ביאורים ומעשים בברכת המזון על פי הרב שטיינמן זצ"ל - י | הרב אמנון יצחק

ממשיכים בהארות ביאורים ומעשים מתוך הגדה של פסח של הרב שטיינמן בחלק של ברכת המזון.

ברכת האורח - שאלו את רבנו 'בברכת בעל הבית אומר האורח: "ויהיו נכסיו מוצלחים וקרובים לעיר" מה הנכסים של כבוד הרב?' הצביע הרב על ארון הספרים ואמר 'אלו הנכסים שלי'. שאלו אותו: 'אם כן 'מה זה כתוב שאומרים וקרובים לעיר?' שיהיו נכסיו ונכסינו מוצלחים קרובים לעיר. השיב 'הכוונה שלא יהיו מונחים גבוה בארון, שיהיה נוח להוציא אותם מלמטה'. זהו קרובים לעיר.

בנוסח של האשכנזים אומרים: "הרחמן הוא יברך אותי ואת אשתי". חכם אחד סח: לפני שהתחתנתי נכנסתי להתברך אצל הרב. לאחר מכן ביקש לקרוא לי וכך אמר: 'כתוב "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי" (שמות ב א). הטעם שלא הוזכר מי לקח ואת מי לקח, דהיינו מי הלוקח ואת מי הוא לקח, לא כתוב שזה עמרם שלקח את יוכבד, 'מפני שלפני השידוך הזה לא ידע העולם כלל שיהיה להם בן שיהיה מושיען של ישראל ומוסר התורה הקדושה! ודאי חשבו: 'אה, עוד שידוך נוסף, כמו שקורה שאיש פלוני נושא את בת פלוני'. סיים הרב ואמר 'צריך כל אחד שמקים בית בישראל לדעת כי למרות שפעמים זה נראה רק פלוני עם פלונית, אי אפשר לדעת כלום. ייתכן מבית זה ייצא מושיען של ישראל וגדול הדור. ולכן רבה מאוד האחריות!'. אז כשהולכים להתחתן, צריכים לקחת את זה בחשבון, אתה לא יודע איזה נשמה מפקידים בידך כשהיא מגיעה. אם תטפל טוב - ייתכן שייצא מושיען של ישראל.

"הרחמן הוא יברך אותי ואת אשתי". שלום בית בבתי ישראל הוא מן הדברים הצריכים חיזוק תמידי! כדי להבין מושגים בחשיבות שלום בית, אז נספר כשהיה הרב בצרפת בביקור אצל הקהילות החרדיות, הוא שאל את בני הלוויה שהיו איתו: 'אם קנו מתנה לנשותיהם? כדי שבשובם הביתה יהיה להם מה להעניק להן!'. וכך אמר 'עזבנו את הבית לכמה ימים והאישה דואגת וצריכים לקנות לה משהו. זהו שלום בית, כשבעל זוכר את אשתו, גם כשהוא נמצא רחוק מהבית, וכל המחשבות נתונות בשאלה 'כיצד להיטיב לה? וכיצד להודות לה על פעליה שהיא עושה עמו!'.

"כן יברך אותנו" - כשנכנס הרב דן סגל אל כבוד הרב להתברך בערב ראש השנה, אז פנה אליו הרב שטיינמן ואמר: 'רבי דן! תן לי ברכה'. - 'שאני אברך את ראש הישיבה?!' נדהם! - 'כן כן תברך אותי שאני אהיה יהודי טוב' ופרץ בבכי, 'שאהיה יהודי טוב'.

"כן יברך אותנו בברכה שלמה" - נכנס לרב ילד חמד, ביקש ברכה שיזכה לגמור את הש"ס עד החתונה. חייך הרב ושאל: 'אתה יודע באיזה גיל תתחתן?'. 

למדנו כמה צריך להתבונן כיצד לבקש. הרבה פעמים הביא רבנו מה שכתוב בחכמים זכרונם לברכה שחנה ביקשה על שמואל בנה (שמואל-א א כב): "וְיָשַׁב שָׁם עַד עוֹלָם". היא תרמה את הבן שלה, את שמואל, שיישב כל הזמן בבית ה', במשכן. אבל בגלל שהיא אמרה את שתי התיבות הנוספות האלו עַד עוֹלָם, אמרו בשמים: 'עַד עוֹלָם זה עד עולמו של יובל'. וגרמה שחייו של שמואל היו רק 52 שנה! כמה צריך להקפיד. כי עולם בתורה זה נקרא יובל, יובל זה 50 שנה, והיא הביאה אותו לעלי הכהן בגיל שנתיים, אז הוא חי 52 שנה. אם לא היתה אומרת עַד עוֹלָם, היה יכול להמשיך עוד!

"כן יברך אותנו בברכה שלמה" - מנהלי המוסדות שהיו זקוקים לסכומי עתק! ולפעמים היו בשוקת ריקה וחובות ענק, למדו שלפני נסיעה לחוץ לארץ לצורכי התרמה ניגשים לקבל ברכה מהרב. ומנהל תלמוד תורה בירושלים סיפר: 'כל פעם שהיה צריך כסף, מדובר 400 אלף! 600 אלף דולר, מקדים לבוא לרב לקבל ברכה לפני הנסיעה. אם קיבלתי ברכה" הוא אומר: "אני חוזר עם כסף! אם לא זכיתי לקבל, חזרתי כלעומת שבאתי!". כך מעיד גם מנהל רשת כוללים: "הייתי זקוק לסכום גדול למעלה מחצי מיליון דולר! הלכתי לראש ישיבה, אמר לי שאסע לחו"ל ואחזור עם הכסף. לא תמיד היה אמר לי כך. היו פעמים שאמר לי להישאר בארץ. לפעמים אמר לי 'סע ותחזור. בתוך כמה רגעים תשיג את הסכום!' וכך היה קורה, שמעתי את ההוראה ונסעתי. העיתוי היה לא מוצלח; מבחינתי, מבחינת הבית. זה היה בין יום כיפור לסוכות. הסתובבתי יום ועוד יום, לא הצלחתי לאוסף יותר מ-12 אלף דולר! מועד הטיסה התקרב, ואני שבור ורצוץ. נסעתי לכיוון שדה התעופה. עולה למטוס, נוחת בארץ, נכנס לרכב הביתה. ואני חושב לעצמי 'עם איזה פנים אני שב?'. יצאתי בזמנים הכי קשים, בין יום לכיפור לסוכות, ועם מה חזרתי? בעודי בדרך מצלצל הטלפון. מעבר לקו יהודי: 'כמה ביקשת? אתה צריך 600 אלף דולר? אתן לך בפריסה עד חנוכה!'. אחרי סוכות בדקתי את חשבון הבנק, מצאתי שהוא העביר את כל הכסף. הרב הבטיח שאחזור עם הכסף, וכך היה, חזרתי והשגתי את הכל!'.

כשביקר הרב בארצות הברית ועברו לפניו הרבה לבקש את ברכתו, התעכב אחד מבני התורה וביקש ברכה: 'לגדול תלמיד חכם וגדול בתורה!'. הרב שחק, אמר לו 'כאשר בירך יצחק את יעקב, בירך אותו (בראשית כז כח-כט): "מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ, יַעַבְדוּךָ עַמִּים", למה לא בירך אותך ביראת שמים, בהצלחה בתורה? התשובה היא: אפשר לברך על גשמיות, על פרנסה, על נכסים, על בריאות, אבל על תורה? צריך לעמול! כדי לגדול בתורה צריך מהאדם עבודת חיים. חייבים להתמסר, לנצל כל רגע. אי אפשר לברך על זה! אם תעמול בתורה, תגדל. ואז בירך אותו: 'יהי רצון שיסולקו ממך המפריעים' שזה הבעיה הכי גדולה 'ויהיה ה' בעזרך שתוכל לעמול'.

"ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם" – ב'נפש החיים' כתב וזה לשונו: "ועל ידי עסק התורה הקדושה נשלם כוונתו יתברך  בבריאה שהיה רק בשביל התורה שיעסקו בה עם ישראל. והקב"ה שמח במעשיו בעולמו, ובריותיו מעלים חן לפניו כשעה הראשונה בעת הבריאה. כמו שקיווה ה' יתברך כביכול. ככתוב במדרש: 'משל למלך שבנה פלטרין, ראה אותה וערבה לו. אמר: "פלטין פלטין! הלוואי שתהא מעלת חן בעיניי תמיד!". כך אמר הקב"ה לעולמו: "עולמי עולמי! הלוואי תהא מעלת חן לפניי בכל עת כמו שהעלית חן לפניי בשעה זו!". וצריך להבין: איזה חן היה כאשר אדם הראשון נברא? הרי עדיין לא היתה תורה. אומר הרב שטיינמן: החן שהיה זה שהיה העולם בלי חטא! עדיין העולם היה בלי חטא.

פעם נפל הרב למשכב במשך ימים מספר. ואחד מבני הבית ביקש רשות לעלות לבית ראש הישיבה הרב שך זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, לבקש ברכתו 'לרפואה שלמה!'. והרב שטיינמן סירב בתוקף. 'אסור לבטל את מרן ראש הישיבה אפילו לרגע אחד!'. כעבור ימים, אמר: 'שיש לו שליחות לרב הישיבה בעניין פרטי, וממילא נאלץ להפריעו מתלמודו, ואז הסכים ואמר 'אם אתה נאלץ להפריעו ממילא, אז תבקש ממנו ברכה גם עבורי'.

פעם נוספת כשהלכו בדרך, עצר הרב באמצע הרחוב, התבונן במלווה ואמר לו 'רבי יצחק, אתה יודע שמרן ראש הישיבה בדורנו הוא ממש כרבי עקיבא איגר בדורו?' ככה הוא אמר על הרב שך. שאל אותו 'מה רוצה ראש הישיבה לומר לי בכך?' השיב לו 'רציתי שתדע את זה'. 

הנהגה מעניינת נהג הרב בנסיעה לארצות הברית. השתדל לא להפסיד ברכת כהנים בכל יום. כי בחוץ לארץ לא נושאים כפיים, רק בימים טובים, האשכנזים. ולכן התאמץ ונסע בכל יום לבית כנסת ספרדי, שם נוהגים לברך ברכת כוהנים גם בימות החול. וכל זאת כדי להתברך בברכת ה' המובטחת בתורה (במדבר ו כז): "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם". ופעם התבטא ואמר 'תמוה אצלי מאוד לראות אנשים הזקוקים לאיזו ישועה שמבקשים ומחפשים לקבל ברכות. הרבה פעמים אפילו נודדים למרחקים לשם כך. ואפילו שאין להם שום אסמכתא שיש עניין בברכות של המברכים. לא שמים ללב שיש בסמוך בכל יום ברכה שהקב"ה מבטיח שיש בה כח והיא פועלת שפע של ברכה. והיא ברכת הכהנים בכל יום. ומשום מה לא משתדלים לרדוף ולהשתדל אחר ברכת כהנים. והדבר הזה תמוה'. אמרתי לכם פעם בעבר שהכרתי אברך שהיה בשטיבל, כל הזמן הוא עובר מברכת כהנים לברכת כהנים. ככה, במשך שעה שעתיים רק הוא עובר מצד לצד.

אנחנו מבקשים שהקב"ה יברך אותנו בברכה שלמה - כשמבקשים ברכה צריך להיזהר בנוסח הבקשה; שהבקשה לא תהווה מכשול! בחור ניגש וביקש מהרב ברכה לשידוכים. תפס הרב את ידו ואמר לו: 'לא מבקשים ברכה לשידוכים, מבקשים לשידוך!'. בהזדמנות אחרת, פנה אליו אדם וביקש זאת גם. והוא אמר לו 'למה אתה מדבר על שידוכים?' המבקש לא הבין מה רוצה ממנו. אומר לו 'משום שאני זקוק לברכה הזו!' אמר לו: 'אתה לא זקוק לברכה לשידוכים, אתה צריך רק שידוך אחד יחיד ואמיתי!'.

מן השמים ילמדו עליהם ועלינו זכות - רבי יצחק לוינשטיין שהיה עוזרו של הרב שטיינמן במשך שנים! עזר רבות להכניס לילדים למוסדות. בעת שהיה חולה מאוד, הוא נפטר מהמחלה, צלצלה אליו אישה אחת מירושלים ויש לה בקשה: 'אני גרושה ובני צריך להיכנס לחיידר ולא רוצים לקבלו. האם תוכל לעזור לי?' בלי להתמהמה צלצל למנהל החיידר ואמר 'תראה, אם אתה לא רוצה לקבל את הילד כי הוא לא טוב, אני לא מבקש מאומה. אבל אם אתה לא מקבל אותו בגלל הקשיים הצפויים היות שהוריו גרושים ושאין אבא שילמד איתו בשבת ואין מי שילך איתו לבית הכנסת, עשה לי טובה, אני חולה מאוד וצריך הרבה זכויות, קבל את הילד כדי שיהיה לי זכויות!'. אמר לו מנהל המוסד: 'בסדר, בתנאי - תלך לרב ואם יאמר שאתה צריך את הזכויות הללו כדי להבריא, אקבל את הילד הזה למענך!'. הוא כבר היה חולה, רבי יצחק, ולא יכול לטפס במדרגות, כמה מדרגות היו שם? 4 מדרגות... ולכן שלח את אחיו שסיפר את כל הסיפור. והרב שמע את הדברים ואמר כך 'יצחק, לא צריך שיקבלו את הילד, כי כבר עשה את ההשתדלות שלו והוא יקבל שכר על המצווה'. 'חשב לעשות מצווה ונאנס ולא עשה - כמי שעשה!'. 'מעתה השאלה אם יקבלו או לא יקבלו לא נוגעת כבר לו, את ההשתדלות הוא עשה. אבל תסביר לי דבר אחד' אומר הרב לאחיו של רבי יצחק, 'מדוע מנהל החיידר הזה לא חושב שגם הוא צריך זכויות?!'

בזמנו, אני לא יודע אם סיפרתי לכם, אבל כשהוא היה חולה כבר אנוש ואמרו שכבר זהו, זה שעות אחרונות שלו, הגיעו אליי האחים שלו ועוד, שלושה אנשים, וביקשו שאני אתפלל עליו, אני אעשה משהו, שאני אגיד משהו, שיהיה לו זכויות, אמרתי 'למה הגעתם במצב הזה עכשיו, למה לא לפני כן?' ואז היינו לפני הוצאת האנציקלופדיה. אז אמרתי להם 'תשמעו, בשביל להוציא אותו ממצב כזה שהרופאים אומרים 'עוד שעות ספורות!' צריך נס גדול בשיעור שזה לא יאומן. אבל יש סיכוי אחד, אם תקבלו על עצמכם לתת מיליון דולר להוצאת הדיסקים', שזה עלה יותר! 'אז זה יכול, זה יכול להושיע אותו. לא בטוח אבל זה יכול. אם אתם רוצים בבקשה'. – 'טוב' אמרו לי: 'אנחנו נשקול...' ולא אמרו לי יותר דבר, הלכו. לאן הם הלכו? לרב קנייבסקי, לשאול אותו: 'האם באמת לעשות כזה דבר, והאם זה יכול?'. מה ענה להם הרב? אמר להם 'אפשר!'. שאלו אותו: 'אבל זה סכום גדול! והכל וזה...' אמר להם 'אפשר!'. ועוד פעם זה זה וזה... ואמר להם 'אפשר!'. אבל הם לא הספיקו, אני לא יודע מה קרה שמה, אחרי יומיים הוא נפטר. אבל זכות המצווה הזאת של הדיסקים האלה והסכום הזה שהוא גדול מאוד - היו יכולים לשנות את הכל!!! כמה אנשים חזרו בתשובה מזה? פששש. אז הוא אמר 'אפשר!'. ויכול להיות שאם היו מקבלים על עצמם באותו רגע הם הולכים לגייס, יכול להיות שכבר ה'אפשר!' הזה היה מתאפשר. כמו שהוא אמר פה: 'אתה כבר עשית את שלך, את ההשתדלות כבר עשית!'. אבל מה לעשות, ככה זה העולם. 

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר (ישעיה מ"ב, כ"א)

לשמיעת שיעור זה ושיעורים נוספים: 02-3724787