ביאורים ומעשים מהגדה של הרב שטיינמן על ההלל - יד | הרב אמנון יצחק

ממשיכים במאמרים ומעשים מתוך ההגדה של הרב שטיינמן על ההלל;

מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ (תהלים קיח ה) - בתפילה ישנם כמה עניינים; אחד מהם והוא עיקר התפילה זה ההכנעה שבלב. אדם יכול להתפלל ואין לו מספיק הכנעה, ואם אתה תמה: איך ייתכן דבר זה? הרי לפנינו משל; אדם נצרך לבקש בקשה מהשלטון הולך ומתחנן לפניהם! אבל חושב בלבו: 'שהשלטון צודק והוא צריך להתחנן לפניהם?!' הרי הוא חושב: 'כמה אכזריים הם!! באמת, אני יותר חשוב מהם! והיה עליהם לבקש ממני, אבל מה אעשה? כיוון שאני תחתם בלית ברירה עלי לפנות אליהם ולבקש מהם שיחוננו אותו!'. המחשבה הזו היא לא רק כלפי אנשים, הקב"ה ברא באדם נטייה לגאווה ולחוסר כניעה! ואני מוסיף: 'מרידה גם!' ומתוך כך אף כשנצרך לבקש רחמים מאת ה' בלבו הוא לא מבטל את ישותו! אלא חושב: 'שהצרה לא מגיעה לו! רק כיוון שהוא כזה במצב כזה אין לו מה לעשות? אלא לבקש רחמים!' אבל הוא לא מכניע את עצמו להרגיש 'שהוא כלום! גורנישט מן גורנישט והוא ראוי לכל מה שהגיע לו, אלא שהוא מבקש רחמים אף על פי שמגיעו העונש!' מה נדרש מה אדם? להתפלל תפילה שלמה, הכנעה לפני הקב"ה! וירגיש שבאמת הוא תלוי רק בחסדיו.

כמו שמצינו בנביא שהקב"ה התפעל! (מלכים-א כא כט): "הֲ‍רָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי?" אמר הקב"ה לאליהו הנביא. אחאב - היה רשע גדול! וכשאליהו הנביא אמר לו 'שהוא הולך למות!' הוא לבש שק ואפר עשה תשובה מיראה! לא מאהבה, ונכנע!! מלך עריץ וקשה ונכנע. אז ה' אומר לאליהו הנביא: הֲ‍רָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב! והחשיב לו את מה שנכנע לזכות גדולה!! ודחה את הגזרה לשנתיים וחצי!!! הוא היה צריך למות מיד עם כל זרעו, ואם היה עושה תשובה מאהבה - היתה מתבטלת הגזרה לגמרי! היא רק נדחתה. אבל ה' החשיב לו את הכניעה הזאת לזכות גדולה כיוון שהכנעה היא חלק מן התשובה. אז צריך להתפלל לפני ה' בהכנעה! ולדעת: 'שאנחנו כלום! אפס אפסים, ואנחנו לא עושים אולי פרומיל (אחד לאלף!) ממה שאנחנו צריכים לעשות ויכולים לעשות.

קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי (תהלים קכ א) - הגמרא בראש השנה יח: "תניא; היה רבי מאיר אומר: "שנים שעלו למיטה וחוליין שווה וכן שנים שעלו לגרדום לידון ודינן שווה; זה ירד וזה לא ירד, זה ניצל וזה לא ניצל!". זאת אומרת זה ירד מהמיטה ונתרפא, וזה לא ירד - מת. זה ניצל מהגרדום וזה לא ניצל. מפני מה זה ירד וזה לא ירד זה ניצל וזה לא ניצל? - זה התפלל – ונענה, וזה התפלל - ולא נענה! אז שניהם התפללו אחד נענה ואחד לא נענה. מפני מה זה נענה וזה לא נענה? - זה התפלל תפילה שלמה - נענה, וזה לא התפלל תפילה שלמה - ולא נענה. מה זה שלמה? אומר רש"י: 'תפילה שלמה – נתכוון'. אם הוא התכוון בתפילה בכוונה שלמה, אז הוא יכול להיענות ולרדת מהמיטה אפילו שנגזר עליו למות, ואפילו שעלה לגרדום ונגזר עליו למות! והרב שטיינמן הוסיף בתוספת ביאור: 'המתפלל תפילה שלמה פירושו; שמבין שהתפילה זוהי ההשתדלות העיקרית שצריך לעשות כדי להינצל מצרתו!' שימו לב עכשיו למה שאומר הרב שטיינמן: 'שאר הדברים הם תפלים! רופאים תרופות ניתוחים קשקושים, ולכך כשהוא יודע שהעיקר זה התפילה לבורא עולם אז הוא נענה, אבל מי שמתפלל תפילה לא שלמה מה הכוונה? הוא עושה הרבה השתדלויות לחלץ את עצמו מחולי, מגזרות, אבל גם בתוך כל ההשתדלויות הוא גם מתפלל! הוא גם מתפלל! אבל זה רק השתדלות נוספת - לכן הוא לא נענה! כי הקב"ה רק 'עוד אחד' כאילו בתוך המאמצים, והוא לא מבין שכל חייו תלויים רק בה'! זה הוא לא מבין. אם היה מבין ופונה אל הקב"ה, 'אל רופא נאמן רחמן!' היחידי שבידיו, "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל" (דברים לב לט) שום השתדלות. אם אדם היה נכנע לפני ה' מתפלל תפילה שלמה ורק סומך על הקב"ה ביודעו שכל החיים תלויים בו – אז! אז הוא יכול להיענות.

השם לִי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם (תהלים קיח ו) - אם ה' הוא לִי אז אני לא ירא מאף אחד, מה יכול לעשות לי בן אדם? אדם לא יכול לעשות בלי גזרת ה', בלי גזרת ה' שום דבר לא יכול להיעשות. כתב הרמב"ן באיגרתו: 'ודבריך יהיו באימה ויראה כעבד לפני רבו ותתבייש מכל אדם ואם יקראך איש" אומר הרמב"ן: "אל תענהו בקול רם רק בנחת כעומד לפני רבו!" אז הרמב"ן אומר שצריך לדבר ולענות בלחש ולא בקול רם, אלא בנחת כעומד לפני רבו. 

הרא"ש (רבנו אשר) כתב: "אל תשמיע בחוץ קולך ואל תהי צווח כבהמה ודבריך יהיו בנחת" אז בעניין הרמת הקול יש חילוק בין הרמב"ן להרא"ש. הרא"ש מקל יותר, הוא אוסר צעקה ממש, 'אל תהי צווח כבהמה'. אבל הרמב"ן אוסר כל הגבהת קול. 'אל תענהו בקול רם, רק בנחת, כעומד לפני רבו'. הרב שטיינמן סיפר על אדם שהכריחו אותו להתייצב בצבא. באותה תקופה היו מעמידים אותם במסדר והמפקד קורא את שם החיילים, וכל אחד שקוראים בשמו אומר: 'אני!' יעקב זוכמכר? – 'אני!' כל אחד צריך לענות. כשהגיע לאותו אחד אמר 'אני' בשקט. המפקד לא שמע, הוא עשה עצמו שלא שומע, חזר וקרא בשמו של האדם, והוא חזר וענה לו 'אני' בשקט. לא הגביה את הקול, כשיטת הרמב"ן. בסופו של דבר המפקד התרגז אבל לא עזר לו, למה? היות והאיש הזה חש למחלוקת הראשונים והוא נקט כשיטת הרמב"ן יותר מלמפקד. הוא חש להרמב"ן ולא חש למפקד. מעשה זה צריך לחזק אותנו בעניין יראת שמים; אדם מטבעו מתייחס לדברים ממשיים, מציאותיים, חזותיים, שעומדים לנגד עיניו - יותר מדברים שכליים, מהבנות! כמו שאמר רבן יוחנן בן זכאי לתלמידים: 'יהי רצון! שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם'. אדם מפחד מבשר ודם יותר מהקב"ה למרות שהוא ידוע שאדם לא יכול לעשות לו מה שהקב"ה יכול לעשות לו. בכל אופן, ממי הוא ירא? מאדם! למה? כי זה ממש מולו. ופה במסדר הזה כשהחייל עונה 'אני' בשקט, הוא חש למחלוקת הרחוקה, איפה הרמב"ן? לפני מאות שנים! איפה הרא"ש? מאות שנים! הוא חש למחלוקת ביניהם ונוקט כשיטת הרמב"ן מול סמכות ממשית של מפקד שחוזר על שמו בקול! וכולם שומעים. והוא עונה לו 'אני' (בשקט). למה? הוא מחזיק מהרמב"ן יותר מהמפקד.

טוֹב לַחֲסוֹת בַּהשם מִבְּטֹחַ בָּאָדָם (תהלים קיח ח) - בנוגע להתרמות עבור ישיבות, דעתו של הרב שטיינמן שאין להרבות בהשתדלות. טוֹב לַחֲסוֹת בַּהשם מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים (תהלים קיח ט)  פעם שאלו אותו לפשר העניין: 'למה דעתו שאין להרבות בהשתדלות?' והוא השיב: 'לפעמים נגזר כי יגיע הכסף מאדם מסוים, ואם יש דרך לפעול אצל מישהו אז הרי זוהי השתדלות. אבל אם רואים שההשתדלות לא עולה יפה הרי אין מחובת ההשתדלות לשים את מבטחו באדם הזה ולהמשיך להשתדל דווקא דרכו להביא את הכסף. כנראה נגזר שהסכום הזה צריך לבוא ממקום אחר. אחרי הכל כל הנדיבים כולם - הם רק שליחים של הקב"ה! והאמונה צריכה להיות רק בה' לבדו. טוֹב לַחֲסוֹת בַּהשם מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים. זה אותו דבר כמו קודם; מי שבתפילה סומך על ההשתדלות ולא על התפילה - אז הוא לא נענה! ומי שסומך על הנדיבים יצטרך לכתת את רגליו הרבה מאוד, הרבה מאוד! בסוף הוא יקבל את מה שמגיע לו מאחד, שתים... אז זה בכלל לא קובע ההשתדלות.

לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה (תהלים יח יז) - שאלה של פיקוח נפש! אדם בגיל 90 חוסר הכרה, כדי להמשיך לחיות צריך ניתוח בקנה הנשימה ולחבר אותו תמיד למכשיר הנשמה. האם לעשות את הניתוח? או לקיים רצונו שאמר תמיד 'לא רוצה להיות נטל, לא רוצה להיות במוסד, לא רוצה להיות תלותי! במקרה כזה עדיף למות מלהיות מחובר למכשירים', כך הוא אמר. מה עושים? שואלים את הרב. מה ענה ראש הישיבה? 'ראשית כל עוד קיימת אפשרות ריפוי על ידי תרופות, חיבור למכשירים או ניתוח, וזה יאפשר לו להמשיך לחיות! אז צריכים לעשות ואין לנו רשות למנוע ממנו!' - ולא כהמלצת הרופאים: 'לחסל כמה שיותר מהר אנשים! שלא יהיו נטל על הבית חולים!! וכולי...' – 'דבר שני, מנין לנו לדעת שכעת הוא לא חזר בו ממה שחשב בתחילה שהוא לא רוצה להיות נטל, ואולי עכשיו הוא מבקש להמשיך לחיות?' רק עכשיו אנחנו לא יכולים לדבר איתו כי הוא במצב כזה ש... צריך לדעת' אומר הרב שטיינמן: 'אדם מחוסר הכרה מה שמכנים הבריות צמח – מרגיש! ולמרות שהוא מחוסר הכרה הוא במצב של ייסורים, והייסורים נחשבים לו כפרה!'

סיפרנו פעם את המעשה שהרב גלינסקי סיפר: 'שהיה רופא יהודי שהיה כופר, ויום אחד הוא חזר בתשובה. ולמה הוא חזר בתשובה? הוא סיפר: 'הוא היה בבית חולים לנוירולוגיה, שמה מביאים את האנשים הכי קשים שסובלים מכאבים ולא יכולים לעזור להם, צועקים לשמים ושום תרופות שום הרגעה כלום לא עוזר. בית חולים מיוחד. והרופא שמה הגיע לשמה בן אדם יהודי, והיה צועק וצועק וצועק ונותנים לו כל המשככים וכל הזריקות והכל  - אין! כינס את הרופאים והחליטו לעשות: 'המתת חסד!' מה שהם קוראים רצח, המתת חסד, ולרצוח אותו. זהו, ניתקו אותו מהמכשירים מת. בלילה הוא חולם את הנפטר, הנרצח. וההוא צועק עליו: 'רשע! אם היית משאיר אותי עוד שלושה ימים צועק ככה - לא הייתי רואה פני גיהנום! בגללך אני בגיהנום'. והוא נבעת, בירר את הדברים ובעקבות זה חזר בתשובה. עשה תשובה על מה שהוא עשה שהרג את הבן אדם. אם היה מתייסר עוד - עוד היה לו כפרה, לא היה צריך לראות פני גיהנום. אז זאת אומרת מה שאדם סובל זה במקום שהוא יהיה בגיהנום! אז מה עדיף? פה כמה ימים נוספים, שזה קשה מאוד אבל זה קליל - קליל לעומת הגיהנום! קליל, שהרי ההוא צועק עליו, אבל הוא צעק גם פה בבית חולים! שיגע את המחלקות, לא יכול לסבול! אבל שמה זה קשה הרבה לאין ערוך!! ומובא פה גם המעשה מהרב שלי הרב שפירא זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה שהוא בא בחלום לרב גריינימן והוא שאל אותו: 'מה היה בדינך?' הוא אמר לו: 'אם לא הייתי עובר את כל הייסורים!' היה לו שנתיים שנתיים וחצי ייסורים קשים! לפני שהוא נפטר, 'אם לא הייתי עובר אותם - לא הייתי עובר את הדין!' וזה אדם שכל ימיו למד תורה, קידש שם שמים והחזיק את כל עולם התשובה! וכולי וכולי, ואם לא היה עובר את הייסורים לא היה עובר בדין. זה לא יאומן כי יסופר!!

עוד נקודה יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי (תהלים קיח יח) -  הקב"ה מביא על האדם ייסורים ייסורים ייסורים - ולא נותן לו למות מהם! הגאון זכרונו לחיי העולם הבא מבאר ביאור לספר דברי הימים-א טז ח: הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו, מסביר הגאון: עלילות - היינו החסד הגדול שמתנהג הקב"ה עם כלל ישראל. מה החסד שהקב"ה מתנהג עִם עַם ישראל? הוא נותן לאיש טובה מן הטובות ואחר כך מחסר אותו את הטובה ההיא כדי להמציא מזור למחלתו! זאת אומרת דבר שיכפר לו את עוונו בעולם הזה. נותן ולוקח. זה ייסורים, ומטרתם לכפר לו את העוונות בעולם הזה. ועכשיו אנחנו מקבלים מבט חדש לפי ביאורו של הגאון על כל מה שעובר על בני אדם. הרבה אנשים מתאוננים על הפסדים כאלו ואחרים שאירעו להם, או אומרים שאין להם הצלחה בעסקים, ולא שמים לב מה גודל הטובה שיש להם בכך! הם צריכים לשמוח!! כי על ידי זה ניצלו ממוות! הרי כל מה שהקב"ה נתן להם מתחילת הממון - זה רק כדי שיבוא העת וייטול מהם את הרכוש בעבור נפשם להציל אותם ממוות! 'עני חשוב כמת' וכשהוא מוריד אותו מנכסיו הוא נחשב כמת, אז במקום שימות ממש אז הוא פדה אותו. נתבונן עכשיו נראה נורא ואיום! בפרט החולאים העצומים בימינו, מחלת הסרטן, מחלות לב, אירועי מח, ורואים שאדם שנגזר עליו גזרה כזו - לא יכול לברוח ממנה! מה התרופה לכל זה? תשובה שלמה! כולם עושים תשובה כשמגיע מצב כזה כולם מגיעים לפה ומבקשים: 'מה עושים מה עושים?' אבל אם אין תשובה שלמה זה לא מועיל. וגם צריך להיות בעל ביטחון שרק הקב"ה יכול לעזור. אבל למי יש ביטחון? אדם חושב 'שבכל השתדלות שהוא יעשה, או! זה יצליח, אם אני אשיג את הדוקטור הזה ואם אני אשיג את הזה והזה והזה והזה אז אני אצליח!...' ושוב פעם שוכחים שהכל זה רק מהקב"ה. כל ההפסדים של הממון שבאים על האדם לכפר לו! וצריך לייקר את זה!! כי על ידם הוא ניצל מכמה פגעים, פודים אותו בממון! הרי היום כשבן אדם רוצים לתת לו מאסר, הוא לא יהיה מוכן לשלם כסף ולא להיכנס למאסר? אדם אם יש לו חולי, מחלת סרטן, אומרים לו: 'אתה רוצה לצאת מזה? תן 50 אלף דולר ואתה יוצא!' הוא לא ייתן 50 אלף דולר?! אז הבורא 'מקדים תרופה למכה', במקום שתמות לוקח לך את הכסף, לא שואל אותך, הוא יודע שהיית מוכן לתת אם היית יודע, אז הוא לוקח לך ועל ידי זה מכפר לך! לא טוב? מתאוננים... כי לא שמעו את ההסבר, לא שמעו את הסיבה. ולכן לא לחינם נוהגים' אומר הרב שטיינמן: 'כשנשבר איזה כלי בבית: 'מזל טוב מזל טוב!' איזה מזל? נשבר, הפסדים! במקום אתה מבין שיקרה משהו יותר גרוע הלך הכוס, יאללה' בסדר, מזל טוב מזל טוב. כי הצער של שבירת הכלי מציל! מי שחי על פי דברי חכמים זכרונם לברכה - תמיד מאושר יהיה! בלי שום צער. כשמפסיד כסף - לא נשבר ברוחו ולא מצטער מזה, יודע שזה גזירת ה' לטובתו! אין דברים שקורים סתם במקרה באקראי, הכל עם חשבון משמים בית דין יושבים ודנים! ואם החליטו לקחת לו, פירושו של דבר זה לכפרתו לטובתו. בזה הוא ניצל מעונשים חמורים יותר! וזה חסד, חסד גדול שהקב"ה מתנהג עם האדם שמחסר לו טובה שנתן לו! נתן בשביל לקחת. ובזה מכפר לו ומוצא לו מזור למחלתו ולהצילו ממוות ומייסורים אחרים כדברי הגאון מווילנה זכותו תגן עלינו אמן ואמן.

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים 

בטל' 023724787