ביאורים ומעשים על הגדה של הרב שטיינמן בחלק נרצה - ב | הרב אמנון יצחק

אנחנו ממשיכים בביאורים ומעשים מהגדה של הרב שטיינמן בחלק של נִרְצַה,

אז יש שמה חלק של הפיוטים שהאשכנזים אומרים וּבְכֵן וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, ויש שמה קטע שהוא אומר, בְּרֹאשׁ אַשְׁמוּרוֹת זֶה הַלַּיְלָה על זה מובא כאן המשנה בתחילת מסכת ברכות אומרת 'מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה' בגמרא מבואר שבלילה ישנן ג' משמרות או ד', לשון אשמורה הוא משום שיש משמרות של מלאכים שמתחלפים לומר שירה לפני הקב"ה. 

אומר הרב שטיינמן: ומה שלא אומרים כולם שירה ביחד? כנראה שטוב יותר שיתחלפו וכל כת תגיד את השירה שלה בחלק אחר של הלילה! וכך ישוררו במשך כל הלילה לקב"ה!! והנה הקב"ה ברא מלאכים וברא בני אדם המלאכים בעלי השגה והכרה גדולה בקב"ה הרבה יותר מאשר בני האדם אבל גם הם אינם משיגים עד הסוף כי אי אפשר להשיג את הקב"ה ממש אילו ידעתיו – הייתיו! אומנם ככל שהאדם גדול יותר אז הוא משיג יותר בגדלות ה' ואעפ"כ המלאכים משיגים הרבה יותר ממנו רק האבות ומשה רבינו ודומיהם אולי הגיעו להשגות יותר מהם אבל באופן רגיל מלאכים משיגים הרבה יותר ומתוך השגתם הגבוהה הם כ"כ שמחים שהם עובדים את הקב"ה שאומרים על כך שירה לפניו! אז מתוך השגתם הגבוהה הם כ"כ שמחים על כך שהם עובדים את הקב"ה שהם אומרים ע"כ שירה לפניו. 

רש"י מפרש (ברכות ג א): אשמורה – מלשון המתנה, לא משמרת, המתנה, וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר (בראשית לז יא) שכל מלאך ממתין מתי כבר יגיע הזמן שיוכל לשבח את הקב"ה! כל תאוותם וחשקם שכבר יגיע הזמן שיוכלו להלל ולשבח לקב"ה! וזוהי חַיוּתַם בני אדם אפי' כאלה שהם שומרי תורה ומצוות רחוקים מאוד מאוד ממדרגה זו להיות ממתין ומצפה מתי יגיע תפילת הנץ שאני כבר אוכל לעמוד להתפלל! מתי אוכל לקיים מצוה זו וזו? קשה למצוא אנשים בעלי הרגש! שכל חיותם זה לעבוד את ה' ולשבח אותו!! אבל בעצם כך היה צריך להיות! היה צריך שכל חיותו של כל יהודי תהיה 'מתי אוכל ללמוד תורה ולקיים מצוות?' שכל חיותו של היהודי תהיה מעיסוק ברוחניות שתהיה לו תשוקה שיש למלאכים שממתינים ומצפים לזמן שיוכלו לומר שירה לפני בורא עולם! נמצא שלשון אשמורה מלבד היותו נגזר מהמילה משמרות כמו שאומרת הגמרא משמרות מלאכים מלאכי שרת שמתחלפות פעמים בלילה ואומרות שירה הלשון אשמורה מעורר אותנו שצריך להמתין ! לצפות!! לייחל מתי יגיע הזמן בו נזכה לעבוד את השי"ת וזה בעצם כל חיותנו! 

מה זה מתי? כל רגע אנחנו צריכים להיות במצב של הנה! עוד מצוה עוד תפקיד עוד יישום וכן הלאה. כל אדם שחושב בליבו את הרגשות האלה חש התרוממות! התפילה שלו לא תהיה מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה (ישעיה כט יג) היא תהיה מלאה רגש הוא המתין לזה ציפה הוא ירגיש אושר שזוכה לעבוד את הקב"ה ולומר לפניו שירה! הוא ירגיש כי הוא מגיע בשעת התפילה לקיום תכליתו בעולם שזה 'לכבד את הקב"ה 'ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו' הקב"ה לא צריך כבוד! אבל הוא רוצה שאנחנו נכבד אותו, למה? כי כשאנחנו מכבדים אותו, למדנו כבר, זה אומר שההכרה שלנו בו יותר גדולה וכשההכרה יותר גדולה אנחנו מתקרבים אליו יותר וחפצו של הקב"ה שנתקרב אליו יותר עד שנידבק בו ממש וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּהשם אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם (דברים ד ד) לכן הוא רוצה שנכבד אותו כי הכיבוד מראה על קרבה מראה שאתה מתקרב אתה מכיר אותו יותר ויותר ועל ידי זה נזכה בעולם הזה ובעולם הבא ואם אכן נחוש כי הרוחניות היא החיים שלנו אם נייחל ונצפה להוסיף עוד ברוחניות - בזה אנו ממלאים את תכלית חיינו וחיים לכבודו יתברך! אין לנו משהו אחר חוץ מכבודו יתברך לפרסם את שמו בעולם ולקרב את העולם אליו.

יש קטע בתוך הפיוט הזה גֵּר צֶדֶק נִצַּחְתּוֹ כְּנֶחֱלַק לוֹ לַיְלָה - על זה מביא הרב שטיינמן: אברהם אבינו יצא להילחם כנגד ארבעה מלכים גיבורים וביניהם נמרוד ונאמר בפסוק (בראשית יד יד) וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת. כתב רבנו בחיי: וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו - התלבש גבורה כששמע את העניין ומיד וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ לימד אותנו הכתוב כי אנשיו בני ביתו הסמוכים על שולחנו היו 318. ובמדרש כתוב ש-318 זה אליעזר שעולה בגימטריה מספר זה. אז זאת אומרת הוא הלך רק עם אליעזר שהוא כמנין 318. ויש לשאול רבנו בחיי אומר לפי המדרש הזה 318 זה אינו כפשוטו מספר של סך אנשים 318 אלא חידה על אליעזר לבדו! זאת אומרת זה בא לרמוז רק על אליעזר לבדו לפי המדרש ואין לנו להוציא את המקרא מידי פשוטו; פשט - זה פשט! אפילו אם יש מדרש אבל לא שוללים את הפשט שהרי הכתוב מעיד על יְלִידֵי בֵיתוֹ שהם 318. 

אבל אומר רבנו בחיי: העניין היה כי כל המספר הזה באמת היו יְלִידֵי בֵיתוֹ של אברהם אוכלי שולחנו ואחר שנזדרז לצאת למלחמה מיעט אותם וריקנן אֶת חֲנִיכָיו ריקן אותם הוריק – רוקן! למה? לפי שהזכות הוא המנצח ולא הריבוי הוא המנצח! מי מנצח במלחמה? מי שבא עם זכויות! לא מי שבא עם הרבה חיילים ולכן ציווה שיחזרו כל החוטאים כדין יוצאי המלחמה שאמר הכתוב (דברים כ ח) מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וכיוון שנתמעטו נתמעטו נתמעטו מצא את עצמו רק עם אליעזר לבד! אז גם הפשוט נכון וגם המדרש נכון; באמת יצאו 318, אחר כך הוא אמר להם מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ ואז כל אחד היה ירא מעבירות שבידו הלכו! מי נשאר? רק אליעזר שהיה דומה לו בכל! אז בעצם הוא יצא איתו ביחד. 

עכשיו שואל הרב שטיינמן: לכאורה קשה מנין היה באמת לאברהם העוז לצאת למלחמה כנגד אומות שלמות מיליונים! עם מיעוט כזה של אנשים? אפילו לכתחילה איך אתה יוצא עם 318 איך אפשר לנצח מלחמה כזאת! אומר הרב שטיינמן: אפילו שמצאנו שחשמונאים יצאו עם קומץ אנשים להלחם נגד רבים! שם זה היה משום שהיה מלחמת הכרח הוצרכו למסור נפשם על קדושת התורה ויהדות על דעת למות!! לא על דעת לנצח אפילו, הולכים כי חייבים די נגמר הגזימו היוונים האלה! אבל כאן אצל אברהם אבינו הוא לא היה מחויב למסור את נפשו על לוט אין הכרח! אדם לא מצווה למסור את נפשו על חברו 'הדם שלו לא יותר אדום יותר מהדם שלך!' מדוע החליט לצאת למלחמה זו של 'מעטים נגד רבים'? 

אומר הרב שטיינמן: אלא על כרחנו כיוון שראה בזה עניין של קידוש ה'! הלא כל מה שהם שבו את לוט זה כדי שהוא יבוא להצילו ואז יבואו להורגו! והוא הבין שיש פה עניין של קידוש ה' אברהם החשיב את הצלת לוט למצווה! מכיוון שהיה קרובו ויש בזה קידוש שם שמים להילחם למען הצלתו אז נהפך כל הטבע בשבילו לכלום! אין טבע!! כמו שמצינו בתענית כה' ברבי חנינא בן דוסא שאמר לביתו: 'ביתי! מה איכפת לך? מי שאמר לשמן וידלוק - הוא יאמר לחומץ וידלוק!' אין טבע מי אמר בטבע ששמן ידלוק הוא יאמר לחומץ שידלוק מי אמר שחול זה רק חול? מי אמר שזה לא טיל! מי שאמר לחול להיות חול יגיד לו להיות טיל! מה הבעיה? מאחר ומטרתו של אברהם אבינו היה לקיים את רצון ה' בעולם אין נפקא מינה אם יש לו חיצים או לא, אם יש לו עם רב או מעט - יוצאים למחמה לקדש שם שמים! וככה הוא ניצח!!

יש קטע בפיוט וְיִשְׂרָאֵל יָשַׂר לָאֵל וַיּוּכַל לוֹ לַיְלָה - הכוונה היא למלחמת יעקב עם השר של עשיו, השר של עשיו זה הס"מ, השטן, כל האדומיים האלה זה עמלקיים. יש 'מכתב מאליהו' על זה גדול והמלחמה שלהם היא נגד ה' ממש! וזה מה שעושים עכשיו הדיפ-סטייט ה'סדר העולמי החדש' להכחיש את הבורא! ולנהל את העולם!! עכשיו על ידי אדונים בשר ודם לא ילודה וכל השאר שדיברנו ב-ווירוס טי-וי. והמלחמה הזאת שהיתה עם שרו של עשיו בסוף אומר המלאך ליעקב (בראשית לב כט): וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל. מה הכוונה שהוא אומר לו כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים? הכוונה אליו שהוא אלוקים המלאך וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל איזה אנשים? רש"י: אומר עם עשיו ולבן. מקשה מרן הגרי"ז זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה שהרי עם עשיו עדיין לא נפגש ולא נלחם עמו כיצד אומר לו כבר המלאך שהוא ניצח אותו? כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים מי אלה? אומר רש"י, עם עשיו ולבן. 

והוא מתרץ הגרי"ז: שהמלחמה עם שרו של עשיו היתה מלחמה רוחנית! כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה בחולין צא' שבמאבקם העלו אבק עד כסא הכבוד! וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ (בראשית לב כה) וַיֵּאָבֵק מלשון אבק העלו אבק עד כסא הכבוד, לכן לאחר שניצח יעקב אבינו במלחמה הרוחנית נגד שרו של עשיו, שוב לא היו נחשבים לפניו עשיו וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ (בראשית לב ז) שבאו להלחם עמו כי העיקר היא המלחמה הרוחנית ואם מנצחים בה - ברור שהנצחון בגשמיות מובטח! ולכן נאמר שכבר ניצח את עשיו כי אם ניצח את שרו שזה כוחו של עשיו אז מה זה עשיו?! 

והרב שטיינמן הוסיף לכך את מה שכתב רש"י בברכות יז' על הגמרא 'רב ספרא בתר צלותיה אמר' רב ספרא בתום התפילה היה אומר: 'יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו שתשים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה!' ורש"י כותב: 'בפמליא של מעלה - זה בחבורה של שרי האומות' זה הפמליא של מטה שכשהשרים של מעלה יש תגר ביניהם - תגרה תיכף יש קטטה בין האומות! זאת אומרת איך רואה מלחמה פה בין העמים למטה? יש מלחמה בין השרים למעלה! בטענות של אלה על אלה ואז זה משפיע על הלמטה. ככתוב (דניאל י כ) וְעַתָּה אָשׁוּב לְהִלָּחֵם עִם שַׂר פָּרָס הרי שהמלחמה הגשמית למטה - היא תלויה במלחמה הרוחנית שבעולם העליון! אז זה נקרא שהוא ניצח את עשיו עוד לפני שהגיע אליו פגש אותו כיוון שניצח את שרו למעלה, אז אם יודעים לנצח את השרים למעלה ולהוכיח שאנחנו צודקים רוחנית אז לכן הגורמים למטה לא יכולים! לכן אם ישראל עושים תשובה אין טענות לשרים שלמעלה לומר: 'הללו עובדי עבודה זרה – והללו עובדי עבודה זרה!' אנחנו מסתמים את פיהם מלקטרג! ממילא אין להם כח להשפיע על העמים למטה לנצח אותנו.

יעקב אומר למלאך (בראשית לב כז) לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי. לכאורה צריך ביאור: ממתי מבקשים ברכות ממלאכים? הרמב"ן אומר על הפסוק (בראשית לב ל) לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי, אומר הרמב"ן: המלאך אמר ליעקב שאין הברכות משל עצמו אלא משל הקב"ה שציווה אותו לברכו! לכן אמר לו: אין לך בידיעת שמי תועלת, לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי? אין לך מזה תועלת! כי אין הכח והיכולת בלתי לה' לבדו, אם תדע את שמי מה, תקראני? אני לא אענה לך! וגם מצרתך לא אושיעך אבל עתה אברך אותך כי כן צוויתי. וההמשך מביא הרמב"ן מדברי חכמים זכרונם לברכה, וגם רש"י מביא, כוונת יעקב היתה: שהמלאך יודה לו על הברכות שיצחק אביו ברכו ועשיו מערער עליהן! זאת אומרת עשיו טוען: 'שהוא לקח את זה במרמה!' אז הוא מערער, אז הוא מבקש מהשר שלו: 'שיודה לו על הברכות!' 

ולכאורה צריך ביאור: האם ההסכמה של השר לבדה יש בכוחה להועיל? באמת רש"י אומר: 'שעשיו בעצמו הודה ליעקב על הברכות!' משמע שהיה צורך גם בהודאה של עשיו עצמו ולא די בהסכמת המלאך. אבל צריך להבין בני גם: מה מהשמעות בערעור של עשיו? הרי יצחק בירך את יעקב! ואם יצחק זה האבא מברך את יעקב - שוב לא מועיל לערער! אז למה היה צריך לבקש הודאה שיודו לו גם עשיו וגם המלאך על הברכות? אם בכל אופן יש מקום לערעור; מה מועיל מה שמודה עכשיו? והרי אם 'אדם מקנה דבר לחברו ולא חל הקניין' לא שייך שיודה לו אחר כך ויקנה למפרע! ובוודאי צריך לעשות קניין חדש. ועוד צריך ביאור: כי הנה רש"י מביא ויכוח שהיה בין המלאך שניסה לדחות את ההודאה לבין יעקב! וזה לשונו: 'וסופך שהקב"ה נגלה עליך בבית אל ומחליף שמך - ושם הוא מברכך ואני שם אהיה ואודה לך עליהן!' על הברכות שמה! לא עכשיו שמה בבית אל שה' יחליף את שמך שם, זה שכתוב בהושע הנביא פרק יב, ה וָיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ – המלאך בכה! והתחנן לו וָיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל זה יעקב שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל אומר הושע הנביא וָיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ מי? המלאך התחנן ובכה לפני יעקב אבינו! מה הוא בכה? אמר לו בֵּית אֵל יִמְצָאֶנּוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ המתן לי עד שידבר עמנו הקב"ה שם בבית אל כשתגיע לשם, ולא רצה יעקב! לא רצה, לא רוצה להמתין - בעל כרחו הודה לו עליהן! זה שנאמר (בראשית לב ל) וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם – לא ויתר לו, שהיה מתחנן להמתין לו ולא רצה יעקב אבינו! 

טוב אומר הרב שטיינמן: יש להתבונן מה היה הוויכוח? ומדוע ניסה לדחות את ההודאה להודות לו על הברכות? ובכן אומר הרב: נראה שההנהגה ב'מלכותא דרקיעא היא כעין מלכותא דארעא' הנהגה במלכות שמים היא כגון המלכות בארץ, המשפט מתנהל עם קטיגור ועם סניגור, ומתחשבים בטענות שניהם לכן היה צריך שהקטיגור המקטרגים עשיו ושרו יסכימו לברכות, השר של עשיו רצה לדחות את ההודעה! למה? משום שתמיד אפשר למצוא דברים קטנים שאפשר לתבוע עליהם ויכולים לגרום ולדחות מלקבל את הדברים הטובים! כגון; נגיד שיעקב חרה אפו ברחל! – 'ככה עונים את המעוקות?!' אמר הקב"ה ליעקב אבינו – טענה! הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי?! (בראשית ל ב) ככה עונים? אז יש מקום לפעמים לתפוס בקטנות! ומזה הקטגורים עושים כל מיני טררם ואז דוחים בכלל גם את הדברים הטובים! וזה. אבל יעקב אבינו לא הסכים, ולא דחה והכריח אותו להודות עכשיו אם לא? אני משחרר אותו! והגיע זמן שירה של השר, אז לכן הוא היה לחוץ שישחרר אותו! ולכן לא ויתר לו יעקב אבינו וזכה בהודאה שהודה לו על הכל. 

טוב, לסיכום אני אומר לכם עוד שני חלומות, אתמול אמרנו כמה חלומות של אנשים גדולים! גם היום עוד שניים; קצרים יש לְאִישׁ חֲמוּדוֹת נִגְלָה רָז חֲזוֹת לַיְלָה - הבנים שהרב שמואל גריינימן זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה שערך את הספר של החזון איש זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה סיפרו לרב שטיינמן: שפעם אביהם לא ידע להיכן שייך קטע מסוים בספר של החזון איש? בא אליו בחלום החזון איש והראה לו היכן בדיוק לשים את הקטע בספר! וסיפר על זה הרב שטיינמן ואמר: כי הראו לו את מקום התוספת בספר! כי באמת אי אפשר להבין את הקטע הקודם בלי התוספת שהראה להם החזון איש בחלום ששייכת לשם. ואמר: יש לדעת! שזו מדרגה גבוהה מאוד שנותנים לאדם אפשרות לתקן את ספרו מהשמים!! שהוא יבוא מהשמים להודיע איך לתקן את ספרו, זה אומר שמחשיבים את ספרו בשמים. 

עוד סיפר הרב שטיינמן בשם רבי שמריהו גריינימן זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה שלאחר שמרן החזון איש נפטר, דרש בעל הדירה: 'שיפנו את הבית!' וכך עשו בליל שבת כשהגיע רבי שמריהו לרבנית לומר לה 'גוט שאבס' שאלה אותו: 'אם הוא פינה כבר את הכל מהבית?' ואמר: 'שכן' אמרה לו הרבנית: 'שמרן החזון איש נגלה לה בחלום ואמר: 'שלא הוציאו את הכל! ובעל הבית אמר להוציא את הכל! ולא הוציאו את הכל' נכנס שוב רבי שמריהו וראה שנשאר שם סטנדר מחובר לקיר שלידו היה מתפלל 'שמונה עשרה' והוא שכח לקחתו! מה אומר הרב שטיינמן על זה? כי מה שהחזון איש התגלה דווקא לרבנית ולא לרבי שמריהו משום שהוא זה שעסק בכל ענייני הדירה ושמא לא יתייחס לחלום כי יאמר 'מהרהורי הלב!' אני כל כך עסוק בפינוי הבית שאני חום שהחזון איש בא אליי ואומר לי 'שלא פיניתי את כל הבית' אבל היא, הרבנית שלא ידעה מכל העניין שמעבירים חפצים וגם לא היתה מעורבת בשום נושא בדירה ולכן מוכח שיש דברים בגו! ויש לחשוש לחלום. זאת אומרת לכן בא אליה, והיא - זה לא מהרהורי הלב, והיא שאלה אותו 'אם הוא פינה את הכל?' כי חזון איש בא בחלום! אז הוא הלך לבדוק ומצא שאכן, אומר הרב שטיינמן מסקנא: מוכח שיש דברים בגו ויש לחשוש לחלום!

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים 

בטל' 02-3724787