ביאורים ומעשים בברכת המזון על פי הרב שטיינמן זצ"ל - יג | הרב אמנון יצחק

ממשיכים במאמרים במעשים מהגדה של הרב שטיינמן בעניין ברכת המזון

"הוא יזכנו לחיי העולם הבא" - הקב"ה נותן לכל אדם קצבת ימים ושנים מצומצמת! ועליו לדעת: שכל זה עבור הנצח. וכל זאת - אדם לא מרגיש זאת! עובר יום ועוד יום והוא לא שם לב איך בכל יום נכרת חלק מחייו!! ואיך יזכה לחיי נצח?! כל זה - הכנה, 'פרוזדור לטרקלין', אם אתה לא מנצל פה כל יום? אתה הפסדת נצח! אי אפשר לתקן, זה לא חוזר. 

אומרים שרבי ישראל סלנטר זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה פגש את רבי יוזל מנובהרדוק שנקרא אחר כך הסבא מנובהרדוק בעל 'מדרגת האדם'. הוא פגש אותו כשהוא עוסק במסחר לצורך פרנסה. שאל אותו: 'מדוע הוא עוסק בזה?'. אז הוא ענה לו: 'שהוא צריך זאת לצורך מחייתו, בשביל שיהיה לו במה לחיות!'. אז אמר לו הגאון רבי ישראל: 'באמת צריך לחיות, אבל צריך לדעת גם 'במה למות?' עם מה מתים. זה הפך אותו! סגר את העסק מיד וקיבלנו את הגאון הגדול בעל מדרגת האדם.

"הוא יזכנו לחיי העולם הבא" - הרבנית קנייבסקי עליה השלום סיפרה: 'שלאחר נישואיהם עם רבי חיים שילמו להם הוריה דמי שכירות לשנתיים. לאחר שנה נולדה להם ביתם הגדולה עליה שלום, וכבר לא היה מקום בבית! יהודי יקר בשם רבי זאב רוזנגרטן זכרונו לברכה משווייץ היה לו בית ריק ברחוב אור החיים. באותה תקופה כל בית ריק פלשו לתוכו והתגוררו בו. לכן בעל הבית היה ממהר להכניס את מי שמכיר לפני שיקחו לו את הדירה. החזון איש ביקש מרוזנגרטן שירשה להם לגור בביתו והוא הסכים. עברו להתגורר שם ואז התברר כי נשאר עודף כסף של דמי שכירות לשנה; הם קיבלו אחזקה לשנתיים, היו שנה ואז קיבלו את הדירה הזאת. אז נשאר להם עודף של שנה. הציעו; שהרבנית תקנה בזה מעיל שלא היה לה! אך היא אמרה: 'שהיא מעדיפה בכסף הזה שיקנו לבעלה ש"ס - כי הוא לא קיבל לחתונה ש"ס!' וכך עשו. כשסיפרו דבר זה לרבנו, אז הוא אמר 'הנה באמת לא היה לה מעיל לחמם את גופה אבל היא זכתה למעיל בעולם הבא שמוקף מכל דפי הגמרא של הגאון רבי חיים קנייבסקי! המעיל הזה ילווה אותה לנצח נצחים!!'. אהּ! החלטה אחת נבונה מה אדם יכול לזכות!!!

"עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו (איוב כה ב) הוא יעשה שלום עלינו" - הא! סח הרב שטיינמן בעידנא דחדוותא = בזמן שמחה: 'מסידור התפילה מוכח שקל יותר לעשות שלום בין אש ומים - מאשר לעשות בין בני אדם! כי אנחנו אומרים 'עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו - הוא יעשה שלום עלינו' מביאים אנו את הדוגמה הגדולה ביותר; של שני הפכים מהקצה לקצה! אש ומים, שהם חיים בשלום בשמים ועם הדוגמה הזו אנו מבקשים מהקב"ה: 'שאם הוא עושה שלום ביניהם במרומיו, בבקשה! שיעשה שלום גם עלינו. משמע שיותר קל לעשות שלום בין אש ומים מאשר שני בני אדם!! למה? הטעם כיוון שלבני אדם יש בחירה ולפעמים הם מתעקשים להישאר בריב. עם זאת, מבקשים אנו מהקב"ה תמיד ומתפללים 'כמו שאתה עושה שלום במרומים תעשה שלום גם אצלנו, כי אצלנו הדבר יותר קשה!'.

על הפסוק (בראשית א ח): "וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם" דורשים חכמים זכרונם לברכה בחגיגה יב: 'מאי שָׁמָיִם? במתניתא תנא: 'אש ומים - מלמד שהביאן הקב"ה וטרפן זה בזה ועשה בהן רָקִיעַ!'. טרפן זה ערבב, כמו שטורפים את הביצה. השמים עשויים מאש ומים. מעצם בריאתם ומהותם הם נוגדים זה את זה. בדרך הטבע לא ייתכן שישרור שלום ביניהם, אך הקב"ה עושה ביניהם שלום. על כך אנו מתפללים: 'עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל!'. חכמים זכרונם לברכה דורשים בבראשית רבה (ד ז) את השם שָׁמָיִם – שָׁמָיִם; שהבריות משתוממים עליהן! שָׁמָיִם מלשון השתוממות לאמור: 'של מה הן? של אש הן! של מים הן!' אז שמים זה גורם להשתוממות, איך הם מסתדרים ביניהם האש והמים? מהם באמת השמים? אש או מים? התשובה: שהיא לא אש ולא מים, בריה חדשה! שָׁמָיִם. זו המציאות של שלום בית; לא איש לעצמו לא אישה לעצמה - אלא בריאה חדשה של שניהם יחד. ואז זוכים ל'שכינה ביניהם!' ושורר השלום בביתם. טרפן, הבעיה שהזוג באטרף', במקום טרפן ערבבן ועשה מיקס אחד שנהיה 'אדם', אז הם באטרף, זה לא טוב, אז לכן לא מסתדרים...

"עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוא יעשה שלום עלינו" - רבנו תמיד דיבר על הדבר הנורא שנקרא מחלוקת. כל אימת שבא לפניו סיפור על מחלוקת היה מייעץ: 'לוותר! לוותר!!'. מישהו בא עם שאלה כשברור שהצדק איתו, אמר לו (שמות יד יד): "ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן". המסר ברור: תוותר! היה מקרה של שלום בית וביקש הרב: 'שהבעל יוותר!' אבל הוא חשב שהצדק איתו ושאל 'למה שאני אוותר?' אז הוא אמר לו 'אתה בן תורה ומבן תורה אפשר לדרוש לוותר'. פעם שאל מישהו 'למה כל כך קשה לוותר?' אז השיב לו הרב: 'שהגאון כתב: 'ככל שהמחלוקת קשה יותר - שורה על האנשים רוח טומאה יותר! והשטן מושך בכל הכוחות!! ומחלוקת - זה אחד הדברים שהשטן אומר: 'זה השטח שלי!' ולכן הוא מקדיש לזה את כל הכוחות!!!' מחלוק"ת זה חלק מוות.

עוד פעם היה זמן שמחה, ואמר הרב למישהו 'אהרן הכהן עליו השלום הרי עשה את המלאכה של שלום בית במדבר. על מה רבו? הרי לא היה חסר להם מאומה! אוכל יורד מהשמים, בגדים היה להם, הכל היה! "לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר" כתוב בתורה (דברים ב ז) לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר. אם כן על מה הם רבו עד שצריך אהרון הכהן להשלים ביניהם?' אומר הרב 'כנראה היו המריבות על פכים קטנים, זה רוצה את הבנקעל (הכסא) שיעמוד כאן, (הכסא יעמוד כאן) והיא מעוניינת שהכסא יעמוד דווקא שם. ואהרן הכהן היה עובד קשה להשכין שלום ביניהם! על מה יש קשקושים בין אנשים?...

אדם נקלע נגד רצונו למחלוקת בעקבות שהשכנים הרחיבו דירתם, והדבר לדאבוננו מצוי בבני ברק כי בין בניין לבניין יש עוד בניין ועוד מרפסת גם... אחרי שנים רבות של מחלוקת שנאה וסכסוך ממוני התעורר על הדבר, ושלח לשאול: 'אם יש טעם לעשות צעד קטן מצידו לצמצם את המחלוקת? שהרי לפחות את הסכסוך הממוני אפשר לפתור על ידי בוררות, או כיוון שהשנאה ממילא תישאר לפי מה שהוא סובר כרגע, עדיף אולי לא לעורר את העניין מבחינת (ירמיה לא יט) "מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד", ודווקא תתעורר השנאה מחדש. השיב לו הרב: 'למרות החשש - עליך לנסות לעשות מה שביכולתך! ולאט לאט יכולה השנאה לפוג'. ביקש עצה, מילת עידוד, שיהיה כוח לאותו אדם להצליח בתהליך הקשה! אמר לו: 'אם יוותר - תהיה הצלחה! ואם לא? פארקערט (להפך)!' וואו!! אם הוא יוותר - תהיה הצלחה! ואם לא? יהיה ההפך!! השליח הזדעזע, איך הוא יוכל לומר דבר חריף כזה? ושאל איך למסור את המסר יותר רך. אמר לו הרב באופן חד וברור 'אמירה רכה זה לנשים! לגברים צריך לומר דברים קשים כגידים! דהיינו לומר את האמת כהווייתה למרות שאמת זו קשה עבורו! שהרי זה לטובתו'. ואכן אותו אחד שמע והצליח להסדיר את הצד הממוני של המחלוקת.

תם ולא נשלם, וכאן מתחיל הפרק השני של הסיפור. מפני שהסיפור חשוב - אז לכן מובאת כאן כל השקלא וטריא בפירוט, (כל המשא ומתן שהיה). הרב רמז לאותו אחד שלא מספיק שהסתיימה נקודת המחלוקת אלא צריכים לעשות ממש שלום. דבר זה היה קשה לו ביותר! מטבע הדברים שנים, שנים רבות שבהם חיו בצל מחלוקת וזה גרם למשקעים רבים; כעס וחשדנות ביניהם. אז ביקשו לברר אצל הרב בבירור: 'האם בכל זאת חשוב העניין לעשות שלום ממשי? ללחוץ, ללחוץ ידיים זה עם זה ולפתוח דף חדש?' ענה להם: 'וודאי כן'. שאל אותו אדם וביקש: 'כיוון שזה כה קשה לו עם המידות, אז שיאמר לו הרב את הסברא בעניין'. הוא רוצה ככה שינוח על דעתו הדבר, לעכל את המלחמה הפנימית, מעין 'תן לי טעם למצווה'. ענה לו הרב 'גדול השלום'. כתוב גדול השלום שהרי לא בירך הקב"ה את עמו אלא 'ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם' (תהלים כט יא) גדול השלום! עדיין לא בא האדם על סיפוקו, ושאל שוב לטעם שיתיישב על דעתו. ענה הרב 'וכי אחרי 120 שנה ימשיכו לריב? אם כך שיקדימו ושישלימו עכשיו'. והוסיף ואמר 'אחאב ותרן בממונו היה! אחאב הרשע עובד עבודה זרה אבל היה ותרן בממונו. מה פירוש הדבר? יותר היה חשוב לו לאחאב שלא תהיה מחלוקת מאשר הכסף. לכן היתה לו הנהגה שהיה מוותר ומרוויח שלום. והוסיף הרב 'הרי מה מחייב במריבה להגיע למצב בו אחד שונא את השני? כסף? כפרה הכסף!' [קשה לי להאמין שהרב שטיינמן אמר 'כפרה הכסף', אבל בסדר, כתוב פה שהוא אמר 'כפרה הכסף']. 'והרי על פי רוב לא מדברים על סכומים גדולים, ובגלל זה הוא נהיה שונא לשני ועובר על איסור דאורייתא (ויקרא יט יז): "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ"?! אפילו אם המריבה היא על הרבה כסף, אם בגלל זה תהיו אויבים זה לזה? ותר!!' אמר לו: 'ותר! אדם לא יודע עיתו, היום הוא פה וברגע אחד יכול לגמור. אז מה זה הרבה כסף? ברגע יכול לא להיות פה! ומה יגיד למעלה?'

"עֹשֶׂה שָׁלוֹם" - מרביץ תורה שאל את רבנו בדבר השכנת שלום בין משפחות שיש לו השפעה על שני הצדיים אלא שהוא חושש להיכנס לעניין מפני 'ביטול תורה' האם אכן הוא יכול להימנע מכך או שעליו להיכנס לעניין על אף ביטול התורה הכרוך בכך? כי זה מרביץ תורה זה לא... אמר לו הרב: 'פשוט שצריך! שהרי מצינו מחיקת ה' כדי לעשות שלום! וכן מצינו בחכמים זכרונם לברכה 'שגדול השלום!' אבל בסוגריים יש פה 'באופן שלא יהיה ביטול תורה דרבים!' ביטול תורה של עצמו יותר קל ביטול תורה רבים?  לא לעשות. 

"הוא יעשה שלום עלינו" – 'בהרבה דורות' אמר הרב: 'אילולי שהיתה בהם המחלוקת היה זמן הגאולה! כמו למשל בדורו של רבי יעקב עמדין זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה היעב"ץ עם רבי יהונתן אייבשיץ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה שאילולי המחלוקת שהיתה במקומם, איפה שהם דרו היה זה הזמן המסוגל לגאולה! ויצר הרע מומחה לעשות מחלוקות בשביל להרחיק את הגאולה - כמו הבחירות של שס...!!! ומעשה בעיירת ספר ששכנה בין שתי ערים יותר גדולות, היה ויכוח בין מנהלי בית הספר: 'כל אחד רצה שתלמידי העיר האמצעית ילמדו אצלו!' ובאו לרב להכריע, שמע אותם ודן איתם על המציאות הקיימת ותוך כדי דיון אמר להם: 'יש לי קושיה שאני מתחבט בה הרבה זמן! כתוב במשפט שלמה (מלכים-א ג כו): "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ וַתֹּאמֶר: 'בִּי אֲדֹנִי! תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ!" וְזֹאת אֹמֶרֶת: 'גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה גְּזֹרוּ!" מג'נונה?! שתים טוענות: 'הילד שלה!' אחת אומרת: 'טוב, טוב אני מוותרת על הילד רק שישאר חי!' השניה אומרת לו: לא לי ולא לך! תחתוך!!' כי מה הוא אמר? שלמה המלך אמר להן: 'תשמעו אני לא יודע מה להחליט פה אבל אני חושב שמגיע לכן 'חצי חצי'... שאל רבנו: על אותה אישה שאמרה גְּזֹרוּ צריך להבין: מה היתה דעתה? למה שימות הילד?! אם הוא לא יהיה אצלה אז שהשניה תגדל אותו! למה להמית אותו? רצית אותו - ולא הצלחת! אבל למה ימות?! ואפילו הוא לא ילד שלך - וכי ילד שלא שלך הורגים כיוון שלא הצלחת לקבל בעלות עליו'? הרי זה לא נורמלי! נכון? וכך ביקש הרב להנחיל למנהלי בתי הספר את המבט הנכון: שיבינו; מה הטעם במריבה 'מי יקבל את הילדים של העיר האמצעית?' הרי מטרת בית הספר: זה שהילד ילמד! אם כן מה זה משנה אם ילמד אצלי או ילמד אצל השני? אם המטרה שלכם ללמד ילדים - ושילדים ילמדו בעצם אז מה הבעיה? איפה שילמדו העיקר שילמדו! אנשים לא שמים לב על מה הם נחלקים על מה המריבות - אין שכל! אבל פה רואים מה המטרה העיקרית שהם הקימו את המוסד: לא בשביל ללמד – בשביל שיהיה להם 'שם בגדולים' שם של 'מוסד מפואר!' שיגידו: 'אני יש לי כך וכך תלמידים! ויש לי כאלה וכאלה וכאלה...' וכו' וכו' זה מגלה בדיוק! איי איי איי... מי ילמד מרחל אמנו? שוויתרה על בעלה - על יעקב אבינו! רגל במרכבה!! לאחותה!!! רק כדי שלא תתבייש! צריך לחשוב על זה הרבה!

לשמיעת שיעור זה ושיעורים נוספים: 02-3724787