ביאורים ומעשים מהגדה של הרב שטיינמן על ההלל - ו | הרב אמנון יצחק

נציב יום : שלמה שרעבי בן ברכה רפואה שלימה מהרה!

ממשיכים עם מעשים וביאורים על פי ההגדה של הרב שטיינמן בפסח בענין ההלל.

לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד – מספר הרב: שהוא שמע שר' אהרן בקשט זצ"ל התארח פעם אצל החפץ חיים זכרונו לחיי העולם הבא וזכותו תעמוד לנו אמן והוא הזמין אותו לסעוד אצלו החפץ חיים היה ידוע שרגיל לאכול מאכלים פשוטים והאורח לא היה רגיל בכגון זה לכן נקט כדרכם של אלו שאינם רוצים לאכול ומחפשים אמתלאה לסרב מכל מה שהגישו לשלחן האורח טעם מעט ואח"כ אמר 'שאינו רעב יותר!' החפץ חיים שהבחין שהאורח אוכל מעט מאוד אמר לו : 'אם אני הייתי אוכל מעט כמו שכבודו אוכל איך היה לי את הכוח לסבול את החילול השם שיש היום בעולם!?' 

אצל החפץ חיים לראות חילול ה' זה דבר שלוקח לו כוחות הוא צריך לאכול ולהתחזק שלא יתמוטט מרוב צער וזוהי הדרגה אומר הרב שטיינמן ולשאוף אליה שכבוד ה' יהיה החיים שלנו שיהיה ליבנו כואב ודואב כל אימת שרואים את כבודו יתברך מתמעט! אכן המצוה הגדולה ביותר היא לקדש את שמו יתברך ולמנוע חילול ה'! 

לא לנו - לא לנו כי לשמך תן כבוד – כל אדם יכול להיות במעט צדיק במחשבה למשל בעל מכולת מוכר 100 פריטים ביום בעצם הוא עשה 100 פעמים חסד! באותו יום אמנם עיקר הכוונה שלו פרנסה אבל אם באותו זמן הוא גם חושב על חסד ומכוין לשם מצוה עושה 100 מצוות ביום! אלא שהוא לא חושב על כך נהג מונית אם יחשוב שמסיע את הנוסעים גם לשם חסד לא לשם פרנסה בלבד יחשב לו שעושה מצוות אמנם איך נוכחי שהוא באמת עושה זאת לשם מצוה ולא משקר את עצמו? אם למשל יהודי נזקק בדחיפות לנסיעה ואין לו אפשרות לשלם אם הוא יסיע אותו סימן שהוא עושה מעשיו גם לשם מצוה

לא לנו ה' - כי לשמך תן כבוד – הרב שטיינמן הדריך אחד מהשליחים לעסקי ציבור אתה עוסק בעניני רבים דע לך שיש לך להשתדל שבכל פעולה יהיה משהו לשם שמים המשנה באבות וכל מעשיך יהיו לשם שמים בדורינו משמעותם שבכל מעשיך יהיו גם לשם שמים וסיפר: עובדה באדם שנשלח להיות שד"ר למוסדות תורה ששם ערכו לכבודו מסיבת כבוד ושבחו אותו על הלשם שמים שלו וכולם חשבו שהוא עושה זאת לשם שמים בלבד! אומר הרב שטיינמן אני ידעתי כי באותה תקופה היו לו קשיים שונים בתוך הבית רחמנא לצלן! ועל כן הוא נוסע כדי לא להיות בבית... 

זו דוגמא שמלמדת כמה קשה לשבח אנשים או להספיד אותם כי איננו יודעים את מסתרי הלב של כל אדם ואדם! לכן 'לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד!' נותנים כבוד לבני אדם ולא יודעים מה מסתתר בכלל מאחורי כוונותיהם מעשיהם! אכן הכבוד הוא רק לה' יתברך אלא שבני אדם לעיתים קרובות לא שמים לב; שהכבוד שהם דורשים לעצמם - זה מעבר לכבוד שהם נותנים לקב"ה! הם מקפידים שיתנו להם כבוד! וכמה כבוד אתם נותנים לקב"ה?

היה מקרה; דין תורה עם תורם אחד שתבע את המוסד שהוא תרם להם כסף שהיו צריכים להכין לו שלט שיש להנצחת תרומתו והם לא עמדו בתנאים! ועשו לו שלט פשוט מפח!! והרב שטיינמן צחק ואמר: 'לא ידעתי שהקב"ה קורא רק שלטים משיש מצד אחד נותנים לשם שמים מצד שני אם אין שלט משיש - תובעים לדין תורה!' על זה נאמר לא לנו - רק לשמך תן כבוד!

אדם שרוצה להתקרב מעט 'למדרגת תורה לשמה' היה מייעץ הרב שטיינמן: 'שיאמר נוסח שמופיע בספר 'אור השנים' לפני הלימוד: 'הריני לומד תורה לשמה לקיים מצוות עשה שציווני בוראי יתברך שמו בתורתו הקדושה 'ללמוד תורה' שנאמר 'ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם' אבל כשיאמר את הנוסח - לא ירמה את עצמו ויחשוב שכבר בגלל הנוסח הוא לומד לשמה! וידע; שרק יחידי סגולה כמו החפץ חיים והחזון איש - זכרונם לחיי העולם הבא הגיעו לכך! ולא ירמה את עצמו שהוא דרגתם ולומד לשמה אלא על ידי שיאמר זו הוא מתקרב לדרגת לשמה כי יש לו כבר לפחות זכירה וידיעה שצריך ללמוד לשמה אז יש בזה התקרבות. 

אבל עוד אמר הרב: 'שגם התורה שלנו שהיא לא לשמה - תורה היא! ויש בכוחה להגן ולהציל, אבל אם היינו לומדים תורה לשמה - שום שונא בעולם לא היה יכול להתקרב אלינו!' שום שונא שום אויב. 

עצביהם כסף וזהב - יש אנשים שהכסף הזה עושה להם עצבים... הרבה אנשים מאבדים את הראש בשביל כסף! בדרך כלל הקב"ה נותן לאדם; או כסף או שכל. וגם אנשים שהיה להם הרבה שכל כשהם מרוויחים הרבה כסף הם מאבדים את השכל! כמו בילי הדבילי (ביל גייטס...) את התופעה הזאת רואים הרבה פעמים בירושה שנופלת לכמה בנים ומעשים שבכל יום האחים הופכים להיות שונאים! בגלל כסף... לעיתים אפילו הבנים שונאים את אביהם עוד בחיי חיותו ומצפים למותו! ה' ירחם אומר הרב שטיינמן האם אין בכך משום איבוד השכל?

פה להם – פעם אמר רבנו למקורביו: 'בכל יום אני פוגש הרבה אנשים! מכל המינים והסוגים ניתן לומר בהחלט ש'כולם אהובים! כולם ברורים כולם גיבורים וכולם עושים באימה וביראה רצון קונם' הבעיה מתחילה בכך ש'כולם פותחים את פיהם!' הפה מביא להם את כל הבעיות והצרות...

אוזניים להם ולא ישמעו – מסופר על רבי משה סולובייצ'יק זכר צדיק לברכה בתקופת היותו ב'מחנות' אחרי המלחמה העולמית ישב שעות ארוכות עם מיסיונר! שניסה לנצל את שברון ליבם ומצבם הקשה של היהודים באותה תקופה לפתותם לנצרות. למה אדם גדול כזה רבי משה סולוביי'ציק יושב עימו שעות ארוכות? עם מסיונר?! פשוט! הוא נקט בעורמה; על ידי שנתן לאיש את ההרגשה שיש אוזן קשבת להבליו אבל עיקר המטרה וההקשבה היתה למנוע ממנו לגשת לאחרים שהיו עלולים ליפול ברשתו וככה הוא העסיק אותו ורק בגלל הצורך בהצלה זה אז רבי משה "הקשיב" לו במרכאות! על זה נאמר אוזניים להם ולא ישמעו.

מישהו שאל את הרב: 'מי ששומע קריאת התורה ובו זמנית גם קורא בפיו - האם יצא ידי חובת פעמיים מקרא? מצד אחד הוא שומע, מצד שני הוא גם קורא, האם זה ייחשב לפעמיים מקרא?' מה ענה לו הרב? – 'לאדם יש גם שתי אזניים והוא שומע בשתיהן! האם בזה ייצא פעמיים ידי חובתו?' אז לא צריך גם לקרוא! זה נקרא אוזניים להם...

כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם - הנביא בז לעובדים עבודה זרה! לוקחים עץ בחלק של העץ צולים בשר בחלק השני זה האלוהים שלהם עבודה זרה והם מאמינים בו שהוא האלוהים שלהם, 'כך היום' אומר: 'ישנם אנשים כגון נהגי מוניות לא שומרים תורה ומצוות! לא מאמינים בקב"ה אבל מאמינים באיזה דבר קטן שתולים אותו באוטו שיביא להם פרנסה...!' בזה הם מאמינים - כמוהם יהיו עושיהם. 

יברך יראי ה' - סח רבי אליהו מַן: 'הזדמנתי לשמחת הבר מצווה לנין של הרב שטיינמן וכיבדו אותו לומר דרשה בגמר הדרשה בירכתי את הנער: 'שיהיה תלמיד חכם! ירא שמים ובעל מידות טובות!' תלמיד חכם ירא שמים ובעל מידות טובות ואמר לי הרב: 'לא כך הסדר אלא 'ראשית חכמה יראת ה''! דבר ראשון יראת שמים'. אז שאלתי אותו: 'במשנה ברורה סימן מז' סעיף קטן י' כתב: 'ותמיד תהיה תפילת האב והאם שגורה בפיהם להתפלל על בניהם שיהיו לומדי תורה! וצדיקים ובעלי מידות טובות' הרי שהסדר הוא קודם לומדי תורה?' 

השיב לי הרב: 'פעם - היה הרחוב נקי! האווירה היתה נקייה והדבר הראשון היה יראת שמים! ראשית חכמה יראת ה'. אבל בדורות האחרונים - אם לא ילמד? מהיכן תתחיל היראת שמים, הרי מיד יסטה מן הדרך כשלא ילמד תורה! לכן כתב המשנה ברורה: 'שדבר ראשון יתפללו ההורים על בניהם שיהיו לומדי תורה!' נמצא אם כן שהברכה צריכה להיות 'שיהא ירא שמים!' אך כיצד זה יבוא? על ידי שילמד תורה! ואז ירכוש את יראת השמים. על ידי הראשית חכמה - יראת ה'! ויגיע לחכמה ויהיה תלמיד חכם.

יברך יראי ה' - סיפר רבי אליהו אליעזר יעקובזון, בן הגאון הצדיק מרדכי עמרם זצ"ל: שפעם היה אצל הרב שטיינמן ושאל בענין חינוך תלמידים והתבטא 'שאביו היה לו כח להטיל משמעת!' אמר לו הרב: 'אם אתה חושב שזה עניין של משמעת? טעות בידך! כח השפעתו של אביך על התלמידים בא מחמת יראת השמים שהיתה בו! לכן הם שמעו לו' 'כל שיש לו יראת שמים - דבריו נשמעים!'

'נפש החיים' בשער ד' פרק ד' בשם המדרש אומר: 'כל מי שהוא יודע, דהיינו; כל אחד שהוא למד תורה, כל מי שהוא יודע - ואין בידו יראת חטא - אין בידו כלום!' זה אומר המדרש, צריך להבין: מה נאמר פה? שהרי לכאורה יש לו לימוד תורתו! מסביר הרב: 'נראה שאמנם יש לו את לימוד התורה, אך אין לו כרטיס כניסה לעולם הבא עם התורה הזאת! תורה בלי יראת שמים - אין לו כלום! אומר המדרש, מסביר הרב שטיינמן: מה זה אין לו כלום? אבל הוא למד תורה בסדר אז אין לו יראת שמים אבל לימוד תורה הוא למד אז הוא אמר בסדר אז הוא למד תורה אבל אין לו כרטיס כניסה לעולם הבא! 

משל למה הדבר דומה? יש כנס, הכניסה לכנס עולה אלף דולר (1,000 $)! יש לו 900 דולר - הגם שיש לו 900 דולר אף אחד לא אומר שאין לו 900 דולר, אבל כרטיס כניסה? הוא לא יכול לקנות ב-900! כי זה עולה 1000... אז מי שיש לו תורה עם יראת שמים - נכנס לעולם הבא! מי שיש לו תורה אבל אין לו יראת שמים - לא נכנס לעולם הבא! זאת אומרת אין לו מספיק בשביל לקנות את הכרטיס כניסה, בשביל הכרטיס כניסה צריך גם את השובר שכתוב עליו 'יראת שמים!' שהתורה נלמדה ביראת שמים.

בזמן האחרון שומעים שישנם צעירים מבני הישיבות שמתחכמים לומד שהם 'פתוחים' 

- 'צריך להיות פתוח לא סגור! פתוח, פתוח... 

מה הכוונה שהוא פתוח? שהוא קצת פחות ירא שמים! לא חלילה עובר עבירה אבל פחות מקבל על עצמו עול תורה ועול מלכות שמים! בחור כזה בעצם רוצה להתרחק מהחיים' אומר הרב שטיינמן: 'שכן החיים הם התורה והמצוות ולפעמים באמת ניתן למצוא היתר כלשהוא ואין בכך עבירה, אבל סופו לרדת! והשומר נפשו - ירחק מזה. וצריך לדעת: שדרך התורה היא שכל אחד יראה לחפש בלימוד להתחזק בלימוד התורה ובמעשי המצוות ואין שום מצווה שאפשר לזלזל בה חס ושלום! והקב"ה יעזור... מבקש הרב: 'שכל אחד שיעשה כך - יוסיף לו הדבר עלייה גדולה ברוחניות!'.

יברך יראי ה' הקטנים עם הגדולים - סיפר הבן של הרב שטיינמן: שפעם התארח הרב מבריסק זכר צדיק לברכה במלון בני ברק לרגל שמחה משפחתית והגיע עם אביו לבקרו 

שאל אותו הרב שטיינמן את הרב מבריסק: 'מה שלומו?' 

והסתובב הגרי"ז לכיון הארון שהיה מלא בתרופות! והראה לו 'זה המצב שלי!'

אח"כ ביקש הבן מהגרי"ז 'ברכה'.

ואז שאל הגאון מבריסק את רבינו: 'האם גם אתה מהמבקשים ברכות?' 

ואמר לו: 'לא אני ביקשתי! אלא בני' 

פנה הגרי"ז ואמר לבן: 'הנה ברכה 'להיות תלמיד חכם - אי אפשר לתת! כי אדם צריך לעמול לבד להיות תלמיד חכם ולא מועילה לכך ברכה! אלא שגם אחרי העמל צריכים סיעתא דשמיא; שיפסקו כמוהו להלכה! כמבואר בגמרא במכות יא' ואם כן' סיים הגאון מבריסק: 'אם תעמול בתורה ויהיה חסר לך רק החלק הזה שיפסקו כמוך להלכה ושהברכה שלי נחשבת בשמים כברכה: 'אז אני מברך אותך; שיפסקו כמוך!' אבל לעמול? אתה צריך לעמוד לבד! הברכה שלי לא תעשה אותך תלמיד חכם.

הקטנים עם הגדולים - פעם דיבר הרב שטיינמן אודות ההבדל בין התפקיד של מרביצי התורה בישיבות הקטנות למרביצי התורה בישיבות הגדולות, הוא המשיל את הדבר לכלי מלחמה וכיבוש; ר"מ בישיבה גדולה כך אמר הוא כמו טייס מרחף גבוה מעל גבוה ואכן זו חכמה רבה ונדרש לכך כח עצום! לעומתו ר"ם בישיבה (ר"מ זה רב מגיד שיעור) רב בישיבה קטנה משול לחייל בצבא הרגלי - זה נמוך יותר! ופשוט יותר אבל בסופו של דבר מי כובש בפועל? 1,000 כלי טיס - לא יוכלו לכבוש בפועל ללא הכיבוש של החייל הפשוט שנכנס וכובש רגלי! 

השמים שמים לה' - בגמרא בברכות לה' איתא: 'תנו רבנן: 'אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה! וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה – מעל!' זה מעילה. בהמשך שם כתוב: 'רבי לוי רמי' רבי לוי מטיל שני פסוקים; 'כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם' אז פסוק אחד כתוב הארץ ומלואה למי? להשם! לה' הארץ ומלואה, פסוק אחר אומר והארץ נתן לבני אדם! מתרצת הגמרא לא קשיא זה לא קשה! כאן קודם ברכה, כאן לאחר ברכה; קודם ברכה - לה' הארץ ומלואה, אבל אם אתה מברך - אז הארץ נתן לבני אדם. והנה אף על פי שהדבר מובן גם בפשטות, מכל מקום כשחושבים, מתברר יותר חיוב ההודאה לה' - ומקבלים מושג אחר לגמרי בזה! 

יחשוב אדם על הלחם שאוכל; כמה עבודות וטרחות השקיעו האנשים עד שהגיע הלחם לפיו? כמו שמבואר במסכת שבת עג' יש 11 מלאכות בפת! מחרישה עד אפיה - 11 מלאכות! בזמנם, אותם אנשים שזרעו ועמלו בעצמם הרגישו: הנאה בחיוב הודאה לה' על האוכל! כי אכן לא פשוט היה העמל וההשקעה שנצרכו להם עד שהגיעו לאכול לחם, ובשנת בצורת שלא ירדו גשמים! היה רעב! ממש כפשוטו רעב אין מה לאכול אבל בזמנינו אע"פ שמברכים לא כל כך מרגישים באותו רגע עד כמה חייבים להודות לה' כי נראה שהלחם בא בקלות! 

אבל באמת במציאות של זמננו התרבו עוד הרבה סיבות וטירחות עד שמגיעה הפת לאכילה! את החיטה - מגדלים בחו"ל, כאשר רבים מתעסקים בגידול! ומשקיעים בכך עבודה מאומצת בקיץ הלוהט! את החיטים שנקצרו - מביאים לכאן באוניות, ואנשים רבים הוצרכו להתעסק; כדי לבנות ספינות, לכרות עצים, ולחצוב כמו שאומרים ברזלים! וכשסוף סוף הגיעו גרגירי החיטה לכאן - יש צורך לטחון אותם, לעשות מהם בצק לאפות להעמיס על משאיות לחלק תוצרת בכל שכונה, ובכל מכולת - הרי לנו כמה בתי חרושת! ועשרות אלפי אנשים!! צריכים להתעסק - עד שיגיע הלחם אלינו, 

ואדם האוכל לא מרגיש בכלל את גודל החיוב; כמה אנשים בעולם פעלו בשביל שהוא יוכל להגיד 'המוציא לחם מן הארץ!' ולאכול, אבל אם היו חושבים את החשבון כמה טורחים להכין לך את זה כמה חסד כמה סיבות כמה פעולות נצרכו לגרום שיגיעו אליו המאכל – ההרגשה היתה שונה בברכה!