ביאורים ומעשים מתוך הגדת הרב שטיינמן על נשמת כל חי - ז | הרב אמנון יצחק

נציב יום: לעילוי נשמת יקוט ג'קלין בת גרציה בת רינה תהה מנוחתה עדן, ותשובה שלמה והצלה לכל יוצאי חלציה עד סוף כל הדורות - אמן!! 

אנחנו ממשיכים ביאורים ומעשים מהגדתו של הרב שטיינמן על "נשמת כל חי". 

"אֶל עֶלְיוֹן" ניתן לפרש אֶל עֶלְיוֹן, שאין אנו יכולים להשיג מדרגתו כלל, אֶל עֶלְיוֹן אין לנו תפיסה כלל בקב"ה. ועוד יש לפרש: אֶל עֶלְיוֹן שהוא שוכן למעלה כמו שאומרים 'וּשכִינַת עֻזּו בְּגָבְהֵי מְרומִים בעל ה"רוקח" מפרש: שהקב"ה עליון על כל! אֶל עֶלְיוֹן הכוונה עליון על כל. האבודרהם מפרש: שאחר שהזכיר את השבח של הקב"ה בשלוש עולמות "הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֶל עֶלְיוֹן"; הַגָּדֹל: כנגד עולם המלאכים, הַגִּבֹּר: כנגד עולם הגלגלים, וְהַנּוֹרָא: כנגד עולם המעשים. ואחרי זה אומר שהוא אֶל עֶלְיוֹן שהוא שליט בכל העולמות כולם. והרמב"ן בפרשת "לך לך" בראשית יד יח' כתב: שאֶל עֶלְיוֹן עניינו תקיף הגבוה על גבוהים. 

"קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" במדרש בבראשית רבה מג ז' מובא שאברהם נקרא "קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" על ידי שהכיר שמו של ה' בעולם. מי פרסם את שמו של הקב"ה בעולם? אברהם אבינו, עד אז היה קֹנֵה שָׁמַיִם, אבל בארץ לא הכירו אותו עבדו עבודה זרה, מי פרסם אותו בעולמות והכיר את שמו בעולם למטה בארץ? זה אברהם אבינו. רש"י מפרש (בראשית כד ז): שבשמים כבר הכירו את שמו קודם, ואברהם הכיר את שמו של ה' רק בארץ, לפי זה צריך להבין: מדוע נקרא אברהם קֹנֵה שָׁמַיִם, אם הוא רק הקנה את שמו של הקב"ה בארץ, למה קוראים לו גם קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, הרי הכירו את שמו בשמים עוד קודם לאברהם? יש לומר, אומר הרב שטיינמן: כשם שבימינו אם אדם מתחזק בתורה ויראת שמים - הוא משפיע בכך על כלל העולם כולו! כשאדם מתעלה הוא מעלה את כל העולם כולו, ולמרות שאין לו שייכות עמו. כשאדם מתעלה הוא מעלה את כל העולם אף על פי שאין לו שייכות עם העולם כולו, אבל אוטומט ברגע שיהודי מתעלה בתורה וביראת שמים - לא רק הוא עולה מבחינה רוחנית, גם העולם מתעלה. אז כן גם כאן, אף על פי שבשמים כבר ידעו, מכל מקום מה שחיזק את הכרת ה' בארץ, כשאברהם חיזק את שמו של הקב"ה בארץ - זה חיזק גם יותר את ההכרה בו בשמים גם כן. לכן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ נאמר על אברהם אבינו. 

ואנחנו אומרים ב"נשמת כל חי - בשפתי צדיקים" - היה תמיד מורגל בפיו של הרב שטיינמן, שבברכות שבירך החפץ חיים זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה אנשים, היתה חשיבות בכל מילה שהוא הוציא מפיו! הביא לדוגמא: ב'איגרת ברכה' ששלח לאביו של תלמיד חכם אחד חשוב שהרב שטיינמן הכירו אישית, כתב החפץ חיים "שיזכו לדורות ישרים" לא כתב יזכו לראות דורות ישרים. ואכן אותו תלמיד חכם זכה לדורות ישרים, אבל לראות אותם הוא לא זכה כי הוא נפטר בקיצור ימים. אז דייק החפץ חיים בלשונו: יזכו לדורות ישרים, לא לראות, כי הוא מת בקיצור ימים. זאת אומרת כל מילה שיצאה מפיו של החפץ חיים היתה מדוקדקת. 

עוד סיפר הרב שטיינמן: שהרב שך זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה היה שליח של רבי איסר זלמן מלצר זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, לבקש ברכה מהחפץ חיים עבור החתן שלו שיפקד בילדים. שתבינו: רבי איסר זלמן זלצר היה ענק בתורה! והיו באים אצלו להתברך, והוא שלח את הרב שך להיות שליח אצלו אצל החפץ חיים בשביל שיברך את החתן שלו שיפקד בילדים. אחרי שנולד לו ילד אחד, 

שאל את הרב שך: 'תגיד לי בדיוק! החפץ חיים כשברך, הוא ברך בלשון יחיד בו או בנים בלשון רבים? אקינד או אקינדר?' 

אמר לו: 'שאמר בלשון רבים', 

ועל זה הוא הגיב: 'אם החפץ חיים אמר קינדר - יהיו עוד ילדים!'. וכן היה! החתן הוליד עוד ילדים. 

בסיום כתיבת "המשנה ברורה" היה אדמו"ר אחד שאמר לחפץ חיים: 'עכשיו שהרבי גמר את חיבורו על אורח חיים, יתחיל על "חושן משפט!"

השיב לו החפץ חיים: "36 שנה עבדתי על החיבור הזה! על "המשנה ברורה" היכן אשיג עוד 36 שנה?" 

באמת ראו איך האמירה שלו היתה מדויקת כי הוא חי אחרי זה עוד 35 שנה. 36 שנה לא היו לו עוד 35 שנה איייי. מה זה מילים של קדוש עליון! 

"וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים" - שח הרב שטיינמן: 'בדורנו כל אחד נהיה 'קדוש', בדור הקודם היו אומרים 'זכרונו לברכה' אולי לפעמים זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, אבל קדוש? כמעט אף פעם לא אמרו! והיום כולם קדושים! 

והמלאכים צוחקים עליהם: 'וכי זה צדיק? זה קדוש?!'... 

בעיקרון תואר כזה אם הוא בא לריק שאומרים על מישהו 'קדוש' - זה יכול להזיק רק לנפטר! כמבואר בשולחן ערוך 'שנפרעים ממנו!' 

אומרים לו: "תראה איך הטעת את הבריות! כולם חשבו שאתה קדוש לא יודעים מי אתה והטעת אותם" 

ונפרעים ממנו. אז כשאתה אומר לו 'קדוש' - אתה מזיק לו. 

אבל בסוגריים אומר הרב שטיינמן: אולי כיום כבר זה לא מזיק כי כולם יודעים שזה צחוק... 

והמשיך ואמר הרב שטיינמן: 'רבי אלחנן וסרמן זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה בספרו "קובץ שיעורים" כשמביא מרבותיו כותב: "מורנו ורבנו זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" היחיד שהוא כותב עליו 'קדוש' זה על החפץ חיים! כי הוא אכן היה קדוש צדיק נורא ואיום! כידוע כל מה שיצא מפי החפץ חיים היה בבחינת (איוב כב כח) "וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ" לפני 200 שנה ומעלה מצינו אנשים יחידים שזכו לתואר "קדוש"; הגאון מווילנה נקרא: "החסיד הקדוש", כמו אור החיים הקדוש, האלשי"ך הקדוש" אלה 400-500 שנה וכדומה, ואלה היו יחידי יחידים!! "וצדיק"? בקושי היה אפילו אצל השבטים, "יוסף הצדיק" ואחרים לא נקראו הצדיק ומי הם היו? צדיקים וקדושים! והכל, ולא אומרים עליהם רק הצדיק יוסף. ופה היום מחלקים את זה כמעט כמו שוקולד... 

"וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְקַדָּשׁ" - נשאל הרב על ידי אחד מראשי הישיבות בנוגע לאברך שבצעירותו עשה רחמנא לצלן חילול ה' גדול מאוד! וכעת הוא רוצה תיקון לנשמתו, לעשות קידוש ה' שיהיה משקל נגד החילול ה', ונפשו בשאלתו: 'איזה קידוש ה' יכול לעשות אברך בן תורה השקוד על לימודו יומם ולילה?' 

השיב הרב: 'עצם הדבר שהוא עוזב את כל ההבלים, ויושב ועוסק כל הזמן רק בתורה - אין לך קידוש ה' גדול מזה!'. 

ושאלו אותו: 'האם זה רק שרואים אותו אחרים שהוא יושב ולומד תורה ומתמיד, או גם אם הוא לומד יחידי?' 

והשיב: 'תמיד יש אחד שרואה, הקב"ה! זה הקידוש ה'!'. 

אפילו אדם נמצא בחדרי חדרים - יכול לקדש את ה', יש מי שרואה מה אתה עושה. 

ואלו הן דברי רבנו יונה ב"שערי תשובה" בשער רביעי אות טז כתב: "עתה נדבר על מי שיש בידו עוון חילול ה' שלא נתכפר עוונו בייסוריו". אדם יש לו חילול ה', כתוב שאם יש לו חילול ה' רק מיתה מכפרת! ויש לו ייסורים והייסורים לא מכפרים, עדיין! עדיין רק המיתה מכפרת, ויש לו ייסורים ייסורים ולא מתכפר בעוון. אומר רבנו יונה שמגלה סוד! סוד גדול: "עוד תמצא לו כפרה בהגיונו תמיד בתורה ויגיעתו בה!". אם הוא לומד תורה בלא הפסק – ביגיעה! ביגיעה כל הזמן, "כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: "אִם יִתְכַּפֵּר עֲו‍ֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה" (שמואל-א ג יד) בֵּית עֵלִי נתקללו שימותו בקוצר ימים ולא יאריכו ימים, אז הפסוק אומר "אִם יִתְכַּפֵּר עֲו‍ֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה" אפילו יביאו זבחים ויביאו מנחות - לא יתכפר להם! אבל דורשים חכמים זכרונם לברכה: בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה אין מתכפר –אבל מתכפר בדברי תורה! אם הם עוסקים בתורה - מתכפר. ומסיים רבנו יונה: "כי התורה רפואה לכל מכה נחלה מאוד!" התורה רפואה לכל מכה נחלה מאוד, אין תרופה יותר טובה מזו. 

אז שאל אברך יקר: 'לפי מה שכתב רבנו יונה ב"איגרת התשובה" שמי שרוצה להינצל מהעונש המר ומהעוון הגדול של ביטול תורה, אחד יש לו עוון של ביטול תורה, מי יכול להגיד שאין לו ביטול תורה? 

אז יתעסק בצורכי התלמידים והרבנים! אומר רבנו יונה: עוד עצה אחת, מה יעשה אחד שיש לו עוון ביטול תורה? מה יעשה, הוא רוצה להינצל מהעונש על זה! כתוב (דברים ו ז) "וְדִבַּרְתָּ בָּם" ולא בדברים בטלים! אז הוא אומר: 'יתעסק בצורכי התלמידים והרבנים!'. ידאג שתלמידים ילמדו תורה כל הזמן, וישלים חסרונם וידאג להם. וגם לרבנים שיוכלו כל הזמן לעסוק בתורה ולא יהיו טרודים בפרנסה ובדברים אחרים כדי שיהיו עוסקים בתורה על ידו. היינו: אדם התומך בלומדי תורה, דבר זה מכפר לו על ביטול תורה, להעמיד תורה בכל מקום! "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן" (דברים כז כו) כל שיש בידו להעמיד תורה והוא לא מעמיד - הוא בכלל "אָרוּר" רחמנא לצלן! 

שואל האברך: האם אחרי שכתב רבנו יונה שלימוד התורה אינו כפרה על החטא הנורא של חילול ה'! כמו שלמדנו עכשיו, שמי שחילל את ה' והוא רוצה את תשובת המשקל, אז ילמד תורה בהתמדה, ילמד תורה בהתמדה - ואז יהיה לו כפרה. אז הוא שואל: האם זה יועיל גם אם יתמוך בלומדי תורה? זאת אומרת אדם שחילל את ה', ואמרנו שהתורה שהוא למד ביגיעה תהיה לו כפרה, לאור זאת שאמר רבנו יונה שמי שביטל תורה, אם הוא יתעסק בתלמידים ורבנים לזכות אותם שילמדו תורה זה יועיל האם גם פה? אם הוא יתמוך בלומדי תורה, האם זה יהיה נחשב לו כאילו הוא למד? ויהיה לו כפרה על חילול ה'? ויתכפר לו עוון חילול ה'?! 

שקל רבנו בדבר, ואמר: 'שמסתמא הדין הוא גם לעניין זה'. זאת אומרת אדם שמחזיק תורה, תומך בתורה, מעמיד לומדי תורה, דואג שילמדו תורה – זה מכפר לו על עוון ביטול תורה שלו! וגם על עוון חילול ה' אם יש בידו!! להעמיד תורה תורה תורה. 

אז אם הילדים החמודים פה לומדים תורה, 

והם גם יגידו לחברים שלהם: "כדאי לך להיכנס לעניין הזה גם כן ללמוד שני פרקים כל שבוע משניות בעל פה ובמבחנים!" 

ויהיה לכם זכויות כבר מראש שאין כדוגמתם! זה לא יאומן כי יסופר!! 

כל מי שמעמיד אנשים שילמדו תורה עוד עוד ועוד ולהוסיף עוד ועוד ועוד – הנה! יש לו כפרה על ביטול תורה ועל חילול ה', שרק המיתה מכפרת, איזה עצות נפלאות נתן לנו ערב שבת פרשת נשא רבנו יונה הקדוש! 

המשך יבוא...