ביאורים ומעשים בברכת המזון על פי הרב שטיינמן זצ"ל - ה | הרב אמנון יצחק

ביאורים ומעשים בברכת המזון על פי הרב שטיינמן זצ"ל - חלק ה

נציבי יום

v      הראשון בלחש

v      שרית בת מזל - סיעתא דשמיא בעבודת ה', פרנסה בשפע, גאולה שלמה, ישועה ורחמים לכל ישראל, וקיבוץ גלויות לתשובת עם ישראל ולרפואת עם ישראל.

v      יהונתן בן מנשה, שולמית חווה בת שמחה יזכו לחכמה, סיעתא דשמיא בתיקון המידות לכל המשפחה.

v      לעילוי נשמת מיטל בת נעמי וכל הנשמות שאין מי שיאמר עליהן קדיש אמן.

ממשיכים בפירוש ברכת המזון עם מאמרים קצרים, ביאורים מההגדה של הרב שטיינמן.

ולא לידי הלוואתם הרב היה רגיל לומר שמי שלווה ומגלגל חובות ואינו יודע מהיכן ישיב נחשב לגנב. כמה פעמים הורה למעשה לאב שצריך להשיא ביתו, ואם לא יִלווה לא יהיה לו כסף, אך אין לו מאיפה להחזיר, אסור לו ללוות. אדם שאין לו מאיפה להחזיר אסור לו ללוות. ואם הוא מגלגל חובות ולא יודע מאיפה להשיב אז הוא נחשב גנב. אמרו לו 'אם הוא לא ילווה תישאר ביתו רווקה כל ימיה'. אז הוא השיב 'אם היו אומרים לך שאם לא תאכל בשר חזיר לא תוכל להשיא את ביתך, האם גם אז הייתה לך שאלה?' ללוות כשאין יודעים מהיכן יחזירו זה כמו לאכול חזיר. "לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם" (תהלים ל"ז כ"א) אומר הפסוק.

לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם כי אם לידך המלאה בן תורה ביקש ברכה לפרנסה ועמד בחדר יהודי שזרק שאלה 'אינני מבין פשט. אנחנו מבקשים בברכת המזון ונא אל תצריכנו ה' אלוקינו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם כי אם לידך המלאה והפתוחה, לא מתנה ואפילו לא הלוואה מגמ"ח כלשהו, אז איך אני הדל והאביון אפרנס את הילדים מדי החודש ללא הלוואה, ועוד אחתן ילדים, מהיכן?' ועל זה השיב הרב בכאב "אתם יודעים מדוע אנשים לא זוכים לסיעתא דשמיא בממונם? מדוע התפילה שלהם לפרנסה לא מתקבלת? כי הוא לא מאמין מספיק שהקב"ה יכול לתת. הוא מתפלל ובד בבד מהרהר. 'נו, ואיך הקב"ה באמת ייתן לי, לא מתנה ואפילו לא גמ"ח?' אז איך? נו זה אחד שמאמין?" ואז הגביה הרב את קולו "וכי אתה דואג לקב"ה? והקב"ה צריך עצות ממך מאיפה להביא, אם ממתנות או גמ"חים? הוא יודע לבד למי לתת, מתי לתת, כמה לתת. כן כן, לא במתנת בשר ודם ולא להלוואתם, אלא מידך המלאה הפתוחה והקדושה". אם אתה מאמין בזה במאה אחוז ה' שומע את התפילה.

סיפר תלמיד כשהחלו במכירת דירות לפרויקט תורני, הוצעו דירות זולות למכירה והייתה לו בת בגיל 12. שאל את הרב האם לרכוש דירה? כי כעת אין בידו כסף, ואם הוא ייקח משכנתא ייתכן שהוא ייכנס לדוחק כדי לשלם. אבל זו הזדמנות מיוחדת. הרב לא השיב לו בחיוב לרעיון, ופירט לו באריכות את עניין הנישואין שזה מסודות הבריאה. מציאת הזיווג ומציאת הבית שמיועד לו והשגת הממון. כתוב בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני, עוד לפני שנולד, בית פלוני לפלוני. כאשר מגיעים למעשה לשידוכין יש את הסיעתא דשמיא, והקב"ה מזווג זיווגים, והוא נותן אפשרויות שונות ומגוונות לתשלומי החובות לקניית הדירה. אבל כיום כשאתה לא ניצב לקראת נישואי הבת, אז אין לך את הסיעתא דשמיא הזו של הנישואין שה' מזווג זיווגים. וכסף הרי אין לך ממש, אז אל תקנה. היא בת 12, יש זמן. כשיגיעו הנישואין תבוא הסיעתא דשמיא, הכל יהיה בסדר.

היה פה יהודי בקהילה שרצה להתחתן עם מישהי שההורים התנגדו מאוד, לא רוצים, לא רצו חרדי. והיא בעלת תשובה והם לא רצו. עשו הכל שלא יתקיים. בסוף על אפם וחמתם זה התקיים. בסוף על אפם וחמתם זה התקיים, ואחרי החתונה לא תאמינו, הם נתנו מתנה לזוג 70 אלף שקל. מי ציפה, מי חלם? יש מישהו למעלה שדואג לכולם, והוא מחליט מי ומה ומתי.

בספר של החפץ חיים על התורה פרשת תרומה מובא בזה הלשון: בברכת המזון אומרים שלא נבוש ולא ניכלם לעולם ועד. אז החפץ חיים כתוב כך: כמו שהיה מזרז את המחזיקים להחזיק במעוז התורה, תמיד היה החפץ חיים מדרבן את הנדיבים שיחזיקו את מעוז התורה, והיה מזרז אותם. כן זרז את לומדי התורה המקבלים את התמיכה שילמדו לשמה, שרק אז יוכלו להפריש מחלקם הנצחי עבור המחזיקים בם למען לא יבושו ולא ייכלמו לעלמא דאתי. שלא יתביישו ולא ייכלמו לעולם הבא. כשיבואו המחזיקים שהחזיקו אותם בכספם ויתבעו את חלקם, 'איפה החלק שלי?' כי אם זה לא לשמה אין לך במה לחלוק, אתה בעצמך אין לך לעולם הבא! כי מי שלא לומד לשמה ולא מקיים מצוות לשמה מקבל שכר בעולם הזה, אין בעולם הבא.

והוא היה מפרש את התפילה בברכת המזון ונא אל תצריכנו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם וכו' שלא ניבוש ולא ניכלם לעולם ועד. וכך היה מפרש זאת החפץ חיים. התיבות לעולם ועד אין להן ביאור. מה זה שלא ניבוש ולא ניכלם לעולם ועד? למה אתה חי לנצח? אתה חי 70 80 ולהתראות. אז מה זה לא נבוש ולא ניכלם לעולם ועד? אבל הכוונה היא כמו שאנחנו רואים שאחד מחזיק תלמיד חכם על חשבונו ומהנהו מנכסיו בבחינת יששכר וזבולון, ולמה הוא עושה זאת? כי אין לו פנאי בעצמו ללמוד. והוא רוצה שיהיה לו חלק בתורת חברו. ולאחר 100 שנה כשייתן המחזיק דין וחשבון ממעשיו, ישאלו אותו 'למה לא עסקת בתורה?' הוא יגיד 'כי פלוני למד גם בעבורי, גם בעדי. כי אני הענקתי לו תמיד מנכסיי'. אמנם כל זה אם הלמדן למד לשמה, לא להתגאות, לא לקנטר, אבל איך יהיה אם יפשפשו בתורתו של הלמדן ויפסלו את הסחורה שלו, ואז יתברר שאין למחזיק כל חלק בתורה, ולשווא תלה תקוותו? אז המחזיק יתבע את הלומד ויאמר לו 'הלא בך שמתי תקוותי כי אתה לומד בעדי ובשביל זה אצלתי לך ברכה מנכסיי, ולבסוף רימיתני?' כמה בושה וחרפה יסבול הלמדן ההוא!

ולכן אנחנו מבקשים ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם שלא ניכלם ולא ניכשל לעולם ועד. כלומר בחיים הנצחיים שלא יגרמו לנו המחזיקים, התומכים, בושה וכלימה שיתבעו את חלקם ולא נוכל לתת להם. עד כאן לשונו הקדוש של החפץ חיים. כלומר לפעמים יהודי עשיר מחזיק תלמיד חכם, בטוח שיעלה לשמים ויקבל על כך שכר, וכשיגיע לשם יאמרו לו שהתלמיד חכם שהוא החזיק לא למד. ממילא יתבטל ממנו השכר של זבולון, ויתבייש יששכר הלומד מבית דין של מעלה, ועל כך מתפללים שלא ניכלם לעולם ועד.

ואומר הרב שטיינמן עלינו לדעת שהבושה מכך שהוא עבר על איסור גזל, הרי הוא גזל את הממון של הבנאדם, היא תהיה יותר גרועה מהבושה על עצם הדבר שהוא לא למד. הוא לא למד לשמה. גזל, בנאדם תלה יהבו בך והשקיע מממונו וחיסר מעצמו כדי שתלמד גם בעבורו, ואתה גזלת את ממונו ואין לו כלום!

עוד צד שלא נבוש ולא ניכלם לעולם ועד זוג הורים הגיעו לרב שטיינמן והאב פתח והתחיל לספר סיפור קול בקול בוכים 'יש לנו בן גנב רחמנא ליצלן. לכל מקום שהוא מגיע יש להישמר מפניו. נכנס למכולת גונב, מבקר את הדודים גונב, אפילו האבא נאלץ להחביא את הארנק מפניו. ניסו את כל הדרכים, הרביצו לו, צעקו עליו, נתנו לו פרסים של עידוד, שום דבר לא עזר. מה עושים?' אמר להם הרב 'דעו לכם אדם שטעם כבר את הטעם של הגניבה, ויש לו את ה... (14:05) בזה, לא יוותר עליו כל כך מהר. לא יועילו לו צעקות, עונשים, ואפילו פרסים, לא יועילו. כי הוא כבר רואה לנגד עיניו את האושר הגדול הצפוי לו מהגניבות, וכל מה שיציעו לו אינו מגיע לערך אותו אושר שהוא מצפה מהגניבה.

אבל יש דבר אחד שעוזר לגנב גם בשעת הגניבה. חכמים זכרונם לברכה אומרים (בבא קמא ע"ט) בעניין טביחה ומכירה שהטעם שעל שור, מי שגנב שור משלם תשלומי חמישה, חמישה הוא משלם תחת השור האחד, ועל שה משלם ארבעה. למה משלם ארבעה על שה? משום שהתבייש. מה התבייש? הוא נשא את השה על שכמו. למה הוא נושא את השה על שכמו? הוא רוצה לברוח מהר מהמקום. שור הוא לא יכול לקחת על הכתפיים. זה שהוא לוקח אותו על הכתפיים, זה בושה, כולם מסתכלים, 'מה קרה לו זה סוחב את השה? לאן הוא בורח, לאן הוא רץ?'

אז נתבונן, איזה ביזיון כבר היה לו? מישהו ביקש ממנו לעשות את זה שהוא צריך להתבזות? הלא הוא בעצמו עשה זאת כי הוא רוצה מהר להימלט ממקום הגניבה שלא יתפסו אותו. וככל שהוא מתרחק ממקום הגניבה הוא מאושר יותר מהגניבה, 'הנה זה מצליח, לא תפסו אותי'. אף על פי כן יש איזה צביטה בלב שראו אותו עם שה על הגב. וכיוון שכך מגיע לו עונש פחות אחד לשלם. ישלם ארבע כנגד השה.

'אף לענייננו', המשיך הרב שטיינמן ואמר להורים השבורים, 'הדבר היחיד שירתיע את בנכם מלגנוב הוא אם ידע שיהיה מוכרח להשיב את הגניבה לבעליה. בפעם הבאה שתגלו שהוא גנב משהו, תיגשו אליו תודיעו לו כי כעת הוא בא יחד איתכם להשיב את הגניבה לבעל המכולת ולבקש ממנו סליחה'. אבל הוסיף רבנו 'אתם חייבים להתאפק בכל הכח, אף צעקה, אף הרמת יד, רק בחיוך, אתה כעת צריך להשיב את הגניבה'. וכך עשו. בהתחלה הילד השתולל, 'מה?! אני אכריז על עצמי שאני גנב?!' אבל ההורים לא הרפו ממנו והכריחו אותו להשיב את הגניבות בעצמו. זה לקח קצת זמן, לאט לאט, אבל היום כשהוא רואה מחט שאינה שלו, ממרחק הוא בורח, כדי שלא יצטרך לעבור את הטראומה עוד פעם לעמוד בפני הנגנב ולומר לו 'אני גנב'.

יש מעשה כזה שסיפרנו שפעם אחת בא לרב אדם ואמר לו 'תשמע, אני יש לי מכולת, ואני גזלן. אני מעגל תמיד לאנשים כשהם לא שמים לב את הכסף, וגונב כל היום, כל היום. מה אני עושה?' אז הוא אומר לו 'תעשה תשובה, תתחרט על העבר, תקבל לעתיד, ותתוודה, בעזרת ה' ה' יעזור'. טוב, הלך אחרי שבועיים חוזר הוא אומר 'זה לא עזר, עשיתי תשובה ואני ממשיך לגזול. מה אני עושה?' אמר לו 'טוב, אין עצה אחרת, רק תן לי יד ותישבע בשבועה חמורה שאתה לא תשקר יותר לעולם'. אומר לו 'מה, מה, אני לא שקרן, הנה אני בא אני אומר לך את האמת שאני גזלן, אני לא משקר!' אמר לו 'אתה רוצה יותר לא לגזול? תעשה מה שאני אומר. תקיעת כף בשבועה חמורה שאתה אומר רק את האמת'. טוב, נשבע. חזר למכולת, הוא לא יודע איך זה יעבוד. בא אחד קנה ממנו גיל, ובמקום לשלם שקל שמונים הוא עיגל לו לשני שקל. אז האיש שאל אותו 'סליחה, זה לא עולה שקל ושמונים?' הוא אומר לו 'כן'. הוא אומר לו 'אז למה לקחת לי שני שקלים ולא החזרת עודף?' עכשיו הוא הבין במה הוא הסתבך. אז הוא לא יכול לשקר. אז הוא אמר לו 'אה, אני פשוט גזלתי אותך'. אז היה שם עוד אחד, אומר לו 'מה, אז אולי גם אותי גזלת!' הוא אומר 'כן, גם אותך גזלתי'. ונהיה בלגן במכולת, וצעקות, והכל ופה ושם, והוא הבין שיותר הוא כבר לא יכול לגזול כי הוא יצטרך להודות על כבר דבר כי הוא נשבע בשבועה חמורה. וזה מנע ממנו יותר מלגזול.

היה לי מעשה כזה שאני ראיתי במו עיניי מה קורה לגנב או לשקרן או לרמאי כשתופסים אותו על חם. כשהיינו בשופר בדמשק אליעזר 17 לפני שנים רבות אז עבדו אצלי 3 פעילים ויום אחד שניים לא הגיעו לעבודה. בלי להודיע, בלי להגיד שהם לא מרגישים טוב, פלא פלאות. וחשדתי שמשהו לא בסדר, משהו פה מתואם, לא יכול להיות זה. שאלתי את העובד השלישי 'שמעת משהו, זה? שמעת מה הם דיברו בימים האחרונים? וזה'. אני לא זוכר איך הבנתי שיכול להיות שהם עשו פה איזה קומבינה.

באותו זמן היינו עושים כל חודש טיול לקברות צדיקים, והם היו רושמים את האנשים, וככה, ממלאים את הרשימות, אוטובוסים, מזמינים והכל, וכל חודש יוצאים לקברות צדיקים. עלה לי מסיבה כלשהי החשד שאולי הם עשו טיול באופן פרטי ולקחו את הלקוחות של שופר, ובמקום לעשות בשופר עשו באופן פרטי. ואני יודע את המסלול של הטיולים. צלצלתי למישהו במהירות, ביקשתי ממנו שייצא עם מצלמה, אז לא היה מצלמות, לא היה פלאפונים, שייצא עם מצלמה. במסעדה הראשונה כשמגיעים בטיול, את ארוחת הבוקר, ושיראה אם יש שם את החבר'ה האלה שהוא הכיר אותם, ואמרתי לו תעמוד מהצד רק צלם לי אותם ליד האוטובוסים עם האנשים וזה הכל, ותיסע לדיזנגוף יש פוטו-פראג', אז היו מפתחים תמונות תוך 24 שעות, תבקש תוך 12 שעות שיפתחו לי את התמונות. הוא נסע, תפס אותם על חם, צילם אותם והביא לי את התמונות.

לבוקר כבר היה לי את התמונות, הם הגיעו בבוקר, אני מזמין את הראשון, 'מה נשמע? מה קורה? מה, מה הסיפור? לא הרגשת טוב?' 'וואי איי איי, ממש לא יכולתי וזה'. 'והיית אצל רופא וזה?' 'בטח'. 'ואיך אתה מרגיש עכשיו?' 'אה, ברוך ה' הכל בסדר'. 'אז מה עשית אתמול? שכבת במיטה, מה עשית?' 'כן, לא יצאתי מהבית, היה לי כאב ראש וזה'. אמרתי לו 'יש לי שאלה, רציתי, אולי אתה יכול לעזור לי לזהות מישהו פה, יש לי תמונה'. הוצאתי לו את התמונה שרואים אותו ליד האוטובוס. 'אתה מזהה פה מישהו?' הפנים שלו נהיו כמו סיד. לא עונה. אמרתי לו 'אתה לא מזהה מי זה? זה מישהו שהיה אתמול בטיול על חשבון שופר, שגנבת לקוחות ויצא לטיול, והוא כאילו חולה. מה אתה אומר על זה?' אין תגובה. אז לפני שהוא ייצא ויספר לשני שהיה שותף גם, אז קראתי לשני, אמרתי לו 'תיכנס', הוא נכנס אמרתי לו 'אתה תצא' ויצא. הושבתי אותו, אותו סיפור, 'מה היה איתך אתמול? חולה וזה? אולי תעזור לי לזהות מישהו פה בתמונה?' אותו סיפור.

לא היה צריך להגיד להם תעופו מפה, הם עפו לבד. והם פתחו שני ארגונים, ישר פתחו שני ארגונים, למדו אצלנו את הכל והלכו פתחו שני ארגונים וכולי. אחד פשט רגל בסוף, והשני לקחו לו בעוואנטה את הארגון שלו מתחת ידו. מה שהוא עשה אצלנו עשו לו. אבל כשאתה רואה את הבושה כשעומד בנאדם כשאתה מוכיח אותו על פניו עם תמונה שהוא לא יכול להכחיש, לראות ציור כזה בשמים אם מעמידים אותך אחר כך על כל דבר מה שעשית, יא חביבי, זה לא נעים בכלל בכלל בכלל. אתה לא יכול להגיד 'הייתי חולה, היה לי כאב ראש, לא הרגשתי טוב', זה לא תמונות, זה לא סרטון, זה המציאות, מראים לך את המציאות בדיוק ואת המחשבות שחשבת גם באותו זמן, לא רק מה דיברת ומה עשית, גם מה חשבת. אז כדאי שאדם יצייר את הציורים האלה ויבין שכדאי להתכונן למעמד הזה, כדי להיות מוגנים מכל פאדיחה עתידה.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר (ישעיה מ"ב, כ"א)

לשמיעת שיעור זה ושיעורים נוספים:

02-3724787