

ככלל גדול,

בדרך ארץ.

מה הכלל אומר?

מפני שאני בצער לא צריך השני לסבול.

אנשים שנתקלים במישהו והוא מרגיז אותם,

את כל מה שיש להם כבר קודם,

עליו.

שופכים עליו את כל הסבל.

אם ילד עשה טעות בשעה שהיה בעצבני,

אכל אותה.

לכן אמרו החכמים, אל תנחמנו בשעת כעסו, עוד תקבל כאפה.

אבל כלל גדול בדרך ארץ,

מפני שאני בצער לא צריך השני לסבול.

ואפילו שידע את כוונותיהם,

שהם מתחמנים אותו וכו' וכו'.

דיבר עליהם בכבוד רע והשתחווה להם פעמיים.

שלא נחשוב שהוא החניף להם חס ושלום,

כי אין חניפה אצל האדם הגדול בענקים

שפוטח בשם בכל ליבו, כי לא לפניו חנף יבוא.

אלא ברור כשמש, אברהם אבינו, עליו השלום, התנהג עימהם בדרך ארץ כזו,

כיוון שהכיר את החיוב וההכרח להתנהג ככה.

זה נקרא דרך ארץ שקדמה לתורה.

שורש החיוב הזה טמון בחיובנו לאדם באשר הוא אדם. יש חיוב בין אדם לאדם.

כל אחד משועבד לחברו לכבדו בכל הכבוד הראוי לאדם.

כי חביב אדם שנברא בצלם.

אתמול שמעתי שיחה, שלחו לי קטע,

שאיזה שדרן באיזה רדיו העלה בהטעיה את הרב שמואל אליהו

לרדיו, כאילו לדבר איתו בעניין א', ולדבר איתו בעניין הבחירות.

יעלו אחר כך את יוסי שווינגר, עוזר של דוראי,

שידבר.

אתה רואה איזה חוסר נימוס ודרך ארץ יש לו כשהוא מדבר עם הרב שמואל אליהו?

ממש גועל נפש.

כן.

ממש גועל נפש.

ממש גועל נפש,

התנשאות וזה,

גועל נפש.

מין במינו,

מי שלח אותו לדבר,

אותו דבר.

אז הוא שואל את הרב שמואל אליהו,

לא יכולתם לצלצל לדור רעי לשאול אותו,

כן?

אתם הבנתם שדיברתם עם ליצמן ועם כולם ועם האדמו״רים ועם הרבנים והכול, וכולם אמרו שלא יכולים להבטיח כי דור רעי לא נותן התחייבות והבטחה והכול.

ודור רעי גם הסביר

שהוא לא יכול היה לכרות ברית עם בנט בגלל שהוא התחייב לנתניהו שלא לכרות ברית עם בנט.

אז הם מכחישים את זה מכל וכול.

אז אם אתה יודע ששבוע וחצי

אנשים,

כן? לא מקבלים ממך הבטחה שאתה הולך איתם, דהיינו, בנט לא מקבל הבטחה שאתה הולך איתם.

למה אתה לא צלצלת אליהם? להגיד להם,

אני רוצה ללכת איתכם בלוק חוסם.

למה אתה לא צלצלת?

אתה מחכה שיצלצלו אליך? למה אתה לא צלצלת?

אבל איך הקדוש ברוך הוא משפיל אותם?

שכל הטענות שאני טענתי, הם טוענים.

רק כלפיי,

שום דבר לא עשו.

הוא אומר, למה אתה לא צלצלת שבוע וחצי להרים טלפון את דורעי ולשאול אותו?

נו, ולמה אתם לא צלצלתם אליי?

למה?

ואני צלצלתי,

ואני ביקשתי להיפגש, ואני ביקשתי,

אני לא המתנתי,

ועשיתי כל תצדקה, וחתמתי על מסמך,

וסיכמתי עם הרמב״ם עדני, והכל היה בסדר,

והוא לא עמד בדיבורו.

מתחייב שהוא יכניס את זה, ואחר כך אמרנו, לא יכול, הם לא הסכימו.

אבל איך הקדוש ברוך הוא נותן להם?

שהם יחזרו על הטיעונים שני כשהם אכלו אותם.

מאכילים אותם עם כפית, דבר דבר.

אבל אתה רואה את העזות והחוצפה

של הילד הזה, יוסי שווינגר, איך הוא מדבר.

דרך ארץ קדמה לתורה אם לא הייתה בהמה.

נבלה טובה אמנו.

אברהם אבינו צודק במאה אחוז.

הקרקע שלו,

הקול שלו,

הוא עומד מול גויים,

מטרח ומתנהל.

ומשתחווה, ומדבר בדרך ארץ,

והכול. והוא צודק,

ומתו לפניו.

כל העולם מבין שמי שמתו לפניו, לא עכשיו מרגיזים אותו.

כולו בצהר.

ומוכרים לו את האדמה שלו,

ועוד עושים לו תקנה על האדמה שלו.

כשיש תקנה, בעיר לא נותנים בחינם.

ואתה יודע איזה חרטא, נכון?

אז אתה לא מתרגז עכשיו.

הוא משתחווה פעמיים, והכול, מדבר בכבוד, וכו' וכו'.

לא, ברור לך דרך ארץ גם מסיימת?

מה? דרך ארץ גם מסיימת?

מה זה, זה חיוב, זה חיוב. אם לא, זה בהמה.

אז שורש החיוב הזה טמון מחיובנו לאדם באשר הוא אדם. כל אחד משועבד לחברו, לכבדו, בכל הכבוד הראוי לאדם.

כי חביב אדם שנברא בצלם.

וכן אמרו במשנה בגיטין פה, ונפסק בה הרמב״ם, בערכות עבודה זרה, י' ה'.

מה נפסק?

ושואלים בשלומן של עובדי כוכבים,

מפני דרכי שלום.

אתה רואה גוי הולך לפניך, אתה שואל בשלומו, גרייצי,

גרייצי.

וכתב רשי בגיטין שם, ושואלים בשלומם כל הימים.

ואף על פי שמטיל על הנוכרי שם שמיים,

שהשלום, שמו של הקב' ברוך הוא.

כשאתה אומר לו שלום,

אז אתה בעצם אומר שם שמיים, כי שמו של הקב' ברוך הוא שלום.

וזה מחיובי דרך ארץ.

אמרו על רבן יוחנן בן זכאי,

שלא הקדימו אדם שלום מעולם,

ואפילו נוכרי בשוק.

זאת אומרת, הוא היה באיכון כל הזמן.

והוא ודאי הולך בדרך, וכל הזמן הוא חושב בתורה.

למה?

כי רבן יוחנן בן זכאי לא הניח מקרא ומשנה, גמרא, הלכות, אגדות, דקדוקי תורה, דקדוקי סופרים, תקופות, גימטריות,

שיחת מלאכי השרת, מעשה מרכבה.

והיה נשיא ישראל בתקופת החורבן של הבית,

וכל צורכי ישראל עליו, גדול הדור.

ואמר על עצמו שהוא דומה קיסר

לפני המלך.

הוא אמר על עצמו שהוא קיסר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

ומעולם לא קרה שיהיה כל כך טרוד במחשבותיו,

שישכח להקדים שלום אפילו לנוכרי בשוק.

אוי, סליחה, לא שמתי לב, לא ראיתי אותך. אוי, סליחה, אוי, אוי, אוי, אוי, ואיך אצלו?

מעולם לא היה דבר כזה שרבן יוחנן בן זכאי הקדים אותו אדם שלום.

איך יכול להיות?

כי זו הייתה הרגשת החיוב שמילאה את ליבו,

המבטיחה מסירות נאמנה לכבודו של הזולת. יא ביי, איזה מדרגות.

ואם לנוכרי כך,

שהוא מקדים שלום קל וחומר לישראל,

שהרי ישראל חביבין שנקראו בנים למקום,

גוי זה דרגה של בצלם אלוקים, עשה את האדם.

אז זאת אומרת,

וישראל יש להם עוד מעלה שהם מבנים למקום.

ואל נחשוב שמידה זו היא ממידת חסידות.

הרי לא הלל היה, אלא שמאי שאמר,

והביא מקבל את כל האדם מסבר פנים יפות.

שמאי שהיה קפדן

על מה שהיה ראוי בעיניו להקפיד,

אבל הוא שאמר וקיים,

הביא מקבל את כל האדם

בסבר פנים יפות.

זה לא תלוי גם בגיל.

זה לא מידת חסידות, אלא חיוב מדינה.

והנמנע מזה, הרי הוא גוזל את חברו,

גזלן.

וכך אמרו זיכרונו לך בברכות ו'.

כל שיודע מחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום,

יקדים לו שלום.

אתה יודע, זה אומר לך שלום, תקדים לו שלום.

כשנאמר בקש שלום ורודפהו,

אתה תבקש שלום ותרדוף.

ואם נתן לו

ולא החזיר,

אחד עבר אמר שלום לחברו והחברו לא החזיר לו, נקרא גזלן.

שנאמר, ואתם ביערתם הכרם, גזלת העני בבתיכם.

גזלת העני בבתיכם.

פרש רש״י, זכרונו לברכה.

גזלת העני?

ולא אף גזלת העשיר גזלה היא.

מה, גוזלים רק מהעני ומהעשיר זה לא גזלה?

אלא גזלת העני שאין לו כלום לגזול ממנו,

אלא שלא להשיב על שלומו.

מעני אתה לא יכול לגזול. מה תגזול? אין לו גרוש.

אז מה אתה גוזל? את השלום שמגיע לו.

מגיע לו שלום.

אתה לא אומר לו שלום.

גזלן!

לא נשאר לעני כלום חוץ מכבודו העצמי.

ואם את זה אתה נוטל ממנו על ידי זלזול ברגשותיו,

אין לך גזלה גדולה מזו.

על זה החרם הבית.

על קמצא ובר קמצא.

מזלזל בו.

שורש עניין עבדות

הוא

להיות אדם קטן במדרגה,

כלי לאדם גדול.

ומה שעוזר לו להגיע לתכליתו הרוחנית.

זאת אומרת,

מה שורש העניין של עבדות?

זה שאדם קטן

כלפי אדם גדול הוא נחשב כלי.

והיינו, כמו שכלי משמש אותך,

ככה האדם הקטן משמש את הגדול, בחינת כלי.

איך?

בזה שהוא עוזר לו להגיע לתכליתו הרוחנית.

וזה העניין שכתוב, ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו.

היינו שזהו תיקונו על פי מידותיו ותכונו.

שישמש בתור כלי לכלי לאנשי מעלה.

אבל במשך הדורות

החליפו האומות הכוונה הראשונה.

באמת הקדוש ברוך הוא רצה לתת את התורה גם לגויים, הם לא רצו, אז לכן הם הפכו להיות כלים

לעם ישראל.

אז הם מכינים את כל העולם, את כל התשתיות בעולם,

כדי שעם ישראל יוכלו לענות ברוחניות מכל הכלים שהם הכינו בעולם.

אז כל העולם עובד בסוף

בשביל שיהיה לנו את כל הכלים לעבודת הבורא יתברר.

אבל במשך הדורות

החליפו האומות הכוונה הראשונה,

ונעשו הגיבורים,

מי שגיבור, למושלים,

והחלשים, לעבדים. לא לפי הייעוד של כל אחד,

לא לפי הימורם המעלה או לא.

מי שגיבור שולט, מי שחלש, עבד.

מכל מקום,

ברצותם להראות כאילו הם ראויים למשול,

כיוון שהגיבורים משלו בכוח הזרוע,

אבל זה ברוטלי, זה ברברי.

אז מה הם עשו?

חלק מכת המושלים הנהיגו לעצמם קצת מנהגי עדינות ודרך ארץ, כאילו.

כמו הגרמנים,

כזה מדקדקים,

בלכות דרך ארץ, דנקישה, ביטישה,

ככה, כל מיני דברים, ככה, יש להם הצגות כאלה וזה וזה וזה,

אבל כשיצא מרצע מן השק,

ראו מה זה גרמני.

זאת אומרת, מתחת למסווה של העדינות

ושל ההנהגה החיצונית וכולי וכולי, רואים את החיית אדם.

כי זה רק הם הנהיגו הצגה,

כמו שנכנס לחנות ב-United States of America,

ואתה נכנס ואומר, יס, סר, יס, סר.

כולם חושפים את כל השיניים המצלימות.

וזה הכול רק בשביל למשוך לך את הכסף.

תרגיז אותם נראה.

הצגה ותאחר. כן.

סיפרתי לכם בשוויץ, איזה יופי, איזה יחס מדהים, איזה סבלנות.

אתה רוצה לבחור עכשיו נעל חוץ מכבודכם?

יורידו לך את הכול וימדדו לך והכל, בסוף אתה יכול ללכת,

וגם תבוא בעוד שנה ותחליף את הנעל, תגיד, זה התקלקל?

מחליפים לך גם בלי לשאול שאלות והכול.

מה זה? אתה אומר, מה זה? זה לא אנשים, זה מלאכים.

אבל תגיע בשש ודקה,

תראה פרצוף,

מה זה רצח בעיניים.

אתה עכשיו על חשבון הזמן שלי, אני בשש צריך להיות בחוץ.

ואתה נשאר. עכשיו אפילו נתקעת בתור.

אתה לא אשם שיש תור.

וכבר עצבים בפני כולם, אתה בואו.

בכמה חנויות נתקענו בזה.

לא יאומן כי יסופר.

הכל הצגה.

אוי,

אז הנהיגו קצת כת המושלים, מנהגי עדינות ודרך ארץ, כי בזה רצו לראות את ההצטיינות שלהם על העבדים.

כאלה היה עפרון,

שעליו נאמר

רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים.

ברור מתוך דבריו שהייתה כוונתו

להעשיר את עצמו על חשבון אברהם.

כי 400 שקל כסף

הוא סכום גדול מאוד עבור שדה ומערה.

זה עובר לסופר, נתן לו משהו בינלאומי. ועל זה מרמז שמו עפרון.

עפרון היה אהבל.

אם הוא לא היה טמא,

התכוון לתת לו אברהם אבינו אלף.

מה שהוא קיבל מפרעה עבור שרה,

הוא לא רצה להיענות מפרעה,

רק הוא נתן לו מתנות.

אז לא נעים, נותן לך מלך, אז אתה לוקח.

אבל לא רוצה להשתמש בזה לעצמו, הוא צריך את הכסף שלו.

אז בהזדמנות הראשונה שהוא אוכל לשחרר את זה, הוא ישחרר.

אז הוא התכוון לתת לו אלף, רק הטמבל הזה אמר, בני ובינך, מהי?

אתה מבין? ביקש ארבעה מאות, הפסיד.

חושבים שעם הקומבינות מרוויחים, לא יודעים שמפסידים.

זה כמו דור רעי, הוא חשב שהוא יפסיד לנו עשר מנדטים, והוא הפסיד עשר ספרות.

עשר ספרות זה מיליארד וחמש מאות אלף שקל, הפסיד לשס.

הוא הפסיד לשס.

קבר אותם באופוזיציה.

חשב שהוא אוברחוכים.

הוא יודע הכל בכוח, בכוח, בכוח, בכוח, בכוח, בכוח.

אתמול הוא אומר, מה זה מחרימים אנשים?

מה זה מחרימים אנשים?

בושה.

ומה אתה עשית?

מה אתה עשית, יא רשע?

זה מה שאתה עשית.

אז עשו לך, לא לך, גם לכל מי שהצגת אותו.

גררת את כולם לשוקת שעורה,

עם האגו המנופח.

אז מה קרה פה?

ועל זה מרמז שמו של עפרון מלשון עפר.

גשמיות.

וברגע לקחתו את הכסף מיד אברהם,

הוא נקרא, איכשהו לקח את הכסף, נקרא עפרן.

הורידו לו את הוו מן התורה.

לא עפרון.

עפרן כתוב.

אין באב.

ואב זה מאותיות השם.

יצא משם.

עכשיו נשאר עפרן עפר.

כולו עפר.

ולמה זה? כי עפרן

זה גימטריה רע עין.

רע עין.

וגם ארבע מאות.

רצית ארבע מאות שקל?

כמה זה רע עין?

ארבע מאות. וכמה זה עפרן? ארבע מאות.

זהו, זה מה שאתה.

וכך מרמזת לנו תורה קדושה את אופיו ומהותו.

אבל הדיבור שלו היה בנימוס.

בנימוס גדול ובדרך ארץ. כי מנהג האצילים.

ועם הצבועים האלה נהג אברהם אבינו עליו השלום כפי הנימוס שלהם בדייקנות רבה.

אבל בכבוד ובדרך ארץ אמיתיים.

מכאן לומדים כמה חובת דרך ארץ.

בתקופות מאוחרות יותר נשתלשלו הדברים עד שהעבדים פרקו מעליהם את עול אדוניהם.

עד שבימינו נעשו הם למושלים.

העבדים פרקו עול

עד שהם בעצמם נעשו מושלים.

עיין ערך ובמבה.

יותר תוכניות עם דרך ארץ. אין, אין דבר כזה.

כמה שאתה מגזים ומלכלך וזה וצוחק ומלגלג והכול,

בובה של המדינה, כן, וכולי.

כמה שאתה עושה את זה יותר מסריח,

זה יותר מריח.

אז אדרבה, חוצפה נעשית לכבוד והזלזול ליוקרה.

ומזה באה לדאבוננו חוצפה גם לרחובות ישראל.

חוצפה יזכה

ונתקיים בנו כמקולקלין שבהם.

מחכים לכתחילה את הגויים בקלקול שלהם.

וזה, כך כתוב בסנהדרין נמ' ט', כמקולקלין שבהם, רחמנא צא.

אז בראש הדברים הבאנו את המאמר של חכמים שדרך ארץ קדמה לתורה.

ראינו שהתנהגות בדרך ארץ היא הדרך אל התורה בהכנה אליה.

ההתנהגות בדרך ארץ היא הדרך אל התורה וההכנה אליה. כי מי שאינו מכיר את חיובי הכבוד כלפי הזולת,

חסרות לו התכונות הנדרשות להצלחה בתורה.

כגון שבעה דברים בחכם והיפוכם בגולם,

שרובם ענייני דרך ארץ.

שאינו מדבר לפני גדול,

משיבה ראשון ראשון, לא נבהל להשיב בבהילות וכו'.

ועלינו, בני תורה,

מוטל החיוב והאחריות להתכונן ולהתחזק במידת דרך ארץ, שהיא מידת אבותינו הקדושים עליהם השלום,

שהיא ההקדמה לתורה.

יעקב אבינו אחרי שלבן שיקר אותו והונה אותו עשרת מונים,

מה זה עינה אותו? ועוד אמר שהקול שלו ואין לו כלום וכו' וכו'.

הוא מדבר אליו בשפה

שהיינו צריכים להגיד, יש גבול, יא חביבי, עד כאן, חלאח, נותן לו אחת וזהו.

הוא שואל אותו, למה רמיתני?

שאלות ככה, מברר איתו, כאילו, כאילו לא ברור.

הוא עדיין מברר איתו.

זה נקרא דרך ארץ של האבות הקדושים.

זה אפשר להבין את זה?

אבל זה המחייב.

זה המחייב. מי שאין לו דרך ארץ,

הוא לא יכול שהתורה תשכון בו.

זו טעות.

נבלה טובה אמנו.

ואמרנו שאבי, כל החכמים,

רבן של ישראל,

משה רבנו,

הנביא שבנמיים,

אם לא היה מעכב את עצמו מלהיכנס עד שיקרא לו השם לא אל מועד,

היה נאמר עליו נבלה טובה אמנו.

כי זה לא דרך ארץ להיכנס לפני שקוראים לך.

אפילו הקדוש ברוך הוא בתחילת התורה מלמד דרך ארץ.

כשהוא שואל את האדם הראשון, אייכה?

מה, אתה לא יודע איפה הוא?

אתה יודע למה אתה אומר אייכה?

כי האדם שמקחקח בגרונו לפני שנכנס,

משמיע שלא ייבהלו,

לפני שהוא נכנס, מודיע, אני פה.

שלא ייכנס בפתע פצעון וייבהלו.

אז הקדוש ברוך הוא אומר, אייכה?

ואז הוא לא נבהל כל כך,

אדם הראשון.

זה רואים דרך ארץ.

דרך ארץ לימדה תורה.

אז צריכים לחוות על הדברים האלה ולשים היטב,

לראות ולבחון איך להתנהג, ובפרט

מה שלמדנו פה, ליתן שלום

ולא לגזול את העני.

מעל זה נאמר, גזלת העני בבתיכם.

ובזה ניכרים האנשים

או מי ששוכנת בו התורה או לא.

כי פה כתוב מפורש

שמי שאין לו דרך ארץ,

שזה המינימום,

אחרי זה יש מידות טובות,

שאם אין לה מידות טובות, התורה לא שוכנת בו.

והיא לא קנויה לו,

והיא לא קניין בנפשו.

יש לו מצבור של ידיעות ותו לא.

אז צריך לחמוד על הדברים האלה היטב, היטב, הדק, הדק.

ובעזרת השם יתברך,

בדרך שאדם רוצה ללך, בה מוליכים אותו תמיד, אמן.