ביאורים ומעשים בברכת המזון על פי הרב שטיינמן זצ"ל - טז | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

‫נציב יום,

מיכאל בן חנה,

‫בריאות שלמה באיתנה מהרה ו...

‫אמן.

פרק אחרון,

‫מאמרים ומעשים מהאגדה של הרב שטיינמן,

‫זיכרונו לחיי העולם הבא,

‫ופרק טוז

מברכת המזון.

‫ירו את אדוני קדושיו.

‫בנסיעה לארצות הברית התקבל בכבוד מלכים,

‫בתי ספר, תלמודי תורה, יצאו לקראתו

‫ילדים, נשאו דגלים, עמדו בשורות לפניו.

‫ציבור, בני התורה, בא לחזות בפני קודשו,

‫לעמוד לכבודו, לשיר לו, בליווי תזמורת אדירה.

‫היה שם מעמד אדיר לכבודה של התורה.

‫באחד ממעברי הגבול

שהיה צריך לעבור,

‫שאל אותו פקיד,

‫אדוני, מה אתה עושה?

‫אמר לו, אני יושב, לומד.

‫מה אתה לומד?

‫לומד תורה.

‫מה אתה עושה במה שאתה לומד?

‫הלא, אתה כבר זקן.

‫אמר לו, אני רק לומד, זה מה שאני עושה.

‫כל הזמן זה מה שאתה עושה?

‫כמה שנים אתה לומד?

‫אמר לו, מקטנות,

‫התרכז הפקיד, הרים את קולו, ‫אתה לא תיכנס לארץ.

‫מה פתאום תיכנס לפה?

‫אדם שכל חייו לומד ואפילו לא מלמד,

‫מה יהיה איתך אם כל היום אתה רק לומד?

‫והרב שטיינמן יצא מלפניו בדמעות.

‫המקורבים הקיפו אותו בדאגה. ‫למה הרב מוטרד?

‫בעוד רגע נסדר את העניין,

‫נבהיר לפקיד עם מי הוא דיבר, ‫ונדאג לאישור כניסה מיידי.

‫נשא עיניו אליהם והשיב.

‫אינכם מבינים.

‫יש תזמורות,

דגלים,

ילדים עומדים ושרים.

‫פתאום מישהו שואל אותך בארבע עיניים.

‫עזוב את התזמורת, עזוב את הדגלים.

‫תגיד לי, מה עשית?

‫מה בפועל עשית בעולם?

‫מה, רק זה מה שעשית?

‫זה כל מה שהספקת?

‫ואני רואה כאן את כל הכבוד שנותנים לי, ‫מטוס פרטי,

‫מוליכים אותי, כניסה באחמי, ‫מכוניות ממתינות. ‫זה לא לשונות שלו, כן? זה הכותב כתוב.

‫מכוניות ממתינות בכל מקום שאני מגיע.

‫אבל הקדוש ברוך הוא יגיד לכולם,

‫תישארו רגע בצד,

‫יישב איתי בארבע עיניים,

‫הוא ישאל שאלה.

‫תגיד לי, מה אתה עושה?

‫וכל אחד יצטרך לעמוד מול השאלה,

‫וצריך להכין תשובה.

‫אני עושה משהו,

‫נעשיתי יותר טוב במשהו,

‫שיפרתי את עצמי, תיקנתי את עצמי.

‫בקיצור, צריך להכין תשובה.

‫כל מה שמסביב פה, מרעיפים עליך.

‫זה לא יעזור כשאתה מול הקדוש ברוך הוא, ‫כמו שאומרים,

‫אחד מול השני.

‫משם הוא יודע, הקדוש ברוך הוא, ‫לשאול, וגם מה יכולת להיות.

‫אחד מבחורי הישיבות בארץ ‫יצא לפגישות שידוכין.

‫מצא את הזיווג, הודיעו להורים, ‫רוצים להינשא.

‫ההורים המאושרים שמחו,

‫ונקבעה פגישה לסגירת התנועים.

‫היכרות בין המשפחות,

‫התיישבו, נסגור את הנושא הכספי.

‫בעדות אשכנז המנהג,

‫שההורים קונים דירה לזוג הצעיר,

‫כאשר רוב רובו של הסכום,

‫צריכים לתת הורי הקלה.

‫כך נהגו מקדמת דנא,

‫על מנת שיוכל החתן לשבת בשלווה ‫על אדני התורה ויראה.

‫במקרה הזה העניין היה מסובך.

‫אבי הקלה, אברך,

‫הוגה בתורה,

‫מגדל 17 ילדים.

‫חייהם פשטות וצניעות,

‫מצב כלכלי לא פשוט.

‫מצד שני, אבי החתן, איש עסקים מצליח,

‫בעל עסק משובח לנדלן,

‫מגדל רק שני ילדים. פרנסה ברווח,

‫במצבו הכלכלי יכול לפרנס ‫את כל ילדיו ואת כל שכניו,

‫וכעת הם יושבים סביב השולחן.

‫פתח אבי הקלה, האברך, ואמר,

‫ידידי היקר,

‫מה גדולה ומיוחדת שעה זו ‫שבאו ילדינו בברית הנישואין, ברוך השם?

‫בדרך כלל אמור אבי הקלה

‫לממן את רוב סכום קניית הדירה,

‫אך כפי שאתה רואה,

‫ביתי דל וצנוע ולי שבעה עשר ילדים,

‫משכורתי משכורת כולל פשוטה,

‫שאינה עולה על סך אלף חמש מאות שח בלבד,

‫בעוד

שאותך השם ברך

בממון רב

ובשפע רב.

‫לכן נראה לי,

על פי היגיון בריא,

‫נתחלק בקניית הדירה בצורה שווה.

‫אבי החתן שמע את הדברים,

‫והניע ראשו באי-הסכמה.

‫ידידי היקר,

‫גם אני שמח בשמחת ילדינו,

‫אך מנהג זה מנהג,

‫ועל פי המנהג אתה אמור לממן ‫את רוב הדירה.

‫נכון שיש לי אמצעים יותר ממך,

‫אך גם אני זקוק לכסף לחתן את ילדיי,

‫ולשאר עסקיי.

‫לכן איני מסכים לכך.

‫ישבו זמן ממושך זה עם זה,

‫ולא הגיעו לפשרה.

‫מה עושים כשהילדים רוצים להתחתן?

‫החליטו שילכו לרב שטיינמן, ‫יכריע בנידון.

‫נכנסו אל הקודש פנימה, ‫הציגו את השאלה וחיכו למוצא פיו.

‫הרב שמע,

הרהר מעט,

פנה ופסק.

‫אבי הכלה,

‫האברך בעל שבעה עשר ילדים,

‫ישלם שלושת רבעיהם מסכום הדירה,

‫ואבי החתן,

‫בעל העסקים והממון הרב,

‫עם שני ילדים,

‫השתתף רק ברבע מסכום הדירה.

‫צעק האברך בבהלה,

‫כיצד ייתכן?

‫הוא היה בטוח במאה אחוזים ‫שהרב יצדיק אותו, כמו ירימי.

‫כיצד ייתכן?

‫כבוד רבנו,

‫בקושי יש לי משכורת קלה,

‫ולעמיתי לא חסרים נכסים, ‫ברוך השם.

היה בהלם.

‫חייך רב והסביר.

‫בוא אסביר לך מדוע פסקתי כך.

‫אתה,

אברך שוקד על תלמודך ‫מבוקר עד לילה,

‫ומוסר את הנפש לתורה,

‫ופוטע בשם שיפרנס אותך.

‫עובדה, הבאת 17 ילדים.

‫לך יש מסלול מיוחד בשמיים,

‫מסלול לא טבעי,

‫שממנו הקדוש ברוך הוא זן ומפרנס אותך.

עובדה,

‫אתה משתכר עשרות שנים ‫משכורת דלה של כולל.

‫ברוך השם, גידלת 17 ילדים.

‫האכלת, הלבשת.

‫מדוע הצלחת?

‫כי הקדוש ברוך הוא זן אותך ‫במסלול של נס לא טבעי.

‫לעומת זאת,

‫אבי החתן

עמל לפרנסה רוב שעות היום,

‫מעט מזמנו מקדיש לתורה.

‫לכן, הקדוש ברוך הוא מנהיג ‫הוא מוביל אותו במסלול טבעי,

‫כמי שראוי להתפרנס בדרך הטבע.

‫ולכן,

ראיתי שעל פי טבע,

‫אבי החתן העשיר ‫לא יכול לשלם

יותר מרבע מסכום,

‫כי זו בשבילו הוצאה מכובדת ‫ולא קלה על פי דרך הטבע.

‫אך אתה, כשאתה מונהג ומושגח ‫מעל הטבע ובדרך נס,

‫בכל חייך אתה חי בהשגחה ניסית,

‫לך יש בעיה להשיג שלושת רבעי ‫מערך הדירה?

‫האברך נדהם

מהדברים הנוקבים,

‫וקיבל את הפסק דין באהבה גמורה.

‫אחר כמה שבועות,

לפתע קיבל סכומי כסף מכובדים ‫מכל מיני מקומות

באופן נס,

‫והגיש את כל הסכום הנדרש ‫לסגירת הדירה.

‫ללמדנו שהשם לבדו זן

ומפרנס לכול

בלא השתדלות האדם.

‫ככל שנאמין ונפתח בשם,

‫כך נזכה שיפרנסנו בהשגחה מיוחדת

ובצורה ניסית.

‫מעשה נוסף,

‫ואחד ששמע שרבנו מייעץ לפלוניה עמל ‫בתורה בטהרה,

‫שהוא יכול להתחייב לנישואי בנו ‫יותר מיכולתו באופן טבעי.

‫ולאותו יהודי שעובד לפרנסתו, ‫לא ייעץ לו להתחייב יותר מכפי יכולתו,

‫אלא באופן נורמלי לפי פרנסתו.

‫טמא באוזני הרב,

‫מדוע פלוני?

‫רבנו ייעץ לו ליטול עצמו סכום ‫יותר מכפי יכולתו.

‫ענה לו הרב

כי הוא מאוכלי המן.

‫שאל אותו הפלוני, ‫אז אם כן מעתה גם אני אלך לכולל ללמוד,

‫והרב ייעץ לי לעשות כמותו.

‫ענה לו כבר מאוחר,

‫הכוונה, לך יהיה קשה להעמיד את עצמך ‫באמת במדרגה זו, ‫כי התרגלת לחיות בהשתדלות על פי הטבע.

‫אומנם בוודאי זה קשה,

‫אבל אם תתאמץ מאוד,

‫תוכל תמיד להתחיל להתנהג ‫במצב אחר,

‫והדברים האלה כמובן דקים מאוד ‫ותלויים בדרגתו של כל אחד,

‫ורק השם רואה ללבב.

‫באחד הבניינים בבני ברק

‫שכן הרחיב את הדירה. ‫זה לא מפתיע, כבר בברכת המזון ‫מצאנו הרבה שהרחיבו דירות בבני ברק.

‫כמעט אין מי שלא מרחיב דירות בבני ברק.

‫והתקרב בצורה בולטת עד לדירת שכנו,

‫וחסם את האור והאוויר.

‫השכן הזה תכנן להזמין את החוסם לדין תורה,

‫אבל לפני כן החליט לגשת

לרב להתייעץ.

‫האם לעשות כך?

‫כבר בשלב הזה ניתן לעמוד ‫על גודל יראת שמיים ‫שהייתה בליבו של השכן הזה.

‫יש לשבח ראשית את העובדה ‫שלא עשה דין לעצמו,

‫ולא הקים קול זעקה למול העוולה.

‫בתקופתנו גם זו מעלה יתרה.

‫אבל כאשר החליט כבר לגשת לדין תורה,

‫כמה אנשים כמוהו מסוגלים להתאפק, ‫לעצור את עצמם ולהתייעץ לפני כן ‫עם אדם גדול.

‫איזה פסול יש להזמין אותו ‫לדין תורה לברר את הדין?

‫נזמין את השכן לדין, ‫ומה שיפסקו הדיינים נעשה.

‫אבל הוא החליט לגשת לשאול.

‫הרב שמע את השאלה ואמר כך,

‫נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי,

‫וותרן שיצא מופסד מוותרנותו.

‫השכן החליט לוותר על ההזמנה לדין תורה,

‫מחל לשכן על כל מה שעשה,

‫גם על האור וגם על האוויר ‫וגם על עוגמת הנפש, על הכול.

‫לא עוברים ימים אחדים,

‫באחת הישיבות החשובות בבני ברק ‫מחפשים דמות

שתמלא את אחד התפקידים הרוחניים ‫הבכירים בישיבה.

‫וכמה אנשים המליצו עליו?

‫אנשי הישיבה הולכים לברר על האיש.

‫ואצל מי מבררים? אצל השכנים.

‫ולמי הם פנו ראשון? ‫לשכן שבנה והרחיב את הדירה.

‫האם תוכל למסור לנו פרטים ‫על השכן בקשר לתפקיד רוחני ‫שאנחנו מייעדים לו?

‫השכן ההוא?

‫השכן ההוא?

‫הוא ממש מלאך.

‫השיב השכן שבנה ומספר לאנשי הישיבה ‫את כל מה שקרה בזמן הבנייה,

‫ואיך ויתר לו השכן על הכול.

‫אל תהיו מסופקים בכלל לגביו.

‫הוא אדם מיוחד מאוד.

‫כדאי לכם לבחור בו לכל תפקיד רוחני.

‫ואכן,

השכן שוויתר

‫נבחר לכהן בתפקיד

‫שהביא אותו לסיפוק רוחני עצום ‫וגם למשכורת נאה בצידו.

‫איך אמר הרב שטיינמן?

‫נעה ראיתי וגם זקנתי,

‫ולא ראיתי ותרן שהפסיד מוותרנותו.

‫שבת שלום.

‫-תודה.