ביאורים ומעשים בברכת המזון על פי הרב שטיינמן זצ"ל - ח | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום,

לעילוי נשמת רחל בת יעקב, מנוחתה עדן וכל יוצאי חלציה,

להבדיל יזכו, יעלו במעלות התורה, יראה, אמונת חכמים ודבקות בשם יתברך, מהרה, אמן.

זמירה סבגי בת בתיה ורחמים תזכה

עם ילדיה להינצל מהגזרות

ומכל מלחמות,

והתקבלו תפילותיהם ברצון.

מכל יוצאי חלציה יזכו זיווגים הגונים,

ותראה בשמחתם, בבריאות ובשמחה,

בתוך כלל ישראל מהרה, אמן.

תעלי בת תמר חנה, תעלה במהרה עם ילדיה לארץ ישראל, ועלה למכור את הבית,

ויהפך ליבו לטובה וכולי.

משפחת אליהו מבקשים להודות

לחברי קפז והקנישטה על כל העזרה האדירה ברוחניות ובגשמיות.

בחנה בטרומיה

תזכה שהשם יחן אותה מאוצרה טוב מתנת חינם,

יפתח לבעל לתשובה שלמה,

יעביר מחלותיה לביליאד דבילי,

נשלח לה רפואה שלמה ותרווה נחת יהודית אמיתית מכל יצחלציה, בתוך כלל ישראל, אמן.

ממשיכים

בבאורים ומעשים

מהגדת הרב שטיינמן בעניין ברכת המזון.

לשבות בו

ולנוח בו.

ידוע המעשה שאירע בקרקוב

בזמנו של הרמה,

זיכרונו לחיה העולם הבא,

זכותו תגן עלינו אמן.

המעשה התקיים בעיר קרקוב

והייתה שמחת חתן וכלה בערב שבת.

היו נוהגים בימי שישי להתחתן.

בהרמה ביקש מהם להפסיק

כי שבת מתקרבת

בזהירם,

כי רב אמר יהיה גורלם אם לא יפסיקו.

לא שמעו לעזר אותם

וגזר הרמה

ונבלע ביתם באדמה.

מה שעשה משה רבנו לקרח מעדתו,

עשה הרמה לכולם שם.

והדבר היה בפני ציבור גדול.

גם גויים היו שם וקידוש השם היה עצום.

עד היום המקום נשמר כאתר היסטורי

וניתן לראותו לקבל ממנו חיזוק בשמירת השבת.

לשבות בו זה לשבות בו.

ולנוח בו.

בשם הגדולים מהחידה מביא שפעם אחת הארי זיכרונו לחיי העולם הבא היה ישן בשבת.

אחד התלמידים הביט בפניו

וראה ששפתיו רוחשות וממלמלות.

והוא עמד מקרוב לראות

אם יבין איזה דבר.

הרב התעורר,

שאל מה אתה עושה?

הוא אמר לו, ראיתי כבודו ממלמל, רציתי לשמוע.

אז הוא אמר לו, עכשיו קיבלתי

סוד,

פי האתון,

שאם אני צריך לומר לך זאת,

ייקח שמונים שנה,

שאני אגיד לך מה למדתי בפרק הזמן הזה שישנתי עכשיו בשבת. הוא היה מקפיד, הארי,

הקדוש לישון בשבת,

שיניו שבת תענוג, ואז הנשמה מקבלת הרבה דברי תורה.

על זה אומר הרב שטיינמן, יש לעיין.

האם בשעה שיש גילויים כאלו, הוא נחשב לאדם שמקיים מצוות תלמוד תורה?

אז כתוב שדנים את האדם גם על מחשבות שלו.

אם המחשבות לא טובות, דנים אותו. אם הוא בחלום, חולם, כי זה בא מהרהורי היום.

אז אם זה ככה, גם על הדברים הטובים שהוא זוכה להעלות,

כמו שאמרנו,

חמש מחנות,

אז ודאי הוא מקבל

שכר כלומד תורה.

כיוון שההכנה היא גם כלחלק מן המצווה.

וכשאדם הולך לישון, נפשו בטוב תלין.

זאת אומרת, טוב אין טוב אלא תורה, כי לקח טוב נתתי לכם. אם נפשו בטוב תלין,

וזרעו יירש ארץ.

והראינו השם אלוקינו בנחמת ציון עירך.

בפסוק במגילת איכה, אין מנחם לה,

היינו עד בניין בית המקדש.

עד בית המקדש, שייבנה במהרה בימינו אמן,

אין מנחם לה.

כבר אלפיים שנה,

אין לנו נחמה.

רק כשייבנה בית המקדש,

תהיה לנו נחמה.

לפי זה יש להעיר על הנוסח שאומרים,

בניחום אבלים אצל האשכנזים,

בתוך שאר אבלי ציון בירושלים.

המקום ינחם אתכם,

המקום, זה הקדוש ברוך הוא, ינחם אתכם,

בתוך שאר

אבלי ציון בירושלים.

אומר הרב שטיינמן, אבל זה יהיה רק כשיבוא משיח

ושיבנה בית המקדש.

ואיזו נחמה יש בכך לאבל שנמצא בצער גדול עכשיו.

ואומרים לו, כשייבנה בית המקדש,

אז תהיה לך נחמה עם שאר האבלים.

דוחים לו את הנחמה עד שייבנה בית המקדש.

ועל זה ביאר שהמילים האלו,

המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון בירושלים,

הינם תפילה על שני הדברים.

על בניין בית המקדש, יחד עם תחיית המתים,

שהכול יבוא במהרה.

כשייבנה בית המקדש ויקומו המתים לתחייה, תהיה גם לאותו אבל נחמה שלמה.

זה לא הולך ביחד.

בניין בית המקדש זה קודם ב-40 שנה לתחיית המתים.

לשבות בו ולנוח בו באהבה כמצוות רצונך.

סיפר

רבי אליהו מן

באחת הלילות השתתפתי בשמחת בר מצווה בבני ברק

ובמהלך השמחה

ניגש אליי יהודי ואמר לי, הואיל ואני מקורב

לרב חיים קניאבסקין,

הוא מבקש ממני לפנות אליו שיכריע בדין תורה שיש לשני אנשים בעיר.

אז הוא השיב לו שהרב חיים לא עוסק בדיני תורה.

לשם כך יש בתי דין.

והוא בשלו,

אני יודע,

אבל בכל זאת זה סכסוך לא רגיל

בין שני אנשים,

והתעוררה סקרנות,

והוא התעניין במה מדובר.

והאיש אמר לו,

ראובן בשבעון,

שני יהודים בבני ברק.

ראובן אברך תלמיד חכם מופלג,

ממיט עצמו באהולה של תורה,

והפרנסה דחוקה מאוד.

שמעון, חברו הטוב של ראובן,

אדם תורני, קובע עיתים לתורה,

אך עוסק במסחר

ורואה ברכה בעמלו.

הדוחק והמחסור בבית של ראובן

נוראים.

סעודת שבת בביתו, קופסת טונה קטנה לכל בני הבית,

וזה הבשר והדגים בכל המטעמים.

כששמע שמעון הזדעזע

ואמר לראובן מהיום והלאה, כל צורכי השבת שלך עליי.

ראובן

נעתר להצעה

והיה קונה לו את כל צורכי השבת,

ושמעון היה משלם.

הכול בא על מקומו בשלום.

גלגל חוזר בעולם,

זמנים קשים הגיעו לשמעון,

וירד מנכסיו.

תחומי התמיכה שהיה תומך בראובן

פעם היו שוליים,

ועכשיו הפכו כבדים מנשוא.

למרות המצב,

לא סיפר לראובן מאומה,

והתמיד להעביר לו כבימים ימימה את הוצאות השבת שלו.

הדבר נודע לראובן.

והתקשר וטען לשמעון,

מדוע לא סיפרת לי שנקלעת לקשיים

ואתה לא יכול להמשיך בתמיכה?

הודה לו על כל מה שעשה בעבורו עד היום,

ומכאן ואילך הוא לא מסכים יותר לקבל ממנו עזרה.

שמעון בשלו.

הוצאות השבת

אינן נכללות בכלל המזונות הקצובים לאדם מראש השנה.

כלומר,

ההוצאות הן לא על חשבוני בכלל,

והן לא תלויות במצב הכלכלי.

אדרבה, כל המוסיף, מוסיפים לו.

אז למה אתה מתערב בחשבונות שלי, אומר שמעון לראובן?

עונה לו ראובן, נכון,

הוצאות שבת אינן נכללות במה שנגזר ונקצב לאדם בראש השנה.

אבל ראובן דוחה את הטענה ואומר,

פה מדובר בהוצאות השבת שלי, לא שלך.

בתשלום שלך עבור הוצאות השבת שלי זה לא בגדר הוצאות שבת שלך.

זה בגדר צדקה וחסד שאתה עושה איתי.

ועל צדקה וחסד לא נאמר שהם אינם בכלל מה שנגזר ונקצב לאדם בראש השנה.

שמעון מתעקש.

התשלום שאני משלם לך בעבור הוצאות השבת נחשב גם כהוצאות שבת שלי.

ולכן אני ממשיך לכסות את הוצאות השבת שלך.

כמו שאני חוסך בהוצאות שבת בביתי,

למרות

המצב הדחוק

שנקלעתי אליו.

את כל הדין ודברים הזה מספר האיש

לרב

אליהו מן,

וכשסיים את דבריו ביקש, כיוון

ששני הצדדים לא הגיעו לעמק השווה,

החליטו להביא

את דינם להכרעת הרב.

ולכן

חשבתי לנכון שתביא את המקרה לפני

הרב חיים,

שהוא היה מקורב אליו, כדי שיפסוק בדין.

שאל אותו,

תגיד לי, מה הקשר שלך לעניין?

אמר לו, אני שמעון.

למחרת בבוקר ניגש

לרבי חיים,

וסיפר לו את כל אותו מעשה.

הרב קניבסקי

התרגש עד דמעות.

אשריכם ישראל שאלו דיני תורה שלכם.

מרוב התרגשות לא יכול להשיב.

לאחר ששבה רוחו התייחס לגופו של עניין ואמר.

בעצם יש כאן שני נידונים.

נידון אחד,

הרי שונא מתנות יחיה.

ואם כן, יכול ראובן לטעון

אני רוצה לחיות,

ולכן אינני מוכן לקבל יותר את הנתינה של ראובן.

של שמעון, פה זה טעות.

ומלבד זאת,

יש כאן נידון שני.

ראובן

אומר לשמעון, כל עוד מצבך הכלכלי,

אפשר לך להחזיק אותי ולתמוך בי.

הסכמתי.

אבל עכשיו, כשירדת מנכסיך,

אני לא רוצה ליפול כמעמסה עליך.

נכון שמצבי דחוק,

אבל גם מצבך דחוק.

ומאיחטייסא שאתה במצבך תמשיך ותכסה את הוצאות השבת שלי.

ועוד אוסיף רבי חיים,

לגבי הנידון הראשון,

שזה שונא מתנות יחיה,

יש שך.

שפתי כהן מפרש שמה שנאמר, שונא מתנות יחיה,

הכוונה שמי ששונא מתנות

יזכה לאריכות ימים.

אבל מאידך גיסא אין הפסוק בא לומר שמי שאוהב מתנות לא יחיה.

אז לפי זה יש לומר כי טענתו של ראובן בנידון זה איננה טענה.

זאת אומרת, הוא לא יכול לדחות את הנתינה של שמעון

מכוח הטענה של שונא מתנות יחיה,

כי זה לא יקצר את חייך ולא כלום.

באשר לנידון השני,

הורה הרב קניאבסקי ששמעון

ימשיך לתמוך בראובן,

ובזכות זה השם יעזרהו וישוב וירווח לו כבתחילה.

כעבור ימים הזדמן רבי אליהו מן לביתו של הרב שטיינמן,

וסיפר לו את כל מה שהיה בדין תורה הזה.

כששמע את זה ראש הישיבה, אמר,

נכון פסק רבי חיים שעל שמעון להמשיך ולתמוך בראובן,

כפי שנהג כה במשך שנים.

אך יש להוסיף ולומר טעם הזה,

צודק שמעון בטענתו שהתמיכה שלו בראובן נחשבת כהוצאות שבת שלו.

למה?

שמעון

הוא ידיד קרוב לראובן.

כשהוא יושב בביתו בשבת,

ושולחן השבת שלו מלא כל טוב,

והוא יודע שבאותה שעה יושב ראובן בביתו חסר קול,

ואין לו במה לענג את השבת,

הרי שמעון עצמו מצטער על כך.

נפשו עגומה עליו.

במאכלים שאוכל,

אינו מוצא בהם טעם.

אז כיוון שהעונג שבס של שמעון

מושפע לרעה

מחמת מצבו של ראובן,

נמצא שהתשלום ששמעון משלם לראובן

כדי שיהיה לו במה לענג את השבת,

זה ממש הוצאות שבת של שמעון עצמו.

הוא משלם בשביל עונג שבס.

בלי זה אין לו עונג שבס. איך הוא יכול לאכול

כל כך טוב כשהוא יודע שהשני רעב,

ואין לו במה לענג את השבת?

אז זה קשור לעונג שבס שלו.

אז זה הוצאות שבת שלו.

ככה אומר הרב שטיין.

כשיש ראש חודש, אז אומרים בברכת המזון, יעלה ויבוא.

ושם אומרים, ייזכר זיכרוננו ופקדוננו לפי הנוסח האשכנזי וזיכרון אבותינו וזיכרון משיח בן דוד עבדך.

אומר הרב שטיינמן, יש לעיין, מהי הבקשה שאנחנו מבקשים מהשם יתברך שיזכור את משיח בן דוד?

כשאנחנו אומרים

זיכרון אבותינו זה מובן.

הם היו כבר בעולם,

חיו וקיימו את רצון השם.

ואנחנו מבקשים שהשם יזכור לנו את הזכויות של אבותינו.

אבל משיח עדיין לא היה.

ממילא גם לא עשה שום מעשה שיש בו זכות עבורנו.

אם כן, מה אנחנו מבקשים שהשם יזכור אותו עבורנו?

נראה לפרש, על פי הידוע,

שבכל דור ודור

ישנו אדם הראוי להיות מלך המשיח.

ורק מפני שהדור אינו זכאי לכך

הוא מתעכב מלגאול את עם ישראל.

אם כן, יוצא שבכל דור

ישנו צדיק מופלא ששקול כנגד שלושת האבות,

ואנחנו מבקשים שהשם יזכור את זכרון אבותינו כולם יחד,

ובנפרד באופן מיוחד זכרון משיח בן דוד עבדך,

שהוא צדיק כה גדול וחשוב,

וכדאי הוא שנבקש

שהקדוש ברוך הוא יזכור עבורנו את זכויותיו מיושענו.

יש פה קצת בעיה.

קודם הוא אמר

אבל משיח עוד לא עשה שום מעשה שיש בו זכות עבורנו,

נכון?

ועכשיו אנחנו אומרים

שכדאי שנבקש הקדוש ברוך הוא יזכור עבורנו את זכויותיו מיושענו.

אז מה אתם אומרים? איך זה מתיישב?

אלא ודאי לפי מה שהוא אמר,

כשמשיח נמצא בעצם

בכל דור ודור יש אדם הראוי להיות,

ויש לו ודאי זכויות, כי הוא ראוי להיות,

אבל למה לא זוכים שהוא יתגלה? בגלל שהדור לא ראוי.

אז אם הדור לא ראוי הוא מעכב אותו.

ואז בכל אופן מבקשים שיזכור גם את משיח צדקנו, למה?

שבזכות הזכויות שלו,

אז כבר יגאל אותנו.

אפילו שהדור לא ראוי,

אבל שהזכויות שלו יתגברו יותר,

ויזכור לנו את זכרון אבותינו וזכרון משיח בן דוד עבדך.

ועוד אפשר לומר

שבבקשה מהשם שאנחנו אומרים שיזכור את המשיח,

הכוונה שיזכור אותנו

לטובה ויביא לנו את משיח צדקנו,

במהרה בימינו אמן ואמן.

רבי חנן יאמר כאשר יאמר