ביאורים ומעשים בברכת המזון על פי הרב שטיינמן זצ"ל - ד | הרב אמנון יצחק

ביאורים ומעשים בברכת המזון על פי הרב שטיינמן זצ"ל - חלק ד

נציבי יום:

v      גמליאל שמעון בן יחיא וסלאמה יזכה עם כל משפחתו לגאולה ברחמים ותשובה שלמה, בריאות איתנה וזיווגים הגונים אמן.

v      עמרי בן דליה יזכה לזיווג הגון ולחופה השנה.

v      אננה בת גדאמי וכל משפחתה יזכו להינצל מכל הגזרות הרעות של מלכות הרשעה בפרט מהחיסונים, תשובה שלמה, בריאות איתנה, פרנסה בריווח ונקל, מהרה אמן.

v      וורקה בת בוסאנה וכל משפחתה תשובה שלמה, בריאות איתנה, פרנסה ברווח ונקל מהרה.

v      בנות אילן ואפרת אברהם מבקשות לברך את שני בת בת שבע לזרע קודש בר קיימא, ולהצלחת הכנישתא שלא יהיו בסנקציה.

ממשיכים בביאורים לברכת המזון על פי ההגדה של הרב שטיינמן.

ואכלת ושבעת. לפני מספר שנים כשלא חש בטוב שכב בבית הרפואה חלוש מאוד, הרופא ביקש שישוחחו עמו כדי שיתעורר. ניגש אליו מקורבו ושאל 'מה ראש הישיבה חושב כעת?' אז הוא השיב לו 'בספר יסוד ושורש העבודה כתב שהנאת המאכל היא מניצוץ הקדושה. ולפי זה ניתן היה לבוא ולהעיר מדוע בכלל הנאות יורידו משכר העולם הבא?' למה שההנאות יורידו? כתוב שמה שאדם נהנה בעולם הזה מורידים לו מהעולם הבא. למה שיורידו? הרי הוא נהנה מניצוץ הקדושה ולא מגשמיות. והדבר היה לפלא בעיני הרופא והשומעים איך במצב לא טוב הוא מוטרד מדברים כאלו, כי בכל רגע הוא היה חש שהוא במצב של הכנה לעולם שכולו טוב. אז הוא עושה כבר חשבון אם יורידו לו מהשכר על הנאות אולי שהוא נהנה. ואנחנו יודעים כמה הוא לא נהנה אבל אם מורידים אז למה מורידים? כי זה מניצוץ של קדושה כל הטעם וההנאה. על זה הוא חושב בשעה שהוא סובל ייסורים והוא בסכנת נפשות.

וברכת. כששב הרב ממסע חיזוק בארצות הברית, מסר שם הרבה דרשות, שאלו אותו האם הוא שתה בין הדרשות. בין הדרשות, לא בתוך הדרשות. בדרך כלל דרשן צריך לשתות מדי פעם כי מתייבש הגרון. אז לא שאלו אותו על הדרשה באמצע הדרשה. בין הדרשות, בין מקום למקום. אז הוא השיב להם ככה 'איך אשתה אם זה ספק לצמאו ואי אפשר לברך?' מתי אדם מברך על מים? תה הוא לא שותה, שבעים שנה הוא לא שתה תה. אז מים, מים רק מי שצמא מברך שהכל נהיה בדברו. אבל אם הוא לא שותה לצמאו, כשהוא צמא, הוא לא מברך. ואם הוא בספק, ספק צמא ספק לא צמא הוא לא יודע להגדיר את המצב שלו, אז אי אפשר לברך הוא אומר. ואם אני אבקש מאדם אחר שישתה ויברך שהכל על המים כדי לפטור אותו, מה הרווח? הרי הוא יברך ברכה לבטלה, הוא לא צמא, רק ביקשו ממנו שהוא יברך. אז יש אפשרות לשתות שתייה מתוקה ועליה יש לברך. כי כל דבר שאתה טועם, אפילו טעימה כל שהוא, שזה על מנת לרוות, לשתות, צריך לברך ברכה ראשונה.

אומר אבל הרב 'יש בעיה עם בורא נפשות, שצריך לשתות מהר כדי שיוכלו לברך בורא נפשות'. צריך לשתות את זה תוך כדי שתיית רביעית. כמה זמן לוקח לשתות רביעית בבת אחת? ככה צריך. או בשני שלוקים, כאילו תכף אחד אחרי השני. אבל אם זה טיפה טיפה טיפה והוא לא שתה שיעור רביעית אז לא מברכים ברכה אחרונה.

והוא אומר 'וגם אחרי שמברכים בורא נפשות יש בברכה האחרונה בעיה. מה הבעיה? כיוון שאנו חותמים את הברכה בנפש כל חי, אנחנו לא חותמים בנפש כל חי, אלא אומרים את סיום הברכה בלי שם ומלכות'. 'בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת וכו' להחיות בהם נפש כל חי ברוך חי העולמים'. ברוך חי העולמים זה בלי שם ומלכות. ועונים אמן לאחר מכן. וזה אמן יתומה, כי אתה לא אמרת שם ומלכות. וגם אם נברך בשקט שאחרים לא ישמעו ואז הם לא יענו אמן, אז ידוע שהגר"ח זכר צדיק לברכה לא ברך בסוף ימיו בורא נפשות מפני שיטת הגאון שצריך לחתום בשם. "ברוך אתה ה'", ככה שיטת הגאון. אז אם ככה זה ספק אם אפשר לברך, אם בכלל אפשר לברך. כי אם תברך כמו הגאון, אבל זה לא כמו שנפסק, ואם כמו שנפסק אז זה לא כמו הגאון. אז ממילא סיים רבנו לא הייתה לי אפשרות לשתות סתם כך. זה פלפול.

פעם נאספו רבים מישראל להתפלל תפילת יום כיפור קטן. ואשתו של הרב מישקובסקי התפללה בבית הכנסת דברי שיר עם הרבנית אשת הרב שטיינמן עליה השלום, וכשיצאו משם הרבנית אמרה 'תראי כמה בוכים כאן כמה דמעות נשפכו היום כולם בוכים כי יש הרבה צרות לעם ישראל, כל כך הרבה סבל. את יודעת אם היה לנו שכל והיינו מבקשים על בניין בית המקדש וביאת המשיח, לא היינו צריכים להזיל כל כך הרבה דמעות כי לכולם היה טוב. הבעיה היא ששכחנו, שכחנו. רק בברכת המזון אומרים ועל מלכות בית דוד משיחך ועל הבית הגדול והקדוש', אומרים. אבל על זה לא בוכים.

ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם. לפני למעלה מחמישים שנה כשהיה רב שטיינמן ראש ישיבת כפר סבא סיכמו עמו על גובה השכר החודשי. אך המצב הכלכלי של הישיבה לא אפשר להם לעמוד בהתחייבות. והרב שטיינמן לא אמר מילה על כך ולא רמז על כך. אז איך הוא פרנס את הבית? קודם כל מאכלים מבושלים ירדו מעל השולחן של בני הזוג שטיינמן במשך כל ימות השבוע. וגם בשבת בשעה שכל ישראל מענגים את שולחנם בבשר ודגים לא היה להם כסף במה לרכוש מצרכים יקרים אלו. וכך סיפרה לימים הרבנית הצדקת מרת תמר עליה השלום לנכדים, 'ביום שישי הייתי הולכת לשוק וקונה שני חצילים. פרסתי אותם לפרוסות וטיגנתי אותם. לאחר שרבנו קידש על היין ובצע על לחם המשנה הגשתי לו מנת דגים, פרוסת חציל מטוגן. משסיים לאכול הוא שר זמירות אמר דברי תורה ערבים ואז הגשתי לו את המנה הבשרית עוד פרוסה של חציל מטוגן. כך לא שבת אחת ולא שתיים, לא שנה ולא שנתיים, במשך שש שנים רצופות. לא קיבל משכורת. לא דיבר ולא רמז. שבת אחר שבת אכלו חלה וחציל בתור דגים ובתור בשר.

כעבור שש שנים התמנה להנהלת הישיבה מנהל חדש צעיר נמרץ ושמע שהרב אוכל חצילים בשבת. מיהר ביום שישי לרבנית והגיש לה מעטפה עם כסף שתספיק לקנות עוף ודג לכבוד שבת. היא לא סיפרה לבעלה הגדול, כי היא רצתה להפתיע אותו. לאחר שבצע על החלה הגישה לו מנה אמיתית של דג. הוא לא שאל מאומה ואכל את הדג. אבל כשהגישה לו את העוף הוא התעניין 'מנין לך הכסף לקנות מוצרים יקרים כאלו?' אז היא השיבה בשמחה שהמנהל החדש נתן להם את המגיע. והוא הרהר מעט ופנה לרעייתו ושאל 'האם החצילים היו לך כל כך רעים?' היא ענתה בנחרצות 'לא'. 'אם כן' פסק הבעל הגדול 'חבל על כספי הישיבה, במוצאי שבת קודש תשיבי את יתרת הכסף ונמשיך לענג את השבת בחצילים'.

פעם כשלא היה כסף למשכורות, הר"מים לא קיבלו במשך תשעה חודשים את הקצבה. כשהגיע הכסף ויתר רבנו על המגיע לו, אמר שהרי על לימוד התורה הוא לא לוקח כסף. המטרה שהוא לוקח זה שיוכל לחיות להתפרנס. והרי הוא נשאר בחיים כל החודשים האלה ולא מת. אז לכן הוא לא זקוק לכסף הזה בכלל. כן אז יש לכם דוגמה מה זה הסתפקות. מי יותר חשוב הוא או הישיבה? מבין שהישיבה. אין לו טרוניה.

אלוקינו אבינו רענו זוננו פרנסנו וכלכלנו (בברכת המזון של האשכנזים). יש מעירים למה מבקשים על המזונות 'רענו זוננו' וכולי בברכת בונה ירושלים? הברכה הזאת מדברת על בניין ירושלים, על בית המקדש. היה יותר מתאים להגיד את הנוסח הזה בברכה הראשונה ואל יחסר לנו מזון לעולם ועד ושמה להגיד אלוקינו אבינו רענו זוננו. אז למה אחרו את זה לברכה השלישית?

הגמרא בכתובות י' אומרת שהמזבח מזיח ומזין. ורש"י שם מפרש מזין בזכות הקרבנות העולם ניזון שהקרבנות באים מן המזון וגורמין לו ברכה. זאת אומרת מזיח זה מזיח את העבירות ועושה כפרות, ומזין רש"י אומר זה בזכות הקרבנות העולם ניזון. למה? שהקרבנות באים בעצמם מן המזון מה שאנחנו אוכלים וגורמין לו ברכה. לפי זה מובנת היטב השייכות של בקשת המזון, זוננו, פרנסנו, שייכת לברכת ירושלים שהרי בברכה זו אנחנו מבקשים מה' יתברך שיבנה את בית המקדש שהוא מקור המזונות, בגלל הקרבנות. אז הכי מתאים זה לבקש שמה.

פרנסנו וכלכלנו והרוויחנו. אמר הרב שטיינמן שיש דבר אחד שלא השתנה מימות התנאים והאמוראים וזה הבל פיהם של תינוקות של בית רבן שנשאר אותו הדבר אלפי שנים שהכח שלהם גדול ביותר. וכמה פעמים אמר לראש כולל חשוב עצה אם הוא רוצה סיעתא דשמיא להשיג כסף לאברכים היקרים והמשפחות, שיתפללו תינוקות של בית רבן ויאמרו כמה פרקי תהילים עמהם. וזה הסוד הגדול. מה שמתפללים התינוקות זה פה טהור, בשמים מתקבלות התפילות. ככה היו עושים בתימן, כשלא היה בצורת היו לוקחים את הילדים ו"שיר למעלות אשא עיניי אל ההרים". ובוכים, מורידים דמעות. הקב"ה עונה מיד.

בעלי רשת חנויות נכנסו ושאלו רוב חנויות הרשת מצליחות, אבל ישנה חנות אחת שאין ממנה רווח והיא רק מכסה את עצמה. השאלה האם לסגור את החנות או כיוון שהמוכרת שם היא אשת אברך, אולי עדיף להשאיר את החנות ולא לסגור. אמר להם להשאיר את החנות. ייתכן שכל מה שאתם מרוויחים בחנויות אחרות זה בזכות שאתם מחזיקים את אשת האברך בחנות ההיא, ובזה יש לכם ברכה בכל מעשיכם.

פרנסנו. צריך לדעת שהפרנסה לא באה דווקא ממה שמשתדלים, אלא ממה שגזר הקב"ה. פעמים אדם עובד ביהלומים לא מרוויח דבר. פעמים מתעסק באבנים ומתעשר. ייתכן שאדם ילמד מקצוע כדרך הטועים וילמד בגרות או במכללה של ש"ס כדי להעשיר ויישאר עני. וייתכן שלא ילמד כלום ויתעשר כמו הירקנים. ומראשי המוסדות שומעים תדיר שעל פי רוב משתדלים ומשקיעים במקום אחד ומצליחים ממקום אחר. אחד מראשי הכוללים סיפר שנסע לחו"ל לטובת הכוללים לזמן ארוך יותר מהרגיל, ובסוף קיבל את התרומה במחצית השעה לפני הטיסה בחזרה לארץ ישראל. וכך היה אומר הרב מפונוביץ' זכר צדיק לברכה, כשהיה נוסע לחו"ל לא היה מקבל את התרומות מטרחתו אלא דווקא ממקום אחר. על זה נאמר "ותעש אדם כדגי הים", מה פירוש? כמו שדג בולע דג קטן, אם אתה פותח את הדג שבלע אתה לא מוצא את הדג שהוא רדף אחריו כמו שהוא, הראש כלפי חוץ והזנב כלפי פנים, אתה מוצא את הדג כשהראש כלפי הזנב. למה? כי הוא רדף אחרי הדג הזה ובסוף הוא בלע דג שבא ממול. ככה בני אדם, הוא לא יודע ממה יתפרנס, הוא רודף אחרי משהו ובסוף מגיע לו ממקום אחר, להראות שהכל בהשגחה מאת ה' יתברך ואין ההשתדלות עושה כלום.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר (ישעיה מ"ב, כ"א(

לשמיעת שיעור זה ושיעורים נוספים:

02-3724787