ביאורים ומעשים בברכת המזון על פי הרב שטיינמן זצ"ל - ו | הרב אמנון יצחק

ביאורים ומעשים בברכת המזון על פי הרב שטיינמן זצ"ל - חלק ו

נציבי יום

v    לעילוי נשמת ניסים עוזרי בן שלום מנוחתו עדן

v    אלעדה בת אסתר אסיה רפואה שלמה בפרט בכליות אמן ואמן

v    בלחש, אמן אמן ואמן

v    איילה בת שמעה ואהרון, רפואה שלמה בכל האיברים והגידים ותקום ממיטת חוליה במהרה אמן ואמן

v    לעילוי נשמת בניה מזל בת חווה וכל הנשמות שאין מי שיאמר עליהן קדיש אמן

אנחנו ממשיכים בביאורים לברכת המזון ומעשים מההגדה של הרב שטיינמן.

ולא לידי מתנת בשר ודם לפני כמה שנים זכה הרב למצוות ראשית הגז. אז תלמידים הלכו וקנו מהכהן את הצמר של ראשית הגז, ניקו אותו ועשו ממנו ציצית, ורצו ליתן מתנה לרב. אמר להם 'יש מעלה בציצית זו כיוון שנעשה בה כבר מצווה אחת'. אך הוא לא מקבל מתנות ולכן הוא לא יכול לקבל מהם. אז הציעו לו שייתן להם את הטלית הישנה במקום זו החדשה, ורק אז הוא הסכים לקבלה. עשו טרייד-אין, החלפה.

בשנת שמיטה הביאו גביר גדול שאמר שיש לו מוכנות לתרום לקרן השביעית, ואמר לרב שידבר עם עשיר גדול שהוא נמנה על מקורביו, שיתרום, ונקב בסכום גדול, ואני אתן כנגדו את אותו סכום. ככה יש גבירים כאלה שהם נותנים כסף אם עוד מישהו נותן, אז הם נותנים כנגדו. לא יודע מה השיגעון הזה אבל... תגובת הרב הייתה 'וכי ביקשתי פעם מאותו גביר כסף? האם דיברתי עם מישהו אי פעם בשביל שווה פרוטה?' ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם.

יהודי שהסתבך בחובות לווה מהרב 100 אלף שקל. במשך זמן רב נשאר חייב לו ולא פרע את חובו. אחרי תקופה ארוכה השיג את הסכום, ובא לרב להחזיר לו את הכסף. והוא דחה אותו, אמר לו 'לא, נתתי את הכסף לצדקה ואתה לא צריך לשלם לי מאומה'. הוא נבהל, 100 אלף שקל, זה היה סכום הכסף! והרגיש לא נעים, והתחנן שייקח ממנו לפחות חלק מהסכום. והרב בשלו 'אינני צריך את הכסף הזה. פעם הוא היה שלי אבל אתה היית נצרך ונתתי לך אותו בתורת צדקה נתינה גמורה'. וההוא התחנן, 'טוב לפחות משהו, עשרת אלפים שקל'. אמר לו 'טוב, אם אתה רוצה אני אקח משהו, אבל דע לך שמה שאתה נותן זו מתנה לשם ההרגשה הטובה שלך. ואם רצונך אתה יכול באותה המידה לתת את הכסף הזה לצדקה, לי אתה לא חייב שום דבר'.

אברך ביקש לשאול, הוא חיתן את ביתו. ובהתייעצות עם הרב התחייב 500 אלף שקל. 200 אלף מתוכם כבר נתן. בנוגע לסכום הנותר, אמר לו הרב שלא ייקח משכנתא, כי יש בזה בעיות של ריבית. וכשם שה' הוריד מן מן השמים גם יכול להוריד דולרים. וכעת פנה אליו המחותן ואמר שהגיע הזמן לשלם את הסכום הנותר. והשאלה כעת בלית ברירה 'כן ייקח משכנתא?' אמר לו 'משכנתא זה שאלה של ריבית שזה איסור דאורייתא. כמו שברור לו שלא יגנוב כסף כדי לשלם את ההתחייבות, כך עליו להיזהר מאיסור ריבית. מה כן? ה' יעזור שיהיה לו כמו שהיה במן'. וזהו. כי יש בעיה במשכנתאות, היתרי העסקה הם לא על הצד הכי בטוח. סיפור.

בא פעם אחת בעל מפעל לרב, סיפר לו שהייתה גניבה במפעל, והוא חשד על אחד העובדים, חשד נפל על אחד העובדים. והוא פנה אליו ושאל אותו בתמימות אם ידוע לו מהעניין, מי זה יכול להיות? והעובד העמיד פנים שאין לו שמץ של מושג על מה הוא סח. בעל המפעל התקין מצלמה נסתרת, עוד פעם הייתה גניבה ונעלמה הסחורה בשווי רב, ובמצלמות רואים את אותו עובד שלא יודע על מה הוא סח בכלל. ורואים אותו מוציא את הסחורה מהמפעל. זימן אותו למשרדו, שאל אותו 'אתה יודע אולי מי גנב?' גם הפעם הוא ניסה להעמיד פני תם והכחיש את כל המעשה. ואז הוא הציג לפניו את סרט הצילום לעיניו הנדהמות, והביט בפניו מה תגובתו. שניות עברו עד שהוא התעלף. לפני רגע אין לו שום קשר, מה פתאום? וכשמוטחת בפרצוף האמת וקלונו נגלה לעיניים, הוא לא החזיק מעמד. הבושה והחרפה כיסו אותו, מילאו את כולו, והוא קרס והתעלף.

ואז הרב אמר 'יש בכך מוסר השכל נורא עבורנו', כבר דיברנו בזה אתמול, 'הלא סוף דבר הכל נשמע', הכל עתיד להתגלות, 'כל מעשינו ומחשבותינו מתועדים עד לפרט האחרון ממש. לא רק המעשים עצמם מצולמים ומתועדים, אלא גם המחשבות הפנימיות הדקות ביותר נרשמות ונחקקות. והכל יוצג בפנינו לעתיד לבוא. כל אחד יראה את סרט הצילום לא רק מהחתונה, של כל החיים. וכמה פעמים תפרח הנשמה והוא יתעלף כשתוצג האמת המרה לנגד עיניו. איזה בושה תכסה את הפנים, ואיך יוכל אדם להחזיק מעמד?

ואז פרץ הרב בבכי, ואמר 'אתה עודך צעיר, אתה עדיין יכול לתקן, להשלים דברים שהחסרת. אבל אני כבר זקן, מה יהיה עליי? עוד מעט אצטרך למסור דין וחשבון. ואיזה פנים יהיו לי?' והמשיך למרר בבכי נרגש, ומי שהיה נוכח שם כבש את פניו בקרקע מאימת המחזה שנגלה לנגד עיניו.

שלא נבוש ולא ניכלם סיפור מפעים שמלמד על הרגישות בכבוד הזולת, על ענווה ופשטות כאחד. בזמן שהרב היה משמש כר"מ בישיבת פונוביז', תלמיד אחד רב עם חברו. וזמן קצר לפני תחילת השיעור, הבחור סגר את הדלת של חדר השיעורים ולא נתן לשני להיכנס. והבחור צעק לו מבחוץ 'ראש הישיבה כבר הגיע והוא עומד בפתח יחד עם שאר התלמידים ורוצה להיכנס!' אבל הבחור לא האמין לו. לא שהוא רצה חלילה לפגוע ברב, אלא לא האמין לדבריו. וכך המתין הרב דקות עד שהתלמיד פתח את הדלת. וכאשר פתח, מיהר הרב לסובב את ראשו לאחור כדי לא לדעת מי התלמיד שסגר את הדלת בכדי שלא יראה בבושתו. והחזיק בראשו לאחור עד שנכנסו רוב התלמידים לחדר השיעורים, שאז כבר לא יוכל להבחין מי היה הסוגר.

שלא נבוש ולא ניכלם לעולם ועד סיפר אחד הנכדים שזכה להביא לרב ארוחת בוקר, וכשראה אותו אמר 'אוי, חבל שאני מטריח'. הנכד אמר 'זה טובה עבורי ואני מצפה לכך'. אז הוא אומר לו הרב 'אנחנו אומרים ונא אל תצריכנו לא לידי מתנת בשר ודם שלא נבוש' לכאורה מה עניין של לא נבוש לכאן? אמר החפץ חיים 'כאן אדם תומך בשני כדי שיוכל ללמוד, בסוף למעלה הוא יראה שהנתמך לא כל כך למד והבושה תהיה גדולה'. והנה סיים הרב 'אני בעצמי יודע מה אני ואילו בושות תהיינה לי שם למעלה. אז כאילו משמשים אותי וזה וכל מיני דברים כאלה', טועים בו כאילו, אתה מבין? חושבים שהוא אדם גדול וזה וזה, איזה בושות יהיו לו למעלה, אתה מבין?

שלא נבוש ולא ניכלם לעולם ועד פעם הוא אמר 'אני מקווה שבעולם האמת לא תהיינה בושות לאבא שלי שלא הייתי כפי שהוא ציפה ממני'. הוא הוסיף ואמר "לאחר 120 שיגיע אדם לשמים יאמרו לו ערוך מקרא שקרית ומשנה ששנית. וזה כלל לא פשוט, לא זוכרים מה שלומדים. אדם צריך לפחד מאימת הדין, מה יענה למלאכים שיאמרו לו 'עליך אמרו שהינך גאון וצדיק, איה גאונותך וצדקותך?' כמה גדולה תהיה הבושה". עכשיו חפשו בלוח מודעות מי לא 'גאון וצדיק'. אם יש איזה רב שהוא לא גאון, 'הרב הגאון והצדיק'.

פעם ישב במקומו בסעודת שבת מול ארון הספרים, הרים ידיו ואמר "מה יהיה שם בעולם האמת. הנה יש לי כמה ש"סים, רמב"ם, טור, שולחן ערוך, מה נענה להם על כך שביישנו אותם ולא למדנו בהם? מה נענה לרמב"ם, לטור, לשולחן ערוך? יאמרו לנו 'הרי היו לכם את הספרים שלנו, ולא אחד אלא יותר, למה לא למדתם בהם?' איזה בושות יהיה לנו מזה". רק צריך להבין, זה לא ספרים של הרמב"ם, וזה לא שולחן ערוך, אצלך בבית נמצא הרמב"ם בכבודו ובעצמו, נמצא מר"ן הבית יוסף, כל גדולי עולם נמצאים אצלך בבית, והם רוצים להגיד לך כמה דברים שיהיה לך עולם הבא. הם רוצים להשמיע את דבריהם, אתה לא פותח את הספר לשמוע מה הם רוצים להגיד לך. הם רוצים להגיד לך, הם רוצים להחכים אותך, רוצים להציל אותך. לא נותנים פתחון פה להם, משאירים אותם כרוכים בספריה, ואף אחד לא פונה אליהם. לא יאומן כי יסופר.

אם היה דופק בדלת, ואתה פותח הוא אומר לך 'שלום, אני הרמב"ם באתי מעולם האמת ואני רוצה ללמד אותך תורה'. היית עוזב אותו? היית אומר לו 'מספיק, למדנו שעה, תבוא מחר?' לא היית מפסיק! אבל יש לך את הרמב"ם, למה אתה מפסיק? למה אתה לא מתחיל? ורק אתה אומר 'ותן חלקנו בתורתך'. הנה, חלקך נמצא, אצלך בבית, כל גאוני עולם אצלך בבית! אתה מדבר איתם, מדברים אותך, נותן להם צ'אנס.

יש אנשים מספרים עליהם שהיה להם גילוי, שבאו אליהם מגידים ובאו אליהם גדולים, וכולי. הם פה, נמצאים אצלך פה בספריה, דבר, דבר! איזה בושות הוא אומר יהיה מזה. 'ומה נענה לגדולי האחרונים, לקצות, לרבי עקיבא איגר, כך ביישנו אותם? לא למדנו כראוי בספריהם.' ותוך הדברים הרים הרב את הפת ואמר 'אם את הפת צריכים לכסות בשעת קידוש על היין כדי שלא יראה בושתו, בוודאי ידינו שיש בושה לספרים שעומדים בלי שלומדים בהם. על כן עליי לכסות את הספרים.' שמעתם? מפני הבושה. הם רואים אותי כל הזמן עובר בחדר ולא מסתכל עליהם בכלל. ואותם גאונים ממתינים, שלוף אותי, קח אותי, דבר איתי, תלמד ממני. שום דבר. צריך לשים סדינים על הארונות.